חובת מינוי דיין מיוחד על הוראת איסור והיתר ובפרט על הלכות נדה / הרב אבא וואקס הי"ד
שאלה. אם חיוב להקיץ הדיין משינתו כשבאים לשאול שאלה באיסור והתר ובפרט בהלכות נדה.
תשובה. במסכת שמחות פ"ח כשיצא רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל להריגה היה רבי ישמעאל בוכה כו' אני בוכה על שאנו נהרגים כמחלל שבת וכשופך דמים. אמר לו רבן שמעון שמא באתה אשת לישאל על נדתה ועל טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה אם ענה תענה אותו והרגתי אתכם בחרב. עיין שם. משמע מזה דצריך להקיצו. אבל בנחלת יעקב שם הגירסה ואמרת לה המתיני עד שאישן. עיין שם. ולפי גירסה זו אין ראיה דאם ישן כבר דצריך להקיצו. וכבר הרגיש בזה בספר מנ"פ ועיין בשו"ת מהרש"ם ח"ב סימן ר"י דכל זמן שלא ידע השאלה ליכא עינוי הדין, והא דפרק ח' דשמחות היינו משום אלמנה ויתום לא תענון, שמצער את האדם איכא לאו זה, וד' יתברך יודע כי אני כמה פעמים הזהרתי את בני ביתי שאם יבא ממשהו לשאול באמצע אכילה או שינה לא יעכבו אלא יביאו לפני או יקיצוני כי יפחד לבבי ממאמר זה. ובלקוטי מהרי"ל דריש הפסוק בשם מהר"ש מי האיש החפץ כו' ועשה טוב, אין טוב כגמילות חסדים, אם תלמיד חכם הוא יהא גומל חסדים ויהא נח ומזומן לבריות בכל שעה לדון ולהורות בלי שהות, אבל מכל מקום בעובדא דמסכת שמחות בוודאי היא רק מילי דחסדות. עיין ששם. עד כאן לשונו.
ואני מצאתי מעשה הנ"ל גם במכילתא פרשת משפטים בזה הלשון אמר לו רבן שמעון לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג. אמר לו רבי ישמעאל מימך בא אדם אצלך לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך או עוטף טליתך, אמרת תורה אם ענה תענה, אחד עינוי מרובה ואחד עינוי מועט. גם לפי גירסה זו אין הכרח שצריך להקיצו משנתו…
ועיין שבת נ"ה חטא בני עלי ששהו קיני הנשים, עיין שם. ואתה הראת לדעת כמה גדול עונשו של הדיין המעכב תשובתו להשואל רחמנא ליצלן.
ולכן אני זועק זעקה גדולה ומרה על ממוני ונאמני הקהל בכרכים ועיירות גדולות שאין ממנים דיין מיוחד על הוראת איסור והיתר ובפרט על הלכות נדה, ועל ידי זה מתעכבות הנשים לשאול שאלות נשים, כי מתביישות לבא לפני הבית דין בשעה שיושבים בדיני ממונות, והבית מלא בעלי דינים, ועל ידי עיכוב זה באים לידי מכשולים מגונים. כאשר שמעתי וראיתי על ידי ניסיון. ולא דילטר אני להעלותם על הגיליון, ולא יכחיש זה רק מי שנשתכר מיין…
ואין אני מתלונן על הרבנים והדיינים כי המה אינם אשמים בדבר הזה רק כל ממוני הקהל הנציבים ובעלי בתים החשובים שאין משגיחין לתקן קלקול הנורא הזה…
והנה כמה רבנים התמרמרו לפני איך שחדלו האנשים והנשים לשאול בהלכות נדה ווסתות, וכולם ענו ואמרו שנכון מאד לעורר אחינו בני ישראל למנות דיין מיוחד בכרכים ועיירות גדולות להוראה בהלכות נדה וטבילה, גם שיהיה הדיין דורש דמי"ם לדרוש ברבים בענייני דם נדה לפני אנשים ונשים להודיעם כל פרטי נדה וזבה, ולהזהירם על הצניעות כמשפט בנות ישראל סבא, ובזכות זה יצילנו ד' יתברך מכל מקרים רעים וחולאים רעים המתחדשות בימינו, שלא נשמעו בימות אבותינו ונזכה לכל טוב ולכל מיני ישועות ולביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.
—
הרב אבא וואקס נולד בגלונוב, פולין, בשנת תרנ"ג (1893), לאביו ר' שאול ולאמו שרה שהיתה אחותו של האדמו"ר רבי שלמה אריה לייב ווינשילבוים מטיטשין. למד בריישא. אחרי מלחמת העולם הראשונה לימד את בוגרי התלמוד תורה בירוסלב. נשא לאשה את שרה חבולה בת הרב שמואל אהרן מילר הי"ד אב"ד לאבובה, שכתביו יצאו לאור בספר "אבני אש" (תשס"ו). בשנים תרע"ט-תרפ"ב סייע הרב אבא לחותנו ברבנות לאבאווא. בתרפ"ג כיהן כרבה של פרושוביץ. משנת תרפ"ד היה ראש ישיבה ודומ"ץ בקראקא. בשנת תרצ"ה עבר בקביעות לפרושוביץ.
היה חסיד בלז, קנאי נלהב כדודו וחמיו, והטיף חכמה ומוסר בהתלהבות לשמירת גדרי היהדות.
הודעה מבד"צ קרקוב
מחבר ספר "בית אבא" על הלכות שבת ומועדים, דרושים, דברי כיבושין והתעוררות (תרפ"ב – תרפ"ד) וספר "ברכה שלמה" (תרפ"ח) על תולדות דודו ורבו הרב הקדוש רבי שלמה אריה לייב ווינשילבוים מטיטשין זצ"ל. כתבים ממנו הופיעו גם בכתבי עת שונים ובהם: דגל הרבנים, יגדיל תורה, חדרי תורה, נצח, שערי תורה ועוד. תשובות ממנו מופיעים בספרים שונים ובהם שו"ת מקדשי השם, וספר הפוסק. תשובות אליו וממנו, משנות תרצ"ו-תרצ"ז, ניתן למצוא בספר "זכר לאברהם אליעזר".
בשער ספרו "בית אבא" ובחתימת ספרו "ברכה שלמה", מזכיר המחבר את כוונתו להמשיך ולהדפיס עוד מחיבוריו שנמנע מלהדפיסם בשל הוצאות הדפוס. הכתבים שאבדו בשואה כוללים שו"ת בלשון קצרה, חידושים וביאורים על ש"ס בבלי וירושלמי, כללי סוגיות והוספות על ספר מלוא הרועים, שו"ת בארבעת חלקי השולחן ערוך ועוד. לפני השואה עסק בחיבור הספר "שרי מאות" אך לא השלים את הדפסתו בשל המלחמה.
בתקופת השואה הסתתר בפרושוביץ, נתפס וגורש לגיטו קרקא, שם נספה בי' באדר ב' תש"ג (1943). כמו כן נספו אשתו וילדיו: יהושע, חנה, ברכה חיה ראשא, שלמה ליב. הי"ד. שרדה רק בתו מירל, אשת ר' חיים מאיר אפשטיין הלוי.
מקורות: מאורי גאליציה ח"ב, ועוד.