"זמן מתן תורתנו" – ה' יתברך נתן לנו את התורה באופן שתהיה תורתנו / הרב אלטר משה אליהו שטיגליץ זצוק"ל

ב״ה. שלשת ימי הגבלה – תרצ"ג לאלף הששי…

לדידי חזי לי בזה מה שטבעו הנוסח זמן מתן תורתינו, ולא זמן קבלת תורתינו  –  בהקדם מה שיש לדקדק עוד אמאי לא נאמר זמן מתן תורה, והלשון מתן תורתנו מאי אומרת.

ונראה על פי מה דתנינן כמסכת בבא מציעא (פ"ו ע"א)  קמפלגי במתיבתא דרקיעא, אם בהרת קודמת לשער לבן טמא, ואם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק – הקב"ה אומר טהור, וכולהו מתיבתא דרקיעא אמרו טמא. ואמרי מאן נוכח, נוכח רבה בר נחמני, דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים, ואני יחיד באהלות כו'. כי הוי ניחא נפשיה, אמר טהור טהור, יצאה בת קול ואמרה, אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור. עד כאן.

ועיין בדרשות הר"ן (דרוש חמישי) שמבאר הענין דלכאורה משולל הבנה שילוד אשה יכריע נגד דעת הקב"ה. אמנם הענין בזה שרצון הבורא יתברך היה שנתן לנו את התורה על זה האופן שכאשר נפסוק הדין בבית דין שלמטה, כן הוא רצון התורה, בדאשכחן (בירושלמי ראש השנה פרק א)  כשמתכנסים מלאכי השרת לפני הקב"ה לומר אימתי ראש השנה, אימתי יום הכיפורים, הקב"ה אומר להם, לי אתם שואלים, אני ואתם נלך אצל בית דין שלמטה וגו'. עיין שם הדבר. ועיין (ראש השנה ח' ע"ב) כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מלמד שאין בית דין שלמעלה נכנסין לדין אלא אם קדשו בית דין שלמטה את החודש. עיין שם. הרי קמן שכן הוא רצון הבורא, שכאשר יפסקו התלמידי חכמים שבדור בהתורה, כן יהיה עצמיות התורה. וזה הוא הענין מה דאמרינן (בבא מציעא נ"ט ע"ב) תורה לא בשמים היא שכבר נתנה לנו מהר סיני. כד כאן תמצית דבריו המאירים כספירים.

אמור מעתה דזהו עניין הנרצה בנוסח שלנו זמן מתן תורתינו, היינו שה' יתברך נתן לנו את התורה באופן שתהיה תורתינו, כלומר כאשר יצא הפסק מאתנו, חכמי הדור, כן יקום, דזה הוא עצמיות התורה כדאמרן. הבן הדברים מתוקנים:

ועל דרך הצחות יש לומר על פי מה דתנינן (ברכות ד' ע"ב) מפני מה לא נאמרה נו"ן באשרי, מפני­ שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, שנאמר (עמוס ה') נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'. ועיין בפירוש הרי"ף על העין יעקב, שפירש קושיית הגמרא שהיה ראוי שגם אות הנו"ן יהיה נאמר בו, משום שבנו"ן נרמז חמשים שערי בינה, וגם "נעשה ונשמע". ומתרץ, כיון שנרמז בה גם ענין נפילת שונאי ישראל כשמבטלין את התורה, ולכך העלים את הנו"ן אשר משתמע לתרי אפי. עיין שם.  ועוד תנינן (בשבת פ"ח ע"א) ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב כו', אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעה רבה לאורייתא (באם יזמינם לדין למד, לא קיימתם מה שקבלתם עליכם, יש להם תשובת שקבלוה באונס, פירוש רש"י). עין שם הדבר:

ובכן תמצא טוב טעם שאין להזכיר לשון קבלה משום דלשון זה יוכל חס וחלילה לעורר גנותן של ישראל שהקבלה היתה באונס על ידי כפייה ולא מרצונם הטוב. ועוד עיין דוגמא לזה (בראש השנה ל"ב ע"א) דאין להזכיר בתפלה דראש השנה פסוקים מענין מלכיות ושופרות של פורעניות. עיין שם

וכל זה הוא לחדודי. ולקושטא דמילתא כבר נתבאר (במדרש) דמה שהקב"ה סיבב הענין שקבלת התורה תהיה באונס (אף שכבר אמרו נעשה ונשמע), היה כדי לזכות את ישראל שיהיה להם דין אונס, דבאונס כתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו. עיין מזה בספר שב שמעתתא להקצות החושן (בהקדמה) שהאריך בעניין זה בדברים נחמדים. ומה שהביא בשם ספר "גור אריה" עיין שם הדבר. ועיין בספרי תורת חסד (מאמר ס"ב), ובספרי צל"ח החדש (מאמר ה' דף ע"א) דברים ערבים מעניין קבלת התורה. עיין שם הדבר:

(כרם אפרים, מאמר כג,  מחול הכרם)

—

הרב אלטר משה אליהו ב"ר אפרים נתן שטיגליץ, נולד בתר"ל  (1870). התפרנס ממסחר, ודחה הצעות להיות רב. בשנים תרע"ג יצא לאור ספרו צל"ח החדש, במספר מהדורות. בימי מלחמת העולם הראשונה גלה לפראג, ומאות עותקים מספרו נשרפו. בשנת תרצ"ב יצא לאור ספרו תורת חסד, ובשנת תרצ"ז יצא לאור ספרו כרם אפרים. הרב נפטר בעירו, טרנוב (טארני, טארנאוו) שבגליציה המערבית, בהיותה תחת הכיבוש הנאצי, בחול המועד פסח ת"ש (1940).

לתולדות קהילת טורנוב בשואה – ראה אנציקלופדיה של גלויות.

מקורות: רבנים שנספו בשואה, מאורי גאליצה ב עמ' 147-150