מה שאמרתי בסעודת הח"ק גו"ח פ"פ יצ"ו ביום א׳ דר"ח תמוז תרצ"ב לפ"ק
ויקח קרח וכו' ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן ויקומו וכו׳ ויקהלו וכו׳ הלא כל העדה כלם קדושים וכוי רב לכם בני לוי. ואיתא במדרש פליאה קרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, פרשת פרה אדומה ראה. הנה איתא במס׳ אבות כל מחלוקה שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, איזה הוא מחלוקת שהיא לשם שמים זה מחלוקת שמאי והלל, ואיזה מחלוקת שאינו לשם שמים זה מחלוקת קרח וכל עדתו.
ויש לדייק אמרו מחלוקת קרח וכל עדתו, הלא היה די לומר מחלוקת קרח, כמו שאומר מחלוקת שמאי ואינו אומר בית שמאי. גם אמרו סופו להתקיים קשה להבין. ועוד יש לשאול איזה הוכחה יש לנו על זה שמחלוקת קרח הוא מחלוקה שלא לשם שמים. ואין לומר דאנו דנין על המעשה ולא על המחשבה והכוונה וצריך שיהיה המעשה ממש לשם שמים, דהיינו שיהיה הצדק והישר אתו, אם כן איך משכחת מחלוקת לשם שמים כיון דעל כרחך בכל מחלוקת רק עם צד אחד הצדק. אלא על כרחך דאין דנין בזה אחר גוף המעשה אם היא לשם שמים או לא, אלא דנין בזה אחר הכוונה והמחשבה אם טובה היא אם רעה, דאם שני הצדדים מכוונים לטובה ואין בלבם שמץ דופי אעפ"י שרק עם צד אחד הצדק מכל מקום יתכן להראות באצבע על המחלוקה ההוא שהוא לשם שמים משני הצדדים כנ"ל. ועיין בש"ס שבועות דף כ"ו רב כהנא ורב אסי כי הוי קיימי מקמי דרב מר אמר שבועתא דהכי אמר רב ומר אמר שבועתא דהכי אמר רב, כי אתו לקמיה דרב אמר כחד מינייהו, אמר ליי אידך ואנא בשיקרא אשתבעי. א"ל לבך אנסך. הרי דאין דנין על גוף המעשה אלא על המחשבה והכוונה אם טוב וישר הוא או רעה ומרמה הוא. אם כן מנא ילפינן שכוונת קרח היה שלא לשם שמים.
אמנם הנה אנו רואים לפעמים באיזה קהלה עומדים כת אנשים להרהר אחרי הרב או אחרי הדומ"ץ או אחרי הראש הקהל לאמור האיש הלזה אינו ראוי להיות מנהיג ושורר עלנו כי הוא בלתי ירא וחרד לדבר ה׳ כדת וכדומה הטחת דברים הרבה. ואם גם אין הצדק אתם עם כל זה יש לדונם לכף זכות ולומר שכוונתם לשם שמים. וכן להיפך כשיעמוד כת כאנשים נגד הרב או הדומ"ץ או כראש הקהל לאמור שהוא מתחסד ביותר ואין דעתו מעורבת עם הבריות לרוח היום וכדומה הטחת דברים הרבה אם כי בודאי אין הצדק אתם, עם כל זה אין להחליט עליהם שכוונתם הוא שלא לשם שמים, כי אפשר שלשם שמים מתכוונים לפי הבנתם והשגת שכלם. אמנם כאשר נראה ששני כתות אלה, כת שהרב נראה להם בלתי ירא וחרד כדת וכת שהרב נראה להם מתחסד ביותר, מתחברים ביחד לערוך מערכה נגד הרב, דומ"צ או ראש הקהל ההוא, ולהחליש כמו אז, בודאי נוכל להראות באצבע על מחלוקה ההוא שהיא אינה לשם שמים כלל, אפילו בכוונה ומחשבה. כי אלמלי היה כוונת כת אחד מהם כוונתם רצויה לשם שמים לא היו מתחברים עם כת השני להיות משונים בדיעות שיטתם במרחק רב והתאחדות והתחברות זה מורה באצבע שמרמה ושמץ דופי יש בלבם ואין כוונתם לשם שמים. וזה כלל גדול גם בכיוצא בזה כמובן (עיין ברש"י פ׳ בלק הלא עמון ומואב שנאים זה את זה וכו').
והנה מחלוקת ב"ש וב"ה היה בחילוקי דעות ונתיבי שיטות זה בכה וזה בכה. ותלמידי שמאי היה דעת כלם שווה ותלמידי הלל היה גם כן דעת כלם שוה. אע"ג שברוב המקומות הלכה כב"ה ולא כב"ש מ"מ כוונת ב"ש היתה גם כן לחוות דעתם לשם שמים לפי נתיב שיטתם כמובן. ועתה נראה נא נתיב שיטת פרטי עדת קרח הלא דתן ואבירם מפורסמים הם בתורה לאנשי ריב ומצה בלי שום יסוד וטעם דבר ויתכן לקרותם בשם רעוואלאציאנערע ואמרו חז"ל כל מקום שנאמר נצים היינו דתן ואבירם. ונתיב שיטת קרח היה שאין צורך במלך כאמרו הלא כל העדה כלם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ויתכן לקראו בשם רעפובליקאנער. וחמישם ומאתים איש מנשיאי העדה נתיב שיטתם היה שצורך יש במלך וכהן, אבל המלך והכהן יהיה אחד מהם, היינו שכל אחד מהם התאווה לגדולה, כמ"ש הכלי יקר ז"ל בפרשתן שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לב אוהבי יותרת הכבוד והשררה, עיין נועם דבריו ז"ל. והנה אם היה קרח לבדו עומד נגד משה בטענתו ונתיב שיטתו שאין צורך במלך וכהן, היה אפשר לדונו לכף זכות ולומר שכוונתו הוא לשם שמים לפי השגתו ונתיב שיטתו. וכן דתן ואבירם אלו עמדו נגד משה לבדם גם כן היה אולי אפשר לחפש קצת בזכותם שלפי נתיב שפתם וקוצר השגתם לשם שמים מתכוונים. אמנם מאחר שנתחברו אלה ביחד נגד משה ואהרן, גם להיותם חלוקים בדעה במרחק רב, התחברות זה מורה באצבע שאין כוונתם לשם שמים, כי אלמלי היתה כוונת קרח לשם שמים, איך היה רשאי לו אפילו לפי שיטתו להתחבר אל דתן ואבירם. וזהו שאמרו חז"ל איזה מחלוקה שהוא לשם שמים זה מחלוקת שמאי והלל כנ"ל, ואיזה מחלוקה שאינה לשם שמים זה מחלוקת קרח וכל עדתו, מה שנתחבר קרח אל עדת דתן ואבירם זה מורה באצבע שאין כוונתו לשם שמים כנ"ל. והבן כי בעוונותינו הרבים התחברות כתות בדעות שונות משונות וסותרות זה לזה בקשר בוגדים נגד תלמיד חכם רב מנהיג חוזרים חלילה כמעט מעשים בכל יום בכל אתר ואתר וה' ירחם… וזה לך האות על תרמית כוונתם שלא לשם שמים. והנה כנהוג כל כת משתדל להצטדק בעיני ההמון בריות העולם וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה להתחבר עם אלה, וכי לא ידע שיהיה הדבר מלתא דתמוה בעיני העולם ובמה יצטדק ויטהר עצמו, ועל זה בא תשובת המדרש פרשת פרה אדומה ראה שיש בענינו גם כן מילי דסתראי שהוא מטהר טמאים ומטמא טהורים וחישב שבאם יזרקו נגד עיניו עולתה שעשה בהתחברות אנשים סותרים יענה שטעם כמוס יש לו בדבר שהוא בצדק ובמישרים רק אינו רוצה לגלותו כמו שהוא בפרה האדומה שהוא חק ואין רשות להרהר, והוא על פי סוד.
ברש"י פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא, לפע"ד רוצה רש"י בזה להגיד מוסר להאדם בלמדו פרשה זו שלא ילמד ממעשה קרח לעשות מחלוקת, ואדרבה, צריך ללמוד ממנו להרחיק כמטחוי קשת מכל נדנוד מחלוקה, וז"ש פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא, היינו יפה הוא רק ללמדו במדרש אבל לא לעשות כמוהו ח׳׳ו כי מחלוקה גורמת היזקות והפסידות רבות בכל ענינים דוחה כמה פרנסות ומשבית המנוחה ומפריע הדת וכבר אמרו חז"ל אם אין שלום אין כלום ולא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום.
הנה דוד המלך עליו השלום בספר תהלים שלו מצינו שהתפלל הרבה על השלום ולפי דעתי היו הרבה אנשים ממתנגדיו שהיו אומרים שאין כוונתו באמת על השלום רק לטובתו הוא דורש שיודע הוא שאם יהיה שלום יהיה לו מנוחה וישב השקט ובטח על כסא מלכותו. וכדי להוציא את עצמו מחשד זה התנצל דהמע"ה ואמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום, דהיינו אין כוונתי בהתפללי על השלום למען טובתי דוקא אלא למען אחי ורעי אדברה נא שלום, היינו בשביל טובת אחי ורעי בני ישראל, כי כשיש מחלוקה מעמד כלל ישראל ומצב קיום פרנסתם סובלת דחי תחת רעש המחלוקה. וביותר כוונת תפלתי על השלום למען בית ה' אלקינו, כי כשיש מחלוקה ח"ו אז בית מדרשות ובתי כנסיות מקדשי מעט שוממים ואין מתפלל בכוונה וכל עמודי הדת וקרן התורה סובלת דחי בסיבת המחלוקה. וה' יתן שיקוים בנו אלופינו מסובלים אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובתינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלקיו אמן.
(כפי אהרן)
—
רבי אהרן ב"ר אפרים פישל סגל עפשטיין הי"ד – נולד בסאטמר בסביבות שנת 1903. אביו, שהיה תלמיד חכם מופלג בתורה וביראה ומרבה צדקה וחסד, נהרג ונעדר במלחמת העולם הראשונה, בלא שנודע מקום קבורתו. תלמיד ה"קרן לדוד" רבי אליעזר דוד גרינוואלד מסאטמר ו"המנחת אלעזר" רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש.
לאחר שנשא לאשה את בתו של רבי אהרן צבי קעסטענבוים דומ"ץ קהילת טיסא אוילאק, היה סמוך על שולחן חותנו במשך מספר שנים ועמל בתורה.
רבי אהרן כיהן כרב רב בגליל רעז-באניא, כראש ישיבה קטנה בעיר בעלעניעש ואחר כך מורה הוראה שם. למשך מספר שנים התגורר בטאפלטשאן שבסלובקיה. משנת תרצ"א (1930) כיהן כרב בקהילה החרדית של פראג.
מחבר קונטרס חידושי אגדות "שארית אפרים" (תרפ"ח), "מנחת שבת" עם "חלת אהרן" (תרפ"ט), ספר ההספד והדרשות "אהבת דוד" (תרצ"ב) המכיל דברי הספד והערכה למו"ה מיכאל דוד ליעבען ז"ל שהיה ראש החברה קדישא בפראג במשך ארבעים שנה, שו"ת "כפי אהרן" (תרצ"ג) וספר "בסימא דפוריא" על מגילת אסתר " ביאורי מקראותיה ומאמרי חז"ל, בהבטה והשקפה סקירית על גלגל החוזר, העולמי בכלל, והיהודי בפרט, גם בהוה" (תרצ"ח) שיצא לאור כשכפול מכתב מכונת-כתיבה . בעת ישיבתו בפראג, הביע הערכה רבה לנשיאי קהל עדת ישורון שהעסיקו אותו בעבודת הקודש, וציין כי הוא יושב "בישיבת כרך קשה, ה' יהיה לי בעוזרי לתקן דברים הצריכים תיקון ולזכות הרבים, ואבנה גם אנכי בס"ד ולא ימוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי לעולם".
את הספר "שארית אפרים", הוציא לאור בהיותו מכהן ראש ישיבה בקהילת בעלעניעש. את כל הרווחים ממכירת הספר הוא ייעד לסיוע בהוצאות חתונת אחותו היתומה. הוא הויסף וכתב שם שבשל הוצאות הדפוס מודפס רק חלק ראשון מהחידושים שהוכנו לדפוס.
ספרו "כפי אהרן", חלק א, יצא לאור עם הסכמות נלהבות מאת חותנו רבי אהרן צבי קסטנבוים הי"ד, אב"ד אונגוואר רבי יוסף אלימלך כהנא הי"ד. חלק ב של שו"ת "כפי אהרן", שמעולם לא נדפס, קיבל את הסכמת רבי יהודה ליב צירלסון הי"ד אב"ד קישינב ורבה של בסרביה.
הרב נספה בטרזינשטאט, וכן נספו אשתו וילדיהם. הי"ד.
יהודים שגורשו מפראג, עם מטלטלהם ברחובות.
