הדרך להשגת חמימות בעבודת ה' / הרב שרגא צבי אלטמן הי"ד

מסורה (מובא בילק"ס): "וחם" ג' פתחים, וסי': וחם השמש ונמס (שמות טו,כא) וחם לאדוני המלך (מ"א א,ב) אם ישכבו שנים וחם להם (קהלת ד,יא), וחד קמץ:וחם אבי כנען (בראשית ט,יח).
ולגוון המסורה אמרתי בהקדם הפירוש הידוע מבינה לעיתים: "צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם" (משלי כב,ה) דניתן לאדם מדת חמימות וגם מדת קרירות, וצריך להיזהר מאד שבאם יצרו מתגבר עליו יפעול בכל כוחו לקרר יצרו שבל ידיהו ויסיתו על תאות גשמיות ובכן יתנהג תמיד אצל עבירה במדת קרירות שלא יהיה בוער בקרבו רשפי אש תאותו הרע, אבל לדבר מצוה ישתמש תמיד במדת חמימות והתאוה להמצות תוקד בקרבו שיתלהב לעבודת ה'. אבל אם ישתמש במדות אלו ח"ו להיפך – חמימות נגד רצון השם לעבירות, ומדת קרירות לעשות מצוות, הלא הוא מגונה מאוד. וזה "צינים פחים בדרר עקש", אם ישתמש במדות אלו להיפך אז "שומר נפשו ירחק מהם". ודי לחכימא.
והנה להשיג מדת חמימות לעבוד ה', הוא דבר גדול, כמאמרם ז"ל (סוכה דף נב,ע"א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול וכו', ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו (קידושין דף ל,ע"ב). אמנם יש לנו תבלין לזה כמאמרם ז"ל (שם) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, כי ע"י כח התורה יכול לנצח היצר הרע, אבל צריך ללמוד לשמה בהתלהבות. וידוע ד"שמש" נקרא התורה. וזה ו"חם לאדוני המלך", במידת החמימות ישתמש האדם לדבר הנוגע לאדוני המלך, היינו להקב"ה, ומדת חמימות תהיה אצלו בלי מדה גדושה רק בפתח, ומדה זו יכול האדם להשיג ראשון ע"י התורה הקדושה, דהיינו ש"חם השמש ונמס", שיזריח אצלו התורה ושוב ונמס את היצר הרע, אבל החמימות התורה יהיה בפתח.
ועוד יש דבר שע"י זה יכול בקל להשלים עצמו ולהלהיב לבו לעבודת השם, עפ"י שכתב האהל יעקב בפרשת בראשית פירוש הקרא (מיכה ו,ה) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי האדם הוא עלול לחטוא מרחם אמו, כמ"ש דוד המלך עליו השלום (תהלים נא,ז) הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וכמאמר (איוב יא,יב) ועיר פרא אדם יולד. ועוד זאת רעה, מה שהאדם אינו מכיר בגנות מעשיהו, אינו מבחין בדרכיו הרעים, וכמו שכתב החכם עליו השלום (משלי כא,ב) כל דרך איש ישר בעיניו, וכמליצת חכמינו ז"ל (נגעים פ"ב,מ"ה): כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו, כי האדם בעצמו אם יעבור עבירה לא ירגישנו בלתי אם אחרים יודיעו אותו, ועל כן צריך תמיד לשמוע בקול זולתו המדריכו והאומר טעותו, והגיד לו המורה עמו דרך הטוב. וזהו "הגיד לך אדם מה טוב", אך ע"י אדם זולתך תעמוד על האמת. ופירש בזה (בראשית ב,יח) לא טוב היות האדם לבדו וכו'. ועיין שם במוסגר התחתון שפירש בזה מה שאמר שלמה המלך עליו השלום (משלי כז,יז) ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו, כמו שהברזל בברזל יחדד האחד את השני, ובקל יחודדו גם שניהם, כן גם בני אדם גם בני איש, יהיה כל אחד מתחדד לעמוד על אמיתת יושר מעשיהו עם מבטו בפני רעהו והתבוננות במעשיהו. ופירש בזה גם מקרא קודש קהלת (ד,ט): טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם. ואין כאן מקום להאריך.
היוצא לנו והמורם מזה, שאם האדם יהיה בעצמו בהתבודדות אז לא יראה נגעי עצמו ולא יכיר מעשיו הרעים, ורק באם יראה תמיד זולתו נגדו אז יוכל להלהיב לבו לעבודת ה' יתברך, וזה לפי דעתי הפירוש בקהלת (שם) "אם ישכבו שנים", אם יהיו תמיד ביחד ולא יהיה לבדו אז "וחם להם", יכול להשיג בקל מדת חמימות, כי אחד יאמר תמיד לחבירו הטעותים, ויחמו לבם לעבוד ה' יתברך וישיג המדה הזאת ברווח, אבל "וחם אבי כנען", דידוע דיצר הרע ומעשים רעים נקראים בשם "כנען", ואז יזהר שיקמץ מדת חמימות באם רוצה היצר הרע לפתותו וישמש במדת קרירות. וזה "וחם" שיקמץ מדת חמימות באם יש לפחוד שהחמימות יהיה "אבי כנען", היצר הרע. ודי לחכמיא. או להיפך "וחם אבי כנען", דבמדת חמימות עלול האדם לעשות מעשה היצר הרע, והראש לעבירה הוא מדה זאת והוא אבי היצר, ועל כן ישגיח שמדה זאת ישמש רק "לאדוני המלך", ויש לך לזה שתי דרכים, האחד על ידי כח התורה, היינו "וחם השמש ונמס", ועוד ש"ישכבו שנים וחם להם".

(עטרת צבי, דף יד)

הרב שרגא צבי אלטמן נולד בשנת תרנ"ח, לאביו רבי יהודה רבה של מעזא-שטאט (מזוקוואש) שבהונגריה מחבר שו"ת "מי יהודה" ופירוש "ים של יהודה" עה"ת ומועדים, וחתנו של רבי שרגא צבי טננבוים מחבר ה"נטע שורק" (דרשות ושו"ת).

הרב שרגא צבי למד תורה בבית אביו ובישיבות הונגריה המפורסמות. היה בעל מוח חריף ומעמיק, מתמיד גדול בלימודו, עדין נפש תמים וצדיק. נשא לאשה את מרת רחל רבקה, בתו של רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז אב"ד מיזא-קיוושד, מגדולי רבני הונגריה. לאחר נישאיו חזר לבית אביו, שם התפרסם כגדול בתורה וכדרשן מוכשר, עניו וחסיד מלא אהבת ה' ויראתו עם פטירת אביו, בהיותו בן 25, מונה לממלא מקום אביו כרבה של מעזא-שטאט, דיין וראש הישיבה שם. פעל במסירות ובענווה, והשפיע על קהילתו ותלמידיו בדרשותיו, במעשיו הנאים ובהליכותיו המופתיים. עם התגברות הרדיפות כנגד היהודים, השמיע דרשות מידי יום לעידוד הציבור והמשיך במתן שיעור יומי לתלמידיו. מספר ימים לפני חג השבועות תש"ד, גורש עם קהילתו לגטו מישקולץ, משם גורש עם משפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ ונספה ביום כ"ד בסיוון תש"ד בהיותו בן 47. עמו נספו הרבנית וילדיהם הקטנים מלכה, יהושע פאלק וחנה מאטיל. הי"ד. בנותיהם פיגא והענדל, שרדו, עלו לארץ ישראל, בה הקימו את משפחותיהן.

לאחר המלחמה נמצאו בביתו הרוס שלשה קונטרסים מכתב ידו, שנותרו לפליטה מתוך החידושים הרבים שכתב, וחתנו הוציאם לאור בספר "עטרת צבי" (בני ברק, תשכ"ח).