דרשה לפסח מאת הרב ישראל אשר קראלי הי"ד

אמנם כן מצינו טעם אחר לשבח על טבילה שתי פעמים. הראשון זכר לקרבן פסח, דכתיב בו (שמות י"ב) וטבלתם בדם, ולתקן חטא מכירת יוסף, שנאמר בו (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתונת בדם. אכן באמת ידוע מחלוקת השבטים ויוסף היתה אי קודם מתן תורה דין בני ישראל כבני נח או כישראל. ויוסף קרא תגר לאמור כי אכלו מבהמה מפרכסת, דלבני נח נאסר, ואינהו סבירא ליה דדינם כישראל ואישתרי להם מפרכסת. והנה מצינו שני טעמים להסיבה, הראשון זכר לחרות. ולפיזה לעני לא היה צריך הסיבה, וכאמרם ז"ל בש"ס (מגילה י"ד.) דאכתי עבדי אנן (ועיין בתוספות ריש ערבי פסחים דף צ"ט: בד"ה ואפי' עני שבישראל דהוה אמינא לפוטרם מטעם האמור. וע"ש). אכן באמת מצינו במדרש (שמות רבהפ"כ סי' י"ח) ויסב אלקים את העם, מכאן אמרו רבותינו, "אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב", שכך עשה להם הקב"ה שנאמר "ויסב אלקים", דכיון דמקרא ילפינן לה, לא שני לן בין עני לעשיר. ובאמת כבר כתב בספר "שמנה לחמו" הכוונה ד"ערך להם שלחן במדבר", בהיות שרצה הקב"ה להקנות להם את ארץ ישראל בתור קנין חזקה, וקיימא לן עשה חזקה באחת השדות קנה כולן, אכן תינח אי דינם כישראל וישראל קונה בחזקה, אמנם כן אי דינם לפני מתן תורה היה כבני נח, לא שייך לקנות בחזקה, דאין זה קנין בבני נח (כמבואר ברמב"ם פ"א מהלכות מכירה הי"ז) ושוב יצטרך לומר דלשון "ויסב", אינו מלשון "הסיבה",כי אם כפשוטו.

והשתא הכא יסתעף הקושיא הרביעית "שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסובין הלילה הזה כלנו מסובין", דכיון דאמרת דטעם הטבילה שתי פעמים היה לתקן חטא מכירת יוסף על כן צריך לומר דהצדק עם יוסף הצדיק, דדינם כבני נח, ובאמת "וה' עמו" כתיב (ש"א ט"ו), והלכה כמותו בכל מקום, כמבואר בש"ס (סנהדרין צ"ג:) בדוד המלך ע"ה, וביוסף נמי כתיב (בראשית ל"ט) "ויהי ה' את יוסף" ועל כורחך דהלכה כמותו. (ועיין בשו"ת מהריש ח"ה סימן פ"ט אות א' לכ"ק אדמו"ר הגז"ל מש"כ בזה ע"ד הדרוש) וכיון דדינם כבני נח אין לומר ד"ערך להם שלחן במדבר" מטעם קנין חזקה כאמור, ועל כן צריך לומר דמטעם הסיבה הוא זכר לחירות,ותיקשי הלילה הזה "כלנו מסובין", דאי משום זכר לחירות, העני לא צריך הסיבה, ואתי שפיר בעזרת ה' יתברך. וכבר אמרו כל פטפוטי דאורייתא טבין.

ובכן לך תעלה ביאור נכון להתירוץ מבעל ההגדה באמרו "עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו וכו'", ולכאורה אי'מקום התירוץ על הקושיא למה עני צריך גם כן הסיבה, וכפי השמועה כבר נתעוררו בזה. ולהנ"ל יתכן לומר, בהקדים דבר נחמד מהגאון האדיר בעל כלי חמדה מאסטראב ז"ל שכתב ליישב תמיהה גדולה, למה בכל ספור ההגדה לא נזכר שם אדון כל הנביאים משה רבינו ע"ה אשר הוציאנו ממצרים, וכתב ז"ל, דבאמת מה לנו לשמוח עלגאולת מצרים, הלא אכתי עבדי אנן, וכמאמרם ז"ל בש"ס (מגילה י"ד.),אך מצינו שאמר ית"ש ויתעלה "אני ולא מלאך", וכמאמר בעל ההגדה "ויוציאנוה' וכו', ולא על ידי שליח וכו'". ולכאורה הלא משה רבינו ע"ה הוא שהוציאנו ממצרים. אמנם כן, שנים הם השעבודים שנשתעבדנו בהם במצרים, שיעבוד הנפש ושיעבוד הגוף. ומשעבוד הנפש גאלנו ית"ש בכבודו, ולכן באמת היא גאולה עולמית. לא כן משעבוד הגוף, נעשה החירות על ידי משה רבינו ע"ה, ודין גרמא דאכתי עבדי אנן, כמבואר בספרים. ובכן שמחתינו היא רק על גאולת הנפש, כי בנוגע לגאולת הגוף הלא ערבה שמחתינו בעוונותינו כי רבו, ולכן אין אנחנו מזכירים שם משה רבינו ע"ה. ודברי פי חכם חן. ומעתה לדברינו הנ"ל הלא כל עיקר הקושיא היתה למה יצטרך גם להעני הסיבה וכנ"ל בארוכה על זה מתרץ ואומר "עבדים היינו לפרעה ויוציאנו ה'", בכבודו ובעצמו, ולא על ידי שליח. והכוונה, כי אנחנו מודים ומשבחים לו יתברך שמו על גאולת הנפש בלבד, ובנפש כעני כעשיר אחד הוא. ודו"ק היטב

ועל דרך הקבלה יתכן עוד יותר במה שכתבנו לרמז בקושיא הראשונה כי ליל שימורים לילה כיום יאיר, דהנה במתניתין (פסחים קט"ז.) טרם הצעת הקושיות תנן "וכאן הבן שואל אביו וכו' מה נשתנה וכו'". ושמעתי נכון מאחד הידידים מפה קהלת קדש הי"ו בשם קדוש אחד מדבר, דהנה השם "מה"מרמז לספירת תפארת, והשם "בן" לספירת מלכות כידוע ליודעי חן. וכידוע היום הוא מספירת תפארת והלילה מספירת מלכות. אמנם כן הלילה הזה אשר כיום יאיר הוא גם בספירת תפארת בהיותו גם בבחינת יום כאמור, ועל כן אמרו ז"ל בלשונם הקדושה לרמז "וכאן" הכוונה בלילה הזה, "הבן" הוא שם הקדוש בין מספירת מלכות, "שואל" מלשון השאילני כדך (בארגען בל"א), "מה" באשר ליל שימורים הוא וכיום יאיר משתמשת גם בשם הקדוש "מה" בספירת תפארת, ובזה "נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", וכמובן נעשה בלילה הזה הייחוד השלם,ולכן אין ערוך לקדושת הלילה הזה כמפורש בספרי חכמת אמת.

ועל פי הדברים האלה כתב רב מקובל אחד לתת טעם למה בלילה הזה נשים חייבות גם במצוות עשה שהזמן גרמא מה שאין כן בשאר ימים טובים, ולהנ"ל יתכן מאד דהנה כידוע הנשים בבחינת נוקבא מישך שייכי לספירת מלכות. ולכן במצוות עשה שהזמן גרמא שאינן נוהגות בלילה, שאז זמן הספירה הקדושה הזאת ביתר שאת, הנן פטורות, והבן. ולכן בלילה הזה, אשר כיום יאיר, ושולט גם ספירת תפארת, גם נשים חייבות. וזה ברור להמבין. ויש מקום אתי לתרץ על פי זה קושיית המהרי"ט (בקידושין כ"ט. בתוד"ה אותו) שהקשו למה לי קרא ד"אותו" תפק ליה בהיותו מצות עשה שהזמן גרמא. ותירצו דכיון דמילה שלא בזמנה נוהג ביום ובלילה, הרי היא מצות עשה שלא הזמן גרמא. והקשה ז"ל הלא בשבתות מיהא אינו נוהג מילה שלא בזמנה, ואם כן אכתי מצות עשה שהזמן גרמא היא. ולהנ"ל אתי שפיר, דדוקא מצוות שאינן נוהגות בלילה, חשובות בגדר שהזמן גרמא, וכאמור. אמנם כן, מצוות אשר גם בלילה נוהגות, גם אם בשבת אינן נוהגות, עם כל זה שפיר חייבות, וכידוע ליודעי חן בשבת שולטת ספירת מלכות. וקצת יצאתי בזה חוץ מגדרי, עם כל זה הבאתי את הדברים לזכרון והוא יתברך שמו יראינו נפלאות מתורתינו הקדושה ואזכה לשוב לפניו בתשובה שלמה ואמתית ולעבדו בלב שלם עד אשר ירחם עלינו וישלח לנו גואלינו במהרה דידן כן יהי רצון.

הק' ישראל אשר קאראלי

מוצאי שבת קודש במדבר תרצ"ו קאשוייצ"ו

(ספר בני ישראל, חידושים ופלפולים בסוגיות הש"ס, סוף סימן כד, דרוש לאחרון של פסח)

הרב הגאון המובהק חריף ובקי הרב ישראל אשר קראלי נולד בשנת תרע"ג (1913) בעיירה טורנו שליד קאשוי להוריו ר' צבי ומאטיל. גדל והתחנך בעיר קאשוי, למד בהתמדה בישיבת רבי שמואל שווארץ בקאשוי, בישיבת רבי שמואל דוד אונגר בנייטרא, בישיבת רבי עקיבא סופר בפרסבורג ורבי יואל טייטלבוים בסאטמר. הוא החל לכתוב פלפולי סוגיות הש"ס בחריפות ובקיאות נפלאה, והיה מבקר יחד עם בחורים מופלגים נוספים את הגאון רבי שמואל ענגיל מראדאמישלא, שהורה להם את דרכי החידוד והפלפול בסוגיות הש"ס והראשונים. כשהתבקש בידי חבריו לשאת דברים בסיום מסכת,דרש במשך שעתיים מעניין סיום המסכת בחריפות ובבקיאות, תוך שהוא קושר עניינים שונים מכמה סוגיות הש"ס ורוקם אותם לחטיבה אחת. נשא לאשה את רייזל בת רבי יעקב יוסף זינגר, מורה ומרביץ תורה בגרוסווארדיין. בשנת ת"ש נבחר לרב ואב"ד בפראונקירכן במזרח אוסטריה, למרות הזמנים הקשים באוסטריה הכבושה בידי הנאצים, החזיק ישיבה בעירו. גלה לסלובקיה ולפעסט, שם היה מרצה את שיעוריו הנודעים לפני החברה "תפארת בחורים" שקבלו אותו לרב עליהם, גורש עם רעייתו לאושוויץ, שם הם נרצחו. אחיו חיים יהודה נספה בכ"ז בתשרי תש"ה. הוריו של הרב ישראל אשר, ואחיותיו מרים ואסתר נספו בי"ג בסיון תש"ד באושוויץ. 

שארית כתביו נצלו ויצאו לאור בספר "בני ישראל" (ניו יורק,תש"ן).

אחיה של הרבנית רייזל הי"ד, הרב יהודה דב זינגר היה רבה של 'גבעת שמואל'.