בישעיה ס,כט, 'לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשי ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו את קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו'. ויש לדקדק טובא, ונראה לעניות דעתי דאמרו חז"ל שדומה האדם בשלשה דברים למלאכים ובשלשה דברים לבהמה, אוכלים ושותים פרים ורבים כבהמה. והנה מצד השכל היה צריך האדם לעשות דבריו שבהם נמשל לבהמה בצנעה, שהרי חרפה הוא זאת לו, וכל זה הוא אם הוא אוכל רק כבהמה. אמנם אם אוכל ושותה וישן כדי שיהיה לו כח לעבודת הבורא ברוך הוא, אז גם זאת לעבודה יחשב .ובזה פירש בהגדת הגאון מדעשש הפסוק 'ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם' וכו', שאם האכילה הוא בזאת הכוונה שיוכל להלל שם ד', אז 'ולא יבושו עמי לעולם'. ודברי פי חכם חן.
והנה המצות שהם תענוגי הגוף, כגון אכול ושתה, כל עדת ישראל יעשו אותו, אפילו אותם שהם בבחינת 'יעקב'. אמנם אם כוונתו גם מה שנותן בקרביים לעבוד ד', אז גם שולחן ערוך כשברך והלל אחריו נרצה, לפי שצפון בקרבו כוונתו לשמים. וזה שאמר הכתוב 'לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו', במה אוכל ושותה, ופירש 'כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי והקדישו קדוש יעקב ואת אלקי ישראל יעריצו'. ועיין מה שכתבנו דבר נכון תודה לה' יתברך בפרשת וישלח בבחינה זו על הפסוק 'מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלקים את עבדך'. [ועיין מה שכתב על דברי רז"ל במסכת סנהדרין].
עוד יאמר דבספרים הקדושים כתבו לתקן בימי השובבי"ם חטאת נעורים ולעורר בתשובה על זה, אמנם לכאורה יבושו לדבר ברבים על זה, אמנם [יש להתחזק] דגם מי שלא חטא צריך לו לשוב על מה שחטא בגלגול הראשון, ואין אדם צדיק בארץ וגו', גם מטעם ערבות, ומה שיעקב פדה את אברהם בעל כורחך מוכח ערבות, וממילא, 'לא עתה יבוש יעקב' לעורר על זה.
עוד יאמר בפירוש המקרא הנ"ל 'כה אמר ד' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו' וגו'. ויש לדקדק טובא מה שאמר 'אל בית יעקב', ולא אמר 'אל יעקב'. גם מה שאמר 'לא עתה יבוש יעקב ולא עתה' וגו', מהו הלשון 'לא עתה', דמשמע שבזמן אחר יבוש. גם מה שאמר אחר כך צריך ביאור. ונראה לעניות דעתי בסייעתא דשמיא דידוע לכל שזמן הזה הוא עקבתא דמשיחא והצרות שאנו סובלים בעוונותנו הרבים הם חבלי משיח – חבלי לידה – אמנם באו בנים עד משבר וכח ללידה אין. ומצינו במתן תורה שהקב"ה אמר למשה רבינו 'כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל', הרי שקודם כל צריך לאמור 'לבית יעקב', אלו הנשים, וגאולת מצרים היה גם כן בזכות נשים צדקניות, על כן נחוץ להזהיר מאד מאד את בית יעקב גם עתה שיקיימו מצותיהם, שאמרו חז"ל שמדקדקים בה ונאמנים עליהם, כמו שכתוב 'וספרה לה' לעצמה – אמנם האמת אגיד שאני בוש לדבר בעניינים כזה בפרהסיא – אמנם היות שבזה תלוי גאולתנו, כי זהו יסוד קדושת ישראל, בעל כורחנו צריך לדבר מזה. ויש לומר שזהו שאמר הכתוב הנ"ל, 'כה תאמר אל בית יעקב' – אלו הנשים – 'אשר פדה את אברהם', שגם במצרים נפדו זרע אברהם בזכות נשים, על כן גם עתה תאמר אל בית יעקב. אמנם אל יעלה דעתך איך אפשר לדבר מזה בפרהסיא, לזה אמר 'לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו', כי הן אמת שצריך להיות ביישן שהוא אחד משלש מדות שיש בבני ישראל, אמנם 'לא עתה יבוש יעקב' וגו', כי עת לחשות ועת לדבר.
ויש לומר עוד בהקדם מה שכתוב בפרשת שמות 'ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים'. ופירש ר"שי מספקות להם מים ומזון (ובל"א ערנעהרט), 'ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה בטרם יבא אליהן המילדת וילדו'. והקשו המפרשים אם כן למה היה צריך להם מילדת, ואנו רואים כי קיבל פרעה תשובתם, כמו שכתב באור החיים הקדוש, וגם מה מענה בפיהם על מה שאמר 'ותחיין את הילדים'. על כן נראה לעניות דעתי כי פרעה חשב, הנה עם בני ישראל מעונים בעבודת הפרך, והאמהות יולדות ששה בכרס אחד גם טרודים על המחיה וכלכלה לפרנס בעליהם ולחזק אותם על השדה, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק 'תחת התפוח עוררתיך', ואיך אפשר שעם כל זה בני ישראל נאמנים לד' ולעמם, ובעל כורחך שאלו שתי המיילדות הם נותנים להם מזון הרוחני וחיות הנפש, וזהו שאמר פרעה מלך מצרים 'מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים', שעל ידי דיבור שלכם אתם מחזקים ונותנים חיות בבני ישראל, שעל כן נקרא שמה 'פועה' שהוגה ומדברת ומחזקים את בני ישראל באמונה ובטחון, שאם לא כן איך חיים עוד הילדים באמונתם – אחרי שרואים איך אבותיהם מעונים. על זה אמרו 'כי לא כנשים המצריות העבריות', כי אצל בני ישראל אינו כבשאר אומות שמתחלה הגידול בנים כשהן ה' ו' שנים, ואצלנו הוא לא כן, כמו שמצינו ברבי יהושע בן חנניא אשרי יולדתו (אבות פרק ב, י) שעוד קודם שנולד הלכה אמה לבית המדרש שהוולד היולד יהיה מאיר בתורה, וכל אשה חכמת לב הרוצה לזכות לבנים כשרים צריכה מקודם לשמור כל מצות הנוהגת בנשים, ואחרי הכנות דקדושה ממילא בנקל הוא לגדל בנים כשרים בדרכי התורה והיראה. וזהו שאמרו 'כי לא כנשים המצריות העבריות' כי 'בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו', אז כבר התחילה הגידול בנים, (ויילדו פירוש מלשון גידול, כמו שכתוב 'אלה תולדות אהרן ומשה') שהכל הולך אחר התנהגות האדם ואחרי הכוונה עוד מקודם.
אמנם יש איזהו נשים שבאמת הם צנועות ומקיימים כל המצות, רק עושים זאת בבושה שחברותיהם ילעגו להם, ומצניעים את מעשיהם הטובים, והנה האמת הוא שאמרו חז"ל שצריך להיות בצניעות בדבר זה, עם כל זה חס ושלום אל יתעכבו מלילך מחשש זה שחברותיהם או קרובותיהם יצחקו מהם, כי את זה אסור לעשות מחמת בושה, כמו שפירשו המפרשים הפסוק 'למען תהיה יראתו על פניכם', זו הבושה, אמנם הבושה תהיה 'רק לבלתי תחטאו', שיבוש מלחטוא, ולא להפוך חס ושלום. עד כאן דברי פי חכמים חן.
ולפי זה יש לומר הפירוש 'כה אמר ד' אל בית יעקב', שהנביא אומר בשם ד' אל 'בית יעקב', אלו הנשים, 'אשר פדה את אברהם', שהגאולה הוא בזכותם, 'לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו', שחס ושלום אל יקלו בשם דבר מחמת הבושה, כי עתה גם כן תלוי הגאולה בנשים, 'כי בראותו ילדיו מעשה ידי בקרבו יקדישו שמי – והקדישו את קדוש יעקב' שעל יד זה נזכה שיתקדש שמו הגדול, ועוד 'בקרבו', קודם שיצא מכח אל הפועל מתחיל הקדושה, ובנים שהוראתם ולידתם בקדושה 'את אלקי ישראל יעריצו'.
ובדרך צחות אמרתי שבעוונותינו הרבים פשתה המספחת שאינם רוצים שיהיה להם הרבה בנים, ואדרבה מי שיש לו בנים הרבה ישחקו ממנו, אמנם כשיושיע ד' אותנו ובית יעקב יפדה את אברהם לא יבוש יעקב 'בראותו ילדיו וכו' ואת אלקי ישראל יעריצו', ונכון מאד, תודה לה' יתברך.
(אבני עוזר, להפטרת פרשת שמות, בתוך ספר ילקוט פני מבין)
(בפזמון ליום א') 'את ימין עוז עוררה לעשות חיל, בצדק נעקד ונשחט תמורו איל, גנון נא גזעו בזועקם בעוד ליל, לשמוע אל הרנה ואל התפלה'. וצריך ביאור מה שאמר 'את ימין עוז', גם מה שאמר 'בצדק נעקד ונשחט תמורו איל', מה זכות הוא שנשחט האיל תמורו וכו'.
ונראה לעניות דעתי בסייעתא דשמיא דקשה גם כן למה לוקחים השופר זכר לאילו של יצחק, ולמה אין לוקחים מאכלת שרצה לשחוט את יצחק.
אמנם דבר גדול וטוב עשה לנו הקב"ה בזה, כי באמת גם זה צריך ביאור שאילו של יצחק היה מוכן מששת ימי בראשית, ומה היה הצורך בזה. אמנם נראה לעניות דעתי בסייעתא דשמיא שהקב"ה רצה לנו בזה לעשות סימן לבנים, שאפילו אם חס ושלום ישראל בסכנה, ואפילו אם המלאך אמר לשחטו, יש לבטל הגזירה זו על ידי תמורה. כמו שאמר הכתבו 'ואתן אדם תחתיך', ודרשו רז"ל 'ואתן אדום תחתיך'. והרב הקדוש רבי מאיר מפרעמישלאן זצ"ל פירש בזה מה שאמרו ברבי חנינא בן דוסא [שהיה מתפלל על החולים] שאמר 'זה חי וזה מת', ולכאורה היה די באמרו 'זה חי' ולא היה צריך לומר 'זה מת', למה לו להוציא דיבה, רק הכוונה הוא שפעל שזה יהיה חי, אפילו אם נגזר עליו חס ושלום להיפך, 'ואתן אדום תחתיך', וזה מת, על ידי כן יוכל זה להשאר בחיים. ודברי פי חכם חן.
ועל זה למדנו הקב"ה בזה שהיה מוכן האיל של יצחק, על ידי כך יומתק המדת הדין על ידי התמורה, ועל כן לוקחים דווקא השופר זכר לאילו של יצחק, שהקב"ה גם עתה יעשה לנו כן כמו שלקח האיל תמורת יצחק, כן יגאלנו גם עתה.
והנה כתיב 'ימינך ד' נאדרי בכח', ומפרש הכתוב על ידי מה, על ידי ש'ימינך ד' תרעץ אויב', לזה אנו מתפללים דווקא את ימין עוז עוררה לעשות חיל, ואפילו אם נגזרה גזירה על בני ישראל חס ושלום (כי יש גזירה לפעמים שהוא על יותר משנה אחד, שנמשך משנה העברה חס ושלום) תבטל אותם, כמו שהיה אצל יצחק שנעקד ומלאך אלקים אמר להעלותו לעולה, עם כל זה נשאר חי וקיים, על ידי שנשחט תמורתו איל, כמו כן 'גנון נא גזעו בזועקם בעוד ליל לשמוע אל הרנה ואל התפלה', ואש"ה.
(אבני עוזר, ענייני שופר וסליחות, בתוך ספר ילקוט פני מבין)
מה שמביא (בסי' י"ב) מחכמת שלמה ומתא דירושלים, לענ"ד זה אינו ענין לגילוח הזקן דזה בודאי אינו גנאי אם יש לאיש חתימת זקן וצלם אלקים זה הוא הדר לכל חסידיו, אדרבא די בזיון וקצף ובקישוי המירו להסירו מעל פניו, ואותם שחושבין שזה הוא הדר, עליהם נאמר 'אל תתהדר לפני מלר מלכי המלכים הקב"ה. עוזר הכהן פריעד אב"ד ב. אויוואיאש
(הערה על דברי הרב ישראל וועלץ דומ"ץ בודאפעסט, הנשר יב, כנף ג, סי' כו)
'ומאן דגרע סעודתא מינהו אתחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא בר נש סגי (זוהר הקדוש ליל שבת). יש לפרש דהנה אם אינו שומר שבת כהלכתו 'אתחזי פגימותא לעילא', פירוש בכל מעשה בראשית, דהלא באמת אמרו 'נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא' מפני שיש הרבה איסורי לא תעשה יותר ממצות עשה, כפירוש המהרש"א שם, רק שעכשיו שנברא יפשפש במעשיו שלא יעבור על שום איסור, אבל אם הוא פוגם ואינו שומר שבת כהלכתו הרי שוב נוח לו שלא נברא.
זהו שנאמר כאן 'אתחזי פגימותא לעילא', פירוש בכל מעשה בראשית, שנוח היה לו שלא נברא, ולמה, מפני ד'עונשיה דההוא בר נש סגי', היינו כדברי המהרש"א, דהלא תעשה, דהיינו העונשים, רבו על מספר המצות עשה וקרוב להפסד יותר מלשכר.
(לב ים, בשם הרב עוזר הכהן פריד)
הרב עוזר הכהן פריד (פריעד) הי"ד נולד בשנת תרנ"ט. אביו, הרב יחיאל מיכל הכהן פריד, אב"ד אויוואראש ומחבר הספר 'תורה יפה', היה בנו של הרב נתנאל הכהן פריד ואחיו של הרב עזרא הכהן פריד הי"ד. הרב עוזר היה תלמידו של הרב שמואל דוד אונגר הי"ד אב"ד נייטרא זצ"ל הי"ד בעיר טירנוי וקיבל ממנו היתר הוראה, ובכך קיבל את אחד מחמשה היתרי הוראות שנתן רבו משך כל ימי חייו.
בשנת תרע"א, הסתתר מפחד הצבא בדירת מסתור ביחד עם הרב זאב וואלף גינצער לימים מחבר הספר 'תולדות ישראל' ואב"ד דיארמוט.
הרב התחתן עם מרת פריידא בת ר' משה יערמיאש, ראש הקהל בקהילת האלמין.
בשנת תרצ"ח נסגרה ישיבתו של אביו, בשל התגברות האנטישמיות, עלילות והלשנות. הדבר גרם לרב יחיאל מיכל ולתלמידו צער רב, ולאחר מספר חודשים נפטר הרב יחיאל מיכל מרוב צער, בהיותו בן 58. לאחר פטירת אביו, בשנת ת"ש (1939), מילא הרב עוזר את מקומו ברבנות העיר אויוואראש, עד לחורבן קהילתו בשנת תש"ד.
הרב הוזכר ברשימת הקדושים ב'ירושת פליטה'. קיימים מספר גרסאות ביחס לתאריך פטירתו:
בקובץ 'אהל יוסף' נכתב שהרב נפטר באמצע בריחתו בשנת תש"ד, בהיותו בן 45 שנים, ונטמן שם בעיר פטירתו, ולאחר המלחמה פינוהו לעיר וינה.
בבטאון העדה החרדית, 'העדה', גליון תשיא, ד' ניסן תשנ"ג, עמ' ו, כתב 'שנפטר בטרגדיה בוויען' בשנות המלחמה.
ב'דף עד' שכתבה בתו – היא דיווח שאביה נפטר במלחמה בדרך ווינה.
ב'פני מבין' על התורה (מהדורת ירושלים תשע"ג), וכן בסוף שו"ת 'אריה דבי עילאי', ד, מהדורה חדשה כתבו שנספה בכ"ו בניסן תש"ד.
ב'פני מבין' על התורה (מהדורת תשנ"ב), בספר 'סייעתא דשמיא' (ירושלים, תשמ"ד) וב'ילקוט פני מבין' (בני ברק תשנ"ב) כתבו שהרב נהרג עקה"ש בכ"ו בניסן תש"ה.
בספר 'קהילות הונגריה' עמ' 57 נכתב שהרב עוזר הובל למחנה ריכוז באוסטריה, ונספה שם לאחר המלחמה בו' בניסן תש"ה (1945).
מחידושיו הובאו בלקט שושנה, שנה ג גליון ט, סי' קט, והוא הוזכר בספר 'מראה ראה' (סי' כח, וסוף סי' קכ),
מכתבו לרב שלמה צבי שיק ותשובתו אליו, הובאו בשו"ת ראב"ן על אורח חיים, ס' רצ"ז,
הערות מגיליונות שולחן ערוך שלו, על דיני נקיבת הושט, הובאו בקובץ 'אהל יוסף', ג, עמ' מח.
לקט מחידושיו יצאו לאור בספר בילקוט 'פני מבין' (ב"ב תשנ"ב), בפרק 'אבני עוזר'.
תולדותיו הובאו בספר 'תולדות אבני עוזר' (המוזכר ב'משיב דברים', בף סי' כג).
ביום כיפור תש"ד נולד לו בן, והרב עוזר קרא לו שמו בישראל 'יעקב שלום', כאשר את השם 'שלום' נתן מתוך תפילה שישרה שלום ושלוה בעולם ותשקוט המלחמה.
בנו, הבחור אהרן ישע הכהן פריד הי"ד נהרג עקה"ש בכ"ד בניסן תש"ד. אלמנתו ושאר ילדיו הצליחו להנצל ולהגר לארה"ב.
אלמנתו, הרבנית פריידא, נפטרה בשנת תשמ"ו (1986).
במספר מקורות התבלבלו בין הרב עוזר הי"ד ב"ר יחיאל מיכל הכהן פריד, ובין הדוד שלו, הרב עוזר ב"ר נתנאל הכהן פריד.
אלו הפרטים שהצלחנו למצוא על דודו של הרב עוזר הכהן פריד אב"ד אויוואראש:
הרב עוזר הכהן פריד הי"ד, ממונקאטש, בנו של הרב נתנאל הכהן פריד אב"ד אויוואראש ומחבר 'פני מבין' על התורה ושו"ת, וספר 'כלי גמא'.
הרב עוזר היה חתן של הרב שמואל זאנוויל כהנא דומ"ץ מונקאטש, יחד עם חותנו ניהל בית דפוס בעיר מונקאטש בשם 'שמואל זאנוויל כהנא וחתנו עוזר הכהן פריעד'. לאחר שקנו את בית הדפוס של קאהן ושותפו (היה זה בית הדפוס העברי הראשון במונקאטש, שנוסד בשנת תרל"א על ידי ר' פנחס בלייער), המשיכו הרב עוזר וחותנו להפעיל את בית הדפוס גם בשם 'קאהן עט פריעד'.
הרב עוזר כיהן גם כראש החברה קדישא בעיר מונקאטש. בבית המכירות TAJ ART נמכר מכתב בחתימתו מתאריך ט"ז באלול תש"א (08.09.1941), כנציג וועד החברה קדישא במונקאטש, לצד מכתב בכתב ידו וחתימתו של הדיין ממונקאטש, הרב נטע שלמה שליסל הי"ד, אל ראב"ד בודפסט הרב פישל סופר זוסמן,
הרב עוזר פרסם מאמרים רבים בכתבי עת תורניים, ובהם: מאמרו בענין סיכה שלא כדרך הנאה – הודפס ב'הנשר' ו, כנף א, סי נה. מאמרו בענין חיוב מזוזה בבית נשים ובית השותפים – הודפס ב'הנשר' י, כנף י [ב], סי' קיח. מכתב ממנו פורסם ב'הדרת קודש' (מאת הרב יוסף הכהן שוורץ הי"ד) סי' כח. גלויה ממנו משנת 1911, ושלש גלויות משנת 1938 נמצאות בארכיון הספרייה הלאומית.
הרב נזכר בספר 'אגרות שפירין' הערה לסימן רנ, בשו"ת 'מנחת אלעזר' (ב, סי' עח), בשו"ת לבושי מרדכי, בשו"ת 'תפארת שלמה' מאת הרב שלמה צוקער (ניו יורק, תשמ"ט), 'פרי השדה' (ד, סי' ב), ועוד.
אביו השיב לו בשו"ת 'פני מבין' או"ח סי' סט, פב, קנה, קג, קעג, רב, ריג ורמד (והוזכר שם קד וקפד), יו"ד סי' יח, כו, קיט, קלב, קצא, רמו, רנ, רנב, רנד, רעד ורפו (והוזכרו שם חידושיו בסי' קעט). וכן הזכירו ב'פני מבין' על התורה בפרשת חיי שרה ובפרשת יצא (עמ' מז-א, נט-ב).
דברי תורתו הובאו במאספים רבים ונלקטו בילקוט 'פני מבין' (ב"ב תשנ"ב), ושם הוצג לקט מחידושיו, שיצאו לאור בכתבי העת התורניים: חידושים על הש"ס, עניינים שונים בש"ס ועניינים שונים בהלכה.
תולדות אביו ומשפחתו יצאו לאור בספר 'תולדות פני מבין' (ברוקלין 2008),
בתיעוד של בני משפחתו הרב עוזר ב"ר נתנאל הכהן פריד לא מוזכר כמי שנספה בשואה, ונראה שהוא נפטר בשנות מלחמת העולם השנייה, לפני חורבן קהילתו בשואה.
הרב עוזר הכהן פריד ממונקאטש הדפיס את דרשתו מברית המילה של נכדו שמואל זנוויל ב"ר אלכסנדר זושא ראזנבליטא, בספרו של אביו 'פני מבין', ובה כתב:
כדי שלא להוציא הנייר חלק, בסיום וגמר הספר [פני מבין על התורה] שזכינו והחיינו וקיימנו והגיענו לזה יתברך שמו ברחמיו, ואחרי שרבת שבעה לה נפשי עמל וטורח הרבה בהדפסת הספר, והוא יתברך שמו יודע ועד, הרהבתי בנפשי עוז ולא יכולתי להתאפק להציג כאן מה שאמרתי (עשרת ימי תשובה תרפ"ז לפ"ק) בסעודת ברית מילה של נכדי שמואל זנוויל שיחיה בן חתני היקר הרבני המו"מ ירא ושלם מו"ה אלכסנדר זושא שיחיה (בן הגביר המפורסם ותיק ועושה חסד וכו', מו"ה חיים לוי ראזענבליטה שיחיה מהומנא).
בפרשת ברכה, 'תומיך ואוריך לאיש חסידיך וגו' כי שמרו אמרתיך ובריתך ינצורו' (דברים לג,ח-ט). מבלי להאריך בדקדוקים והמשך הכתוב, ואמרתי על פי מה שכתב כבוד קדושת אדוני אבי מורי ורבי הגאון המחבר זצ"ל בפרשת תולדות על הפסוק (בראשית כה,כז) 'ויעקב איש תם יושב אהלים', פירש רש"י ז"ל מי שאינו חריף לרמות נקרא תם, וכתב בכוונת רש"י דמדרך העולם איש יושב אוהלים באהלו של תורה יחזיקוהו לבטלן, אבל יעקב אבינו עליו השלום אף שהיה עוסק בתורה ויושב אוהלים באהלו של תורה, עם כל זה היה בקי בטיב משא ומתן כדרך כל הארץ. וזה שאמר רש"י ז"ל 'ויעקב איש תם', וקשה לרש"י למה כתב 'איש', היה לומר רק 'ויעקב תם', על זה כתב רש"י מי שאינו חריף לרמות נקרא תם, בלי איש, אבל יעקב אבינו עליו השלום היה 'איש תם', שהיה איש ואדון על התמימות, שהיה יודע איך ומתי להתנהג בתמימות. עיין שם ודברי פי חכם חן.
וכן ראיתי בספר רב פנינים על המבחר הפנינים (שער הצדק אות א) שהביא מרמתים צופים (תנא דבי אליהו רבה צז, ב) בשם הגאון הקדוש ר' בונם מפרשיסחא זצ"ל שפעם אחת בא לפניו אחד מהתלמידים רך בשנים, והבין בו שהוא וותרן גדול למאוד עד שנותן מלבושיו מעליו לעניים. ואמר לו שלא זהו הדרך. ואמר לו בשם הגאון הקדוש מלובלין זי"ע פירוש הכתוב 'ויעקב איש תם יושב אוהלים', ופירש רש"י תם שאינו חריף לרמות נקרא תם. והקשה הא כתוב (מגילה יג,ב) אחיו הוא ברמאות, ותירץ שצריך האדם שיהיה אדון ואיש על המדות, ולא שיהיה בעצמו המדה, כמו שכתוב בילקוט שמואל א' ט"ו (רמז קכא) ובקהלת רבה (פ"ז פסוק טז) כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף נעשה אכזרי במקום רחמן, שצריך שיהיה המדה טובה בידו, פעם להתנהג במדה זו לשם שמים, ואם צריך להתנהג בהיפוכו לשם שמים, כן יעשה. וזה שאמר 'איש' יהיה על המדות תמימות גם כן, מתי להיות תם. והמרגלים אמרו על אנשי ארץ ישראל שהם 'אנשי מדות' (במדבר יג,לב). וסיים דבריו, כן אתה הגם שמדה טובה הוא הנדיבות, אבל צריך האדם להיות בעל המדה מתי להתנהג בו. עד כאן דבריו הקדושים.
והנה בסנהדרין י"א ע"א אמרינן הי חסיד הי עניו, עיין מסכת עבודה זרה כ' ע"ב חסידות גדולה מכולן, שעל ידה זוכה לענוה. ובשבט לוי מצאנו וראינו והעיד הכתוב שגבה לבו בדרכי ה' וחרבו שלופה בידו, ואמר 'לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע', ואם כן שפיר אמר הכתוב 'תומיך ואוריך לאיש חסידיך', שהיו איש ואדון על החסידות (דהוא ענוה), איך ומתי להתנהג במדת ענוה וחסידות. והראיה שאמר הכתוב 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו' וכו', לנקום נקמת ה' אזר כגבור חלציו ויגבה לבו בדרכי ה' ולא נסוג אחור וגאות לבש, כמו שאמרו חכמינו ז"ל בש"ס סוטה (ה, א) תלמיד חכם צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית, וכבר הקשו המפרשים איך מותר להתגאות אף קצת, הלא הגאות לבושו של הקב"ה הוא שנאמר (תהלים צג,א) 'ה' מלך גאות לבש', ואיך משתמשין בשרביטו של מלך.והתירוץ ידוע דאנן בנים למקום, ובן מותר להשתמש בשרביטו של אביו. ועוד הא דמותר לתלמיד חכם להתגאות, דכתיב (משלי ח,טו) 'בי מלכים ימלוכו', ומאן מלכי רבנן (גיטין סב, א), וכיון דהתלמידי חכמים נקראים 'מלכים', מותר להם להשתמש בשרביטו של הקב"ה, דמלך משתמש בשרביטו של חברו מלך (עיין שמנה לחמו דרוש לר"ה פרק א ד"ה ואגב נ"ל).
וראיה דנקראים 'בנים' למקום, יש לומר ממצוה ראשונה שבתורה הקדושה שניתנה לישראל, מצות מילה, כמו דאומרים (בברכת המילה) 'וצאצאיו חתם באות ברית קודש', מילה הוא אות לבני ישראל, וזהו שאמר הכתוב אחרי שאמר מדת שבט לוי שהיה אדון על החסידות, וידע מתי להשתמש בענוה וחסידות, וגם עת לעשות לה' ויגבה לבו בדרכי ה', מאין היה לו זאת דמותר ללבוש גאות, הלא 'ה' מלך גאות לבש', ואין משתמשין בשרביטו של מלך, לזה אמר כשני התירוצים הנ"ל 'כי שמרו אמרתיך', ששומרין ולומדין התורה ונקראים 'מלכים', ומלך מותר להשתמש בשרביטו של מלך. וגם כתירוץ האידך, שבנים למקום אנחנו 'ובריתך ינצורו', דהוא מצות מילה שהוא אות לבני ישראל שנקראים 'בנים' למקום, ואתי שפיר.
ואני תפילה ליוצר הרים, שיקבץ הנפזרים, ושמע במחנה העברים, קול מדלג על ההרים, עת יעמוד הכהן לאורים, ולוים לשירים, ויזרח אור לישרים. וכאשר זכינו לסדר זה החיבור, כן נזכה לעשות ולסדר, בסדר יותר נכון בדעת צלולה וברחבה יתר החידושים כתבי יד קודש מאדוני אבי מורי ורבי הגאון מאור הגולה ז"ל זי"ע ועל כל יוצאי חלציו.
מונקאטש, פרשת במדבר תרפ"ז לפ"ק.
עוזר הכהן פריעד בהגאון המחבר פני מבין זצלל"ה
