להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת במדבר
סמיכות סיום ויקרא לתחילת במדבר לימוד במעלת כל יהודי[1]
וַיְדַבֵּ֨ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֛ה בְּמִדְבַּ֥ר סִינַ֖י בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּאֶחָד֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בַּשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְצֵאתָ֛ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר. שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל…(במדבר א' א'-ב')
בספר זכרון עמרם צבי לרב עמרם צבי גרוינוולד[2] זצ"ל אוד מוצל מאש כתב בתחילת פרשתנו וזלה"ק: לעיל מיניה כתיב (ויקרא בחקותי כ"ז ל"ג ל"ד) לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל. אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי, וסמיך ליה [במדבר א' ב'] שְׂא֗וּ אֶת־רֹאשׁ֙ כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל…
ונ"ל בס"ד ההמשך, דהנה איתא בפרקי אבות (ב' ב') הוי רץ למצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, דאדם מדמה שהיא מצוה קלה אבל אפשר שהיא מצוה חמורה וחשובה מאוד לפני ה', וכמו כן היה אצל מעשר דעשירי היה קודש, ואם יצא דבר רעה לעשירי היה אפשר שידמה שיחליף אותו על טוב יותר ממנו, ואמרה התורה הקדושה לא יחליפנו, רק תוכל לתת גם האחר, ולכן סמיך ליה ואלה המצוות, דגם אצל המצוות כן הוא כי מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה (מכילתא פרשת בא) לומר אעשה מצוה גדולה יותר ממנו, ואל תאמר כשאפנה אשנה (אבות ב' ד') והוי רץ למצוה קלה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, אולי המצוה הזאת שאתה חושב שהוא מצוה קלה היא מצוה גדולה.
וכמו כן הוא אצל בני ישראל כי ישראל הוא ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה (מגלה עמוקות ואתחנן אופן קפ"ו)[3], וכמו שאין נפקא מינה בין מצוה למצוה אין נפקא מינה בין ישראל לישראל, ומי זוטר הא דאיתא במסכת תענית (כ"ג) דרבנן אתי לאבא חלקיה שיתפלל על גשם וסליק ענני מהך זויתא דביתהו, ושאלו אותו מאי טעמא סליק ענני מהך זויתא דביתהו, ושאלו אותו מאי טעמא סליק ענני מהך זויתא דהוות קיימא דביתהו דמר, אמר להם דהנהו בריוני בהוה בשבבותן אנא בעי רחמי דלימתו והיא בעיא רחמי דליהדרו בתיובתא ואהדרי, עיי"ש.
עכ"פ מוכח שאל תהי בז לכל אדם (אבות ד' ג') ואפילו רשעים מלאים מצוות (ברכות נ"ז ע"א) לכן אין להוציא שום ישראל מהכלל ח"ו, לכן בא המצוה לפקוד את בני ישראל להראות על הנ"ל כי דבר שבמנין הוא חשוב להראות על הנ"ל כי דבר שבמנין הוא חשוב ואינו בטל כי שוע ודל נחשב שוה ואין אחד יותר מחבירו, כי גם היותר גדול נמנה רק לאחד, וגם היותר פחות לא נחשב פחות מאחד, כי בספר תורה אם נמחק רק אות אחת פסול, וישראל כשהן באגודה אחת נחשב לתורה יש ששים רבוא אותיות לתורה. עכ"ל הרב עמרם צבי גרינוולד זצ"ל.
משמעות נצחית להורדת והעלאת המשכן
וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם… (במדבר א' נ"א)
רבי שלמה דוד יהושע וינברג הי"ד
בספר בו לוקטו שרידי תורתו של האדמו"ר מסלונים הרב שלמה דוד יהושע[4] זצ"ל הי"ד בסוד קדושים הביאו בפרשתנו וזלה"ק:
בנסוע – אם נדמה לאיש יהודי שכבר התרומם והתנשא בעבודת ה' יתברך, יורידו אותו הלויים. 'לויים' הם חבריו, יעשו לו ירידה והיינו שיראו לו שלא התחיל עוד כלל בעבודת ה' יתברך[5].
ובחנות המשכן – אם 'הניח' ועזב את [עבודתו] ונפל ביאוש – יקימו אותו הלויים, יחזקו אותו חבריו. עכ"ל האדמו"ר הרב שלמה דוד יהושע מסלונים זצ"ל הי"ד.
טעם מדוע רש"י שינה בלשונו בענין 'נפלים'
וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה פְּקֹ֨ד כָּל־בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן־חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה…(במדבר ג' מ')
רש"י משיצא מכלל ספק נפלים.
בספר פנינים יקרים אותן ליקט הרב שמעון בצלאל ניימן זצ"ל הי"ד הביא קושיית מפרשים: למה שינה רש"י בפירושו, דכאן נקט ספק נפלים, ולעיל (פסוק ט"ו) גבי מנין הלוים מבן חודש[6] נקט שיצא מכלל נפלים. ובלוית חן כתב דרש"י נקט בדקדוק גדול, לפי דלעיל גבי מנין הלויים כתיב (שם שם ט"ז) וַיִּפְקֹ֥ד אֹתָ֛ם מֹשֶׁ֖ה עַל־פִּ֣י ה' כַּאֲשֶׁ֖ר צֻוָּֽה, ובפירוש רש"י הביא ממדרש רבה (במדבר רבה ג' ט') דאמר משה לפני הקב"ה היאך אני נכנס לתוך אהליהם לדעת מנין יונקיהם? אמר לו הקב"ה עשה אתה את שלך ואני אעשה את שלי. הלך משה על פתח האהל ובת קול יוצאה מן האהל ואומרת כך וכך תנוקות יש באהל, לכך נאמר על פי ה'.
ואיתא במדרש רבה פרשתנו דרק מנין תנוקות היה עפ"י ה', כדכתיב בקרא על פי ה', אבל לא מנין הבכורים דלא נאמר בהם על פי ה'. וא"כ במנין הלויים שהיו עפ"י ה' עכצ"ל [על כרחך צריך לומר] דלכך היה מניינם מבן חודש כדי שיצאו מכלל נפלים ודאים שהי'[ו] אז בין תנוקות הלויים, דבשביל לצאת מיד ספק נפל, אטו מי איכא ספיקא קמי קודשא בריך הוא?! אבל מנין הבכורים של"ה [שלא היה] עפ"י ה', היה צריך למנותם מבן חודש אף כדי לצאת מן ספק נפל. עכ"ל הפנינים יקרים לרב שמעון בצלאל ניימן זצ"ל הי"ד.
הרמתם של ישראל אל על ע"י נשיאת הדגלים
הביאני אל בית היין (שיר השירים ב' ד') בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים שנאמר (תהלים ס"ח י"ח) רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן. והיו כולם עשויים דגלים דגלים שנאמר (שיר השירים ה' י') דגול מרבבה. כיוון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים התחילו מתאווים לדגלים, אמרו הלואי כך אנו נעשים דגלים כמותם…אמר להם הקב"ה מה נתאוויתם לעשות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם…מיד הודיע הקב"ה אותם לישראל, ואמר למשה, לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. (במדבר רבה ב' ג')
הרב חיים אפרים זייציק[7] זצ"ל בספרו תורת הנפש בפרשתנו מבאר ומרחיב דברי חז"ל, וזלה"ק:
ההתרשמות העמוקה ביותר של עם ישראל במעמד הר סיני, באותו רגע של התגלות האלקות בכל העולמות העליונים והתחתונים, באה לידי ביטוי בדרישתן הנלהבת והמלוהטת, הלוואי כך אנו נעשים דגלים כמותן. היינו שהגיעו בשעה זו לידי התפשטות והתעלות רוחנית מעודנת ומזוככת כזו, כדוגמת המלאכים הם העצמיים הרוחניים הדקים המופשטים, שאצלם אינה קיימת לא תחרות ולא קנאה, לא עצלות ולא עייפות, אלא שכולם, כולם כאחד מסודרים מיושרים באהבה אחת מרוממת ומונעמת בתשוקת יה אין סופית, ובהמיית קדושה נצחית של שירת קדוש קדוש קדוש, בלתי פוסקת לעד ולעולמי עולמים, כל אחד ואחד על מקומו מלוכד, משולב ומותאם במקהלת יה, ברגשי אושר נפלאים ומלובבים, שהוא זוכה לעמוד ולשרת לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
זכו בני ישראל במעמד הר סיני להציץ במערכות מלכותא דרקיע ולקלוט באזניהם הד מני זמרת יה, ולתפוש לרגע קט את הרמוניית יה זו השמיימיות הנצחית הזאת, ונכנסה בלבם תשוקה לוהטת ועזה עד מאוד להשתוות ולסדר מלכותא דארעא שלהם כמלכותא דרקיעא, שכל אחד ואחד ירגיש את עצמו מלוכד ומשובץ ומותאם, ללא כל חיכוכים טבעיים וגשמיים בעבודת הקודש כדוגמת המלאכים, איש על מחנהו ואיש על דגלו. וכדוגמת המלאכים משוחררי היצרים המעציבים והמפריעים והמעכירים את החיים, כן בקשו ישראל בשעה זו להתעלות לרוממות כזו, ולהכריח את חיי הנשמות שבעולמות העליונים, לחיים הארציים שבעוה"ז. וכדי שהרושם והטעימה העילאי הנפלא הזה, יעמיק וימשיך השפעתו וקיומו אף לאחר מתן תורה, צוה הקב"ה את משה שיסדר להם דגלים 'כמו שנתאוו' והדגלים ישמשו להם לסמל ולזכרון הרשמי הנצחיים שהתרשמו במעמד הר סיני…
ומה מאוד נמלצו דברי חז"ל על סדר הדגלים והרוחות, שגילה את האהבה את התפשטות הגשמיות, את האחווה וההוקרה ההדדית שהשתלטה בין השבטים, שבטי יה, למרות השוני של האופי והתפקיד והערך של כל שבט ושבט לכשעצמו, למרות רב גוניות של הצללים והאורות שהתנשאו מכל מחנה ומחנה, ואשר עלולים היו להטיל תגרה וקנאה ביניהם, לא כן היה, אלא שכולם כדוגמת מלכותא דרקיעא התאחדו והתמזגו לנקודה אחת מרוכזת שמתפקידה להיות משכן י'ה אחד אשר ענן ה' חופף עליו כל היום….
ומה שיש לנו לעורר מזה הנאמר הוא שעלינו לשמר ולהצפין באוצר נשמתנו את כל ההברקות וההתרשמויות השמימיות הגדולו, שהואר עלינו בתקופות העמל וקבלת התורה בנעורינו, בבית מדרשנו, וישיבותנו, בימי האהבה[8], בהיות, חסד ה' על ראשנו. בהמצאנו בסביבת גדולי התורה והיראה האמיתיים, בימי כלולותינו הנפלאים בחברת אנשים מקדשים את שם שמים, ומזכי הרבים, בדור דיעה עטוף ואפוף זיו התורה והמוסר, שכל מטרתו ותכליתו היה רק להמליך מלכות שמים על הארץ. ההתרשמויות הנשגבות הללו, עלולות לשמש לנו תריס ומשגב-מגן בבואנו לפעמים לפרשת דרכים, ואנו נתעים למצוא את הדרך הנכונה.
וכמו שאמר אדמו"ר הגאון החסיד רבי יוסף הורביץ זצ"ל [מדרגת האדם] שיש ותקופה אחת רוממה ונשגבה בחיי האדם, יכולה לשמש לו עזר גדול, הברק המבריק והמפיץ אור נפלא ונעלה, אמנם לרגע קט, להאדם התועה בחשכת הלילה, ומתלבט בטיט היוון, או ביער מסובך של קוצים וברקנים…ברם ההברקה הפתאומית מבהירה לו את הדרך למחוז חפצו, אף שאחר ההברקה שוב נשאר הוא באפילה [עפ"י הקדמת המורה נבוכים] כך הוא האור השמיימי הגדול המוערה על האדם בשחר חייו, האור הזה מאיר אפילו בחשכת תקופת הבגרות וההזדקנות, והזוכה לאצר ולחתום בקרבו את ההתרשמויות האלה, מתקיימת בו ההבטחה בהתלכך תנחה אותך. עכ"ל הרב חיים אפרים זייציק זצ"ל.
הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א 052-6514000 YBARKAI6@GMAIL.COM
[1] הכנת הגליון והלמוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק ז"ל אשתו זהבה בת אליהו ז"ל, בנם משה יצחק. יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן) שלומית בת יהודה (מן) ז"ל. הרב דורון בן יוסף (רוזיליו). הודיה בת ר' שלמה (לבית ראוכברגר) ז"ל. פייגא סוֹסֶה בת ר' יעקב זאב ז"ל היא ובעלה הרב יחזקאל ב"ר אפרים שמואל (ריבל) אודים מוצלים מאש נפטרו ללא זש"ק. הרב חיים קלמן ב"ר נתן נטע שלנגר זצ"ל נפטר ללא זש"ק.
אליה ב"ר דרור וחנה הלל הי"ד נהרג על הגנת עמנו וארצנו הקדושים כ"ב באייר תשפ"ד
שמעון בן רבקה טובול ז"ל (ג' באייר תשפ"ה). יהודה (יורי) בן שמעון (פייגר) ח' באייר תשפ"ה. שלום דוד ב"ר צבי הלוי (גרנט) כ' באייר תשפ"ה, נפטר ללא זש"ק תנצב"ה.
לרפואת: אליהו בן שולמית, אסף בן יוכבד, שמואל בן אביגיל, רפאל חיים בן חנה אסתר, שמואל דב בן מלכיאלה, חנה בת איידיו,שולמית בת טובה, חנה רבקה בת אסתר ברוריה, עמית בן מיכל, איתן דוד בן טובה, אתיה בת פרחיה, יוסף חיים בן ראיה, רביד חיים בן צאלה הי"ד בתושח"י.
[2] הרב עמרם צבי גרינוולד זצ"ל (תרס"ז צ'כסלובקיה – תשי"א ארה"ב) אביו היה הרב יקותיאל יהודה בן הרב משה גרוינוולד שו"ת ערוגת הבושם (וכן ערוגת הבושם עה"ת ספר בדרך דרוש נפלא) אמו מרת צפורה היתה בתו של הרב יעקב מאיר הכהן פריד. בנעוריו למד אצל דודו הרב אברהם יוסף גרינוולד ואח"כ אצל הרב דוד גרינוולד קרן לדוד מסטאמר אחיו של ערוגת הבושם. למד בשקידה הצטיין בענוה עם זאת היה מעורב בין הבריות ומקבל כל אדם בסבר פנים יפות. נשא לאשה את מרת חיה בתו של הנגיד הרב משה שטינמץ ראש הקהל בווישווא לאחר חתונתו התמיד בתלמודו ובעבודת ה'. לאחר מספר שנים התמנה למגיד מישרים בקלויז במקום חותנו שם ישב, והיה פה מפיק מרגליות בקול נעים בכל מכמני התורה והמוסר בהם התעלה במשך השנים. לאחר פטירת אביו בתרצ"ד נתבקש למלא מקום אביו, אך אנשי ווישוא וכן חותנו התחננו שלא יעזבם, ואז נתקבל כדומ"ץ [דיין ומורה צדק]. שם התמיד ישיבתו עד פרוץ מלחמת העולם השניה ושהנאצים ימ"ש לקחו את כל אנשי העיירה לגטו משם למחנה עבודה בהונגריה. בתקופה קשה נוראה זו העידו אנשים שהיה זהיר בכל מצוות התורה במסירות נפש ממש, וכן עמל לעודד ולחזק את חבריו, ולקבל כל אשר עובר עליהם בלא להתרעם על הנהגתו של ה' יתברך.
זכה להנצל מגיא ההריגה, אך אשתו וששת ילדיו נספו על קידוש ה'. הקים ביתו בשנית עם מרת עטיל לאה שטנדיג מהונגריה שעמדה לימינו במסירות נפש עד יומו האחרון. בסיום המלחמה הגיע ל'מחנה ישראל פרנוולד' והיה רב ואב"ד משם עבר לארה"ב אך נפטר בדמי ימיו בגיל ארבעים וחמש בכ"א בסיון תשי"א ולא זכה להעמיד דור המשך.
הספר נערך ויצא לאור לראשונה ע"י אחיו של המחבר הרב דוד גרינוולד זצ"ל בשנת תש"ל, ובשנית בהוצאה מורחבת בתש"ע בארה"ב.
כמו"כ אציב גל עד נר נשמה, לאחיו של המחבר הרב משה גרינוולד זצ"ל הי"ד שנספה עם משפחתו, וכן אחיו הרב שמואל גרינוולד זצ"ל הי"ד שנספה עם כל משפחתו (י"ג בסיון תש"ד) ולמעשה לספר זכרון עמרם צבי הגעתי דרך עיון בתולדותיו של הרב שמואל באתר תורתך לא שכחתי העוסק בתורתם של קדושי השואה ותולדותיהם.
[3] מובא בספרים קדמונים ביניהם: חסד לאברהם אזולאי (מעין שני נהר י"א) מעבר יבוק תלמיד הרמ"ע מפאנו (שפתי צדק כ"ו) יסוד לדברים בזהר חדש שיר השירים (דף ע"ד ע"ב) אמנם קולמוסים רבים נשתברו על מנין זה של אותיות התורה. ראה בהערותיו הרבות ומאירות של הרב ראובן מרגליות זצ"ל לדברי הזהר. וכן מאמר רחב ומעוטר במקורות רבים נוספים בבאר משה של האדמור מאוז'רוב, לפרשתנו הנושא את השם: ישראל – יש ששים רבוא אותיות לתורה.
[4] האדמו"ר הרב שלמה דוד יהושע המכונה בסלונים מוהרשד"י. נולד בשנת תער"ב, היה בנו יחידו של ה'בית אברהם'. דור רביעי בן אחר בן בשושלת של מייסד חסידות סלונים 'יסוד העבודה'. בעל מח חריף ומעמיק יחד עם רגש לוהט וסוער, התקיפות וההכנעה השתלבו בנפשו כאחת. לאחר הסתלקות אביו בתרצ"ג הכתירוהו כאדמו"ר, בין גדולי החסידות הרב משה קליערס שהיה רבה של טבריה. קיבל על עצמו נהול הישיבה 'תורת חסד' בברנוביץ (אותה תקופה שימש בקודש הרב אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד, היו קשורים ביניהם) וכן ניהול כולל 'רייסין' בארץ ישראל. בעת הפרעות בארץ ישראל (תרצ"ו-תרצ"ט) ויהודים רבים נרצחו ע"י הפורעים הערביים, היו ביניהם מחסידי סלונים, והרוח היתה שפופה, הוא ניצב עודד והפיח תקוה.
אותן שנים עולה המפלצת הנאצית בגרמניה, ועם פרוץ מלחמת העולם גם בתקופות הקשות הפיח בחסידיו רוח חיים, ובפורים ת"ש אמר כי 'בן המלך שהוא בעצם חלק מאביו, אינו משתנה במהותו בכל מצב, וכל כמה שישפילוהו ויבזוהו, צריך תמיד לזכור שהוא בן מלך!' גם לאחר הירצחם של אשתו עם בתו היחידה ואמו, לא נפל ברוחו התחזק בה' וחיזק הסובבים אותו. כאשר גברו ועלו השלהבות ניסו לשכנעו חסידיו מארץ ישראל שיעלה אליהם, ולאחר שהחליט בהסוסים רבים להיענות לבקשתם, כשנודע הדבר לחסידיו בברנוביץ געו בבכיה גדולה, שדמעותיהם שימשו כסכר ליציאתו ועזיבתו צאן מרעיתו, איתם הובל להריגה בו' מרחשון תש"ד. במכתבו האחרון בפרוס חג הפסח ת"ש כתב: אם כי אתנו מה לומר ולדבר אין כמובן, והמשכיל בעת ההיא ידום כמו וידום אהרן, אבל לא ידום המזכירים את ה', אל דמי לכם ואל תתנו דמי לו עד ישים את ירושלים תהלה בארץ…עכלה"ק.
הדברים נערכו עפ"י הקדמת ה'נתיבות שלום' זצ"ל לספר זכרון קדוש שהינו ליקוט ואסופת שרידי תורתו של אדמו"ר מוהרשד"י. כמו"כ בספר מאמר 'בסוד קדושים' עיונים הגותיים אמוניים בנושא השואה, וכן מאמר על סיום תקופת חסידי סלונים בברונביץ. שניהם נכתבו ע"י הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל בעהמ"ח 'נתיבות שלום'. הספר יצא ע"י ישיבת בית אברהם סלונים ירושלים. (שבהוצאתה ספרי נתיבות שלום, שהתפרסמו ברחבי עולם).
[5] לעומת מחשבה זו, אלו דברי קדשו של השפת אמת (בראשית וירא תרל"ח) על אברהם אבינו ע"ה:
והוא יושב פתח כו' כבר דברנו בזה השבח שנאמר לאאע"ה אחר שזכה לכל המדריגה הגדולה הוא יושב בפתח ועל זה נאמר אשרי שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום כו' בלי ספק מי ששומע אליו יתברך בכל יום הוא זוכה למדריגות רבות ונפלאות כמ"ש אשרי. אעפ"כ יהיה שוקד על דלתותי. זה שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום פי' אחר כל התלהבות הגדול שהיתה לו במראה הזאת, אעפ"כ ישב בפתח:
[6] וזלה"ק: פְּקֹד֙ אֶת־בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל־זָכָ֛ר מִבֶּן־חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה תִּפְקְדֵֽם.
[7] הרב חיים אפרים זייציק זצ"ל מגדולי בעלי המוסר בדור האחרון, שזכה לינק מאילנות הגבוהים ביותר בעולם המוסר בישיבות נובהרדוק (ביניהם הרב אברהם יפהן זצ"ל), הוגלה לסיביר שם היה בסכנת חיים מתמדת, זכה להנצל לעלות לארץ ישראל לימד בישיבות 'תפארת ישראל' בחיפה וכן בירושלים עיה"ק, בה קבע מקום משכנו עד הסתלקותו. כתב ספרי מוסר רבים בביאור פרשיות התורה, המועדים, הפטרות, סדור התפילה (ד"כ) ועוד. כולם בעמקות ובלשון פיוטית ועשירה עד למאוד. כך כתב בריש ספרו אור הנפש ח"ב:
בחסל סידור ספרי זה אפרוש כפי לשמים ובלב ספוג רגשי הודיה והכנעה אברך את ה' על אשר הביאני עד הלום, הוציאני ממסגר ומאפילה לאורה ודרור ועוד הואיל להעניק אותי מאוצרו הטוב…ולקדש שמו יתברך בפרי הגיגי ועשתונותי, ונשאתי בחובי כשביב גחלת עוממות בחתחתי ההרפתקאות והנסיונות בתקופת הזעם והשואה של השנים האחרונות…
ידי אשר כרתו עצי יער במדבריות נעזבים ושוממים, חצבו בורות בטיט היון במקומות שאיה צלמות וצמאון, מי מילל שאלו הידים הנוקשות והמצומקות תהיינה עוד מסוגלות לכתוב ולרשום חסדי ה' ונפלאותיו, למען ספר לדור אחרון. לבי זה ששבע ביום התפלץ ונמוג מפחד ונגזר לגזרים מאימת הרשעים האכזרים שהתעללו בנו, מי מילל שלב זה יכון ויתעודד להתרונן ולהשמיע צלילי לחן רינה והודיה לה' יתברך?!…
הבה נפרסם ונגלה לעין כל את יפעת וזיו נשמתינו, זמרה ננעים וקול נרים בתהלות ותשבחות ובמפעלים העצומים לכבוד ה' יתברך ותורתו הקדושה, נחדש נא את חיינו בדרכי התורה והמוסר, נקדש נא את ימינו ולילותנו לכבוד שמים…עכ"ל הרב זייציק זצ"ל. (ראה עוד בספר מפיהם של רבותינו עמ' 223-246 מאמרו 'המוסר היכן הוא')
[8] ראה עלי שור (ח"א שער ראשון פרק ה' ימי האהבה וימי השנאה והיאוש [עפ"י ספר הישר לר"ת] לרב שלמה וולבה זצ"ל.