ליקוטים בעניין מעלת הצדקה והדרכות בנתינת צדקה / הרב אברהם מאיר זיסוויין הי"ד
ספר הליקוטים, שער ג – שער גמילות חסדים
פרק א, מעלת הצדקה
א. הנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד. (ספרי פ' תצא, תנא דבי אליהו זוטא א)
ב. כל העושה צדקה כאילו מלאו לכל העולם כולו חסד. (סוכה דף מ"ט ע"ב)
ג. כל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים חמשה חומשי תורה.
ד. גדול המלוה יותר מן העושה צדקה והמטיל לכיס יותר מכולם. (שבת דף ס"ג ע"א)
ה. אין לך מצוה שנפש האדם מתעלית על ידה כמו בצדקה שאדם נותן מיגיע כפו כו'. (אור הגנוז פ' תרומה).
ו. אמרו רבותינו רז"ל בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שלחנו של אדם מכפר, משום שבא עני ונותן לו משלחנו, וכן אמרו רבותינו ז"ל המאריך בשלחנו מאריך ימים, והטעם כדי שיבא עני ויתן לו.
ז. מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם ליפטר מן העולם, הקב"ה מוסיף לו חיים. (מדרש תנחומא משפטים סי' ח', תנא דבי אליהו זוטא א)
ח. דבר נפלא מאד, כל הנותן צדקה אפילו ניתנה רשות למלאך הממונה על הפורעניות ליפרע ממנו, אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו, אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והן נותנים לו ריצה, ועומד לפני הקב"ה ואומר עליו סנגוריא, ואומר ריבונו של עולם, פלוני שנתת רשות לאבדו זכות גדול בידו, ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכהו, והלא כמה עונות בידו, וזה משיב מצוה זו שעשה שקולה כנגד כולם. באותה שעה הקב"ה אומר למלאכי הפורעניות, אל תגעו בו, כי מצאו לו זכות. (מדרש זוטא שיר השירים א)
ט. אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטט, הרבה בגמילות חסדים. (ירושלמי סנהדרין פ"י)
י. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה, וכל שכן כשהם מרובים. (גיטין דף ז' ע"א)
יא. הבעל שם טוב ז"ל היה מוכיח תמיד את הקהל בזה הפסוק 'ה' צלך', דהיינו כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הבורא יתברך כביכול עושה מה שהאדם עושה, ולכך צריך האדם לעשות מצוות ולתת צדקה ולרחם על העניים, כדי שיעשה הבורא יתברך עמו גם כן טובה. (קדושת לוי פ' ויחי).
פרק ב, הדרכה בנתינת צדקה
א. מתן בסתר
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו עליו השלום. (בבא בתרא דף ט' ע"ב)
כל הנותן צדקה בסתר, הקב"ה כופה ממנו ומאנשי ביתו מלאך המות.
אחד מן הנדיבים היה אומר לחברו, כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממנו פנים בפנים, כי איני רוצה שאראה בכם זלזול השאלה, אלא כתבו שאלתכם אלי על ידי אגרת.
ב. ליתן בשמחה
רבינו האריז"ל היה נותן צדקה בשמחה גדולה וטוב לב, ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר בידו עוד מעות, אם לא, והיה נותן הכל.
ג. המעות שנותן יהיה ממון כשר
דהנה מעשה הצדקה אמרו רבותינו ז"ל ששקולה ככל המצות, ושניהם צריכים למעות, הן לפיזור הצדקה, הן לענג את, והעושה אותה יברא לו סנגורים גדולים, ובפרט בשבת ליתן לו משאלות לבו, וזה אם המעות מנוקה מעון גזל ושאר איסורי תורה. אבל אם חס ושלום המעות שיעשה בו צדקה או שמענג בו שבת גזל או גנוב וכדומה, אז סנגורו כו'. (נועם מגדים פרשת תרומה)
ד. עניי עירו
בתשובת שמש צדקה ח"ד סימן י"ט כתב דעניי עירו אפילו הם עמי הארץ, קודמים לעניי עיר אחרת שהם תלמידי חכמים.
ה. עניי ארץ ישראל
תשובה הלכה דעניי ארץ הקודש נקראים עניי עירך.
ו. יגמול חסד אפילו למי שהרע לו
לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו ולא יהיה חס ושלום נוקם ונוטר.
ז. עונש למי שאינו משיב נפש העני
מאן דלא משיב נפש העני בעולם הזה, הקב"ה לא ישיב נפשו לעולם הבא.
ח. לדון העני לכף זכות
הרוצה לעשות נחת רוח ליוצרו יתברך שמו, אל יכעום על העני. אפילו בשעה שרואה בו שעושה דבר שלא כשורה וכהוגן, ידינהו לכף זכות כי חסרונו ודוחקו גרמה לו זה.
ט. גם המקבל הצדקה יכוון לשם שמים
שמעתי בשם הרב החסיד מו"ה זוסמאן מאניפאליא ז"ל 'ויקחו לי תרומה', היינו שוודאי האדם שנותן צדקה ודאי נותן לשם מצוה כו', אך שהתורה צריכה לזרז המקבל הצדקה שתהיה לשם מצוה ולא לכוונה אחרת. וזה 'ויקחו לי', לשמי, שהלקיחה תהיה לשמי. וזהו שאמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, שבוודאי היתה כוונתו לשם שמים. (מבשר צדק פ' חקת)
מכתב שכתב הרב אברהם מאיר זיסוויין הי"ד לרבו, האדמו"ר רבי אהרן ראטה:
ב משפטים ת"ש סאטמאר יצו"א
אל כ"ק אדמו"ר הרב הקדוש וכו' מוה"ר אהרן שליט"א (זי"ע), ועיניו תחזינה בביאת גואל צדק במהרה, ובינתיים נזכה לשמוע ולהתבשר מבריאותו ומשלומו ולהתחמם באורו ולהתקשר עם בני חבורתו.
אני כתבתי קארטע רעקאמאנדירט על אדרסת ר' אברהם מרדכי קודם חנוכה, וכללתי שם כמה ענינים נחוצים, והנני מצטער אם הקארטע לא באה אל ידו הקדושה, דקדקתי בלימודי בספר הקדוש 'שולחן הטהורש דקדוק קטן במאמר עצות האכילה (דף קפ"ט ע"א) בשורה כב 'מכמה תענית', ואחר כך בשורה כה 'כאילו התענה תענית שלם', גם בשורה האחרונה 'וחשוב בשמים כמו תענית', שבתחילה כתוב 'מכמה תענית' ואחר כך נראה שרק לתענית אחד נחשב. אבקש מאד כשיקח כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א (זי"ע) מועד להשיב לי.
יאבה בטובו להוכיח את בני יצחק שיחזור על לימודו שרגיל בהם ולא ישכחם, כי צריך בכל יום שעה שלימה לחזור וזה קשה לו מעט, וזה לא כביר אמר לי שהמתין הבאנהויף חצי שעה וחזר טו"ב פרקים, על כן הפסד גדול אם יתרפה לחזור עליהם ואבקש מאד לזרזו בזה. אבקש עוד לקרב את ידידי חיים ישראל נ"י וכו' אני נותן המעמדות כסדר ליד הגובה, בפעם אחרת אשלח בעזרת ה' יתברך אינטערנאציאנאלע יארקליך, רק כעת קשה עלי לכתוב איגרת, בכרטיס הקודמת כתבתי וויכטיגערס, וכעת אין לי מה לכתוב רק עיקר כתיבתי להזכר בזכרון קדשו, ולהתכלל עם השפלים הנכללים ברעיוניו הטהורים, כי בעוונותינו הרבים אין עצה ואין תבונה לכוין איזה כוונה, וזאת תקוותי כי כשיתרמי לעתים רחוקות איזה התעוררות אזי תתעורר נפשי השפילה מאד באהבתו, ולזכות לילך באור ה', כי בדוק ונבחן אצלי פעמים רבות, כן יזכנו ה' יתברך שאזכה להתעורר ולהתקשר בעתים תכופות עם כבוד קדושת אדומו"ר שליט"א (זי"ע), ולהתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.
הנכנע מרחוק מול הדרת קדשו
אברהם מאיר בן בילא נעכא
להנצל מחבלי משיח ומעלילות רעות בדבר חתימות הספרים, לזכור בני יצחק עם בני צבי אלימלך וכל בני ביתי לטובה.
(תולדות אהרן, ג, עמו' רלז-רלח. תשובה על מכתב זה, שכתב אליו רבי אהרן ראטה, הובאה בספר אגרות שומרי אמונים, אגרת לח)
החסיד הגאון הרב אברהם מאיר זיסווין, נולד בסביבות שנת תרמ"ח (1888), בעיירה באליגראד, לאביו, הרב יצחק (שהיה חסיד של רבי דוד מדינוב, בעל 'צמח דוד', ובניו, רבי צבי הירש מבלאזשוב והרבי מביקאווסק), ולאימו, מרת בילא נעכא. הרב יצחק היה סוחר שקם בכל יום בשעה אחת אחר חצות לעבודת ה'. הוא נפטר במלחמת הראשונה, לאחר שעסק במסירות נפש בטהרת מתים ובקבורתם, ונדבק במחלקת הכולירע. בצעירותו, התלווה הרב אברהם יצחק לאביו בביקוריו אצל הצדיק מבלאזשוב. ר' אברהם מאיר היה מקושר עם הרבי מבלאזשוב בכל נפשו, ולמד בבית מדרשו. הרבי היה לוקח אותו להתלוות אליו בנסיעותיו, ובחר בו כחברותא לנכדו, ר' ישראל. עוד בצעירותו היה ר' אברהם מאיר מתמיד ועילוי, שמיעט בדיבור, והיה קם בשעה אחת וחצי אחר חצות לעשות בתורה ובתפילה עד לעלות השחר.
במלחמת העולם הראשונה היגר הרבי מבלזאשוב לעיר בודפסט, התלווה אליו הרב אברהם. לאחר ששמע שבישיבת וויצן יש בחור מיוחד, בעל נשמה גדולה, בעל שכל עמוק וחריף, צדיק עליון וקדוש, 'חידוש ועובד ה' גדול', המחזק חבורת בחורים בעבודת ה', נסע הרב אברהם מאיר לוויצן והכיר שם את הבחור רבי אהרן ראטה, ומיד חשב שבחור זה עתיד להיות 'רבן של ישראל, ואלפים ישכימו לפתחו', ונעשה לחסידו ולאחד האריות שבחבורת החברייא קדישא בעיר סטמאר.
לאחר תום מלחמת העולם הראשונה חזר הרבי מבלאזשוב לגליציה והתיישב בעיר רישא, ומשם עבר לגור בעיר סטמאר. משנת תר"פ לערך, התגורר גם הרב אברהם מאיר בסטמאר, בקרבת הרבי מבלאזשוב. הרב אברהם מאיר היה מלמד תינוקות ואחר כך פתח חנות ספרים ותשמיש קדושה. הוא הצליח במסחרו והתחיל עסוק בהוצאת ספרים ובמכירת ספרים ותשמישי קדושה לסוחרים קטנים בכל המדינה. הוא נהג לשבת בחנותו ללמוד ללא הפסקה, ולמעט בדיבורו עם הקונים. הוא חיבר את 'ספר הליקוטים', הכולל לקט דברי תורה, מוסר וחסידות, עצות ודרכים להתקרב לעבודת ה' ולעשותה כתיקנה.
הרב התחתן עם מאת לאה סלאווא, בת הרב יעקב מרדכי שפירא הי"ד, שנהרג עקה"ש בי' בסיון תש"ד.
הרב אברהם מאיר היה תלמיד חכם עצום, וחסיד מופלג, מקובל ובעל מידות נעלות, שהשתוקק לעבודת את ה' ולשמוע את דבר ה'. כשרבי אהרן ראטה אמר לו שיש לו דבר מה לומר לו בעבודת ה', היה הרב אברהם מאיר ממהר להגיע גם באמצע הלילה בעיצומם של ימי החורף. הוא נהג לערוך יחד עם רבי אהרן ראטה תיקון חצות, ולהתפלל יחד עם רבי אהרן וחבורתו. תפילותיו היו בדבקות עצומה. הוא היה בעל תפילה נפלא ובעל קול ערב, ולרוב שימש כשליח ציבור בימים הנוראים.
אגרת ששלח הרב אברהם מאיר לרבי אהרן ראטה, בשנת ת"ש, לאחר שרבי אהרן עלה לארץ ישראל, מופיעה כאן למעלה. מכתבים מרבי אהרן ראטה אל הרב אברהם מאיר מופיעים בספר 'עובדא דאהרן' עמו' קעב, ובספר 'אגרות שומרי אמונים', סי' יח, לח ונג. תשובה לשאלה ששאל מופיעה בשו"ת 'דברי יואל', א, סי' קכו.
באייר תש"ד גורשו יהודי סטמאר לגטו, ומשם החלו להסיע אותם ברכבות למחנה ההשמדה. הרב אברהם מאיר הכין את עצמו לקדש את השם. ביום האחרון לפני הגירוש מהגטו, הלך הרב אברהם מאיר לבית המדרש 'שומרי אמונים', ועמד שם כשלש שעות, כשחתנו הרב יהודה הכהן רוזנברג עומד לצדו, וקרא את כל ספר התהילים. אחר כך אמר לחתנו: 'אני הולך על קידוש השם ואתה תראה להציל עצמך עם המשפחה'. הרב נפרד מבית המדרש בדמעות, והלך לתחנת הרכבת. בדרך אל מחנה ההשמדה אושוויץ, רקד הרב אברהם מאיר כשספר תורה בידו, בשמחה על שהוא הולך למסור נפשו על קידוש ה'. הרב נספה באושוויץ ביום כ"ח באייר תש"ד (1944).
בנו הבחור צבי אלימלך, היה מתמיד עצום ונהג לשורר יחד עם אביו לפני התיבה. הוא נהרג עקה"ש יחד עם קהילת סטמאר בי' בסיון תש"ד.
נספו גם בתו, שבע, ואחיה הילדים: יהושע זאב ונטע.
בנו הרב יצחק נספה יחד עם רעייתו בלימא, וילדיהם חיים שלום, צבי אלימלך, ועוד.
בתו חוה קריינטשא, שרדה, והתחתנה לאחר תום המלחמה עם הרב משה מנחם יאזשעף.