עניינו של ל"ג בעומר / רבי אברהם יעקב פרידמן הי"ד
ל"ג בעומר חצר"ת, באמצע דבריו:
'ומרדכי ידע את כל אשר נעשה' (אסתר ד,א), 'ומרדכי' – מרי דכיא, מתקן המידות, הוא 'ידע' – 'דע' יו"ד, הנקודה הקדושה. 'את' – עם התורה מאל"ף ועד תי"ו. 'כל' – שניתנה ביום החמישים. 'אשר נעשה' – שהקדימו היהודים 'נעשה' ל'נשמע', על ידי 'נעשה' של הכנות בכוונות בימי הספירה, 'ונשמע' בקבלת התורה בשבועות.
ל"ג בעומר הוא עניין 'נעשה אדם נאמר בעבורך', זאת אומרת מתקנים בימי הספירה בחינת 'נעשה' של 'אדם נאמר בעבורך'. 'זאת התורה אדם' כו' (במדבר יט,יד), אתם קרויים אדם (יבמות סא.), אשר ישראל ואורייתא חד, 'נאמר בעבורך' – ראשי תיבות 'בן', 'בנים אתם לה' אלקיכם', 'אתם' – [אותיות] אמת, עם תורת אמת אזי 'בנים אתם'. מי גילה רז זה לבני (שבת פח.), 'מי' – [גימטרייה חמישים], בחמישים יום גילה רז זה שהקדימו 'נעשה'. 'רז זה', זאת אומרת אור זה, 'וירא אלקים את האור כי טוב' (בראשית א,ד), וגנז את האור, ול"ג בעומר – גילה רז זה – אור זה.
'וידבר ה' אל משה בהר סיני' (ויקרא כה,א), 'בהר' – בגימטרייה 'אור', 'סיני' – אשר נגלה על הר סיני. עד כה היה ה'לב' של הספירה, 'ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד', 'נגד ההר' – 'נגד' בגימטרייה 'זן', אזי בלב אחד יכולים לבוא לבחינת זן ההר, למי שנתגלה בהר, ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים (זוהר הקדוש ח"ג ז:).
מעכשיו עד שבועות הוא 'טוב', זאת אומרת 'אמרו צדיק כי טוב' (ישעיה ג,י). 'אמרו' – לשון העלאה, 'צדיק' – צדיקו של עולם, ב'טוב' ימים – אמרו 'רם ז' – צריך להעלות את ז' המידות, שהוא 'אמרו צדיק'.
'וישבתם על הארץ לבטח' – 'לבטח' בגימטרייה מ"ט, בימי הספירה הבא יראו האנשים 'על הארץ', מעל הארציות. 'וישבתם' – 'תם שב' יו"ד וא"ו. 'שב' ביראה, יו"ד היא אהבה, וא"ו היא אמת, שלשת המידות הכוללות את כל המידות. ומתקנים אנשים את שלשת המידות בשלימות, שיכול אדם להיות מוכן עם כל המדות. 'לבטח' – בגימטרייה 'לב טוב'. יראה, הוא 'רואה אני את דברי אלעזר מדבריכם'. 'ובכל ארץ אחזתכם גאולה תתנו לארץ', 'תתנו לארץ' ראשי תיבות בגימטרייה 'נפש'; הגאולה היא גם לשחרר את הנפש. 'נפש' בגימטרייה 'חי בית' – חיות יובאו מבחוץ לבית, זה צריך להיות 'ויבן הבית לה", 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. 'גאולה' זהו 'גל א ו"ה', זכותו של רבי שמעון בן יוחאי צריכה להגן כשהיא בקרב גל אחד מכסא הכבוד ושל אותיות ו"ה. ה' שלום וכסא שלם. 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה' אומר התרגום 'בריש גלי', 'בריש' ראשי תיבות רשב"י, 'גלי' – בזכותו יהיו בני ישראל יוצאים', גילה רז זה – אור זה, הצריך להתגלות בשלימות. היום הוא יום ההילולה של זקנינו הרמ"א ז"ל. 'רמ"א' בגימטרייה 'זכר יד', 'זכר' בגימטרייה 'ברכה', כמו צינור, 'יד' – 'והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל', 'וגבר' – [גימטרייה] 'יאר'. 'ישראל', זכותו של רבי שמעון בר יוחאי יהיה מגן שיתקיים 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', בריש גלי, בזכות הרמ"א הקדוש יגבר ישראל, יאר ישראל, צריכים היהודים להאיר בגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
(נחלת יעקב, ל"ג בעומר, מהדורה חדשה 196, בתרגום חופשי מיידיש)
רבי אברהם יעקב פרידמן מבויאן-לבוב (למברג), נולד בסדיגורה בכ"ד ניסן ה'תרמ"ד (1884), לאביו האדמו"ר הראשון מבויאן, רבי יצחק, ה'פחד יצחק'.
הרבי התחתן עם בת דודו רייזל בת ר' אהרן שוב מברדיטשוב. בזיווג שני התחתן עם חנה הי"ד, בת האדמו"ר רבי מרדכי טברסקי מלויעב. לא נולדו לו ילדים. לאחר פטירת חותנו בשנת תרע"א, שב להתגורר בבויאן. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, נדד ביחד עם אביו לווינה.
לאחר פטירת אביו, בשנת תרע"ז, מונה כאדמו"ר, ועבר לעיר לבוב, שם ייסד ישיבה על שם סבו-זקנו האדמו"ר רבי ישראל מרוז'ין. בית מדרשו היה בית ועד לחכמים ומרכז לצדקה וחסד, מלא באהבת ישראל. רבים מחסידי רוז'ין בגליציה התרכזו סביבו, והמונים השתתפו ב'שולחן' שלו ושמעו את חידושי תורתו.
בהושענא רבה תרצ"ח (1936), הגיעו לרבי איש אחד יחד עם בנו. האיש היה עשיר ובעל נכסים רבים, והבן למד בגימנסיה ויצא לתרבות רעה. האב הגיע להתלונן בפני האדמו"ר על התנהגות בנו, שאינו שומע בקולו ומתנכר לו, עד שאין להם כל שיחה משותפת. האדמו"ר הקשיב לאב והזמין אותו לבוא ל'טיש' יחד עם בנו. הרבי הורה לגבאי להושיב אותם במקום מכובד. באמצע ה'טיש' אמר הרבי 'תורה'. הוא התחיל בפסוק 'שמע ישראל', ובהמשך התמקד בפסוק 'ושננתם לבניך ודברת בם', ואמר שיש לו תמיהה בפסוק זה, דלכאורה סדר הדברים היה צריך להיות הפוך: קודם 'ודברת בם', ואחר כך 'ושננתם לבניך', שהרי תחילה צריך ללמוד בעצמו, ורק אחר כך יוכל ללמד את בניו. ועוד, דלכאורה אין כאן מקומו, אלא רק לאחר 'ובשכבך ובקומך ובלכתך בדרך', כי שם נגמר עניין לימוד התורה שלו, ורק אחר כך היה מתאים הציווי ללמד תורה לבניו, ולמה מקדים 'ושננתם לבניך'? ואמר הרבי ליישב, דהכתוב בא לרמז שכאשר האדם מחנך ומגדל את בנו לתלמוד תורה ומקיים מצות 'ודברת בם'. ונמצא שכאשר האדם מקיים קודם 'ושנננתם לבניך', אזי יוכל לקיים גם מצות 'ודברת בם', שהאב והבן ידברו ביניהם.
וכאן הפנה הרבי את ראשו לכיוון אותו אב עשיר שהתלונן על יחסו של בנו אליו, ואמר לו: 'אולם כאשר האב שולח את בנו ללמוד בגימנסיא, שוב אינו יכול לקיים 'ודברת בם', כיון שאין לו עם בנו שיחה משותפת, וכיצד יוכלו לדבר ביניהם. וזהו גם ביאור המשך הכתוב 'בשכבך ובקומך ובלכתך בדרך', שגם את זה יוכלו האב והבן לקיים, כי תמיד יהיה לאב מה לשוחח עמו, הן בשבתו בביתו, והן בלכתו בדרך, מה שאין כן כאשר שולח לגימנסיה את בנו, אינו יכול לקיים כל זה.
(הרב שלמה גולדשטוף, חתנו של הרב מטשעבין, בשם רבי אברהם יעקב פרידמן מלבוב)
הרבי היה פעיל בעניינים ציבוריים, ורדף שלום. הוא עודד את חסידיו לעלות לארץ ישראל, ובשנת תרצ"ג ביקר בארץ ישראל, לרגל חנוכת ביתו של אחד מהחסידים. באותה שנה הגיע הרבי למירון בל"ג בעומר, והדליק שם את ההדלקה המסורתית.
עם תחילת מלחמת העולם השנייה, היה ביתו מרכז לפעולות הצלה וסיוע לפליטים. תחת הכיבוש הסובייטי, נרשם הרבי כסוכן ביטוח, והחסידים סייעו לו בתפקיד זה. הוא סבל קשות תחת שלטון הנאצים וכל הניסיונות להצילו, כשלו.
הרבי נרצח בברוטאליות בשואה על ידי הנאצים בב' באלול תש"ב (1942) בחצר ביתו, ושם נקבר. יחד עמו נרצחו גם רעייתו, והגבאי שלו, ר' מרדכי ליסקובטר הי"ד.
חלק קטן ממאמריו ותורותיו נלקטו ויצאו לאור בספר 'נחלת יעקב' (ירושלים, תשל"ג ותש"ס).
