רק אם מרחם על ישראל כרחם אב על בנים ובאמת חפצו בתורת ה', יקבל הקב"ה את תפילתו ברצון ויזכה לבנים חכמים ויראי השם / הרב אברהם חיים ריינמאן הי"ד
כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו כו' (אבות פרק ג). יתפרש בהקדם מה שפירשתי בסיום המשניות, אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר 'ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום'. ומתחיל 'מאימתי קוראין את שמע בערבית' וגו'. כי ידוע מה שכתב האר"י הקדוש שקודם התפלה צריך האדם לקבל עליו מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'. וכתבו המופרשים הטעם על פי מעשה שהיו לאיש אחד שני בנים. אחד דר אצלו והיה עני מאד, ואחד הלך למרחקים ונעשה בשם עשיר גדול מאד. פעם אחת התיישב בן העני ליסע למרחקים לאחיו העשיר לבקש ממנו לסייעו בסיוע שיש בו ממש, ועל הוצאות הדרך הוכרח למכור כלי ביתו וכדו', ועברו עליו יגיעות רבות עד שבא לשם, ובקושי גדול הניחו אותו לבוא החדרה לאחיו. ובבואו אצלו, תחת אשר חשב שאחיו יחבקיהו וינשקהו ויקבלו בשמחה רבה כיאות לאח, עשה אחיו את עצמו כאלו לא ידע אותו בשואלו 'מי אתה'. ואף שהוא נתן לו כל הסימנים שהוא אחיו, אבל העשיר הכחיש הכל ולא נתן לו כלום. ובא העני במדוכה הזה בחזרה לביתו ברגליו, כי לא היה לו על ההוצאות. ויכולים להבין הצער שהגיע מזה לאביו. אחר זמן רב התיישב עצמו העשיר ליסע למקום מולדתו לקבל פני אביו, וכבואו אצל אביו, רצה לחבקו ולנשקו, השיב לו אביו 'מי אתה'. השיב העשיר 'הלא אנכי בנך פלוני'. השיב לו אביו, 'הנה יש לי בפה בן אחד, והוא היה אצלך לבקרך והשבת לו שאינך אחיו, והוא בני באמת, ואם אין אתה אחיו, אז אינך בני'.
כן כל ישראל נקראו 'בנים' למקום ברוך הוא, ממילא כשיש חס ושלום פירוד לבבות ביניהם ואין איש עוזר לחברו, אלא אדרבה דורש לעשות לו רעה בכל מה דאפשר, אחר כך כשמתפלל לפני הקב"ה ומבקשו שירחם עליו כרחם אב על בנים, אז משיב לו הקב"ה 'הלא אף פלוני, שאין אתה עוזר ותומך אותו, אלא אדרבה אתה רודפו ומצערו, הוא גם כן בני, ואם אינך אחיו של פלוני, אזי אינך בני'. על כן צריך האדם לקבל עליו מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', ואז נקרא הקב"ה 'אב' ויוכל לבקשו שירחם עליו כרחם אב על בנים. וזה שמסיים 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום', היינו שעבור השלום שביניהם נקראו 'בנים' והקב"ה מרחם עליהם לבטל מעליהם הגזירות הקשות, שנאמר 'ד' עוז', היינו גזירה שגוזרים על ישראל חס ושלום, 'לעמו יתן', נתן זה המדה ביד עמו לבטלם על ידי: 'ד' יברך את עמו בשלום', אם יש ביניהם שלום ואחדות, שאז נקראו 'בנים', ומתחיל 'מאימתי קוראין את שמע', האיך יכולים לקראות את שמע לקבל עליו עול מלכות שמים ולהמליך את הקב"ה עליו ל'אב', אם לא על ידי השלום, שאז נקראו 'בנים', ואז מקבל תפלתם.
בזה יובן המאמר רבי אלעזר יהיב פרוטא לעני והלך מצלי, שנאמר 'אני בצדק אחזה פניך'. לכאורה האיך על ידי הצדקה יכולים להתקרב להקב"ה. וכפי הנ"ל יובן, כי על ידי שמרחם על העני, שהוא גם כן בנו של הקב"ה, ובפרט שהקב"ה משגיח עליו, שנאמר 'כי יעמוד לימין אביון', וכשזה תמכו ומסייעו, מראה בזה התקשרותו עמו באחוה, ועל ידי זה בצדק מבקש מהקב"ה שירחם עליו כרחם אב על בנים.
זהו 'כל שרוח הבריות נוחה הימנו', רצונו לומר שעושה צדקה וחסד לאחיו בני ישראל, שהמה בנים להקב"ה, על ידי זה 'רוח המקום נוחה הימנו', שהקב"ה אוהבו ומקבל תפלתו כרחם אב על בנים. אבל 'כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו', היינו שאינו מרחם על אחיו בני ישראל להושיעם, רק אדרבה מצער אותם בכל מה דאפשר לו, ומרחק מהם כאלו אינם אחיו, אם כן אז הקב"ה אומר קהלא בני ישראל המה בני, ואם אתה אינך מתנהג עמהם כאח, אם כן אינך בני, על כן לא תבקש ממני שארחם עליך כרחם אב על בנים', על כן לא תבקש ממני שארחם עליו כרחם אב על הבנים. זה 'אין רוח המקום נוח הימנו'. ודי לחכימא.
(ויצא פרח, עמו' סה:-סו.)
שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב ליצים, שנאמר במושב לצים לא ישב וכו' (אבות פרק ג). אפשר לומר כי הנה בעוונותינו הרבים שכיח שכמה משפחות, שלפי ראות העין, הם מתלבשים באדרת היהדות והחסידות, אבל הפנימיות שלהם היא רימה ותולעה ואין התנהגותם על פי התורה, הן בדברים שבין איש לאשתו מתנהגים בקלות ראש ומהרסים יסודי הדת, והן בשאר מילי דמיא, מתלוצצים המה מדרכי אבותיהם. ואף שלפנים הם מתנהגים כדרך יהודים היראים, משלחים בניהם לתלמוד תורה, ומדקדקים ליקח מלמדים טובים, ובכל זאת לא יעלה בידם שיצא מהם דור יראי השם, ובפרט תלמידי חכמים. והסיבה לזה באשר התנהגותיהם הרעה גרם להמשיך נשמות מעומקי הקליפות לבניהם. וכן בדרך הטבע כשהבן רואה ושומע מאבותיו, התנהגותם בקלות ראש בלי יראת שמים, והלצנות שלהם על דרכי היהדות החרדיות, כשהם ממאסים דרכי אבותיהם, ממילא זה נשרש גם בלב בניהם להשריש בהם מינות ואפיקורסית, וכשנתגדלו הם זורקים לגמרי מעליהם לבוש אדרת והמסוה של דרכי היהדות החרדיות, רק נתגלה חרפתם לחוץ. וכשאתה רואה זה הגדילים תדע שבטח גם אבותם אינם טובים מהם ורק שמסוה היראה היא על פניהם כמאמר העולם: 'התפוח אינו נופל רחוק מהאילן'.
זה מאמר התנא, 'שנים שיושבים', רצונו לומר, איש ואשתו שדרים ביחד, ואף על פי שעושים כל התחבולות לחנך ולגדל בניהם להתורה ולהיראה, אף על פי כן אין יוצא מביניהם דור ישרים, זה 'ואין ביניהם דברי תורה', שהדור שמעמידים אין התנהגותם על פי דרכי התורה זה 'דברי תורה', אל תתמה על זה, כי מזה תדע שהרי זה 'מושב לצים', שהתנהגות אבותם תחת המסוה שלהם, הוא כלצים ורשעים. ומביא ראיה, שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב כי אם בתורת ה' חפצו' וכו', רצונו לומר כי אם לא תהיה התורה והיראה רק כמסוה ולבוש על פניהם, רק כי באמת הייתה תורת ה' חפצם, אז בטח 'והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו', רצה לומר בטח שיקום מהם דור ישרים יבורך. ומכלל הן אתה שומע לאו. ודי לחכימא. אבל אם תראה לפעמים משפחה אחת שהתנהגותם היא באמת על דרכי התורה והיראה, ואין יכולים לתלות הסרחון בהם, ואף על פי כן יוצא מהם דור עקלקלתון, לזה לא יכול להיות הגרמא אחרת, רק המקום, שהסביבה והחברים לא טובים גרמו לכל זה. והאיך תבחן ממי הסרחון, כשתראה שבזה המקום לכל היראים יש בנים כאלו, אז תדע שהמקום הוא הוא הגורם. כמו שכתבו המפורשים שהרבה המקום גורם. כי יש מקומות שאינו מסוגל בשום אופן לגדל בשם בנים תלמידי חכמים ויראי השם, זה מאמר התנא 'שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה', כשאתה רואה שכמה משפחות יראים נכשלו כעין זה שלא העמידו דור ישרים, אז לא תתלה הסרחון בהם, כי המקום הוא הוא הגורם זה: הרי זה מושב לצים, שהמקום גורם שיושביה יגדלו לצים. על כן מחויבים לברוח ממקום כזה שלא יהיו מחויבים בנפשם, שיכרות דורם.
או יאמר על פי הגמרא (שבת כג) אמר רבא דרחום רבנן הוו ליה בנין רבנן וכו'. ומכלל הן אתה שומע לאו, כי על ידי שמתלוצצים על הרבנים והצדיקים יענשו בבנים שאינם מהוגנים, כמו שפירשו המפורשים הדרוש 'את ה' אלקיך תירא' לרבות תלמידי חכמים, רצונו לומר כשתקיים הנשמע מ'את ה' אלקיך תירא', היינו להיות 'תירא' גם מהתלמידי חכמים כמורא שמים, אז תזכה 'לרבות תלמידי חכמים', היינו להעמיד דור תלמידי חכמים ויראי השם. וזהו 'שנים שיושבים', רצונו לומר איש ואשתו, הגם שמשתדלים להעמיד דור תלמידי חכמים, 'ואין ביניהם דברי תורה', שאינם זוכים לזה, אז תדע שהרי זה 'מושב לצים', שהמה מתלוצצים על הרבנים והצדיקים ומחמת זה נענשו.
(ויצא פרח, עמו' נח:-נט.)
הרב אברהם חיים ריינמאן הי"ד, נולד בסביבות שנת תרס"ה (1905) להוריו, הרב אלעזר ומרת פריידא חיה רינמאן. הרב אלעזר, היה אב"ד קרעטשניף, ביטשקיף וגלאנוב, הוסמך על ידי הגאון מהרש"ם מברעזאן והיה מחותנו של האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח מבעלז. הרב אברהם חיים היה צאצא של צדיקים רבים ובהם ה'נועם אלימלך', המגיד מקוזניץ וה'ישמח משה' מאוהעל.
הרב אברהם חיים התחתן עם מרת פרימה רבקה, שהייתה צאצאית האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים מסיגט מחבר ה'ייטב לב'. אביה, הרב שלמה טייטלבוים, היה חתנו של רבי משה יהודה ליב שפירא מסטריזוב (אודות משפחתו העניפה של הרב שלמה טייטלבוים שנספתה כולה בשואה, מלבד נכד אחד ששרד, ראה 'חידושי הרמ"ל', ברוקלין תשי"ח, דף כט).
בשנת תרצ"ה (1935) התחתנה בתו עם רבי חיים יהודה הגר, האדמו"ר האחרון מווישווה, בנו של רבי מנחם מנדל הגר מווישווה זצוק"ל, בנו של האדמו"ר בעל 'אהבת ישראל' רבי ישראל הגר מוויזניץ.
הרב אברהם חיים ריינמאן היה אב"ד הכפר קרעטשיניף (הסמוך לסיגט) שבמארמרוש, כממלא מקומו של אביו שעבר לכהן ברבנות במקום אחר. הרב אברהם חיים המשיך לטפח את ישיבתו של אביו 'דמשק אליעזר'. בשנת תרצ"ז כתב ל'סנטרל רליף קומיטי' שבניו יורק, כי בישיבתו לומדים עשרים וששה בחורים, ומתוכם עשה שלומדים להוראה והשאר שלמדו לימודי גמרא כנהוג בישיבות הונגריה. בשנת תרצ"ח כתב להם כי בישיבתו לומדים שלושים תלמידים, והוסיף בהערה כי אם יזכה בתמיכה גדולה יותר, יוכל להצליח להגדיל את מספר תלמידיו בישיבה.
הרב נודע כדרשן מקובל ואהוב, שתיבל את דרשותיו במשלים ובסיפורי צדיקים. דרשותיו, שנאמרו על מסכת אבות, מידי שבת בחודשי הקיץ, יצאו לאור בסאטמאר בשנת ת"ש (1940), בספר 'ויצא פרח'. בהקדמת הספר כותב המחבר ששם הספר נקרא לזכר אמו הצדיקה מרת פריידא חיה ריינמאן ע"ה, שנפטרה בד' באלול תרצ"א (1931), לאחר שעמלה ממש במסירות נפש לגדל את ילדיה לתורה ויראה.
בשנים 1938-1940 התגברה האנטישמיות ברומניה, והשכנים הגויים בקרעטשניף הציקו ליהודי הכפר, בעיקר בענייני כלכלה. בקיץ 1941 גרשו השלטונות ההונגרים 496 יהודים מקרעטשניף שלא הצליחו להציג תוך זמן קצר תעודה המעידה על אזרחות הונגרית. בין המגורשים היה גם רבה של קרעטשניף, הרב אברהם חיים ריינמאן וכל משפחתו. רוב המגורשים, ובהם גם אשתו וילדיו של הרב, נרצחו בידי ההונגרים והגרמנים ליד העיר קאמניץ-פודולסק. חלק מהמוגרשים נרצחו בסטאניסלב ובהורודנקה שבגליציה. הרב הצליח להימלט מעבר לגבול ההונגרי והגיע לעיירה יאסין. הרב נלכד שם לאחר שזוהה על ידי אחד מאנשי הז'אנדרמים ההונגרים שעסק בגירוש יהודי הונגריה. הז'אנדרמים ההונגרים כבלו את הרב לעגלה והובילו אותו ליער מעבר לגבול. הם התעללו בו, ניקרו את עיניו ורצחו אותו בירי, בי"ח בטבת תש"א (1941). מכל היהודים שגורשו, שרדו את הטבח רק חלקים משמונה משפחות, שהצליחו לצאת למסע רגלי מפרך ומסוכן של מאות קילומטרים עד לגבול ההונגרי.