שני סוגי מלחמות עשו ביעקב / הרב שלום יצחק לויטאן הי"ד

הרב לויטן הי"ד

במדרש ויחרד יצחק כו', שתי חרדות חרד יצחק. אחת על גבי המזבח ואחת כשנכנס עשו. ואין אתה יודע איזה מהן גדולה, אלא משאתה קורא כאן "גדולה עד מאד" אתה יודע שזהו גדולה.

הנה עשו הכללי מתנפל על עם ישראל להרע לו בכל האופנים שיוכל, פעם מתגלה ללוחם מלחמת הדת והאמונה ובעבור זה ירדוף את יעקב, הורג בלי חמלה, כי חפצו ורצונו להכריח את ישראל שיפנו עורף לכל קדשי ישראל ושיעזבו את דתם ויתבולל בין שאר העמים. אך לא עלתה בידו, כי ישראל עם קשי עורף הוא. ירושה לו מזקנו יצחק, אשר פשט את צווארו על גבי המזבח. ומעשה אבות ירשו בנים ויקיימו "ואהבת את ה' בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך". וזאת הסבה כי עשו הכללי שומר לו שנאה על קשי ערפו והוא רודפו בלי חמלה.

ופעם הוא מחדש את פני המלחמה בטענה כי יעקב הוא רמאי וגנב ולקח את כל אשר לו, ריקם בא לכאן ועתה מלא ביתו כל טוב, ומאין לקח את כל אלה אם לא מאשר גנב ושם בכליו? ועל כן רודפו, וצא צא יאמר לו לך מאתנו כי עצמת "ממנו". ובזה ובהא עשו אזנים קשובות לדבריו ויש שיתנו לו הצדק כי מלחמת קיומו הוא לוחם, ויש שיאמינו כי יעקב גנב ורמאי.

וזהו שאמרו חז"ל בנושא מאמרנו, שתי חרדות חרד יצחק אבינו, על שתי המלחמות האלה שילחם עשו הכללי עם בני יעקב, אחת על גבי המזבח,. שבזה שמסר יצחק את נפשו לקיים מצות בוראו ונטע על ידי זה את הכח של מסירת הנפש בעם הישראלי שיקריבו את נפשם על מזבח הדת. ובעבור זה שונא עשו את יעקב כל קשי ערפו ועל אשר מאן ימאן לעזוב את תורתו דתו ואמונתו. ותוצאות השנאה הזאת נורא מאד. ופחד אחז את יצחק בעת שראה ברוח קדשו תוצאות של השנאה והמשטמה אשר תבא בעקב מסירת הנפש של עם ישראל. ואחת כשנכנס עשו וצעק את בכורתי לקח ועתה לקח גם את ברכתי. והצעקה הזאת נשמעה בכל קצווי תבל כי יעקב רמאי ובמרמה עושה עושר ובעבור זה הוא שונא את יעקב ולא ייתן לו מנוח. ועם ישראל סובל על ידי זה צרות רבות. וחרדה גדולה אחזה את יצחק בראותו את התוצאות מן הצעקה הזאת. ואם החרדה הראשונה היתה חרדה פשוטה אך החרדה הזאת "גדולה עד מאד", כי יש אזנים קשובות לדברי עשו ויש שיאמרו כי אתו הצדק ומי ירחם את יעקב כי קטן ודל שה אחד בן מאה זאבים. רק ה' עמו וירחם על שארית עמו והבן.

מלוקט מהרב שלום יצחק לעוויטאן שוועקשנא (ליטא).

(המגיד, תרפ"ה)


הרב שלום יצחק לויטאן נולד בשנת תרל"ח (1878) לאביו הרב דוד בן ציון בפלך קובנה.

הוא היה אב"ד מיאשד בליטא ואחר כך רב ואב"ד באוסלו ובסביבתה. חיבוריו הרבים מופיעים בספרים ובמאמרים שפרסם, ובהם: דברי שלום, ילקוט הדרוש (וילקוט הדרוש ח"ב), סוכת שלום יצחק, הוא ערך את כתב העת "המגיד" ופרסם מאמרים בשלל כתבי עת ובהם: המגיד, שערי תורה, פרח לבנון, אהל תורה וראשי אלפי ישראל

הרב נספה בשואה בהיידקרוג שבליטא בחודש אב תש"א (1941).

מספר הצפיות במאמר: 20

די לי אילו באתי לכאן רק לעורר אדם אחד לכוונת הלב כשירד לפני התיבה / הרב מאיר גרוס הי"ד
כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא / הרב ישראל יום טוב ליפמן פרידמן הי"ד

מאמרים דומים