רמזי מצוות סוכה וארבע המינים / הרב צבי הירש כהנא הי"ד, חידושים שכתב בתשרי תש"ג
מצות סוכה רומז שישראל הם בנים למקום, ועל ידי זה ניצל דוד המלך מעונש דבת שבע כיוון שלא חטא רק במחשבה ואין האב מעיד על בנו
איתא במדרש (תהלים כז,ו) "כי יצפנני בסכה ביום רעה" (תהלים כז,ה), ביום רעתה של בת שבע. והמדרש הזה אומר דרשוני כי הוא פלאי, ואפשר לומר בהקדם דברי המפרשים מדבר (עיין מדרש תלפיות ענף הרהור; מדבר קדימות מערכת מ אות יא בשם המפרשים) שאמרו בטעם הדבר, דאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה (קידושין מ.) משום דישראל יש להם דין בנים למקום, כדאיתא בחז"ל (עיין קידושין לו.), ומלאכי השרת אינם יודעים מחשבות שבלב, [עיין בישמח משה פרשת וירא דיבור המתחיל והנה דעת התוס'], ואין אב מעיד על בנו, כי העונש הבא לאדם אינו על ידי הקב"ה בעצמו, רק עלי ידי הבית דין בלבד, כמבואר ברבי עובדיה מברטנורא אבות (פרק ד משנה י, דיבור המתחיל ואם עסקת).
והנה מבואר בבני יששכר (בדרושים לחג הסוכות), דמסוכה איכא ראיה דיש לישראל דין בנים למקום, דסוכה הוא זכר לענני הכבוד (עיין סוכה יא: וברש"י דיבור המתחיל ואד יעלה) שהוא שרביטו של מלך, כמו שאמר הכתוב (ישעיה יט,א) רוכב על עב קל, ואין משתמשין בשרביטו של מלך, אלא מזה איכא ראיה דישראל יש להם דין בנים למקום.
והנה בש"ס (שבת נו.) איתא כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה וכו', אלא ביקש לעשות ולא עשה. עיין שם וברש"י, הרי מבואר דדוד המלך עליו השלום חטא במחשבה ולא במעשה.
ולפי זה מבואר דברי המדרש, דהנה כבר אמרו חז"ל (עבודה זרה ב.), לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות דרך תשובה, משום דאם מקיימין מצות סוכה, שפיר מועיל תשובה כנ"ל.
ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו חז"ל (שם ג.) דהקב"ה יתן לעתיד מצות סוכה לעכו"ם לנסותם, והיינו משום דמצוה זו מורה דקב"ה כולי עלמא דיליה, ועל כן יתן להם מצוה זו, והבן.
על ידי מצות סוכה שנעשה כשותף במעשה בראשית, נלמד דמועיל תשובה לישראל מטעם שותפים
באופן אחר נראה לבאר הפסוק הנ"ל, "ישובו יושבי בצלו" וגו', על פי מה שכתב בספר לימודי ד', דהטעם שמועלים תשובה לגבי ישראל, משום דיד להם דין שותפין. עיין שם. והנה כתב בשו"ת מהר"י ווייל (סי' קצא – ומובא בבאר היטב אורח חיים סי' תרל"ט סעיף קטן א), דכל המקיים מצות סוכה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. עיין שם.
וזהו כוונת הכתוב, "ישובו יושבי בצלו", דעל ידי מצות תשובה שהם שותפים כנ"ל, ממילא שפיר מועלי גבייהו תשובה, וקל להבין.
"זמן שמחתינו" – שהעבירות נעשו זכויות, ועל ידי זה מתוקן הזמן שעשה העבירה
באופן אחר יש לומר, דידועים דברי הגר"א על המשנה (אבות פרק ג משנה א) לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ד"דין" קאי על עצם העבירה, ו'חשבון' קאי על הזמן שהוציא לבטלה במעשה העבירה. ונודע מה דאיתא בספרים על המדרש (תנחומא אמור סי' כב) ראשון לחשבון עוונות, דעל ידי תשובה מאהבה נתקן הזמן גם כן, דזדונות נעשים כזכויות (עיין יומא פו:). עיין שם.
והנה סוכות הוא זמן תשובה מאהבה, כמובאר בספר הקדוש קדושת לוי (פרשת האזינו). עיין שם. ועל כן אנו אומרים בסוכות "זמן שמחתינו", דאז הוא שמחה להזמן, דהזמן נתקן משום דהוא תשובה מאהבה, וזדונות נעשים זכויות, ודו"ק. ה' יתברך יעזרנו למען כבודו, שאזכה לעשות תשובה מאהבה, ולעבדו באמת ובלב שלום תמיד, אמן.
ולקחתם "לכם" – על ידי מצות ד' מינים דמורה דיש דין בנים לישראל, עלי ידי זה נשפע פרנסה
"ולקחתם לכם ביום הראשון" וגו' (ויקרא כג,מ). המפרשים דקדקו לבאר תיבת "לכם", ונראה בזה על פי הידוע ד"לכם" מורה על גשמיות, כמו שאמרו חז"ל (פסחים סח:) "חציו לכם" וכו', והנה מבואר בספר נועם מגדים בכמה מקומות דאצל עבד יכול האדון לומר לו "עשה עמי ואיני זנך" (עיין גיטין יב.), מה שאין כן אצל בן. ואם כן כשישראל יש להם דין בנים, אזי מוכרח הקב"ה לפרנסם, ואינו יכול לומר "עשה עמי ואיני זנך" (עיין לעיל בפרשת ראה).
והנה מד' מינים יש ראיה דישראל יש להם דין בנים, כמבואר בבני יששכר בשם החיד"א, משום דאינם גדילים תחת שום שר, ואם כן הוה שרביטו של מלך, אלא על כורחך דיש לנו דין בנים, וזהו שאמר הכתוב ולקחתם "לכם" ביום הראשון, פרי עץ הדר וגו', והכוונה דע"י ד' מינים אלו יגיע לכם פרנסה בדין.
ה' יתברך יעזור למען כבוד שמו שיהיה לכלל ישראל פרנסה בריווח ואני בתוכם, כדי שאוכל ללמוד וללמד בהרחבת הדעת בטהרה.
"כי ברחוב נלין" – אם נגזר גלות על ישראל, הנה "כי בסוכות הושבתי" – על ידי מצות סוכה נפטר מזה
"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" וגו' (ויקרא כג,מג), ב' במסורה, דין, ואידך "כי ברחוב נלין" (בראשית יט,ב). עיין בספר שמחת הרגל להחיד"א ז"ל, מה שכתב בכוונת המסורה. ונראה לעניות דעתי על פי דברי הפסיקתא (דרב כהנא פיסקא כט ד"ה באספך) מפני מה עושין סוכות אחר יום הכיפורים, שאם נגזר גלות חס ושלום על ישראל, עושין סוכות ונפטרין בזה. עיין שם. וכן אנו אומרים (ביהי רצון קודם הכניסה להסוכה) "בזכות צאתי מביתי החוצה, יחשב לי זאת כאילו הרחקתי נדוד".
וזהו רמז המסורה, "כי ברחוב נלין", שאם נגזר גזירה חס ושלום "ברחוב נלין", דהיינו גלות, הנה התיקון לזה" – "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" וגו', דבזכות מצות סוכות נפטר מזה. ה' יתברך יעזרנו למען שמו, שנזכה בזכות מצות סוכה להנצל מגלות ומכל מיני ייסורים. אמן.
"כי בסוכות הושבתי" – על ידי מצות סוכה הנה "כי ברחוב נלין" בלא פחד, כמו נסיכים ושרים
באופן אחר נראה לומר, על פי מה שמביא בספר הקדוש בני יששכר בשם הרב הקדוש מוה"ר פנחס מקאריץ זי"ע, דסוכה רומז לנסיכות ושררה, עיין שם. וזה הרמז "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", על ידי זה "כי ברחוב נלין" בלא פחד ודאגה, כנסכים ושרים אשר אין מפחדין. כ"ה תשרי שנת תש"ג, ביומא דהילולא של כ"ק זקני מרן רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זכותו יגן עלינו.
הרב צבי הירש כהנא הי"ד (תרס"ד-כ"ח בטבת תש"ה), אב"ד סטרימטערע (שהייתה אחת ממאה וארבעים קהילות מרמרוש) וראש ישיבת "בית אהרן", המכונה "ר' הערש כהן", היה בנם של הרב ישעיהו כהנא מפעטריווע ומרת מרים בת הרב החסיד ר' לוי יצחק מגיד. מצד אמו היה ממשפחת הרב הקדוש רבי לוי יצחק מבארדיטשב, הרב הקדוש בעל "צמח ה' לצבי" מנאדבורנא והרב הקדוש בעל "באר מים חיים". מצד אביו היה ממשפחת הגאון רבי יהודה מאדערן מסיגוט בעל "פרי העץ", נכד בעל "קונטרס הספקות" מצאצאי רבנו בעל ה"תוספות יום טוב".
עוד בנעוריו בעיר פעטרעווא נודע כעילוי מופלג ואביו שכר עבורו מלמדים מצויינים ללמדו תורה. כבר אז הוא הצטיין בלימוד בהתמדה ובשקידה רבה והחל בכתיבת חידושיו ובמשא ומתן תורני עם גדולי דורו והיה חביב עליהם. כשגדל נדד למקום תורה והיה תלמידם של הרב אליעזר דוד גרינוואלד אב"ד סאטמר בעל "קרן לדוד", של הרב מנחם מנדל האגר בעל "שארית מנחם" ושל הרב חיים מרדכי יעקב גוטליב אב"ד קהל ספרדים במישקאלץ בעל שו"ת "יגל יעקב". הרב היה מגדולי חסידי הרב הקדוש רבי חיים האגר מאנטניע, בעל "טל חיים", בנו של הרב הקדוש רבי ברוך מוויזניץ. בהספד על רבי חיים האגר אמר הרב צבי הירש כהנא "כי היה שר התורה בנגלה ובנסתר, וכל ימיו היה כוונתו לפרסם מציאותו יתברך שמו, ושהכל היא השגה העליונה. ומי שזכה להכיר אותו בא לאמונת הבורא יתברך שמו". לאחר פטירתו של רבי חיים האגר, דבק הרב צבי הירש בבנו הרב הקדוש רבי ישראל שלום יוסף האגר הי"ד.
הרב צבי הירש התעמק בתורה והיה בקי בכתבי גדולי הדורות הקודמים ובהם שו"ת נודע ביהודה, חתם סופר, אבני נזר ועוד. חלק מחידושיו יצאו לאור בירחון התורני "דגל התורה". הוא נשא לאשה את מרת זיסל בת דודו ר' צבי יהודה באש מקהילת סטרימטערע, והיה סמוך על שולחנו של חותנו תוך שהוא ממשיך לעמול בתורה מתוך הרחבת הדעת, לילות כימים, בשקידה רבה.
לאחר שרבה של סטרימטערע, הרב שמה קיזעלניק עבר לכהן כרבה של קהילת ריזאווילע, מונה הרב צבי הירש בשנת תרצ"ה (1935) כממלא מקומו ברבנות סטרימטערע. הוא כיהן כאב"ד, הקים ישיבת "בית אהרן" לבחורים צעירים ועמד בראשה. כשלשה פעמים בשבוע מסר שיעור בגמרא ומפרשיו, ופעם בשבוע מסר שיעור בשלחן ערוך אורח חיים, ובחומש עם פירוש רש"י. בני הישיבה התארחו לאכילת "ימים" אצל משפחות הקהילה. הישיבה הלכה וגדלה ובשנת תש"א (1941) למדו בה כמאה תלמידים, והרב יזם את הקמת "בית התבשיל" על מנת לספק מזון לתלמידים הרבים, ולשם כך פנה לנדיבות באמריקה שיתמכו במוסד זה.
באחד מחידושיו הזכיר את מגמתו "כי עיקר כוונתי לבוא בעזרת ה' יתברך אל האמת, וה' יתברך יאיר עיני באור תורתו שאזכה ללמוד תורה הקדושה לשמה, ולחדש חידושים של אמת, ולראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, ולישב באהלה של תורה, ולהרביץ תורה ברבים, וללמדה בטהרה ולקיימה בשמחה ובהרחבה".
בתחילת מלחמת העולם השנייה, פעל הרב לחזק את קהילתו ואת תלמידיו לעודד אותם. עם כיבושה של מרמרוש בידי הנאצים נתפס הרב, יחד עם רבנים נוספים ונשלח לעבודת פרך בתנאים קשים במחנה עבודה. בהמשך גורש יחד עם בני קהילתו לגטו בעיר דראגמארעשט, משם הם גורשו לאושוויץ בכ"ו באייר תש"ד (1944). במהלך הסלקציה נשלחו מעטים, ובהם הרב, לצד ימין, לעבודת כפייה, בעוד רוב בני קהילתו נשלחו שמאלה, למשרפות. בחג השבועות אמר הרב את ה"אקדמות" בעל פה. העבודה באושוויץ החלישה אותו מאוד. לקראת סוף 1944, כאשר הצבא הרוסי התקדם לכיוונם, הועבר הרב, יחד עם אלפי אסירים נוספים ממחנה אושוויץ למחנה העבודה דורה שליד בוכנוולד. כ-60,000 אסירים הועסקו במחנה בעבודת כפייה, ועל פי ההערכה כשליש מהם נפטרו, בעיקר בשל תשישות מהעבודה הקשה, תנאי תברואה מחרידים, הוצאות להורג ורעב. גם במחנות היה הרב מעודד את אחיו לצרה שלא יתייאשו ושיצפו לישועה. כאשר התאפשר לו אסף בחורים ואברכים ולמד עמם גמרא בעל פה. בהיותו במחנות סירב הרב, במסירות נפש, לאכול טריפות ונבילות, והסתפק באכילת קליפות תפוחי אדמה. הרב הגיע לאפיסת כוחות ומצבו הלך והתדרדר עד לפטירתו בכ"ח בטבת תש"ה (1945).
כן נספו ילדיו: לוי יצחק, אסתר רחל, יוסף מרדכי, ריקל ופערל. הי"ד. שרדו בתו מרת יוטא אשר הרב חיים מאיר לוסטיג מברוקלין, ובנו שמואל זאנוויל כהנא שעלה לארץ ישראל.
הרב השאיר אחריו אלפי דפים של כתבי יד עם חידושים על התורה, על הש"ס והשו"ע, שו"ת, ועוד, מהם נלקטו ויצא לאור הספרים "נחלת צבי" על התורה ועל מקוואות ו"נחלת צבי – מכתבי תורה ומשא ומתן של הלכה". בכתביו מופיעים חידושים וחילופי מכתבים מהרה"ק רבי חיים האגר מאנטניע, מהרב אליעזר דוד גרינוואלד, מהרב חיים מרדכי יעקב גוטליב, מהרב שלמה זלמן עהרנרייך אב"ד שמלויא, מהרב חיים מרדכי ראאלער אב"ד ניאמץ, מהרב דוד שפרבר אב"ד בראשוב, ועוד.