אמר כבוד קדושת אאמו"ר ז"ל שכל דברי תורה שאדם זוכה לחדש הוא רק מחמת קדושת אבותיו הקדושים. ולפי עניות דעתי נראה להביא ראיה לדבריו הקדושים, שישראל לא זכו גם כן לתורה רק על ידי זכותא דאברהם אבינו עליו השלום, כמו שאמרו חז"ל (שמות רבא פ' כח) שבעת קבלת התורה צר הקדוש ברוך הוא קלסתר פניו של משה רבינו דומה לאברהם אבינו עליו השלום, כלומר שהתורה שייכת רק לישראל שיש להם זכות אבות הקדושים, מה שאין כן למלאכים. וכן מצינו אשר אמרו חז"ל שהתורה זכה בה מתחילה משה רבינו בעת שהשם יתברך נתן לו, כמו שנאמר 'ויתן אל משה ככלותו'. ונהג משה רבינו עין טובה ונתנה לישראל. והנביאים נקראים 'אבות', כמו שכתוב אצל אליהו שנקרא 'אבי אבי רכב ישראל', וממילא זכו ישראל לתורה רק על ידי קדושת וחזקת דאבהתא.
(תורת הרבי ר' ירחמיאל, עמו' כז)
אמרו הספרים הקדושים שיש שישים ריבוא אותיות לתורה, כנגד שישים ריבוא ישראל, שנוטריקון 'ישראל' יש שישים ריבוא אותיות לתורה. והגם שרואים שאינו כל כך, כמו שהובא במדרש תלפיות, שכתב שיש לעמוד על הקבלה שיש בידינו שיש ששים ריבוא אותיות לתורה, כמו כנוטריקון 'ישראל' ונעשה על זה ספרים אין קץ, וכשתמנה מספר האותיות הספר תורה הן חסרים הרבה מסכום הזה ונשאר כמעט תמיה. עיין שם. ולפי עניות דעתי שזה נוכל להבין בדברי כבוד קדושת אאמו"ר זצ"ל שאמר שכל אחד ואחד מישראל יש בו מעלה שיכולין לצרפו לתורה, וכמו שבתורה יש אותיות ונקודות וטעמים, כמו כן בבני ישראל גם כן יש שהם בבחינת אותיות ונקודות וטעמים, כמו שכתוב בתיקוני זוהר הקדוש, שהמה מרמזים לנפש רוח ונשמה, כמו כן בבני ישראל יש מי שזוכה ללמוד תורה לשמה אזי הוא בבחינת נשמה, והוא ביכולתו להאיר גם לשאר חלקי הנר"נ, ומי שלומד לשמה מאירין לו משמים שיוכל לקרב ולקדש גם כל מיני ישראל לתורה, אפילו לעם הארץ, כמו שכתוב במדרש רבא שהם בבחינת עלים שמגינים על האילן. עד כאן לשון קודשו.
(תורת הרבי ר' ירחמיאל, עמו' עא)
'כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע' (דברים יז,יד). אחי ורעי תדעו אשר אמר הבעש"ט הקדוש האור ישראל שיש ספרים הקדושים מכבר, אף על פי כן הוא צריך לשמוע מהצדיק שבזמנו, וכמו שכתוב 'כתוב זאת זכרון בספר', שאף שכתוב בספר אפילו הכי 'ושים באזני יהושע', שאף על פי שנכתב כבר בספר צריך ליהושע לדבריו שהן יסייעו ברוחניות וגשמיות.
ובמדרש רבא 'ישנו עם אחד' (אסתר ג,ח), שאוכלים ושותים, ואומרים עונג שבת ועונג יום טוב, ומיכאל מלמד עליהם סנגוריא מלמעלה וכו', עד 'כי לא יטוש ה' את עמו'. לכאורה מה התירוץ 'כי לא יטוש ה' את עמו' על מה שלמד המן קיטרוג עליהם, כמו שהקשה בספר הקדוש 'ייטב פנים'. רק שהמן הרשע אמר שמה שישראל אוכלים ושותים מתכוונים רק להנאת עצמם וגופם, חס ושלום. וזה שפיר שנלמד זכות על ידי מיכאל המליץ טוב, אשר לא יטוש ה' את עמו, בעבור כבוד שמו, כלומר שאוכלים ושותים הכל לכבוד שמו יתברך ולצורך גבוה.
(ליקוטי דברי רבוה"ק מביאלא, פורים, עמו' קג)
ומה שכתב אאמו"ר ז"ל שדברי תורותיו אינם מאור הגנוז, הוא מצד דרכו כנ"ל שפל ברך והצנע לכת, אבל כעת נתגלה האמת שהוא בעולם האמת. ובטוח אנכי שכל מי שילמוד בדבריו הקדושים, יזכה לבחינה הנ"ל, להתעורר עליו ועל כל משפחתו רחמים וחסדים בגוף ונפש כרצונו הקדוש תמיד שה' 'רצון יראיו יעשה', כדברי המדרש (נשא): אימתי הם דברי תורה נטועים באדם, בזמן שהבעלים נאספים מהם. והוא בחינת אתדבקות רוחא ברוחא, כמבואר בזוהר הקדוש פרשת תרומה.
(הערות להקדמת המחבר, ישועות אברהם)
ועתה אסיים בברכת אהרן, שכל מי שיסייע בלקיחת חלק במצוה רבה הזה, שיקנה הספר הקדוש 'ישועות אברהם', שבזה לא לבד שיהיה לטובתו כנ"ל, יהיה לו גם כן זכות שיסייע להדפיס שאר החלקים מספר הקדוש 'ישועות אברהם' אשר בכתובים, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ויתברך מן השמים. וזכות המחבר הקדוש יגין עליו, וכמו שאיתא בספר חסידים (סימן רכד) שכל מי שאומר דבר שמועה מפיהם של צדיקים מתפללין עליו וממליצים בעדם לטובה. ולזכות לבנים ובני בנים חיים וקיימים ועוסקים בתורה ובמצוות לשמה, ואורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, ועל ישראל שלום, ולזכות לביאת הגואל צדק ובימינו יוושע יהודה וישראל ישכון לבטח עין יעקב ומגן אברהם.
(ישועות אברהם, מתוך סוף ההקדמה)
'בהלו נרו עלי ראשי' (איוב כט), אמרו חז"ל (נדה ל:) שמלמדים לאדם קודם שיצא לאויר העולם כל התורה, ואחר כך בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח כל מה שלמד. והקשה אאמו"ר (בעל ישועות אברהם) זצ"ל דכיון שסטרו על פיו ושוכח למודו, אם כן מה פעולה ומעלה בלמודו כל התורה. ותירץ אשר זה המעלה אשר מרגיל להנשמה קודם שבאתה לעולם השפל הזה שתהיה רגילה בתורה ותהיה ביכולתה אחר כך לבוא למדריגה באמצעות התורה ומצוות שיעסוק אחר כך, ולזכות בחזרה לבחינת 'בהלו נרו על ראשי' מצד הטבעיות שנטבע בו. עד כאן לשונו הקדוש. וזהו 'ותן חלקינו בתורתך', שהם חלקו ואחיזתו בתורה, ונקראים אותיות התורה.
אבל זאת, ללמוד בעצמו, איננו עיקר לימוד התורה, רק צריך לצרף לאותיות התורה גם את הטעמים ונקודות התורה, ללמד, שיפעול בצדקתו ותורתו להשפיע לאחרים גם כן, ולהאיר באור תורתו גם לנר"נ דאחרינא, דמגו דזכה לנפשיה לקדש גופו בעבודתו ותורתו, בזכות אבותיו הקדושים, זוכה נמי לאחרינא.
(מתוך ההקדמה לספר 'ישועות אברהם' שמות)
בהקדמה מכבוד קדושת אאמו"ר זיע"א הוספתי איזה הערות מחמת שכבוד קדושתו רצה להקטין את עצמו בגודל שפלותו ומדת עניוותו, כידוע דרכו הקדוש תמיד בחיים חיותו ובמקום גדלותו אתה מוצא ענוותנותו, שזאת כל מגמתו תמיד להקטין את עצמו ולהסתיר מעשיו הטובים בפני בני אדם. אבל עלי מוטל חוב קדוש לפרסם צדקתו ברבים, להיות עומד לעד צדקתו, למען ידעו דור האחרון את גדלו וקדושתו אשר כל ימיו קיים 'אדם כי ימות באהל', באהלי תורה ועבודה, והפקיר עצמו כדרך אבותיו הקדושים זי"ע בעד ה' ותורתו וישראל. ותמיד התנהג כבוד קדושת אבי ז"ל בבחינת 'עקב ענוה יראת ה' ', ורצה להסתיר את עצמו תמיד, שזו המידה הקדושה נשתרש עוד מראש יחוסנו היהודי הקדוש והטהור זי"ע, שידוע לכל העולם גודל שפלותו וענותנותו, כן כל אבותינו הקדושים אשר יחוסנו נצמח מדוד המלך עליו השלום, והולכים בעקבותיו שבמקום גדולתם אתה מוצא ענוותנותם.
אמי מורתי עזרה תמיד לכבוד קדושת אאמו"ר ז"ל בכל העניינים, וכדבר המדרש רבה (ב"ר פרק מ"ז פרשת א, עיין שם) על שרה אמנו עליה השלום, אשת חיל עטרת בעלה, שנתעטר בה בעלה וכו'. ולכן יזכור אלקים לטובה את מזכרת אמי מורתי מנשים באהל תבורך, אשת חיל שתהיה לברכה ולטובה לעילוי נשמתה, ונשמתה תהיה צרורה בצרור החיים, אשר עלה נשמתה בטהרה השמימה ממחרת יום הכיפורים שנת תרצ"ו בעיר ווארשא ושם מנוחתה כבוד. וידוע מאמרם ז"ל מת אחר יום הכיפורים סימן טוב, ויהי רצון שתמליץ זכות בעולם עליון יחד עם כבוד קדושת אאמו"ר ז"ל, שם בגן עדן על הפתורא דדהבא בעד כל משפחתם ובעד כל ישראל.
יתברך היוצר וישתבח האדון כל אשר זיכני להוציא לאור תעלומות חכמה, הם הכתבי קודש מכבוד קדושת אאמו"ר הקדוש זצל"ה. בפרט בצוק העתים הללו אשר כל יום קללתו מרובה מחברו, וכמה חבילין דמעיקין עכבני, עד שעזרני ה' להביאם לדפוס לזכות העולם האור הגנוז הזה, כפי שעיניכם תראינה מישרים ומתוקים מדבש ומנופת צופים, אשר אמר אאמו"ר זצ"ל במשך שבע ועשרים שנה, שכל אחד ואחד נדרש בפני עצמו, עד שבת האחרון מימי חייו, הוא שבת תשובה תרצ"ד, אשר נתקיים בו מה יום כיפורים מכפר כן מיתת צדיקים מכפר. וכמו שאבאר להלאה בדברינו בסייעתא דשמיא לענין הדפסת ספרי הצדיקים, לזכות העולם בהשפעות הגשמיות והרוחניות, אשר במשך ימי חייהם עוסקים העיקר בשביל טובת ישראל לזכותם בזה ובבא, וכל שכן למי שלומד בספריהם הקדושים אשר ממקוד קדוש מחצבתם בוודאי יוושע בכל ישועות שימלא ה' כל משאלותיו לטובה.
(הקדמת המו"ל לספר 'ישועות אברהם' על ספר בראשית)
וכאשר זיכני ה' להוציא תעלומות חכמה בתורת אמת מכבוד קדושת אדמו"ר הרב הצדיק הקדוש והטהור זי"ע ספר 'ישועות אברהם' חלק ראשון, אשר יצא מוניטין שלו בעולם, ותודה לקל שכולם מפיקים רצון ממנו, ובוודאי היה בכבוד קדושת אאמו"ר זצ"ל חלק ואות בתורה הקדושה בשם הפעולה, שפעל בדבריו הקדושים ועשה קן טהור בלבות בני ישראל עוד בחיים חיותו. וכן אחר כך בספר הקדוש שלו.
כי באמת דבריהם הקדושים ודברי כבוד קדושת אדמו"ר זצ"ל הוא מאור הגנוז שנמסד לכל צדיק בכל דור ודור לטובת הדור.וכמו דוד המלך עליו השלום כנ"ל, כן הצדיקים שנכתבו דבריהם לטובת הדורות, כי רק זה כל עיקר כוונתם לטובת ישראל, כן היתה כוונת כ"ק אדמו"ר ז"ל אשר כל משך ימי חייו מסר גופו ונפשו עבור טובת ישראל, וכל מגמתו בחידושי תורתו הכל לטובתם, כמו שעיניכם תראינה בפנים הספרים הקדושים 'ישועות אברהם', אשר כשמו כן הוא, שאמר כמה פעמים שרוצה להדפיסו בחיים ואמר שיהיה טובה לעולם בספריו הקדושים.
ורק זאת נחמתנו שהנחילנו ברכה את המאמרים הקדושים אשר מלאים דברים הנחמדים מזהב ומפז, וכמו כן בקשות ותפלות עבור כלל ישראל ברוחניות וגשמיות, ובוודאי במרום ילמד עלינו זכות לכל מי שילמוד ויזכור דבריו הקדושים, שגדולים הצדיקים במיתתן וכו' (חולין ז:), וכמו שאמר הזוהר הקדוש וישב (קצג:) תא חזי האי מאן דאסתכל במה דאוליף מרבו וחמי לו חכמתא, יוכל לאתוספא בההוא רוחא יתיר. וכמו שאמרו חז"ל (עירובין יג:) על רבינו הקדוש שאמר: האי דמחדדנא מחבראי, שחזיתי לרבי מאיר מאחוריו. כלומר שלמד ואמר תמיד דבריו הקדושים, וזה 'מאחוריו', כלומר אחריו, וכן הלומד תורה מפי הצדיק צריך להתדמות שבעל השמועה עומד לנגדו כנ"ל, שנתעורר עבודתו וקדושתו של הבעל המחבר הקדוש.
(הקדמת המו"ל לספר 'ישועות אברהם' על ספר שמות)
ב"ה לענטשנע יום ה' לסדר אשר תשיג ידו
לכבוד דודי הרב הצדיק חסידא ופרישא שלשלת היוחסין כקש"ת המפרסם בתורה יראת שמים וכו' מו"ה יוסף צבי שליט"א אב"ד דק"ק בני ברק יע"א.
ולדודתי הרבנית הצדקנית המחכמת מנשים באהל תבורך וכו' בנש"ק מרת חנהלה שתליט"א,
אחרי דרישת שלום הטוב הננו לברכם שתקבלו את החג המצות בכשרות ובשמחה וכל טוב סלה. וכימי צאתנו ממצרים יראנו ה' ניסים ונפלאות להגלאות במהרה ויגל לבנו וישמח לבנו (בישועתו) באמת לכלל ישראל די בכל אתר ואתר שיחוס על עמו, עם דל כנגד כל הקמים עליהם בגזרות קשות ואכזריות ויוציאנו מאפלה לאורה ומשעבוד לגאולה וירום ה' קרנכם בכבוד בהרמות קרן ישראל לקבץ נדחנו מארבע כנפות כל ארץ…,
כחפץ בן אחיהם דורש שלומם תמיד, אהרן נתן דוד
ב"ה לענטשנע יום ה' ברוך אתה בבואך וכו' תרצ"ה.
לכבוד דודי הרב הצדיק והגאון חסידא ופרישא בוצינא קדישא כבוד קדושת שם תפארתו, מדברנא דעמא וכו', מורינו רבינו יוסף צבי קאליש שיחיה,
אחרי דרישת שלומו הטוב, כאשר אנכי כעת משובתי שבת קודש זה בווארשא ומאד רציתי להתראות עם כבוד קדושתו פנים אל פנים, ולכן נא מאד להודיעני אם כבוד תורתו יהיה בפה בשבעה בשבוע הבא עלינו לטובה ובאיזה יום ובאיזה מקום, ואם לאו אם ירצה השם, נבוא במכון למכון קדשו באטוואצק, ויהודעני נא בהחוזר לפה על אדרעס מדודתי הרבנית הצדקת מאטעלע שליט"א.
והנני ידידו דורש שלומו ומברכו בכתיבה וחתימה טובה ומייחל לתשובתו הרמתה,
אהרן נתן דוד…
אמי הרבנית הצדקת בקשה ממני שאבקש לכבוד תורתו לשני דברים. אחת, להשגיח על אחותי תחיה גאלדא בארץ ישראל. ושנית, כאשר המדבר השידוך לאחותי דבורה [הי"ד], חיה היא בפולין כאשר כבוד קדושתו כתב מזה, לנכון שכבוד קדושתו ידבר עמו מזה, ודי לחכימא.
(שארית יוסף, עמו' קא-קג).
לפי עניות דעתי נראה בעזרת ה' יתברך להסביר הענין באופן הזה כמו שאיתא בזוהר הקדוש, וכמו שהובא כמה פעמים בספרים הקדושים תולדות אדם, דברי בינה, ישועות אברהם אשר יש שני בחינות צדיקים: אחד בחינת 'שבת', שנקרא 'שבת דכולא שתא', והוא קודש כמו שבת, שמעשיו קודש ומופשט מגשמיות לגמרי, שנולד בקדושת אבותיו הקדושים עם נשמה גדולה וקדושה. כמו שאיתא בזוהר הקדוש במדרש הנעלם פרשת וירא שרבי יוסף אמר לון לא מסתפי אלין מיצר הרע, ואמרו לא מקונדיטין קאתינא מקדושתא דקדישא אתגזרנא, דהיינו שהם מבחינת 'שבת'. יעויין שם. לכן הם מופשטים מגשמיות, כל שכן שלא יראו מיצר הרע, יעויין שם. והוא כמו שבת קודש שאין בו אוכל נפש, לכן זה הצדיק הוא בחינת שבת.
ויש עוד בחינת צדיק שהוא נקרא בחינת 'יום טוב', היינו שהם בבחינת 'יגיע כפיך כי תאכל', שאף על פי שגם הוא נולד בקדושה כמו הראשון, אף על פי כן הוא רוצה להיות בבחינת 'בעל תשובה', שמתקן ומעלה הכל לה' יתברך, בבחינת 'כל פעל ה' למענהו', ולעבוד את ה' אף בדברים הגשמיים עם האוכל נפש, כמו שמותר ביום טוב, כמו שכתוב ב'ישרי לב' מכבוד קדושת זקיני ז"ל שאפילו הצדיקים הגדולים הראויים לעבודת ה' בדברים עליונים הרוחניים, אף על פי כן כל זמן שהם בעולם הזה צריך להיות עבודתם בדברים גשמיים, כדי להשפיע אותם לאנשים שהם קטני הדעת וצריכים לזה. והשפעה צריך להיות רק על ידי צדיק הדור\ ולכן הם בעצמם צריכים להנאת עולם הזה, כדי לזכות לעולם. עד כאן לשונו הקדוש.
ועל זה נאמר 'אשריך' בעולם הזה, 'וטוב לך' לעולם הבא. וכמו שאמר זקני הקדוש מאסטראווע ז"ל שזה העניין שהצדיקים לוקחים ממון ונהנים מעולם הזה כדי שעל ידי זה ישפיעו כנגדם לכל העולם. וזה הצדיק הוא בחינת 'יום טוב', מה שאין כן הצדיק שהוא בחינת 'שבת', שמופשט מגשמיות, הוא אין משפיע לזולתו דברים גשמיים, כי אצלו הוא בבחינת 'מאי דעלך סני לחברך לא תעביד', כיון שנמאס אצלו כל עניני עולם הזה ואין לו עמהם שום התחברות אתם, וממילא לא יוכל להשפיע לזולתו. וזה שאמרו חז"ל ש'במקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד'. שלכאורה אין מובן זאת, רק שזה בא להורות שבמקום שעומד הצדיק, שהוא בחינת 'יום טוב', שהוא בעבודתו כמו בעל תשובה כנ"ל, שמתקן הכל, אפילו דברים הגשמיים ומהפכם לטובה, אין הצדיקים גמורים, שהם בבחינת 'שבת', שהם מופשטים מגשמיות כנ"ל, אינן יכולים לעמוד במקומם להשפיע לעולם דברים הגשמיים כמוהם. וכן מצינו בחז"ל השני בחינות הנ"ל, שהם מכונים ב'סיני' ו'עוקר הרים', כמו רב יוסף סיני ורבה עוקר הרים, ושלחו מתם הכל צריכים למרא דחיטי (ברכות ס"ד), שרבה הוא בחינת 'שבת' ומופשט מגשמיות לגמרי, כמו שאמרו חז"ל (מועד קטן כ"ח) בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולה משתכחא. יעויין שם. כלומר שהיה מופשט מגשמיות לגמרי, ולכן נקרא 'עוקר הרים', שעקר ממנו כל התאוות הגשמיות והיצר הרע לגמרי, שנקרא 'הר', כמו שאמרו שלעתיד ידמה היצר הרע להר. ורבה עקרו לגמרי עם קדושתו, בבחינת 'שבת', כדברי הזוהר הקדוש הנ"ל, שכל מי שנולד בקדושת שבת אינו ירא מיצר הרע, ועקרו לגמרי, לכן נקרא 'עוקר הרים בפלפולו', מכוח קדושתו, אפילו במעט קדושה המכונת ב'פילפולא חריפתא', כמו שאמרו חז"ל 'טב פלפלא חריפתא ממלא צנא דקרא', ומעט קדושתו אפילו דחה היצר הרע לגמרי, כי מעט אור דוחה חושך הרבה, כמו שאמרו חז"ל אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה על ידי קדושה מעט המכנת ב' פלפלא חריפתא' כנ"ל, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. וזה קדושת רבה, שהוא בחינת 'שבת', מופשט מגשמיות, ורב יוסף הוא בחינת 'יום טוב', ולכן נקרא 'מרא דחיטי', שמשפיע כל השפעות הגשמיות גם כן לעולם. ולכן אמר 'אעבוד יומא טבא לרבנן', וקרא על עצמו 'ורב תבואות בכח שור' (משלי יד,ד), וכתבו התוספות שדומה הוא ליוסף דאיקרי 'שור', דכתיב 'בכור שורו' וגו' (דברים לג,יז), ורמז ליוסף הצדיק שהיה במצרים לאסוף תבואות הרבה (ובבראשית רבה פרשת וישלח) אמר 'שור' זה יוסף, משום 'רב תבואות בכח שור'.
נמצא שהיה משפיע רב יוסף, כמו יוסף הצדיק, כמו שכתוב 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו' (בראשית מז,יב), ושלחו מתם כי זה עבודה עיקרית, כי הכל צריכים למרא דחטיא, ומתקרא 'עתיר משח' (בבא בתרא קמ"ה), שהוא בחינת שמן, שגורם השפעות טובות ומאיר לעולם, כמו שכתוב 'שמן… ישמח לב' (משלי כז,ט), שזה העובדא מהצדיק שהוא בחינת 'יום טוב' עיקר, ובפרט בדורותינו שהמחשבה מצורך מזונות מועלת לדברי תורה, וכפירוש רש"י ז"ל ['דאגת הלב על מזונותיו של אדם, מהניא לשכח למודו'. עד כאן לשונו], שחוסר פרנסה מבטלת הדברי תורה, ואם אין קמח אין תורה. וכן הוא בזוהר הקדוש ויחי, על פסוק 'דודי צפנתי לך' (שיר השירים ז,יד), דכל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות, אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא וכ"י פתח לון תרעין וגניז לון… ומסתכל בהו וחדי. כדין קב"ה מתעטר בעטרין עלאין וחדי במטרוניתא, הדא הוא דכתיב 'ויכתב ספר זכרון לפניו' (מלאכי ג,טז). זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, שבא הזוהר הקדוש לומר כדברי הגמרא, שעיקר הוא מרא דחטיא, שהוא בחינת 'יום טוב', ועל זה אמר דאשתדל כדקא יאות וידע למיחדי מילין, כלומר שהוא בתולדתו טוב, שנולד בקדושה, זה למחדי לעצמו, אבל גם הוא מטיב לאחריני, ועל זה אמר הזוהר הקדוש למחדיתי גם לאחרינא, והוא בבחינת 'יגיע כפיך כי תאכל' (תהלים קכח,ב), שרצה אשר גם מצד מעשיו להיות בבחינת בעל תשובה לתקן הכל, ואפילו הדברים הגשמיים, והוא בחינת 'יום טוב', לעבוד לה' ולהשפיע לישראל אשר גם הם יעבדו לה' דברים הגשמיים, כרב יוסף שעבד יומא טבא לרבנן, וכדברי ישרי לב הנ"ל. וזה לשון לחדתותי, לשון חדוה ושמחה בעולםף לכן 'למחדי' נוטריקון ל'ח'ם' ד'י', שישפע לחם הרוחני והגשמי ופרנסה טובה לישראל ולחם רב, שהכל צריכים למרא דחיטיא. ולכן אמר הזוהר הקדוש שהקב"ה חדי בעבדות הזה, כמו ששלחו מתם, לכן אמר הזוהר הקדוש שה' יתברך פתח תרעין וגניז להון עבודתו לדורות עולם ויכתב בספר לזכרון.
(התחלת הקדמת המו"ל, ישועות אברהם)
רבי אהרן נתן דוד רבינוביץ (ראבינאוויטש), חסיד, תלמיד חכם ולמדן מופלג מלברטוב, שושלת היהודי הקדוש, היה נולד בסביבות שנת 1905, להוריו, האדמו"ר מביאלה בחלם ובלובלין רבי אברהם יהושע השל רבינוביץ (בנו של האדמו"ר רבי יצחק יעקב מביאלה, בעל 'דברי בינה') ורעייתו מרת פייגע רבקה בת רבי שמעון אלתר מגור, אחיו של האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת'.
רבי אהרן נתן דוד התחתן עם מרת דבורה פערל, בת קרובו הצדיק מסוכנדיוב, רבי אלימלך יעקב יצחק רבינוביץ ב"ר פנחס מקינצק.
לאחר פטירת אביו, בשנת תרצ"ג, מילא רבי אהרן נתן דוד את מקום אביו והיה אדמו"ר בלנטשנה (הסמוכה ללובלין), עיר מגוריו של זקינו הגדול רבינו רבי שלמה לייב מלנטשנה.
שני מכתבים מאת רבי אהרן נתן דוד יצאו לאור בספר 'שארית יוסף' (סקרנביץ). הוא הוציא לאור את ספרו של אביו 'ישועות אברהם' על ספר בראשית (לובלין, תרצ"ד) ועל ספר שמות (תרצ"ח) והוסיף להם הקדמה והגהות, מהם ניתן לעמוד על גדולתו בתורה ובחסידות. שאר ספרי אביו וכתבי ידו של אביו, אבדו בשואה. 'וכמו שנעקדו ונשרפו אחינו בני ישראל הקדושים והטהורים שקדשו שם שמים – ועמהם אותיות פורחות ספרי תורה וספרים קדושים יקרי המציאות, שנשרפו ואבדו עימהם, הי"ד' (האדמו"ר מביאלא, בהקדמת המהדורה החדשה של 'ישועות אברהם').
בתאריך 03.04.1941, הוא גורש עם שלשת בני משפחתו מלובלין לעיירה פרצ'ב. כ- 6,000 יהודים רוכזו שם, מהם רבים שגורשו מלובלין, מפוזנן, מסובלקי ומקרקוב. בתאריך 19.08.1942 החלו פלוגת ס.ס. והז'נדרמריה המקומית בגירוש יותר מ4,000 יהודים מפרצ'ב למחנה ההשמדה טרבלינקה, כארבע מאות מקומות מסתור נחשפו ורבים נורו ונרצחו בעיירה. כחודש אחר כך, ב- 09.1942 הובאו לפרצ'ב עוד כ- 2,000 יהודים והוקם שם גטו, שהיה צפוף מאוד. בחודש 10.1942 גורשו כ- 2,500 יהודים מגטו פרצ'ב לטרבלינקה. אחרוני היהודים בגטו פרצ'ב גורשו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי. רבים ניסו לברוח ליערות הסמוכים, וכ- 100 נתפסו ונרצחו ביריות.
בכ"ג חשון תש"ג (03.11.1942) נספה הרבי מלנטשנה. עדי ראיה מסרו שהוא נהרג עם ספר תורה קטן שנהג לשאת בחיקו תמיד בתקופת המלחמה. נספו גם הרבנית, ושני בניהם, הי"ד.
