בזכות שאמרו “נעשה ונשמע” זכו להתרוממות והתנשאות במצוות “ויקחו לי תרומה” / הרב חיים וועלטפרייד הי”ד
ב”ה. לאדז.
איתא במדרש בשעה שאמרו ישראל “נעשה ונשמע” מיד אמר הקב”ה “ויקחו לי תרומה”. והוא פליאה. והמפרשים תרצו כל אחד לפי דרכו. וגם אני אענה את חלקי, כיד ד’ הטובה עלי, וזה החלי בעזרת ה’ יתברך. ומקודם אקדים דיוק בקרא מדוע לא כתיב “ונתנו תרומה לד'” בלשון מבואר יותר. אמנם בשעה שאמרו ישראל “נעשה” קודם ששמעו מתן שכרה, בזה הלשון שמלאכי השרת משתמשין בו, רק מחמת אהבה לבורא ולעשות נחת רוח ליוצרם, מיד אמר הקב”ה “ויקחו לי” ופירש רש”י הקדוש “לשמי” ולא “ונתנו” כי כוונתו לשם שכר כדפירש בעל הטורים אשר מלה “ונתנו” בהיפך גם כן “ונתנו”. “ויקחו” כוונתו גם כן קנין, כדאיתא במסכת קידושין קיחה קיחה משדה עפרון. “ויקחו לי” בהאי הנאה אשר אקח מהם כסף תרומה. וזה כוונת הפסוק “ויקחו לי” ויקנו לי תרומה, פירוש כי יהיה להם התרוממות ושמחה שאקח מהם כסף, למען שהשם יהיה שרוי בתוכם, ויורה הכתוב להלן הלכה, “מאת כל איש [אשר] ידבנו לבו”, איש פירוש אדם חשוב, “תקחו” תקדשו לו, “את תרומתי” פי’ כמו עניין התרומה, אשר בהאי הנאה כי יקח אדם חשוב מתנה מאשה תתקדשה לו, זה הלכה משנה במסכת קדושין, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. וגם ראשי תיבות מן “כל איש [אשר] ידבנו לבו תקחו [את]” בגימטריא “קדשן” עם הכולל.
עוד יש לומר לפי עניות דעתי כי בשעה שאמרו ישראל “נעשה ונשמע” למדריגת שרפים באו להתבטלות ועניוות גדולה. ולפעמים מדה זו היא חסרון כי קודם התפלה או מצווה בא היצר הרע בטענה “אתמול חטאת ואיך מלאך לבך להתפלל”. ואז צריך לומר בשבילו נברא, כדמצינו “ויגבה לבו בדרכי ד'”. מי אמר השם “ויקחו לי”, פירוש שיקחו לעבודתו “תרומה”, פירוש התרוממות והתנשאות, וזה דרך בעבודת השם.
בפעם ראשון אעצור מילין ועוד חזון למועד למען אפיסת הפנאי אקצר.
חיים וועלטפרייד, בן הרב הצדיק עמנואל שליט”א.
הנני להעיר אתכם במה שכתב לי ידיד נפשי הרב הגאון בנם של קדושים וכו’ מוה”ר חיים וועלדפרייד שליט”א מלאדז מליצה נאה מזקינו הרב הקדוש ר’ משהלי מפשעדבורז זצ”ל על המאמר חז”ל שלעולם יעשה אלם בעולם הזה יכול אף לדברי תורה תלמוד לומר “אלם צדק תדברון”. ופירוש הוא זצ”ל יכול אם יכולת בידו אף לדברי תורה לעשות עצמו אלם “כן”, פירוש “טוב”, כדמצינו “כן בנות [צלפחד דוברות]” וכו’. “תלמוד לומר”, פירוש אם תרצה ללמוד ולדרוש ברבים, “צדק תדברון”, פירוש תדברו לאמתתה של תורה ולא להבל. ודברי פי חכם חן.
(הק’ צבי הירש פרידלינג האבד”ק ביסקוביץ העורך והמו”ל, הבאר, שערי תשובה)
הרב חיים ולטפרייד, בשנת תרנ”ז (1897). אביו, האדמו”ר מפאבניץ רבי עמנואל מפשדבורז שעבר ללודז’ בשנת תרפ”א, היה בנו הבכור של האדמו”ר רבי אברהם משה מרוספשא. אמו מרת פערל, היתה בתו של האדמו”ר מדז’יקוב, רבי יהושע הורביץ, בעל “עטרת ישועה”.
על מקור שם המשפחה “וועלטפרייד” מסופר כי בעת שבאו הפקידים לשאול את הרב הקדוש מפשדבורז אודות השם שבחר לעצמו כשם משפחה, הוא היה באמצע אמירת הפיוט “ידיד נפש” ואחז במילים “והיתה לה שמחת עולם” והפטיר לעצמו “וועלט פרייד”.
הרב חיים היה תלמיד חכם שהצטיין במידות נאצלות, עדינות נפש ושפלות רוח, בשקידה בלימוד התורה ובדביקות חסידית. הוא נשא לאשה (בזיווג שני) את מרת מלכה חנה בת רבי ישראל יוסף יהודה צ’ארניכע ומרת גיטל נעכא הי”ד בת רבי אשר אנשיל גוטשאל מראדושיץ-לודז’. הרב חיים עבר לגור בלודז’ וכיהן בה כמורה צדק. הוא למד תורה, חכמה והנהגות מאביו ועמד לידו בעת קבלת ה”קוויטלאך”.
בשנת תרצ”א נפטר בנו, הילד משה יוסף, והובא למנוחות סמוך לאוהל האדמו”ר מראדושיץ בלודז’.
חסידים בלונדון ביקשו מהרב חיים לעבור אליהם ולהיות האדמו”ר שלהם, אך בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה לא הייתה אפשרות להיענות להצעה זו.
יום לפני שהממשלה הפולנית הכריזה כל חובת הגיוס הכללי נסע הרב חיים ברכבת לאחותו בדז’יקוב, בביתו נשארו הרבנית וילדיהם פערל, אליעזר דוד ויהושע מנחם. בכ”ד באלול תרצ”ט, ימים בודדים לאחר פרוץ מלחמה העולם השנייה, נכנסו הגרמנים ללודז’ והחלה מסכת הייסורים של יהודי לודז’, ומצבם הורע מיום ליום. בחורף ת”ש גורשה המשפחה עם שאר יהודי העיר לגטו. הרב עבר מדז’יקוב לקעלץ, משם נדד לעיירה דומברובה הסמוכה. לאחר כמה שנות סבל נספה שם בכ”ט אדר תש”ב. משפחתו קיבלה בגטו לודז’ גלויה מהקהילה היהודית בדומברובה שבישרה להם במילים יבשות כי הוא נפטר ונקבר בעיירה.
הרבנית מלכה חנה, ובניהם אליעזר דוד ויהושע מנחם נרצחו במחנה ההשמדה חלמנו. היארצייט שלהם נקבע לערב ראש השנה.
אחיה של הרבנית מלכה חנה, הרב ראובן חיים אלכסנדר הי”ד, נפטר ברעב בגטו לודז’ בכ”א חשון תש”ג. הוא היה חתנו של הרבי מסטריקוב-זיכלין רבי חנוך סעדיה זיכלינסקי הי”ד.
אחיו של הרב חיים, רבי יצחק מאיר, מילא את מקומו של אביו כאדמו”ר בלודז’, אך כעבור זמן קצר נספה בטרבלינקה, בסוכות תש”ג (1942).
בתו, מרת פעריל הורוביץ, כתבה את תולדות משפחתם עד לסיום מלחמת העולם השנייה בספרה “אבוקה בודדה: זכרונות ימות עולם” (ישראל, תשע”ד).
מקורות: ספר אבוקה בודדה, וספר “דברות חיים”, חלק א, מאת רבי ישעיה מפשעדבורז, (ירושלים, תש”ן), עמו’ פח.
מספר הצפיות במאמר: 119