קטגוריה: קידוש לבנה

בסוף הש"ס שהיא בסדר טהרות, אמר רבי יהושע בן לוי לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום וכו', ומתחלת בסדר זרעים, מאימתי קורין את שמע בערבית וכו', ולנעוץ סופו בתחילתו נראה לעניות דעתי, בהקדם המדרש רבה: לא חטא אדם הראשון עד שהראתה לו חוה דם נדה. והיא פליאה! ומובא בבינת נבונים בשם מהר"ם שיק ז"ל, לפי שהפיתוי הנחש לחוה שראוי לאדם להבחין בין טוב לרע, ואם גם יהיה לפעמים רע על ידי זה יתעלה יותר אם ישוב להיות טוב ותהיה עבודתו מעולה ויותר אהובה אצל ה' יתברך. ואמרו במדרש שלכך הטביע ה' באשה טיפת דם, שתהיה לכל אשה וסת קבוע, כדי שתתרחק מבעלה על איזה ימים ואחר כך תתחדש אליו האהבה לאשתו ביתר שאת, כמשוש חתן על כלה, ויתחזק ביניהם הרעות והשלום. אם כן מוכח מזה שעל ידי ההתרחקות יצמח ההתקרבות. אבל אדם הראשון לא ידע עוד מדרכי הטבע של העולם, לכן לא האמין לה שבמקום הריחוק שם יהיה הקירוב, עד שהביאה ראיה לדבריה מדם נדה, שעתידה תורה להתרחק מאשתו בשביל שיוסיף אהבתו לה כבשעה הראשונה. ומזה נתפתה ואכל גם כן מעץ הדעת, ולכן נענשה גם כן נתקללה להרבות הריונה ותסבול צער כשתגיע עת וסתה עיין שם, ודברי פי חכם חן.

ובזה נבין גם כן  מדוע לא תקנו לומר קריאת שמע בכל תפלה, היינו גם כן ביום, ויש לומר דעיקר קריאת שמע צריכה להיות בכוונה עצומה ובדביקות לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, על כן לא תקנו רק בבוקר ובערב שדעתו צלולה ויהיה אצלו חביב מאוד שכל היום וכל הלילה הפסיק מקבלת עול מלכות שמים. מה שאין כן אם היו מתקנים הקריאת שמע גם במנחה, לא הייתה חביבה כל כך בעיניו.
ולפי זה יפתח לנו שער להבין גם המדרש רבה (וישלח) 'מנחה שלוחה היא לעשו', תפלת מנחה שלח לו, ופלא! אמנם הכוונה דהנה יעקב ירא מעשיו, כמו שכתוב 'כי ירא אנכי אותו', על כן רצה להאיר עיני השליח כי לפי ניסיון היומי, דבר שמתרחק לזמן ידוע תוסף אהבה, והראיה מתפלת מנחה, שלא תקנו אצלו קריאת שמע, רק בשחרית ובמעריב, ועל כן אמר לו 'עם לבן גרתי ואחר עד עתה', שהוא זמן ארוך ובוודאי ימלא בלבו אהבה אליו. וזה 'תפלת מנחה שלח לו', ובזה מובן גם המדרש רבה: 'אשה כי תזריע וילדה זכר', הדא הוא דכתיב 'אחור וקדם צרתני'! דלכך הטביע הקב"ה הריחוק באשה, שעל ידי זה תבוא לידי קירוב. וזהו 'אחור', על ידי שנתאחר לפעמים, בא לאהבת 'קדם', כן 'צרתני'.
וזהו שאנו מתפללין בקידוש הלבנה: 'חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם', היינו כמו שהווסת לנשים גורם שיבאו אחר כך לידי קורבה, ששים ושמחים לעשות רצון קונם, כן 'ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן'. כמו האשה שיש לה וסת, כן הלבנה מחשיכה ומתרחקת ואחרי זה מתקרבת ומאירה, וכן ישראל עתידים להתחדש כמותה, אף שהם כעת בגלות המר, אבל 'עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. (ולרמז זה הנהיגו שאין נושאין אלא במילוי הלבנה).
וזה כוונת סוף המסכת נדה, דעבור כן יש לנשים עת נדה, כדי לחבבה על בעלה. ובזה תבין 'מאימתי קורין את שמע בערבית' ו'בשחרית', ולא בצהרים, היא גם כן מטעם זה, שיקרא קריאת שמע באהבה ובחיבה. ובזה יובן סמיכות המשניות 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום' ובשביל השלום הטביע הקב"ה עת וסת באשה כנ"ל, ובעבור זה גם כן קורין את שמע בערבית, ועל ידי השלום נזכה לברכה על כן סמך לו מסכת ברכות.

עזרא הכהן פריעד אב"ד בערצעל

(הנשר, י, כנף י סי' קכה, ושם, בכנף יא, סוף סי' קלח)

אבוא בשאלתי לפני כבוד הרבנים הגדולים שיחיו לשאול חוות דעתם בעניין חדש, הנה בעתים הללו שקשה פרנסתם של אחינו בני ישראל כקריעת ים סוף ועוד ביותר, על כן נתאחדו כפרים שתים שהן ארבע ולקחו להם שו"ב, והשו"ב מחויב לילך ולשחוט להכפרים לכל הפחות ב' פעמים בשבוע בכל כפר וכפר, וקשה לו לילך ברגליו כמובן בחוץ בפרט בחורף שהיום קצר והמלאכה מרובה, אי אפשר לו להיות בכל כפר. למשל ביום ה' שצריכין הבשר לשבת קודש, ואם נכון שיקנה לעצמו ביציגעל [ראדפאהרער] וירכב על זה, האם יש בזה איזה בזיון לו מפני חשש נגד דרכי חסידות.

הנה לדעתי הענייה דבזיון בוודאי ליכא, כי לא כשנים קדמוניות אחרונות, שבשנים קדמוניות בל יראה ובל ימצא איש אחד מנהג בחסידות שיסע על זה, יהיה מטעם שיהיה, אבל עתה בעתות הללו בעיירות ובכפרים בכל אתר ואתר ילכו ויבואו אפילו המתנהגים בחסידות ואין שום המחאה בזה.
ומה שנוגע לחשש, הנה חקרתי ובקשתי באמת איזהו חשש יכול להיות בזה, ואולי דווקא בשוחט יש איזה חשש שעל ידי שיפשוט ידיו וינענע ברגליו יש לחוש שלאחר הנסיעה ככבד ומרתת ידיו מהטורח, וצריך שיכול לשלוט בכוח בשתי ידיו, כמו שהביא בדרה"ש סי' א' ס"ק י', מובא משו"ת מר ואהלות שנשאל בשו"ב שכבדה לו יד אחת על ידי חולי, והביא שם שהשו"ב בעינן שיהיה לו כוח בשתי ידיו וישלוט בשתיהן בכוח כראוי. ואולם כשילך ברגליו גם כן נחלש רגליו וגופו גם כן. ובוודאי שו"ב ירא שמים כמו כל השוחטים שלנו ברוך ה' ידעו מעצמם שעד שלא נח לנפש מטורח הדרך לא ישחטו, במילא נאמן הוא על זה, כמו שמצינו אצל שוחט שיהיה מרתחין לפעמים ואמר ברי לי שבשעת שחיטה שחיטה אינן מרתחות מהני ליה, ועיין בשו"ת ד"ח חלק ב' סי' ג. ובשו"ת שערי צדק, שמאריכין ומצדדים להקל.
ומה שנוגע לדרכי חסידות יש לחקור דהנה מצינו במסכת נידה דף י"ד ע"א, רוכבי גמלים אסור לאכול בתרומה, תניא נמי הכי רוכבי גמלים כולם רשעים, הספנים כולם צדיקים, החמרים מהן רשעים ומהן צדיקים. איכא דאמרי הא דמכף הא דלא מכף, ואיכא דאמרי הא דמטרטין הא דלא מטרטין. עיין שם. וארוכבי גמלים, פירש רש"י, אבריהם מתחממים בבשר הגמל ומ"ז עיין שם, ונראה בעליל מדברי רש"י כן מבשר הגמל נתחמם, וכן משמע מאיכא דאמרי הא דמכף, אם יש אוכף על החמור, אינו מתחמם. ואף אם יש אוכף מתחמם דמטרטין יש לו ירך מכאן וירך מכאן, ועיין שם בגמרא. אם כן אם יושב על הבייניגעל, אין בו משום חשש שיתחמם על ידי זה, ואי דאמרינן דאף אם יש אוכף על החמור גם כן מתחמם אם יש מטרטין, אם כן נראה גם על הבייציגעל אם יושב אפשר שיתחמם. אבל זה אינו, דהמושב בזה מצער הוא ואין לו מקום לטרטין  ובוודאי לא יתחמם. ובאמת לפעמים אם פוסעים פסיעה גסה, גם כן לפעמים מתחמא בין רגליו, ולא מצינו שיחושו בזה.
ולא באתי בזה לא להתיר ולא לאסור, רק רציתי להעלות על שולחן מלכים, ומאן מלכי רבנן, ולהעלותו עלי 'אור תורה' שהאיר לנו בתורה הקדושה באור גדול.
ה"ק עזרא הכהן פריעד רב הצעיר בבערצעל

(אור תורה', מחברת ג קונטרס ה סי' נט)

---

הרב עזרא הכהן פריד (פריעד) הי"ד, היה בן זקוניו של הגאון הרב נתנאל הכהן פריד (אב"ד באלמאז-אויווארוש, מחבר שו"ת 'פני מבין').

וחתנו של הרב גרשון אברהם גורדברגר מליסקא אב"ד טיסא-בערצעל והגליל (הונגריה) מחבר הספר 'נחלת הגרשוני'.

הרב עזרא הכהן כיהן משנת תרצ"ג (1933) כרב צעיר לצד חותנו, ובשנת תרצ"ו (1936) לאחר פטירת חותנו, מילא את מקומו.

הרב עזרא הכהן נספה בשואה בשנת תש"ד.

תשובה ממנו בעניין נסיעת שו"ב באופניים הובאה ב'אור תורה' (בעריכת הרב פנחס זעליג הכהן שוורץ הי"ד) – מחברת ג קונטרס ה סי' נט, ובסוף ילקוט פני מבין (בני ברק תשנ"ב). תשובות נוספת הובאו שם חוברת ב קונטרס יא סי' קיח (בגדרי חיוב תפלה לנשים), חוברת ד קונטרס א סי' ג (תשובה ובה הביא את דעת הרב מרדכי ווינקלר בעניין מכונת פיטום אווזים). חותנו מביא מחידושיו ב'אור תורה' מחברת ב קונטרס ו סי' עד. חידושים נוספים הובאו בכתב העת 'הנשר' (בעריכת הרב אברהם יהודה שוורץ הי"ד): הנשר י, כנף י סי' קכה, והמשכו שם, בכנף יא, סוף סי' קלח (לסיום המשניות והש"ס). הנשר יא, כנף א, סי' ו (דיוק בחידושי רבי עקיבא איגר לעניין חיוב נשים במצות מזוזה) והנשר יב, כנף ו, הערות על מאמר של הרב יואל זאב גאלטטשטיין הי"ד (בענין למה לא תקנו כוס לברכת לבנה).

מכתב ממנו לבירור שידוכים לבחור גרוש מופיע באתר בית המכירות קדם. מכתב שלו עם הזמנה לדין תורה מופיע באתר בית המכירות אפעל. מכתבי המלצה ממנו מופיע באתר בית המכירות גנזים ובאתר בית המכירות NETZACH. מכתב מאת הרב עזרא הכהן פריד בברכת תודה ובקשת עזרא מ'תומכי תורה' בארה"ב, מופיע באתר בית המכירות  KESHER ובאתר בית המכירות Kodesh. מכתב שכתב בפקודת חותנו בעניין סכסוכי גירושין מופיע באתר בית המכירות Taj Art ובאתר בית המכירות Yudaica.

אחיו היו:

• הרב יחיאל מיכל הכהן פריד בעל 'תורת יפה' (חיבר הקדמה ל'פני מבין' על התורה, וחידושים ממנו הובאו ב'אור תורה' מחברת א קונטרס ה סי' נב, מחברת א קונטרס ו סי' ע, מחברת א קונטרס ט סי' קיד, מחברת ב קונטרס ב סי' כב, מחברת ב קונטרס ג' סימן לה, מחברת ד קונטרס ז סי' מג)  – התחתן עם מרת גיטל בת רבי אהרן ישעיה שטיינברגר ממוזשאי.
• הרב עוזר הכהן פריד (גביר, שהתפרנס ממסחר בספרים בעיר מונקאטש, ומניהול בית דפוס בשותפות עם חותנו) – התחתן עם מרת ניסל בת רבי שמואל זאנוויל כהנא דומ"ץ מונקאטש.
• הרב שלמה נפתלי הכהן פריד הי"ד (גם רעייתו בזיווג שני, אסתר בת הרב יחזקאל מנדל, נהרגה עקה"ש, היארצייט נקבע לכ"ה בתשרי תש"ה).
• הרב יוסף חיים אלימלך – התחתן עם מרת גיטל בת רבי ישראל זאב פאנעטה.
• הרב ישכר דוב בעריש הכהן פריד ממאדא, ממקורבי ה'לבושי מרדכי' שם.
• גיטל הי"ד, נישאה לרב שלמה ישראל קליין הי"ד אב"ד קהילת היראים בסעליש, בן הרב פנחס חיים קליין.