פנינים מפירושי הרב אברהם אהרן פרידמן הי"ד להגדה של פסח

בהיותי אצל אדמו"ר מבעלזא זי"ע, נתן נכדו נ"י כוס ראשון על כפיו, ואמר ז"ל: למה לך אני מצוה, לפי שעיקר יציאת מצרים היתה בשביל קבלת התורה, וכמו שנאמר (שמות ג,יב): "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", ובתורה כתיב (ישעיהו נט,כא): "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך".

מגיד. יגביה הקערה עם המצות. בהיותי אצל סדר אדמו"ר הקדוש מבעלזא זי"ע, הגביהה הרבנית נ"י הקערה. ואמר ז"ל: למה לך אני מצוה, לפי שאמרו ז"ל (סוטה יא,ב) "בזכות נשים צדקניות נגאלו בני ישראל ממצרים", ועל כן שייך לך דבר זה.

"רשע מה הוא אומר… ואף אתה הקהה את שניו…" (הגדה של פסח). ותמוהה הוראת חכמינו ז"ל לחבול ברשע חבלה שיש בה צער ונזק וכו', והלא כבר שנינו 'דרכיה דרכי נעם' (משלי ג,י"ז). ועל דרך רמז האותיות יש לפרשו ולדרשו באופן נפלא: הנה כשנחשב הגימטריא של תיבת רש"ע 570, ונחסיר מתוכה סך החשבון של תיבת 'שניו' שהוא 366. יתקבך המספר 204 שהוא שווה במדויק לתיבת 'צדיק'! [570-366] והיינו שכשנקהה את שיני הרשע ונחסרם, מיד הוא יתהפך ויעשה לצדיק!

כוס של אליהו. באירוח אצל שלחן אדמו"ר מרן הגה"ק מבעלזא זי"ע בליל התקדש החג, אמר לבנו הרה"צ מו"ה שלום נ"י שהיה אז ילד: הידעת למה שותין ד' כוסות? ואמר הן, וכי הוא נגד ד' גאולות והוצאתי וכו'. ואמר לו הנה ישנו עוד כוס אחד שקורין אותו כוס של אליהו, כי אליהו ז"ל הולך לכל בית ישראל בליל פסח. והוסיף לומר: אומרים שיש צדיקים שרואים אותו. ואחר כך נשא עיניו לשמים ואמר: הרבה יותר פועלים אותם שאין רואים אותו ומאמינים באמונה גרידא, מאותם שרואים אותו במציאות. מדובר זה היה עוד קודם עשיית הסדר.

כוס של אליהו. צריכין ליתן טעם מה דאנו מוזגים כוס אחד ואין שותין אותו, ולמה אומרים עליו דוקא 'שפוך חמתך', ולמה קורין אותו 'כוס של אליהו'.
ויש לפרש לפי מה שכתוב בירושלמי (פסחים םרק י, הלכה א) דשותין ארבע כוסות נגד ארבע גאולות, 'והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי', וחד אמר דשותין חמש כוסות, כוס חמישי נגד 'והבאתי', כי עבד שרבו שחרריה אי לא אייתיה לביה דריה מאי אהני ליה. ויש להקשות דאם כן כיוון ש'והבאתי' היה גמר הגאולה, אם כן למה באמת אין אנו שותין כוס חמישי. ויש לומר דבאמת יצאנו ממצרים, אבל ביאת ארץ ישראל לא הייתה בשלימות, שהרי מתחילה לא ניתן לנו כי אם ארץ שבעה עממין והקב"ה הבטיח לנו ארץ עשרה עממין, וגם זה לא נשאר בידינו כי ישראל לא האריכו ימים עליה ובעוונותינו הרבים מהר גלינו מארצינו. ואימת ינתן לנו ארץ ישראל, לעתיד לבוא בביאת המשיח. וזה שאנו מוזגין כוס חמישי ואין שותין אותו, והיינו כי 'והבאתי' עדיין לא נשלם, ואומרים עליו 'שפוך חמתך' לרמוז כי כוס זה נשתה לאחר שישפוך הקב"ה חמתו על צרינו ויהיה לנו גאולה שלימה. וקורין לו 'כוס של אליהו' שכן יעקב לקח משכון מאליהו שיבוא לגאלינו (רש"י ויקרא כו,מב), והכי נמי כוס זה תלוי ביד אליהו שיבוא לגאלנו, 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' (מלאכי ג, כד).

רחם נא ה' אלקינו וכו'. הנה אמרו ז"ל דקודם ביאת המשיח תהיה עקא על עקא, צרה מרובה מחברתה, עד שהרבה מהאמוראים אמרו 'ייתי ולא אחמיניה' (סנהדרין צח:). והנה בקונטרס עקבתא דמשיחא (להג"ר דוד יעקב פרידמן, אות כ) מביא בשם הרב הקדוש מזידיטשוב זלה"ה, בעת שיצא קול תרועת מלחמה בימיו, אז עמד מכסאו ואמר בזה הלשון: ריבונו של עולם, למה לא היית שולח את משיח צדקנו עוד בימי רשב"י ז"ל או בדור האר"י ז"ל או בימי הבעש"ט ז"ל, עכשיו אתה רוצה להביאו על ידי מלחמה, הנה עתה בדור חלש אין אנו יכולין לסבול היסורים, אם תרצה תשלח אותו בלא מלחמה, ואם לא, אז יותר רוצים אנחנו להמתין עוד, רק שיבוא בלא מלחמה. וכן הוה, ומיד נשתתקה המלחמה, עד כאן. ויש לומר דעכשיו עשאנו באים להתפלל על בנין ירושלים וביאת המשיח, ומקדימין אנו להתפלל ולומר, 'רחם נא ה' אלקינו על ישראל עמך', כלומר שביאת המשיח תהיה על ידי רחמים עלינו ולא על ידי מלחמות.

"ויוכל לו לילה" (הגדה של פסח, פיוט "ובכן ויהי בחצי הלילה"). בפרשת וישלח "ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו' ויברך אותו שם". שמעתי לפרש בשם מרן הגה"ק מוהרי"ד מבעלזא זי"ע, דהנה ויברך אותו שם, הפירוש שהמלאך בירך את יעקב. ובתרגום יונתן פירש שיעקב בירך את המלאך. והקשה ז"ל, הלא מלאך זה היה שרו של עשו, וכמו שדרשו רז"ל, ואם כן באיזה ברכה היה יכול יעקב אבינו לברך הס"ם. ופירש על פי מה ששמע מאביו הגה"ק זי"ע בפסוק (דברים לב,מג) "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום", דלכאורה אינו מובן, דלמה ירננו על זה. ואמר, כי כל תיקונם של האומות הוא שיכנעו לפני בני ישראל. וזהו שאמר "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום", וזה הוא לתיקון להם. והנה אמרו ז"ל (בראשית רבה עח,א) "שלחני כי עלה השחר" והגיע זמני לומר שירה. וצריך טעם מאי שנא דהגיע עכשיו זמנו לומר שירה. ואמר כי כתוב בספרים הקדושים כי לומר שירה צריכין להיות בתכלית השלימות, והנה, מלאך זה שרו של עשו, מה שלימות היתה לו. ועל כן לא הגיע זמנו לומר שירה, ורק עכשיו שנכנע לפני יעקב, שזהו עיקר השלימות שלו, ועל כן הגיע זמנו לומר שירה. וזהו שאמר "ויברך אותו שם", מה ברכה ברכו, שתמיד יהיה נכנע לפני בני ישראל. עד כאן דבריו הקדושים.

(מתוך הגדת "בית אברהם, בית אהרן")

הרב אברהם אהרן ב"ר יונה פרידמן – נולד בסביבות שנת 1905 (תרס"ה-תרס"ו לערך) בכן בכור לאביו לרב החסיד, הנגיד והנדיב ר' יונה (ב"ר אברהם אהרן), ממוזשאי (שעל יד ברגסאז) מחשובי חסידי בעלז ותלמידו של בעל "ערוגת הבושם", ולאמו מרת חנה פרידמן בת ר' שמשון רוזנברג מסאטמאר. אחוזת המשפחה במוזשאי כללה בית גדול ומפואר, בית קטן, חצר גדולה, גינה וכרמים שמהם יצרו יין משובח.

מילדותו היה אברהם אהרן עילוי מופלג, מתמיד עצום ובעל זכרון נפלא. בעצת הרבי מבעלז לא שלח הרב יונה את בניו הגדולים, אברהם אהרן ואריה לייב לישיבה, אלא הורה להביא לביתם את המלמד הרב אהרן ביסקר, מלומדי בית המדרש בבעלז, שהיה תלמיד חכם גדול. המלמד היה לומד עם הנערים יום ולילה. אח"כ לימד שם המלמד הרב חיים הילר, תלמידו של רבי אברהם יושיע פריינד מנאסויד. ר' יונה החזיק מלמדים לבניו במשך שנים רבות והשקיע ממון רב על מנת שבניו יגדלו להיות גדולי תורה ולמדנים. בהיותו כבן שבע עשרה החל הרב אברהם אהרן ללמוד  בישיבתו של הרב יוסף צבי דושינסקי בעיר חוסט.

מידי פעם היה מגיע לחצרו של הרבי מבעלז, ואף זכה להיות אצלו פעמים בליל הסדר, במונקאטש, בפסח תר"פ, בהיותו כבן חמש עשרה, ביחד עם אחיו, הרב אריה לייב.

בהיותו בן שמונה עשרה נשא הרב אברהם אהרן לאשה את מרת זיסל בת ר' צבי ואסתר פליישמן מברזנה, לאחר מספר שנים בהם היה סמוך על שלחן חותנו, עברו בני הזוג להתגורר בטשאפ שבצ'כוסלובקיה. היות ולא רצה להנות מכתרה של תורה ולקבל על עצמו רבנות ושררה, התפרנס הרב מעבודתו כסוחר יינות ומשקאות חריפים, והמשיך ללמוד תורה בהתמדה בלילות, להעלות על הכתב את חידושיו ולחזר אחר גמילות חסדים. הרב יצחק צבי ליבוביץ הי"ד מחבר ספר "שלחן העזר" על ענייני נישואין ואישות ואב"ד טשאפ, אמר עליו כי הוא "ספר תורה חי".

מכתב מאת הרב אברהם אהרן, שנכתב בשנת תרפ"ה, הכולל פלפול באורך של ארבעה דפים בסוגיית מצוות מבטלות זו את זו, נמצא בעזבונו של רבו המהרי"צ דושינסקי ופורסם בספרו אחיו של הרב אברהם אהרן, הרב משה פרידמן, וכן בכתב העת דבר ההתאחדות: התאחדות תלמידי ואוהדי ישיבת בית יוסף צבי, חוברת כ"ז ניסן תשמ"ג, ירושלים, עמו' 35.

לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הצליח הרב להשיג דרכונים של מדינה בדרום אמריקה, אך בשל מצבה הבריאותי הרעוע של אשתו, נדחתה נסיעתם, ולא יצאה לפועל.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עברה השליטה על עירו לידי ההונגרים, שהורו על שליחת יהודים בני פחות מארבעים למחנות עבודה של הצבא, שם הועסקו בעבודות פיזיות קשות ומסוכנות. הרב היה המגויסים בכפייה למחנות העבודה. הוא קרא לאחותו רחל ולאחיהם הקטן הרב משה, שהיה אז בן שמונה עשרה, שיבואו לטשעפ לעזור בניהול הבית ובניהול העסק המשפחתי של מסחר ביין, כדי שתהיה פרנסה לאשתו הרבנית ולשני ילדיו שנותרו לבדם. הרב משה ראה בבית אחיו ארון מלא בכתבי יד של חידושיו של הרב אברהם אהרון על רוב מקצועות התלמוד, על התורה ועל סוגיות הש"ס בצורת חשבונות וגימטריות. עם התגברות מחלתה הרבנית זיסל היא עברה להתגורר בבית אביה, ונפטרה בכ"ד באלול תש"א. לאחר שבועייים, ב-ו' בתשרי תש"ב, נפטר אביו של הרב אברהם אהרן, הרב יונה. לבקשת האב שביקש לראות את ילדיו לפני פטירתו, הגיע הרב אברהם אהרן לבקרו ממרחק רב, מצבא העבודה. כל שבעת בניו עמדו סביב מיטתו של הרב יונה בעת פטירתו. בעקבות כך חזר הרב משה לבית אמו וסייע שם בעבודת הכרם לפרנסתם.

הרב אברהם אהרן השתתף בהלווית אשתו ואביו, ובהספיד אותם הספד גדול, תוך שהוא שופך לבו על מצבו הקשה של כל בית ישראל.

במהלך שנות השואה חיבר הרב אברהם אהרן, בהחבא, את ההגדה של פסח עם ביאור "בית אהרן" – הכולל ארבעה פירושים בדרך הפשט ("דבר אהרן"), הרמז ("פאר אהרן"), הדרוש ("בינת אהרן") והסוד ("חכמת אהרן") וחמישה פירושים נוספים, וביאור "בית אברהם" – הכולל חמישה פירושים: על דרך האגדה ("אגודת אזוב"), על דרך החשבון ("ברכות בחשבון"), חידושים ("רוח חדשה"), שיטות ונוסחאות ("הדעה והדבור") וליקוט ממדרשים וספרים ("מרבה לספר").

בהגדה זו מזכיר הרב אברהם אהרן את מקצת מהצרות שעברו עליו בפסקה "הרחמן הוא יברך את אבי מורי". בתוך ההגדה מובאים מנהגי ליל הסדר ותורות שראה ושמע הרב אברהם אהרן אצל רבי ישכר דוב מבעלז.

ע"פ המסופר בהקדמת "אהל חנה", בראש המהדורה הראשונה של הגדת "בית אברהם בית אהרן" לאחר פטירת הרבנית זיסל פרידמן הגיע לביתה אביה ומצא שם את כתב היד והביאו לידיעת הרב יצחק צבי ליבוביץ הי"ד אב"ד טשאפ , שאמר כי "הפסד גדול יהיה לעולם אם זה הספר לא יצא לאורה". במהלך המלחמה הגיע כתב היד לידי אחיו של המחבר, הרב אריה לייב הי"ד, ולאחר המלחמה הוא הגיע לידי הרב חיים טייכמן מברגסאז, אך הוא חלה ונפטר בדברצין לפני שהפסיק להוציא את הספר לאור וכתב היד אבד, ונעלם במשך עשרות שנים, למרות המאמצים לאתר אותו.

רק לאחר יותר משלושים שנה נמצא כתב היד של ההגדה, נפדה, הוברח והובא לארה"ב ע"י הרב צבי ברונשטיין, ויצא אור לראשונה בשנת תשל"ד בדפוס אופסט ישירות מכתב יד המחבר, בהוצאת מכון "מוצלי אש". אחר כך יצאה לאור מהדורה נוספת של ההגדה על ידי חתן המחבר, הרב ישעיה פרידמן, בירושלים בשנת תשל"ו. ומאז היא יצאה לאור במספר מהדורות נוספות.

בהקדמת הרב ישעיה פרידמן להגדה שהוציא לאור הוא כתב כי הרב אברהם אהרן הורה לבתו יוטא להעביר את כתב היד לאחיו, הרב אריה ליב בעיר ברגסס. האח ביקש להציל את כתב היד ולכן הפקיד אותו אצל חסיד בעלז, ר' חיים טייכמן, שבנה בונקר והסתתר בו עם אשתו. לאחר שיצאו מהבונקר, ביקש ר' חיים להדפיס את ההגדה לפני שיחזירה לבני משפחת המחבר, אך לאחר הגעתם לדברצין שבהונגריה חלה ר' חיים ונפטר בשנת תש"ו וכתב היד נעלם. כל מאמצי המשפחה לגלות את כתב היד לא נשאו פרי. לאחר שהובא לידיעת המשפחה שכתב היד הגיע לארה"ב, נמסר כתב היד לחזקת המשפחה, באמצעות מאמציהם, בסיוע האדמו"ר מאמשינוב ובאדיבותו של הרב צבי ברונשטיין.

[בספר "הר ציון" (בעילום שם, תשע"ט) נכתב כי כתב היד נמצא אצל גוי שהחל להשתמש במספר דפים מההגדה לעטיפת דגים מלוחים וחבל על דאבדין, אך אין לי ביסוס לטיעון זה ממקורות נוספים].

על פי עדויות ממחנה העבודה, לימד שם הרב אברהם אהרן תורה ברבים, בעל פה, בהעדר ספרים, והשפיע על יהודים הרחוקים מתורה ומצוות לשוב בתשובה. הוא נמנע במסירות נפש מאכילת טריפות, והסתכן והתאמץ לשמור על השבתות והימים הטובים. והדבר הביא להעמדתו לדין ולמאסרו.

ישנם מספר גרסאות סותרות במספר מקורות על נסיבות מותו של הרב אברהם אהרן:
א. בדף עד במאגר השמות ב"יד ושם" נכתב כי הרב נרצח באושוויץ, בי"ט בטבת תש"ג (1942). וכן מופיע בספר "זכור את סאטמאר" (בני ברק, תשמ"ד), שהרב נרצח באושוויץ.
ב. בהקדמה "אהל חנה" נכתב שהרב נרצח בירי על ידי אוקראינים רשעים, וקבור בקבר אחים.
ג.  ע"פ המובא בהקדמת ההגדה במהדורה שבהוצאת הרב ישעיה פרידמן, הרב אברהם אהרן הגיע לכדי אפיסת כוחות במחנה העבודה, כפי שהעידו אנשים שהיו אתו במחנה. עד שנפטר בי"ט בטבת תש"ג. הידיעה על כך נמסרה בטלגרם והוא הובא לקבר ישראל בידי חבריו למחנה.
ד. במבוא של הרב צבי בורנשטיין, לספר "תבונה" מאת הרב יצחק אייזיק קראסילשציקוב (מהדורת ארגון "אל תידום" ומכון "מוצלי אש", ירושלים תשל"ו, עמו' 10-12), מובא כי הרב אברהם אהרן החזיק את כתב היד של ההגדה בעיר אונגוואר בתקופת השלטון הקומוניסטי שם. הוא העביר את כתב היד לחבר שהפקידו אצל גוי תמורת תשלום. הקומוניסטים כעסו על הרב לאחר שגילו שהוא מלמד תורה ליהודים ונודע להם על קיומו של כתב היד. הרב נלקח לחקירת הנ.ק.וו.ד. ולפי עדות אחד האנשים שנכח שם, הוא סירב לגלות את מקום המסתור של כתב היד והחוקר רצח אותו באמצעות יריה מאקדחו. הרב בורנשטיין מעיד כי לקח את כתב היד האבוד שנמצא, הציג אותו לפני אחי המחבר בוויליאמסבורג ניו-יורק ובני משפחתו, ולאחר קבלת הסכמתם הוציא לאור את ההגדה.
יש לציין כי היות והרוסים כבשו את אונגוואר רק באמצע שנת 1944, אם הרב נרצח על ידי הנ.ק.וו.ד. היה זה לא לפני אמצע שנת 1944.

בנו יחידו של הרב אברהם אהרן, הבחור בן שנתים עשרה, אריה לייב, נהרג באושוויץ עקה"ש.

אמו של הרב אברהם אהרן, חנה, נהרגה עקה"ש בג' בסיון תש"ד.

כן נהרגו עקה"ש ששה משנים עשר אחיו ואחיותיו של הרב אברהם אהרן:

• הרב אריה לייב, שהיה תלמיד חכם מובהק, חסיד ולמדן גדול, נהרג עם אשתו פריידא בת ר' עוזיאל רוזנוואסר ועשרת ילדיהם בכ"ה באייר תש"ד. 

• מרת רבקה ובעלה ר' יעקב ב"ר אפרים מושקוביץ.

• מרת פעסיל לאה ובעלה ר' מרדכי ב"ר ישראל הרשקוביץ מברגסאז, וכל ילדיהם.

• מרת שרה ובעלה הרב החסיד ר' שמחה ב"ר יצחק אליעזר מושקוביץ מקליינווארדיין, וכל ילדיהם.

• הילד ישכר דוב, שהיה בן עשר.

• ר' שלום, חלה בזמן המלחמה ונפטר מספר חודשים לאחר שחרורו מהנאצים, בבית החולים במישקאלץ, בכ' באדר תש"ה.

שרדו רק שלשה אחים ושלשה אחיות של הרב אברהם אהרן:

• אחיו, הרב יהושע, היה גדול האחים ששרד, וכפי שהבטיח כשהיה לאביו על ערש דווי, גידל בביתו את אחיו לאחר המלחמה ודאג להשיא אותם לבני גוז ממשפחות חסידים בני תורה.
• אחיו, הרב משה, גורש לאושוויץ. לאחר ששרד את המחנה ואת צעדת המוות, את העבודה במחנה גרויסרויזן ואת העבודה במפעל המטוסים בציטטוי, הוא שוחרר בידי הכוחות הרוסים. מחבר הספר "כתבי משה" (ברוקלין, תשמ"ט תשנ"ה ותש"ס, וירושלים תשנ"ד).
• הרה"ח ישעיה, היה בר אוריין וירא שמים והאריך ימים ושנים טובות.
• מרת שיינדל אשת הרב החסיד מרדכי ראטה.
• מרת רחל אשת הרב החסיד משה חיים ב"ר זאב לנדוי.
• מרת זעמע ביילא אשר הרב החסיד שמואל ווינגרטן.

בתו של הרב אברהם אהרן, יוטל, שרדה את השואה ונישאה לדודה, הרב החסיד ר' ישעיה פרידמן.