על במותיך ישראל – חלק ג: דיוק הפסוקים לאור דרשת חז"ל על סיבת מניעת בנין המקדש ע"י דוד / הרב אברהם דובער שפירא הי"ד

לכן כשאמר ה' לדוד: "לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת" היה דוד יכול להבינו על שני פנים: אם שהחסרון תלוי בו, מפני שידיו נגואלו בדם ואין מעשיו רצויים, או שהחסרון הוא מצד הדור, שאינו מסוגל לתפוס רעיון בית המקדש בטהרתו, כאמור. ולפיכך "נתיירא" מפני הספק הזה "אמר: הרי נפסלתי מלבנות בית המקדש", רצונו לומר, שמא הפסול תלוי בי. ועל זה השיב לו הקב"ה: "דוד, אל תירא", אין שום פסול בך בעצמך ואין מעשיך מגונים, אלא אדרבא, "חייך, כי הם לפני כצבי וכאיל וכו' כקרבנות", שכל מלחמותיך עשית להצלת עמך ולכבודו. ומה שאין אתה בונה אותו הוא מפני שאין הדור ראוי לכך, לפי שדמים רבים שפכת והעם שקוע במלחמה וגס, ויבא לידי רעיון ההגשמה הנפסד, ובאופן זה "הוא קיים ואינו חרב", רצונו לומר, המקדש קיים כל זמן קיומה של האומה הישראלית וימיו כימי עמו, כי בהחרבו ימשוך אחריו גם חורבן האומה והאמונה כמבואר למעלה. (וזה נקרא "אינו חרב", כי חורבן המקדש שאחר זמן ביטול האומה, חס וחלילה, אינו ראוי להקרא בשם "חורבן", שאם אין עם אין צורך במקדש ואין יתרון צרה בחורבנו). ואני צריך למקדש כזה שהוא יחרב ועמי ישאר קיים. וזהו שסיימו: "א"ל הקב"ה: גלוי וצפוי לפני שהם עתידים לחטוא ואני מפיג חמתי בו ומחריבו והם נצולין", וזה לא יתכן אם יבנה בזמנך כאמור, אלא, "הנה בן נולד לך הוא יהיה איש מנוחה והניחותי לו מכל אויביו מסביב, כי שלמה יהיה שמו ושלום ושקט אתן על ישראל בימיו הוא יבנה הבית לשמי". כי בימי השלום ישים העם כל מעיניו בתורה וחכמה ויתעלה בהכרת ה' שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ויבין כי לא נבנה הבית לצרכו ברוך הוא אלא, שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם", "בשביל להאיר לך" (ילקוט שם קפב). "והיכל ה', היכל ה' המה" בעצמם, בלבות בית ישראל, ואז יבא הזמן המסוגל לבנין הבית. ולכן בצוות דוד את שלמה בנו על בנין הבית (דברי הימים א, שם): "עתה בני יהיה ה' עמך והצלחת ובנית בית ה' אלקיך כאשר דבר עליך", הוסיף לו מיד: "אך יתן לך ה' שכל ובינה ויצוך על ישראל ולשמור את תורת ה' אלקיך", דהיינו שבבנותך בית לה' יתן לך שכל ובינה לשמור שלא יצא מזה מכשול ההגשמה, "ויצוך על ישראל לשמור את תורת ה' אלקיך": "כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחורב מתוך האש", ואז רק אז יהיה בנין הבית לאשרכם ולהצלחתכם.

ועל פי זה הכתובים מדוקדקים, שהיה אמנם עם לבב דוד "לבנות בית לשם ה'", רק לשמו ולא לו ממש, אבל היה אליו דבר ה' לאמר: "האתה תבנה לי בית לשבתי", רצונו לומר, שאם אתה בונה אותו בזמנך זמן המלחמות, הן יהיה לבית "לי" ממש "לשבתי", כאילו צריך אני לבית, ולא כאשר היה עם לבבך לבנות "לשמי" והאם בבית כזה יש לי ולך חפץ? "כי לא, ישבתי בבית למיום העלותי את בני ישראל ממצרים ועד היום הזה וגו' הדבר דברתי וגו' לאמר למה לא בניתם לי בית ארזים "? אני אין לי צורך בבית "לשבתי" כי אם לכם הוא, וזה לא יושג אלא אם יבנה הבית רק "לשמי" ולא "לי" כמו שכתוב (שמות כ, כד): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך", ואתה הן "לא תבנה הבית לשמי ", אינך יבול לבנותו רק לשמי, "כי דמים רבים שפכת" ואין הדור מסוגל לכך. וכן אמר שלמה לחורם "אתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם ה' אלקיו מפני המלחמה אשר סבבוהו ", אלא שלמה בנך שבימיו יהיה שלום ושקט על ישראל אין שטן ואין פגע, הוא יבנה בית "לשמי", כאשר היה עם לבבך. וכך אמר לחורם אודות הבית אשר אמר לבנות: "ומי יעצר כח לבנות לו בית, כי השמים ושמי השמים לא יכלכלהו ומי אני אשר אבנה לו בית כי אם להקטיר לפניו" (דברי הימים ב, ה). (ובאמת "להקטיר לפניו" יתכן שירמוז גם לזה שענין המקדש הוא בכדי שנתקשר על ידו לאבינו שבשמים, שלשון "קטר" כולל גם מובן "קשר" כמו שהוא בארמית וכמו שכתוב (יחזקאל מו, כב) "חצרות קטרות" כי על ידו נקבל שפע קדושת ונתקשר ונתדבק אל ה' ולעבודתו, וזוהי מטרת בנינו. וכן הוא בזוהר (פרשת שמיני דף לז, ב): "דהא קטרת קשיר כלא חדא ובגין כך אתקרי קטרת"). ולכן נכלל בנבואה זו העיקר הגדול בענין זה מה שיקים זרעו אחריו ותכון ממלכתו "ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה עוד לענותו".

(הרב אברהם דובער כהנא שפירא הי"ד, דבר אברהם, חלק הדרוש)