למי ראוי לקרוא "מורנו" / הרב מנחם מנדיל קירשנבוים הי"ד

תמונת הרב מנחם מנדל קירשנבוים הי"ד

ב"ה יום ה' לסדר מה תצעק אלי תרפ"ט פפא"מ תע"א.

לחכם אחד. ששימש בכתר הרבנות בתור רב אבד"ק קודם שבא הנה וצועק על העולם שאינו נקרא לעליית ספר תורה בשם מורנו, ודורש ממני להודיעהו חוות דעת על פי דת תורתנו הקדושה.

תשובה.

הנה במסכת פסחים (פ"ו:) ר"ח בריה דרב נתן איקלע לבי רב נחמן. אמרו ליה מה שמך, אמר להו רב הונא כו', אמרו ליה מאי טעמא קרית לך רב הונא, אמר להו בעל השם אני. ובר"ח ובמהרש"א שם שסמכוהו וקראו לו רב הונא. ועיין רשב"ם (בבא בתרא נ"ב.) כמו שקורין לרבי בארץ ישראל קרו ליה נמי בבבל רב. ועיין בערוך ערך אביי ומקצתהון בשם רב כגון רב הונא כו', כי רבי מחכמי ארץ ישראל דאמרינן (סנהדרין י"ג:) דסמכין ליה בשמא וקרו ליה רבי ויהבו ליה רשותא לדון דיני קנסות, ועיין שם במהרש"א דרבי ביו"ד נסמך ובלא י' אינו נסמך, דאין קורין רב אלא בבבל, ובארץ ישראל דיש סמיכות קורין רבי. ועייין רש"י מנחות (ק"ט:) אסר רבי יהושע בן פרחיה בתחלה כל האומר עלה לה אני כופתו ונותנו לפני הארי. עתה כל האומר לי לירד ממנה, אני מטיל עליו קומקום של חמין. ועיין ש ברש"י ותוספות בתחלה הייתי שונא את הרבנות, וכן הוא בירושלמי (פסחים פ"ו ה"א) אמר רבי יושיע בן קבסיו כל ימי הייתי בורח מן השררה, עכשיו שנכנסתי, כל מי שבא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו, מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו. ועיין שם בציון ירושלים, ועיין בתשובות זקן אהרן סימן צ"ז דאפילו חכמים הבורחים מן השררה, מצטערים כשיקח מהן מה שכבר ניתן להם, ומאן דלביש מדא ילבש מדא. ועיין בדברי אמת להג"מ ר"י בכר דוד דרוש ג', ואמרינן (ברכות כ"ח.) נעבריה, גמירי דמעלין בקודש ואין מורידין, ועיין בחידושי מהר"ץ חיות ח"א סימן א' דהך (מנחות שם) לא נאמר לדינא רק מה שהכירו בנסיון מתהלוכות בני אדם, מה שאין כן הך דברכות (שם) הוא משום מעלין בקודש ולא מורידין, ומוכח כמו שכתב במו"ק סימן נ"ג דכאן הוי חזקה בפעם אחת ואין צריך ג' שנים, דמכל מקום הוי הורדה ממעלתו… ועיין בתשובת מהרש"ם ח"ב סימן נ"ה שהרב הנשר התנגד להמו"ץ בקהלתו שהיה מקודם אבד"ק מאנשעסטער, לקרותו בשם מורה מורנו. והשיב דאין מורידין אותו מגדולתו, אחרי כי הרב המו"ץ מוחזק בכשרות וירא שמים והוחזק בחלוקת הכבוד בשם מורה מורנו בהיותו רב בעיר מאנשעסטער, חלילה לשום אדם להוריד כבודו, ומעלין בקודש להוסיף הוד והדר לאיש אשר יעטה במעיל התורה והיראה ואין לנגוע גם באפס קצהו, הס כי לא להזכיר. לפי זה גם לכבודו לא יגרע חלקו.

וראיתי בתשובת פקודת אלעזר לעוו יורה דעה סימן ס"ט בענין תואר מורנו לד"ר וגם לרבני סעמינאר, וכלא נחשבו, והוא שטות, דלא בא התואר רק לבעלי היראה. עיין שם…

והנה בזמן הזה נכון מה שכתב בהקדמה לסדר הדורות, בדור העני בעוונותינו הרבים בדעת, אם יודע אותיות לחבר, הוא הראוי לסמכו בחבר. והמורה שהאיסור בטל בששים, נחשב לחכם בישישים ולחכם חרשים ומנבוני לחשים. ועיין בפרי מגדים בהקדמתו לספרו נוטריקון, כתב בפולין אומרים כל שיש לו עשר אלף זהובים סך רב במדינת פולין, ראוי ליתן לו שם טוב בשם מורנו הרב. לדעתי לא דבר ריק הוא, כי הן עשר אלף זהובים סך רב במדינת פולין יוכל להחזיק בית המדרש וספרים, נמצא מאלף נעשה אלוף, יש אלופים בישראל כו'…

וראיתי בתשובות חתם סופר חושן משפט סימן קס"ג דסמיכת מורנו וחבר הוא דבר שאין לו שורש בש"ס, רק מנהג בני אשכנז. ונתקלקלו הדורות, אדם קונה החבר באגורת כסף אחת. ועיין במנחת יעקב בשו"ת סימן  א' ובספר דברים אחרים אות קצ"ב מהגאון אב בית דין לובלין על דבר אם מותר לקרות לתורת בשם הרב למי שאין לו ידיעה בתורה, שעל ידי זה יש קצת מכשול…. ומצד חשש תקלה, אין חשש, לפי שהכל יודעין שתלוי ברצון וביד הש"ץ, והכל יודעין שאין בידו לסמוך, וגם המוסמך בהוראה אין לו רשות להורות בלא רשות הרב דמתא. ובפולניא קורין למי שהוא או שהיה אב בית דין בקהלה בשם מורה מורנו, ולמי שיש לו התרה ומי שהוא דיין נקרא כשאר בני אדם.

ועל כל פנים לפי מה שכתבתי לעיל בשם תשובות מהרש"ם אראה שיקראוהו בשם מורנו, ובתנאי שיתנהג כדת וכהלכה, כמו שדברנו פנים אל פנים. ועיין בקונטרס מהסמ"ע בענין המאכלות, דשום אדם לא יקבע עצמו לשתות בבתי משתאותי'. והקובע עצמו לשתות שם, הוא בכלל הריקים והפוחזים, ולא יקרא בשם רב וחבר, ולא יהיה לו שום מינוי בקהלה. והביאו גם כן בנוהג כצאן יוסף הלכות דרך ארץ אות א', וכתב דאף דמדינא מותר, מכל מקום קדש עצמך במותר לך.

ויהיה שלום על ישראל. והנני בזה ידידו הדושה"ט,

מנחם מענדיל קירשבוים

(ציון למנחם, סימן טז)


הרב מנחם מנדיל ב"ר שמואל קירשנבוים, נולד בי' באייר תרנ"ה (1895) בקרקא. כבר בילדותו התבלט בכשרונותיו הגדולים, היה מהיר תפיסה ומעמיק בכל עניין, זכרונו היה יוצא מן הכלל, והוא נהג ללמוד בהתמדה רבה. רבותיו היו הרב מרדכי בוימן, והרב פנחס אליהו דמביצר שהיה דיין בקרקא. כשלמד בבית המדרש של חסידי צאנז, היה נותן שיעורים הלכתיים ומפולפלים ועורך דיונים תורניים. הוא רכש ידיעות מקיפות ויסודיות בכל מקצועות התורה, והוא נודע בכל העיר ברעיונותיו העמוקים בתורה ובמחשבה.

בעודו צעיר החל להתכתב עם גדולי דורו, לכתוב הערות לספריהם ולפרסם חידושי תורה בקבצים רבניים. בהיותו בן שבע עשרה נפטר הרב יהודה הוכמן, אחד משני עורכי כתב העת  החדש "המפלפל" (שהפסיק לצאת לאור בעקבות מות עורכו), ור' מנחם מנדיל הספידו בקהל רב.

בימי מלחמת העולם הראשונה נדד עם משפחתו מערבה, ושב בתום המלחמה. בשנת תרע"ט (1919) התחתן, וחותנו, ר' משה ליכט, דאג לכל מחסורו כדי שיוכל להמשיך ולהתמיד בלימודו.

בתחילה היה רב העיירה סקאלה הסמוכה לקרקא, והתחבב מאוד על תושביה, בהיותו גדול בתורה ונעים הליכות. שם למד בעצמו את מלאכת השחיטה והניקור, וראה בידיעת דינים אלו עניין חשוב לכל רב ואב"ד.

בהיותו בן שלושים ושתים, בשנת תרפ"ז (1927), עבר לשמש כדיין בקהילה הכללית פרנקפורט ד'מיין. הוא היה נואם מוכשר, ופסק לכל קהילתו בכל תחומי ההלכה. עם עליית הנאצים לשלטון הוא נדרש גם מאנשים ממקומות אחרים למתן הכרעה הלכתית בשאלות של הנובעות מבעיות הזמן.

בשנת תרצ"ד (1934) ביקר את הוריו בפולין ובה בדברים עם גאוני פולין, בשאלת גזירת השחיטה. בשנת תרצ"ו (1936) גרשו הנאצים את רב העיר, הרב הופמן, והרב קירשנבוים מילא את מקומו כרב ואב"ד בקהילה, וכן הוכר כפוסק לקהילות נוספות בגרמניה, ובהם מאנהיים, קארלסרוה ומגנצא.

בשנת תרצ"ו ביקר בארץ ישראל ודן עם גדולי הרבנים שם בעניינים הלכתיים שונים,  

במשך שנים, בעודו עוסק בענייני ההוראה, הוא עמד במשא ומתן תורני ובחילופי שו"ת עם רבנים נודעים, והמשיך לפרסם את חידושיו בכתבי העת. אוסף השאלות והתשובות שלו, נערך לדפוס והופיע כחלק הראשון של ספרו "מנחם משיב" (לובלין, תרצ"ה). הספר נתקבל בברכה בקרב הלומדים, וממנה ניתן לעמוד על היקף הבקיאות ועומק עיונו של המחבר. החלק השני נמסר לדפוס בפרנקפורט בשנת תרצ"ח (1938), אך בשל סגירת כל בתי הדפוס היהודיים לאחר "ליל הבדולח" (11.1938) לא נגמרה הדפסתו והוא יצא בלי כריכה קשה ובלי הדף האחרון.

הנאצים החלו לעצור אלפי יהודי ולשלוח אותם למחנות ריכוז. רבים נרצחו ונשרפו, ואפרם נשלח למשפחותיהם. בעקבות כך, הרב קירשנבוים הוציא לאור בקרקא קונטרס בן ארבע עמודים, בשם "תקנות איך להתנהג כעת באפר הנשרפים בעו"ה" ובו הנחיות הלכתיות מבוססות בענייני השעה.

בקיץ תרצ"ט (1939) עברו הרב ומשפחתו לבריסל, וייסד שם "בית ועד" להתכנסות שבועות ללימודים תורניים. הוא וויתר על רישיון עליה שהיה ברשותו ומסרו לאחר מכיוון שרצה להמשיך ולשמור על קשר עם קהילתו בפרנקפורט.

באביב ת"ש (1940) כבשו הגרמנים את בלגיה, ניסה הרב יחד עם עוד יהודים רבים, לברוח לגבול הצרפתי אך הצבא הגרמני התקדם במהירות ומנע את בריחתם. הנאצים ירו ברב והוא נפצע קשה בראשו, ולא קיבל טיפול רפואי.  הרב שב לבריסל והחלים. הצרות על יהודי בלגיה הלכו ותכפו, והרב שהיה מעורב בצורכי הציבור נדרש לשאלות הלכתיות סבוכות של אותם הזמנים. לקראת שנת תש"ב הרב ערך והדפיס לוח זמני הדלקת נרות שבת וזמני צאת השבת, לטובת יהודי בריסל שהיו במצור ולא יכלו לדעת מהם זמנים אלו.

בראשית קיץ תש"ב (1942) החלו לשלוח את יהודי בלגיה למחנות ההשמדה, במסווה של גירוש לעבודה. הרב נתפס ע"י אנשי גיסטפו בשבת תשובה תש"ג, כשיצא מביתו לבית הכנסת, בלא שנסע עליו את "תעודת השחרור" מעבודה. הוא גורש למחנה מאלין, ומשם גורש לאושוויץ, שם הומת על קידוש השם בהיותו בן ארבעים ושבע. הרבנית, נאסרה וגורשה לאושויץ כמה ימים אחריו.  הי"ד.

(על פי תולדותיו שהובאו בפתיחת ציון למנחם ובאלה אזכרה)

מספר הצפיות במאמר: 38

מדוע עשה אביי יום טוב לרבנן כשראה שסיימו מסכת / הרב אליהו רוזן הי"ד
על ידי לימוד בעיון וחידוש חידושים, זוכה לזכור כל העניין / הרב מאיר ראק הי"ד

מאמרים דומים