הקשר בין עקידת יצחק ובין עשרת ימי תשובה / הרב יחזקאל שטרן מפרשוב

במדרש פליאה (מובא בספר שערי בינה אות ל' וכסא דוד ובנ"י) בשעת שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, אמר ריבונו של עולם תן לבני עשרת ימי תשובה. עד כאן לשונו. כאן עמדו בשורה כל גדולי הדור ושואלים מה שייכת עקידה של יצחק לעשרת ימי תשובה?

וסביתי גם אני לחקור ולהבין המדרש, ורחש לבי לפרשו, בעזרת ד', בהקדם דברי כ"ק דודי זקני הגה"צ איש אלקים קדיש ונורא מרן קלונימוס קלמן הלוי עפשטיין זי"ע בספרו מאור ושמש (פרשת וירא) שכתב דאברהם ויצחק בנו היו מתנגדים במדותיהם בזה, אברהם היה משתוקק והיתה כל מגמתו ותשוקתו שינהג ד' יתברך את העולם במדת החסד. ויצחק בנו היה רצונו שיתנהג העולם במדת הגבורה, לירא ולפחד את העולם בכדי שיטיבו מעשיהם ולא ייענשו. וכתיב, ויבאו אל המקום וגו' ויעקוד את יצחק בנו, שנכלל הגבורות בחסדים, כדאיתא בזהר הקדוש שנכלל אשא במיא. ועל כן לעתיד יבקש יצחק רחמים עבור בני ישראל, כדאיתא (במסכת שבת) שטען יצחק כמה שנותיו של אדם וכו'. מזה נראה שנתמתק גבורותיו של יצחק. ויקרא אליו מלאך ד' עתה ידעתי כי ירא "אלקים" אתה ולא חשכת את בנך, רצונו לומר, שאתה יראת שיתנהג העולם במידת הדין כסברת בנך, ונתאזרת במידתך להמתיק הגבורות, שלא יתנהג העולם במידת הגבורה המרמז לחושך. וזה לא חשכת את בנך וגו'. עיין מה שכתב באריכות.
וכן מצאתי בספר הקדוש מגיד מישרים למרן הבית יוסף ז"ל (בפרשת תולדות) מביא סוד ורזא דמילתא, שגילה לו המגיד הקדוש, דמשום תוקפא דיצחק לא היה אפשר להתקיימא עלמא, קל וחומר לאפקא תולדין מיניה, ולהכי איצטריך אברהם דאיהו חסד לעקד את יצחק לתברא לתוקפיה. עיין שם.
הרי חזינן דעיקר העקדה היה בכדי לבטל הדינים ולהמתיק הגבורות.
ועל כתב במאור ושמש (פרשת האזינו) על פסוק זכור ימות עולם, דהעשרת ימי תשובה הולכין כסדר, שיום ראשון מעשרת ימי תשובה היא בחינת "כתר" של עולם התשובה, ויום ב' היא "חכמה". ובכל יום מאירה קדושה אחת עד יום הכיפורים שבו מאירין יחד כל עשר קדושות. ולכן מן הצורך אז לתקן מידותיו, כדי להמשיך לתוכן הי"ג מכילין דרחמין. ולכן אנו אומרים סליחות בעשרת ימי תשובה ומזכירין הי"ג מכילין דרחמי הרבה פעמים בכל יום, כדי להמשיך אותן על הכנסת ישראל ושיגלה עליהם אור פני המלך, שהוא לובן העליון ומתיקא קדישא. וזה רומז הכתוב זכור ימות עולם, לשון זכר, פירוש שתמשיך בחינת זכירא ממוחין עילאין אל ימות עולם, שהם המדות והשית יומין עילאין. בינו שנות דור ודור, פירוש שתמשיך מוח בינה לזו"נ, שהם רמוזים במלות דור ודור, כמו שרמזו קדמינינו בתפילתנו, לדור ודור המליכו וכו'. שאל אביך ויגדך, רומז שיהא שאלתך ובקשתך להמשיך מוחין דאבא אל המדות, ויגדך, לשון נגיד ונפיק, שהיא לשון המשכה. גם ויגדך ניטריקין י"ג דך, שתמשיך הי"ג מכילין דרחמי על ישראל, שהם נקראים דך, מפני שהם דכים ועניים בגלות. וזה זקניך, רומז גם כן לתיקונא דיקנא שעל ידי שתמשוך הי"ג מכילין דרחמי.., וזה זקניך ויאמרו לך, שהם תיקונא דיקנא עילאה, יתמקו הגבורות ויתהפכו לחסדים. ופירוש ויאמרו, לשון אהבה, כמו את ד' האמרת, שיתהפכו הגבורות לאהבה וחסד. עד כאן לשון קודשו. עיין שם.
ועל פיהם עלה נעלה להביע הגות לבינו, ולפרש בטוב טעם ודעת המדרש הנ"ל, בשעה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו, וכוונתו היתה להמתיק הגבורות כנ"ל, ביקש ריבונו של עולם תן לבני עשרת ימי תשובה, שיהיה גם כן  ביכולתם להמשיך הי"ג מכילין דרחמי ולהמתיק הגבורות כנ"ל. והבן.

(הרב יחזקאל שטרן מפרשוב, פני הנשר, הנשר החמישי, כנף תרסרי, נד, סימן פז)

הערה: מדרש זה הוסבר גם כן במאמר קודם באתר "תורתך לא שכחתי": הקשר בין עשרה ניסיונות, עשרת הדברות ועשרת ימי תשובה / הרב ישראל זילברמינץ הי"ד בשם סבו