על כל איש לחקור אחר מקור מחצבתו, מי היו הוריו ומוריו, אבותיו ורבותיו, לחפש אחר הנהגותיהם והליכותיהם, ולגלות את דרכם בקדש ואת פעולתם / הרב משה שמואל הרצוג הי"ד
בעזרת ד' יתברך.
הקדמה.
כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך! (דברים ד,לב) זכר ימות עולם בינו שנות דר ודר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך! (דברים לב, ז-ח). זה ספר תולדות אדם (בראשית ד,א), וכי ספר היה לו לאדם הראשון, מלמד שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו דור דור ופרנסיו (עבודה זרה ד' ע"א, סנהדרין ל"ח ע"ב). התכלית האמיתית שרשם בדת האל ספרא דאדם קדמאה והראה ליציר כפיו כל הדורות, כמו שכתב גם המשורר הקדוש, 'ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם' (תהלים קלט,טז), היינו שלא יבצר גם אחד מהם שלא הראהו, ומה שיוצרו בימים העתידים, הוא להשריש האמונה התלויה בשלשלת הקבלה ומסורת איש מפי איש בלב כל אדם, גם לדורות שקיום העולם אין לצייר בהעדר צדיקים וחכמים, ראשים ומנהיגים, אשר מפאת קיום תורתנו הקדושה ושמירתה כבוד חכמים ינחלו. וכן פירש המהרש"א ז"ל בחידושי אגדות שלו במסכת בבא בתרא דף ע"ה ע"ב, על מאמר דגמרא עתידין צדיקים שנקראים על שמו של הקב"ה שנאמר 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו' (ישעיה סג,ז), וביאר שם, כי האדם אינו ראוי למדת הכבוד, שהיא מדתו של הקב"ה, שנאמר 'וכבודי לאחר לא אתן' (ישעיה מב,ח). ואמרו כל מה שברא הקבה בעולמו לא בראו אלא לכבודו (אבות סוף פרק ו'), אבל יגיע לאדם כבוד מצד תורתו, שהוא כבודו יתברך ברוך הוא, כמו שכתוב באבות (פרק ו') ואין כבוד אלא תורה, שנאמר 'כבוד חכמים ינחלו' (משלי ג,לה), דאין כבוד לאדם רק מצד תורתו, והתורה בעצמה אי אפשר להנחיל, כי לא נתנה ירושה לך (אבות פרק ב). אבל כבוד התורה ינחלו הבנים מאבותיהם החכמים, עיין שם באריכות.
זאת אשיב אל לבי ומיד לפתח התיבה בצדה אשים התנצלותי מה ראיתי על ככה ומה הגיע אלי ללקט ולסדר וליקח אוצר דכתבים ישן ונושן בידי להיות כדורשי רשומות וחוקרי קדמוניות ולכתוב קורות עדתנו חכמים וגדולים בעט ברזל ועופרת? אולם אם עטרת זקנים בני בנים, הלא גם תפארת בנים אבותם (אבות פרק ו') ואם מן ההכרח היה שיהיה אדם יציר כפיו של הקב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות, קל וחומר על כל איש ואיש להיות קורא הדורות מראש, לחקור אחר מקור מחצבתו, מי היו הוריו ומוריו, אבותיו ורבותיו הקדושים אשר בארץ המה, ולחפש בחפוש אחר חפוש אחר הנהגותיהם והליכותיהם, אשר הליכות עולם להם, הלכות גדולות והלכות קצובות, להתודע ולהגלות דרכם בקדש ופעולתם, למען ידעו דור אחרון בנים יולדו יקמו ויספרו לבניהם. ועל ידי זה כבוד שמים וכבוד חכמים יתרבה להלהיב לבות ישראל ללכת בדרכיהם ולעשות כמעשיהם, מנהגיהם ותקנותיהם, כמה וכמה הלכתא גבירתא איכא למשמע מיני. ובזה גם הדורות הבאים אחריהם כבוד התורה, כבוד חכמים ינחלו. וידוע שהקב"ה מקפיד יותר על כבוד הצדיקים מעל כבודו, כדאיתא במדרש תנחומא פרשת תולדות על פסוק 'ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד' וכו'. עיין שם (בראשית כז,לג). ומה בחייהם כך, במיתתן על אחת כמה וכמה. וגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן (חולין דף ו', ע"ב), ועוד שאני צורבא מרבנן דקב"ה תבע ביקריה (ברכות דף יט, ע"א). והבט נא וראה מה שכתב הגאון הצדיק מו"ה יוסף שאול מלבוב זצוק"ל שר המסכים על ספר שמות הגדולים החדש, ואומר שכזאת נקרא 'חסד של אמת', כי כמה גדולים אשר לא זכו להפיץ מעיינותיהם חוצה ולהקים שם בישראל, וגם אותם אשר שמו אותותם אותות, לפי רוב השנים תמעט ידיעתם שמותם וספרותם. והנה כי כן כל אשר יגעו ועמלו על פני תבל, כבר הכל נשכח ויכס אותם עפר הארץ. ועל כן האיש אשר מגלה עפר עיניהם, ויזכירם בזכרון טוב, הוא הוא המחיה אותם מערימת עפרם. ואם לא זכינו לראותם ולהשתעשע אתם, דבריהם הן זכרונם, שמותם וספרותם וכו', עיין שם.
זה לי עשרים שנה לטובה שבתוך עמי אנכי יושב פה בקרב עדתי קהל ישרון שטאמפי יע"א, וכבר נתעוררתי מילידי עירנו, וניני ונכדי הגדולים ז"ל יושבי על מדין פה קהלתינו, וגם מאוהבי קדמוניות וחובבי קורות באמרם אלי יום יום והיה אמונת עטך חוסן ישועות לנו ולעליזי ישנים להשביע ולהתענג בקורות ימות עולם ושנות דור דור. והנה עד כה השיבותי אחור ימיני ולא עשיתי מאומה ומאנתי הקשב לקול המפצירים בי וידרשון אותי יום יום ובקשו פני תמיד, כי עול צבור והתחייבות של יום ביומו וגם טרדות הזמן השתרגו ועלו על צווארי ואמרתי עוד חזון למועד. אך ואהה! שיד ד' נגעה בי, האלקים מצא את עון עברו וחיים שאל ממני, ולקח בני יחידי אשר אהבתי, הבחור החרוץ המו"מ בתורה ויראה כ"ה חיים ע"ה ששבק לן חיים ביום ז' מרחשון עזר"ת לפ"ק, עודנו באבו, נתן ריחו, פתאום בא שמשו, ונתבקש מישיבה של מטה לישיבה של מעלה בן טו"ב שנים, ושם אמו הצדקת שקדמתו במרומים ביום ט"ז תמוז תרע"א לפ"ק שינדל בת אסתר עליה השלום, אז אמרתי אל לבי אחרי רואי אולי הגיע הזמן להפיק רצון המשתוקקים ולהציב בזה בבת אחת נגדה נא לכל עמי יד ושם לבן ולאם הבנים עליה השלום טוב מבנים ומבנות שם עולם, והרהבה נפשי וגם חגרה עז ויצאתי לרעות בגנים ללקוט שושנים, לקוטי בתר לקוטי, לגלות רזים לפענח מצפונים, להוציא לאור תעלומים להיות דורש על המתים אשר המה חיים עדנה, ולחפש באמתחת מכתבים של עדתנו. וראיתי איך חשך משחור תארם ולקו בחסר ויתור וחלוף מוחלפת השיטה וערוב פרשיות, ורובם ככלם בלו והורקבו ולא היה רשומם נכר כלל, עד כי היו כספר חתום לפני באין מבין ואין רואה, כגן נעול מעין חתום, אין דורש ואין מבקש לו, כי זה הרבה יותר ממאה שנים היו גנוזים כטמיר ונעלם וברבות בשנים איך היו לשמה, ספו תמו מן בלהות ואין לנו שיור רק משנת תפ"ב לפ"ק והלאה. וגם המכתבים הנשארים מסוכסכים ומדולדלים וחלק גדול מהם כבר אכלו עש. והיו מונחים בקופסא כאבן דומם שאין לו הופכין, ומחמת העפוש והרקבה היו מתמעטין והולכין כפרי החג מיום ליום.
על כן אזרתי כגבור חלצי ונטיתי שכמי לעמוס עלי כל המשא הכבד הזה, עמל לא חדלתי ויגיעות בל מנעתי ללקט ולצרף ללבן ולברר כשמלה. והלכתי בכשיל ובכלפות לבית היוצר לטהר אבני זכרון המתנוצצים ולפענח נעלמים, קדושת גאוני ארץ הממונים פה בבית החיים של עדתנו, ואבני קדש כמעט לארץ תשתפכנה רוח הזמן של מאה שנים הסתער עליהם מלאה חרולים וקמשונים עד שכמעט אין זכרון עוד לראשונים. וחברתי האותיות פורחות באויר אחת ואחת בלולאות להיות אחד, ושמתי העקוב למישור והסירותי מהם כל נפתל ועקש. ובכן בדקתי בין המכתבים, בחורין וסדקין עד מקום שידי יד כהה מגעת, לתת לפני הקורא הנכבד איזה ציורים מגדולי עדתנו זכותם יגן עלינו ומקהלתנו מעט מזעיר מעת שנשתכללה ונתיסדה. אך בררתי האוכל מן הפסולת מנופה בשלש עשרה נפה, וכתבתי דברים אלו בקצור נמרץ מחמת הטרדות, בפרט הוצאות הדפוס כי רבו בעתים הקשים הללו, ד' ירחם, עד כי רבו מלמנות ועצמו מספר, ועלי היו כלנה. וגם ידעתי מך ערכי כי אין לי יד לעלות אל הר מרום הספרות, כי כננס אנכי לפני הענקים הגבורים חקרי לב אשר קטנם עבה ממתני במלאכת הספרות, על כן קורא נכבד! אל תוכן העניין ואל תכלית הדבר שים נא עיניך. דע ותבין שרק לכבוד הצדיקים גאוני ארץ הללו הממונים בבית מועד לכל חי, ומפאת אהבתי אל עדתי הישנה והמפוארה מאז ומקדם, נתתי לפניך היום לקוטים אלו לאות ולמשמרת, לדורות למזכרת, מקטר מגש מאת המחבר, שהוא לכבוד עדתו וגדוליו זכותם יגן עלינו מדבר, למען אספרה שמם לאחי ויודיעו לדור אחרון ויודו לד' כי טוב, ויראו רבים וייראו ויבטחו בד', וישימו באלקים כסלם ולא ישכחו מעללי אל. ומצותיו ינצרו לדעת צדקות ד', אשר לא יבשו קויו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בו, וידעו כי עזרה בצרות נמצא מאד.
וקראתי בשם את קונטרסי זה 'קרות בתינו' על דרך הכתוב במגילת שיר השירים א' יב' 'קרות בתינו ארזים', כי לקוטים אלו כוללים תולדות הארזים הגבוהים אדירי התורה ז"ל שהיו פה קורות בתינו בחייהם ואף כי אחרי מותם המה מגינים על העיר אשר שוכנים בה במנוחת כבודם, וגם בתוכם רצוף אהבה 'קורות בתינו', דהיינו כל מה שאירע לאבותינו ולאבות אבותינו בשנים קדמוניות. וגם מספר ב' תיבות 'קורות בתינו' מלא ו' עולה למספר שמי ושם אבי מורי ז"ל (והוא גם שם בני עליו השלום), ולהבדיל בין חיים לחיים, ושם אמי מורתי תחיה, כי אבי מורי מו"ה חיים ז"ל ששבק לן חיים ולכל חי ביום ט"ו אלול תרנ"ז לפ"ק הורני ויורני וגדל אותי על ברכי התורה והיראה. ואמי מורתי הצדקת מרת צירל תחיה אשת חיל גם היא תמכה אותנו תמיד בימין צדקה. ד' יאריך ימיה ושנותיה בטוב ובנעימים, עוד תנוב בשיבה לראות בני בנים עוסקים בתורה אמן. ובכן 'משה שמואל בן חיים וב' צירל' עולה למספר 'קורות בתינו', ובזה יצאתי גם לדעה הקדושה אומרת שכל אדם ירמוז שמו בספרו. מנשים באוהל תברך אשתי אשר עמדי זוגתי הרבנית המשכלת מרת לאה ת"י בת לאותו צדיק הרב הגאון מו"ה אליקים ז"ל שהי' רב בקהילת היראים ראנדעג במדינת אשכנז ועלה למרום כ"ו שבט תרס"ג לפ"ק, ד' יאריך ימי מחברתי ובנותי תחיה ברב עז ושלום אמן. וטרם אשים קנצי למילין אפרוש את כפי אל ד', יהיו נא אמרי לרצון לפני אדון כל להזכר לטוב לטובים ולישרים לכל בני עדתי הי"ו, בכלל וכפרט, נדיבי עם אלקי אברהם, אשר אנכי יושב בקרבם זה עשרים שנה, כלם שווין לטובה, כי מחזיקים אותי בכבוד ומטיבים עמי. הטיבה ד' לטובים לתן להם כפעלם ויהי שלום בחילם ורב שלום בניהם עד עולם. וזכות הצדיקים ומעשה ידיהם בקדש, המובאים בספר הזה יעמוד לנו בפרט, ולכל ישראל בכלל, שימליצו טוב בעדנו, לעורר רחמים על עירנו ועל עמינו, להעלותנו מעומק בור ודות להר המור בקרוב וישמע קול מבשר ואומר משמיע ישועה משמיע שלום במהרה בימינו אמן.
דברי המאסף זעירי דמן חבריא משה שמואל בן לאאמו"ר חיים ז"ל הערצאג רב דפה והגלילות יע"א.
היום יום הששי מעלי דיומי שבתא לסדר והיה האיש אשר יבחר ד' הוא הקדוש, עזר"ת לפק"ק שטאמפי יע"א.
(הקדמת המחבר, קורות בתינו)
הרב משה שמואל הרצוג (הערצוג) הי"ד, בן הרב חיים (היינריך) וצירל (סיסיליה). נולד בשנת 1869 בטרנוי. (צ'כיה). הוא התחתן בזיווג ראשון עם מרת שינדל (שארולט) לבית לונצר, ובזיווג שני הוא התחתן עם מרת לאה (לאוני) בת הרב אליקים פיקארד אב"ד ראנדעג.
משנת תרנ"ח (1898) כיהן כרב ואב"ד שטאמפי (שטאמפען, סטופבה, שעל יד פרשבורג) וסביבתה.
ספרו, 'קורות בתינו', יצא לאור בפרשבורג בשנת תרס"ח (1907), ובו תולדות הרבנים ומנהיגי הקהילה בשטאמפי. במבוא לספר כותב המחבר:
מלפנים כזאת הודעתי ובהקדמתי אותה גליתי, כי רב תועלת ספרי הלזה לעשות רק זכר לכל גאוני וגדולי ישראל אשר הזריחו את פני עדתנו באור תורתם ובנוגה צדקתם, להודיע גבורתם וקדושתם וכבוד הדר מעשיהם, כי אם נצייר לפנינו מדרגתם אזי נקח מוסר לעשות כמתכונתם ולאחוז במעשה אבותינו אשר בידינו. על כן לקורותיהם ולנפלאותיהם עשיתי זכר ונתתי משפט הבכורה, למען יעמדו הנהגותיהם ותקנותיהם ימים רבים להחזיר עטרה על יושנה ללכת בדרכיהם. ובזכות זה יקיצו וירננו שוכני עפר ושפתותיהם ידובבו בקבר להיות לנו לפה לראות במהרה משיח צדקנו, תחיית המתים והשבת נדחי ישראל לארצנו מארבע כנפות הארץ במהרה בימינו אמן.
בהסכמה לספר זה, שכתב הרב קאפל רייך אב"ד פעסט, הוא כותב על הרב הרצוג:
'כבוד ידידי הרב הגדול המופלג בהפלגת חכמים גדולים, המאור הגדול, שבח עוז ומגדול, מחריף ובקי השלם ומושלם, כש"ת מו"ה משה שמואל הערצאג נ"י רב אב"ד דק"ק שטאמפי יע"א'.
הרב ישעיה זילברשטיין אב"ד וייצן כתב בהסכמתו כי המחבר הוא 'ידידי הרב מהאור הגדול החריף וברי וכו' כש"ת משה שמאל נ"י אב"ד שטאמפפען והגליל'. וכן כתב הרב שלמה סופר אב"ד ברגסס בהסכמתו: 'בעזרת ה' יתברך, לכבוד ידידי הרב המאור הגדול המפולג בתורה ויראה המושלם במו"מ כש"ת מו"ה משה שמואל הערצאג נ"י אבדק"ק שטאמפא והגליל יע"א'.
בט"ז בתמוז תרע"א נפטרה הרבנית שינדל, וביום ז' בחשון תרע"ב נפטר בנם חיים.
בשנת תרפ"ב נבחר הרב משה שמואל הרצוג לרב קהילת זגרב, אך נשאר בשטאמפי.
בשנת תרפ"ז פרסם הרב משה שמואל הרצוג מודעה בעיתון בה הודיעה כי ההרשמה לישיבה בשטאמפי נסגרת בכ"ט בניסן. המודעה 'פונה לבחורים, יראי ה' באמת', המעוניינים ללמוד בישיבה בו בהתמדה רבה.
בשנת תר"צ כתב הרב הרצוג מכתב בעניין הקרע בקהילת ברגסס בנוגע למינוי רב קהילה לאחר פטירת הרב שלמה סופר כהן.
ר' מאיר פישמן, למד בישיבת פרשבורג, וכיהן לאחר נישואיו כשו"ב, ש"ץ מורה בכפר הסמוך לפרשבורג. בשנת תרצ"ו, לקראת עלייתו לארץ ישראל עם רעייתו ושתי בנותיו, קיבל המלצה מאת הרב משה שמואל הרצוג, שכתב:
שיל"ת. וענתה השורה הזאת לעד להגיד לאדם ישרו כי האמת ניתן לכתוב שהתורני המופלא ומופלג בתורה ויראת ד' היא אוצרו מוכתר במעלות רמות ונשגבות, מהו' מאיר פישמאנן נ"י נין ונכד לגדולי ישראל זי"ע שבמשפחתו, שרת בקדש בעדת פעטראשאלקא-אוידארף הסמוך ונראה לעיר ואם בישראל, קהל יראים פרעססבורג תע"א, החונה תחת דגלי ומחוזי, בתור שוחט, ש"ץ, נאמן העדה ומורה בבית ספר ללמד בני יודא קשת הכתובה על ספר הישר, וגם לרבות ערך לפני בני העדה כשלחן ערוך דברי תורה מתוקים כדבש שני שנים תמימות היו, כלן שווין לטובה, וכל הימים האלה הלך במישור עם בני העדה לנחותם במעגלי צדק ולזכות רבים, וכל עבודתו באמונה היה עושה עד שרוח הבריות ורוח המקום נוחה הימנו.
ועתה שחבלים נפלו לו בנעימים לעלות לארץ הקדושה תותבב"א לרצות את אבניה לישב שם, יהיו דברי אלה לעדות נאמנה על תהלוכותיו פה בחוץ לארץ, ואני תפלתי שיזמין לו שם הקב"ה במהרה משמרת הקודש כאשר נאה ויאה לו, כדי שיוכל לפרנס את עצמו ובני ביתו נ"י בכבוד ובנחת כאות נפש רבו החפץ בהצלחתו ומברכו בברכה יברכך ד' מציון וראה בטוב ירושלים בקבוץ כל אחינו בני ישראל מארבע כנפות הארץ שיבאו לציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.
פה ק"ק שטאמפי יע"א, ג' נצבים וילך תרצ"ה לפ"ק.
משה שמואל בן לא"א מו"ר חיים הערצאג ז"ל (עלי זכרון 30, עמו' מח-מט)
בחודש סיון תש"ב (1942) נספה הרב הרצוג על פתח דירתו, בשעה שהצוררים עמדו להוציא אותו.
הרב ישכר שלמה טיכטל הי"ד כתב על כך ביומנו:
נסתלק מאתנו… הרב הגאון משה שמואל הערצאג זצ"ל אבדק"ק שטאמפען, שהיה זקן ואיש חולה רחמנא ליצלן, ובבואם לביתו מלאכי-החבלה שקורין 'גארדיסטען' לחטוף אותו ולשלחו לארץ גזרה, נבהל מפניהם שיצאה נשמתו בשעה מועטת, ונשאר בביתו מת על מטתו מבלי מתעסקין, כי כבר שבו כל בני קהלתו והלכו בגולה, ונשאר כך ארבעה ימים, עד שאיזה מיקירי פרעשבורג שמעו על מיתתו הפתאומית ושהוא מת מצוה שאין לו קוברין, נסעו להתם ממש במסירות נפש, וגמלו חסד של אמת, כי כעת במצב כזה הוי ממש גמילות חסד של אמת, ה' ינקום את נקמתו מידי הרשעים הארורים האלה ומהרבה כיוצא בהם, מה שעשו עם אחינו בני ישראל בשנים האחרונות, אלפי אלפים אופנים כיוצא באילו, בכל מקומות ממשלתו של אותו רשע הידוע ימח שמו במהרה.
על פועלם של אנשי החברה קדישא להביא לקבורה את הרב משה שמואל הרצוג, כתב הרב שלמה זלמן אונסדורפר הי"ד, בספרו שפתי שלמה השלם:
ועת לדבר מבני חברה קדישא הגבאים וח"י אנשים, ואען ואומר אין חקר לגודל מתן שכרם כי חסד שעושים עם המתים חסד של אמת יקרא אף בשנים כתיקונם, אבל כעת אשר כולם כמעט כמת מצוה שאין לה קוברים בלי שאר וקרוב ומחוץ תשכל חרב וממש במסירות נפש בפועל הגבאים עסוקים במצוה רבה כזו. ואין עליהם שום שררות ונשיאות רק עבדות גדול יום ולילה לא ישבותו. ומי יודע מה נעשה אם לא היו יחידים אלו המשתדלים בכל כחם בגמילות חסד של אמת בהלוויית המת וקבורה כדת וכדין. בעינינו ראינו אשתקד בחודש סיון שנפטר הרב הגאון ר משה שמואל הערצאג זצ"ל אב"ד דק"ק שטאמפען הסמוך לפה בעת צרה ומהומה, ואם לא השתדלו גבאי דחברה קדישא רשיון מהממשלה לנסוע לשם ולהובילו לקבור בטרחא יתירה וסייעתא דשמיא, מי יודע אם לא היה חס ושלום מונח בבזיון זמן רב. ואחר השתדלות גדול נהגו בו כדת וכדין והובא לקבורה כראוי לו. וכמה פעמים סכנת נפשות ממש הוא, בפחדים נוראים, וכל זה לא החזירם ולא המניעם לעסוק בעבודתם הקדושה. ואף על פי כן אנו מתענין ומבקשים מחילה שאפשר שלא יצאנו ידי חובתנו כל הצורך. ועושים אחר כך סעודה ושמחה להודות לד שזכינו לכך.
רעייתו הרבנית לאה, ובנותיו אסתר (אליס) וייסלר ואני הרצוג, נספו באושוויץ בשנת 1944. בני משפחתם כתבו על שמם דפי עד.
הרב הוזכר בספר 'שאלות ותשובות הריב"ד' (פרסבורג, תרפ"ב), בשו"ת לבושי מרדכי, סי' לה, ובשו"ת לבושי מרדכי סי' ד שהודפס בהמשך לפירוש לבושי מרדכי למסכת נדרים