לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום / הרב לוי שלום פירסט הי”ד
מה שהעיר (בסימן י”ג) על תרומת הדשן דסבירא ליה דתפילין אינם בכלל סוג כלים, ממה שתרגם יונתן על הפסוק “לא יהיה כלי גבר על אשה” דלא ילבשון תפילין, ולפי עניות דעתי יותר קשה ממשנה שלימה כלים פרק י”ח משנה ח, דמתחיל תפלה ארבעה כלים וכו’, עיין שם במפרשים דנראה דיש שם כלי על תפילין. וצריך עיון.
אגב אביא פה מה שפירשתי בזה המשנה סוף עוקצין, אמר רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר “ד’ עוז לעמו יתן ד’ יברך את עמו בשלום”. וכבר העירו המפרשים על הלשון “כלי מחזיק ברכה”, מה היה חסר התנא אם היה אומר: “לא מצא הקב”ה ברכה לישראל אלא השלום”, מה כוונתו באומר והוסיף “כלי מחזיק”?
ויש לומר על פי מה דמצינו (בברכות ו’) מנין שהקב”ה מניח תפילין, דכתיב “נשבע ד’ בימינו ובזרוע עוזו” וגו’, הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו. ומסקינן, “כי מי גוי גדול” “ומי גוי גדול” בחד ביתא, “אשריך ישראל” “ומי כעמך ישראל” בחד ביתא, “או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי” בחד ביתא, “ולתתך עליון על כל” וגו’ בחד ביתא, וכולהו כתיבי באדרעיה. עד כאן לשון הגמרא.
כוונה הלוטה במאמר הנפלא הזה הוא כי ה’ האמירנו להראות התקרבותו לעמו ישראל, התקרבות הזאת מתחלת מאב הראשון אברהם אבינו עליו השלום שבחר בו מכל הבריות, כמו שנאמר “אתה ה’ אלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים”,
ונמשך אחר כך שמכל זרע אברהם יצחק בחר רק ביעקב ובניו, כמו שאמר הכתוב “ואתן לעשיו את הר שעיר לרשת אותו ויעקב ובניו ירדו מצרים”.
ובעת יציאת מצרים לקח ה’ אותנו לעם, כדכתיב “ולקחתי אתכם לי לעם”.
אבל עד ביאת משיח צדקינו אנחנו נרדפים מכל האומות, ורק אחר התגלות המשיח במהרה בימינו אמן יתראה ויתגלה התקרבותנו לעיני כל העמים שידעו ויכירו כי אנחנו באמת עם ה’ אלה ונהי בעיניהם לשם ולתהלה ולתפארת, היפך מכיום הזה.
ורעיון יקר הזה כתובה בחרט אלקים בארבעת פרשיות דמרי עלמא לאות ולמופת להראות אהבה ודבקות ה’ יתברך לישראל לעולם. בפרשה ראשונה כתיב “כי מי גוי גדול”, לאות על בחירת אברהם אבינו. בפרשה שנייה כתיב “אשריך ישראל” וגו’. השם “ישראל” נתחדש בעת שבחר ה’ את יעקב לנצח את עשו והשר שלו שנאבק עמו הודה לו על הבכורה ועל הברכות, לאות על בחירת יעקב. בפרשה השלישית כתיב “או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי”, אות על בחירת עם ישראל מכל האומות. ובפרשה הרביעית כתיב “ולתתך עליון על כל” וגו’, אות על הבטחה לעתיד במהרה בימינו אמן, כי אז כולם יודו וישבחו ויפארו כי בצדק ובמשפט בחר אותנו לעם סגולה ולעם קדוש, ונהיה בעיני כולם לשם ולתהלה ולתפארת.
וזאת הכוונה “כלי מחזיק ברכה לישראל”, היינו תפילין דמרי עלמא מחזיק ברכה עולמית לעמו ישראל, ועל ידי השלום מזכה לברכה זו שיתגלה במהרה בימינו, כמו שהאריכו בספרים כי המחלוקת והפרוד לבבות בישראל מעכב הגאולה, רחמנא ליצלן. וגדול השלום! “ה’ עוז לעמו יתן” ונהיה עליון על כל אם “ה’ יברך את עמו בשלום”.
לוי שלום פירסט רב דק”ק טשוס.
(קובץ “הנשר”, י, בעריכת הרב אברהם יהודה שוורץ הי”ד, 91-92).
רבי לוי שלום [ליאו] ב”ר חיים דוד פירסט (תרמ”ב-תש”ד, 1882-1944), תלמיד ה”דעת סופר” בפרשבורג, רבי אליעזר חיים דייטש בבוניהרד ורבי מאיר יהודה ליב פריי בשוראן. נשא לאשה את מרת קילא שרה בת רבי מרדכי אפרים פישל זוסמן סופר ראב”ד בודפשט. משנת תרע”ד (1914), כיהן ממלא מקום חותנו לעתיד, כרב קהילת צ’וז (טשוס, סלובקיה) וכראש ישיבה שם. חיבב את האתרוגים מארץ ישראל ושלח לארץ ישראל כספים שאסף לטובת עניי הארץ. משנת הופעת ירחון “הנשר”, תרצ”ג, פרסם בה רבי לוי שלום מאמרים.
כשנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, התפרקה הרפובליקה הצ’כוסלובקית, בעקבות הסכם מינכן. ב- 11.1938 סופח להונגריה החלק הדרומי של סלובקיה, ובכלל העיירה צ’וז, ועל היהודים הוטלו חוקים מפלים מטעם ממשלת הונגריה הפרו-גרמנית, יהודים רבים נותרו ללא פרנסה, ואלו שלא היה בידם תעודת אזרח הונגרי גורשו לפולין. בשנת 1940 נשלחו הגברים היהודים לעבודות כפייה במסגרת פלוגות מיוחדות של צבא הונגריה. מספר שבועות לאחר שהגרמנים כבשו את הונגריה נשלחו היהודים לגיטאות. יהודי צ’וז גורשו למחנות ההשמדה בפולין ובגרמניה בסיון תש”ד (06.1944). הרב נהרג עקה”ש באושוויץ בכ”ז סיון תש”ד. רעייתו שרדה את השואה ונפטרה בי”ב באייר תשמ”ג.
מספר הצפיות במאמר: 239
