קטגוריה: פולמוס הסמיכה

כרקע למאמר הבא מומלץ לקרוא על פולמוס הסמיכה.

שיטת הרמב”ם דסבירא ליה דבהסכמת כל חכמי ארץ ישראל אפשר לסמוך בזמן הזה.

הרמב”ם בהלכות סנהדרין (פרק ד הלכה יא) זה לשונו, נראה לי שאם הסכימו כל החכמים בארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם הרי אלו סמוכין ויש להם לדון דייני קנסות ויש להם לסמוך אחרים. ואם כן למה היו חכמים מצטערים על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות, לפי שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן, ואם היה סמוך מפי סמוך אין צריך דעת כולם וכו’ והדבר צריך הכרע. עד כאן לשונו.

והנה הא דמסיק “דצריך הכרע” אם קאי אדסליק מיניה או אראשית דבריו עיין ברדב”ז.

והנה בפירוש המשניות משמע דפשיטא להרמב”ם דאפשר לסמוך בזמן הזה, והרלב”ח סבירא ליה דהרמב”ם בספרו הגדול סתר משנתו, ועל זה הדגיש דצריך הכרע. ומהר”י בי רב מבאר להשוות דבריו לפירוש המשניות (מובא בלחם משנה והספרים אינם תחת ידי). ושמעתי שמובא בקונטרס הסמיכה להרלב”ח שמחדש דצריך לזה הסכמת כל חכמי ארץ ישראל ולא אמרינן בזה רובא ככולו. אבל מהר”י בי רב סבירא ליה דסגי ברובו. ועיין בתומים דסבירא ליה כרלב”ח וזה לשונו, ועל זה הדגיש הרמב”ם שישראל מפוזרין ואי אפשר שיסכימו כולן, כלומר שאי אפשר להתאחד לדעה אחת ורק קודם ביאת הגואל שתתרבה הדעת ויתבטל הקנאה אז יסכימו כולם לזאת. עיין שם

ועדיין צריך בירור מדוע לא סגי בהסכמת רוב חכמי ארץ ישראל, דהלא כלל גדול בתורה רובא ככולו, (ואחרי זמן שכבר נסדר ספרי, הערוני לעיין ברלב”ח בסימן אתת”י, אבל דבריו צריכים בירור). וביתר ביאור דאפילו אם יהיבנא דלא סגי אם יתוועדו רוב חכמי ישראל, דאפשר דבעיא התוועדות כל החכמים ואז עומדים במקום סנהדרין, אבל אסיפת רוב חכמים לא מהני, דומא דכתב החתם סופר (באורח חיים סימן ק”מ) דלא שייך רובו אלא מתוך כולו, אבל אם לא נתוועדו רק רוב סנהדרין אינו כלום, עיין שם. ומהאי טעמא נוכל לומר דהכח להסמיך ניחן אם יתאספו כל החכמים אבל אם נאספו רק הרוב עדיין אין להם הכח להיות במקום סנהדרין. אבל אם כבר נתאספו כל החכמים מדוע לא מהני אם יסכימו הרוב, והלא אחרי רבים להטות ורובו ככולו.

והנראה להקדים בתחלה שיטת רבנו תם דסבירא ליה דנהגי יובל בבית שני דנקרא כל יושביה, כיון  שלא נחסר שבט אחד דאם לא תאמר הכי, אין לך בכל הדורות שלא היו מקצת אנשים הולכים לחו”ל ואם כן יבטל דין היובל. אלא כל שלא חסר שבט גמור כל יושביה קרינן. עד כאן לשונו (הובא בחידושי הרשב”א גיטין ל”ו). הלא יסוד סברת רבנו תם דקידוש יובל, התלוי בכל יושביה, בעי כולו ולא סגי ברובו, ומזאת הכריח דהביאור דכל יושביה זהו אם היו כל השבטים, אבל לא בעי כל ישראל, דאם לא כן אם הלכו מקצת אנשי בחו”ל יתבטל היובל. ולכאורה צריך עיון והלא עדיין נשאר רוב ישראל, וכלל הוא בתורה רובו ככולו, ולכן אף על גב דכתיב כל יושביה, מדוע לא סגי ברוב (וזה דוחק לומר דרבנו תם סבירא ליה דאם נשאר רק רוב ישראל אין זה רובא מתוך כולו, ודמיא כנתוועד רק רוב סנהדרין. אולם הדעת נוטה שכל דבר שאין תלוי בשעור ומספר ממילא הרוב נקרא ככולו, ובפרט שכבר נתקדשה הארץ), ובעל כורחך דרבנו תם סבירא ליה דבדבר התלוי בקדושה לא סגי ברובא, דרק כל עם ישראל מקדש הארץ ליובל, ואם נחסר אפילו מעט אין זה כל יושביה. ולפי זה נבאר ברמב”ם דרק הסכמת כל החכמים כאחד יש להם הכח להסמיך. ועיין ברמב”ם דסמיכה זאת קדושת הגוף, ומשום הכי ניחא דלא סגי ברובא [והא דתנן (בהוריות ד’) בשגגת הוראה דאם אמר אחד טועין אתם, לא נחשבה הוראה, ואף על גב דרובו ככולו בכל התורה, התם שאני דכיוון דאיתגלי אחר כך דזה טעות מעיקרא לא שייך בזה הכלל דאחרי רבים להטות ודו”ק ועי בחושן משפט סימן י”ב סעיף קטן י”ח] ובזה נחזור לבאר הרמב”ם, דבאמת לא סתר משנתו וקאי לשיטת פירוש המשניות דאיכא סמיכה בזמן הזה, והא דכתב ד”צריך הכרע” אבאר באופן אחר…

ונחזור להרמב”ם דכתב “והדבר צריך הכרע”, קאי על הא דסליק “ואם היה סמוך מפי סמוך אין צריך דעת כולם”, ובזה מסתפק הרמב”ם דם נתוועדו שלשה סמוכים אבל לא באו לדעה אחת, אי סגי בזה רובא ככולו או לאו. ולפי זה מקוימת שיטת מהר”י בי רב דהרמב”ם קאי לשיטתו בפירוש המשניות דבהסכמה כל חכמי ארץ ישראל נזה מוכרע דאפשר לסמוך נזמן הזה ודו”ק…

והנה הלכה זו יסוד לתורת המשפטים וכדבר בעתו שזכינו שארץ הקדושה מתנערת מחורבנה ואצבע אלקים היא שהולכת ונבנית אולי עת רצון היא להחזיר עטרת הסמיכה ומה טוב ומה נעים היה שיתאספו כל חכמי ארץ ישראל לדון ולהתייעץ בהלכתא רבתא זו ואם באמת יסכימו לזה בדעה אחת כל חכמי ארץ ישראל אז הלכה ברורה היא, ונזכה בימינו להנבואה ואשיבה שופטיך כבראשונה וציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כן יהי רצון, במהרה בימינו אמן.

נחלת שמואל, סימן כו, ג

—

הרב שמואל דובער ב”ר נחמיה מלמד למד בישיבת כנסת ישראל סלובודקה שבליטא. הוא שימש כרב ואב”ד בעיירה קטנה בשם צ’ייקישוק הסמוכה לווילקי שעל הכביש הראשי בין קובנה לרייסין, על חוף הדוביסה.

הרב הוציא לאור בשנת תרצ”ה את ספרו “נחלת שמואל” המבאר את שיטת הרמב”ם בענייני קודשים ובהלכות מאכלות אסורות. בספר הביא גם הקונטרס “דברי בינה” מאחיו הרב יצחק זאב מלמד הי”ד מלייפציג. הספר הודפס בסיוע של אחיהם משה מלמד הי”ד מקובנה.

הרב אברהם דובער כהנא שפירא זצ”ל מקובנה כותב בהסכמתו לספר: מכבר הימים נודע לי רום ערכו של ידידי הרב הגאון המובהק חריף ובקי מעמיק ומחוקקי מוהר”ר שמואל דוב מלמד נ”י האב”ד צייקישקי, גדלו בתורה וידו הכבירה בהלכות, שוחה בים התלמוד ויורד תהומות להעלות מרגליות נפלאות חידושים עמוקים ומבוררים בהלכה ורעיונות נחמדים באגדה. ומה שמח לבי לראות אשכולות בשולם מכרמו פרי הלולים אשר חזו עיני בספרו הנחמד מחולק לשני חלקים, חלק א נחלת שמואל עוסק בהלכות מאוששות רובן בענייני קדשים בחריפות ובקיאות בתבונה והעמקה, בסברות מלוטשות ומבריקות, משמחות לב, והחלק השני דרשת רשד”ם בדברי אגדה, לבאר דברי חז”ל מתוך חדיקה עמוקה והבנה ישרה ומוטעמת בדרך קרובה אל הפשטות ומתקבלת על הלב ופה ושם במליצה נאה מספר החיים…

כפי שציין הרב שמואל דובער בהקדמת ספרו, היה בידו חיבור מוכן לדפוס ומסודר שכלל חדושים על טור חושן משפט מסימן א עד סימן מ, “אולם לדאבוני הגדול מפני המשבר העולמי מוכרח אני למנוע עכשיו מהדפסתם”. בספרו מופיעים הרבה דיונים בהלכה שנשא ונתן עם גדולי הדור.

לא זכינו שיודפס כתב היד של “דרשות רשד”ם”.

בימי הזעם עלתה קהילת צ’ייקישוק על המוקד יחד עם רבם, באב תש”א. הי”ד.

בספר קהילת ליטא (תל אביב 1984) חלק רביעי, מובא שקהלת צייקישוק הושמדה בי”א באלול תש”א 3/9/1941.

 

 

מספר הצפיות במאמר: 47