להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת שמיני
סוד הצלחת העבודה – ההתקרבות המתמדת[1]
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קְרַ֤ב אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וַעֲשֵׂ֞ה אֶת־חַטָּֽאתְךָ֙ וְאֶת־עֹ֣לָתֶ֔ךָ וְכַפֵּ֥ר בַּֽעַדְךָ֖ וּבְעַ֣ד הָעָ֑ם (ויקרא ט' ז')
בספר ממזרח שמש לקט משיחותיו של המשגיח הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל שנאמרו בעיקר בגלות הישיבה בשנחאי בזמן ההסתר של השואה[2], מביא את הדברים הבאים בפרשתנו וזלה"ק:
…כתב רש"י כשאמר לאהרן 'קרב אל המזבח' שהיה אהרן מתבייש לקרב למזבח, ואמרו ז"ל שכדמות שור נדמה לו. (אגב זהו דרך היצר מצייר להאדם את העבר שלו, וידוע שהעיקר הוא לבעל תשובה להעביר מהזכרון את העבר ולצייר בנפשו כקטן שנולד, וכשיתרגל בעבודת ה', אז יכול להזכיר לעצמו את העבר שלו, אבל בתחילה אם יחשוב מהעבר, לא יוכל לגשת אל העבודה. וכן אצלנו היצר משליך לנו איך תוכל להכנס עכשיו לישיבה, וכבר יצאת! זמנים הרבה לא השתקעת בלימוד, ולזה בטענה של כמה חודשים, וכן לכל אחד ואחד, אבל אנו צריכים לעבור עליו ולגשת לעבודה). ועל כן אמר לו משה, אהרן אחי קרב בזריזות, ומיד התקרב בזריזות.
ובאמת השאלה באהרן הכהן איך יכול הדבר להצטייר, שלולא משה שאמר לו קרב בזריזות, היה ח"ו מאבד את הכה"ג [הכהונה גדולה] ?! רואים מזה שבאמת כן הוא האדם, יכול להאביד הכל ברגע קטן, ואין לו שום עזר במה שרכש לו כל העת, אנו יודעים שבכל דבר כן הוא, ויכול להיות למדן גדול שקדן בעל מדות, ומדבר אודות נסי ונפלאות ה', וברגע אחרי זה אין בו משום דבר, אף ריח כל שהוא, כי כן הוא האדם אם הוא מניח לפי רגע העבודה, אין לו מכל יגיעתו שום תועלת. ואם רק נגש לעבוד, שוב יחזור לו הכל, וימצא הכל מה שקנה, ואם עוזב העבודה שוב אין לו כלום, ומי שעסוק אף מעט בעבודה, גדול הוא בלי שעור וערך מהעוזב את העבודה, כן הוא בעוה"ז, וכמו"כ אפשר בעוה"ב יש לו המדרגה שרכש לו, אבל כאן אם אינו עובד ואינו עומד אצל העבודה, אין לו שום תועלת ממה שעבד וקיבל, וע"כ כל אחד יראה שאין שום קושיות ופליאות איך זה בן תורה כזה, איך יכול לעשות ככה?! אין שום פליאה ותמיהה כן הוא המצב בעוה"ז וצריך ע"כ כל אחד לומר לעצמו, קרב אל המזבח, בזריזות ובזה מציל כל קנינו, וברגע זה שקרב אהרן אל המזבח נשאר אהרן הכהן!!! עכ"ל הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל.
הלימוד מדממת אהרן
הרב משה רייז זצ"ל הי"ד הובאו דבריו בספר גוילי אש (תורתם ותולדותם של גדולי קדושי בית יוסף נובהרדוק שנספו בשואה) עריכת הרב בן ציון ברוק (ירושלים תשל"ג) בענין דומייתו של אהרן וזלה"ק:
…כך גם מצינו כאשר מתו נדב ואביהוא, אמרה תורה וידם אהרן. ולכאורה איזה שבח הוא לאהרן שלא הרהר אחר…הקב"ה, ומה היה לו לעשות…והיה מוכרח לומר: כל מאי דעביד רחמנא, לטב עביד, כדרכו של רבי עקיבא ונחום איש גמזו…ואמרו רז"ל (ברכות נ"ד) חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה. ואם על כל אדם נאמר כך, על אהרן על אחת כמה וכמה.
אבל האמת היא כאשר אדם אומר 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד', סימן הוא שבכל זאת מרגיש כי יש כאן משהו שלא כשורה לפי דעתו ואינו שמח בחלקו, ואעפי"כ משתלט שכלו על טבעו והוא אומר, כל מאי וכו', אבל כשאדם מגיע לשלימות כזו שהופך לאיש אחר, ואינו מרגיש את הטוב אלא לפי מה שהתורה קובעת, רק טוב זה הוא הטוב האמיתי, אין צורך לומר 'כל מאי' כי דבר שהוא טעים וערב לחיך אין צורך לומר עליו כי החיך מרגיש את הטעם הטוב, כן האדם שהגיע לדרגא כזו שאין לו שום נטיה אחרת מלבד אל התורה ומצוותיה, ומה שבוחרת בשבילו התורה, זהו הטוב האמתי בשבילו, אדם כזה אין מקום שיאמר 'כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד', כי אין לו עוד צורך בתירוצים אלא אדרבא הוא מרגיש שמחה עצומה, כמבואר במסילת ישרים (פרק י"ט) וזלה"ק: …אך בעלי הדעה האמיתית אינם צריכים לטעם זה, שכל מה שהקב"ה עושה עמו לטובתו הוא עושה, כי הרי אין להם לכוון את עצמם כלל, וכל מה שיתגברו עכובים נגדם עד שיצטרכו עוד כח להעבירם, הנה יאמץ לבם וישמחו להראות תוקף אמונתם כשר צבא הרשום בגבורה, אשר יבחר לו תמיד במלחמה החזקה ביותר, להראות תקפו בנצחונה. [ע"כ עפ"י המסילת ישרים].
ואהרן הכהן הגיע לדרגה הגבוהה הזאת, עד שהיה מרגיש את גזירת ה' כטוב בעצם ולא היה לו שום צער, אלא אדרבא, שמחה היתה לו כאילו נזדמנה לו שמחה גדולה ולא היה צריך לומר 'כל מאי דעביד' וזה פירוש המילים וידום אהרן, כלומר לא היה לאהרן מה לומר, אפילו מאי דעביד וכו' כי לא היתה לו שום שאלה ודוחק כלפי הקב"ה, וכאשר אמר לו משה 'הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד' קיבל אהרן בשמחה את דברי אחיו, שעל ידי בניו יתקדש שם שמים וידם אהרן. ולכן אמרו חז"ל (ויקרא רבה) שבשכר שתיקתו זכה שנתיחד עמו הדיבור,שנאמר לו לבדו פרשת שתויי יין, לאחר שלא נתיחד עמו הדבור עד עתה מפני חטא העגל, משום המעלה הגדולה שהגיע אליה שלא כל אדם זוכה לכך. עכ"ל הרב משה רייז[3] זצ"ל הי"ד.
מה בין הורדת האש של משה לשל אליהו
וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י ה' וַתֹּ֙אכַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ אֶת־הָעֹלָ֖ה וְאֶת־הַחֲלָבִ֑ים וַיַּ֤רְא כָּל־הָעָם֙ וַיָּרֹ֔נּוּ וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־פְּנֵיהֶֽם (ויקרא ט' כ"ד)
בפסיקתא רבתי (פרשה ד'): משה הוריד את האש ואליהו הוריד את האש. משה כשהוריד את האש היו כל ישראל עומדים ורואין אותה, וירא כל העם וירנו. ואליהו, וירא כל העם ויפלו על פניהם (מלכים-א' י"ח ל"ט).
האדמור מקאליב רבי מנחם מנדל טאוב[4] זצ"ל מבאר בספרו קול מנחם (מהדורה תליתאה בפרשתנו) וזלה"ק:
ואפשר לומר הטעם בס"ד: כי כשם אצל אליהו הרי היו פוסחים על שני הסעיפים, ולא שייך אצלם כלל לרנן, כי הרי לא היו מצפים לזה, אלא להיפך, הם קראו כל הזמן 'הבעל עננו' ולכן כשהופתעו מהאש שירדה מהשמים מיד נפלו על פניהם. מה שאין כן המצב אצל משה רבינו ע"ה שאז האמינו בה' ובמשה עבדו, ולכן כשזכו לראותו עין בעין, ודאי וירא כל העם וירונו. עכ"ל האדמו"ר מקאליב רבי מנחם מנדל טאוב זצ"ל.
הלימוד מכך ששני בני אהרן מתו
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה' לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד… (ויקרא י' ג')
בפירוש רש"י (ד"ה הוא אשר) יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור או בי או בך. עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך.
בספר פנינים יקרים לרב שמעון בצלאל ניימאן זצ"ל הי"ד הביא בפרשתנו וזלה"ק:
ובשם רבי העשיל (מקראקא) ז"ל ראיתי עפ"י מה שכתבו הפרשים בפסוק (ישעיהו נ"ז א') כי מפני הרעה נאסף הצדיק, שני טעמים: או לכפר על הדור, או שלא יראו ברעה העתידה לבוא.
והנפקא מינה: דלכפר – די באחד. אבל שלא יראו ברעה, א"כ כל הצדיקים ח"ו [מסתלקים מהעולם] שלא יראו ברעה העתידה. וזה שפירש רש"י ז"ל פרשת וארא (שמות ו' ט' ד"ה מקוצר רוח) חבל על דאבדין ולא משתכחין. רצה לומר דמתו הרבה צדיקים ולא משתכחין עוד, בעל כרחך דהיא שלא יראו ברעה.
וזהו שאמר משה, יודע הייתי שיתקדש הבית וכו', והייתי סבור או בי או בך דהוא כדי לכפר, א"כ היה די באחד. אבל עכשיו דמתו שנים, על כרחך שהיא שלא יראו ברעה, וכיוון דאנו נשארים, על כרחך שהמה גדולים ממני וממך, על כן המה כדאים שלא יראו ברעה העתידה, מה שאין כן אנחנו. עכ"ל רבי העשיל כפי המובא בפנינים יקרים[5].
כל אחד וה'גחון' שלו
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה זֶ֧ה הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה' תַּעֲשׂ֑וּ וְיֵרָ֥א אֲלֵיכֶ֖ם כְּב֥וֹד ה' (ט' ו')
בספר יכהן פאר לרבי חנוך צבי הכהן מבענדין[6] ביאר על דרך 'העבודה' בעולם החסידות ויסוד דבריו בחז"ל במכילתא וזלה"ק:
איתא בתורת כהנים (ספרא מכילתא דמילואים א' ו') זה הדבר וכו' אותו יצר הרע העבירו מליבכם [ע"כ], היינו כל אחד יצרו המיוחד לו. כמדומה שכן איתא בבעש"ט זצ"ל, ותהיו אתם כולכם בעצה אחת וביראה אחת לפני המקום, כשם שהוא יחידי בעולם, כן תהיה עבודתכם מיוחדת לפניו, וזה שאחר כך תראו לטובת הכלל, וזה 'סור מרע ועשה טוב' (תהלים ל"ד ט"ו) ואח"כ 'בקש שלום ורדפהו' מכל הכלל, וזה הוי מתלמידיו של אהרן (אבות א' י"ב) קודם כל בעצמך, ואח"כ אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.
הנה איתא מהבעש"ט הקדוש זצ"ל על התורת כהנים [הנ"ל] דזה דיש לכל אחד יצר הרע מיוחד ואשר צריך להעבירו, ולזה יש מ"ט ימי ספירה לכל המדות, דיש לכל אחד מדות מיוחדות שצריך לתקנם…וזה דאיתא במדרש (במדבר רבה י"ב ח') מ'זה הדבר' דקאי על מילה[7], ועיקר בהמחשבה, דזה דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה (ויקרא י' ט"ז) חצי התורה בתיבות (קדושין ל' ע"א), דזה הגם שאוחז בסוף ידע שעדיין לא התחיל, וזה …כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן לֹ֥א תֹאכְל֖וּם…(ויקרא י"א מ"ב) ו' דגחון חציין של אותיות (קדושין שם), ויכול להיות עוד בזאת הדרגה, ועיקר צריכים בכל פעם בהמחשבה לילך עוד יותר ועוד יותר ולברר בכל פעם יותר ויותר, וזה דמייתי המגיד הקדוש מקאזניץ זצ"ל (עבודת ישראל בפרשתנו ד"ה וכזה נבאר[8]) החלום מהבעש"ט הקדוש משל מתנוק וכוק, ואח"כ במחשבה אחת יכול לילך בלי שיעור, ולזה מייתי הליקוטי תורה מהרב זצ"ל[9] (ד"ה לויתן) על המדרש (ויקרא רבה י"ג ג') מלויתן ושור הבר, דיהיה תקון לכל אחד המעשה מהמחשבה והמחשבה מהמעשה, ובמחשבה אחת יכולין לטוס בלי שיעור בפעם אחת. ואיתא בזאת זכרון מהרבי מלובלין זצ"ל דלויתן היינו צדיק, ועל ידי שאוחזין עצמם בצדיק יזכו לזה…עכ"ל הרב חנוך צבי הכהן זצ"ל.
ה'אמירה' שנדרשה מבני אהרן הנותרים
וְאֵ֣ת שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את דָּרֹ֥שׁ דָּרַ֛שׁ מֹשֶׁ֖ה וְהִנֵּ֣ה שֹׂרָ֑ף וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר (י' ט"ז)
הרב יוסף שלמה כהנמן[10] זצ"ל ראש ישיבת פוניבז' שנותר לפליטה מהשואה עם בן אחד (רבי אברהם), אמר בדרשתו לנער בר מצוה שהיה פליט אוד מוצל מאש וכך מובא בספר הרב מפוניבז' (ח"ב עמ' קצ"ג) וזלה"ק: מעשה שבא להשתתף בשמחת בר המצוה של נער אחד מ'בתי אבות' הילד היחידי שניצול ונותר מגיטו קובנא, והכירו על פניו שהוא נרגש ביותר… באותו שבוע קראו בתורה פרשת שמיני. בפרשה זו מסופר על מיתת שני בני אהרן נדב ואביהוא, ומסופר עוד בין השאר כי וַ֠יִּקְצֹף עַל־אֶלְעָזָ֤ר וְעַל־אִֽיתָמָר֙ בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֔ן הַנּוֹתָרִ֖ם לֵאמֹֽר.
המילה 'לאמר' היא לכאורה מיותרת, כי בכל מקום משמש 'לאמור' כציווי למסור את הדברים הלאה, אך כאן לא שייך לפרש במשמעות זו. לפיכך מוסיף רש"י הקדוש בביאורו [עפ"י הספרא] לאמור – אמר להם, השיבוני על דברי. דהיינו שדרש מהם תשובה, איזו תשובה דרש מהם? מה היתה טענתו של משה כלפיהם? אלא שאמרו חז"ל [פסיקתא רבתי מ"ז. רש"י י' י"ב], כי בעצם היו אף אלעזר ואיתמר ראויים להשרף, אם לא שריחם הקב"ה על אהרן. שאל איפוא משה רבינו ע"ה אותם שאלה מחרידה ונוקבת: למה נותרתם? בשביל מה הותיר ה' אתכם? הלא נותרתם אך ורק בשביל שתרבו כבוד שמים ותקדשו את שמו יתברך. השיבוני, אם כן על דבריי: היכן הוא קידוש ה' שלכם?!
'אף אתה' פנה הרב מפוניבז' זצ"ל בהתלהבות אל נער בר המצוה, 'נותרת יחידי מכל הילדים היהודים בגיטו קובנא, הלא נותרת לקדש את ה', והקב"ה תובע ממך 'לאמור', השיבני על דבריי, היכן הוא קידוש ה' שלך?! ולא רק אליך הוא קורא, השלים והפטיר בסיום דבריו. היום הזה כל ילד יהודי חי הוא 'נותר' והקב"ה מצפה ממנו שיקדש את שמו יתברך. ה'לאמור' – בפרשת שמיני, זועק ודורש מכל ילד יהודי – השיבני על דבריי, השיבוני וקדשוני. ע"כ עפ"י הספר הרב מפוניבז' על דמותו של הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל.
ומוסיף המלקט ברעדה עפ"י דבריו המקודשים ומרטיטים: לכל יהודי שריד אוד מוצל מאש, מהדהדת קריאה נוראה זו, וכן במיוחד לנו ה'דור השני' וצאצאיהם של האודים המוצלים – השיבוני וקדשוני. יה"ר שנזכה למלא תפקידנו ושליחותנו זאת.
למסכת אבות
מסכת אבות מלמדת שקיימת 'גאונות' גם ביראת ה' ובמדות טובות
משה קיבל תורה מסיני (אבות א' א')
פירש רבי עובדיה מברטנורא וזלה"ק:
אומר אני לפי שמסכתא זו אינה מיוסדת על פירוש מצוה ממצוות התורה כשאר מסכתות שבמשנה, אלא כולה מוסרים ומדות, וחכמי אומות העולם ג"כ חיברו ספרים כמו שבדו מליבם בדרכ המוסר כיצד יתנהג האדם עם חבירו, לפיכך התחיל התנא במסכת זו 'משה קיבל תורה מסיני' לומר שהמדות והמוסרים שבזו המסכתא לא בדו אותם חכמי המשנה מליבם אלא אף אלו נאמרו בסיני. עכלה"ק.
הרב משה יהודה כ"ץ[11] זצ"ל הי"ד בספר ויגד משה על מסכת אבות שיצא לאור לראשונה עשרות שנים לאחר העלותו בסערה השמיימה, כותב בעקבות[12] דברי רבינו עובדיה שמביאם בראשית דבריו, וזלה"ק:
ונראה לבאר עפ"י מה ששמעתי 'מעשה רב' שאחד מן הגדולים כתב אגרת לרה"ק הרבי רבי זושא מאניפולי זיע"א, וכתב עליו תארים גדולים: הרב הגאון המפורסם וכו'. וכשראה חבירו את התוארים שכותב עליו תמה ואמר, הנה זאת שהוא צדיק ומפורסם אמת נכון הוא, אבל מה שהנך כותב שהוא 'גאון', יפלא מאוד בעיני, כי הלא הוא אינו גדול בתורה כהרב מלעמבערג, או כהרב מקראקא, א"כ אמאי כתבת עליו תואר 'גאון'?
השיב לו אותו גדול בחכמה, הגע בעצמך, אלו הרבנים הנ"ל הנך מודה שראוי להם התואר 'גאון' ומפני מה, מפני שיכולים[13] כמה מסכתות בע"פ, ומחדשים בהם חידושים נפלאים וערבים וכו'. א"כ הרי כל הגאונות שלהם הוא במה שיודעים היטב מצות בשר בחלב, שהיא אסורה מקרא (שמות כ"ג י"ט) לא תבשל גדי בחלב אמו, והם יודעים כל השקלא וטריא שנאמרה בזה, ומחדשים בו דברים מחודשים. וכן גם לענין שאר מצוות, כשבת… יודעים הם את כל המסכתא המבארת מצוות הללו בפרוטרוט…
א"כ הרבי רבי זושא גם הוא בקי נפלא בכמה מצוות ממצוות התורה כשבת ובשר בחלב, דהא הוא בקי בציווי 'את ה' אלקיך תירא' (דברים ו' י"ג) ומצות 'לעבדו בכל לבבכם' (דברים י"א י"ג) איזוהי עבודה שבלב, הוי אומר זו תפילה (תענית ב' ע"א, ירושלמי ברכות פרק תפלת השחר ה"א) ומצות ובו תדבק (דברים י' כ') ומצות אהבת ה' וכדומה. במצוות אלו הוא בקי נפלא, ומחדש בהם בכל יום ויום חדושים נפלאים ואמיתיים, א"כ למה גרע לבלתי יקרא עליו שם 'גאון'?! והודה לו חבירו על דבריו ואמר, כן דברת, וכראוי כתבת.
ומעתה אחרי שמסכתא זו היא מלאה מוסר ומדות טובות, ומלמדת אותנו האיך לקיים מצות אהבת השם, ומצות יראת השם וכדומה, והיא הנותנת לנו עצות האיך להתקרב לעבודתם, להכי התחיל התנא משה קיבל תורה מסיני, רצה לומר תרי"א מצוות כמנין תור"ה, אותם קיבל מסיני, ובכדי לפרש מצוות אלו נתייסדה מסכתא זו, שבה נתקבץ פירוש על כל המצוות התלויות בלב.
ומהאי טעמא נקראת מסכת אבות, כי מצוות אלו המתפרשים במסכתא זו, הם השרש והאבות של כל המצוות, כי אם אין באדם יראת שמים ואהבת הבורא ברוך הוא, בודאי לא יוכל לקיים גם שאר המצוות כמובן. נמצא שפיר דמצוות אלו הם ה'אבות' ושאר מצוות התורה הם ה'תולדות'…עכ"ל הרב משה יהודה כ"ץ זצ"ל הי"ד.
נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ובטובו ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000 Ybarkai6@gmail.com
[1] לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל, חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) אשתו זהבה בת אליהו ובנם יצחק משה ז"ל. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע (שלנגר) זצ"ל. ר' יחזקאל ב"ר אפרים שמואל ז"ל אשתו (אחות סבתי מרת שרה ברקוביץ הי"ד) מרת פייגא סוסא ז"ל אודים מוצלים מאש שלא זכו לזש"ק.
סיום עריכת הגליון בכ"ג בניסן, יום הסתלקותו של האדמו"ר מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב זצ"ל קול מנחם (מדבריו לקמן בגליון ד"ה 'מה בין הורדת האש')
[2] סיפורה המופלא של נדודי ישיבת מיר מליטא דרך פולין לאסיה עד התישבותם בשנחאי בעצומם של ימי אופל השואה, שחצתה יבשות ומדינות מעוטרות בקרני אור חבויות של ההשגחה נחרטו בספרים הזריחה בפאתי קדם (ג"כ) ומופת הדור (לדמותו של הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל) נס ההצלה (סיפור ההצלה של הישיבה). שיחות קודש אלו נכתבו ע"י תלמידו הרב משה בנימין ברנשטיין זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז' לצעירים.
תולדות חייו של הרב יחזקאל לוינשטיין זצ"ל נחרטו באש קודש בספר מופת הדור לתלמידו הרב אלחנן יוסף הרצמן זצ"ל עם סיפור נס ההצלה של ישיבת מיר, וכן בספר עבדא דקודשא בריך הוא שיצא ע"י הרב ח.ש. רוזנטל שליט"א מכון לומדת יראתך, (ירושלים, אדר תשפ"ד) בשני כרכים גדושים ונפלאים.
(אחת הסוגיות ההלכתיות הסבוכות ביותר שאלת 'קו התאריך' עלתה במלוא עוזה בעת שבת הישיבה שם. בין הספרים שנכתבו על סוגיה זו: אגן הסהר לרב חיים צימרמן זצ"ל, קו התאריך הישראלי לרב מנחם מנדל כשר (בעהמ"ח תורה שלימה) לאחרונה מקצה הארץ טאוב . מעניין לומר שספר הכוזרי שימש אחד ממקורות היסוד לסוגיה זו. שאלה זו דן בה החזו"א, והרב יחיאל מיכל טיקוצינסקי בספרו היומם בכדור הארץ, ועוד ספרים.)
[3] הרב משה רייז נולד בוואלדימיר שברוסיה. מצעירותו שקד על התורה והצטיין בחריפותו ובהבנתו העמוקה. בשנת תרפ"א כבר היה מבחירי הישיבה הגדולה של נובהרדוק, הרב אברהם יפה'ן זצ"ל כבדו לומר שיעורי מידי פעם בפני הישיבה כולה. כאשר נוסדה הישיבה במוזיר יורוביץ בראשות הרב יצחק סטולמן זצ"ל (שימש ברבנות בדטרויט ארה"ב ולבסוף עלה לירושלים) שימש כמשגיח רוחני ששיחותיו המוסריות עשו רושם גדול על התלמידים. בעקבות קשיים הישיבה נסגרה, אך יצאו ממנה תלמידים מופלגים. לאחר שהישיבות עברו מרוסיה לפולין הגיע לביליאסטוק והרב יפה'ן שלח עמו עשרה בחורים לפתוח ישיבה בפינסק קארלין. הרב משה רייז מסר את השיעור הכללי בגמרא. הוא נדד בהקמתן של ישיבות נוספות ולבסוף היה בעיר לוצק. במקום זה הוא סייע לבחירת רב העיר, אחת הדמויות שישמשו בעתיד כמנהיגי היהדות החרדית בארץ ישראל – הרב זלמן סורוצקין זצ"ל (בעהמ"ח אזנים לתורה). בקיץ הראשון להוסדות הישיבה שימש בה כמשגיח הרב יצחק ולדשיין (ה'שרשובר' ע"ש עירו, אחד מגדולי פאריה של נובהרדוק אשר נספה בשואה, תורתו ותולדותיו נערכו בספר תורת יצחק ירושלים תשע"ז).
חייו של הרב משה היו שרשרת של צער ודוחק אבל הוא קיבל הכל בשלוות נפש למופת וחיוך תמיד נסוך על פניו. היה ממעט מאוד בדבור.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה נמלט עם משפחתו וחלק מתלמידיו לליטא, עשה מאמצים להקים גם שם ישיבה, אך לא עלתה בידו. היה מן הנרצחים הראשונים ע"י הנאצים ימ"ש. בת אחת שלו שהצליחה להמלט באניה מרוסיה והחלה להפליג לכוון ארץ ישראל, הורדה ע"י הרוסים ומאז נעלמו עקבותיה, הי"ד.
[4] האדמור מקאליב הרב מנחם מנדל טאוב זצ"ל (תרפ"ד-כ"ג בניסן תשע"ט). אביו הרב יהודה יחיאל היה האדמור החמישי בשושלת קאליב (עיירה בטרנסילוניה סמיכות להונגריה). בתקופת השואה גורש למחנה ההשמדה אושויץ שם עבר את שיא התופת בהיותו נתון בביתן הנסויים הרפואיים הנוראים של ה'רופא' השטני. (בד"כ גם בסיורים במחנה ההשמדה לא ניתן להכנס לשם). לאחר השואה הגיע לשבדיה שם התאחד עם אשתו ומשם לארה"ב. בתשכ"ג הקים את קרית קאליב בישראל בראשון לציון, עלה ארצה ובתשכ"ו קבע מושבו בה. במשך חייו עבר בארץ בכמה מקומות, ביניהם הקים מוסדות בבני ברק, ובאחרונה בירושלים בשכון חב"ד עד להסתלקותו.
כתוצאה מהענויים שעבר במחנה ההשמדה, לא יכל להביא תולדות לעולם. עם זאת השקיע כל חייו להקמת זכרון לקדושי השואה, והמפורסם שבהם הקמת מפעל 'בר בי רב דחד יומא' בו מתכנסים ללימוד ביום אחד אנשים העוסקים לפרנסתם במשך הזמן, התחיל משנת תשל"ב. כמו"כ יזם עריכת אנציקלופדיה 'שמע ישראל' לזכר השואה.
מפעל נוסף שלו אמירת שמע ישראל בכנוסים גדולים אותם קיים. זאת לאחר שבימי השואה כשבאחת מהפעמים הרבות בהן היה על סף מות כפשוטו התכונן לומר 'שמע ישראל' ואז אמר בתפלה-קבלה לקב"ה: אם ישאר בחיים ידאג שלא רק הוא יהודי אחד יאמר 'שמע ישראל' אלא ידאג ויעסוק שיהודים רבים ככל האפשר יאמרו בקול 'שמע ישראל'.
ספרים הנושאים את השם קול מנחם, על התורה, וכן שו"ת ביאורים לתהלים ועוד. ההקדמות הנפלאות מעטרות את ספריו הביאו לכך שהוציאו 'ספר ההקדמות' כספר בפני עצמו.
[5] במהדורת מכון זכרון משה בעריכת הרב צבי ברינר (תשפ"א) מציין שכן מובא בחנוכת התורה שהוא המאסף לדברי רבי העשיל מקראקא.
[6] הרב חנוך צבי הכהן לוין זצוק"ל היה חתנו של האדמור רבי יהודה אריה לייב אלתר השפת אמת. הספר נדפס לראשונה בתשכ"ד ע"י בני המחבר שהצליחו להציל את כתב היד ממאכולת האש בתקופת השואה. אך כפי שכתבו בפתיחת המהדורה הראשונה שהם זכו להוציא לאור תעלות חכמה ממעינות הקדושה אשר השאיר אחריו אביהם, מעט מזעיר שנשאר לנו לפליטה… יותר מארבעים חיבורים בכל מקצועות התורה השאיר… מהם נדפס בחייו אחר הסתלקותו הספר הראשון יכהן פאר חידושים נפלאים על סדר קדשים וחידושים על הרמב"ם וכן ל"א דרשות אשר השמיע ברבים…בעוונות הרבים נאבדו בשואה הגדולה רוב רובם של החיבורים על כל מקצועות התורה… נשארו לפליטה רק שלשה חיבורים מעטי הכמות, שנים לקוטים על התורה, מועדים ודרשות וחידושים בודדים, וחיבור קטן אשר כתב לזכר אחינו הרב החסיד עובד ה' מוהר"ר יחיאל אפרים פישל הכהן זצ"ל אשר נפטר בדמי ימיו וקרא לחיבור על שמו 'הבן יקיר לי אפרים'…
קראנו שם הספר יכהן פאר כשם ספרו הראשון אשר נקרא בשם זה ע"י [אבינו המחבר זצ"ל]…עכ"ל הבנים בהוצאה הראשונה. הדברים שהובאו לעיל ומעט מענינו של הספר נערכו עפ"י מהדורה חדשה שיצאה בירושלים תשע"א.
[7] במדבר רבה (נשא י"ב ז') הה"ד (שיר השירים ג' י"א) צאנה וראינה בנות ציון וגו' מדבר בעת ששרתה השכינה במשכן, צאנה וראינה כמה דתימא (ויקרא שמיני ט' כ"ד) וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם, בנות ציון – המצויינים לו במילה שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה אלא נופלים היו כשם שנפל אברהם שנאמר (בראשית יז) ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלקים, וכן בבלעם אומר (במדבר כד) נופל וגלוי עינים וכה"א (ויקרא ט ו') ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה', מהו 'זה הדבר' על המילה, אמר להם כמה דתימא (יהושע ה) וזה הדבר אשר מל יהושע, אשר צוה ה' לעשות לאברהם [כלומר שציווהו על המילה]…
[8] עבודת ישראל להמגיד מקוזניץ (שמיני) …וכזה נבאר הענין באדם, פעמים שיש לו מוחין דגדלות ופעמים שיש לו מוחין דקטנות. ואף על פי כן ישראל קדושים הם ואינם נופלים ממדריגתם ומתחזקים ומתמרמרים בנפשם על אשר נפלו ממדריגתם בקטנות המוחין וחוזרים בתשובה ומתחזקים והולכים יותר במרוצה לעשות רצון קונם, ואף על פי כן הוא על ידי מוחין דקטנות. מה שאין כן בגדלות המוחין הם הולכים לאט ומשיגין יותר, וכמו שאני בעצמי פעם אחת ראיתי הריב"ש [רבי ישראל בעל שם טוב] ז"ל בחלום ושאלתי אותו מפני מה בתחילת עבודתי כאשר נכנסתי אל הצדיקים ללמוד ממעשיהם והרגלתי את עצמי לעבוד ה' יתברך הרגשתי בעצמי שינוי לטובה מיום אל יום בעסק התורה לשמה ובכוונת התפילה ושאר מעשים, ועתה אינני מרגיש כלל השינוי ונדמה לי כמו יום אתמול כן היום וכמו כן יום מחר?
והשיב לי בדרך משל, כשהתינוק לומד א' ב' או סידור או חומש מידי יום ביומו ניכר השינוי בו שלומד יותר ממה שלמד אתמול, למשל בשבוע העבר למד פרשה אחת חומש ועתה לומד שתי פרשיות וכיוצא בו. מה שאין כן אם הולך ומתגדל ולומד בעצמו גפ"ת עם הפוסקים והוא מפולפל גדול אין ניכר בו שינוי יום מיומו. אמנם לפי ראות עיני השכל בודאי מה שהאדם נעתק בגדלותו יום מיומו במדריגה הוא גדול אלף אלפים ככל המדריגות שהתינוק נעתק בכל השנה, כי המה בקטנות עכ"ל ודברי פי חכם חן. והוא דבר חכמה נפלאה. ועל פי הענין הנ"ל תבין כמה ענינים בספירה בגדלות וקטנות.
[9] המגיד ממזריטש, תלמיד הבעש"ט ורבם של גדולי החסידות בראשיתה, ביניהם אדמו"ר הזקן מחב"ד.
[10] הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל (כ"ח באייר תרמ"ו ליטא – כ' באלול תשכ"ט בני ברק) מדמויות הפאר ומגדלי האור הענקים שקמו לעם ישראל בתקופה הנוראה מלחמות העולם שבשיאן השואה, ולאחריה הקמת מדינת ישראל.
נולד לאביו הרב יהודה לייב ולאמו איטה לאה זכרם לברכה. אביו שימש כראש הקהל של הקהילה. בצעירותו למד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון והרב שמעון שקופ זכר צדיקים לברכה. לאחר מכן בנובהרדוק שם הכיר את בעל 'ערוך השולחן' הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין שסמכו להוראה, לאחר פטירתו עבר לראדין לישיבת החפץ חיים.
בשנת תע"ר נשא לאשה את פייגא בתו של הרב אריה לייב רובין רבה של ווידז'. לאחר שחותנו עבר לוילקומיר, מונה לרב במקומו, ובשנת תרע"ט לאחר פטירת רבה הרב יצחק יעקב רבינוביץ מונה לרבה של פוניבז' שהיא על שמה תהיה חלק מאישיותו הבוהקת והאדירה בכל מהלך חייו. ואז הוא מקים את מפעל חייו ב'מהדורתו הראשונה' ישיבת אוהל יצחק ע"ש רבה שנפטר, בעיירה פוניבז'.
הרב ניחן בכשרון ארגון מיוחדים במינם ומצליח לארגן כספים להחזקת הישיבה בשנים הקשות מכל הבחינות וגם מהבחינה הכלכלית בעולם כולו, ומייצב את הישיבה. בין שליחויותיו עלי אדמות הוא משמש כחבר ב'סיים' הליטאי מטעם אגודת ישראל. בשנים אלו כבר מתקדרים ענני מלחמה באירופה, וקצר המצע מלתאר כאן את כל אשר עבר עליו בשנים אלו, עד שבשלהי אדר ת"ש בעיצומה של מלחמת העולם השניה (פרצה י"ז באלול תרצ"ט עש"ק כי תבוא) לאחר תמורות רבות הוא עוזב את עירו ונפרד למעשה לנצח ממשפחתו, אשתו ושלשת ילדיו שנספו עם כל קהילת פוניבז' הי"ד. אשתו הצדקת מרת פייגא הי"ד בימיה האחרונים אמרה דברים שתוכנם 'מה טוב טוב שבעלי ר' יושה [כך נתכנה בצעירותו, יוסף – יושה] איננו עכשיו פה [עפ"י עדות מ'אוד מוצל' לפני הטבח של משפחתו, מובא בספר הרב מפוניבז' ח"ב עמ' ס"א] הלא העולם כל כך זקוק לו.
הרב שלמה יוסף הגיע לארץ ישראל בי"א בניסן ת"ש, שם פגש את אמו שעלתה לישראל כעשרים שנה לפני כן, והתגוררה אצל אחיו שמריהו בבני ברק. (בנו אברהם שנותר לפליטה מילדיו עלה לארץ מספר חודשים לפניו). טרם צאתו וביותר לאחר הגיעו לישראל ניסה לארגן אישורי יציאה מליטא עבור משפחתו וכל בני הישיבה וקהילתו, אך לא עלתה בידו.
תקופה קצרה לאחר עלייתו הוא מתכנן בניה של ישיבה גדולה, בימים ההם הדבר היה בגדר הזיה מכל בחינה שהיא. אך לימים הוא יתאר את אשר דחפו והמריצו לכך (הרב מפוניבז' ח"ב עמ' רכ"ג).
מרגלא בפיו 'אילו עבר על מישהו מה שעבר בשואה עליי, יתכן שהיה יוצא מדעתו, פשוט משתגע, אלא אני במקום לנפץ פנסים בחוצות, הנני מדליק לבבות… התרחש בי נס ואני נדחף ממרום, לא לשבור ולנתוץ ולהרוס כדרך המשוגעים, כי אם לבנות ולנטוע, להפריח שממות לזרוע חיים'.
עוד היה אומר (שם בהמשך): אתה מוצא בבני אדם מי שנטרפה דעתו רחמנא ליצלן, והוא משליך אבנים לכל עבר וגורם הרס ונזקים. תיתי לי שגם כן נדחפתי בגלל הצרות להשליך אבנים, אבל זורק אבן על גבי אבן, אריח על גבי לבנה, ואבן לאבן מצטרפת, עד שנוצר מכל זה בנין ישיבה. (ע"כ מהספר הנ"ל).
על הקיר החיצוני של הכניסה לישיבה חרט את הפסוק וּבְהַ֥ר צִיּ֛וֹן תִּהְיֶ֥ה פְלֵיטָ֖ה וְהָ֣יָה קֹ֑דֶשׁ (עובדיה א' י"ז) פסוק זה אמר לו ה'חפץ חיים' בעת היותו בישיבתו טרם עזיבתו. משמעות מיוחדת ועוצמתית לישיבה שנבנתה כ'אנדרטת זכרון' לישיבתו ותלמידיה שעלו בסערה השמיימה. כתובת זו נמצאת עד היום במקומה.
עם הקמת הישיבה, הקים גם בתי אבות לילדי פליטי השואה. לא רצה לכנות זאת בתי יתומים. הוא ממש כפי עדויות שנמסרו התייחס אליהם כילדיו בחום ובאהבה שנתן להם באופן אישי.
עוד ממפעליו האדירים, לאחר השואה הוא יצא לאירופה לנסות לאתר ילדים שהוכנסו למנזרים כדי לשמור על חייהם, ע"י הוריהם שהבינו כי זו הדרך היחידה שישארו בחיים, אכן רבים מההורים נספו. תיאורים מחרידים על פרידות ההורים מילדיהם, שציוו את ילדיהם 'דעו כי אתם יהודים, ותגידו תמיד בסתר 'שמע ישראל'. הוא נכנס למנזרים בהם חשב שישנם ילדים יהודים, ועפ"י המסופר כמובן לא ניתן היה להכירם, ומנהל המנזר הרשה לו לשהות רגעים ספורים. הוא נעמד בחדר הגדול בו שהו הילדים והרים קול זעקה 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד' ו'המלאך הגואל אותי מכל רע…' ואז קמו ילדים ממטותיהם והוא נטלם ויחד עם הצלתם הגופנית הציל את נשמותיהם הטהורות מרדת תהום שחת.
התיחסותו למדינה היה יחודי, מחד גיסא ראה זאת בצורה חיובית אך כמובן נלחם בכל כוחו נגד נסיונות ה'חילון' של הממסד כלפי העולים, במיוחד ידועה פרשת 'ילדי טהרן' ילדים נצולי שואה שהגיעו לארץ בעיצומה של השואה בשנת תש"ג, וכמובן הגיעו הרבה מהם מבתים של יהודים שומרי תורה ומצוות, שנרצחו על קידוש ה', וההנהגה בארץ ביקשה למוסרם למקומות חילוניים בעיקר לקבוצים. דבר זה גרם למחלוקת גדולה, והרב כהנמן כאנשי תורה נוספים, התנגדו לכך נחרצות.
לאחר מלחמת ששת הימים פירסם בירחון החרדי קול יעקב העוסק בעניני 'חינוך ספרות ומחשבה' המוקדש כולו לעניניה של ירושלים (מספר 100), מאמר מופלא שכותרתו: הבה ונתכונן לקראת הגאולה השלימה.
בין דבריו כתב שם: אחים יקרים ורחימאים! המותר לנו להיות קטנוניים בשעה גדולה ונשגבה זאת? הלא נבוש וניכלם להישאר בדלות ההשגות וקטנות המוחין בתקופה הרת פלאות, כשאנו מוקפים ממש בניסים, ואף עיוור יכול למשש את הניסים בידיים…הניסים והנפלאות התשועות והנחמות והמלחמות, שנתרחשו בארץ הקודש ובעיר הקודש והמקדש, אף אלה שראו זאת בעיניהם, אף אלה שחזו זאת מבשרם ממש, אינם מצליחים להביע את מעמקי רגשותיהם. ואולי מי אשר כמוני נדד באותם הימים על פני קיבוצי היהודים בגלויות, מסוגל יותר לחוש את תעצומת הניסים ולחשוב יותר על פשר המאורעות המופלאים למאוד…
נערך עפ"י הספר הרב מפוניבז' (ג' כרכים) לאהרן סורסקי, אתר ויקיפדיה, אוצר החכמה. מקורות נוספים על דמותו הייחודית: הספר אחד בדורו של שמואל קול שהיה מהיתומים שגדלו בבית האבות שלו. הרב מפוניבז' לרב יואל שוורץ שהיה תלמידו בישיבה בבני ברק (נמצאים באתר אוצר החכמה).
[11] הרב משה יהודה כ"ץ (תרס"ז -כ"ז בסיון תש"ד) בנו של הרב אשר אנשיל כ"ץ זצ"ל הי"ד. למד אצל סבו הרב שלמה זלמן עהרנרייך זצ"ל הי"ד אב"ד שאמלויא מגדולי הונגריה מחבר ספרים רבים. בצעירותו נסמך להוראה ע"י גדולי עולם ביניהם: הרב מרדכי וינקלר (לבושי מרדכי), הרב ישעיהו זילברשטיין הגאון מוויטצאן (מעשי למלך, חיבור גדול על הלכות בית הבחירה לרמב"ם). נתמנה לרבנות בעיר סערדהעלי בהונגריה, נלקח למחנה ההשמדה אושויץ ושם נספה על קידוש ה' עם אביו ורבו וכל משפחתו בלי זכר, כמו"כ אבדו רבים מכתביו.
ספר זה על מסכת אבות יצא לראשונה מכת"י תשע"ג, ע"י בן אחיו של המחבר שנקרא ע"ש סבו אשר אנשיל ומשמש כרבה של קהילת וויען בארה"ב. אחיו של המחבר הרב יהושע כ"ץ הוא היחיד ששרד ממשפחתו והחל להוציא לאור שרידי כתביו של אחיו (הרב משה יהודה) ביניהם ויגד משה על הלכות פסח (ברוקלין תשנ"ב).
[12] דייקתי בלשוני שכתבתי 'בעקבות' דברי רבינו עובדיה מברטנורא, כיוון שנראה בהמשך דבריו שהמדות והמוסרים עצמם נעוצים במצוות שנכתבו בתורה, כמבואר לקמן בהמשך דבריו.
[13] אולי צריך להוסיף: 'לומר'.
הרב אליעזר הלוי מישל (מישעל) אב"ד טורקא (שבגליציה המזרחית), נולד בעיירה שצ'ריץ (שעל יד לבוב) בשנת תרכ"ג (1863), לאביו, הרב החסיד ר' דובער מישעל, ולאימו, מרת בריינטשא בת ר' יואל רוזמן.
