במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד / הרב שמעון לנזסם הי"ד

או יאמר שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך. ולפרש אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, על פי מה שיש לפרש מאמרם ז"ל, עיין לקמן [חגיגה] דף י"ד ע"א והמכשלה הזאת תחת ידך, אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, בהקדם לפרש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, דזהו כמו זר נחשב שהצדיק שלא חטא כל עיקר לא יוכל לעמוד במקום שבעל תשובה עומד.

[וחוץ לדרכינו יש לפרש והמכשלה הזאת תחת ידך, אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, לפי מה שיש לפרש הפסוק אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, על פי מה שראיתי בספר אזור אליה מבעל שבט מוסר שהביא לפרש במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, דדהיכי דמי תשובה באותו צקום ובאותה אשה כו', ופשיטא דאותו מקום הוא בסתר, ואם כן היכי משכחת תשובה, הא עובר על איסור שמייחד עם אשה. ועל כרחך כדי לקיים מצות עשה דתשובה שרי לעבור בדיעבד אם נזדמן לפניו ושרי לעמוד שם, וזהו במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקין גמורים יכולין לעמוד, דהא יעבור על איסור ייחוד. ובזה מפרש שם, עבר ושנה נעשה לו כהיתר, פירוש אם עבר עבירה כנזכר, ושנה, ונזדמן לו פעם שנית באותו מקום ובאותה אשה, נעשה לו דווקא כהיתר, ששרי לעמוד שם כדי לקיים מצוות עשה דתשובה. וזהו אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, שלא עבר כלל, ממילא בדרך חטאים לא עמד, לא יצטרך לעמוד בדרך חטאים כדי לעשות תשובה. וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך, היינו שהמכשלה הזאת נשאר, ח"ו, שאין אדם עומד על דברי תורה במה שבאמת אסור לעמוד שם, דאז אין רשאי לעמוד אלא אם כן נכשל בה, אם עבר ח"ו באותו מקום ובאותה אשה].

והנראה בהקדם מה שכתב בספר בתולדות, לפרש המשנה בראש השנה כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, דהצדיק המוכיח את הרבים להוציא אותם מידי חובתן שיש בידן, גם הצדיק מוכרח להיות נכשל קצת באפס מה באותו עוון, דאז יהיה לו חיבור קצת דיוכל להוציא את הרבים ולהחזירן למוטב מידי חובתן שיש בידן. אבל הצדיק גמור שאינו מחויב כלל באותו עוון, אינו יכול להוציא אותן ולהחזירן. ומי שעושה עבירה מיקרי נפילה, ועל ידי התשובה הוא עומד את עצמו. וזהו במקום שבעלי חשובה עומדין, היינו אותן הצדיקים שנכשלו קצת, שגם הם צריכין תשובה והם בעלי תשובה, הבעלים והמוכיחים להרבים שהם יכולין לעמוד את הרבים מהנפילה שנפלו, אין צדיקים גמורים שלא נכשלו כלל יכולין לעמוד את הרבים מהנפילה שנפלו, שאין להצדיקים גמורים שום שייכות עמהם. ומבואר בתולדות דתוכחה מיקרי דבר תורה, דיבר אתנו קשות. אלה הדברים, דברי תוכחה. וזהו והמכשלה הזאת תחת ידך, דאי אפשר עומד לאחרים על דברי תורה, היינו עם דברי תוכחה שלו, אלא אם כן נכשל בהן. אם כן, מי שחטא, גרם להצדיק להיות נכשל, כדי שיוכל להוציא אותו. וזהו ויכשלו איש באחיו, היינו בשביל אחיו. ובזה יובן, אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב, היינו פועל יוצא, שיעשה טוב לאחרים. ולא יחטא, שהצדיק לא יהיה נכשל קצת באפס מה באיזה חטא וחסרון.

וזהו שובה ישראל עד ה' אלקיך, היינו אף על הצדיקים שנכשלו על ידך, כי כשלת בעונך, שעל ידי עונך גרמת להצדיק שהיה נכשל כדי שיוכל להוציא את אחרים, והבן.

ובזה יש לפרש, תפילתו של רבי נחוניה בן הקנה, בכניסתו מהו אומר כו', ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי כו' ולא יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח בהם. והיינו כנ"ל שלא יהיה נתפס קצת בעוון הדור כדי שיוכל להוציא אחרים מידי חובתן על ידי דבר הלכה שהן דברי מוסר, ומחמת זה ישמחו בי חברי. וכן לא יכשלו חברי שיהיו נתפסין קצת ואשמה בהן, שהן יכולין להוציא אותי מידי חובתי. והבן.

ולפרש שלא יארע דבר תקלה על ידי, אפשר לומר לפי מה שכתב המהר"ש בפרק קמא דבבא בתרא שאמר יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי, ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דיש לומר כי עיקר ידי הלימוד ושנעשה בו רושם היא הלימוד הבא בכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים. עד כאן לשונו עיין שם. וזהו שביקש שלא יארע דבר תקלה על ידי, היינו בכתיבת יד שכתב הלכה לדורות. ולא אכשל בדבר הלכה בפה, שפסק איזה הלכה למעשה מיד.

או יאמר, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו [עיין סוף מועד קטן] דמבואר במסכתין ט' ע"ב, אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחת. וזהו אשרי מי שבא לכאן, למאה ואחד, ותלמודו בידו. וזהו תורה צוה לנו משה מורשה, היינו "צוה" פעמים אז הווי מורשה, ותורה דווקא שמענו ממשה תרי"א. וזהו קומו צאי מתוך ההפכה. ועיין בנחל קדומים פרשת חקת, זאת חקת התורה אשר צוה לאמר מאה ואחד. עיין שם.

(מתוך "קונטרס שמן למאור", פתיחת לספר שלמי רגלים מאת הרב שמעון לנגסם הי"ד)