אפשר שהשב מאהבה נתרפא בכל ואין צריך ייסורים לכפרתו / הרב אריה צבי פרומר הי"ד

"שאל ר' מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי: שמעת ארבעה חלוקי כפרה, שהיה רבי ישמעאל דורש…" (יומא פ"ו, ע"א).

בענין ארבעה חילוקי כפרה שנאמרו ביומא שם דכריתות ומיתות בית דין בעי תשובה ויום הכיפורים ויסורין, וחילול ה' בעי תשובה ויום הכיפורים ויסורין וגם מיתה – יש לומר דכל זה בתשובה מיראה, דזדונות נעשין כשגגות, והרי אפילו שוגג של כרת בעי כפרת קרבן. ואף דמייתי קרבן באין עליו יסורין. ולכן מביאים אשם תלוי, כדי להגן עליו מן היסורין עד שיתוודה לו, על כן גם אחר תשובה ויום הכיפורים צריך יסורין. אבל תשובה מאהבה – דזדונות נעשין זכויות – כמו שאחז"ל (יומא פ"ו, ע"ב), ולא נשאר רושם כלל מן החטא, יש לומר דלא צריך יסורין. וכן בחילול ה' לא צריך יסורין ולא מיתה. כי בתשובה מאהבה בלבד נתרפא הכל.

ולפי זה מה דאיתא בספרים הקדושים (תפילה זכה ליום־כפור) דצריך תשובת המשקל; "…ולסגף את גופנו בתשובת המשקל…", היינו דוקא בשב מיראה, אבל בשב מאהבה נעשה הכל זכויות. ואפילו מה שנהנה מעבירה מתהפך גם כן לזכויות כמו הנאה של אכילת מצה. ואם כן לא צריך סגופין משום שכולו מצווה.

ולעניות דעתי דמהאי טעמא, מעת שהתחילה הנהגת הצדיקים תלמידי הבעש"ט זצ"ל – התרחקו מסגופין, אף שכפי קבלת הרוקח ז"ל והאריז"ל הוא דבר מוכרח. אך הענין הוא, כי השתדלות הצדיקים לקשר את המשתתפים בצל קדשם בשורש נשמתם גורמת לאהבה רבה, אהבה בתענוגים בשעת עבודה, ועל ידי זה משפיעין עליהם תשובה מאהבה, ותו לא צריך מידי.

לפנים בישראל שלא היה מנהג הנהגת הצדיקים, היתה התשובה קשה וכמו שאמר הרב הקדוש קוצק זצ"ל: תשובה קדמה לעולם, וצריך לצאת מן העולם לעשות תשובה – עד כאן דברי קודשו. וכל שכן תשובה מאהבה קשה היתה עד מאוד, כי החטא מבדיל מלבוא להיכל האהבה. אבל על־ידי צדיקים אפשר הכל.

אמנם יש לומר בהא דאמרו חז"ל דהעושה תשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכויות, היינו אחר שיגמרו כל חלקי התשובה, דהיינו: בלא תעשה – תשובה עם יום הכיפורים ובכריתות ומיתות בית דין – תשובה ויום הכיפורים ויסורין; בחלול ה' – תשובה, יום הכיפורים, יסורין ומיתה. אבל קודם לכן עדיין הרי לא נשלמה התשובה, ואי־אפשר עדיין לזדונות שייהפכו לזכויות. וצריך עיון בזה.

ויש נפקא מינא בזה גם לגבי תשובה מיראה, דלפי הסברא הראשונה שכתבתי לעיל דבתשובה מאהבה לבד נעשים זדונות כזכויות, אם־כן תשובה מיראה לבד עושה שיהיו הזדונות כשגגות, ואחר כך כשבאין עליו יסורין על כריתות ומיתת בית דין נוסף על התשובה, נתמרק החטא לגמרי, ולא נשאר אפילו שוגג. אבל לסברה האחרונה דהא דזדונות נעשין כזכויות הוא רק אחר קבלת היסורין, אם כן הוא הדין בתשובה מיראה, הא דזדונות הם כשגגות, היינו גם כן רק אחר קבלת היסורין. ואם כן אפילו אחר היסורין נעשה חטא שוגג. והוא ספק עצום.

אך יש להוכיח בזה מהא דאיתא שם בגמרא (יומא פ "ו ע"א) דעבר על עשה ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו, ומשמע דאפילו על ידי תשובה מיראה. ואם הזדונות נעשות לשגגות אם כן גם על שוגג דעשה יצטרך עוד מירוק. וצריך לומר דשוגג בעשה אין צריך כפרה. ואל תתמה, שהרי כתב הרמב"ן פרשת ויקרא (א, ד) דשוגג באיסור לאו אין צריך כפרה והכי נמי כאן ואתי שפיר.

ולכאורה יש להביא באיתא (שם) דארבעה חלקי הכפרה, היינו בתשובה מאהבה. דקתני: "עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה – אינו זז משם עד שמוחלין לו", ובתשובה מיראה הרי אפילו שב מפסיד את המצווה שלא קיים, וביטל עשה. ואם כן חמור מלא־תעשה. ובגמרא משמע דקיל. אלא על כורחך צריך לומר דמיירי בתשובה מאהבה. ואם־כן נעשה זכויות, ואם כן לעומת הפסד העשה, יש לו מצות עשה אחרת.

אך שתי תשובות יש בדבר, א' דאין הכי נמי דמפסיד העשה כמו שכתוב בתניא באיגרת התשובה פ"א; ובגמרא לא מדברת אלא רק זה דנתכפר לו עונש בטול העשה. עוד יש לומר דהגמרא קאי על עשה שאינו חיוב עצמי, כמו לקט שכחה כביומא ל"ו ע"א דמבואר דאעולה מתוודה עוון לקט שכחה ופיאה שהוא עשה קיומית ולא חיובית וממילא אין בזה הפסד קיום המצוה.

שוב העירני תלמיד אחד כי כן כתוב בספר בני יששכר בשם החיד"א ז"ל בשם קדמונים, דארבעה חלקי כפרה הם רק לשב מיראה, אבל השב מאהבה אין צריך ליסורים.

(הרב אריה צבי פרומר הי"ד, ארץ צבי מועדים, יום הכיפורים, יום־הכפורים תרפ"ז)