אצלינו הדת והלאומיות לאחד נחשבו / הרב יוסף בן ציון באב"ד הי"ד

מכתב יד: מכתב מהרב הגאון הנעלה ספרא רבא לאורייתא מוה"ר יוסף בן ציון באב"ד שליט"א [הי"ד] מ"צ בק"ק מיקילניץ יע"א בדבר התאמת הדת והחיים, בדבר עבודת ספרו של הרב חיים הירשנזון לפתוח פתח לחכם לעמוד על מקצוע שחיי עמנו וארצנו תלוי בו, ע"ד מלך ולא מלכה, ע"ד הסתרת דעות מה שאפילו חכמים העמים כקאנט מסתירים לפעמים את דעותיהם… ע"ד איסור מסילות הברזל בשבת, ע"ד השמיטה… על דבר הדתית והלאומי, וע"ד התואר רב:

ב"ה ח' מרחשוון לסדר והיה ברכה "בחיים עושר וכבוד" [תרפ"ד] לפ"ק מקוליניץ יע"א.

שפעות ברכות וגשמי הצלחות מאלקי המערכות לכבוד הרב הגאון המפורסם בחבוריו היקרים חכם בתורה ושלם במדעים, איש אשכולות ובמדות תרומיות כש"ת מוהר"ר חיים הירשענזאהן אבד"ק הובאקען יע"א.

איש גאון וגדול! אחרי אשר אומר אני שלום למר ולתורתו כיאות הנני בזה להקריב לו – כולו אומר כבוד – את תודתי החמה והנלבבה על דבר אשר הואיל בטובו לשלוח לי את חבוריו היקרים ומפז מסולאים, "מלכי בקדש ד' חלקים", ובאמת לא אוכל לתאר לפני כבוד תורתו השמחה שהיתה לי בקבלי אותם, וזה רק שלשה ימים שהגיעו לידי וכבר עלעלתי אותם מרישא ועד גמירא, ואף אמנם רק מקופיא, אבל אי"ה אשנה עוד פרק זה גם מקבעא.

ובכלל הנני מתן לו תודות ותשורות חן חן על אשר כבוד תורתו היה החלוץ הראשון שהתחיל להתענין במקצוע הספרות החשובה הזו, מקצוע שחיי עמנו וארצנו – לפי השקפתינו החרדים שב"ה רוב בנין ומנין עמנו נמנים עליהם – תלויים בהם ותקוותינו חזקה שהיום או מחר אי"ה יעמדו על הפרק להפתר בתור הלכה למעשה, ומובטחני שבתולדות דברי ימי עמינו וספרותינו בבא השעה על דורנו אנו לתת חשבון על מפעלה לטובת הכלל והספרות, יתפוס כבוד הרב מקום חשוב שם על דבר ספרו זה. וכל איש ישראל אשר ארצו חביבה עליו – והאם נמצא איש מבני עמנו שלא נוכל לאמר עליו כן? – עליו להיות אסיר תורה לכבוד הרב על אשר יצא חלוץ וכבש המסילה העולה בית אל, וגם נוכל לקוות שממנו יראו וכן יעשו גם שאר גאונינו בארץ ובחו"ל. ויתחילו להתענין במקצוע הזה, ובזה יועילו שגם אלו החרדים שלמרות חיבתם החזקה לארצנו ולעירנו לא יכלו להתענין בישוב ארצנו בסמכם על דברי רבינו חיים ז"ל בתוספות כתובות ק"ו ע"ב דעכשיו אין מצוה לעלות לארץ ישראל כי יש כמה מצות ודינים התלוים בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולים להזהר בהם ולעמוד עליהם, אך עתה כשגאונינו יצ"ו יוצא לאור דין ומשפט, בוודאי בכל נפשם ומאודם יגשו לעבוד לטובת ישוב ארצנו.

ועתה הנני בזה לקרא למר חזק ואמץ! ומשוך הלאה עבודתך הקדושה הזאת כי עוד הרבה שאלות כהנה וכהנה שסובבות אותנו ומבקשות להפתר. על דרך משל: מה נעשה עם מסילות הברזל בשבת? ואיך נתאים דיני תורתנו הנצחית עם צרכי החיים והדרישות הדעמוקראטיות של זמנינו זה אשר בייחוד על עמנו כשהיה בידינו להנהיג אותם, ולהראות להעולם איך שהחירות האמתית הנתונה לכל האזרחים בלי הבדל דת ולאום איננה לאבן נגף להלאום השולט, רק להיפך עודנה מחזקת את המלוכה, וכמו שלמדו כל העמים הנאורים חירות השווי זכיות וכל הקולטורה האמתית רק מתורתינו שקבלנו אנחנו עליו את היותם הם כחיות ביער וכפראים בשדה וכשור כאדם אכלו תבן, כן גם עתה עלינו להיות לאור גוים, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם? ואיך נתנהג אז על פי דינינו נגד הנכרים דהיינו עדות ונזיקין וכדומה הרבה? ועתה מה נעשה עם מצות שביתת שביעית? כשתתמלא בקרוב תקוותינו שארצנו תתיישב באיכרים עברים מה יאכלו אז? רק בשנה שאיכרים עברים מעטים עודם ובפרט החרדים לקיים שנת שבתון תהיה לארץ נסתה "האגודת ישראל" לקבץ מעות על קרן "השובתי שביעית" ואולי בקושי גדול תעלה בידה לתמוך בהם, אבל מה יעשו אז? ושביתת שביעית היא חובה על כל איש ישראל לא רק מצד "הדת" אך גם מצד הלאומית. על זה כבר הכריז הד"ר נוירדוי ז"ל זה שלש שנים, ומי לנו חפשי גדול ממנו ז"ל וסבל זאת הודה לזה.

כן! שאלות אלו וכאלו קוראות הן לכבוד תורתו: התחלת במצווה משוך אותה גם הלאה, ואנן מה נענה אבתריה? ה' יתן עוז ותעצומות למשוך עבודתו הקדושה. יהי ה' עמו ופועל ידיו ירצה.

ועתה ארשה לעצמי לדבר נם מלות אחדות אדות תוכן ספרו, בכל רגשי אהבה ויראת הכבוד שבנפשי אליו הנני מוכרח להודות שנהג באופן רדיקלי מאד. וחס לי להאשימו על זה, ומי כמוני מרגיש שרק מאהבה נמרצה לעמו ולארצו עשה זאת, באמרו אולי יועילו דברי לטובת עמנו וישקוט המריבה שבין התרדים והלאומים. אבל בכל זאת לא נהג עוד רב בישראל כן שיאמר על כל גאוני ישראל שחיו במשך שבע מאות שנה שטעו בדברי הרמב"ם, וכן לחשוד כל הגאונים והפוסקים, וביניהם גם רבינו משה, שטעו בפשט הספרי "במלך ולא מלכה" וכדומה.

ולא אוכל להכחיש כי ביראת הכבוד הנני מעריץ את כבוד תורתו על אשר [הביע] בפירוש הגות לבו ולא כסה את רעיוניו, ואמרתי על זה תא חזי מה בין גאוני ישראל לגאוני אומות העולם, הלא מי לנו גדול בחכמי האומות מקאנט אשר בחקירתו הבקוריות הרס ולא חמל את השטות הישנות, בכל זאת במכתבו לבן מנחם כותב: "אף שחושב הנני הרבה דברים בהוכחות הכי ברורות, בכל זאת אין לי אומץ לב לאמרם". ורב יהודי אף שיודע שבדבריו יעורר על עצמו חמה וכעס, בכל זאת אינו מביט על כל זה ומוצא הוא לחובה לגלות כל אשר לבו הוגה, אבל בכל זאת מרגיש אני חובה לאמר לו שלא נאות לנו לילך בדרך חכמי אומות העולם אשר רק מי שיסתור ויהרוס שיטת הראשונים ויבנה במה לעצמו, לחכם מומחה יחשב. רק אצלם הוא כן יען כל חכמתם רק ממה שנשען כל אחד על בינתו, ובכן באים האחרונים והנם כננס על גבי ענק, שאחרי שהראשון המציא לו את החומר, הנהו יכול להרחיבו ולשנותו בשכלו, לא כן חלק יעקב, תורתנו נצחית היא, בשתי תורות הנני מדבר, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה, והאחרונים לא בדו חס ושלום סברות ופשטים מלבם, רק הכל בקבלה איש מפי איש, עד משה רבינו עליו השלום, וחס לנו לחשוב להרמב"ם ז"ל לטועה בדבר משנה. וכבר דמיתי את תורתנו לבגד הנעשה מקומוס, לובשו אדם דק והנהו טוב עליו, לובשו אדם גס ועב אזי יכול להתפשט עליו. כן גם תורתנו בתחילה נתנה לדור דעה וראתה שפחה על הים כו', די היה להם בה והבינו דבר מתוך דבר, וכשהתחילו המוחות להתקטן והלב השמן כשית עבית, גם לעומתם הוכרחה התורה להתפשט והוכ[ר]חו לנו תנאים ואמוראים שיפרשוה לנו, וכן הלאה עם רבנן סבוראי והפוסקים עד ימינו אלה, וכל אחד קבל מרבו עד למשה מסיני. ולו נרצה לעשות פשטים כאלו שעשה כבוד הרב עם "מלך ולא מלכה" אזי חס ושלום בטלה תורה מישראל אשר היא חיינו ואורך ימינו ובזכותה ובצלה נחסה בגוים ולא נתערב ונתבולל בהם.

ואציין לו בזה איזה הערות על ספרו היקר…

ובדבר אשר כתב שהדת והלאום הם דברים בפני עצמם ויוכל איש מישראל להיות לאומי ולא דתי. רבים וגם אני הקטן בתוכם לא כן יחשבו, כי זה רק בין העמים, ואשכנזי למשל יכול להיות קטולי, אנגלי, פרסאי, וגם מושלם, ובכל זאת אשכנזי לאומי הוא. לא כן אצלנו העם הנבחר מכל העמים. אנחנו רק כשקבלנו עלינו התורה והמצות הכריז נביאינו "היום נהית לעם", ונביט נא כרגע בדברי ימי עולם ונראה מה נהיה בכל העמים התקיפים שבשעתם רדו עמים תחתיהם ולאומים תחת רגלם, והיום האם נמצא עוד זכרם על הארץ, ולמה לא שמרו את לאומיתם אחרי אשר אויבם גבר עליהם, זהו רק שהתערבו במנצחיהם ולמדו מעשיהם. לא כן אצלינו. אצלינו הדת והלאומיות לאחד נחשבו, ועל ערקתא דמסאני הקריבו אלפי ישראל חייהם והיא שעמדה לאבותינו ולנו שתחת שחשבה רומא בעת שכבשו ארצנו שהניצחון בידם, טעו וטעו כי אנחנו כבשנו אותם, ובעל כרחם קבלו הרבה מהמוסר היהודי, ועד היכן יוכל להגיע הדבר להפריד הדתיות מהלאומיות מאמר "ברנר" יוכיח באמרו שיהודי אמיתי יכול להיות גם נוצרי אמיתי כאחת חס ושלום.

והנני בזה עוד הפעם להודות לכבוד הרב על אשר שלח לי חיבוריו היקרים ואחרי אשר הגיוניו טובים מאד בעיני ארשה לעצמי לבקשו אולי נמצא עוד אצלו איזה אכזמפלר מיותר משאר חיבוריו שיאבה בטובו לשלחם לי ויפוצו מעינותיו חוצה ומאד מאד אהיה לו אסיר תודה על זה.

ואת והב בסופה, [אם] כתבתי בחפזי איזה ביטוי נגדו שלא כראוי ימחול נא כבוד הרב בטובו לי על זה, כי זו דרכה של תורה זה בונה וזה סותר, הסותר לא יוכל להביט שיפלו אבנים ארצה בישר ומסודר נכון כמו הבונה, ודי לחכימא.

ובזה הנני מברכו בברכת הדיוט שאל תהיה בעיניו קלה שיאריך ימים על ממשלתו ויעבוד לטובת עמנו וארצה ודתנו גם הלאה ויעשיר ספרותינו מתוך הרחבת הדעת ונתראה במהרה בירושלם וארץ הקודש במהרה בימינו אמן. דברי הדורש שלום תורתו כל הימים, מוקירו ומכבדו כערכו הרם.

יוסף בן ציון באב"ד.

נ.ב. אעריהו על זאת שכבודו הרם תאר אותי בשם אב"ד ואינני משמש בתור אב"ד רק בתור מו"ץ, ותאר שאינו שלי למה הוא לי, הנ"ל.

(מכתב יד, בתוך מלכי בקודש, ו, עמו' 101, וראה שם בעמו' 108 תשובת הרב הירשנזון)

הרב יוסף בן ציון באב"ד הי"ד נולד בשנת תר"ן (1890) לאביו, הרב יהושע השיל אב"ד מיקולינצה (מיקוליניץ ליד טרנופול), ב"ר הרב משה אב"ד מיקולינצה וקוזלוב, ב"ר הרב חיים אב"ד מיקולינצה, אחיו של בעל ה"מנחת חינוך". לאחר פטירת אביו בשנת תרצ"ה מילא הרב יוסף בן ציון את מקום אביו כאב"ד מיקולינצה, אך הגדיר את תפקידו כמו"ץ. נשא לאשה את מרת גיטל בת הרב יהושע השל באב"ד אב"ד טרנופול.

מכתבים ממנו יצא לאור בסוף מליצי אש, ח"א, ובספר מלכי בקודש, ח"ו. חידושים ממנו יצאו לאור בירחון "עטרת תפארת", סיון-תמוז תרצ"א, שנה א, חוברת ב, סי' ח.

נהרג עקה"ש בשואה בשנת תש"ב (1942).