על במותיך ישראל – חלק א: הקדמה להסבר חז"ל מפני מה נמנע מדוד לבנות את המקדש / הרב אברהם דובער כהנא שפירא הי"ד רבה של קובנה

"האתה תבנה לי בית?" וכתיב: "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת". כיוון ששמע דוד כך נתיירא. ואמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש. אמר רבי יהודה ברבי אלעא: אמר לו הקב"ה: דוד, אל תירא. חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל. לכך נאמר: "שפכת ארצה". ואין "ארצה" אלא צבי ואיל, שנאמר: "על הארץ תשפכנו כמים". דבר אחר, הם לפני כקרבנות, כדכתיב: "כי דמים רבים שפכת לפני", ואין "לפני" אלא קרבן, שנאמר: "ושחט את בן הבקר לפני ה'". אמר לו: ואם כן למה איני בונה אותו? אמר לו הקב"ה: שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב. אמר לו: והרי יפה. אמר לו הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני אפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין. שכן כתיב: "באהל בת ציון שפך כאש חמתו" (ילקוט שמואל ב רמז קמה).

במאמר הזה יש להתבונן:

א) אמרו שנתירא דוד "אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש", דלשון פחד והתייראות יפול רק על הדבר שאפשר לבא בעתיד ובואו מסופק, אבל על מעשה שכבר נעשה ועל גזרה שכבר נגזרה לא שייך לשון יראה כי אם לשון צער, וכיון שהקדוש ברוך הוא אמר לו בפירוש "לא תבנה בית לשמי" היה לו לומר שנצטער דוד, ולשון "נתיירא" מאי בעי הכא?

ב) שלפי המסקנא יוצא, שכל הדמים ששפך הם כצבי וכאיל או כקרבן לפני ה', ואין זה גורם לפסול את דוד מלבנות בית המקדש, ועיקר הטעם שלא ניתן לדוד לבנותו הוא, אדרבא, לגודל מעלתו, שאם הוא בונה אותו אינו חרב: ומה נעשה למקרא מלא העומד וצווח: "לא תבנה בית לשמי – כי דמים רבים שפכת", והטעם "שאם אתה בונה אותו הוא קיים ואינו חרב" חסר מן הספר ואין לו זכר כלל, ואיך ולמה הוציאו חז"ל את הכתוב המפורש מפשוטו בדרך רחוקה ומהופכת כל כך?

ג) הדרשה כלה הן סובבת רק על הכתוב בדברי הימים (א כב, ח) "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת" ולמה אפוא הקדימו חז"ל גם את הכתוב בשמואל (ב' ז' ה, ) "האתה תבנה לי בית" וסמכו אליו דרשתם, מה ענינו של כתוב זה לכאן?

והנראה דכוונה עמוקה בדברים אלו, וחז"ל שהיו סופרים אותיות שבתורה, באמרם (קדושין ל:): "לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה", בנו את דרשתם על יסוד דקדוקים ושינויים גדולים בכתובים. כאשר דבר ה' אל נתן הנביא ללכת להגיד לדוד, כתיב בשמואל: "כה אמר ה' האתה תבנת לי בית לשבתי, כי לא ישבתי בבית למיום העלותי את בני שראל ממצרים ועד היום הזה וגו' בכל אשר התהלכתי בכל בני ישראל הדבר דברתי וגו' לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים וגו' כה אמר ה' צבאות אני לקחתיך מן הנוה וגו' ואכרית את כל אויביך מפניך וגו' ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולת עוד לענותו וגו' והניחותי לך מכל אויביך וגו' כי ימלאו ימיך ושכבת את אבותיך והקימותי את זרעך אחריך אשר יצא ממעיך והכינותי את ממלכתו, הוא יבנה בית לשמי".

הנה יש להתעורר:

א) למה בא כאן הדבור מהכרתת האויבים וממנוחה אשר תביא לישראל.

ב) שבתחלה בהתמיה אמר בלשון "לי", "האתה תבנה לי בית" וכן אמר אחרי זה בלשון "לי", "הדבר דברתי וגו' לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים" ואח"כ בההבטחה לבנין הבית על ידי שלמה אמר בלשון "לשמי", "הוא יבנה בית לשמי". וכן כתוב בדברי הימים "אני היה עם לבבי לבנות בית לשם ה' אלקי, ויהי עלי דבר ה' לאמר: דם לרוב שפכת ומלחמות גדולות עשית לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת ארצה לפני, הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו, הוא יבנה בית לשמי. — הנה אמר גם כן "לשמי" במקום האמור בתחלה "לי". וכן כתוב במלכים (א ה, יז): אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלקיו מפני המלחמה אשר סבבוהו וגו' ועתה הניח ה' אלקי לי מסביב אין שטן ואין פגע רע, והנני אומר לבנות בית לשם ה' אלקי כאשר דבר ה' אל דוד אבי לאמר בנך אשר אתן תחתיך על כסאך הוא יבנה הבית לשמי". – ומה ענין השינויים הללו, הלא דבר הוא! וזוהי כוונתם באמרם: "האתה תבנה לי בית" וכתיב: "לא תבנה בית לשמי", כאילו אמרו: כתוב אחד אומר "לי" וכתוב אחד אומר "לשמי"? ועל יסוד זה בנו את דרשתם, לבאר את הענין בביאור נפלא.

(הרב אברהם דובער כהנא שפירא הי"ד, דבר אברהם, חלק הדרוש)