קטגוריה: שומר אמונים

ספר הליקוטים, שער ג – שער גמילות חסדים

פרק א, מעלת הצדקה
א. הנותן צדקה עולה ויושב כנגד כסא הכבוד. (ספרי פ' תצא, תנא דבי אליהו זוטא א)
ב. כל העושה צדקה כאילו מלאו לכל העולם כולו חסד. (סוכה דף מ"ט ע"ב)
ג. כל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו קיים חמשה חומשי תורה.
ד. גדול המלוה יותר מן העושה צדקה והמטיל לכיס יותר מכולם. (שבת דף ס"ג ע"א)
ה. אין לך מצוה שנפש האדם מתעלית על ידה כמו בצדקה שאדם נותן מיגיע כפו כו'. (אור הגנוז פ' תרומה).
ו. אמרו רבותינו רז"ל בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליו ועכשיו שלחנו של אדם מכפר, משום שבא עני ונותן לו משלחנו, וכן אמרו רבותינו ז"ל המאריך בשלחנו מאריך ימים, והטעם כדי שיבא עני ויתן לו.
ז. מי שהשלים נפשו של עני ונתן לו צדקה, אפילו הגיעו ימיו של אותו אדם ליפטר מן העולם, הקב"ה מוסיף לו חיים. (מדרש תנחומא משפטים סי' ח', תנא דבי אליהו זוטא א)
ח. דבר נפלא מאד, כל הנותן צדקה אפילו ניתנה רשות למלאך הממונה על הפורעניות ליפרע ממנו, אין המלאך הממונה על הצדקה מניחו, אלא רץ והולך בין מלאכי מרום והן נותנים לו ריצה, ועומד לפני הקב"ה ואומר עליו סנגוריא, ואומר ריבונו של עולם, פלוני שנתת רשות לאבדו זכות גדול בידו, ומלאך הממונה על הפורעניות אומר בשביל זה אתה מזכהו, והלא כמה עונות בידו, וזה משיב מצוה זו שעשה שקולה כנגד כולם. באותה שעה הקב"ה אומר למלאכי הפורעניות, אל תגעו בו, כי מצאו לו זכות. (מדרש זוטא שיר השירים א)
ט. אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטט, הרבה בגמילות חסדים. (ירושלמי סנהדרין פ"י)
י. אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה, וכל שכן כשהם מרובים. (גיטין דף ז' ע"א)
יא. הבעל שם טוב ז"ל היה מוכיח תמיד את הקהל בזה הפסוק 'ה' צלך', דהיינו כמו שהצל עושה מה שהאדם עושה, כך הבורא יתברך כביכול עושה מה שהאדם עושה, ולכך צריך האדם לעשות מצוות ולתת צדקה ולרחם על העניים, כדי שיעשה הבורא יתברך עמו גם כן טובה. (קדושת לוי פ' ויחי).

פרק ב, הדרכה בנתינת צדקה
א. מתן בסתר
גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו עליו השלום. (בבא בתרא דף ט' ע"ב)
כל הנותן צדקה בסתר, הקב"ה כופה ממנו ומאנשי ביתו מלאך המות.
אחד מן הנדיבים היה אומר לחברו, כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשו ממנו פנים בפנים, כי איני רוצה שאראה בכם זלזול השאלה, אלא כתבו שאלתכם אלי על ידי אגרת.
ב. ליתן בשמחה
רבינו האריז"ל היה נותן צדקה בשמחה גדולה וטוב לב, ולפעמים לא היה מסתכל אם נשאר בידו עוד מעות, אם לא, והיה נותן הכל.
ג. המעות שנותן יהיה ממון כשר
דהנה מעשה הצדקה אמרו רבותינו ז"ל ששקולה ככל המצות, ושניהם צריכים למעות, הן לפיזור הצדקה, הן לענג את, והעושה אותה יברא לו סנגורים גדולים, ובפרט בשבת ליתן לו משאלות לבו, וזה אם המעות מנוקה מעון גזל ושאר איסורי תורה. אבל אם חס ושלום המעות שיעשה בו צדקה או שמענג בו שבת גזל או גנוב וכדומה, אז סנגורו כו'. (נועם מגדים פרשת תרומה)
ד. עניי עירו
בתשובת שמש צדקה ח"ד סימן י"ט כתב דעניי עירו אפילו הם עמי הארץ, קודמים לעניי עיר אחרת שהם תלמידי חכמים.
ה. עניי ארץ ישראל
תשובה הלכה דעניי ארץ הקודש נקראים עניי עירך.
ו. יגמול חסד אפילו למי שהרע לו
לעולם יגמול אדם חסד אפילו עם מי שהרע לו ולא יהיה חס ושלום נוקם ונוטר.
ז. עונש למי שאינו משיב נפש העני
מאן דלא משיב נפש העני בעולם הזה, הקב"ה לא ישיב נפשו לעולם הבא.
ח. לדון העני לכף זכות
הרוצה לעשות נחת רוח ליוצרו יתברך שמו, אל יכעום על העני. אפילו בשעה שרואה בו שעושה דבר שלא כשורה וכהוגן, ידינהו לכף זכות כי חסרונו ודוחקו גרמה לו זה.
ט. גם המקבל הצדקה יכוון לשם שמים
שמעתי בשם הרב החסיד מו"ה זוסמאן מאניפאליא ז"ל 'ויקחו לי תרומה', היינו שוודאי האדם שנותן צדקה ודאי נותן לשם מצוה כו', אך שהתורה צריכה לזרז המקבל הצדקה שתהיה לשם מצוה ולא לכוונה אחרת. וזה 'ויקחו לי', לשמי, שהלקיחה תהיה לשמי. וזהו שאמרו הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, שבוודאי היתה כוונתו לשם שמים. (מבשר צדק פ' חקת)

---

מכתב שכתב הרב אברהם מאיר זיסוויין הי"ד לרבו, האדמו"ר רבי אהרן ראטה:

ב משפטים ת"ש סאטמאר יצו"א

אל כ"ק אדמו"ר הרב הקדוש וכו' מוה"ר אהרן שליט"א (זי"ע), ועיניו תחזינה בביאת גואל צדק במהרה, ובינתיים נזכה לשמוע ולהתבשר מבריאותו ומשלומו ולהתחמם באורו ולהתקשר עם בני חבורתו.

אני כתבתי קארטע רעקאמאנדירט על אדרסת ר' אברהם מרדכי קודם חנוכה, וכללתי שם כמה ענינים נחוצים, והנני מצטער אם הקארטע לא באה אל ידו הקדושה, דקדקתי בלימודי בספר הקדוש 'שולחן הטהורש דקדוק קטן במאמר עצות האכילה (דף קפ"ט ע"א) בשורה כב 'מכמה תענית', ואחר כך בשורה כה 'כאילו התענה תענית שלם', גם בשורה האחרונה 'וחשוב בשמים כמו תענית', שבתחילה כתוב 'מכמה תענית' ואחר כך נראה שרק לתענית אחד נחשב. אבקש מאד כשיקח כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א (זי"ע) מועד להשיב לי.
יאבה בטובו להוכיח את בני יצחק שיחזור על לימודו שרגיל בהם ולא ישכחם, כי צריך בכל יום שעה שלימה לחזור וזה קשה לו מעט, וזה לא כביר אמר לי שהמתין הבאנהויף חצי שעה וחזר טו"ב פרקים, על כן הפסד גדול אם יתרפה לחזור עליהם ואבקש מאד לזרזו בזה. אבקש עוד לקרב את ידידי חיים ישראל נ"י וכו' אני נותן המעמדות כסדר ליד הגובה, בפעם אחרת אשלח בעזרת ה' יתברך אינטערנאציאנאלע יארקליך, רק כעת קשה עלי לכתוב איגרת, בכרטיס הקודמת כתבתי וויכטיגערס, וכעת אין לי מה לכתוב רק עיקר כתיבתי להזכר בזכרון קדשו, ולהתכלל עם השפלים הנכללים ברעיוניו הטהורים, כי בעוונותינו הרבים אין עצה ואין תבונה לכוין איזה כוונה, וזאת תקוותי כי כשיתרמי לעתים רחוקות איזה התעוררות אזי תתעורר נפשי השפילה מאד באהבתו, ולזכות לילך באור ה', כי בדוק ונבחן אצלי פעמים רבות, כן יזכנו ה' יתברך שאזכה להתעורר ולהתקשר בעתים תכופות עם כבוד קדושת אדומו"ר שליט"א (זי"ע), ולהתבשר בשורות טובות ישועות ונחמות.

הנכנע מרחוק מול הדרת קדשו
אברהם מאיר בן בילא נעכא

להנצל מחבלי משיח ומעלילות רעות בדבר חתימות הספרים, לזכור בני יצחק עם בני צבי אלימלך וכל בני ביתי לטובה.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רלז-רלח. תשובה על מכתב זה, שכתב אליו רבי אהרן ראטה, הובאה בספר אגרות שומרי אמונים, אגרת לח)

---

החסיד הגאון הרב אברהם מאיר זיסווין, נולד בסביבות שנת תרמ"ח (1888), בעיירה באליגראד, לאביו, הרב יצחק (שהיה חסיד של רבי דוד מדינוב, בעל 'צמח דוד', ובניו, רבי צבי הירש מבלאזשוב והרבי מביקאווסק), ולאימו, מרת בילא נעכא. הרב יצחק היה סוחר שקם בכל יום בשעה אחת אחר חצות לעבודת ה'. הוא נפטר במלחמת הראשונה, לאחר שעסק במסירות נפש בטהרת מתים ובקבורתם, ונדבק במחלקת הכולירע. בצעירותו, התלווה הרב אברהם יצחק לאביו בביקוריו אצל הצדיק מבלאזשוב. ר' אברהם מאיר היה מקושר עם הרבי מבלאזשוב בכל נפשו, ולמד בבית מדרשו. הרבי היה לוקח אותו להתלוות אליו בנסיעותיו, ובחר בו כחברותא לנכדו, ר' ישראל. עוד בצעירותו היה ר' אברהם מאיר מתמיד ועילוי, שמיעט בדיבור, והיה קם בשעה אחת וחצי אחר חצות לעשות בתורה ובתפילה עד לעלות השחר.

במלחמת העולם הראשונה היגר הרבי מבלזאשוב לעיר בודפסט, התלווה אליו הרב אברהם. לאחר ששמע שבישיבת וויצן יש בחור מיוחד, בעל נשמה גדולה, בעל שכל עמוק וחריף, צדיק עליון וקדוש, 'חידוש ועובד ה' גדול', המחזק חבורת בחורים בעבודת ה', נסע הרב אברהם מאיר לוויצן והכיר שם את הבחור רבי אהרן ראטה, ומיד חשב שבחור זה עתיד להיות 'רבן של ישראל, ואלפים ישכימו לפתחו', ונעשה לחסידו ולאחד האריות שבחבורת החברייא קדישא בעיר סטמאר.

לאחר תום מלחמת העולם הראשונה חזר הרבי מבלאזשוב לגליציה והתיישב בעיר רישא, ומשם עבר לגור בעיר סטמאר. משנת תר"פ לערך, התגורר גם הרב אברהם מאיר בסטמאר, בקרבת הרבי מבלאזשוב. הרב אברהם מאיר היה מלמד תינוקות ואחר כך פתח חנות ספרים ותשמיש קדושה. הוא הצליח במסחרו והתחיל עסוק בהוצאת ספרים ובמכירת ספרים ותשמישי קדושה לסוחרים קטנים בכל המדינה. הוא נהג לשבת בחנותו ללמוד ללא הפסקה, ולמעט בדיבורו עם הקונים. הוא חיבר את 'ספר הליקוטים', הכולל לקט דברי תורה, מוסר וחסידות, עצות ודרכים להתקרב לעבודת ה' ולעשותה כתיקנה.

הרב התחתן עם מאת לאה סלאווא, בת הרב יעקב מרדכי שפירא הי"ד, שנהרג עקה"ש בי' בסיון תש"ד.

הרב אברהם מאיר היה תלמיד חכם עצום, וחסיד מופלג, מקובל ובעל מידות נעלות, שהשתוקק לעבודת את ה' ולשמוע את דבר ה'. כשרבי אהרן ראטה אמר לו שיש לו דבר מה לומר לו בעבודת ה', היה הרב אברהם מאיר ממהר להגיע גם באמצע הלילה בעיצומם של ימי החורף. הוא נהג לערוך יחד עם רבי אהרן ראטה תיקון חצות, ולהתפלל יחד עם רבי אהרן וחבורתו. תפילותיו היו בדבקות עצומה. הוא היה בעל תפילה נפלא ובעל קול ערב, ולרוב שימש כשליח ציבור בימים הנוראים.

אגרת ששלח הרב אברהם מאיר לרבי אהרן ראטה, בשנת ת"ש, לאחר שרבי אהרן עלה לארץ ישראל, מופיעה כאן למעלה. מכתבים מרבי אהרן ראטה אל הרב אברהם מאיר מופיעים בספר 'עובדא דאהרן' עמו' קעב, ובספר 'אגרות שומרי אמונים', סי' יח, לח ונג. תשובה לשאלה ששאל מופיעה בשו"ת 'דברי יואל', א, סי' קכו.

באייר תש"ד גורשו יהודי סטמאר לגטו, ומשם החלו להסיע אותם ברכבות למחנה ההשמדה. הרב אברהם מאיר הכין את עצמו לקדש את השם. ביום האחרון לפני הגירוש מהגטו, הלך הרב אברהם מאיר לבית המדרש 'שומרי אמונים', ועמד שם כשלש שעות, כשחתנו הרב יהודה הכהן רוזנברג עומד לצדו, וקרא את כל ספר התהילים. אחר כך אמר לחתנו: 'אני הולך על קידוש השם ואתה תראה להציל עצמך עם המשפחה'. הרב נפרד מבית המדרש בדמעות, והלך לתחנת הרכבת. בדרך אל מחנה ההשמדה אושוויץ, רקד הרב אברהם מאיר כשספר תורה בידו, בשמחה על שהוא הולך למסור נפשו על קידוש ה'. הרב נספה באושוויץ ביום כ"ח באייר תש"ד (1944).

בנו הבחור צבי אלימלך, היה מתמיד עצום ונהג לשורר יחד עם אביו לפני התיבה. הוא נהרג עקה"ש יחד עם קהילת סטמאר בי' בסיון תש"ד.
נספו גם בתו, שבע, ואחיה הילדים: יהושע זאב ונטע.
בנו הרב יצחק נספה יחד עם רעייתו בלימא, וילדיהם חיים שלום, צבי אלימלך, ועוד.
בתו חוה קריינטשא, שרדה, והתחתנה לאחר תום המלחמה עם הרב משה מנחם יאזשעף.

בעזרת ה' יתברך, אור ליום ה' פרשת לך ת"ש לפ"ק בערענסאס יצ"ו

החיים והשלום ורפואה שלימה וכל טוב סלה לכ"ק אדמו"ר היקר הגאון הקדוש המפורסם חסידא ופרידא בוצינא קדישא מנורה הטהורה אספקלריא המאירה צדיק יסוד עולם בוצינא דנהורא רבן של בני הגולה וכו' וכו' המדריכנו בדרך אלוקים חיים נהירין ליה שבילין דרקיע שליט"א.

אחרי דרישת שלום כ"ק אדמו"ר שליט"א באהבה רבה הנה באתי בביטול והכנעה ובושה, כעבדא קמי מרא, להודיע שבעזרת ה' יתברך החיים והשלום כלנו כה יעזור ה' יתברך לשמוע ולבשר תמיד בשורות טובות, אמן כן יהי רצון. הנה הדאפעשא קבלנו מהאניוד בשבועה העבר עלינו לטובה שכ"ק אדמו"ר שליט"א בא לנכון בשעה טובה ומוצלחת לירושלים עיה"ק, ושמחנו עד לאין לשער משמחת של כ"ק אדמו"ר שליט"א. ואמרתי אז באותו שעה תהילים שה' יתברך ירחם ואשמע איזה בשורה טובה. ובאמצע התהלים אז בא הדאפעשא, והיה לנו שמחה גדולה. כן יעזור ה' יתברך שנשמע תמיד מכ"ק אדמו"ר שליט"א אך טוב וחסד אמן כן יהי רצון.
בעזרת ה' יתברך יש לנו מנין בקר וערב, ומתפללים בהתלהבות ובנחת כמו שמדריכנו כ"ק אדמו"ר שליט"א. ויש כאן הבחור חיים שרגא נ"י, ויש בזה חיזוק גדול לכל הבחורים, כי הוא לומד עמהם בהתמדה רבה, והבחור יוסף נ"י, אחיו של צבי אלימלך מקאשי נ"י, והוא בחור יקר מאד ולומד ומתפלל במסירות נפש. גם הבחור אליעזר נ"י הוא כאן, ולומד גם כן בחשק בעזרת ה'. נם הבחורים משה ונתנאל נ"י מטערניווא, גם המה בחורים טובים בעזרת ה'.
גם יש כאן מטאפלישיין אברהם צבי נ"י, אשר היה ביחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א בנייהייזל. גם הבחור ליפא נ"י נעשה תכשיט בעזרת ה' ולומד בחשק ומתפלל בחיות. ובנו של ר' מיכאל נ"י, מוה"ר צבי נ"י, הוא נעשה עובד ה' במסירות נפש ומתפלל רשפי אש, ומתפלל כאן בוקר וערב, ובא גם בשבת קודש להשלחן ושלוש סעודות ומלוה מלכה. גם גיסו ר' נפתלי צבי נ"י, הוא אברך יקר מאד בעזרת ה'. ויש לנו ברוך ה' שמחה גדולה. השידוך גם לאחותי תחיה יש לה ברוך ה' הנאה גדולה, וה' יתברך יעזור גם להבא. גם שמעלקא נ"י יש לו התקרבות עמנו, ובא בכל עת להתפלל בעת שיש לו פנאי. גם ר' שלום נ"י בא לפעמים להתפלל, ור' משה שמואל נ"י בא גם כן להתפלל בוקר וערב. ור' צבי נ"י נעשה מלמד, ובא עם הילדים להתפלל, ומתחרט מאוד על שלא זכה להתקרב לכ"ק אדמו"ר שליט"א עד עתים הללו. והב' נתנאל נ"י מקאסון היה גם כן כאן עד עכשיו, ואכל אצלי צהרים, ועכשיו הוצרך ליסע לביתו מחמת הלעווינטא ומקווה לבוא בחזרה. גם בנו של ר' דוד ניימן נ"י לומד גם כן כאן. גם ר' משה פראהפיר נ"י בא גם כן בכל פעם אצלינו. ואנו מתפללים על נוסח של כ"ק אדמו"ר שליט"א ובשבת קודש אנו מתפללים גם כן כמו אצל אדמו"ר שליט"א. ואנחנו עומדים להתפלל בשעה שמונה עד שעה אחד עשר בשבת קודש. וגם כל הזמירות אצל השלחן ובשלוש סעודות ומלווה מלכה הכל על נוסח כ"ק אדמו"ר שליט"א. וכל הימים טובים היינו מתפללים על נוסח של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ובנחת. גם נענועין והקפות הכל על נוסח כ"ק אדמו"ר שליט"א. ובעת שהיה האושפיזא של כ"ק אדמו"ר שליט"א, היינו עושים סעודה גדולה מאד, והייתי קורא לפניהם דברי תורה, איזה אגרת מכ"ק אדמו"ר שליט"א. ואנחנו מחזקים עצמינו מעט מהדיבורים שאני זוכר מכ"ק אדמו"ר שליט"א ומהקונטרס, אבל קשה מאד מאד לחזק בעת שאני זוכר את התפלות היקרים והדיבורים היקרים והתורות הנוראים. ממי אזכה עכשיו לשמוע איזה דיבור של אמת, ובפרט בשבת קודש, הזמירות היקרים ובפרט בבשלוש סעודות. ה' יתברך יעזור שאזכה לראות את פני של כ"ק אדמו"ר שליט"א אנפי דשכינתא, ואזכה לשתות בצמא את דבריו הקדושים, היורדים לחדרי בטן, המלהיבים נפשות ישראל לה' יתברך.
וה' יתברך ירחם עלי, כי אין לי עם מה לחזק עצמי רק מה שה' יתברך ריחם עלי וזכיתי להיות ביחד עם כ"ק אדמו"ר שליט"א זה איזה זמן. ומי יתן לי אבר כיונה ולפרוח לירושלים עיר הקודש. ונא לרחם עלי, ולכתוב לי בכל פעם איזה דיבורים של עבודת ה' יתברך והתחזקות, כי באו מים עד נפש, ולכתוב לי מבריאות גופו הקדוש. ה' יתברך ירחם על כ"ק אדמו"ר שליט"א, וישלח לו רפואה שלמה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הקדושים.
גם לכתוב לנו משלום כל אחד ואחד ומהפרנסה, ומי הם ההולכים להתפלל בכל יום ובשבת קודש. ונא לכתוב לנו תיכף ומיד, כי לא ראיתי תמונת יד קדשו זה זמן כביר. ונא לכתוב באריכות הכל באר היטב. ונא להודיענו מה נעשה עם החפצים של כ"ק אדמו"ר שליט"א, ומהספרים. וגם להודיענו אם היה לכ"ק אדמו"ר שליט"א נסיעה טובה, וכיצד הייתה הקבלת פנים של החברייא, ומה עושה ר' אברהם שיש נ"י, ור' אליהו נ"י, והבחור בנימין נ"י, ור' אייזיק נ"י, וחתנו היקר נ"י, והבחור אברהם חיים נ"י, ושאר התלמידים שיחיו. וגם נא לכתוב איזה דיבורים והתחזקות להבחורים שיחיו.
ונא להתפלל עלי שאזכה לשוב לפני ה' יתברך באמת וה' יתברך ינחנו בדרך אמת, ואזכה להיות מתלמידיו הנאמנים, ולהיות מקושר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א בהתקשרות אמת בזה ובבא.
וה' יתברך יעזור שיהיה לי הרחבת הדעת דקדושה, ולא יהיה לי רדיפות מהרשעים, ויהיה לי פרנסה בריווח, כי אין לי מהמעמדות של כ"ק אדמו"ר שליט"א כעת. ועיקר שיהיה לי לב טהור לעבוד ה' יתברך במסירות נפש ולמאוס את ההבלי עולם הזה.
גם נא להתפלל על בני ביתי שתחיה ושמה חנה בת דבורה, שיהיה לה רפואה שלמה, כי בעתים הללו היא חלושה מאוד לא עלינו, ה' יתברך ירחם. גם להתפלל על זקנתי מסיגוט שתחיה, שיהיה לה רפואה שלמה בקרוב. ושמה מלכה בת הינדא. יותר אין לחדש.
ונא לשלוח זה הקלף עם השמות הקדושים שהבטיח לי כ"ק אדמו"ר שליט"א, לשלוח וגם התהילים וגם הבעקישע שהבטיח לי כ"ק אדמו"ר שליט"א. ונא ונא לכתוב לי עבודת ה' יתברך, כי יקרים אצלי הדיבורים של כ"ק אדמו"ר שליט"א מכל חללי דעלמא. וזה כל חיי. ואני מקשר עצמי בכל פעם עם כ"ק אדמו"ר שליט"א, כי אין לי שום רבי, רק כ"ק אדמו"ר שליט"א, המדריכנו בדרך אמת. ונא שלא לשכוח אותי, ולהתפלל עלינו בכל המקומות הקדושים, וגם על כל התלמידים היקרים שיחיו.
הנני דורש שלום כ"ק אדמו"ר שליט"א באהבה ובשמחה רבה, כן דברי עבדו ותלמידו השפל והנבזה המצפה לבשורות טובות ולישועה בכל עניינים ולהיות מתלמידיו הנאמנים בזה ובבא ולחסות צל כנפיו הקדושים, והמשתחווה להדום רגליו הקדושים מרחוק.

הק' יוסף מאיר בן בילא.
בני אברהם אלטיר

פורס בשלום לכל החברייא יקירא וחביבא העובדי ה' במסירות נפש שיחיו, ואשריכם מה טוב חלקיכם שזכיתם שכ"ק אדמו"ר שליט"א יבוא אצליכם, ותזכו לשמוע דברי אלוקים חיים אשר השכינה הקדושה מדברת מתוך גרונו. וממש בעת שאני זוכר מכ"ק אדמו"ר שליט"א אני מוכן ומזומן למסור נפשי עבור כ"ק שליט"א. וה' יתברך יעזור שיהא חלקי עמכם, כי אין עכשיו ממי לקבל שום דבר אמת, רק מכ"ק אדמו"ר שליט"א, כי כ"ק אדמו"ר שליט"א אין עושה שום דבר בלי יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וכל מגמתו רק למיקם שכינתא מעפרא, ומוסר נפשו לה' יתברך בכל עת ובכל שעה. וה' יתברך יעזור לי גם כן שאזכה לחסות תחת צל כנפיו הקדושים. ונא להתפלל שאזכה להיות גם עמכם ביחד, כי זה כל חיינו. וה' יתברך בוודאי ירחם עלי ברוב רחמיו וחסדיו שאזכה לבא לירושלים עיה"ק בקרוב. וה' יתברך יעזור שיתגדל ויתקדש שמו של ה' יתברך ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א בקרוב, ונזכה בקרב לגאולה שלמה. וה' יתברך יעזור לכם שיהיה לכם כל טוב.
ונא לכתוב בכל פעם איזה חדשות מכ"ק אדמו"ר שליט"א, ואיזה דיבורים של עבודת ה' יתברך אשר תשמעו מכ"ק אדמו"ר שליט"א, כי מאוד מאוד צריכים התחזקות בעתים הללו. ה' יתברך ירחם.

כן דברי ידיד נפשכם המצפה לבשורות טובות,
הנ"ל.

(בית יוסף להבה, עמו' עט)

רבי יוסף מאיר זי"ע דיבר פעם מענין אהבת חברים, ואמר שצריכים לעבוד על אהבת חברים. וצוה שכשהולכים למקוה שיטבלו טבילה אחת שבזכות זה יזכה לאהבת חברים. וכן במדה אחרת, למשל תפילה או צדקה, יבקשו גם כן על אהבת חברים. ופעם אמר לפנינו מוסר, שאם היינו מצייתים אותו והיינו מבקשים בעשיית המצוות כמו שצוה לנו, היה כבר מוכרח שהיה לנו אהבת חברים.

(זכרון צדיק, סעיף כג)

רבי יוסף מאיר זי"ע אמר לנו בשם רבינו זי"ע בענין הבטחון, כי אם יש לאחד בטחון שהקב"ה יעזרהו, אז הקב"ה עוזרו. אבל אם יש לאחד בטחון ומקבל כסף על ידי הדואר, למעשה הכסף שלחו כבר לפני כמה ימים עוד לפני שהיה לו בטחון, ואיך זה. ואמר רבינו זי"ע, כי בשמים ידעו שהיום יהיה לו בטחון, אז סובבו מן השמים שישלחו לו הכסף באופן שתיכף שיהיה לו בטחון יקבל הכסף.

(זכרון צדיק, סעיף מז)

רבי יוסף מאיר זי"ע דיבר עמנו בענין זריזות, ואמר כשרואים אנשים בערב שבת קודש עם חשיכה, כשכבר מאוחר, רצים במהרה למקוה וכו', יכולים לחשוב שזהו זריזות, שרצים וממהרים עצמם. ואמר רבי יוסף מאיר זי"ע שזה לא זריזות, רק זהו בהלה. זריזות פירושה שתיכף בערב שבת קודש ביום מתחילים כבר לעשות ההכנות שצריכים לעשות לשבת קודש, ובערב שבת קודש עם חשיכה כשבא זמן כניסת שבת כבר מוכנים והולכים לבית המדרש, זהו זריזות.

(זכרון צדיק, סעיף מח)

רבי יוסף מאיר זי"ע אמר לנו שאם רוצים ללמוד, צריכים מקודם לעבוד על שפלות רוח. וכן אומרים בתפילת 'אלוקי נצור' 'ונפשי כעפר לכל תהיה', ואחר כך אומרים 'פתח לבי בתורתך'.

(זכרון צדיק, סעיף מ)

שמעתי מרבי יוסף מאיר זי"ע שאמר בשם רבינו זי"ע לפעמים אם הצדיק רואה שאחד צריך להמתקת הדינים, אז עושה מזה האיש צחוק, ועל ידי הצחוק נמחק. וזה מרומז בהפסוק 'צחוק עשה לי אלקים', על ידי צחוק, 'עשה לי', המתיק לי, בחינת 'אלקים'. אם כן תאמר גם אני אעשה צחוק מחברי, על זה אמר 'כל השומע יצחק לי', מלשון 'והם לא ידעו כי שומע יוסף', לשון הבנה, רק מי שמבין יכול לעשות זאת.

(זכרון צדיק, סעיף נו)

---

רבי יוסף מאיר ב"ר חיים אברהם פולק (פאללאק) הי"ד, נולד בספינקא בכ"ד באדר ב' תרע"ג (1913) לאביו הרב חיים אברהם פולק (בנו של הרב אביגדור פולק, חתן בעל 'אמרי יוסף' מספינקא) ואימו מרת ביילא, בת רבי שלמה יהודה לאבין, האדמו"ר מקולמייה. בעודו נער, נודע יוסף מאיר, כעילוי ומתמיד בתורה, הלומד כל הלילה עד עלות השחר, בפרישות ובקדושה. הוא היה מרבה להתפלל ועמל לתקן את מידותיו.  בתקופת מלחמת העולם הראשונה, עבר עם הוריו ועם סבו לברגסאז.

הוא היה תלמידם של ר' מיכל יוזופיף הי"ד, ואחר כך למד בישיבת דודו רבי יצחק אייזיק וויייס הי"ד, בעל ה'חקל יצחק' מספינקא, בעיר סעלש.

בשנת תרצ"ג, לאחר פטירת אביו, ומילא רבי יוסף מאיר את מקומו ברבנות ברגסאז, אך סירב להתמנות לאדמו"ר לפני נישואיו. הוא המשיך להשתלם בדרכי העבודה והיראה, באורחות החסידות, וצעירים רבים למדו ממנו את דרכי התורה והחסידות.

במשך מספר שנים למד רבי יוסף מאיר בברגסאז, 18 שעות ביממה, עם ידידו הרב נפתלי צבי לאבין מזידיטשוב, שהיה אחיין של חותנו ותלמיד מובהק של ה'חקל יצחק' מספינקא'.

רבי יוסף מאיר התחתן עם בתו של האדמו"ר ממאקווא רבי יחיאל חיים לאבין, ממשפחות אדמו"רי זידיטשוב ובעלז, ובחתונתו הוכרז כאדמו"ר. הוא היה מקורב לצדיקי דורו ובהם סבו – רבי אביגדור מסיגעט, דודו – רבי יצחק אייזיק מספינקא, רבי חיים אלעזר שפירא בעל ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש ורבי אהרן מבעלז.

בעקבות קריאת הספר 'השלחן הטהור', הבריח רבי יוסף מאיר את הגבול לרומניה, דבק במחבר הספר, רבי אהרן ראטה, היה לתלמיד מובהק שלו, ולמד ממנו את עיקר תורתו ואת דרכי ההנהגה החסידית, במדרגות נשגבות. רבי יוסף מאיר נודע כצדיק מופלא, שעובד את ה' במסירות נפש. תפילותיו היו עד כלות הנפש, בהתרגשות ובהתלהבות עצומה.

בשנת תרצ"ו גירשה רומניה את הנתינים הזרים, ורבי יוסף מאיר שכנע את רבי אהרן ראטה לעבור מסאטמר לעיר ברגסאז. אף שהיה לו בית מדרש משלו, לא ויתר ר' יוסף מאיר על התפילות אצל רבו, על אף חולשתו ועל אף שהיה גר במרחק חצי שעה מבית מדרשו של רבי אהרן. בשבתות היה מתפלל שחרית בבית מדרשו, ומגיע להתפלל מוסף בבית מדרשו של רבו. אחר כך שב לביתו לסעודת שבת, וחוזר לבית מדרשו של רבו לסעודה שלישית. הוא חזר לביתו להבדיל, ומיהר בחזרה לסעודת מלווה מלכה עם רבו.

בשנת תרצ"ט, כאשר רבי אהרן עלה לארץ ישראל, הוא מינה את רבי יוסף מאיר כראש חבורת 'שומרי אמונים' בעיר ברגסאז, וכתב לו 'ידו כידי, ובכוחו יהיה לפעול ישועות לישראל'. רבי אהרן בירך אותו שיהיה בכוחו לקרב נפשות ישראל לקדושה, והורה לו להשתדל להיות בשמחה תמיד.

רבי יוסף מאיר היה נוסע לשבתות לריכוזי החסידים מחבורת 'שומרי אמונים', וקירב במיוחד את הצעירים. הייתה לו יכולת להשפיע על רחוקים ולהחזירם בתשובה, כשהוא ממלא את ליבם באהבה לבורא עולם.

לאחר עלייתו של רבי אהרן ראטה לארץ, הוא המשיך להתכתב עם רבי יוסף מאיר. מכתביהם פורסמו בספר 'פנקס שומרי אמונים' ובספרים נוספים. רבי אהרן כתב לחסידיו בחו"ל: 'דעו שהנחתי בחו"ל תלמיד כמותי ממש ויותר ממני, הוא רבי יוסף מאיר, אשר מקדש שמו ברבים ומעמיד תלמידים ומלהב נפשות ישראל לאביהם שבשמים, וכולם נכנעים תחתיו, בראותם גודל צדקתו ומסירת נפשו לה', וגודל תמימותו וריינקט שלו [נקיונו], כולם נתקשרו אליו כי הוא תלמיד נאמן ואינו מבקש לגרמיה כלום. לכן מי לה' אלי ומי שנחשב לתלמידי, אני מבקש וגוזר ואומר שתתקשרו עם רבי יוסף מאיר, ובפרט בחורי חמד תיסעו אליו ותרגישו חיות חדש אשר ייפח בקרבכם. וכל הבעלי בתים אשר מחזיקים עצמם לתלמידי בכל ארץ אונגארין, לכולם ציוויתי שיסעו לרבי יוסף מאיר ולהכנע תחתיו, ונחשב אצלי כמו שנוסעים אלי ממש, כי לא הנחתי בחו"ל תלמיד נאמן ומקושר כמותו, אשר מעודו לא החליש דעתי והראה כל מיני מסירת נפש בלי לשער ולספר. ובזה הקב"ה יהא בעזרכם, כל התלמידים מאונגארין, שכולם יסעו לרבי יוסף מאיר. ואם תצייתו לדברי אז תהיו מקושרים בלבבי עד עולם'.

בשנת תש"א התחיל רבי יוסף מאיר ללמוד את הלכות קידוש השם בשלחן ערוך, ודיבר עם חסידיו בעניין זה. רבי יוסף מאיר נעצר יחד עם המוני יהודים שלא היו נתיני הונגריה. אף שיכל לברוח הוא בחר להישאר עם היהודים שנלכדו. לאחר שהתפללו בהשכמה אמר רבי יוסף מאיר 'נקבל על עצמינו איפה שנהיה ואיפה שנעמוד לא נזוז עצמינו חס ושלום מהבורא יתברך שמו לעולם', וקיבל יחד עם בני חבורתו עול מלכות שמים בקריאת 'שמע ישראל' ו'ה' מלך', ולבסוף בירך כל אחד ונתן ברכת פרידה לכל החבורה הקדושה. הלכודים גורשו אל העיר קמניץ-פודולוסק שבאוקראינה, משם שלח הרבי מכתבי חיזוק לחסידיו בברגסאז, וחיזק את אחיו היהודים במחנה. בהמשך, שיקרו הגרמנים ואמרו ליהודים שמובילים אותם בהחזרה להונגריה, אך למעשה הוציאו אותם מחוץ לעיר והורו להם לחפור בורות עמוקים. לאחר שלקחו את כל רכושם ואל מלבושיהם, נרצחו היהודים בבורות, ונקברו בקבר אחים, בד' באלול תש"א.

יחד עם אביה, עלתה אלמנתו חנה לארץ ישראל עם שני ילדיה הקטנים, אברהם אלתר (לימים אדמו"ר מברגסאז בעיר פתח תקווה) וביילא חיה (לימים רעייתו של הרב מנחם מנדל מנדלסון, רבה של קוממיות. אלמנת הרב יוסף מאיר, נישאה, בזיווג שני, עם הרבי ר' אהרן מבעלז.

תולדותיו הובאו בחוברת 'קול אמונים', קובץ לתורה וחסידות דחסידי שומרי אמונים, תשרי תשמ"ה, עמ' 51-53, ובספר 'בית יוסף להבה' (ירושלים, תשע"ח). שמועת משמו הובאו בספר 'קונטרס זכרון צדיק', מאת הרב יצחק אייזיק זעליקאוויטש (ירושלים, תשמ"ד ותשמ"ז).

ב"ה

אור ליום ב' לס' מקץ כלנו בני איש אחד נחנו שנת קול מבשר טוב [תרצ"ה] לפ"ק פה סאקמאר יצ"ו.

שלום וכל טוב סלה ובריאות גוף ונפש וישוב הדעת דקדושה וכל מילי דמיטב, בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות, לאורך ימים ושנים טובים והארת חנוכה אור המאיר, ומתחדש בכל שנה בעת ובזמן הזה, וה' יתברך יעזור לך ברוב רחמיו שתהיה תמיד בכל עת ובכל שעה ממש בלב מלא שמחה, והצלחה בלימוד התורה הקדושה פקודי ה' ישרים משמחי לב, ויקוים כך מה שברכו תלמידי ר' אמי או ר' חנינא עולמך תראה בחייך וכו' לכבוד אחינו היקר והחביב עלינו הב' הח'… ויזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, אחי היקר טייערער ברידער זאת אני כותב לך מקודם שתתחזק ותתאמץ מאוד להיות בשמחה, ועל ידי זה בוודאי ה' יתברך ישמור לך בכל העניינים, ובטח על ה' יתברך שבוודאי ישמור לך בכל העניניים, ותחיה רגיל על לשונך בכל עת על דבר קטן וגדול ה' יתברך זאל מיר העלפן אויף דעם אין דעם ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים בכלל כל ישראל הקדושים. הנה איתא בספרים שבימים אלו מסוגל מאד נתינת הצדקה לתקן בהם פגמי נפשו, צלח רכב על דבר אמת ותתן צדקה. ותרגיל את עצמך מעט מעט בשפלות רוח, ותאמר בכל יום על כל פנים חמישה קפיטלאך תהלים בכוונה עצומה. ותרגיל את עצמך להתפלל עם פי' המלות, כי בלא זה הוא ממש כגוף בלא נשמה חס ושלום. ותתמיד בלימודך בכל האפשר, ולבקש מה' יתברך להדבק בתורה. ותראה ללמוד שולחן ערוך אורח חיים בכל יום, ותראה לקבוע לכל שיעור זמן מיוחד ועל ידי זה תהיה לך הכל בנקל ותעשה הכל בשמחה. ה' יתברך ברוב רחמיו ירחם עלינו בכל עת, לכל אחד לפי מצבו, בישועה פרטית ובישועה כללית, ונעלה במהרה לציון ברינה במהרה בימינו אמן.

כן דברי  אוהבו

יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' של"ט-ש"מ)

ב"ה

יום ב' פ' תצוה [ח' באדר] תרצ"ו לפ"ק.

חיים ושלום ובריות גופא בשלימות והרחבת הדעת לעבודת ה' יתברך לכבוד אהובי…

אחי אהובי מה אני יכול לכתוב לך חזק ונתחזק בעבודת ה' יתברך בכל מאמצי כוחינו, ולחטוף מה שיכולים "הכל ריוח" נישט ווארטען נאר ארבעטן פלייסיג לערנען, אין דאווענען מיט שמחה מיט בטחון ואמונה, נישט זארגען חלילה נאר ארבייטען, נישט ליידיג גיין חלילה, דענסמאל מוז גוט זיין. ואכתוב לך אחי אהובי מהתורה דשלוש סעודות דשבת קודש בקיצור, בתוך הדברים דיבר הרבה ממעלות העונה אמן ובפרט אמן יהא שמיה רבה, ולכוון בו הפירוש של המחזור וויטרי [מתוך פירוש מס' ברכות דף ע"ו], ואמר שזה תועלת גדול לאידישקייט ומביא להרבה טובות.

אחי אהובי העיקר הוא שתחזק עצמך בכל עת ואל תתרשל חלילה, ולא תתחבר עם לצים מדברי לשון הרע ורכילות. הגם כי אני נאה דורש ואין נאה מקיים בעוונותי הרבים, על כל פנים תקבל האמת ממי שאמרו, דער עיקר איז נישט ליידין גיין נאר טאן וואס מען קען, אני פורס בשלומך הטוב ומאוה לך כל טוב ומשתוקק לראותך מתוך שמחה.

ידידך אוהבך הקטן
פנחס בן דבורה וויינבערגער

(תולדות אהרן, ג, עמו' שמ"א)

ב"ה

יום ד' לס' השקיפה ממעון קדשך וכו' [ט"ו באלול] תרצ"ו פה סאטמאר יע"א.

שלום וכל טוב סלה ובריאות גוף ונפש ושמחת הלב, וכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים, לכבוד אהובי ידיד נפשי חמדת לבבי דבוק כאח לי באהבה רבה אשר בעזרת ה' יתברך לא תכבה עולמית, הבחור החכם מוכתב במומד"ט… נ"י.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, הנה אודיעך שאני ברוך ה' בקו הבריאות וכה יוסיף ה' יתברך לשמוע ולהשמיע אך טוב, נצח סלה ועד אמן.

הנה אחי אהובי זיסער ברידער ראה להחזיק לבך תמיד באמונה ושמחה, ותקיים מה שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר וכמובא בספרים הקדושים דאמרו הלשון לעולם, שמשמע שתמיד לא יחשה ולא ישקוט מלפקח על עצמו, ולהסתכל ולהתבונן על תחבולות היצר, שהוא ער ותמיד עומד על המשמר האיך להפיל את האדם, ועל כן העצה היעוצה שנתחזק תמיד באמונה במלכינו יתברך שמו, אף על פי שהיצר עומד עלינו בכמה מיני צער ורדיפות מכל צד ופנה, בבית ובחוץ בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו, ואינו מניח אותנו אפילו רגע ממש בכל מיני נסיונות, כפי שיודע ומרגיש כל אחד כמאמר חכ' לב יודע מרת נפשו, והוא בשביל אהבת ידידות עריבות מלכינו יתברך שמו ויתעלה לא שת לבו אל כל זה, ולוחם מלחמת מצוה באהבה ובשמחה, ועושה כל מה שבכוחו ויותר מזה, אז ה' יתברך מרחם עליו שיכול להוציא מחשבתו מכח אל הפועל ויוכל לנצחו, ויוכל לעבדו בלב שלם באהבה ושמחה.

על כן אחי אהובי הנה נכמרו רחמי עליך בשביל גודל צער ורדיפות אשר עברו עליך, והנה אתה צעיר לימים אבל אחי הנעים הארציגער ברידער, נא ונא אל תירא ותפחד משום דבר, רק אדרבה תתחזק ותתאמץ ביותר, ובטח בד' שבוודאי יעזור לך. רק תקבע זה האמונה בלבך כיתד שלא תמוט, וכן תבקש תמיד מה' יתברך שיעזור לך, וכן אנו נבקש, ובוודאי שירחם עלינו וישמע את תפלתינו, ובפרט בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה תבקש בדמעות שליש על זה, ותראה להתדבק בתורה הקדושה כפי יכלתך, וגם הוא יצילך מכל רע ברוחניות ובגשמיות, וגם תתן צדקה ולכל הפחות פרוטה אחת בכל יום קודם התפילה, כי הוא דבר גדול מאוד. והכל באמונה והכנעה ושמחה, ועל ידי זה יקוים הפסוק השקיפה וכו' ויאר ד' פניו אליך. אמן.

כן דברי  אחיך המצפה לראותך מתוך נחת אוהבך בלב ונפש,

יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' של"ח-של"ט)

ב"ה

יום ג' לסדר כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט [כ"ח באלול] שנת תרצ"ו לפ"ק.

שלום וכל טוב סלה ובריאות וכל מילי דמיטב בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות וחתימה טובה בתוך ספרן של צדיקים לכבוד ידידינו אהובנו מחמד לבבינו הב' הח'… נ"י.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, אודיעך שאנו ברוך ה' בקו הבריאות, כה יוסיף ה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים לשמוע ממך ומכל ישראל הקדושים בכלל ובפרט, נצח סלה ועד אמן.

הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה, שאם רוצים לעבוד את ד' כראוי וכיאות לפני מלכינו יוצרנו יתברך שמו, אי אפשר כי אם בשמחה, באם לבו מלא שמחה אז יכול לעשות הכל ובכוונה לעשות נחת רוח לה' יתברך באהבה. הלא אין ה' יתברך שורה אלא מתוך שמחה, ובלעדו כמעט אי אפשר לעשות שום דבר בשלימות. וידוע שאמר האר"י הקדוש זי"ע שזכה לכל המדרגות מפני שעשה כל מצוה בשמחה ובחשק, ואמר שזה הפי' תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל, דהיינו שצריך לעבוד את ה' יתברך בשמחה יותר מאילו היה לו רוב כל, ואז ה' יתברך שורה והיה לך בעזרך, תדע אחי הנעים שאתה צריך להכין את עצמך לתפלה, לדורן, ולמלחמה, לתפלה היינו שבכל התפלות תכווין מעמקי דלבך שה' יתברך יהא בעזרך, וכך תחשוב בדעתך יוצרי ובוראי תעזור לי ברוב רחמים וחסדך הגדולים כך וכך על כל דבר פרטי, ואפילו באמצע היום תאמר כך בפה מלא מעומקי דלבא, ואפילו כמה פעמים ביום תאמר כך על כל דבר פרטי, ובוודאי ה' יתברך בעזרך, ולדורן היינו שתתן צדקה כפי היכולת בכל יום, וזה סגולה נפלאה לכל העניינים אבל תתן רק לעשות נחת רוח לה' יתברך.

אחי הנעים הפוך בה ותראה לקיים את כל הכתוב בה ולא תפיל דבר ארצה בעזרת ה', וברוב רחמיו מהרה תצא מאפילה לאורה, ומשעבוד לגאולה.

כן דברי אחיך אוהבך יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' ש"מ-שמ"א)

---

האחים הרב פנחס והרב יואל ווינברגר הי"ד, בני דבורה, היו מחשובי תלמידיו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה בחברת 'שומרי אמונים' בסטמאר. אביהם היה הגבאי הראשי של בית המדרש הגדול בעיר. שניהם האחים 'היו שני לפידי אש בעבודת ה' יתברך. במוחם ולבם היו רק השתוקקות וגעגועין האיך ובמה יכולים לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו'. הם נהרגו על קידוש ה' [באושוויץ] עם חורבנה של קהילת סטמאר בחודש סיון תש"ד. הי"ד.

לא מצאתי כל מקור אודותם מלבד הספר 'תולדות אהרן', ג (בית שמש, תשנ"ז), עמו' שלו-שמא.

ב"ה

לסדר 'הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי'.

שלום וכל טוב לכבוד אהובי הנצמד בלבבי הבחור החשוב כמר… ויזרח.

הנה ראיתי מכתבך מרוב שמחה שזה כמה הייתי משתוקק לשמוע או לראות מה שאתה עושה, אבל כאשר קראתי מכתבך יש לי רק צער על מעמדך ונפל ברעיוני שמיד אכתוב לך איזה שורות, הגם שאין לי שום רגילות לכתוב, כי מעודי לא כתבתי לשום אדם זולת אגרת שלומים לקרובי, על כן קשה עלי הדבר, אבל היות שאתה חביב מאוד בעיני, על כן לקחתי לי הפנאי לכתוב לך.

הנני אומר לך בדעתי הקלושה שאל יפול לבך מכל הרפתקאות שעוברים עליך, כי הכל לטובה מאת הקב"ה כמו שנרמז בזה הפסוק 'הלא הוא כמוס עמדי', כמו שמספרים מכמה צדיקים שעברו עליהם הרבה הרפתקאות ונסיונות עד שהגיעו לתכלית הנרצה, כי מי יודע דרכיו של הקב"ה מה שמוכרח לעבור על כל נפש מישראל דברים שונים, ואין אחד דומה לחברו.

וארמוז לך בקיצור מה שאמר רבינו אתמול בתוך הדברות קודש, 'רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד' ', וקשה וכי יש רעות לצדיק, הלא הוא יודע שהכל לטובה מאת הקב"ה, גם מהו 'ומכלם'. אלא הפירוש הרעות של הצדיק הוא שיש לו מניעות בעבודת ה', וזה 'כלם' שזה הרעה עולה על כל הרעות שבעולם, אבל 'יצילנו ד' '. ואמר על זה היום שזה גם כן אינו טוב שיתעצב אדם על מניעות שיש לו בעבדות ד', אלא צריך לחזק עצמו בשמחה בכל ענינים.

ואומר לך עוד הפעם, אל תפול בדעתך כלום מכל מה שעובר עליך, איתא בספרים הקדושים שכשמוכן לאדם איזה ישועה לבוא, שולחים לו מקודם איזה נסיונות, וצריך האדם לחזק עצמו שיוכל לעמוד בהנסיון. הגם שאני רחוק מכל זה אלא מפני חביבתך הרהבתי לכתוב לך.

אני פורש בשלומך ומברך אותך בגמר חתימה טובה ובישועה מן השמים.

הק' ישראל ליפא המצפה לישועה.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רצא-רצב)

גם אני הק' שאול יעקב בן דרעזי לאה פורס בשלום אדמו"ר שליט"א [זי"ע] ומבקש בקידה וכריעה שתתפללו עבורי שלא אהיה נדחה חס ושלום משני עולמות. בזה החורף למדתי עם נערים בבית מדרשינו, והיה קשה לי מאד. ה' יתברך יעזור לי על להבא. ה' יתברך יעזור לעשות שידוך עם בני הלל. בזה החורף למד בהתמדה והוא, ברוך ה', ירא חטא, ואיני יודע אם לשלח אותו לארץ ישראל או לעשות עמו שידוך בכאן, וכו'. ואנו מתפללים בכל יום על בריאת אדמו"ר שליט"א [זי"ע], ושנזכה לילך לקראת משיח צדקינו במהרה בימינו, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים אמן כן יהי רצון.

(מכתב שכתב רבי שאול יעקב הי"ד בשנת תש"ב לרבי אהרן ראטה, בצירוף למכתבם של החבריא דסאטמאר. תולדות אהרן, ג, עמו' שעה)

---

הרב ישראל ליפא והרב שאול יעקב פרידמן הי"ד, נולדו לר' זישא מרדכי פרידמן ורעייתו מרת דרעזי לאה, הוא ואחיו, הם היו מבכירי תלמידי רבי אהרן ראטה, ה'שומר אמונים' בסאטמר.

הרב ישראל ליפא עבד את ה' באהבה וביראה, בענווה ושפלות יתירה, מתוך עוני ויסורים. הוא עבד לפרנסתו במסחר ביין, ורבו היה מקדש בשבתות על היין שלו.

הרב ר' שאול יעקב נולד בבוקובינה, היה מקורב לאדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס, ה'חקל יצחק' הי"ד, ולאדמו"ר מויזניץ', רבי ישראל הגר, ה'אהבת ישראל' ולמד בחברותא עם בנו האדמו"ר מויזניץ' רבי חיים מאיר הגר, ה'אמרי חיים'. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלט הרב שאול יעקב לסאטמר, והתחתן שם. האדמו"ר רבי אהרן ראטה עבר לפעשט לסאטמר, ושם התקרב אליו הרב שאול יעקב באהבה ובהכנעה. הרב שאול יעקב סיים את הש"ס שש עשרה פעמים והיה גאון מפולג הבקי בתורה, בש"ס ובפוסקים. הוא לימד תינוקות והרביץ תורה ברבים, הוא התפלל בהתלהבות רבה, והתנהג בענווה מופלגת, כשהוא מבטל את עצמו לפני כל ילד. למרות שחי בצער ובדוחק, היה מהדר בהכנסת אורחים. רבו אמר עליו שיש לו את מדריגת צדיק הדור. לאחר שסירב להלשין על שכינו היהודי שהחביא בביתו סחורה שהחזקתה נאסרה בידי השלטונות, נשלח הרב לכלא, שם ישב במשך ארבעה חודשים, תוך שהוא מקבל את הייסורים באהבה. כשנפגש עם רבו שעמד לעלות לארץ ישראל אמר שבבית הסוהר כמעט ולא חסר לו כלום, כי שם ניתן לעבוד את ה' בלי הפרעות, ורק מקווה טהרה חסר לו.

בחודש אייר תש"ד גרשו הגרמניה את יהודי סאטמר לגטו, ולקראת סוף החודש החלו לגרש את יהודי הגטו ברכבות למחנה המוות אושוויץ. הרב ישראל ליפא נהרג על קידוש השם בחודש סיון תש"ד, יחד עם רבים מאנשי קהילת סאטמר. הרב שאול יעקב נהרג באושוויץ על קידוש השם עם רבים מקהילת סאטמר הי"ד, ביום ו' בסיון תש"ד, היום הראשון של חג השבועות. בנו, הלל, שרד את המלחמה.

המידע על שני האחים נמצא בספר 'תולדות אהרן' (ג, בית שמש, תשנ"ז, מאת ר' מרדכי הכהן בלום), ולא הצלחתי למצוא מידע נוסף עליהם מכל מקור אחר.

יום ג' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה תרצ"ו לפ"ק ניר אדאני.

אהבה אחוה ושלום וכל טוב סלה וברכת כתיבה וחתימה טובה לחיים, אל מעלת כבוד קדושת החבריא יקירי ירושלים קרתא דשופריא, האי ניהו חברים וידידים, אנשי מעשה וחסידים, בכל לבב ונפש צמודים, חברים ואהודים, רעים וחמודים, המה התלמידים, לרבינו הקודש והטהור, אור הבהיר, אשר בצלו נחיה בגוים ואשר אליו בתוכיות לבותינו חקוקה, האהבה העמוקה, ורב התשוקה, אל נועמת אור נשמתו הוותיקה, חדות ה' ואימתו מפיקה, מי כמוהו מורה, דרכי ה' הנורא, בגודל החשכות השורה ושורר בעולם, מה נאמר ומה נדבר הכי נוכל להלל די התהלה לקל יתברך, אשר שלח לנו אור קדוש כזה, בדור שפל ונבזה כזה, להחיות נפשות תמימים, וחברים הנאהבים ונעימים, בדברים חמימים מקיץ רדומים, מבעירים גחלי עמומים, ומרפאים לבבות עגומים, מה עצמו ורבו עזוזי רחמיו העצומים, יחיהו ה' אורך ימים ושנות חיים, בתוככי ירושלים. הנני בא בשורתיים, אל אנשי ירושלים, לעורר האהבה ותשוקה אשר בלבבי טמורים, אל אותן הקשורים, ובכל לבב ונפש אחד להיות, עיניהם תלויות, ובידם חרב פיפיות, עוד אצל תל תלפיות, לבותיהם צופיות.

והנה אחיי אהוביי מה מאד נעורר עצמינו, בהעלות על לב לבינו, חסדיו הגדיל עלינו, ועלינו לשבח, ובכל תוקף ועוז לנצח, על מלאכת בית ה' יתברך, אשר ברחמיו מאורו עלינו זרח, וקרבנו לפני המקום, לחזות יום נקם, ויהודי באשר הוא שם, ערב לו וקם, ועליו להלחם, האי ניהו רבינו הקדוש והטהור, אור הבהיר, משוש דורינו חיות עם ונעימות לבבינו, אורך ימינו, ממש חיינו אשר מאיר בלבבינו, נקודה יהדות בדור חשוך כזה, אשר ממש בעוונותינו הרבים מקוים בנו 'אין דורש ואין מבקש', והאידישקייט בעוונותינו הרבים נעשה ללעג ולקלס. והוא בדיבוריו הקדושים והטהורים, והמלהיבים הלב ונפש, ונועם זיו פניו הקדושים המפיקים עוז וחדוה, אשר מי רק מביט בצורתו הקדושה והטהורה, תביא לו התעוררות תשובה ושמחה בלבבו. אתם הידידים, הלא בשם בארצות החיים אינם יודעים כך כך מיעוט מציאתו, אבל אנן בדידן יודעים ורואים, כי אין כמוהו בכל פרטיו וכלליו, ואפילו רק פרט אחד מעניניו, אשר לו הדומיה תהילה. היאומן כי יסופר עזוז הנפלאות, הוא יאיר נרו בגודל התלאות, וגופו הק' החלש ויסוריו הגדולים, ירפאהו ה' רפואה אמיתית, תפלתו בלפידי יקוד האש הנורא קול חוצב להבות אש ממש. המס ימס הלב והיה למים הכי שמעו כזאת, מרגישים טעם גן עדן ועונג נועם אור זיו השכינה. בפרט באמירת תורותיו ודרשותיו היקרות נובעים ממעין הנובע ממש באר מים חיים, דברים נפלאים, בפז מסולאים ועבודת השם ממולאים, ברגשי להב יקוד אש החזק יורדים ונוקבים, תוך תוכיות הלב לבית חללו. מה עצמו חסדיו הגדולים יתברך שמו. ואתם אחיי לא אוכל להתאפק מלומר לכם יהי חלקי עמכם, אשריכם ומה טוב ונעים גורליכם, על אותו הרגע שנתן הקב"ה לכם זכיה והשגה גדולה כזה, להחיות את לבו של רבינו הקדוש.

התבוננו נא אחיי הוותיקים, מה עשיתם ודבר גדול פעלתם, החייתם נשמת צדיק וקדוש כזה. יהי חלקי עמכם על גודל המפעל הזה. כה תזכו לעשות תמיד חסד. ויהי נועם עליכם נטוי מעתה ועד עולם, אמן נצח סלה ועד. ולוא הייתם יכולים לראות בעינים צופיות, גודל השמחה שגרמתם, הייתם ממש מרקדים בשמחה רבה מאין הפוגות. ועתה שמחו וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, אם יש זכיה גדולה לדבר גדול כזה, לחלק חיות ונחת רוח ולהקל צער השכינה הקדושה הסובלת בצערי"ך ירושלים, ותזכו בברכה וחיים ואורך ימים לעד ולעולמי עולמים, ברוחניות וגשמיות אמן נצח סלה ועד.

הק' צבי אביגדור בן רחלה פעריל פיש

***

בעזרת ה' יתברך אור ליום ג' תצא תש"א

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים לאל"ח טובים בשבתך בביתך בחיי נחת ובנעימה
כבוד הרבני המפואר (ר' מרדכי דוד בלום) שליט"א (ז"ל).

גלילי ידיו הגיעני על נכון, ותיכף ומיד אבוא להרגיעו כי לא כאשר סבר כבוד מעלתו נ"י שמתרשלים בעבודה זו חס ושלום, כבר התחילו בהדפסה (הספר 'אסיפת המכתבים') בסיגוט, ידידינו האהוב החבר הנאמן ר' מיכל נ"י (דעבלינגער ז"ל), והיה לו הרבה יגיעות עצומות בהעתקה ובסידור ועשיית מפתח להפליא בעזרת ה' יתברך למצוא כל דבר חפץ ברגע. וכבוד מעלתו כותב "אולי הוא טובת תיקון נפשינו", לזה אגיד לו כי אין ספק בזה, כי מי שלא היה למראה עיניו רק איזה עלים אין לו השגה ביקרת ערך הדבר השלם הזה, וראוי למסור נפשו בעדו שיצא לאור ההדפסה. ומעיקרא לא רציתי להדפיס רק איזה מאות שיהיה רק להחבריא. ונצחוני חבירי להדפיס אלף לחלק גם כן ליתר מבקשי השם, אבל לא לדחוק למכור בחזקה שיעשו עמנו אות לטובה לקנותו, למה לנו זאת הלא יש הרבה מבקשי השם אשר יצאו משפלות הכי נמוך בקראם הדברים הנוראים האלה.

ההוצאות נתרבו ואין לאל ידינו לכלכל ההוצאות, ומה אגיד לו. ידע מעלתו הרמה כי לפי השערתי אין לך מצוה גדולה מזו, כי הוא בכלל פדיון שבוים. כי כמה וכמה נפשות השוקעים וכו', ומגלגלין זכות על ידי זכאי הוא רבינו הקדוש, אשר כמוהו לא פעל בחיבוריו עד עתה. על כן אולי יוכל להשתדל להלוות איזה סכום לצורך הדפסה, אם כי יש כבר בהלואה וגם אני בטוח בעזרת ה' יתברך, אבל כמדומה חסר עוד הרבה לגמרו של מלאכה.

ואודות רוע הגזירה, נצטערתי מאד מאד. רבת שבעה לה נפשינו, יאמין לי ידידי כי אינם יודעים מה הוא טובת ותיקון נפשינו, בפרט בכללות לפני ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן, ה' יתברך ירחם על כל פנים על הלבבות הנשברות שבטו של לוי שלא יקחו למלאכה. הלא מי ינוד לך ירושלים ומי ירפא את שברך, אם גם אלו הנפשות החביבים השוקקים לזכך ולטהר לבבם ונפשם ורמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם לשעבד לך, אדון הכל אתה בוראינו מלכינו וגואלינו, ראה נא בענינו ורפה שברינו כי מטה, אף על פי שאין אנו כדאים, אבל כבר אמרו המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות, והוא יתברך גם כן מקיים תורתו ורואה ומביט ללב ישראלי. ובקשתינו 'נדרי לה' אשלם',  שיהיה לנו עוד בחיים חיותינו זכיה לשלם נדרינו אליו ובעדו. ובעזרת ה' אם נשעבד חס ושלום תחת עול וכו', וכי מזה נקוה תיקון נפשינו, הגם אולי הוא מהנסתרות לה' אלקינו ותיקוני נפשינו, אבל אין לנו עסק בנסתרות כי הנגלות לנו ולבנינו, מי זה יפרנס ביתינו לגדלם לך, ריבון העולם, על ברכי התורה ויראה, לפי זה יבא משיח אם שחרית פנינו, על כן חוס נא וקבץ נידחינו מהרה ועינינו תחזנה וכו'.

כן דברי ידידו מכבדו בלתי מכירו,

צבי אביגדור

***

בעזרת ה' יתברך ד' תזריע תש"ג

אהוב נפשי יקיר לבבי שליט"א

שמחתי בפעליך במעשה ידיך וכו', אחי אהובי למען ה' להתחזק בבטחון גדול ולהסיח דעת כי אם לשמוח בה'. וזה משיח בא בהיסח הדעת, שיהיה מדת היסח הדעת, להסיח דעת ממה שאינו צריך. ובודאי שיעזור לנו ה' יתברך באיזה אופן, כי הישועה כבר מוכן מרגע ראשונה של בריאת העולם, שכבר ראה הקב"ה הכל כל פרט ופרט שבפרט. ניא וואס וועלין מיר צו לייגין אדער א וועק נעמען מיט אונזער אראפגעלייגטע קאפ חס ושלום, ארוף מיטן קאפ [אז מה נוסיף, או נוריד עם ראשינו המושפל חס ושלום, (אדרבה) עם הראש למעלה]. יש לנו בורא אב רחמן כזה הדואג בעבורינו, למה זה נתגולל בעפר העצבות. העיקר להתחזק בכל מיני חיזוק ועוז, כמו שכתב הפייטן 'ישועות בו מקיפות'. מען בארגט כידוע, אבל אם אינם פונקטלעכער צאלער בארגט מען נישט חס ושלום [אנשים לווים כידוע, אבל אם אינם משלמים בדקדוק, אין מלווים להם, חס ושלום], על כן העיקר להראות על כל פנים אז מען וויל צאלין [שנשלם], ולהתחיל על כל פנים תמיד, הגם דער יצר די טרדות לאזין נעבעך נישט אויס פירן, זיך מצער צו זיין [הגם שהיצר והטרדות לא נותנים לנו לצערנו (את מה שאנחנו רוצים, שזה) להצטער] על כל פנים על ההעדר מה שהנפש הקדושה רוצה, וזה ההמשך 'החוסים בו מתקיפות', לשון 'מתקיף לה', מען איז נישט צו פרידן מיט זיך, מעפרעגט אויף זיך אימער קשיות פארוואס נישט אזוי, דאס איז טייטש איך וועל על כל פנים צאלין [אנחנו לא מרוצים מעצמינו, מקשים על הדרך שלנו קושיות למה לא נשנה ונטיב את דרכנו, זאת הכוונה שאנחנו נשלם]. ומיני מתחילות על כל פנים אנהייבען עפעס צאלין [ליזום תשלום כלשהו], ותקיפות מיט געוואלד [ותקיפות חזקה]. אויב דער שונא לאזט נישט גיי מיט געוואלד מיט תקיפות [אם האויב לא מרפה מהתקפות חזקות], על כן כשרואים בשמים זאת בארגט מען ווייטער מען פערלירט נישט דעם קרעדיט [אנשים ממשיכים להלוות לנו ולתת לנו האשראי]. ועיקר התקיפות להתחזק על השמחה ובטחון. כשיש שמחה אין חסר מאומה, שהוא כמו אור קטן שדוחה הרבה מחושך. על כן נא ונא להתחזק בכל מיני תוקף ועוז, ולעשות פעולות על זה אפילו אינו המשך של שמחה, און א רגע ליסטיגקייט איז אויך גוט, יאמין דיא האר ברענען מיר אופן קאפ [גם רגע של שמחה וצהלה הוא גם טוב, יאמין לי השיער שלי נשרף על הראש] לגודל הטרדות, אך בראותי גודל מרורותו כתבתי.

ה' יתברך יברכו בחג כשר ושמח.

ידידו המבקש שיעתיר מאד בעדי בתוך כלל ישראל.

צבי אביגדור בן רחל פערל

***

ב"ה

ג' שלח תש"ג

אהובי ידיד נפשי היקר שליט"א

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה. ג"י קבלתי מיום ג' בהעלותך הגיעני יום אתמול, ונראה מכותלי מכתבו כאלו אני מתעצל מלכתוב לו. המכסה אני מאהובי היקר את גליון ידי מלהיות לו לאחיעזר על כל פנים במילין זעירין בהיותו בצער ובמצוק. ירחמהו ה' עד מהרה ויוציאו משם ולחפשי ישלחנו. והיתכן לחשוד אותי בכל זה. אלא לא ידעתי מקום כבודו איפה הוא, ושאלתי ולא קבלתי מענה. ועתה שמחתי בפעלך בנעימת ימינך. ובינו לביני שאל שאול עליו האיש ר' משה עזריאל ראטער שו"ב הרב הצדיק שליט"א מקלויזנבורג אשר אין רגיל לשאול עליו, והודעתיו גם כן ממה שכתב אלי ממעדו בהצלה פורתא הדין, אם נפתח פתח הישועה אז יפתח לגמרי. כמו שאמרו ז"ל 'פתחו לי פתח כפתחו של מחט'. ויש לדקדק דאין ספק דכוונתם על הנקב כ"כ והווא ליה למימר 'כנקובה של מחט'. אלא לרמז באו דבהיות כל התחלות קשות, וכמו חודו של מחט כואב ומכאיב את המנוקב, כמו כן צריך שילך ההתחלה בכאב. והנה אינו דומה החובל בדבר גדול, לחובל ונוקב בחוד המחט. ועל כן די בחבלה כל דהוא בחודו של מחט, וכמו שארז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, דרצונם לומר דעיקר הכל להתעורר להתקרב אליו יתברך, והצדיק מתעורר גם על ידי חוט השערה ונגיעה כל דהו שנוגע בקצהו ועל יד יזה מתחזק והולך מזכיר וגובר, וממילא אין צריך יסורים גדולים. והנה אם יפתח לבינו גם על ידי חודו של מחט, אז יפתחו שערי ישועות כפתחו של אולם. אשר פתח זה דרכו להפתח בניקל בלי צער, אשר לזה יקוה עד מהרה.

ונתעוררתי לכל זה בהיותי מתבונן במכתבו להשיב לו, ובראותי שכתב שהתנוצץ לו הצלה פורתא, אם יפתח קצת הפתח אז תפתח לגמרי. אך נקודה של התחזקות והתאמצות לבלי לשכוח כי יד ה' עשתה כל אלה הרוצה לקרבינו אליו. ואם כן לחכימא די ברמיזא, כמו שאמרו ז"ל (בחגיגה ה' ע"ב) אחוי לי במחוג וברמז. וגם בעת צר לו וקשה כח הסבל להיות נושא סבל, אבל ידע מעלת כבודו יקרת ידיד נפשי כי כל הנשמה והנשימה תהלל קה, וכל רגע אשר יזכור את עצמו בהבורא ברוך הוא, במקום כזה חשוב ועולה יותר על עבודת בעת מרחב. ואם יזכור את עצמו אז ינצל מקשות, כי ירכך וירטב לבבו הטהור גם ברמז, ועד מהרה יבא אל ביתו לגשת אל הקודש. וכד חמא משה ענותנותיה של יהושע התפלל עליו 'קה יושיעך' וכו'. כי אל יאמר מה אני חשוב וספון במעמד כזה להתקרב אל ה', אדרבה ואדרבה שם יש לקנות שלימות אפילו בנשימה כל דהו, ונפש יקרה כמותו בודאי מתנהג שם גם כן כראוי לו, אך אל יתרפה חס ושלום כי אם יזכור תמיד עד כמה חשוב ויקר תנועת בר ישראלי אליו יתברך שמו במעמד ההוא. ועיקר הכל הלב, רחמנא ליבא בעי, כי במעשה מעט יש לקוות שם הרבה, כי הלב צועק שם ריבונו של עולם אם תעזרינו לבא לביתי את נדרי אשלם לך וכן יהי רצון, כי מחשבה טובה הדין יצרפה הקב"ה למעשה, ודי לחכימא.

ויעזרינו ה' במוח וכח לעבדו ולהשתתף ולמהר פורקנא דלהון.

ידידו מלב ונפש אחד,

צבי אביגדור

(תולדות אהרן, ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמח-שנז)

***

אחד מגדולי תלמידי כבוד קדושת רבינו זי"ע היה הרב הגאון ר' צבי אביגדור פיש זצ"ל הי"ד, אבדק"ק אדאני, והוא גם כן קיים הפקודה של כבוד קדושת רבינו זי"ע ונסע לרבי יוסף מאיר [פולק הי"ד מבערעגסאס] זי"ע וקיבץ כל הבחורים שהיו נמצאים שם להדריכם לעבודת ה' ויראתו.

וזכרוני שאמר באמצע הקיבוץ להבחורים שיכניעו עצמם מאוד תחת רבי יוסף מאיר זי"ע. והמשיל זאת במשל של באר מים בחוץ לארץ, בימים ההם היו שואבים מים מבאר ומעל הבאר היתה קורה ישרה ובתוך הקורה מלמעלה נכנסה עוד קורה ובציר נאחז עם הקורה שתחתיה ובסוף הקורה השניה היה תלוי דלי, וכשרצו לשאוב המים מהבאר הורידו הקורה השניה עם הדלי ביחד לתוך הבאר וכל מה שירדה יותר הקורה עם הדלי לתוך הבור יותר היו יכולים לשאוב מים.

והנמשל אמר על רבי יוסף מאיר שהוא דומה לבאר מים חיים, רק אם רוצים לשאוב עבודת ה' צריכים להכניע עצמו – תחתיו, וכל מה שמכניעים עצמם יותר יכולים לשאוב מהבאר הזה.

(בית יוסף להבה, ירושלים תשע"ח, עמו' נח-נט)

---

הרב צבי אביגדור פיש הי"ד, חסיד, צדיק וקדוש, מגדולי חסידי האדמו"ר רבי אהרן ראטה. נולד בשנת תרע"ג (1913) לאביו האדמו"ר רבי יחזקיהו פיש ממאטעסאלקע הי"ד. מצאצאי ה'בני יששכר' וה'עטרת צבי' ונכדו של הרב אהרן ישעיהו פיש אב"ד האדאס (מגדולי תלמידיו של האדמו"ר המקובל הקדוש רבי אליעזר סאפרין מקומרנא) שהיה נכדו של הצדיק הנודע רבי יעקב פיש מקאלוב.
כבר בבחרותו היה הרב צבי אביגדור תלמיד חכם מופלג ובקי בחכמת החסידות, הנגלה והנסתר. עם אירוסיו למרת בת הרה"ג המנוח ר' יוסף שאול שנפלד אב"ד ניר-אדאני, נבחר באדר ב' תרצ"ב למלא את מקום חותנו ברבנות ניר-אדאני. קודם נישואיו נסע למונקאטש, שימש שם את חברי בית הדין וקיבל מהם היתר הוראה. בנוסף הוסמך גם מרבני דעברעצין, נירעדיהאז וקאלעב. בהיותו במונקאטש הגיע לידיו הספר 'שלחן הטהור' מאת האדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים'. הרב צבי אביגדור התפעל רבות מקדושת המחבר, נסע לסטמאר ונעשה לאחד מתלמידיו המובהקים של רבי אהרן, המקושרים עם רבם בכל נפשם. הוא שימש את רבי אהרן, והיה מפיץ את תורת רבו לחסידיו בחו"ל, וכותב מכתבים לחסידים בירושלים ובהם דברי קודשו של רבם בהדרכת רבו היה מתפלל ברשפי להבות אש, ביגיעה ובמסירות נפש. את סיפור התקרבותו לרבו, כתב הרב צבי אביגדור במכתב משנת תרצ"ד (הובא ב'תולדות אהרן',ג, עמו' שמג-שמה). רבי אהרן ראטה העיד עליו כי 'הבחור החתן בן של קדושים ר' אביגדור צבי נ"י, והוא גם נכד העטרת צבי ובני יששכר ז"ל, והוא בעצמו חידוש, מתפלל בהתלהבות במעיני זיעה מפניו, ומקושר מאד, מסר נפשו כי אביו רבי ובא לכאן להתגולל בעניות ודחקות במשך כל ימי החורף, ובעוד איזה שבועות יהיה חתונתו בשעה טובה, ויהיה רב בניר אדאני באונגרין אשר שם נתקבל בע"ה". גם לאחר שמונה לרב ואב"ד, המשיך הרב צבי אביגדור ליסוע מידי פעם להסתופף בצל רבו, ופעל לקרב לה' יתברך את הבחורים, האברכים ובעלי הבתים, על ידי התקרבותם לצדיק רבי אהרן ראטה. הרב צבי אביגדור קידם את הדפסת אגרותיו של רבי אהרן ראטה בספר 'אסיפת המכתבים', שיצא לאור בשנת תש"ג.
בשנת ת"ש עלה רבי אהרן ראטה לארץ ישראל, והורה לתלמידיו שבחו"ל להתאחד ולהתחזק באמונה ובביטחון, באותם הזמנים הקשים לכלל ישראל, ולהתקבץ מידי פעם להתחזק בכל ענייני עבודת ה'. קיבוץ החסידים נערך על אף קשיי המלחמה בברגסס ובסטמאר, בראשות גדולי החסידים ובהם הרב צבי אביגדור פיש הי"ד מניר אדאני, הרב יוסף מאיר פולק הי"ד מברגסאס, רבי משה בוקסבוים ממעדיער, הרב מאיר מייער מקאפאניע והרב חיים יצחק מאליק הי"ד מסטמאר.
מכתבים מאת הרב צבי אביגדור פורסמו ב'פרח מטה אהרן' (ירושלים, תשמ"ה, עמו' צט) וב'תולדות אהרן' (ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמב-שנז) ושתי גלויות בכתב ידו הוצגו באתר בית המכירות 'ירושלים של זהב'.
בשנת תש"ד גורש הרב עם קהילתו ומשפחתו, ונהרג על קידוש השם במחנה אושוויץ. הי"ד.
תולדותיו הובאו בספק 'תולדות אהרן' (ג, פרק יט) ובספר 'רבי נפתלי ופעליו' (פרק כא).

בסימן זה התחזקות גדול בענין האמונה, ודברים המשיבים את הלב שלא לייאש את עצמו חס ושלום, על יד תוקף הגלות, ומאמר נפלא מהרמב"ם ז"ל, והסבר למה שנהגו בן עם בני ישראל שעל כל צרה שלא תבוא הם צועקים "שמע ישראל" וגו', ומאמר נחמד בענין קבלת עול מלכותו יתברך.

… עד כמה גדול כחו של מסירות נפש, ובפרט בצוק העתים הללו שאנו נרדפים מכל צד ופנה ועת צרה היא ליעקב, כי תוקף הגלות ועול השעבוד גבר מאד בעוונותינו הרבים ונסתם כל חזון, וצריך התחזקות גדול בכל עת ובכל שעה, וכמבואר בספרים הקדושים כי קודם ביאת הגואל ינסו את ישראל בענין האמונה, וכאמרם ז"ל בחגיגה (עי' מכות דף כ"ד ע"א) בא חבקוק והעמידן על אחת "וצדיק באמונתו יחיה", כי הוא יסוד שהכל תלוי בו. דאס איז דער גאנצער יוד, אין די הייליגע אמונה דארף מען אויך איינפלאנצען אין די קינדער. ואמרו ז"ל (ילקוט שמות רמז ר"מ) אין ישראל נגאלים אלא בזכות האמונה.
ואמרתי לפרש בזה מה שאנו רואין המנהג בין אחינו בני ישראל, שעל כל צרה שלא תבוא הם צועקים "שמע ישראל" כו', וכמבואר זה בספר "מאור ושמש, ועיין שם בפרשת שמות.

ואמרתי שהטעם בזה, כי כבר ידוע מה שכתב הרמב"ם ז"ל בספרו מורה נבוכים מובא בספרי מוסר וזה לשונו הטהור, והנה נגלה אלי ענין נפלא מאד יסירו בו הספיקות ויתגלו בו סודות אלקות, וכמו שאנחנו כבר בארנו בפרקי ההשגחה כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם אשר לא יסיר שכלו מד' תמיד תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש אשר תפנה מהשם בקצת העתים וכו' תסיר השגחתו בעת עסקו בענינים אחרים וכו', ולא ימצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה וכו'. יעויין שם באריכות. ואמר הכתוב "על כי אין אלקי בקרבי מצאני הרעות הללו" (דברים לא, יז), וכתב שם שסיבת ההשגחה הוא הדבקות. עד כאן דבריו בקיצור.

ממוצא דבר נשמע שכל מה שהאדם זוכר יותר בהשם יתברך, הוא מושגח יותר ממנו יתברך, וכל הצרות והתלאות המוצאות האדם היא הכל מסיבת התרחקו מהשם יתברך חס ושלום.

וההסבר לזה, דהנה כתיב "ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה, כג), כשזה קם זה נופל, ששני מלוכות וממשלות אי אפשר שיהיה בעיר אחד.

וכבר ידוע מה שדרשו חכמינו ז"ל על פסוק "עיר קטנה ואנשים בה מעט" וגו' (קהלת ט, יד), "עיר קטנה" זה גופו של אדם שנמשל לעיר, "ואנשים בה מעט" הן המה אבריו של האדם, "ובא אליה מלך גדול" זה היצר הרע הנקרא "מלך זקן וכסיל", כי בעת שבא היצר הטוב בהיות האדם בן י"ג שנים, כבר היצר הרע מלך על הגוף שהוא בא ביום היוולדו, "ובנה עליה מצודים גדולים", היינו שאם האדם הולך  חס ושלום בעמת יצרו הרע, אז כאילו ממליך חס ושלום על אבריו את היצר הרע וגונדא דיליה, כי השם יתברך מסיר השגחתו ממנו, וכמאמר "אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד" (סוטה דף ה' ע"א). וזה הפירוש "ובנה עליה מצודים גדולים", כי בהיות האדם תחת ממשלתו חס ושלום, אז מפיל עליו חס ושלום מצודים גדולים, גראסע פעסטוגען, צער ייסורים וניסיונות.

ומזה נבין מאד כי מה טוב ומה נעים מנהג ישראל הקדושים כי בכל צרתם חס ושלום הם רגילים לצעוק "שמע ישראל" וגו', כי הייסורים מזכירים את האדם שעל ידי עוונותיו המליך עליו את הסטרא אחרא חס ושלום ועל כן מצאוהו הרעות האלה, על כן צועק הבר ישראל "שמע ישראל" וגו', כלומר שמהיום והלאה אני מקבל עלי עול מלכות שמים, ואיני רוצה עוד בקיומו של ממשלת זדון ומלכות אחר, וכשמקבל עליו עול מלכותו יתברך, ניצל ממילא מכל צרה וצוקה.

ועל זה אנו מתפללין בכל יום בתפלה שמונה עשרה, "והסר ממנו יגון ואנחה", והאיך יוכל להיות זה, ואמר אומר "ומלוך עלינו לבדך" על ידי זה ננצל מכל צרה.

ובזה נבין הסמיכות בתפלת ימים נוראים, "וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, וסמיך ליה "ותמלוך אתה הוא ד' אלקינו מהרה לבדך על כל מעשיך וכו', כי תלוי זה בזה. ועל זה צריך להיות כל עיקר בקשתינו שיתגלה כבוד מלכותו עלינו במהרה, ואז ממילא אל יחסר לנו כלום, כי כלום חסר מבית המלך. השם יתברך יזכנו שנזכה לקבל עלינו עול מלכות שמים מתוך נחת ומתוך שמחה, אמן כן יהי רצון.

(סיפורים נפלאים, פרק ה')

---

הרב החסיד ר' חיים יצחק ב"ר משה יעקב ורבקה מליק (מאליק) נולד בשנת 1895 בסיגט (מחוז מרמרוש, רומניה). אביו היה יהודי תם וישר שהפרנס מעבודתו כסנדלר.

הרב חיים יצחק היה תלמידם רבי חיים צבי טייטלבוים של בעל "עצי חיים", האדמו"ר מסיגט ושל רבי אליעזר פיש, האדמו"ר מביקסרד הי"ד, הוסמך להוראה ועלה במעלות התורה והחסידות.

הרב חיים יצחק נשא לאשה את מרת לאה בת יעקב וחיה טירנאור ונולדו להם לפחות ששה ילדים. לאחר נישואיו עבר לסאטמאר, שם המשיך ללמוד תורה מתוך הדחק וניהל שם את הישיבה של האדמו"ר מביקסרד שכבר נחלש גופנית עד שלא היה יכול ללמד בעצמו את תלמידיו. בהמשך ייסד ישיבה לבחורים צעירים מחסידי רבי אהרן ראטה. הוא כיהן כראש הישיבה, בה למדו שמונים תלמידים ומסר להם שיעורים באופן סדיר.

בשנת תר"פ עבר לסאטמאר רבי אהרן ראטה בעל "שומר אמונים", והרב חיים יצחק התקרב אליו כחסיד מן השורה ולימד בישיבתו את תלמידיו. בשנת תרפ"ה נסע רבי אהרן לארץ ישראל, וכשחזר לסאטמאר בשנת תרפ"ט סייע בידו הרב חיים יצחק לבסס את קהילתו, כפי שכתב רבי אהרן במכתב בשנת תר"צ: "הזמין לי השם תלמיד ותיק ירא וחרד לדבר ה' תלמיד חכם מופלג מנהיג ישיבה ר' חיים יצחק נ"י, והוא התחיל להחזיר העטרה ליושנה ועורר החברה הישנים". הרב חיים יצחק הדפיס מיוזמתו את נוסח תפילת "אני מאמין" ("קבלת על מלכות שמים") מאת רבי אהרן (ורבי אהרן מזכירו לטובה על כך במכתב לתלמידיו בירושלים) ועמד לימינו בהדפסת ספרו "שלחן הטהור".

הרב נודע כתלמיד חכם שכתב חידושי תורה והוציא לאור את ספריו, בהלכה, במוסר ובחסידות:

"ובחרת בחיים" – על מצוות עשה של לימוד תורה עם דברי התחזקות להתמדת התורה (סאטמאר, תר"ף).
"מכלכל חיים" – על יו"ד הלכות מליחה (סאטמאר, תרצ"ד. מהדורה שניה, עם עריכה חדשה והגהה, יצאה לאור על ידי נכדו הרב מרדכיסומפולינסקי, בירושלים תשנ"ז).
"נחלת יעקב" (ייידיש) – ימי המשיח וגודל מעלת אמונה ובטחון, ביידיש (סאטמאר, תרצ"ה).
"הנהגות צדיקים" – לקט הנהגות טובות מתלמידי הבעש"ט (סאטמאר, תרצ"ז).
"נחלת עזריאל" (יידיש) – איך ינהג האדם לפני ה', ביידיש (סאטמאר, תרצ"ח).
"סיפורים נפלאים" – מהבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו (סאטמאר, ת"ש). את שאר ספריו לא הספיק להדפיס, וחבל על דאבדין.

בנוסף, הוא הוציא לאור גם את הספרים הללו מאת מחברים נוספים:
ספרו של החיד"א "תיקון הנשמות" (סאטמאר, תרצ"ד),
ספרו של הרב אשר ישעיהו הורוויץ "אור ישע" (סאטמאר, תרצ"ו)
ואת ספרו של רבי צבי הכהן מרימינאב "בארות המים מהדו"ת – באר לחי רואי" (סאטמאר, ת"ש).

גדולי דורו שכתבו הסכמות לספריו, ובהם הרב שלמה זלמן עהרנרייך הי"ד אב"ד שימלוי, דייני קהילת סאטמאר ורבי אליעזר פיש הי"ד האדמו"ר ואב"ד סקהליד, שיבחו את גדלותו בתורה וביראה.

לאחר נסיעת האדמו"ר רבי אהרן ראטה לארץ ישראל בשנת ת"ש, היה הרב חיים יצחק בין גדולי חסידיו שבהוראת האדמו"ר המשיכו לחזק את כל תלמידיו בחבורות הקדושות. על אף הקשיים בכרוכים במצב המלחמה, הם דאגו שהלימוד ימשך בהתמדה בישיבות בערים ברגסס וסאטמאר, ומידי פעם ארגנו שם כנסים לתלמידים, לעורר אותם לעבודת ה' ביתר שאת.

בי"ח באייר תש"ד (1944) גורש הרב חיים יצחק מגטו סאטמאר לאושוויץ, ומשם הועבר למספר מחנות עבודה, ובכולם ארגן שיעורי תורה בעל פה. בכ"ד בכסלו תש"ה נספה במחנה בוכנוואלד, תוך כדי מתן שיעור בגמרא במהלך עבודת כפיה. הי"ד.

אביו של הרב חיים יצחק, משה יעקב, נספה אף הוא באושוויץ. כן נספה דודו, הרב מנחם מנדל מליק מסאטמאר. הי"ד.

הרבנית לאה, אשת הרב חיים יצחק, גורשה מסאטמאר לאושוויץ בכ"ח באייר תש"ד. הי"ד. (בדף העד שכתבה עליה בתה, נכתב כי נספתה עם שלשה נכדות קטנות יתומות: חנה, רבקה ואסתר וולט).

נספו גם בניהם בנותיהם:
א. הרב מרדכי ורעייתו שרה (סילקה) ובתם רבקה שהיתה בת שלשה שבועות,
ב. הבחור אליעזר.
ג. מרת שרה ובעלה וצאצאיהם,
ד. מרת רבקה (רגינה) סנדל ובתה הינדלה (בלימה), שהייתה בת חצי שנה, נספו באושוויץ בשנת תש"ד (1944).

בתם, פראדל (אילונה), שרדה את השואה. כשנסעה ברכבת לאושוויץ, ביחד עם אביה, הוא מסר לה את צוואתו: "נראה שלא מוליכים אותנו למקום טוב, ואין אנו יודעים מי ישאר בחיים וצריך לקבל באהבה את רצון ה'. ומי שישאר יזהר ללכת בדרכי אבותינו ולשמור שבת וכשרות וכו' וכו' ומי שלא יזהר בזה שלא יזכר שמי עליו". לאחר המלחמה היא נישאה לדוד (בונם) סומפולינסקי, שהיה לימים פרופ' מרצה באוניברסיטת בר אילן, מייסד ומנהל המעבדה לבקטרולוגיה בבית החולים "אסף הרופא" ומנהל המעבדה בבית הרפואה "מעייני הישועה". היא מילאה על אביה הרב דפי עד, המופיעים במאגר השמות של "יד ושם".

הנכד של מרת פראדל ציים כי הרב חיים יצחק כתב בספריו על מעלת מידת ישוב הדעת "כלל גדול ועיקר שלא יהיה האדם בהול ונרדף, רק להיות תמיד במתינות ובישוב הדעת", ומתוך צוואתו לבתו, בהיותו ברכבת הנוסעת לאושוויץ, ניכר כי שמר על ישוב דעתו גם במצבים הקשים ביותר, וכך כתב הנין:
"בתוך כל המהומה הגדולה והשעה הטרופה והאיומה בנסיעה מטלטלת ברכבת מוות – נתן זקנינו הקדוש הי"ד את דעתו על העתיד הרוחני של צאצאיו והדורות הבאים, במנוחת הדעת ידע לשקול ולומר את המילים הנוקבות והנכונות שהדהדו ונשמעו באוזני בתו במשך עשרות שנים. מילים בודדות אלו, שנאמרו בישוב הדעת ובכובד ראש, מילאו את זקנתי בעוצמה גדולה, היא זכתה להינצל , ולמסור נפש בשביל לקיים את צוואתו – להמשיך ולגדל דור ישרים, לחנך אותם לתורה וליראת שמיים, לאמונה פשוטה ובהירה, לחיים יהודיים. זהו הכוח של ישוב הדעת".

עדיין חסרים לי פרטים על מה עלה בגורלן של שתי בנות נוספות של הרב חיים יצחק ורעייתו: מרת אסתר אווה אולסון ומרת רחל. לא ברור לי למה פראדל סומפולינסקי לא כתבה דף עד על אחותה שרה ומשפחתה, ומהו שמה הנכון של התינוקת של רבקה סנדל הי"ד. כן כן איני יודע את שם משפחתם של שרה ושל רחל ואיני יודע מי מבנותיו של הרב חיים יצחק מליק היא אם היתומות לבית וולט.