למשמעותה של החופה בנישואין הישראליים / הרב ד"ר יקותיאל יעקב ניובואר הי"ד

תמונת הרב יקותיאל יעקב ניובואר הי"ד

… שרר בימי הביניים חוסר בהירות רב באשר למושג החופה. כל תיאוריה ראתה בה מרכיב אחר של עריכת הנישואין, וההשקפה המבוטאת כאן על החופה של המשפט המקראי והתלמודי (הקרובה ביותר לזו של הרמב"ם) תנסה להציע מפתח לפתרון בעיה סבוכה זו:

כנקודת מוצא ברור שגם השלב השני של מעשה הנישואין הישראלי כלל שני חלקים: מסירת הנערה וביאה שלאחריה. ייתכן שבמסירת הנערה האיש פורש את כנף מעילו על הנערה כדי לסמן את הגנתו, כפי שהיה נהוג אצל הערבים הקדמונים והגרמאנים. בתקופה הקדם תלמודית לביאה היה תפקיד חשוב ביותר לעריכת הנישואין, אלא שזו נחלשה בהדרגה עד לחופה – אוהל הכלה או חדרה. בתקופת התלמוד עוד נעשתה שם הביאה דרך קבע, אבל נישואין נחשבו למושלמים עם הכניסה לחופה, עד שמבחינה משפטית הביאה עצמה לא היתה הכרחית במקום זה, ומן הסתם לא קוימה למעשה לעיתים קרובות, אם רק היתה אפשרות לכך. במשך הזמן נחלש חלק זה של הנישואין – כמו ההתפתחות במערכות משפט אחרות, במיוחד הגרמאניות – והודגשה יותר מסירת הנערה לבית החתן (או הוצאתה מבית אמה) בהשוואה לביאה. מגמה זו נסתייעה בכך שבתקופה הבתר-תלמודית צורפו בהדרגה האירוסין והנישואין למועד אחד ונערכו בפומבי רחב ביותר. זאת ועוד: מאחר שאצל יהודי המערב נכנס החתן הצעיר לבית אבי הכלה, ולכן לא התרחשה מסירת הכלה לבית החתן, הרי המירו את זה בסמלים. ייתכן שסמלים אלה הושאלו ממנהגי הסביבה הנוכחית. בדיוק כשם שבמשפט הגרמני של ימי הביניים נכנסת הכלה "תחת הכובע או המעיל של החתן" כדי לסמל את המרות של הבעל, נמסר לנו מפי המהרי"ל על טקס הנישואין במנגנצא במאה הי"ד, שבמהלכו הניחו על ראש הכלה את כנף כובעו של החתן. ב"כל-בו" וב"רוקח" – המאה הי"ג בערך – אנו מוצאים שטליתו של החתן שימשה למטרה זו. מכאן היה זה אך צעד קטן למזג מנהג זה של  יהודי גרמניה עם מנהג אחר – הקרוב יותר לחופה התלמודית – של הקהילות הצרפתיות והפרובנצליות . כך פורשים בגרמניה, מאז ועד היום, את הטלית באמצעות ארבעה עמודים לאפריון כחיקוי לחופה התלמודית. עד היום נקרא אפריון זה בפי העם "חופה".

אך למרכיב החופה התלמודית – המזכיר את הביאה – נשאר זכר ברור עוד יותר, הממשיך להתקיים בנפרד מהנישואין עצמם במנהג שנשכח כמעט, אבל מתועד על ידי המהרי"ל. לפי מנהג זה, מוליכים את הזוג הצעיר מיד אחרי הנישואין הפומביים לחדר מיוחד, שם הם סועדים ביחידות. בצדק ראו כמה מסופרי ימי הביניים במנהג זה את החופה האמתית במבחינה משפטית. מנהג זה קיבל תוקף חוקי עבור היהודים האשכנזיים על ידי קבלתו בהגהת שולחן ערוך אבן העזר נה,א. כך זכתה שוב גם החופה התלמודית למקומה הראוי לפי עקרונה המשפטי.

(תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד : עמוד 163-164, לתולדותיהם של הנישואין הישראלים, במיוחד בימי הביניים)

הרב יקותיאל יעקב הי"ד ב"ר צבי נויבואר נולד בלייפציג (ליפסיאה) ביום ד' בשבט תרנ"ה (1895), והיה בן בכור למשפחה עם תשעה ילדים. הוא קיבל את חינוכו התורני בבית אביו מידי מלמד חסיד בלז, חריף ובקי בהוראה, שהביא אביו מגליציה ופרנסו ביד רחבה. התלמיד יקותיאל התגלה כעילוי ורכש בקיאות בש"ס ופוסקים, ראשונים ואחרונים, ושקד בייחוד על ספרי הרמב"ם.

הרב יקותיאל עמד בבחינת הבגרות וגילה ידע בתוכנית הלימודים של הגימנסיה הגרמנית, בהיותו בקי גם בתורה ובפוסקים. הוא יצא לגליציה ותוך מספר חודשים, בהיותו בן 18, הוסמך להוראה מהגאון הרב פנחס בומבך אב"ד אושביצין (אושוויץ) ומהגאון הרב מאיר הכהן רפפורט מקראקא. בהיותו בן 19 התחתן עם רצי בת החסיד הלמדן ר' חיים דים מפרסבורק.

כשחזר לגרמניה החל ללמוד משפטים ושפות שמיות באוניברסיטת לייפציג, ושקד על לימודיו בימי מלחמת העולם הראשונה. בגיל 23 ערך מחקר בהדרכת פרופסור פאול קושאקר, אחד מגדולי החוקרים של תולדות המשפט העתיקים, וסיים בהצטיינות את הדוקטורט.

בשנת 1917 פרסם ספר שהוכיח את בורותם של מבקרי המקרא בתחום זה, והגן על היהדות מהתקפות ביקורת המקרא המודרנית והמחקר ההיסטורי המשווה של הדתות.

עבודת הדוקטורט שלו פורסמה בגרמנית בספר "תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד", בשנת תר"פ (1920). במחקרו ביקש המחבר ללמד זכות על היהדות בזמן היותה נתונה להתקפות מצד חוקרים אנטישמיים. בחיבורו מתנגד המחבר לדעות החוקרים אשר ראו את קניין האשה כמקח וממכר, בדומה לזה הקיים לגבי עבדים וקרקעות. ולפיכך, לדעת אותם חוקרים, אין האשה היהודית זוכה למעמד שווה לבעלה. המחבר מסביר את התהליך ההיסטורי הממושך של הנישואים העבריים, ומבאר את ריבוי אפשרויות הקניין כשרידים מתהליך זה, כאשר קידושי כסף או שטר נגזרו מקניין חליפין. הספר זכה לתגובות נלהבות לאור גישתו המקורית המדעית, חריפות שכלו האנליטי של המחבר ובקיאותו הרבה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר הרב יקותיאל עם אביו ובני ביתו לגור באחוזת הרמנסברג שליד רגנסבורג שקנה אביו. אחוזה זו שמשה כחוות הכשרה לצעירים לפני עלייתם לארץ ישראל. הצעירים קבלו תורה מפי הרב ובנוסף קבלו הכשרה חקלאית בחווה. בתקופה זו התעמק הרב בלימודי קודש, במחקר ובלימודים נוספים.

בשנת תרפ"ג (1923) עבר הרב ללמד תלמוד, תולדות ישראל ותולדות העמים בבית המדרש למורים בווירצבורג מיסודו של הרב יצחק דב במברגר זצ"ל. הרב ד"ר נויבואר היה שם מהמרצים הבולטים והשפיע רבות על תלמידיו. ביתו נעשה בית וועד לחכמים ולתלמידיו. משנתו היתה חריפה, מדעית, מדויקת והגיונית. הוא היה בקי בכל מכמני התורה שבכתב ושבעל פה. עיקר משנתו היה בתלמוד ורמב"ם ונושאי כליו. גדול היה בתורה וביראה, בחכמת המשפט ובידיעת השפות הש­מיות  על בורין. הרב הרצה גם בכינוסי סטודנטים ומורים, ושמו יצא לתהילה כמרצה מעמיק ורחב אופקים.

יכולותיו בהוראה ואישיותו הקורנת התפרסמו ברבים ובשנת תר"צ (1930) הוצע לו לשמש כרקטור בית המדרש לרבנים באמסטרדם מיסודו של הגאון יוסף הירש דינר. עם התגברות האנטישמיות בגרמניה בתרצ"ג (1933) נאות הרב נויבואר לקבל את המשרה באמסטרדם. שם מצא מקום להתגדר ולהפיץ את מעין תורתו גם מחוץ לכותלי בית מדרשו, והעמיד תל­מידים הרבה לתורה ולחכמה על טהרת מחשבות גאוני ישראל. השפעתו היתה גם מחוץ לתחומי ארצו ויחידי סגולה מארצות אחדות היו משכימים לפתחו להתחמם לאוד תורתו וגם הרבה כתבו אליו דברי תורה וחכמה. מסיבות השמורות עמו דחה הרב הצעות ללמד ולהר­צות באוניברסיטות בגרמניה ומספר הצעות ללמד בקתדרא לתלמוד ולמשפט ישראל באוניברסיטה בירושלים.

מחקרי הרב ד"ר יקותיאל עסקו בחקר המקרא, ובעיקר עסק בחקר התלמוד, ההלכה והמשפט העברי מתוך מבט רחב, עם הקשרים למקצועות היהדות השונים, כגון היסטוריה ואגדה. הרצאותיו ומחקריו שילבו בקיאות רחבה ביותר והבנה מעמיקה מאוד, הן במקצועות היהדות והן במדע.

הרב הניח אחריו אוצר של רשימות כחומר רב ערך לספריו. אבל בשל ימי הזעם לא הספיק לסדרם ולהכינם לדפוס עד שכבשו הנאצים גם את הולנד בב' באייר ת"ש (10.5.1940) והרב גורש עם אשתו בן הזקונים שלהם, יהושע, למחנה ברגן־בלזן. שם מת מות קדושים הרב יקותיאל נויבואר הי"ד, לאחר ייסורים קשים, ביום ח' בניסן תש"ה (22.3.1945), סמוך לשחרור המחנה. "ולא רק שבשעת חירום לא נספד כהלכה, אלא כמעט שלא נספד כלל. והוא היה דמות רבנית מזהירה נדירה, שזוהר תורתו, חכמתו ויראתו הקודמת להן הבהיק את העינים וחימם את הלב" (משולחן הספרים, הפרדס).

הרבנית, רצי, ניצלה בדרך נס ועלתה לארץ ישראל עם בתה וחתנה, שם התמסרה לתרגום כתבי הרב הי"ד ללשון הקודש. ספרו "הרמב"ם על דברי סופרים" יצא לאור בתרגומו של הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר, בשנת תש"ז, ומהדורה שניה בשנת תשי"ז, .

מקורות: עין המצוות (תשכ"ט) עמ' 78-76. ויקיפדיהמשלחן הספרים,  הפרדס, שנה ל"ב חוברת א. הקדמת פרופסור זאב פלק לספר "תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד". וראה גם מאמרו של טוביה פרשל באלה אזכרה חלק ז.

מספר הצפיות במאמר: 196

כל ימי חייו של אדם הולכים אחר ימי ילדותו ובחרותו / הרב יוסף צבי הלוי שוורץ הי"ד
"זמן מתן תורתנו" - ה' יתברך נתן לנו את התורה באופן שתהיה תורתנו / הרב אלטר משה אליהו שטיגליץ זצוק"ל