מי שעובד ד' חוץ לדרך הטבע ממש במסירת נפש בלי שום פניה, יכול לפעול למעלה מן הטבע / הרב שלום הכהן שיין הי"ד
ב"ה "דברי שלום", סימן צ"ו.
כתוב בסמ"ג (לאוין לא תעשה סד): שהקב"ה שומע תאות ענוים, אף על פי שלא התפללו על זה, שנאמר: תאות ענוים שמעת ד' תכין לבם תקשיב אזנך (תהלים י,יז).
ויש להקשות: הלא מי לנו ענו ביותר ממשה רבינו עליו השלום, שהתורה העידה עליו: "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג). ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לן גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה וגו' (ברכות לב ע"ב). וראה במדרש תנחומא פרשת תבא. ואין לומר דהתם דוקא במקום שיש לבטל גזר דין מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתם של צדיקים הנותנים כח בפמליא של מעלה למדת הרחמים שתתגבר על מדת הדין, יעוין ביבמות סד ע"א, ובחולין ס ע"ב, ובאגדות מהרש"א שם, מה שאין כן הכא, דהא מסתימת דרשת בעל הסמ"ג משמע דבכל אופנים אין צריך תפלה.
ואם כן איפוא יש להקשות עוד מהא דאיתא בגמרא (תענית כה ע"ב) שמואל הקטן גזר תעניתא וירדו להם גשמים קודם הנץ החמה, כסבורים העם לומר שבחו של צבור הוא. אמר להם אמשול לכם משל למה הדבר דומה לעבד שמבקש פרס מרבו ואמר להם תנו לו ואל אשמע קולו. הרי חזינן דלאו מעליותא היא. וידועה תשובת רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו על שאלתם מפני מה לא ירד לישראל מן פעם אחת בשנה (יומא עו ע"א).
ואפשר לומר לפי עניות דעתי: כי באשר יש חילוק בין מתפללים על דרך שאמר רבי אלעזר (תענית יד ע"ב) לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה וכו', ויש מתפלל על אחרים ונענה, ועל עצמו אינו נענה, דאין חבוש מתיר עצמו וכו'. יעוין בברכות ה ע"ב, ובחולין פו ע"א, ובספר חסידים סימן תשנג. וכן בעתים יש חילוק בין עת לעת. יעוין בזוהר הקדוש פרשת אחרי דף נח, ובמדרש רבה קהלת ט. כמו כן לאו כללא היא לומר על הכל באופן זה תנו לו ואל אשמע קולו, דהנה בדניאל (י,יב) כתיב: כי מן היום הראשון אשר נתת אל לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך, בישעיה (סה,כד) כתיב: והיה טרם יקראו ואני אענה. בגמרא ברכות כ ע"א, תענית כד ע"ב, סנהדרין קו ע"ב איתא: דכי הוה שליף רב יהודה חד מסאנא אתי מטרא.
ובכן נראה לעניות דעתי דמה שכתב בעל הסמ"ג אף על פי שלא התפללו על זה, היינו שהכינו את עצמם לתפלה ולא הספיקו להתפלל עד שנענו, וכדאיתא במדרש רבה דברים (פרשה יב) אמרי רבנן יש תפלה וכו' ויש תפלה שעד שלא יתפלל אותה נענה, שנאמר (ישעיה סה,כד) והיה טרם יקראו ואני אענה. והכי איתא במדרש שמואל פרשה ד, יש תפלה שלא תספיק לצאת מן הפה עד שנענה.
והנה בתענית כה ע"ב גרסינן, מעשה ברבי אליעזר שירד לפני התיבה וכו' ולא נענה וירד רבי עקיבא ואמר אבינו מלכנו וכו' וירדו גשמים וכו' יצתה בת קול ואמרה: לא מפני שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו, דנראה מזה דמדת ענוה שקולה יותר מזכות אבות, אף על פי שידוע דאינה דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו' (יבמות סד ע"א) כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו, ומי שעובד ד' חוץ לדרך הטבע במסירת לב ונפש ממש בלי שום פניה יש ביכלתו לפעול גם כן למעלה מן הטבע.
ויש להעיר מהא דאיתא בזוהר הקדוש שמות דף טו ע"א בזה הענין דאמר לו עקיבא אמשול לכם משל: רבי אליעזר דמי לרחימא דמלכא, דרחים ליה יתיר וכו' ולא בעי למתן ליה בעותיה בבהילו וכו' אנא דמי לעבדא דמלכא וכו' דאמר מלכא הבו ליה בעותיה בבהילו ולא ליעול להבא וכו' נחה דעתיה דרבי אליעזר. יעוין שם. ויש לומר לעניות דעתי, דרבי עקיבא אמר כן מצד ענותנותו, שחשב את עצמו כעבד שנאמר עליו הבו ליה בעותיה בבהילו ולא ליעול להכא. ולא כמו שחשב רבי יוחנן בן זכאי את רבי חנינא בן דוסא כעבד לפני המלך (ברכות לד ע"ב) לפרוש רש"י שם על דרך שאמר חוני המעגל שאני כבן בית לפניך (תענית כג ע"א). והא דנחה דעתו של ר' אליעזר דגם זה אפשר להיות לפעמים שעכבת מלוא הבקשה תהיה בכדי שלא יפרד מהר המבקש האהוב.
ולענין הרבות תפלה, מבואר בברכות דף לב ע"ב דכל המאריך בתפלה אין תפלתו חוזרת ריקם ובלבד שלא יעיין בה לצפות שתעשה בקשתו. יעוין שם. ובמדרש שמואל פרשה ב איכא מאן דלמד מחנה שהרבתה להתפלל, דכל המרבה בתפלה נענה. ואיכא מאן דאמר שבשביל שהרבתה להתפלל נתקצרו ימיו של שמואל. ואולי מאן דאמר זה סבירא ליה שהיה גם כן עיון תפלה באופן המעורר דין, כדאיתא בברכות נה ע"א, ובראש השנה טז ע"ב, ובזוהר הקדוש מקץ דף רב ע"ב. אבל בלי עיון תפלה כזה יש לפעול הרבה בתפלה ובתחנונים, כדאיתא בתנא דבי אליהו סדר אליהו זוטא פרק ו, ובמדרש תנחומא פרשת וירא, ובספר חסידים סימן קל דאפילו מי שאין לו זכות, אם הנהו מרבה תפלה ותחנונים הרי זה נענה.
אמנם כאשר ידוע שהקב"ה מדקדק עם סביביו, יעוין בשקלים פרק ה הלכה א, וביבמות קכא ע"ב, ובבבא קמא נ ע"א נגזר עשר פעמים על משה רבינו עליו השלום איש האלקים מסבת אי־קדושת השם במי מריבה שלא יכנס לארץ ישראל, ולא נחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו וכו' ואמר לו גזרה היא מלפני שלא תעבור (מדרש רבה דברים יא). ובכל זאת הלא גדול כחה של תפלה אם אינה עושה כולה, חציה היא עושה, והועילה תפלתו שיראה את הארץ. יעוין בברכות לב ע"ב, ובמדרש רבה דברים ח, ואולם גזרת המיתה לא היה אפשר לבטל דאמר לו הקב"ה למשה אם לא אמיתך בעולם הזה האיך אחיה אותך לעולם הבא, ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר, שכתוב בתורתי על ידיך ואין מידי מציל. וגם בדבר הזה הונח לו שהקב"ה בכבודו ובעצמו נשקו ונטל נשמתו בנשיקת פה. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
שלום הכהן שיין הרב דפה רינא פלך בסרביא
(דברי שלום סימן צ"ו, התפרסם גם בבית ועד לחכמים)
הרב שלום ב"ר אליהו הכהן שיין הי"ד נולד בשנת תרל"ד (1874), והיה אב"ד ורב גאון מפורסם ברינה (Reiny) אשר בפלך בסרביה (רוסיה/רומניה).
הוא כתב את הספרים הבאים: שערי שלום – מאסף בדרך שו"ת חידות ופתרונות בארבעת חלקי השולחן ערוך (תר"ע-תרפ"ו), קונטרס נתיבות שלום – חידות ופתרונות בענייני מצוות פריה ורביה (תרפ"ח), נוה שלום – הערות בענייני האמת והשלום (תרפ"ט), דברי שלום – הערה בעניני נסים ושביב אור באגדה (תרפ"ט), ברית שלום – הערות להתגברות השכל ולהתרופפות היצר (תרצ"א), משפט שלום – שביבי אור בנתיבות המשפט (תרצ"ג), עצת שלום – הערות להתחזקות בקיום הטוב (תרצ"ו) ומשמיע שלום – הערות לכניסה לשערי תשובה (תרצ"ח).. מלבד זאת כתב רבות בכתבי העת הרבניים ובהם אהל יצחק בעריכת הרב יצחק קליין, שערי תורה בעריכת בניו של רבי יצחק הכהן פייגנבוים מוורשה, הפרדס בעריכת הרב שמואל אהרן פרדס, בית ועד לחכמים בעריכת הרב יוסף שמעון פולק, ואסיפת חכמים בעריכת הרב חיים אלטיר בירבראייער, "אוצר החיים" בעריכת הרב חיים יהודה אהרנרייך, "קול תורה" בעריכת הרב יהודה יודל רוזנברג, "שערי ציון" בעריכת הרב שלמה בלזר והרב אהרן זסלנסקי, ועוד.
את הרווחים ממכירת הספר "שערי שלום" הקדיש המחבר להחזקת הישיבה הגדולה בעיר סאטמר (סאטי־מארע) שברומניה, שבה למדו כארבע מאות בחורים, כפי שמופיע בדגלנו.
תשובות אליו מופיעות בסימן נ"ה ב"קונטרס באר חיים מרדכי" (תרפ"ד) ובשו"ת הרב"ז. מכתב תנחומים ממנו מופיע בספר זכרון לישראל, שירים ומכתב ממנו נמצאים בארכיון בספריה הלאומית.
ספריו זכו להסכמות נלהבות אשר תיארו את הרב שיין כאיש צעיר לימים, גאון מופלג, חריף ובקי בחדרי התורה וירא אלקים, מלא בחריפות ובקיאות בכל ענפי ההוראה, שומר משמרת הקודש ומכהן פאר בתור רב ומו"צ לעדת רינה. בין נותני ההסכמות לספריו נמנים: הדיין מסאטמר הרב יצחק קליין, הרב יהושע בריסקין מחבר ספר "תו יהושע", רבה של אלאפאליא הרב אליהו פוסק, הרב יהודה ליב צירלסון, הרב איסר זלמן מלצר אב"ד ור"מ סלוצק, הרב חיים מרדכי רולר אב"ד ניאמץ והרב בצלאל זאב שפרן אב"ד באקוי.
בשנת תרפ"ה יצא לאור הקובץ השני של כתב העת "אפיריון" ובו הידיעה הבאה, ממנה עולה שהרב שיין תכנן לעלות לארץ ישראל:
עם זאת בא' דר"ח אלול תרצ"ה (1935) כתב לעורכי הירחון "שערי ציון" מכתב, שהיה באוסף שלמה אפשתין ירושלים, בו כתב כי על אף שהיה בידו רישיון עליה לארץ ישראל, עבורו ועבור רעייתו, לא עלה בידם למצוא את הכסף הנחוץ לנסיעה ולכן הם נאלצו לדחות את עלייתם.
בשנת תרפ"ח פרסם הרב שיין בכתב העת "בית ועד לחכמים" את המודעה הבאה: אל בני הישיבות! בחורי חמד חובבי תורה החפצים להשיג את ספרי "שערי שלום" ו"נתיבות השלום" ימציאו לידי מכתב מריש מתיבתא או מהרב דמתא ואשלח אי"ה בשבילם מהספרים ההם הדרושים לערך האפשרי ולפי מצב החומרי, חנם אין כסף.
הרב הצטרף ל"משמר הדת" שהוקם ע"י גדולי הרבנים ברומניה ובוקובינה בשנת תרצ"ז (1937) לתיקון ולשמירת יסודי הדת במדינתם.
בעקבות אולטימטום שהגישה ברית המועצות לרומניה נסוגה רומניה מבסרביה והיא סופחה לברית המועצות בשנת 1940. בשנת 1941 כבשו גרמניה הנאצית ובעלי בריתם הרומנים, את בסרביה. לקראת הפלישה נתן מנהיג רומניה הפשיסטית יון אנטונסקו פקודה סודית לרצוח את כל היהודים החיים בכפרים, לעצור את היהודים החיים בערים ולרכזם בגטאות ולהוציא להורג את מי שיואשמו בשירות השלטון הסובייטי. רצח היהודים בוצע בידי יחידות הז'נדרמריה, יחידות צבאיות ויחידת "השדרה המיוחדת" בפיקודו של סגן ראש-הממשלה מיכאי אנטונסקו, ביחד עם יחידות מקבילות מהצבא הגרמני. בתאריך 15.09.1941 הורה אנטונסקו לגרש את כל יהודי בסרביה למחוז טרנסניסטריה. בדרך לגירוש נרצחו עשרות אלפי יהודים שהושלכו לקבר אחים ועשרות אלפים נוספים הוטבעו בנהר הדנייסטר. כמחצית מיהודי בסרביה נרצחו כבר בדרך לטרנסניסטריה, ובאמצע 1942 כבר לא היו יהודים בבסרביה. עוד על שואת יהודי רומניה ראה: השואה בבסרביה – אתר יד ושם, טרנסניסטריה – אזור הכיבוש הרומני – ויקיפדיה, ממלכת המוות – טרנסניסטריה – אתר יד ושם, טרנסניסטריה – גיא ההריגה של יהדות רומניה – אתר גימלאי בנק דיסקונט, סרט בyoutube: הרצאה של פרופ' קורן על יהדות בסרביה והשואה שלה.
גיסו של הרב שלום הכהן שיין כתב דף עד המופיע באתר "יד ושם" ובו ישנם פרטים נוספים אודות הרב ומשפחתו: הרב נשא לאשה את מרת לאה לבית לוי ונספה בטרנסניסטריה.
תמונת חותמת הרב שלום הכהן שיין מובאת כאן באדיבות אוסף שלמה אפשתין ירושלים.
