כבוד ישראל והאשה הישראלית / הרב אברהם אייזנברג הי"ד

אצל כל האומות, שאורח חייהן מבוסס על הנציונליזם המופשט, נחשב הכבודה לאומי לדבר קדוש ויקר, וכל מי שמזלזל בכבוד הלאומי מוקע אל עמוד הקלון כבוגד העם.

ואילו אצל עם ישראל הנצחי, אשר אורח חייו מבוסס אך ורק על עקרוני היסוד של תורתו הנצחית ואשר סיסמת חייו היא: "קודשא בריך הוא, ישראל ואורייתא חד הוא" – המושג כבוד ישראל כולל גם את המושג כבוד התורה, שכן בלי תורה לא יתכן כבוד ישראל, ואם אדם מישראל מחלל את דת ישראל, הרי בעת ובעונה אחת הוא מחלל גם את רגש הכבוד של עם ישראל.

הכרה זו של גאווה דתית יהודית קננה מאז ומתמיד בקרב העם היהודי כולו, ובכללו גם האשה והבת הישראלית, אשר הצטיינה מעולם בזקיפות קומתה הדתית.

ראוי להן לבנות ישראל להתבונן בפרשה במעניינת המסופרת בתנ"ך (שמואל ד'), שיש בה כדי ללמד כיצד אשה מישראל הבינה את המושג כבוד ישראל.

במלחמה שניטשה בין בני ישראל והפלישתים, ניגפו הישראלים לפני אויביהם ורבים מהם נפלו חללים בשדה הקרב. ביניהם היו גם שני בניו של עלי הכהן, חפני ופנחס. אולם פי כמה גדול היה האסון בהילקח ארון הקודש על ידי הפלישתים הטמאים. עלי הכהן בשמעו את הבשורה המחרידה הזאת נפל מכסאו ומת. ואשתו של פנחס, אשר הרתה ללדת, בשמעה את בשורות האימים משדה הקרב תקופה צירי הלידה ונפחה את נשמתה מתוך כאבים וייסורים. אך לפני צאת נשמתה עוד הספיקה לקרוא שם לבנה נולד לה: "אי כבוד" – "לאמר גלה כבוד מישראל, אל הילקח ארון האלוקים ואל חמיה ואשה".

מה מפליא ונשגב הדבר. בעלה נפל זה עתה במלחמה, היא עצמה נאבקת עם מר המוות תוך ייסורים קשים, והנה מונח לו בתוך חיק האם הגוססת הרך הנולד, אשר גורל היתמות והשכול כבר מקדם את פניו עם צאתו לאוויר העולם. וברגע נורא ונואש זה אין האשה הישראלית שמה לבה לכל אלה, אלא כל כולה דואבת ושותת דם על כי "גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון האלוקים". אלה היו המילים האחרונות שבהן נפרדה האשה הגוססת מן העולם ומבנה היתום.

לנוכח הרוחות הזרות אשר חדרו לתוך שורות היהדות, עת המשכילים והלאומיים למיניהם צועקים, בדומה לאם-השקר במשפט שלמה: "גזורו!" – נתקו את הקשר הנצחי בין התורה וישראל, באמרם: "ככל הגויים בית ישראל" – אין נשמת היהדות, אין רוח ישראל סבא, יש רק "כבוד האומה" ועוד מיני סיסמאות כיוצא בזו. בעת כזאת יש לזכור את הפרשה המופלאה הזאת ולשנן, כי בשום פנים לא ייתכן לשמור על כבוד האומה ובו בזמן לחלל את קודשי האומה ולרמוס את תורתה ומצוותיה, אשר אבותינו ואבות אבותינו מסרו את נפשם עליהן.

מי ששמר על כבוד התורה ומכבד את ערכי היהדות ועקרונותיה המוסריים, רק הוא שומר על כבוד האומה והוא הוא גאוותה ותפארתה.

(אם בישראל, ג, עמ' 203)

הרב אברהם אייזנברג הי"ד היה תלמיד חכם מטובי המחנכים בפולין. הוא עבד כמלמד בתלמוד תורה "יסודי התורה" בעיר קאליש, ונודע כמחנך בחסד שיראתו קודמת לחכמתו. בין מלחמות העולם עבר מרכז חסידות סלונים ובית מדרשו של האדמו"ר רבי אברהם וינברג (השני) לברנוביץ'. בעקבות בקשת הרב אלחנן בונם וסרמן הי"ד מהאדמו"ר מסלונים, ביקש האדמו"ר ממנהליו של הרב אברהם אייזנברג לשחרר אותו מעבודתו שם, וקרא לו לעבור וללמד בתלמוד תורה לבנים "חורב" בברנוביץ'.

מאמריו הפדגוגיים של הרב אברהם  התפרסמו בביטאון "בית יעקב זשורנאל" בלודז' בעריכת הרב אליעזר גרשון פרידנזון הי"ד. מטרת הביטאון הייתה לעודד הורים לשלוח את בנותיהם אל "בית יעקב".

בספרים "אור אלחנן" ח"ב וב"אם בישראל" ח"ג, מוזכר כי הרב אברהם נהרג עקה"ש בשואה.

בספר "זכרון קדוש", ברשימת אנ"ש בעיר לודז', מוזכר ר' אברהם ב"ר ניסן אייזנברג (שנפטר כ"ז בניסן ת"ש), ובניו: שמואל חיים, משה ושמחה – הונצחו. ושם הונצח בין הנרצחים מברנוביץ' ר' אברהם שלמה ב"ר ניסן אייזנברג. טרם התברר האם יש קשר בין המחנך מלודז' וברנוביץ' הרב אברהם אייזנברג ובין ר' אברהם שלמה אייזנברג הנזכרים לעיל.