קטגוריה: אישים הי"ד

… ששוחקים וטוח[נ]ין מן לצדיקים תותי חיי אריכא ומזוני רוויחא ובריאת גופא וסיעתא דשמיא, להאי סבא קדישא ה"ה כ"ק הרב הגאון האמיתי צדיק יסוד עולם, ידיד עליון וידיד נפש כל חי אספקלריא המאירה, פאר הדור, נזר ישראל והדרתו, וכו' וכו' כקד"ת מו"ה יודא ליב צירלסון שליט"א [הי"ד] על ישראל מלכותו ותפארתו בעיר קעשענואו ומדינת בעסאראבי' (בסרביה) עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

אחר נאחז בשבח קרן הודו ותפארתו דכ"ק הדרת גאונו שליט"א, תמכתי יתדותי על טהור לבו ורוח נדבתו הנודעת ומפורסמת על פני כל קצוי תבל. אשא לי בזה לבו לפני כ"ק הדרת גאונו שליט"א ולהטריחהו בשאלתי ובקשתי הנוכח כפי העלים הנדפסים הלוטות פה עיני מר תחזינה משרים מהתיסדות בית תלמוד תורה עם דרך ארץ לבני עניים שאינם מוכשרים לקבל טהרת הקודש להגות בתורה הקדושה יומם ולילה, אשר כל גאוני וגדולי מדינתינו שליט"א מיקרים ומפארים הודו. ומה מאוד יקר היה בעניינו אם גם כבוד קדושת הדרת גאונו שליט"א יכבדינו בחוות דעתו הרמה והקדושה וכתב תעודה בענין הלז, אשר הי' לנו לכבוד ולתפארת עולמים, עד מאוד, על כן יערב נא שיחתי ורנתי בשם כל מנהלי המוסד הנשגב הנ"ל למלאות שאלתי ובקשתי ולשלוח לנו שורות אחדות כתובות ביד קדשו לטובת הענין המוסד הנ"ל.

בציפייתנו שבוודאי מצאתי חן בעיניו הגדולות ואל ישיב פני ריקם הנני בזה עבדו ותלמידו המתאבק בעפר רגליו הטהורות מרחוק, עבד לעבדי השם, מצפה להרמת קרן תורה הקדושה וקרן ישראל בקרוב.

הק' חיים יודא בלאאמו"ר הרב הקדוש והצדיק הקה"צ… אב"ד

(מכתב שנמצא בארכיון הרב  יהודה ליב צירלסון בספריה הלאומית, וצילום ממנו מופיע בספר 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן', חלק א, עמו' 442)

שלשה מי יודע!

איקלאד

א. בזמירות למוצאי שבת קודש בסוף התפלה: רבונו של עולם וגו' ונאמר 'חשף ה' את זרוע קדשו' וגו' ונאמר 'קול צופיך' וגו' וקיים לנו ה' א-להינו מקרא שכתוב 'מה נאוו על ההרים' וגו'. והנה השלשה פסוקים אלו הם בישעיה סי' נ"ב (והיא הפטרת פרשת שופטים), ושם נאמר מתחילה הפסוק 'מה נאוו' ואחר כך 'קול צופיך', ואחר כך הפסוק 'חשף'.
וצריך עיון למה שינה המחבר התפלה את סדר הפסוקים. (ועיין בעיון תפלה שכתב שהתפלה הזאת נזכרת בירושלמי ברכות פ"ה סוף ה"א, ובאגדות ירושלמי הנדפס בירושלים שנת תרנ"ט אשר תחת ידי לא מצאתיו).
ואולי אפשר שברצון המחבר היה להסמיך את הפסוק 'חשף' שנאמר בו לשון 'ישועה' להפסוק דלמעלה 'ותשועת צדיקים', וגם ברצונו היה לחתום בלשון בקשה את הפסוק 'מה נאוו'.
אבל יותר קשה לי מדוע השמיט את הפסוק 'פצחו רננו יחדיו' הנאמר שם בישעיה בין הפסוק 'קול צופיך' להפסוק 'חשף'.
ועוד תימה גדולה בעיני, הנה הפסוקים הנ"ל נאמרו על הגאולה האחרונה, כמו כתב רש"י שם ד"ה צאו מתוכה, כל נחמות הללו האחרונות אינן אלא על גלות האחרון. ובסיום התפלה הביא הפסוק בישעיה מ"א כ"ז 'ראשון לציון הנה הנם' וגו', הנאמר על גאולת עזרא על ידי דריוש. עיין שם ברש"י. וצריך עיון.

ב. בסליחות ליום ב' דעשרת ימי תשובה בהתחינה חשב שם הסדר של השמים:
א – שערי רקיע.
ב – שערי זבול.
ג – שערי וילון.
ד – שחקים.
ה – מכון.
ו – מעון.
ז – ערבות.
והנה במסכת חגיגה דף י"ב ע"ב חשב שם הסדר במימרא דריש לקיש באופן אחר, היינו:
א – וילון,
ב – רקיע,
ג – שחקים,
ד – זבול,
ה – מעון,
ו – מכון,
ז – ערבות.
וכפי הנראה סמך בעל המחבר התחינה הנ"ל על דרך הגמרא הנ"ל שחשב שימושי הרקיעות כפי שנאמרו שם בדברי ריש לקיש, וצריך עיון למה שינה את הסדר. ועיין ברמב"ם פ"ג מהלכות יסודי התורה ה"א שכתב, הגלגלים הם הנקראים 'שמים' ו'רקיע' ו'זבול' ו'ערבות', ושם בהפירוש הביא מאמר חז"ל במסכת חגיגה הנ"ל, וכתב ששני השמים הראשונים הם נראים, וחמשה האחרונים הם דברים רוחניים. ולפי זה קשה יותר למה ערבב בהתחינה שני מיני שמים. וצריך עיון.

ג. בתיקוני זוהר תקונא תליסר ד"ה תליתאה בברכה, ודא שכינתא עלאה, ועלה אתמר ברכי נפשי את ה', מהאי אתייהיבת בבר-נש נשמת חיים דאית בה חמשה תקונין, מה הקב"ה זן כל עלמא – הכי נשמתא זנת כל גופא. מה הקב"ה רואה ואינו נראה – וכו', מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים, מה הקב"ה מלא כל העולם וכו', מה הקב"ה דן את כל העולם – הכי נשמתא דנא את גופא.
ועי' במסכת ברכות דף י' ע"א במימרא דרבי יהושע בן לוי חשיב שם: א – מה הקב"ה מלא כל העולם, ב – מה הקב"ה רואה ואינו נראה. ג – מה הקב"ה זן את כל העולם. ד – מה הקב"ה טהור, ה – מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים.
ובמדרש תהלים חשב ו' עניינים ובאופן אחר, וכתב להפך, היינו שחושב קודם עניני הנפש, באומרו: א – מה הנפש ממלאה את הגוף, כך הקב"ה. ב – מה הנפש סובלת את הגוף. ג – מה הנפש יחידה. ד – מה הנפש אינה אוכלת ואינה שותה. ה – מה הנפש טהורה. ו – מה הנפש רואה ואינו נראה. ועוד שם דבר אחר: מה הנפש הזאת אין איש יודע איזהו מקומה.

וזה שחושב ו' עניינים, משמע שלא דיבר הני ברכי נפשי כמאמר חז"ל במס' ברכות. וצריך עיון למה שינו זה מזה. והן אמת שמצאתי כמה מדרשים חלוקים, אכן טעמא בעי למה השמיטו ושינו העניינים אשר ישנם בכולם. ועיין בהכותב בספר עין יעקב שהאריך בפירוש מאמר חז"ל הנ"ל, והביא גם דברי המדרש. עיין שם ותמצא נחת.

הק' חיים יודא ברוין,
אב"ד דפק"ק איקלאד יצ"ו
מו"ל קובץ הלכה למעשה

(מקבציאל, שנה א, חוברת יא, סי' ס"ב, ג'רבה עמו' רי"ח)

שאלה.

זה מקרוב באו ונתרבו בגלילותינו מין חדש תרנגולים שהם לבנים וקטנים ביותר משאר מיני תרנגולים וקראו בשם 'לעגהארן', וכפי הנשמע הובאו ממדינת אמעריקא לאונגארן גליל סאלנאק, ומשם לגלילותינו, ויש להם סימן מיוחד תחת האזנים קצת גבשושית הנוטה למראה 'געעל', וגם יש להם שינוי למעליותא שמטילים ביצים רוב השנה לערך 300 שטיק, והרוב מהם אינם יושבים על ביצים לגדל אפרוחים כמו התרנגולים שלנו.

ועתה יש לדון עליהם אם הם וביצתם מותרים באכילה, כי אין לנו מסורת עליהם.

ובשולחן ערוך סימן פ"ב כתב המחבר שאף על פי שיש להם ג' סימני טהרה אין לאוכלם לפי שאנו חוששין שמא הם דורסים, וכתב הבאר היטב ואף על גב שאנו רואין שאינן דורסין עכשיו מכל מקום איכא למיחוש שמא ידרסו פעם אחרת. וברמ"א שם סעיף ג' פסק שאין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור, וכן נוהגין ואין לשנות. עד כאן לשונו. ועיין בש"ד סעיף א' שהביא שו"ת מהרי"ל בשם כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף שאין לסמוך האידנא על מסורת כלל, כי צריך שיהא בר סמכא, ומקובל מאדם גדול או ממדינה ועיר, ועכשיו ליכא כהאי גוונא. עיין שם.
ועיין בשו"ת דברי חיים חלק ב' אורח חיים סימן ב' שכתב: ואודות העופות שמעתי שהשרים הביאו להם עופות מאי הסמוך לארץ הקודש אך בני ישראל לא היו אוכלים אותם, ואני לא התרתי אותם נגד דברי הרמ"א ז"ל, אחר כך באו משם גם כן לארץ הקודש וראו אותם ואמרו שכאלו ממש באו מאי הזה לארץ הקודש ואוכלים אותם על פי מסורה, ואם כן יפה התרתי אותם אך לביתי לא באו על שלחני. עיין שם. ובשו"ת מהר"ם שיק יורה דעה סוף סימן צ"ט כתב: והנה בתרנגולים הנ"ל לפי הנשמע קיבל הרב הגאון החסיד מסאנץ נ"י עדות מב' אנשים המסבבים ובאים מארץ ישראל והעידו שאוכלין אותן והתיר להם על פיהם וגם בפני העיד אחד מארץ ישראל כן אבל היה נראה לי שרק באומדנא אומר כן, וכן כבר צווחו על קבלת עדות הנ"ל ואמרו שבשקר העידו, ואם כן אכתי אין לנו מסורת ברור ואסורים לאוכלן. עד כאן לשונו. ועיין עוד בדברי חיים שם סי' ט' שכתב ובענייני עופות לפי עניות דעתי שראוי למנוע מלאכלם זולת בקבלה ברורה וכו', ולכן אין לאכול זולת בקבלה מאיש נאמן ובאמת בביתי אין אוכלים כלל אפילו אותן שבעירנו שהעידו על הכשרם כי בעל נפש ירחיק מכיוצא בזה. עד כאן לשונו הקדוש.

ומכל הלין חזינן האיך צריכים לזהר על ענין עדות המסורת. ומה שהם קטנים משאר עופות, בוודאי אין שום חשש, כמו שכתב בהגהות יד שאול עד דבר התרנגולים שצוואריהם ורגליהם ארוכים ביותר משאר תרנגולים, שאין שום חשש עליהם. עיין שם. וממילא הוא הדין אם הם קטנים ביותר משאר מינים, וכן העלה באריכות בשו"ת ערוגת הבושם למרן מחוסט זצלה"ה בסי' ע"ו  דמחמת חילוק ארוכת וקטנות, אי ליכא שינוים אחרים, לית לן למיחש דהם מין בפני עצמו, כמו שאין משוינן להם לב' מינים לענין כלאים, עיין שם היטב ובסימן ע"ה. על כל פנים אודות שאר השינוים צריך לדון עליהם כנ"ל. (המשך יבא)

(קובץ 'הלכה למעשה', א, ר"ח תמוז תרצ"ג, סי' ב)

הרב חיים יהודה ברוין הי"ד (תרנ"ב-תש"ה, 1892-1944) – בנו של הרב ישראל מנחם מברזוויץ. בצעירותו היה תלמידו של הגאון רבי משה גרינוואלד בעל 'ערוגת הבושם'. לאחר מלחמת העולם הראשונה שלח שאלה לרב מרדכי יהודה ליב וינקלר ובו שאל: היות ובתי מדרש רבים נסגרו ובעלי-הבתים נסו לכל רוח ואין דורש ומבקש על בעלות הבית, האם מותר לתלמיד חכם לקחת לעצמו את הספרים? (ליקוטי תשובות, סי' טו).

הרב חיים יהודה התחתן עם מלכה בת האדמו"ר רבי יצחק יחיאל פאנט מדעש. לאחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו, וכיהן כר"מ ומגיד שיעור בישיבת דעש. בשנת תרפ"ה נבחר לכהן כרב הכפר איקלוד, שם עזר לנזקקים.

בשנת תרפ"ח ייסד את ישיבת 'תורה עם דרך ארץ', בה למדו תורה ומלאכה. הרב פרסם מאמרים בקבוץ 'מקבציאל' (ג'רבה, תרצ"ה). הבחורים בישיבה למדו תלמוד ופוסקים בתחילת היום, ובמחצית השנייה של היום למדו נגרות וחייטות. לאחר כמה שנים החליט הרב ברוין כי בישיבתו ילמדו את מקצוע הנגרות. הרהיטים  שיצרו בחורי ישיבת איקלוד נמכרו לחנויות בעיר קלוז', והיו בשימוש בבית החולים היהודי בעיר.

בשנת 1931 סיפר אמר הרב חיים יהודה למר מ' וישניצר, על נימוקיו לשלב בישיבתו לימודי מקצוע: הרב ברוין הסביר 'כי בא למסקנה זאת אחרי מחשבות רבות וסוערות. הוא ראה את העני הגדול והנורא בין שכבות היהודים בטרנסלבניה אחרי המלחמה העולמים הראשונה והכיר כי אי אפשר שכל הבחורים ישמשו בתור רבנים, שוחטים או חזנים ושהרוב יהיה מוכרח לבקש נדבות'.

במשך השנים הצמיחה הישיבה מאות בחורים תלמידי חכמים יראי שמים ובעלי מלאכה מעולים. בשנת 1939 נסגרה הישיבה באיקלוד, ותלמידיה עברו ללמוד בישיבת הרב עקיבא גלזנר בקולז' (קלויזנבורג).

בשנת תרצ"ג ערך הרב חיים יהודה את כתב-העת התורני 'הלכה למעשה' (תרצ"ג). כתב-עת זה נסגר אחרי זמן קצר, ויצאו לאור ממנו רק שתי חוברות.

מאמרו של הרב חיים יהודה היתר גיד הנשה בהנאה משום דאין בגידין בנותן טעם (קושית חכמי לוניל) – הובא בקובץ 'תל תלפיות' כה (תרע"ז) סי' קמב, עמ' רכז. מכתב ארוך בכתב ידו, עם חידושי תורה בענייני יורה דעה עלה למכירה בבית המכירות קשר.

אחותו, הרבנית שרה רבקה הי"ד, הייתה אשת (בן דודה) האדמו"ר מפאפא, רבי יעקב יחזקיה גרינוולד בעל 'ויגד יעקב', בנו של בעל 'ערוגת הבושם'.
אחותו, הרבנית מינדל מינה הי"ד, הייתה אשת הרב יקותיאל ליכטנשטיין הי"ד אב"ד באלקאני

הרב חיים יהודה ברוין נספה במחנה הריכז מאוטהאוזן שבאוסטריה, בתאריך 27.10.1944 (י' בחשוון תש"ה).
בתו, מרת מאטיל לאה נשאה לבן דודה, הרב אהרן (ב"ר שלמה) ברוין, ששימש במשך קרוב לחמישים שנה כמנהל ישיבת 'תורה ודעת'. היא נפטרה בניו יורק בשנת תשמ"ג (1983) והובאה למנוחות בבית העלמין בהר המנחות בירושלים. הנצחת זכר אביה, הרב חיים יהודה, מובאת על מצבתה.

כשהייתי עדיין ילד ולמדתי ב"חדר", למד איתי הרבי את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט): עליך לאהוב את חברך כמו את עצמך! הדבר מצא חן בעיניי מאוד, והוא עורר בי מצב רוח מרומם; מכיוון שהיו לי חברים, היה לי חבר אחד חזק ואחר עשיר. הרגשתי שאני מקורב אל האחד בשל כוחו ואל השני בשל עושרו.

לאדם יש נטייה למחלות שונות, המגיעות במפתיע. ואז שכלו והונו לפעמים אינם בכוחם להצילו לאורך זמן. בזמנים עברו, כשאנשים היו חולים במחלות קלות, היו נוהגים להחביא אדם כזה מפני חולה אחר, שלא יוכל לקום ממיטתו. היום השתנה המושג הזה. אנו יודעים שישנם אנשים המסתובבים ברחוב והם יכולים להיות חולים מסוכנים, משום שיש להם פגמים אורגניים. אנשים אלו אינם מחכים עד שהמחלה תפיל אותם למשכב; הם ממלאים את מרפאות הרופאים ונוסעים לחפש מרפא באתרי מרחצאות שונים.

אף על פי כן, כשמדובר בתמיכה בעניים חולים, נוהגים לפי המערכת הישנה: כל עוד החולה העני אינו מסתובב ברחובות, מוקדם מדי לתמוך בו, וכאשר הוא כבר שוכב במיטתו – זה כבר מאוחר מדי.

יום קיץ חם. אנשים מחפשים להתגונן מפני קרני השמש הלוהטות.

בימים אלו מכינים עצים לחורף, כדי להצטייד ולהגן מפני הקור והכפור הבאים. אגב, בעונת הקיץ העצים זולים יותר. ובקשר לכך עולה במוחי השאלה: מדוע שהציבור בכללותו לא יבצע פעולת מגבית הצלה עבור אנשים עניים אז, כשהם מכינים עצים עבור עצמם, כלומר בעונת הקיץ? ומיד אני עונה לעצמי על השאלה הזו: לא, זה מוקדם מדי! הרי הכפור הגדול עוד צריך לבוא, צריכים להפיל כמה קורבנות, ורק אז תתעורר זעקה מרה: 'יהודים, רחמנים בני רחמנים! אנשים עניים אבודים!'.

אצל זוג צעיר נולד בת ראשונה, והשמחה גדולה. בשבוע השני כבר מגיע סוכן לאב הצעיר ומחתים אותו על מסמכים, כדי שבתו תוכל, בהגיעה לגיל 17, להוציא מהבנק סכום כסף נכבד המופקד על שמה שלה כנדוניה.

לאחר שהסוכן הולך לדרכו, מגיעות שתי נשים לבקש נדבת "הכנסת כלה" עבור נערה ענייה בת 25.

הנשים הללו יוצאות ממנו בידיים ריקות. כמה גדולה הייתה תדהמתן כשנודע להן שלבתו שלו הוא דאג לנדוניה מיד כשנולדה.

בין אירועים אלו מפרידות עשרים וחמש שנה.

אני מחפש את הרבי שהיה לי בילדותי, ואני רוצה לשאול אותו: רבי יקר! היכן הם התלמידים הנאמנים, שלקחו איתם מה"חדר" את המסר היפה: "ואהבת לרעך כמוך"?

שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם, מתים. ואם שותה אחד מהן, מגיע לישוב. דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חברו. עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך', חייך קודמים לחיי חברך (בבא מציעא סב).

"שנים שהיו מהלכין בדרך" – שניים הלכו בדרך, רחוק מאוד מביתם המוכר. לפתע, באמצע השממה, ברגל… האם אין להם שום אמצעי תחבורה? כיצד קוראים להם? לצערנו, אין להם שמות מוגדרים. לפני חמש שנים קראו להם בשם… לפני שנה קראו להם בשם… והיום כיצד קוראים להם… וכיצד יקראו להם מחר? זהו הפחד, החרדה, שאופפת אנשים שלווים רבים, שעלולים מדי יום להיות מוכתרים בשם המפחיד הזה ['פליטים' ו'נזקקים'].

"וביד אחד מהן קיתון של מים" —

שני אנשים באותו מצב ובאותה דרך ארוכה, אך בכל זאת אחד עשיר והשני עני; אחד בריא והשני חולני. גם כאן, במסע, אין כולם שווים. מהשפע הגדול של אוכל ושתייה, נותר רק כד קטן עם טיפות ספורות, אשר יכולות רק לזמן קצר מאוד להחזיק את החיים.

זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיּוֹת (בראשית מט).

פעם הייתה אצל היהודים מגמה, שחלק מהם צריכים להתיישב ליד חופי הימים; כשיפליגו משם באוניות, הוא "ישכון" – הוא יתבסס ויהיו לו חיים שלווים. ואכן, נוצרה, התפתחה והתעוררה כלכלה מקומית, והומצאו ענפי מסחר חדשים, אשר הזינו את האוכלוסייה; העיר שגשגה כלכלית — ולפתע עזבו את העיר ההיא, עיניהם נשואות לחוף האוניות, הן מחפשות לקבל ספינה כדי לחצות את הים ולהגיע אל היבשה.

"אם שותין שניהם מתים" –

הנה המצב הטרגי הזה של חוסר ברירה: אם הוא ייתן לצמא עוד לגימה אחת, הוא ייפרד מקיומו שלו. "ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב" — ואם אחד מהם יחזיק וייהנה מהמעט של חברו הקרוב, הוא יצליח להגיע אל החוף.

וכאן עומדת השאלה: מצד אחד הדחף לחיות עוד, ומהצד השני הצער של חברו. וכך נאבק הרעיון עם הרגש, נאבק השכל – עם המוח, ואדם מיוסר ובודד נותר עומד בדרך וממתין לתשובה הגיונית.

"דרש בן פטורא" –

ה"דרשה" הזו היא התיאוריה של החיים לפי ההנחיות של גדולי ישראל שלמדו לפני אלפי שנים. ואז, ברגע הרציני ביותר, התעלה "בן פטורא" למדרגה הגבוהה ביותר של האנושות, והוא הציע את פתרונו המפורסם:

"מוטב שישתו שניהם וימותו" –

עדיף בהרבה ששניהם יתחלקו בטיפות האחרונות ויתעטפו יחד בנשמותיהם, וגופותיהם יישארו עבור חיות השדה, מאשר שאחר כך יחיה חבר כזה עם החרטה של עשיית עוול לשני, תוך שהוא עובר את כל שערי הרחמים; ובכך תבוא העזרה.

"ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו" –

עדיף באותה מידה לסיים את מאזן החיים, ובלבד שלא לראות כיצד החבר מוציא את נשמתו האחרונה, ולא לקחת שום חלק אכזרי במוות הזה. כך הסביר בן פטורא בדרשתו, שבה הוא דגל. זו הדרך שבה הוא נקט במקרה שבו שני בני אדם מוצאים את עצמם במצב כזה.

"עד שבא ר' עקיבא ולימד" –

אז הגיע רבי עקיבא והכריז: האם אנו צריכים לדרוש דרשות המבוססות על מחשבות כה גבוהות ומנותקות? מעטים האנשים שיבינו מערכת כזו! אי אפשר לדרוש שההמון יוכל להתעלות למדרגה כה גבוהה. אני, רבי עקיבא, יכול להבין את חייהם היטב; אני הרי התגלגלתי בין עשירים, עוד כשהייתי רועה צאן ואספתי את פירורי הלחם משולחנותיהם. ורבי עקיבא לא הסתמך על דרשות, אלא לימד "הלכה", שלפי דעתו, כך צריך אדם לנהוג:

"חייך קודמים לחיי חברך" –

קיומך שלך ואנושיותך קודמים, אך רק כאשר יש לך רק קיום מינימלי עבור עצמך. אם יש לך מעבר לכך, אינך פטור ממחויבותך, ואוי לך אם תעלים עין מחברך הסובל.

רבי עקיבא התייצב כנגד הרגשות האגואיסטיים של בשר ודם, והדבר העניק להם הקלה גדולה. אך לצערנו, אנשים מרשים לעצמם לנצל לרעה הקלה זו ואינם רוצים להעמיק ברעיון העיקרי. תמיד מוצאים תירוץ – שאם עדיין אין לאדם קיום משל עצמו, לכן הוא אינו יכול לעזור לשני.

(נעכטן היינט און מארגן, קובנה תרצ"ט, בתרגום חופשי מיידיש לעברית, עמ' 17)

הרב יוסף גולדין הי"ד, נולד בשנת תרנ"ט (1899) לאביו, הגאון הרב ישראל גולדין (שהיה רב בעיר לאפי ורב ואב"ד בעיר סערהייא, ובשנת תרצ"ט היגר לארה"ב וכיהן ברב בעיר רצ'סטר ניו-יורק) ולאמו (בת הגאון הרב צבי הירש דירקטור אב"ד סוקולקה, פולין, מחבר הספר 'בנין שלום').

אחיו הקטנים, הרב חיים והרב אהרן למדו בישיבות טלז וסלבודקה ואחר כך בישיבת רבי יצחק אלחנן בניו יורק, וכיהנו אחר כך כרבנים בקהילות בארה"ב.
הגאון הנודע הרב יחזקאל אברמסקי אב"ד סלוצק וראב"ד לונדון ומחבר ספרי 'חזון יחזקאל' היה בן דודו של הרב יוסף גולדין.

הרב יוסף היה תלמיד בישיבת טלז. בתחילה כיהן כרב בווישי (ווייסיאי) שבליטא. בשנת תרפ"ד (1924) נשרף בית הכנסת בעירו, והרב יוסף ביקש מיוצאי העיר באמריקה שיושיטו עזרה להקמתו מחדש. בערך משנת תרצ"ד (1934) כיהן כרב בעיר המחוז שאקי, יחד עם הרב יוסף אנחוביץ. בשנת תרצ"ט (1939) הוציא הרב יוסף גולדין לאור את ספרו 'נעכטן היינט און מארגן'.

ע"פ המובא ברשימת שמות הרבנים ממדינת ליטא שנהגו על קידוש ה' (בספר 'ממעמקים', חלק ה, ובתשובות רבי אליעזר, מהדורה חדשה, חלק ב): הרב יוסף גולדין נולד בתרנ"ט בסאקאלקי. וכיהן כרב בוויסי (Vishay) ובשאקי (Shaki). הרב נהרג עקה"ש בחודש אב תש"א, בגיל 42.
פרטים על שואת יהודי שאקי ראה באתר האנציקלופדיה של הגיטאות.

ע"פ דף עד שכתב מכרו של הרב יוסף: הרב יוסף גולדין, רבה של ווישי שעל יד לזדיי (ליטא), נולד בסעריי (ליטא) ונהרג ב 03.11.1941 (י"ג בחשוון תש"ב), בהיותו כבן 40, בקטקישקש (Katkiskes) שעל יד העיירה לזדיי (Lozdzee).
פרטים על שואת יהודי לזדיי והסביבה ראה באתר האנציקלופדיה של הגיטאות.

באוצר הרבנים (8201) נכתב כי הרב יוסף גולדין נספה בשואה בשנת תש"ג.

במכתב שלפנינו כתב הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד מפאביאניץ, בנו של הרב מנחם מנדל אלתר אב"ד פאבניץ וקאליש, אל אחיו הרב חיים אלעזר אלטר שעלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה והתגורר בירושלים. הרב יצחק מאיר מתאר במכתב זה את שמחת בר המצוה שערך האדמו"ר ה'אמרי אמת', לבן זקוניו, האדמו"ר ה"פני מנחם', בשבת קודש פרשת פינחס (כ"א בתמוז תרצ"ט), באחוזתו של ר' יוסיל כ"ץ הי"ד בכפר קהילנא הסמוך ללודמיר. מכתב זה מתעד שיחה שהתקיימה בין האדמו"ר ה'אמרי אמת', ובין אחיו הרב מנחם מנדל מפאביניץ הי"ד, על אודות אביהם האדמו"ר ה'שפת אמת' ותורתו. בתוך המכתב המובא לפנינו, שולבו חלק מההערות שכתב הרב אברהם מרדכי הלוי סגל, שיצאו לאור בספר 'ילד שעשועים'.

ב"ה יום ד' פרשת מטות מסעי קאליש [כ"ה בתמוז] תרצ"ט
אהובי אחי ידידי היקר ר' חיים אלעזר יחיה אלטר

הנני למלא בקשתך ולכתוב לך כל סדר הנסיעה שלנו ללאדמיר, גם מי היה שם, ומה היה שם, כמו שחפצת. נסענו מפה על אויטא יום ה' פנחס שעה 10 וחצי ישר ללאדמיר. ובשעראדז' עמדנו כשני מיניט, ובא עוד שני נוסעים, ובוואליע [=זדונסקע-וואלע] בא גם כן הרב שיחיה דשם [הרב משה בר הי"ד], עם עוד שני נוסעים. ובלאסק עמדנו כרבע שעה, ובא אחינו הרב שיחיה [רבי אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר הי"ד] עם ר' יצחק מאיר יאסקאוויץ [הי"ד] ור' חיים לייב שפירא וחתנו [ר' לייבל הכהן לוין] יחיה עם עוד 11 אנשים. סך הכל נסענו כשלושים ושמונה אנשים. גם אחינו ר"מ [הרב מרדכי, המכונה 'מאטיל'] יחיה היה פה ונסע אתנו.

מקאליש ללאדמיר הדרך מחזיק יותר מחמש מאות קילאמעטער. וב"ה היתה לנו נסיעה טובה מאוד, ובאנו ללובלין שעה 10 לילה, ולנו בלובלין בישיבת חכמי לובלין. ובבוקר אכלנו בלובלין סעודה, גם אאמו"ר שליט"א [ר' מנדלי] אכל יחד עמנו. ושם כבר היה גיסינו ר' לייבל יחיה [הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד, בן הרב משה בצלאל הי"ד, וחתן דודו זקנו ר' מנדלי אלתר הי"ד], נח [בן הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד, בן הרב משה בצלאל הי"ד], יואל [בן הרב משה בצלאל הי"ד, וחתן דודו הרב נחמי'לע הי"ד], פינטשי יאסקאוויץ [בן הרב שלמה יוסקוביץ, חתן ה'אמרי אמת'], פינטשי אלטר [בן הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד, בן הרב משה בצלאל הי"ד], לייביל לעווין [בן הרב יצחק מאיר הכהן לוין, חתן ה'אמרי אמת'], שהם נסעו באויטא אחרת.

הישיבה בנויה כדרך בית היתומים בירושלים, הדר ונאה עד מאוד. הדרך שנסענו [מקאליש] ללובלין היא: לאסק – פילוב – פייעטרקוב – אפאטשנא – פשיסחא – ראדום – זוואלין – לובלין. ביום ו' ערב שבת קודש נסענו הלאה. ונסענו מלובלין שעה 7, ובאנו ללאדמיר שעה 1, ובשעה 2 וחצי באנו לקהילנא.

על הבר מצוה היו כמעט כל המשפחה. דודנו ר' משה בצלאל שליט"א לא היה, כי הוא היום בשצ'אווניץ, ואדמו"ר שליט"א כתב לו שלא יבוא. בנו הרי"מ [הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד בן הרב משה בצלאל הי"ד וחתן האדמו"ר ה'אמרי אמת'] עם בניו [של הרב משה בצלאל הי"ד] דוד [חתן האדמו"ר רבי עזריאל מאיר איגר מלובלין הי"ד] ויואל [חתן דודו הרב נחמי'לע הי"ד] יחיו, היו שם. גם בני הרי"מ [הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד בן הרב משה בצלאל הי"ד וחתן האדמו"ר ה'אמרי אמת']: לייבל, נח, פינטשי ובנימין – זה האחרון לומד יחד עם פנחס מנחם יחיה [נער בר המצוה ולימים האדמו"ר ה'פני מנחם'] אצל ר' אברהם יצחק [חרש] מוואליע. גם דוד [בן הרב משה בצלאל הי"ד] היה עם בנו [הבחור ר' אברהם לייב הי"ד].

ודודנו ר' יעקב מאיר [בידרמן] שיחיה [חותנו של האדמור ה'אמרי אמת'] עם דודתנו אסתר'ל תחיה [בתו של האדמו"ר ה'שפת אמת'] היו שם עם כולם, היינו ר' יצחק דוד עם אשתו [מרת דינה] עם ג' בניו לייביל, ומאנע ובצלאל, – מאטיל [הוא הרב אברהם מרדכי בידרמן הי"ד], לייביל [בידרמן], פינטשי [הוא הרב פינחס אליהו בן הרב מאיר ווארשביאק הי"ד וחתנו של הרב יעקב מאיר בידרמן], יודעל [רוטנברג הי"ד, חתנו של הרב יעקב מאיר בידרמן].

בני כ"ק אדמו"ר [ה'אמרי אמת'] שליט"א היו כולם, חוץ מר' מאיר [אלטר], שהוא בציעחיציניק, ובניו נפתלי  [צבי ב"ר מאיר אלטר] וסענדער [אלכסנדר בן הרב יוסף פרנקל הי"ד מביליץ, וחתנו של רבי מאיר אלטר הי"ד], היו שם. בני הרב מבענדין זצ"ל היו: הרי"מ [הרב יצחק מאיר הכהן לוין, חתן ה'אמרי אמת'], אלי' [חתן דודו הרב משה בצלאל הי"ד], לייביל, יוסעל [הרב יוסף שמחה בונם הכהן לוין הי"ד] ואיזה נכדיו. דודנו ר"נ [הרב נחמיה אלטר הי"ד] שיחיה לא היה. בנו מענדיל [חתן הרב מאיר יוסקביץ מלודז'] יחיה היה. [היו שם גם בניו של הרב מנדל אלטר הי"ד: הרב ארהמ'לי הי"ד, הרב יצחק מאיר הי"ד – כותב מכתב זה, והרב מרדכי הי"ד]. בכלל לא היה עולם גדול, רק ערך ג' מאות אנשים. ר' בינם יחיה לעווין [אחיו של הרב מבנדין, הרב הירש הינך הכהן, שהיה ממקורבי ה'אמרי אמת'] היה וכנראה עשה הרבה פעולות שלא יבוא עולם.

על הבר מצוה היה מרן שליט"א שמח מאוד, ועמד איזה בקבוקי יין, והיה בקבוק יין קטן ישן נושן, גם עוד שני בקבוקי יין משנת תקצ"ז, ואמר אבינו שליט"א [הרב מנדל אלטר הי"ד] שהיה נצרך להטמין אחד על החתונה, ולקח מרן שליט"א בקבוק אחד ונתן לאבינו שליט"א להטמין. ואמר הגם שכבר הטמנתי אחד אולם אומרים שסגולה שאחר יטמין, ה' יתברך יעזור מען זאל דערלעבין. ונתן לאבינו שליט"א כוס לברך 'הטוב והמטיב' להוציא את כולם. ואבינו שליט"א ברך בקול רם 'הטוב והמטיב'.

בין הדברים שמרן שליט"א אמר: לפי שהיו ה"שבטים" מבזים אותו, אמר שקאי ממש על השבטים. גם שיבח מאוד הקושיא של ה'שפתי צדיק' לפי שהיו השבטים מבזים, הלא אסור לומר 'זכור מעשיך הראשונים'. גם אמר הזוהר הקדוש [חלק ג דף ריט ע"ב] שעל שמחה באים גם האבות מעולם העליון.  והבחור מ' פנחס מנחם יחיה אמר פשעטעל. הסעודת בר מצוה לא המשיך יתר משני שעות כי בשעה 12 כבר היו אחר ברכת המזון. כי הפסקה לא הייתה ביום בעת התפלה, רק התפללנו בפעם אחת כל התפלה. על הבר מצוה ברך מ' פנחס מנחם יחיה.

כ"ק מרן שליט"א התפלל עם הצבור כל התפלות, לא כמו בגור. ובלילה היתה הפסקה כחצי שעה, ואכל לבדו, רק עם מ' פנחס מנחם יחיה. גם למנחה בא אל הצבור, ואכל סעודה ג' לגמרי לבדו. גם למעריב בא אל הבית המדרש ועשה הבדלה בבית המדרש.

כנראה לא יסע מרן שליט"א לשום מקום אלא יהיה כל הקיץ בקהילנא. ביום א' בעת פרידת שלום אמר אבינו שליט"א למרן שליט"א שהוא אץ לדרכו, יען שרוצה ללון בפרזיסחא. אמר לו מרן שליט"א שיש מכתב מאבי זצ"ל [רבינו ה'שפת אמת'. המכתב הודפס ב'אוצר מכתבים ומאמרים' לבעל ה'שפת אמת', מכתב לג] בעת שהוא [ה'אמרי אמת'] נעשה בר מצוה, ומזכיר לפני ר' פינטשי זצ"ל [הגאון הרב פינחס אליהו רוטנברג אב"ד פילץ, אחיו של האדמו"ר ה'חידושי הרי"מ'], את בנו [ה'אמרי אמת'], וכותב שם: ה' יודע כי רצוני היה לעסוק בתורה הרבה יותר מאשר עלתה בידי כו', אך כעת אני מבקש מה' יתברך לפתוח לב בני שיחיה בתורה ויראת ה', כאשר חכמים הגידו בפרשה זו על יהודה שהיה עסוק לישא אשה. ודיבר עם אבינו שליט"א מהקול שמחה בזאת הפרשה על המדרש [בראשית רבה פ"ה] בפסוק 'כי אנכי ידעתי את המחשבות' [ירמיה כט,יא] [שאחר מכירת יוסף היה יהודה עסוק ליקח אשה והקב"ה היה עוסק בורא אורו של משיח, וביאר האדמו"ר רבי בונים מפרשיסחא זצ"ל, שיהודה היה נפול בעיני עצמו ונתייאש, ורצה שיוולדו לו בנים שיחנכם לתורה ועל ידי זה יתעלה הוא בעצמו גם כן].

ואמר דער טאטי ז"ל איז דאך דאס נאר געוועזין געשריבין, דעם אמת איז דאך נישס גיוועזין אזוי [אבא הרי רק כתב כך, אבל הרי באמת זה לא כך. כלומר רק מחמת ענוותנו של ה'שפת אמת' הוא כתב כך על עצמו], אבער איך ווייס דאך באמת אזוי [אבל אני בעצמי, אומר ה'אמרי אמת' על עצמו, הרי יודע שזה באמת כך]. דער טאטי ז"ל האט גימאכט דעם שפת אמת יעדער יוד געפינט זיך דארט [אבא ז"ל חיבר את הספר 'שפת אמת', כל יהודי מוצא את עצמו שם – היינו שכל יהודי ויהודי, לפי מדרגתו, יכול למצוא בספר 'שפת אמת' דברים שיאירו את דרכו]. איך בין מיר מחזק איך דערמאן זיך די שיחות חולין שלו [אני מחזק את עצמי כשאני נזכר בשיחות החולין של השפת אמת]. עס קימען אלע אהער, זייא מיינען אז עס איז עפעס, מיר ווייסען אז עס איז גאהר נישט [כולם נוסעים לכאן, הם חושבים שיש בי משהו, אבל אנחנו יודעים שאין זה כלום]. דער שטייגער פין דיא וועלט איז דאך שוין אזוי, נאך ציא טועהן א טאטען [הרי כך הוא דרך העולם, שאדם מחקה את מעשי אביו]. מילא די יארען וואס דער טאטי האט געלעבט… אבער מען האט דאך נישט זוכה געוועזין דער טאטי זאל קימען אין דיא יאהרען 73 יאהר, ווייסט מען דאך נישט נאך ציא טועהן אין דיא יארען [מילא, את השנים האלו שאבא עוד היה חי, ידעתי איך ובמה לחקות אותו, אבל הרי לא זכינו ששנותיו של אבא יגיעו לגיל 73 שנים, ולכן אין יודעים איך לחקות את מה שהוא היה עושה אם היה מגיע לשנים אלו].

ואמר לאבינו שליט"א דיא ביסט דאך אויך שוין עטליכי 60 יאהר, דיינע יאהרען האט מען דאך אויך נישט זוכה געוועזין דער טאטי זאל זיין, קען מען דאך נישט נאך טועהן [הרי אתה כבר גם בן שישים וכמה שנים. גם לגיל שלך לא זכינו שאבא יהיה עמנו, מילא אי אפשר לחקות את מעשיו אילו היה חי בגיל זה]. (אבינו שליט"א השיב לו שהוא לא היה יכול לעשות כמוהו גם בשנים הקודמים).

והתחיל לדבר שוב מעין הפתיחה, שיזכיר את הבחור מ' פנחס מנחם יחיה בפרזיסחא שיצליח בתורה ועבודה. ובשעה 2 נסענו חזרה ובאנו לפרזיסחא בשעה 1 בלילה ועכבנו שם לילה. ובבוקר הלכנו על ציוני היהודי הקדוש זצ"ל עם הר"ר ירחמיאל זצ"ל ועל ציון הר"ר בונים זצ"ל ועל ציון המגיד ר"א [רבי אברהם] מפרזיסחא זצ"ל. ה' יתברך יעזור שנצליח וישמע תפלתנו שהתפללנו שם וישלח עזרתו לנו בזכות הצדיקים הקדושים השוכנים שם זי"ע אמן.

ובשעה 9 בבוקר נסענו הלאה, ובאנו לקאליש בשעה 4 אחרי הצהרים ב"ה בשלום. הטעם שנסענו על אויטא [אוטובוס] הוא פשוט, כי על הבאהן [הרכבת] ההוצאות ללאדמיר מגיע קרוב לשישים זהובים, ועל אויטא עשרים זהובים. אבינו שליט"א לקח עמו לקאליש הבקבוק יין שנתן לו מרן שליט"א להטמין על החתונה.

אבינו שליט"א אינו רוצה ליסע בשום אופן על איזה מקום לנוח. וכבר דיברנו כולנו עמו אודות זה, גם בקאהילנא דיבר עמו אודות זה דודתנו אסתר'ל [בידרמן הי"ד] תחיה [אחותו של הרב מנדל אלטר הי"ד, אשת הרב יעקב מאיר בידרמן הי"ד] ולא הועיל מאומה. אני פוסק מלדבר עמו אודות זה, כי מלבד שלא עלה בידי לפעול אצלו, דומה לי שהוא מחזיק אותי לנוגע (כי אשתקד בעת שנסע, נסע עמו אני וזוגתי תחיה, ולייביל יוסטמאן [הי"ד, בן הרב בנימין דוד יוסטמן הי"ד, חתנו של הרב מנדל אלטר הי"ד]. וכהיום נוסע לייביל יוסטמאן לאטוואצק או לקאלימנא, כי לא היה איזה שבועות בבריאות כי הייתה לו גריפא [שפעת] חזקה, והרופאים אומרים שמוכרח ליסע לשם) כי בטח אם יסע אסע עמו, על כן אין אני יכול לדבר יותר מזה. ובאמת היא עוולה גדולה מאוד [שאינו נוסע לנוח באחד מערי המרפא], ומה אני יכול לעשות לזה. וכבר דיבר עמו הרבה אחינו ר"מ [רבי מרדכי הי"ד] יחיה, וגם הוא לא פעל מאומה, באומרו שאינו צריך, וגם שאינו יכול משום אמנו היקרה תחיה [הרבנית חיה מרים].

הענין פאביאניץ [ענין הרבנות של אחיו הרב אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר הי"ד, המכונה ר' אברהמי'לי, שמונה לרבנות פאביניץ, כממלא מקומו של אביו, הרב מנדל אלטר הי"ד, שעבר לכהן ברבנות קאליש], כבר כתבתי לך שב"ה נתאשר. אולם כנראה הם [מפלגות הציונים והמזרחי שהתנגדו למינוי] עושים רעקורסק [ערעור], ובטח השי"ת יעזור גם הלאה. אני לא השגתי עדיין הלאטערייא [רישיון להתפרנס כסוכן מכירת כרטיסי הגרלה ממשלתיים], וכבר אין אני יודע אם אשיג עוד. ובכלל הנני יושב מצפה לישועת ה' יתברך שיעזור לי מהרה.

תאמר לידידנו ר' איצ'ע שיחיה יאסקאוויץ [בן הרב מאיר יוסקוביץ מלודז'] שיזכיר [בתפילותיו על המקומות הקדושים בארץ ישראל] את האברך מ' גרשון יחיה ראפופרט שהוא אסור כבר יותר מחודש, ויש לו משפט קשה שרצה להצביע בעת הבחירות עבור אחר, והקנס עד חמש שנים רחמנא ליצלן. גם יזכור שם על המקומות הקדושים את הב' מ' אברהם לעווינטאהל ומשה קלאפער שצריכים גם כן ישועה כזאת.

אדמה שכבר כתבתי לך הכל מהבר מצוה, הגם שלא כסדר אלא כפי שעלה בזיכרוני, אולם אתה תדע הכל.

אחיך הדורש שלמו והצלחתו באהבה רבה
יצחק מאיר אלטר

אם תכתוב לאבינו שליט"א אודות נסיעתו לנוח אבקשך שלא להזכיר את שמי.

אבקשך לכתוב לי אם קבלת זה המכתב.

(ילד שעשועים, ירושלים תשע"ט, עמ' רכו; שם ושארית, אשדוד תשע"ב, עמ' רלט; בני היכלא, ג, מוסדות התורה והחסד פני מנחם, תשפ"ב, עמ' 68)

הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד מפאביאניץ, היה בנם של הרב מנחם מנדל אלתר הי"ד אב"ד פאבניץ וקאליש, והרבנית אסתר לאה בת האדמו"ר רבי אברהם יששכר בער רבינוביץ מרדומסק.

הרב יצחק מאיר התחתן עם מרת יוכבד רבקה הי"ד, בת ר' משה אהרן ולרשטיין מקז'עפיץ.

אחיו, ר' חיים אלעזר, נפטר בד' באייר תשל"ד. כל שאר אחיו ואחיותיו נספו בשואה:

• הרב אברהם ישכר בנימין אליהו אלטר הי"ד, המכונה ר' אברהמי'לי, אב"ד פאביניץ, גורש לטרבלינקה בי"ד בשבט תש"ג. רעייתו הייתה הרבנית לאה הי"ד, בת דודו הרב משה בצלאל הי"ד. ילדיהם היו: יהודה אריה ליב הי"ד שנהרג בטשענסטחוב, שלמה הי"ד, יצחק מאיר הי"ד (שנשלח עם אביו לטרבלינקה) ואסתר רבקה הי"ד.
• הרבנית פייגא הי"ד, אשת הרב בנימין דוד יוסטמן הי"ד.
• הרב מרדכי הי"ד, ורעייתו אלטע חנה פעריל הי"ד, בת הרה"ח ר' שמחה מנדלבוים הי"ד מווארשא.
• הרבנית יוכבד יוטא הי"ד, אשת הרב יהודה אריה לייב אלטר הי"ד (בן הרב יצחק מאיר אלטר הי"ד בן הרב משה בצלאל הי"ד) ובנותיהם פייגא ואסתר שרה הי"ד.
• רבקה ביילא הי"ד, אשת הרב חיים אלעזר הלוי הורביץ הי"ד אב"ד בלכיטוב, וילדיהם: שרה יוכבד, משה ליב וחנה פייגא הי"ד. נהרגו בשנת תש"ב.

לרגל עבודתי אשר סבותי אני ולבי לדעת ולתור, לבקש ולדרוש, לחקור לבקר במקצוע הזה, נוכחתי לדעת אשר היו כמה רבנים גאונים מצוינים שישבו על כסא פוזנא ושרתו בה בקדש, וכותבי תולדות העיר פוזנא הנ"ל לא ידעו מהם, ולא זכרו אותם כלל. בחייהם היו אלה הרבנים מפורסמים על פני תבל, בכל הארץ יצא קום, ולדאבוננו כמעט נשכח מאנוש זכרם.

ואף מאלה הרבנים אשר באו זכרון שמותם בספריהם, שכחו ולא ידעו המחברים כמה דברים עיקריים, וכמה דברים מעניינים נעלמו מהם. גם כמה פעמים נמשכו לתומם אחרי מקורים כזבים ומזויפים, ומחמת חסרון ידיעה שגו ברואה, החליפו גברא בגברא המרו זמן בזמן, וסכסכו משפחה במשפחה.

לא להתפאר עצמי באתי לשבח את שלי ולגנות את של זולתי, כי ידעתי עם לבבי כמוהם כמוני לא נקיה גם עבודתי משגיאות וחסרות ויתרות, וכל אדם עלול לטעות שגיאות מי יבין – אמר המשורר והתפלל – מנסתרות נקני. ואמנם לית ספר, יהיה ענינו מה שיהיה, (לבד תורת משה והנביאים והחכמים) אשר לא תחסר כל בו שעליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע. וכבר אמרו הסופרים: כמו מצרף לכסף וכור לזהב, כן נחוצה בקורת לספרים, וכל המרבה לתקן ולבקר הרי זה משובח.

אדרבא אמרינן לפעלא טבא – אם אך באמונה הוא עושה – 'יישר חילא' הלא טוב מעט מאפס ואין, מי יתן וכן יעשו חכמי ומשכילי שאר ערים עתיקות, וישאו ברכה על בואם להציל פנינים מעמקי נשיה, לסייע ולבלע פני הלוט הלוט על דברי ימי ישראל, ולהרבות החמר לחומר לבניין תולדות בני ישורון על יסודי אמת וצדק, לעשות חסד עם החיים, ואמת עם הנקראים 'חיים'.

בעזר החונן לאדם דעת כתבתי תולדות רבני וגאוני איזו ערים עתיקות וכמה משפחות מיוחסות עתיקות. וכה יצליח אותי להוציאם לאורה לתועלת חובבי ודורשי קדמוניות ישורון המתעטרים בכבוד חכמיהם ורבניה,ם ובתוכם גם תולדות רבני וחכמי עיר פוזנא המעוטרה אשר פי יקבנה 'פז נאה' – כי כל קראו חובבי שפת עבר לעיר פוזנא.

בה קבצתי ואספתי כל הרבנים הגאונים אשר כהנו במשמרת הרבנות ושהרביצו תורה בתוכה במשך ארבע מאות שנה. ובאו בה גם האובדים שבעיר פוזנא, והנשכחים מכותבי זכרונותיה. ממקורות נאמנים כתבתי קורות חייהם, ספריהם ומפעליהם, דורות אבותיהם ותולדותם אחריהם. גם להביא הערות והארות על מה שנדפס כבר, פעם כמסייע להו ופעם כמפלג עלייהו, מה שהנחתי לי להתגדר בם, ואין אדם נוגע במה שמוכן לחברו.

מקום חשוב בחיבורי הנ"ל לוקח תולדות רבנו עקיבא איגר, אשר ישב לכסאה כ"ב שנים שלימות ואיזו ימים. וסימנך: בך יברך ישראל. כתבתי כל החומר ההיסטורי שבא לידי, חדשות בקורות ימי חייו ויחוס משפחתו הרוממה, בפרט תעודות חשובות 'קניני חתונות' שלו ושל משפחת אשתו הנמצאות בפנקסי ליסא, שהיו טמונים עד כה ונעלמים מכל כותבי תולדתו, המפיצים אור על כמה דברים מסובכים.

ואמנם כשנה זו תרח"ץ י"ג תשרי מלאו מאה שנה לפטירת אותו צדיק רבנו עקיבא איגר, אשר האיר לתבל וליושביה באור תורתו וחכמתו, ולמרות שהיה נחבא אל הכלים ועניו מאוד, היה נודע ומפורסם בכל קצוי ארץ, לשם ולתהלה, ועוד זכרונו חי הנהו בקרב כל ישראל, לא רק בין הלומדים. אך זכרו קדוש גם בין המון העם, איש כזה עלינו לשום שמו לסמל ודוגמא לפשק האנושות בכלל.

בשנת היובל הזאת, חיבה כפולה ומכופלת קדושה ומקודשה מוטלת עלינו, להרים על נס את האיש הדגול מרבבה הזה. להודיע לבני אדם גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לטובת דתו ועמו. עלינו להראות לעיני כל, שכל שנות חייו מיום גיחו מרחם אימו עד שובו לעפרו היו ימי פעולה כבירה ועצומה, שלשלת זהב ארוכה של מעשים טובים, ברוח ובחומר, לטובת המין האנושי בכלל ואחיו בני עמו בפרט.

אי לזאת הנני נותן לפני הקורא חוברת קטנה, זו קטע אחד מספרי 'פז נאה' הנ"ל אשר אתי בכתובים, וקראתיה 'עטרת פז', כי אחרי אשר העיר פוזנא ירדה פלאים, החזיר רבנו את העטרה ליושנה, והוא עצמו היה אמנם העטרה לה…

ואם ימצאו הקוראים חפץ בדברי אלה, אשתדל בע"ה להוציא לאור ספרי 'פז נאה' הכולל כל תולדות רבני עיר פוזנא, ושאר חיבורי אשר איתי בכתובים, והיה זה שכרי.

על משמרתי אעמודה ואשמעה מה ישפטו יודעי העתים על פעלי זה ולמשפט מביני בקרת יחלתי, ויבואו נא דבריהם אלי ואדעה, ואם אמצא מה לתקן או להוסיף, אעשה זאת בספרי 'פז נאה' הנ"ל.

( מתוך הקדמת מחבר הספר 'עטרת פז')

החוקר המצויין, הרב מרדכי וייץ (ווייץ / ווייטץ) הי"ד, בנם של ר' אברהם וייץ וחנה רבקה לבית גלבארט, ובעלה של בריינה לבית גרינשפאן. ראה שהיה תלמידו של האדמו"ר ה'אבני נזר' מסוכוטשוב.

הרב מרדכי וייץ התגורר בקאליש ועסק במחקר תולדות גדולי ישראל. ספרו 'עטרת פז' (קאליש תרצ"ח) על רבי עקיבא איגר, היה חלק מכתב יד לספר 'פז יאה' על תולדות רבני ישראל בארבע מאות השנים שקדמו למחבר.

במחקריו ההיסטוריים והביוגרפיים, שערך במשך עשרות שנים, עשה המחבר שימוש ב'כתבי יד, פנקסים ישנים ומקורות חדשים' – ארכיוניים משפחתיים, בפנקסי קהילות, ובשלל מקורות נוספים. על פי עדותו בהקדמת ספרו, נהג המחבר להתפלפל בהלכה בתכתובת עם כמה רבנים, ולהתכתב עם ההיסטוריונים בדורו. היו לו תגליות היסטוריות רבות. כתלמיד חכם, ידען נפלא ומומחה בר סמכא. הוא ענה רבות לשאלות רבות בתחום המחקר ההיסטורי בתחום תולדות הרבנים וייחוסם. כתיבתו מדעית, חדה וישרה.

הוא חיבר מאמרים לתולדות גדולי ישראל ב'דרכנו' (ורשה, תרצ"ו, גליון סז, וניסן תרצ"ט גליונות כז-כט), מחקריו אודות משפחת השל"ה הקדוש הובאו בספר 'שני לוחות הברית' מהדורת ורשה תר"ץ, ובספר 'אגרת שלמה'. מאמרו 'בן ארבעים לבינה' יצא לאור בטאגעבלאט, ורשה, בסביבות שנת תר"ץ. בכתב העת 'קאישער לעבען', י"ז בתמוז תרצ"א, הובא מאמר שלו ביידיש לרגל 'הונדערטסטע יאהרצייט פון קאלישער רב ר' משה אפרים ז"ל'.

עוד פרסם בקובץ 'בית אברהם' (וורשה), חוברת ב', אייר תרצ"ד, במדור 'להבין דברי רבותינו'. מאמרו על 'הישיבות הראשונות בפולין' יצא לאור בכתב העת 'הלפיד' (וורשה), טבת תרצ"ז. הוא ערך את קונטרס 'עטרת תפארת למטה קרא', שנדפס עם קונטרס 'אהל אהרן' בסוף ספר 'בית אהרן' מאת הרב אהרן קוויל (פיוטרקוב תרצ"א), מעמ' 263.

מאמריו הופיעו, בתרגום לעברית, בספר 'תולדות גדולי ישראל – עטרת פז', (אשדוד, תשנ"ט).

הרב מרדכי ווייץ כתב הסכמה לספר 'בית החיים' (פיעטרקוב, תרצ"א).

הרב אברהם יהודה אריה קסטנברג מביא בספרו 'תפארת אריה' מידע בשם 'ידידי הה"ג מ' מרדכי ווייץ שי' מקאליש'.

הרב צבי יהודה הלוי מאמלאק מקאליש כותב בספרו 'אביר הרועים' , א, עמ' ק, 'ואמר לי תלמידי ידידי החו"ב מ' מרדכי ווייץ נ"י מפה'.

הרב הגאון רבי מאיר דן פלוצקי כתב בספרו 'כלי חמדה' על התורה, בפרשת קדושים הביא הערה למדנית בביאור קושיית החזקוני, בשם 'ידידי החו"ש זי"ר מה"ו מרדכי וויטץ נ"י מקאליש', וכתב ש'יפה העיר'.

הרב פינחס זליג גליקסמן הי"ד מביא מידע משמו בספרו 'רבינו אליקים געץ', עמ' 14.

מאמר מאת הרב מרדכי ווייץ 'הערות על פרדס יוסף בראשית מקובץ בית אברהם – סוכטשוב', מופיע בספרו של הרב יוסף פאצאנובסקי הי"ד, 'לקט יוסף', סי' כ. והביא שם בהערה הרב וייץ דברים ששמע כשדיבר עם 'הגאון הקדוש מסאקלוב'.

בהקדמת הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד לספר 'עלה דיונה'  ציטט דברים מאת 'יד"נ הרב החו"ב מופלג ואיש אשכלת מ' מרדכי ווייטץ נ"י מקאליש'.

הרב ראובן מרגליות במאמרו 'לקורות עיר לבוב וגדוליה' (ירחון המודיע תרצ"ב) הביא מידע בשם 'ידידי הרה"ג מרדכי ווייטץ נ"י מקאליש'.

הרב ישראל ברגר אב"ד בוקרשט הביא בכתב העת 'וילקט יוסף' (שנה יד, קונטרס יט, סי' קפט, בעריכת הרב יוסף שווארץ הי"ד), מידע בשם 'ידי"נ הרב החריף החסיד מו"ה מרדכי ווייטץ נ"י מקאליש ברוסיא'.

הרב אריה יהודה ליב ליפשיץ בספרו 'אבות עטרה לבנים' הביא ציטוט בשם 'ידידי הרב המופלג ומבקר ר' מרדכי וויטץ בקאליש'.

הרב חיים ישכר גראס, ראש ישיבה ומגיד מישרים בקהילת מונקאטש צירף לספרו של הרב אריה ליב צינץ 'מלא העומר' את 'סדר מגילת היוחסין של הרב המחבר', ומביא שם מידע בשם 'ידידי הרב החריף ובקי עצום וכו' מו"ה מרדכי וויץ הי"ו מקאליש'. וכן בחיבורו 'תפארת בנים אבותם' כותב הרב חיים ישכר גראס על מידע מהקונטרס 'משפחת הורויץ' מאת 'ידידי הה"ג ר' מרדכי ווייטץ הי"ו מקאליש'. גם בהסכמתו של הרב חיים יששכר גרוס לספר 'חדות שמחה' (שערך הרב יהונתן הלוי אייבשיץ הי"ד, שכיהן כמו"ץ בוורשה), הביא דברים בשם 'ידידי הרה"ג ובקי ביוחסין מו"ה מרדכי ווייטץ הי"ו מקאליש'.

הרב מרדכי ווייץ נספה בשואה, ורוב כתביו אבדו בה.

ישמחו החברים ויגילו החסידים אשר יצא לאור חמדה גנוזה אמרות טהורות אשר יצאו מלהבות אש מכ"ק מרן עיר וקדיש מן שמיא כחד מן קמייא נחל נובע מקור חכמה כ"ק דודי וחותני זצוקלל"ה אשר יצאו מפיו הקדוש בעת התקבצו עדרים עדרי צאן קדשים בצלו הקדוש להורות להם הדרך אשר ילכו בה והמעשה אשר יעשון רוח אלקים דיבר בו ובנועם אמרותיו משך לבם לאביהם שבשמים וכל דבריו ברוח הקודש נאמרו כאשר שמענו ונדעם מאדוני אבי זקני הרב הקדוש איש אלקים משידלאווצע זצוקלל"ה כאשר הסתופף בצל קודש איש אלקים מהר"מ מפרימשלאן זצוקלל"ה והגיש אליו פתקא ובהגיע אל שם כבוד קדושת מרן דודי וחותני זצוקלל"ה אמר עליו שהוא בעל רוח הקודש ודרכו בקודש להיות הצנע לכת מאוד ודבר דברים פשוטים, ומי שהיה מבין היה יודע שאז רוח אלקים דיבר בו והיא מדריגה גדולה כאשר פירשו המפורשים 'ויברך דוד את ד" אבל 'לעיני הקהל היה נראה 'ויאמר דוד' אמריה בעלמא כמאמר חז"ל בסוכה כ"א אמר רב מניין שאפילו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכה לימוד, שנאמר 'ועלהו לא יבול'.

בדרך זה פירשתי הפסוקים 'וישארו שני אנשים במחנה' וגו' 'ותנח עליהם הרוח' וגו', ['ויתנבאו במחנה וירץ הנער ויגד למשה ויאמר] אלדד ומידד מתנבאים במחנה [ויען יהושע'] וגו' 'ויאמר אדני משה כלאם'. ויש לדקדק מה שאמר 'במחנה' כמה פעמים, מה נפקא מינא אם היה במחנה או בשאר מקומות. וגם יש לדקדק איזה חטא חטאו ליתן אותם בבית הכלא, כפירוש רש"י ז"ל. אמנם הרמב"ם ז"ל בהלכות יסודי התורה פרק ז' מבאר ההפרש שבין משה רבינו עליו השלום לשאר הנביאים, שכל הנביאים לא התנבאו בכל עת אלא כשמכוונים דעתם ומתבודדים בינם לבין קונם, ומשה רבינו עליו השלום בכל עת שיחפוץ אפילו בין אנשים היתה הנבואה שורה עליו, שנאמר 'עמדו ואשמעה מה יצוה ד", הרי מבואר דשאר הנביאים היו צריכין להיות להם התבודדות לקבל נבואה, לא כן משה רבינו עליו השלום, גם בדברו עם בני אדם היה דבוק בה' יתברך [והיה מוכן לקבל נבואה]. וזה שאמר 'וישארו שני אנשים במחנה', רצה לומר שלא פרשו עצמם מהמחנה להיות להם התבודדות [בינם לבין עצמם, ועם כל זה 'ותנח עליהם הרוח' וגו', ולכן] 'וירץ הנער ויגד אלדד ומידד מתנבאים במחנה', דייקא, גם בהיותם עם בני אדם ודברו דברים פשוטים, ועל זה היה מתקנא, שמדריגה זו היא מדריגת משה רבינו עליו השלום לבדו, 'ויען יהושע' וגו' 'אדני משה כלאם', רצה לומר   מנעם, מלשון 'ויכלא הגשם', רצה לומר שלא יהיו בבחינה זו לקבל הנבואה גם בעת שהם במחנה, רצה לומר בהתערבם עם בני אדם, כי אם בהיותם מתבודדים. וזה תנם אל בית הכלא, [אומר] דרך חידה ומשל, רצה לומר שיהיו פורשים מהעולם בעת שמתנבאים, כדרך שאר הנביאים. ובוודאי אתפשטותיה דמשה בכל דרא, ובכל דור ודור יש צדיקים שהמה בבחינה זאת [שאף בהיותם מעורבים בין הבריות ומדברים עמהם דברים פשוטים לא סרים מדביקותם בה' יתברך].

וכן איתא בספר 'תורת משה' מהגאון הקדוש בעל החתם סופר ז"ל בפרשת קרח על פסוק 'בארצם לא תנחל' וגו' 'אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל', וזה לשונו: ידוע שקשה מאוד להיות דבוק בד' בשעה שהוא מעורב עם הבריות ונושא ונותן עמהם, והתבודדות טוב לדבקות ד', אבל אהרן הכהן היה בזה המעלה הגם שתמיד היה עוסק עם בני אדם לעשות שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, והובא ברש"י ז"ל על פסוק 'ויבכו אותו כל בית ישראל', בכל זאת לא סר מדביקותו בה' יתברך. וזה אשר אמר לו הקב"ה 'אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל', גם אם תהיה בתוכם וביניהם תמיד גם אז אני חלקך, תהיה דבוק בי. עד כאן לשונו.

ויען אנכי חתנו ותלמידו אשר יצקתי מים על ידו ונטה עלי עוז ידידות אהבתו כאומן את היונק נשאני באברתו וינקתי דבש חכמתו וגילה עיני במאור תורתו וידעתי היטב גודל מדרגתו, חוב קודש עלי להוציא לאור חידושי תורתו, אמרות טהרתו, ותקוותי תאמצני כי ישמחו החכמים ויגילו הנבונים לקראתו וברוך יאמרו לעומתו. וכאשר חיבורו הקדוש 'ארן עדת' על התורה נתקבל באהבה וברצון וכמעשהו בראשון כן מעשהו בשני על מועדים. ואם ירצה ה' כאשר נברך על המוגמר כל אחד בעודו בכפו יבלענו ובכסף מלא יקחנה. ונכון לבי בטוח אשר דבריו הקדושים יעוררו לבות ישראל, בפרט לבות אנ"ש אשר הסתופפו בצילו וזכו לשמוע דא"ח מפיו הקדוש, בטח גם עתה יתעורר לבבם לשוב בתשובה שלימה לה' יתברך. שמו וזכות אדמו"ר חותני זצוקל"ה בעל המחבר הקדוש יגן עלינו כאשר היה דרכו בקודש להיות לו מסירת נפש על כלל ישראל ועד רגע האחרונה התפלל בעד כלל ופרט ישראל, וכשמו הקדוש שרגא יאיר, כן האיר עיני ישראל בתורתו ונוושע בברכה משולשת בברכת בני חיי ומזוני רויחא.

כעתירת ידידם דורש שלומם ומעתיר בעד ישועתכם יוסף אליעזר בהק' אור עולם פנחס זצוקלל"ה וחתנא דבי נשיאה הרה"ק אור עולם שרגא יאיר זצוקלל"ה זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

(ארן עדות, על מועדים, הקדמה מחתן המחבר)

רבי יוסף אליעזר רבינוביץ (ר' יאסעלע ראבינאוויטץ) הי"ד, נולד בשנת תרכ"ב (1862) להוריו, הרבנית רייצא זלדא והרה"ק רבי פנחס רבינוביץ מקינצק, אוהב ישראל מפורסם, שרבים מצדיקי דורו נסעו אליו. רבי פנחס היה בן הרה"ק רבי נתן דוד משידלובצא, בן הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא, בן הרה"ק רבי יעקב יצחק 'היהודי הקדוש' מפרשיסחא.

רבי יוסף אליעזר היה גדול בתורה והוסמך להוראה על ידי רבי יואב יהושע וינגרטן מקינצק, בעל 'חלקת יואב'.

בשנת תרצ"ג כתב הרב יוסף אליעזר הסכמה לספר 'אבות ישראל' ובו פירוש המגיד מקאזניץ על פרקי אבות, ובשנת תרצ"ו כתב הסכמה לספר 'דרכי משה' מאת רבי משה הלוי בעראנט.

הוא התחתן עם הרבנית חיה חיישא בת דודו, אחי אביו, רבי שרגא יאיר רבינוביץ 'שר התורה' מביאליבזיג, מחבר הספר 'ארן עדת' על התורה והמועדים, שעבר לראדום בשנת תרס"ד לאחר השריפה בביאלברזיג.

לרבי יוסף אליעזר נולדו שלשה בנים ובת אחת.

הרב יוסף אליעזר כיהן כרב בערים וואחנצאק (שבין קילץ לראדום) ובווירז'בניק, וכאדמו"ר בעיר המחוז ראדום, שם בנה בית מדרש מרווח. הרבי התפרסם כ'בעל מופת'.

מכתב ממנו הודפס בספר 'כתבי הקודש הנקרא גם מלחמת מצוה החדש' (מונקאטש, תרפ"ח), עמ' ל-לא. מכתב נוסף, שכתב רבי יוסף אליעזר לדודו, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מביאלא, בעל 'דברי בינה', הודפס בקובץ 'נחלת צבי', יב, עמ' קמה. רבי יוסף אליעזר גם כתב הקדמה לספר 'ארון עדות' (על מועדים ).

אחותו הרבנית יוכבד הייתה אשת רבי שלמה זלמן וולטפרייד הי"ד מטאמשוב, בנו של רבי אברהם משה האדמו"ר מראספשע- פשעדבורז.

אחותו הרבנית מלכה פייגא הייתה אשת רבי יהושע השל שטרנפלד הי"ד האדמו"ר מאלקוש, בנו של הרבי מחנצ'ין.

אחותו הרבנית חיה אלטא הי"ד הייתה אשת רבי חיים ירחמיאל טויב מזוואלין הי"ד.

רבי יוסף אליעזר היה חותנו של אביו, רבי חיים שרגא צבי רבינוביץ מוואנחצק, שהוציא לאור דברי תורה מאת אביו בקונטרס 'זכרון פנחס' שבסוף ספר 'תפארת היהודי' ליהודי הקדוש מפשיסחה.

רבי יוסף אליעזר נרצח בבית מדרשו בראדום בערב יום כפור תש"ג (1942).

כל צאצאיו נספו בשואה: ר' ידידיה מראדום, ר' בן ציון שמילא את מקום אביו בווירז'בניק, ור' אלתר מוורשה.

אלתר יוסף יאקובאוויץ

איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה (שמואל ב' א,כז)

בשעה שנגשים אנו להספיד לאיש חשוב יקר-ערך, החוב עלינו להתבונן ולשום עין על גדלותו, התנהגותו, ופעילותיו למען נוכל להספידו כראוי.

כן מורה לנו החכם מכל אדם שלמה המלך ע"ה באמרו, 'כי הולך אדם לבית עולמו וסבבו בשוק הסופדים' (קהלת יב,ה), 'כי הולך אדם לבית לבית עולמו' – אם נפטר אדם גדול שהיה בבחינת הולך – וסבבו בשוק הסופדים, הסופדים מקודם שיגשו להספידו ולבכותו יסובבו ברחוב היהודי להתוודע גדלותו, ישרת לבו, ועבודתו לטובת בני דורו, וכמה היה נצרך לבני דורו, ואחרי זה יגישו לסופדו, כי אז ידעו ויבינו גודל האבדה ויוכלו לעורר עליו אבל כבד.

כן אנחנו בשעה שנגשים אנו להספיד לחברנו הגדול האי גברא יקירא שרגא דנהורא, שריג נחמד, כליל תפארת, אהוב למקום ואהוב לבריות, גדול בתורה ויראה, וכו' הרב יעקב פנחס שרגא ז"ל עלינו לשום עין על גדלותו, התנהגותו, ופעילותיו בעד צעירי הצאן למען נבין ונדע את הכלי חמדה שאבדנו, וכמה יש לנו להתאונן על פטירתו.

הנפטר הגדול הזה מלבד חשיבותו מצד עצמו, רוחב בינתו בתורה וחסידות, מזגו הטוב, מדותיו הישרות, אהוב למקום ואהוב לבריות. לא ללמד על עצמו יצא – לא למד רק בשביל עצמו – אלא ללמד על הכלל כולו יצא, מתורתו השפיע גם לאחרים. 'והיה כעץ שתול על פלגי מים' – אין מים אלא תורה – 'אשר פריו יתן בעתו', פרי תורתו ויראתו אשר רכש לו נתן גם לאחרים, כי זה היה כל מגמת לבו וחפצו להשריש בלב הבחורים הצעירים יראת ד', שיתחנכו בדרך התורה והיראה, כגבור מלחמה עמד על המשמר לבל ידח ממנו נדח, על ידי איגוד כל בחורי חמד אנ"ש יחיו, ועזר הרבה בהתייסדות הישיבות הקדושות 'בית ישראל' במדינתנו ליתן היכולת להבחורים הצעירים לקיים 'והוי גולה למקום תורה', הוציא לאור קובץ תורני פלפולי כדי להרבות קנאת סופרים בין עולי הימים והצעירים, ובפתע פתאום נלקח מאתנו באביב ימי חלדו, מה גדול היגון ומה גדולה האבידה מי יתן לנו תמורתו.

הבא משנער קצף על עולמו וחמס ממנו נפשות ושמח בהם ככלה חדשה רוכב בערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק (מועד קטן כ"ה:) הקב"ה נטל מאתנו הצדיק הזה בעונותינו ושש ושמח בבוא אליו נפש יקרה כזו. אבל לנו מה גדלה התוגה, נצעק מרה 'איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה', איך נפל ואבד גבור כזה, אשר היה גם בעצמו כלי מלחמה, ועם גבורתו וכלי מלחמתו לחם בעד תורה הקדושה בעודנו עול ימים.

קשה היום לישראל כיום בא השמש בצהרים שנאמר, 'והיה ביום ההוא והבאתי השמש בצהרים' (עמוס ח) ואמר רבי יוחנן זה יומו של יאשיהו (מועד קטן כה:) כמו שביאת השמש שלא בזמנה אין זה חסרון אלא להרואים בזריחתה שיש להם חסרון בביאתה בצהרים, כן רבי יוחנן שמת אין החסרון לו אלא לתלמידיו הרואים תורה על ידו (מהרש"א בח"א שם). כן אנחנו אשר ראינו השמש בזריחתה, האי שרגא דנהורא, קשה לנו היום הזה, יום ביאת שמשו בצהרים במובחר שנותיו, גדול כים שברנו מי ירפא לנו, נשים לילות כימים (בהספד) על משים לילות כימים (בתורה) (מועד קטן כה).

הנביא ירמיה מקונן על חורבן בית המקדש 'לא עליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי' (איכה א,יב) וכתבו על פי משל לבירה נאה מצופה מבחוץ בכסף וזהב באבנים טובות ומרגלית, ובתוכו מטמוני פנינים וספירים אשר נשרף פתאם, אמנם שכל עובר ושב נאנח ודואג על השרפה אשר שרף ד', מכל מקום מובן שמי שידע מה שהיה בתוכו בוכה ודואג הרבה יותר. וזה שקונן הנביא 'לא עליכם כל עוברי דרך', הגם שידעתם והכרתם את ירושלים בבניינה, אבל את מה שבתוכה לא ידעתם כמוני.

ככה אני שואג! 'לא עליכם כל עוברי דרך', אף על פי שגם אתם הייתם מכירים את הנפטר הגדול ז"ל ואת תהלוכותיו, מעשיו הטובים, ישרת לבו, אוצר יראת ד' אשר היה בקרבו, ורוב חמימתו לכל דבר שבקדושה. אבל אני הכרתי אותו ביותר, כי לה"ל הייתי עמו בצוותא חדא, ועזרתי לו בכל עבודתו ואקונן עליו קינת דוד על יהונתן, 'צר לי עליך אחי' (שמואל-ב ב) צר לי עליך ביותר, אחי! כי היה כרע כאח לי, מי יתן לנו תמורתו, ובמה ננחם נפשינו?

מצינו באבות דרבי נתן (פרק יג) כשמת בנו של רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לנחמו, נכנס רבי אליעזר וישב לפניו ואמר לו רבי רצונך אומר דבר אחד לפניך, אמר לו אמור, אמר לו אדם הראשון היה לו בן ומת וקבל עליו תנחומין וכו' אף אתה קבל תנחומין, אמר לו לא די שאני מצטער בעצמי אלא שהזכרת לי צערו של אדם הראשון וכו' נכנס רבי אלעזר בן עזריה וכו' ואמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לאדם שהפקיד אצלו המלך פקדון, בכל יום ויום היה בוכה וצועק ואומר אוי לי אימתי אצא מן הפקדון הזה בשלום, אף אתה רבי היה לך בן קרא תורה מקרא נ"ך משנה הלכות ואגדות ונפטר מן העולם בלא חטא ויש לך לקבל עליך תנחומין כשהחזרת פקדונך שלם, אמר לו רבי אלעזר בני נחמתנו, ובזה ננחם גם אנחנו מעט על שברנו, ובדברים האלה ננחם גם את הוד קדושת רבינו עטרת ראשינו שליט"א. רבי! אתה חזרת פקדונך שלם שהיתה יציאתו מן העולם בלא חטא כביאתו, כדרש חז"ל על הפסוק 'ברוך אתה בבאך' וגו' (דברים כח ו) שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא (בבא מציעא קז).

אחד מבני החבורה שמת תדאג כל החבורה כולה (שבת קו). אם אחד המיוחד שבחבורה מת, צריכה החברותא כולה לדאוג אם שלא גרמו למיתתו ועל בני החברותא לתקן זאת. ובמה איפוא נתקן, אם לא שנמשך הלאה עבודתו הקדושה ונשזר השלשלת הזהב אשר הוא התחיל לחרוז, ובכן! התקבצו כולכם כאיש אחד בחורי חמד אנ"ש שיחיו והבינו חובת השעה, כי היא עת לעשות לד', וקבלו עליכם לגשת אל העבודה, ולסול הלאה את הדרך הלך בה, וד' ימחה דמעה מעל כל פנים וישוב שבות עמו במהרה, ואז יגל יעקב ישמח ישראל.

(הספד על פטירתו של הרב יעקב פנחס שרגא דנציגר בנו של האדמו"ר מאלכסנדר בשנת תרצ"ח, נהור שרגא, עמ' ק)

ר' אלתר יוסף (אלטר יוסף) ב"ר חיים יעקובוביץ (יאקובאוויץ/ יאקובאוויטש/ יעקובאוויטש) הי"ד, תלמיד חכם מובהק, נכדו של הרב מאיר יעקובוביץ מזגירש, מהמשב"קים של האדמו"ר רבי יצחק מנחם דנציגר בעל 'עקידת יצחק' מאלכסנדר הי"ד. הרב מאיר היה בנו של הרב יעקב דוד יעקובוביץ, רבה של העיר שיראדז. כאשר גורשו יהודי אלכסנדר בידי הנאצים, ברח הרב מאיר לעיר צ'נסטחוב, ומשם לעיירה פשיגוב, ושם נפטר.

ר' אלתר יוסף יעקובוביץ למד בישיבה באלכסנדר. בהיותו אברך היה ר' אלתר יוסף יעקובוביץ יד ימינו של ר' ירחמיאל ישראל יוסף, בן האדמו"ר מאלכסנדר. יחד עם הרה"ג ר' יצחק אלימלך שפירא אב"ד גלובנא ועם חבורת אברכים, ובהם הרב אפרים מאיר היימן הי"ד והרב מרדכי יואל וישינסקי מקוטנא, הם פעלו בארגון 'הרמת וחיזוק התורה', ונהגו לנסוע מעיר לעיר לשכנע את החסידים לפתוח ישיבה בעירם לבחורים, ולשכנע את הבחורים ללמוד בישיבות, או לשלב עם עבודתם שיעורי תורה בערב. על ביקורו בפאביניץ נכתבה כתבה ב'קובץ בית ישראל', שנה א חוברת א (ניסן תרצ"ז), עמ' 29.

ר' אלתר יוסף התאמץ וייסד 'בית תבשיל' לטובת הבחורים תלמידי הישיבה באלכסנדר.

לאחר שהאברך ר' ישראל יצחק ויינאכט, עורך ירחוני ישיבות אלכסנדר 'כרם בית ישראל' וכרמנו', מונה לספרן של ישיבת חכמי לובלין, מונה הרב החסיד ר' אלתר יוסף יעקובוביץ לעורך הירחונים, ובהם 'בית שמואל' ו'נהור שרגא'. ר' אלתר יוסף כתב מאמרי מערכת ואף פרסם מספר מאמרים משלו.

שמו של ר' אלתר יוסף יעקובוביץ מופיע ברשימת הנספים בשואה, בספר יזכור לקהילת אלכסנדר (תל אביב, 1968, עמ' 314).

פלטיאל חרמץ, וואודיסלאוו

טוב עם שמן טוב, ביום המות ביום הולדו (קהלת ז א)

היה ידוע מאמר חז"ל (ברכות) לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע נצחו מוטב וכו' מזה נראה שהאדם מיום הולדו הולך למלחמה עם היצר ועליו לנצח המלחמה וספק לו אם ינצח, וביום מותו כשנצח המלחמה וכבש היצר הרע הולך מזה העולם בשם טוב וממילא טוב יום המות מיום הולדו, כמו שטוב למלך יום חזרתו ממלחמה עם נצחון, מהיום שהולך למלחמה ואינו יודע אם ינצח.

ובזה נוכל להבין מאמר חז"ל (סוטה) לעתיד הללו בוכין והללו בוכין, לצדיקים נדמה להם היצר הרע כהר ולרשעים כחוט השערה, הצדיקים בוכין שרואין עד כמה העבודה היה קשה עליהם לגבור ההר והרשעים בוכין שלא יכלו לגבור על חוט השערה. והמפרשים מקשים על זה האיך מראין לצדיקים היצר הרע כהר ולרשעים כחוט השערה כפי השכל נראה להיפוך. גם קשה לי מאוד מדוע בוכין הצדיקים, אדרבא היה להם לשמוח שמחה גדולה שיכלו לנצח היצר הרע החזק כהר. אך מאמר חז"ל ידוע כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, לכן מראין לצדיקים כפי האמת את היצר הרע כהר, שהיה כל כך גדול אצלם לפי גדלם, כדי להגדיל שמחתם שיכלו לנצח את השונא הגדול והחזק כהר, ודרך האיש אשר יש לו שמחה גדולה הכי יתירה בוכה מתוך השמחה ולכן הצדיקים בוכין מתוך שמחה יתירה, ולרשעים מראין גם כן כפי האמת שהיצר הרע היה אצלם כחוט השערה ולא יכלו לנצחו, ומראין אותם זאת כדי להגדיל דאבונם ובוכין מתוך צערם.

ובזה נוכל לומר הפירוש בגמרא (ברכות) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' נצחו מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, כי אם אין ביכולתו לנצח היצר הרע עם תורה ועם קריאת שמע יוכל לנצחו עם תשובה נוצחת אם ילך בעצת יצרו הרע מה יענה ביום המיתה, ובזה יהיה טוב יום המיתה מיום הולדו, ולא ישאיר אחריו שם טוב כי עיקר שם טוב מזה שלא שמע לעצת יצרו ונצח המלחמה.

הנפטר היקר הזה הלך מהר מהמלחמה עם נצחון ונשאר אחריו שם טוב, כי היה מופלג בתורה ויראה ובמדות יקרות וכל ימיו שקד על דלתי התורה והיראה, ועבד גם בעד הצעירים בני הדור ההוא. אמת האבדה גדולה למאוד, אך בזה מאמר נוכל להשתיק מעט הדאבון.

בזבחים (דף קטו) אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. והענין נמצא מכבוד קדושת אדוני אבי זקני  הרב הגאון המגיד זצ"ל מפה בספרו 'עשרה למאה' על הפסוק (ישעיה נז) 'מפני הרעה נאסף הצדיק'. והנה נמצא על הפסוק הזה ב' פירושים: א) שהוא לכפרה על הדור, שמיתת הצדיק מכפרת על עון הדור. ב) כדי שלא יראה הצדיק ברעה אשר תבוא על הדור, כמו שאמרו חז"ל בבבא קמא אין פורעניות בא לעולם אלא בזמן שרשעים בעולם, שנאמר 'כי תצא אש ומצאה קוצים', ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, שנאמר 'ונאכל גדיש' וכו', בכה רב יוסף ואמר כולי האי לאין דומין, אמר ליה אביי טיבותא הוא לגבייהו, ופירש רש"י טובה היא להצדיקים שהפורעניות מתחלת מהם שלא יראו ברעה. ובספר דורש לציון כתב שבאמת ב' הפירושים המה אמיתיים, שהצדיק נפטר כדי שלא יראה ברע רק כאשר העם שמים לבם לזה ויראים בשביל הרעה שעתיד לבוא עליהם ועושים תשובה וממילא נתכפר להם, נמצא שמיתת הצדיק גורם להם לתשובה. ועל פי זה אמרתי פשט על הפסוק 'בכו בכו להולך', כי המת נקרא 'עומד', רק מחמת שהעם בוכים על מיתת הצדיק שיראים שלא יבוא עליהם רעה ועושים תשובה, ומיתת הצדיק גרמה לזה, נקרא הצדיק הולך אחר מיתתו. ובזה נתבאר גם כן הפסוק מה שצוה דוד לשלמה בנו 'הנני הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש' וכו', במה אהיה הולך גם אחר פטירתי, בזה שתתחזק ותעשה תשובה ותהיה לאיש גמור מלחמת שתנצח את היצר, ומיתתי תהיה גורמת לזה, מזה אהיה הולך גם אחר פטירתי.

על הנפטר הגדול הרב יעקב פנחס שרגא ז"ל נוכל לומר שנפטר כדי שלא יראה ברע, כי מסתפק ב'דורש לציון אם אמרינן באשה צדקת שנפטרה שמיתתה מכפרת, ולפי שחידש הרא"ש ז"ל שנשים אינם בכלל ערבות ומיתת צדיקים שמכפרת הוא מטעם ערבות, שבאם הדור חוטאים מקבל מהם צדיק אחד על חטאם, מטעם ערבות, ומטעם זה אשה שאינה בכלל ערבות אין מיתתה מכפרת, ולפי זה נראה שהנפטר הגדול הזה שהיה בן ח"י שנים ובית דין של מעלה אין מענשין פחות מבן עשרים בעולם הזה, ובאם שאין מענשין על עבירות שלו, מכל שכן בעד ערבות שאין מענשין פחות מבן עשרים, וממילא אנחנו צריכים לפרש על הנפטר הגדול הזה 'מפני הרעה נאסף הצדיק', שלא יראה ברעה, ואנחנו צריכים להרהר בתשובה שירחם עלינו במהרה ולבטל הרעה שעתיד לבוא, כמו שמובא מהגאון הקדוש היהודי זצלל"ה מפשיסחא זי"ע על הפסוק 'משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה', שהשם יתברך משמיע הדין כדי ליראם, ובאם אנחנו מהרהרים בתשובה ו'ארץ יראה', נשקט הדין מעלינו. וצריכים אנו לעשות תשובה ולבכות על אדם כשר כזה שנתקצרו ימיו, כמאמר חז"ל בשבת אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר 'נודי ספרתה אתה שימה דמעתי' וכו' (תהלים נו), והמהרש"א כתב שם שהקב"ה סופר הדמעות מחמת שהוא יראת שמים, ואין לו לקב"ה באוצרו אלא אוצר של יראת שמים. ועוד אמרו חז"ל שם שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו, הנפטר הנ"ל השאיר אחריו פירות, כמאמר רש"י ז"ל על 'אלה תולדות נח נח איש צדיק', עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים, כמאמר רבי יוסי בן קסמא וכו'.

תנצב"ה וזכרו לא ימוש מאתנו.

(נהור שרגא, עמ' צב-צד)

הרב פלטיאל חרמץ לימד כמה בפעמים בשבוע בישיבת וואידיסלוו. בראשות הישיבה עמדו תלמידי חכמים מופלגים, בקיאים וחריפים, מתלמידיו של ה'חפץ חיים' מראדין.

הרב נספה בשואה עם רעייתו זלדה. כן נספו ילדיו: יששכר-דוב (בערל, ורעייתו שרה נעכה וחלק ממשפחתם), מרדכי (מוטל, ומשפחתו), ישראל, נעכע, מינדל ויוסף (יוסל, ומשפחתו), ונכדיו: יוסף-ראובן (ומשפחתו), משה, חנה, שיינדל, יחזקאל, שמואל-דוד, שאוליק, פלה והינדה.

נכדיו של הרב פלטיאל, אברהם חרמץ ו(מרים) טובה קלופמן (בני יששכר-דוב) שרדו, והנציחו את בני משפחתם בספר הזכרון לקהלת וואדיסלוו-סנדזישווו. (תל אביב, תשל"ט, עמ' 398).

נינו של הרב פלטיאל, נכדו של ברל ובנו של אברהם חרמץ, סרן יששכר (ישכה) חרמץ הי"ד, לחם בקרבות הבלימה הקשים ברמת הגולן, במלחמת יום-הכיפורים. הוא היה קצין אג"ם חטיבתי, והתנדב לצאת לסייע לזחל"ם שנתקל במארב סורי ליד קוניטרה. בדרכו לחלץ את הלוחמים הלכודים, נפגע הטנק שלו בחילופי אש עם הסורים וישככר נהרג. לאחר עשרות שנים, נערך תחקיר, ובעקבותיו הוענק לו 'צל"ש מפקד האוגדה'.

[בספר היזכור הנ"ל, בעמ' 207, מוזכר כי יששכר דוב (ברל) חרמץ עלה לארץ ישראל כחלוץ לפני מלחמת העולם השנייה וחיבר שירים רבים. ושם, בעמ' 135 צויין כי ר' בערל בן פלטיאל חרמץ, היה איש 'תורה ועבודה', שחיבר שירה ביידיש ובעברית. לאור דברים אלו לא ברור לי למה ר' יששכר דוב הונצח על ידי ילדיו אברהם וטובה, כאחד מקרוביהם שנספו בשואה].

ב"ה, ב' ויצא בר כסליו [שנת תש"א], סטאניסלוב יע"א

כבוד אהובי מחמד נפשי אחי ורעי החתן נועם אלימלך שליט"א

תגל נפשי ואברך בקול תורה לשמע בשורת שהחיינו וקימנו לזמן אפיריונך, והנני מברכך בכתובה ודיבור מעמקי הלב שתזכה לילך תחת צל החופה בשעה טובה ומוצלחת את זיווגך, מלכא דעלמא יברך יתכון ויפיש חייכון ותחיה חיי נחת דשנים ורעננים. תזכו להעמיד פרחי שושנים שיהיה לכבוד ולתפארת האבות נטעי נאמנים לד' ולתורתו, תורה וגדולה על ראשיכם יהיה צמודים, והוריכם ישבעו ויתענגו מרוב טובכם. וכל משפחתך וידידיך ישישו וישמחו ברוב הצלחתך, עד אשר ירא ד' וישקיף על שארית עמו ויפקדם בדבר ישועה ורחמים, ואז נזכה לראות אצלך עין בעין רב חינא ורב חסדא.

נא להאציל ביום החופה תפלה קצרה בעדי ובעד וביתי שנושעו במהרה בישועה כלליות. בטח לא נעלם מאתך צרת הורי שליט"א מכל עבר ופינה להתפלל עליהם במקומות הקדושים.

אהובי אחי, זלגו עיני דמעות כי מעולם לא האמנתי ולא עלתה על לבי כי מנת חלקי באפיריונך זאת תהיה מעט דיו לכתוב שורות אלו, וביותר דאבה נפשי כי אזכרה שברון רוחך כי יפקד מקום הוריך שיחיו על כלולתך ושמחת לבך, אך אל תעצב כי בטוחים אנחנו כי לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול ויוציאנו במהרה לחירות עולם, ואז נגילה ונשמחה יחד וישמח לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.

כעתירת נפשך ונפש אחיך הכותב בלב מלא געגועים לראותך מהרה.

הק' חנני' יו"ט ליפא וועליטשקער

הדורון דרשה מעורב ומופרש בידי למסוך לך מיד ליד בעזרת ה' יתברך.
אם תרצה לכתוב אלי שלא תשלוט בו ידי זרים לקרותו, תכתוב על אדרעסית אנשיל שפירא בעלוועדערסקא כ"ז, ומשם ידעו למסור אלי.

(שארית יואל, קרית יואל, תשע"ד, עמ' קלט-קמ)

הרב חנניא יום טוב ליפא (מהרחי"ל) ווליטשקר-אשכנזי הי"ד, נולד בסביבות שנת תרע"ה בטשעט לאביו הרב יואל הי"ד (אב"ד טרסיף והגליל, בנו של האדמו"ר רבי יצחק מאלעסק-סטניסלב) ולאימו רחל (בת הצדיק רבי משה טייטלבוים אב"ד טרסיף, בן הרב אליהו בצלאל טייטלבוים, אחיו של ה'קדושת יו"ט').

הרב ליפא היה אברך חריף ובקי, ירא וחרד. הוא נקרא על שם בעל ה'קדושת יום טוב' אב"ד סיגוט.

מצעירותו היה ר' חנניה יו"ט ליפא תלמידו של אביו, ולמד תורה בהתמדה מופלגת, בבית מדרשו של אביו, יחד עם אחיו יוסף הי"ד ובן דודם הרב אלימלך אשכנזי. הוא נודע עוד בצעירותו לעילוי חריף, פיקח וירא שמים. בשנת תרפ"ה, בהיותו כבן עשר, בחן אותו רבי חיים צבי טייטלבוים, ה'עצי חיים', בחן על לימודיו בשאלות קשות, ותשובותיו של הילד ליפא היו מפעימות ומדויקות, בחריפות היוצאת מן הכלל.

גודל התמדתו של הרב ליפא הייתה מפעימה, ויש מי שהעיד שראה באותו בבוקר יום ראשון בבית המדרש, שקוע בעיון בספר, בעודו לבוש עדיין בגדי שבת.

הרב ליפא סייע לאביו בענייני רבות העיר טרסיף. הוא פעל לייסד חבורה להרבצת תורה בקהילה והצליח לצרף רבים מבני הקהילה ללימוד התורה.

בשנת תרצ"ח התחתן הרב ליפא עם מרת חנה עלקא בת הרב אברהם חיים  טייטלבוים הי"ד אב"ד קרניץ שבפולין (בנו של אב"ד לאפיש הרב משה דוד טייטלבוים, ב"ר ישראל יעקב יוקל טייטלבוים חתן ה'ייטב לב'), חתן רבי אריה לייביש הלברשטאם אב"ד צאנז שהיה נכדו של האדמו"ר ה'דברי חיים' מצאנז. מסדר הקידושין היה הרב מרדכי זאב הלברשטאם הי"ד אב"ד צאנז, גיסו של אבי הכלה. לאחר נישואיו שקד על לימוד התורה בקרניץ, כשהוא סמוך על שלחן חותנו ומלמד תורה לבחורים צעירים.

בשנת ת"ש נסע עם קבוצת בחורים מפולין להיות בימים הנוראים בחצרו של האדמו"ר מבעלז.

במהלך מלחמת העולם השנייה נאלץ הרב לברוח מביתו לבית סבו בסטניסלב, שהייתה תחת שלטון הרוסים. גם בהיותו פליט עסק הרב ליפא במתן עזר לפליטים אחרים ובהצלתם.

הרב ליפא כתב לאביו מכתבים רבים בהם ביקש שייסעו להחלץ מסטניסלב, לנוכח כל הסכנות הגשמיות והרוחניות, וסכנת הגירוש לאזורים נידחים בברית המועצות. בשנת ת"ש כתב אביו מכתב לרב יוסף צבי דושינסקי בבקשה שייסע לבנו, הרב ליפא, לרעייתו ולשתי בנותיו, בהשגת סרטיפיקט, על מנת שיוכל לעלות לארץ ישראל וללמוד בישיבתו. בנוסף כתב הרב יואל מכתב נוסף לאחיינו ר' אלימלך אשכנזי שישתדל אצל הרב דושינסקי שישלח סרטיפיקט לבנו הרב ליפא, בתור תלמיד ישיבה, ושישתדל לסייע לו בתהליך הצלתו מכור הברזל הרוסי.

בסביבות שנת תש"ב נהרגו עקה"ש הרב ליפא, רעייתו ושני ילדותיהן, ועקבותיו נעלמו בעיר נדבורנא. הי"ד.