ראה להחזיק לבך תמיד באמונה ושמחה / האחים ר' פנחס ור' יואל ויינברגר הי"ד

ב"ה

אור ליום ב' לס' מקץ כלנו בני איש אחד נחנו שנת קול מבשר טוב [תרצ"ה] לפ"ק פה סאקמאר יצ"ו.

שלום וכל טוב סלה ובריאות גוף ונפש וישוב הדעת דקדושה וכל מילי דמיטב, בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות, לאורך ימים ושנים טובים והארת חנוכה אור המאיר, ומתחדש בכל שנה בעת ובזמן הזה, וה' יתברך יעזור לך ברוב רחמיו שתהיה תמיד בכל עת ובכל שעה ממש בלב מלא שמחה, והצלחה בלימוד התורה הקדושה פקודי ה' ישרים משמחי לב, ויקוים כך מה שברכו תלמידי ר' אמי או ר' חנינא עולמך תראה בחייך וכו' לכבוד אחינו היקר והחביב עלינו הב' הח'… ויזרח כשמש בצהרים.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, אחי היקר טייערער ברידער זאת אני כותב לך מקודם שתתחזק ותתאמץ מאוד להיות בשמחה, ועל ידי זה בוודאי ה' יתברך ישמור לך בכל העניינים, ובטח על ה' יתברך שבוודאי ישמור לך בכל העניניים, ותחיה רגיל על לשונך בכל עת על דבר קטן וגדול ה' יתברך זאל מיר העלפן אויף דעם אין דעם ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים בכלל כל ישראל הקדושים. הנה איתא בספרים שבימים אלו מסוגל מאד נתינת הצדקה לתקן בהם פגמי נפשו, צלח רכב על דבר אמת ותתן צדקה. ותרגיל את עצמך מעט מעט בשפלות רוח, ותאמר בכל יום על כל פנים חמישה קפיטלאך תהלים בכוונה עצומה. ותרגיל את עצמך להתפלל עם פי' המלות, כי בלא זה הוא ממש כגוף בלא נשמה חס ושלום. ותתמיד בלימודך בכל האפשר, ולבקש מה' יתברך להדבק בתורה. ותראה ללמוד שולחן ערוך אורח חיים בכל יום, ותראה לקבוע לכל שיעור זמן מיוחד ועל ידי זה תהיה לך הכל בנקל ותעשה הכל בשמחה. ה' יתברך ברוב רחמיו ירחם עלינו בכל עת, לכל אחד לפי מצבו, בישועה פרטית ובישועה כללית, ונעלה במהרה לציון ברינה במהרה בימינו אמן.

כן דברי  אוהבו

יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' של"ט-ש"מ)

ב"ה

יום ב' פ' תצוה [ח' באדר] תרצ"ו לפ"ק.

חיים ושלום ובריות גופא בשלימות והרחבת הדעת לעבודת ה' יתברך לכבוד אהובי…

אחי אהובי מה אני יכול לכתוב לך חזק ונתחזק בעבודת ה' יתברך בכל מאמצי כוחינו, ולחטוף מה שיכולים "הכל ריוח" נישט ווארטען נאר ארבעטן פלייסיג לערנען, אין דאווענען מיט שמחה מיט בטחון ואמונה, נישט זארגען חלילה נאר ארבייטען, נישט ליידיג גיין חלילה, דענסמאל מוז גוט זיין. ואכתוב לך אחי אהובי מהתורה דשלוש סעודות דשבת קודש בקיצור, בתוך הדברים דיבר הרבה ממעלות העונה אמן ובפרט אמן יהא שמיה רבה, ולכוון בו הפירוש של המחזור וויטרי [מתוך פירוש מס' ברכות דף ע"ו], ואמר שזה תועלת גדול לאידישקייט ומביא להרבה טובות.

אחי אהובי העיקר הוא שתחזק עצמך בכל עת ואל תתרשל חלילה, ולא תתחבר עם לצים מדברי לשון הרע ורכילות. הגם כי אני נאה דורש ואין נאה מקיים בעוונותי הרבים, על כל פנים תקבל האמת ממי שאמרו, דער עיקר איז נישט ליידין גיין נאר טאן וואס מען קען, אני פורס בשלומך הטוב ומאוה לך כל טוב ומשתוקק לראותך מתוך שמחה.

ידידך אוהבך הקטן
פנחס בן דבורה וויינבערגער

(תולדות אהרן, ג, עמו' שמ"א)

ב"ה

יום ד' לס' השקיפה ממעון קדשך וכו' [ט"ו באלול] תרצ"ו פה סאטמאר יע"א.

שלום וכל טוב סלה ובריאות גוף ונפש ושמחת הלב, וכתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים, לכבוד אהובי ידיד נפשי חמדת לבבי דבוק כאח לי באהבה רבה אשר בעזרת ה' יתברך לא תכבה עולמית, הבחור החכם מוכתב במומד"ט… נ"י.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, הנה אודיעך שאני ברוך ה' בקו הבריאות וכה יוסיף ה' יתברך לשמוע ולהשמיע אך טוב, נצח סלה ועד אמן.

הנה אחי אהובי זיסער ברידער ראה להחזיק לבך תמיד באמונה ושמחה, ותקיים מה שאמרו חז"ל לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר וכמובא בספרים הקדושים דאמרו הלשון לעולם, שמשמע שתמיד לא יחשה ולא ישקוט מלפקח על עצמו, ולהסתכל ולהתבונן על תחבולות היצר, שהוא ער ותמיד עומד על המשמר האיך להפיל את האדם, ועל כן העצה היעוצה שנתחזק תמיד באמונה במלכינו יתברך שמו, אף על פי שהיצר עומד עלינו בכמה מיני צער ורדיפות מכל צד ופנה, בבית ובחוץ בשבתו ובלכתו בשכבו ובקומו, ואינו מניח אותנו אפילו רגע ממש בכל מיני נסיונות, כפי שיודע ומרגיש כל אחד כמאמר חכ' לב יודע מרת נפשו, והוא בשביל אהבת ידידות עריבות מלכינו יתברך שמו ויתעלה לא שת לבו אל כל זה, ולוחם מלחמת מצוה באהבה ובשמחה, ועושה כל מה שבכוחו ויותר מזה, אז ה' יתברך מרחם עליו שיכול להוציא מחשבתו מכח אל הפועל ויוכל לנצחו, ויוכל לעבדו בלב שלם באהבה ושמחה.

על כן אחי אהובי הנה נכמרו רחמי עליך בשביל גודל צער ורדיפות אשר עברו עליך, והנה אתה צעיר לימים אבל אחי הנעים הארציגער ברידער, נא ונא אל תירא ותפחד משום דבר, רק אדרבה תתחזק ותתאמץ ביותר, ובטח בד' שבוודאי יעזור לך. רק תקבע זה האמונה בלבך כיתד שלא תמוט, וכן תבקש תמיד מה' יתברך שיעזור לך, וכן אנו נבקש, ובוודאי שירחם עלינו וישמע את תפלתינו, ובפרט בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה תבקש בדמעות שליש על זה, ותראה להתדבק בתורה הקדושה כפי יכלתך, וגם הוא יצילך מכל רע ברוחניות ובגשמיות, וגם תתן צדקה ולכל הפחות פרוטה אחת בכל יום קודם התפילה, כי הוא דבר גדול מאוד. והכל באמונה והכנעה ושמחה, ועל ידי זה יקוים הפסוק השקיפה וכו' ויאר ד' פניו אליך. אמן.

כן דברי  אחיך המצפה לראותך מתוך נחת אוהבך בלב ונפש,

יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' של"ח-של"ט)

ב"ה

יום ג' לסדר כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט [כ"ח באלול] שנת תרצ"ו לפ"ק.

שלום וכל טוב סלה ובריאות וכל מילי דמיטב בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות וחתימה טובה בתוך ספרן של צדיקים לכבוד ידידינו אהובנו מחמד לבבינו הב' הח'… נ"י.

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה, אודיעך שאנו ברוך ה' בקו הבריאות, כה יוסיף ה' יתברך ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים לשמוע ממך ומכל ישראל הקדושים בכלל ובפרט, נצח סלה ועד אמן.

הנה כתיב עבדו את ה' בשמחה, שאם רוצים לעבוד את ד' כראוי וכיאות לפני מלכינו יוצרנו יתברך שמו, אי אפשר כי אם בשמחה, באם לבו מלא שמחה אז יכול לעשות הכל ובכוונה לעשות נחת רוח לה' יתברך באהבה. הלא אין ה' יתברך שורה אלא מתוך שמחה, ובלעדו כמעט אי אפשר לעשות שום דבר בשלימות. וידוע שאמר האר"י הקדוש זי"ע שזכה לכל המדרגות מפני שעשה כל מצוה בשמחה ובחשק, ואמר שזה הפי' תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל, דהיינו שצריך לעבוד את ה' יתברך בשמחה יותר מאילו היה לו רוב כל, ואז ה' יתברך שורה והיה לך בעזרך, תדע אחי הנעים שאתה צריך להכין את עצמך לתפלה, לדורן, ולמלחמה, לתפלה היינו שבכל התפלות תכווין מעמקי דלבך שה' יתברך יהא בעזרך, וכך תחשוב בדעתך יוצרי ובוראי תעזור לי ברוב רחמים וחסדך הגדולים כך וכך על כל דבר פרטי, ואפילו באמצע היום תאמר כך בפה מלא מעומקי דלבא, ואפילו כמה פעמים ביום תאמר כך על כל דבר פרטי, ובוודאי ה' יתברך בעזרך, ולדורן היינו שתתן צדקה כפי היכולת בכל יום, וזה סגולה נפלאה לכל העניינים אבל תתן רק לעשות נחת רוח לה' יתברך.

אחי הנעים הפוך בה ותראה לקיים את כל הכתוב בה ולא תפיל דבר ארצה בעזרת ה', וברוב רחמיו מהרה תצא מאפילה לאורה, ומשעבוד לגאולה.

כן דברי אחיך אוהבך יואל בן דבורה

(תולדות אהרן, ג, עמו' ש"מ-שמ"א)


האחים הרב פנחס והרב יואל ווינברגר הי"ד, בני דבורה, היו מחשובי תלמידיו של האדמו"ר רבי אהרן ראטה בחברת 'שומרי אמונים' בסטמאר. אביהם היה הגבאי הראשי של בית המדרש הגדול בעיר. שניהם האחים 'היו שני לפידי אש בעבודת ה' יתברך. במוחם ולבם היו רק השתוקקות וגעגועין האיך ובמה יכולים לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו'. הם נהרגו על קידוש ה' [באושוויץ] עם חורבנה של קהילת סטמאר בחודש סיון תש"ד. הי"ד.

לא מצאתי כל מקור אודותם מלבד הספר 'תולדות אהרן', ג, עמו' שלו-שמא.

אל יפול לבך מכל הרפתקאות שעוברים עליך, כי הכל לטובה מאת הקב"ה / האחים הרב ישראל ליפא והרב שאול יעקב פרידמן הי"ד

ב"ה

לסדר 'הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרתי'.

שלום וכל טוב לכבוד אהובי הנצמד בלבבי הבחור החשוב כמר… ויזרח.

הנה ראיתי מכתבך מרוב שמחה שזה כמה הייתי משתוקק לשמוע או לראות מה שאתה עושה, אבל כאשר קראתי מכתבך יש לי רק צער על מעמדך ונפל ברעיוני שמיד אכתוב לך איזה שורות, הגם שאין לי שום רגילות לכתוב, כי מעודי לא כתבתי לשום אדם זולת אגרת שלומים לקרובי, על כן קשה עלי הדבר, אבל היות שאתה חביב מאוד בעיני, על כן לקחתי לי הפנאי לכתוב לך.

הנני אומר לך בדעתי הקלושה שאל יפול לבך מכל הרפתקאות שעוברים עליך, כי הכל לטובה מאת הקב"ה כמו שנרמז בזה הפסוק 'הלא הוא כמוס עמדי', כמו שמספרים מכמה צדיקים שעברו עליהם הרבה הרפתקאות ונסיונות עד שהגיעו לתכלית הנרצה, כי מי יודע דרכיו של הקב"ה מה שמוכרח לעבור על כל נפש מישראל דברים שונים, ואין אחד דומה לחברו.

וארמוז לך בקיצור מה שאמר רבינו אתמול בתוך הדברות קודש, 'רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ד' ', וקשה וכי יש רעות לצדיק, הלא הוא יודע שהכל לטובה מאת הקב"ה, גם מהו 'ומכלם'. אלא הפירוש הרעות של הצדיק הוא שיש לו מניעות בעבודת ה', וזה 'כלם' שזה הרעה עולה על כל הרעות שבעולם, אבל 'יצילנו ד' '. ואמר על זה היום שזה גם כן אינו טוב שיתעצב אדם על מניעות שיש לו בעבדות ד', אלא צריך לחזק עצמו בשמחה בכל ענינים.

ואומר לך עוד הפעם, אל תפול בדעתך כלום מכל מה שעובר עליך, איתא בספרים הקדושים שכשמוכן לאדם איזה ישועה לבוא, שולחים לו מקודם איזה נסיונות, וצריך האדם לחזק עצמו שיוכל לעמוד בהנסיון. הגם שאני רחוק מכל זה אלא מפני חביבתך הרהבתי לכתוב לך.

אני פורש בשלומך ומברך אותך בגמר חתימה טובה ובישועה מן השמים.

הק' ישראל ליפא המצפה לישועה.

(תולדות אהרן, ג, עמו' רצא-רצב)

גם אני הק' שאול יעקב בן דרעזי לאה פורס בשלום אדמו"ר שליט"א [זי"ע] ומבקש בקידה וכריעה שתתפללו עבורי שלא אהיה נדחה חס ושלום משני עולמות. בזה החורף למדתי עם נערים בבית מדרשינו, והיה קשה לי מאד. ה' יתברך יעזור לי על להבא. ה' יתברך יעזור לעשות שידוך עם בני הלל. בזה החורף למד בהתמדה והוא, ברוך ה', ירא חטא, ואיני יודע אם לשלח אותו לארץ ישראל או לעשות עמו שידוך בכאן, וכו'. ואנו מתפללים בכל יום על בריאת אדמו"ר שליט"א [זי"ע], ושנזכה לילך לקראת משיח צדקינו במהרה בימינו, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים אמן כן יהי רצון.

(מכתב שכתב רבי שאול יעקב הי"ד בשנת תש"ב לרבי אהרן ראטה, בצירוף למכתבם של החבריא דסאטמאר. תולדות אהרן, ג, עמו' שעה)


הרב ישראל ליפא והרב שאול יעקב פרידמן הי"ד, נולדו לר' זישא מרדכי פרידמן ורעייתו מרת דרעזי לאה, הוא ואחיו, הם היו מבכירי תלמידי רבי אהרן ראטה, ה'שומר אמונים' בסאטמר.

הרב ישראל ליפא עבד את ה' באהבה וביראה, בענווה ושפלות יתירה, מתוך עוני ויסורים. הוא עבד לפרנסתו במסחר ביין, ורבו היה מקדש בשבתות על היין שלו.

הרב ר' שאול יעקב נולד בבוקובינה, היה מקורב לאדמו"ר מספינקא, רבי יצחק אייזיק ווייס, ה'חקל יצחק' הי"ד, ולאדמו"ר מויזניץ', רבי ישראל הגר, ה'אהבת ישראל' ולמד בחברותא עם בנו האדמו"ר מויזניץ' רבי חיים מאיר הגר, ה'אמרי חיים'. במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלט הרב שאול יעקב לסאטמר, והתחתן שם. האדמו"ר רבי אהרן ראטה עבר לפעשט לסאטמר, ושם התקרב אליו הרב שאול יעקב באהבה ובהכנעה. הרב שאול יעקב סיים את הש"ס שש עשרה פעמים והיה גאון מפולג הבקי בתורה, בש"ס ובפוסקים. הוא לימד תינוקות והרביץ תורה ברבים, הוא התפלל בהתלהבות רבה, והתנהג בענווה מופלגת, כשהוא מבטל את עצמו לפני כל ילד. למרות שחי בצער ובדוחק, היה מהדר בהכנסת אורחים. רבו אמר עליו שיש לו את מדריגת צדיק הדור. לאחר שסירב להלשין על שכינו היהודי שהחביא בביתו סחורה שהחזקתה נאסרה בידי השלטונות, נשלח הרב לכלא, שם ישב במשך ארבעה חודשים, תוך שהוא מקבל את הייסורים באהבה. כשנפגש עם רבו שעמד לעלות לארץ ישראל אמר שבבית הסוהר כמעט ולא חסר לו כלום, כי שם ניתן לעבוד את ה' בלי הפרעות, ורק מקווה טהרה חסר לו.

בחודש אייר תש"ד גרשו הגרמניה את יהודי סאטמר לגטו, ולקראת סוף החודש החלו לגרש את יהודי הגטו ברכבות למחנה המוות אושוויץ. הרב ישראל ליפא נהרג על קידוש השם בחודש סיון תש"ד, יחד עם רבים מאנשי קהילת סאטמר. הרב שאול יעקב נהרג באושוויץ על קידוש השם עם רבים מקהילת סאטמר הי"ד, ביום ו' בסיון תש"ד, היום הראשון של חג השבועות. בנו, הלל, שרד את המלחמה.

המידע על שני האחים נמצא בספר 'תולדות אהרן' (ג, בית שמש, תשנ"ז, מאת ר' מרדכי הכהן בלום), ולא הצלחתי למצוא מידע נוסף עליהם מכל מקור אחר.

כשיש שמחה אין חסר מאומה, שהוא כמו אור קטן שדוחה הרבה מחושך. על כן נא ונא להתחזק בכל מיני תוקף ועוז / הרב צבי אביגדור פיש הי"ד

יום ג' ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה תרצ"ו לפ"ק ניר אדאני.

אהבה אחוה ושלום וכל טוב סלה וברכת כתיבה וחתימה טובה לחיים, אל מעלת כבוד קדושת החבריא יקירי ירושלים קרתא דשופריא, האי ניהו חברים וידידים, אנשי מעשה וחסידים, בכל לבב ונפש צמודים, חברים ואהודים, רעים וחמודים, המה התלמידים, לרבינו הקודש והטהור, אור הבהיר, אשר בצלו נחיה בגוים ואשר אליו בתוכיות לבותינו חקוקה, האהבה העמוקה, ורב התשוקה, אל נועמת אור נשמתו הוותיקה, חדות ה' ואימתו מפיקה, מי כמוהו מורה, דרכי ה' הנורא, בגודל החשכות השורה ושורר בעולם, מה נאמר ומה נדבר הכי נוכל להלל די התהלה לקל יתברך, אשר שלח לנו אור קדוש כזה, בדור שפל ונבזה כזה, להחיות נפשות תמימים, וחברים הנאהבים ונעימים, בדברים חמימים מקיץ רדומים, מבעירים גחלי עמומים, ומרפאים לבבות עגומים, מה עצמו ורבו עזוזי רחמיו העצומים, יחיהו ה' אורך ימים ושנות חיים, בתוככי ירושלים. הנני בא בשורתיים, אל אנשי ירושלים, לעורר האהבה ותשוקה אשר בלבבי טמורים, אל אותן הקשורים, ובכל לבב ונפש אחד להיות, עיניהם תלויות, ובידם חרב פיפיות, עוד אצל תל תלפיות, לבותיהם צופיות.

והנה אחיי אהוביי מה מאד נעורר עצמינו, בהעלות על לב לבינו, חסדיו הגדיל עלינו, ועלינו לשבח, ובכל תוקף ועוז לנצח, על מלאכת בית ה' יתברך, אשר ברחמיו מאורו עלינו זרח, וקרבנו לפני המקום, לחזות יום נקם, ויהודי באשר הוא שם, ערב לו וקם, ועליו להלחם, האי ניהו רבינו הקדוש והטהור, אור הבהיר, משוש דורינו חיות עם ונעימות לבבינו, אורך ימינו, ממש חיינו אשר מאיר בלבבינו, נקודה יהדות בדור חשוך כזה, אשר ממש בעוונותינו הרבים מקוים בנו 'אין דורש ואין מבקש', והאידישקייט בעוונותינו הרבים נעשה ללעג ולקלס. והוא בדיבוריו הקדושים והטהורים, והמלהיבים הלב ונפש, ונועם זיו פניו הקדושים המפיקים עוז וחדוה, אשר מי רק מביט בצורתו הקדושה והטהורה, תביא לו התעוררות תשובה ושמחה בלבבו. אתם הידידים, הלא בשם בארצות החיים אינם יודעים כך כך מיעוט מציאתו, אבל אנן בדידן יודעים ורואים, כי אין כמוהו בכל פרטיו וכלליו, ואפילו רק פרט אחד מעניניו, אשר לו הדומיה תהילה. היאומן כי יסופר עזוז הנפלאות, הוא יאיר נרו בגודל התלאות, וגופו הק' החלש ויסוריו הגדולים, ירפאהו ה' רפואה אמיתית, תפלתו בלפידי יקוד האש הנורא קול חוצב להבות אש ממש. המס ימס הלב והיה למים הכי שמעו כזאת, מרגישים טעם גן עדן ועונג נועם אור זיו השכינה. בפרט באמירת תורותיו ודרשותיו היקרות נובעים ממעין הנובע ממש באר מים חיים, דברים נפלאים, בפז מסולאים ועבודת השם ממולאים, ברגשי להב יקוד אש החזק יורדים ונוקבים, תוך תוכיות הלב לבית חללו. מה עצמו חסדיו הגדולים יתברך שמו. ואתם אחיי לא אוכל להתאפק מלומר לכם יהי חלקי עמכם, אשריכם ומה טוב ונעים גורליכם, על אותו הרגע שנתן הקב"ה לכם זכיה והשגה גדולה כזה, להחיות את לבו של רבינו הקדוש.

התבוננו נא אחיי הוותיקים, מה עשיתם ודבר גדול פעלתם, החייתם נשמת צדיק וקדוש כזה. יהי חלקי עמכם על גודל המפעל הזה. כה תזכו לעשות תמיד חסד. ויהי נועם עליכם נטוי מעתה ועד עולם, אמן נצח סלה ועד. ולוא הייתם יכולים לראות בעינים צופיות, גודל השמחה שגרמתם, הייתם ממש מרקדים בשמחה רבה מאין הפוגות. ועתה שמחו וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב, אם יש זכיה גדולה לדבר גדול כזה, לחלק חיות ונחת רוח ולהקל צער השכינה הקדושה הסובלת בצערי"ך ירושלים, ותזכו בברכה וחיים ואורך ימים לעד ולעולמי עולמים, ברוחניות וגשמיות אמן נצח סלה ועד.

הק' צבי אביגדור בן רחלה פעריל פיש

***

בעזרת ה' יתברך אור ליום ג' תצא תש"א

כתיבה וחתימה טובה בספרן של צדיקים לאל"ח טובים בשבתך בביתך בחיי נחת ובנעימה
כבוד הרבני המפואר (ר' מרדכי דוד בלום) שליט"א (ז"ל).

גלילי ידיו הגיעני על נכון, ותיכף ומיד אבוא להרגיעו כי לא כאשר סבר כבוד מעלתו נ"י שמתרשלים בעבודה זו חס ושלום, כבר התחילו בהדפסה (הספר 'אסיפת המכתבים') בסיגוט, ידידינו האהוב החבר הנאמן ר' מיכל נ"י (דעבלינגער ז"ל), והיה לו הרבה יגיעות עצומות בהעתקה ובסידור ועשיית מפתח להפליא בעזרת ה' יתברך למצוא כל דבר חפץ ברגע. וכבוד מעלתו כותב "אולי הוא טובת תיקון נפשינו", לזה אגיד לו כי אין ספק בזה, כי מי שלא היה למראה עיניו רק איזה עלים אין לו השגה ביקרת ערך הדבר השלם הזה, וראוי למסור נפשו בעדו שיצא לאור ההדפסה. ומעיקרא לא רציתי להדפיס רק איזה מאות שיהיה רק להחבריא. ונצחוני חבירי להדפיס אלף לחלק גם כן ליתר מבקשי השם, אבל לא לדחוק למכור בחזקה שיעשו עמנו אות לטובה לקנותו, למה לנו זאת הלא יש הרבה מבקשי השם אשר יצאו משפלות הכי נמוך בקראם הדברים הנוראים האלה.

ההוצאות נתרבו ואין לאל ידינו לכלכל ההוצאות, ומה אגיד לו. ידע מעלתו הרמה כי לפי השערתי אין לך מצוה גדולה מזו, כי הוא בכלל פדיון שבוים. כי כמה וכמה נפשות השוקעים וכו', ומגלגלין זכות על ידי זכאי הוא רבינו הקדוש, אשר כמוהו לא פעל בחיבוריו עד עתה. על כן אולי יוכל להשתדל להלוות איזה סכום לצורך הדפסה, אם כי יש כבר בהלואה וגם אני בטוח בעזרת ה' יתברך, אבל כמדומה חסר עוד הרבה לגמרו של מלאכה.

ואודות רוע הגזירה, נצטערתי מאד מאד. רבת שבעה לה נפשינו, יאמין לי ידידי כי אינם יודעים מה הוא טובת ותיקון נפשינו, בפרט בכללות לפני ביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן, ה' יתברך ירחם על כל פנים על הלבבות הנשברות שבטו של לוי שלא יקחו למלאכה. הלא מי ינוד לך ירושלים ומי ירפא את שברך, אם גם אלו הנפשות החביבים השוקקים לזכך ולטהר לבבם ונפשם ורמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם לשעבד לך, אדון הכל אתה בוראינו מלכינו וגואלינו, ראה נא בענינו ורפה שברינו כי מטה, אף על פי שאין אנו כדאים, אבל כבר אמרו המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות, והוא יתברך גם כן מקיים תורתו ורואה ומביט ללב ישראלי. ובקשתינו 'נדרי לה' אשלם',  שיהיה לנו עוד בחיים חיותינו זכיה לשלם נדרינו אליו ובעדו. ובעזרת ה' אם נשעבד חס ושלום תחת עול וכו', וכי מזה נקוה תיקון נפשינו, הגם אולי הוא מהנסתרות לה' אלקינו ותיקוני נפשינו, אבל אין לנו עסק בנסתרות כי הנגלות לנו ולבנינו, מי זה יפרנס ביתינו לגדלם לך, ריבון העולם, על ברכי התורה ויראה, לפי זה יבא משיח אם שחרית פנינו, על כן חוס נא וקבץ נידחינו מהרה ועינינו תחזנה וכו'.

כן דברי ידידו מכבדו בלתי מכירו,

צבי אביגדור

***

בעזרת ה' יתברך ד' תזריע תש"ג

אהוב נפשי יקיר לבבי שליט"א

שמחתי בפעליך במעשה ידיך וכו', אחי אהובי למען ה' להתחזק בבטחון גדול ולהסיח דעת כי אם לשמוח בה'. וזה משיח בא בהיסח הדעת, שיהיה מדת היסח הדעת, להסיח דעת ממה שאינו צריך. ובודאי שיעזור לנו ה' יתברך באיזה אופן, כי הישועה כבר מוכן מרגע ראשונה של בריאת העולם, שכבר ראה הקב"ה הכל כל פרט ופרט שבפרט. ניא וואס וועלין מיר צו לייגין אדער א וועק נעמען מיט אונזער אראפגעלייגטע קאפ חס ושלום, ארוף מיטן קאפ [אז מה נוסיף, או נוריד עם ראשינו המושפל חס ושלום, (אדרבה) עם הראש למעלה]. יש לנו בורא אב רחמן כזה הדואג בעבורינו, למה זה נתגולל בעפר העצבות. העיקר להתחזק בכל מיני חיזוק ועוז, כמו שכתב הפייטן 'ישועות בו מקיפות'. מען בארגט כידוע, אבל אם אינם פונקטלעכער צאלער בארגט מען נישט חס ושלום [אנשים לווים כידוע, אבל אם אינם משלמים בדקדוק, אין מלווים להם, חס ושלום], על כן העיקר להראות על כל פנים אז מען וויל צאלין [שנשלם], ולהתחיל על כל פנים תמיד, הגם דער יצר די טרדות לאזין נעבעך נישט אויס פירן, זיך מצער צו זיין [הגם שהיצר והטרדות לא נותנים לנו לצערנו (את מה שאנחנו רוצים, שזה) להצטער] על כל פנים על ההעדר מה שהנפש הקדושה רוצה, וזה ההמשך 'החוסים בו מתקיפות', לשון 'מתקיף לה', מען איז נישט צו פרידן מיט זיך, מעפרעגט אויף זיך אימער קשיות פארוואס נישט אזוי, דאס איז טייטש איך וועל על כל פנים צאלין [אנחנו לא מרוצים מעצמינו, מקשים על הדרך שלנו קושיות למה לא נשנה ונטיב את דרכנו, זאת הכוונה שאנחנו נשלם]. ומיני מתחילות על כל פנים אנהייבען עפעס צאלין [ליזום תשלום כלשהו], ותקיפות מיט געוואלד [ותקיפות חזקה]. אויב דער שונא לאזט נישט גיי מיט געוואלד מיט תקיפות [אם האויב לא מרפה מהתקפות חזקות], על כן כשרואים בשמים זאת בארגט מען ווייטער מען פערלירט נישט דעם קרעדיט [אנשים ממשיכים להלוות לנו ולתת לנו האשראי]. ועיקר התקיפות להתחזק על השמחה ובטחון. כשיש שמחה אין חסר מאומה, שהוא כמו אור קטן שדוחה הרבה מחושך. על כן נא ונא להתחזק בכל מיני תוקף ועוז, ולעשות פעולות על זה אפילו אינו המשך של שמחה, און א רגע ליסטיגקייט איז אויך גוט, יאמין דיא האר ברענען מיר אופן קאפ [גם רגע של שמחה וצהלה הוא גם טוב, יאמין לי השיער שלי נשרף על הראש] לגודל הטרדות, אך בראותי גודל מרורותו כתבתי.

ה' יתברך יברכו בחג כשר ושמח.

ידידו המבקש שיעתיר מאד בעדי בתוך כלל ישראל.

צבי אביגדור בן רחל פערל

***

ב"ה

ג' שלח תש"ג

אהובי ידיד נפשי היקר שליט"א

אחרי דרישת שלומו הטוב באהבה רבה. ג"י קבלתי מיום ג' בהעלותך הגיעני יום אתמול, ונראה מכותלי מכתבו כאלו אני מתעצל מלכתוב לו. המכסה אני מאהובי היקר את גליון ידי מלהיות לו לאחיעזר על כל פנים במילין זעירין בהיותו בצער ובמצוק. ירחמהו ה' עד מהרה ויוציאו משם ולחפשי ישלחנו. והיתכן לחשוד אותי בכל זה. אלא לא ידעתי מקום כבודו איפה הוא, ושאלתי ולא קבלתי מענה. ועתה שמחתי בפעלך בנעימת ימינך. ובינו לביני שאל שאול עליו האיש ר' משה עזריאל ראטער שו"ב הרב הצדיק שליט"א מקלויזנבורג אשר אין רגיל לשאול עליו, והודעתיו גם כן ממה שכתב אלי ממעדו בהצלה פורתא הדין, אם נפתח פתח הישועה אז יפתח לגמרי. כמו שאמרו ז"ל 'פתחו לי פתח כפתחו של מחט'. ויש לדקדק דאין ספק דכוונתם על הנקב כ"כ והווא ליה למימר 'כנקובה של מחט'. אלא לרמז באו דבהיות כל התחלות קשות, וכמו חודו של מחט כואב ומכאיב את המנוקב, כמו כן צריך שילך ההתחלה בכאב. והנה אינו דומה החובל בדבר גדול, לחובל ונוקב בחוד המחט. ועל כן די בחבלה כל דהוא בחודו של מחט, וכמו שארז"ל הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, דרצונם לומר דעיקר הכל להתעורר להתקרב אליו יתברך, והצדיק מתעורר גם על ידי חוט השערה ונגיעה כל דהו שנוגע בקצהו ועל יד יזה מתחזק והולך מזכיר וגובר, וממילא אין צריך יסורים גדולים. והנה אם יפתח לבינו גם על ידי חודו של מחט, אז יפתחו שערי ישועות כפתחו של אולם. אשר פתח זה דרכו להפתח בניקל בלי צער, אשר לזה יקוה עד מהרה.

ונתעוררתי לכל זה בהיותי מתבונן במכתבו להשיב לו, ובראותי שכתב שהתנוצץ לו הצלה פורתא, אם יפתח קצת הפתח אז תפתח לגמרי. אך נקודה של התחזקות והתאמצות לבלי לשכוח כי יד ה' עשתה כל אלה הרוצה לקרבינו אליו. ואם כן לחכימא די ברמיזא, כמו שאמרו ז"ל (בחגיגה ה' ע"ב) אחוי לי במחוג וברמז. וגם בעת צר לו וקשה כח הסבל להיות נושא סבל, אבל ידע מעלת כבודו יקרת ידיד נפשי כי כל הנשמה והנשימה תהלל קה, וכל רגע אשר יזכור את עצמו בהבורא ברוך הוא, במקום כזה חשוב ועולה יותר על עבודת בעת מרחב. ואם יזכור את עצמו אז ינצל מקשות, כי ירכך וירטב לבבו הטהור גם ברמז, ועד מהרה יבא אל ביתו לגשת אל הקודש. וכד חמא משה ענותנותיה של יהושע התפלל עליו 'קה יושיעך' וכו'. כי אל יאמר מה אני חשוב וספון במעמד כזה להתקרב אל ה', אדרבה ואדרבה שם יש לקנות שלימות אפילו בנשימה כל דהו, ונפש יקרה כמותו בודאי מתנהג שם גם כן כראוי לו, אך אל יתרפה חס ושלום כי אם יזכור תמיד עד כמה חשוב ויקר תנועת בר ישראלי אליו יתברך שמו במעמד ההוא. ועיקר הכל הלב, רחמנא ליבא בעי, כי במעשה מעט יש לקוות שם הרבה, כי הלב צועק שם ריבונו של עולם אם תעזרינו לבא לביתי את נדרי אשלם לך וכן יהי רצון, כי מחשבה טובה הדין יצרפה הקב"ה למעשה, ודי לחכימא.

ויעזרינו ה' במוח וכח לעבדו ולהשתתף ולמהר פורקנא דלהון.

ידידו מלב ונפש אחד,

צבי אביגדור

(תולדות אהרן, ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמח-שנז)

***

אחד מגדולי תלמידי כבוד קדושת רבינו זי"ע היה הרב הגאון ר' צבי אביגדור פיש זצ"ל הי"ד, אבדק"ק אדאני, והוא גם כן קיים הפקודה של כבוד קדושת רבינו זי"ע ונסע לרבי יוסף מאיר [פולק הי"ד מבערעגסאס] זי"ע וקיבץ כל הבחורים שהיו נמצאים שם להדריכם לעבודת ה' ויראתו.

וזכרוני שאמר באמצע הקיבוץ להבחורים שיכניעו עצמם מאוד תחת רבי יוסף מאיר זי"ע. והמשיל זאת במשל של באר מים בחוץ לארץ, בימים ההם היו שואבים מים מבאר ומעל הבאר היתה קורה ישרה ובתוך הקורה מלמעלה נכנסה עוד קורה ובציר נאחז עם הקורה שתחתיה ובסוף הקורה השניה היה תלוי דלי, וכשרצו לשאוב המים מהבאר הורידו הקורה השניה עם הדלי ביחד לתוך הבאר וכל מה שירדה יותר הקורה עם הדלי לתוך הבור יותר היו יכולים לשאוב מים.

והנמשל אמר על רבי יוסף מאיר שהוא דומה לבאר מים חיים, רק אם רוצים לשאוב עבודת ה' צריכים להכניע עצמו – תחתיו, וכל מה שמכניעים עצמם יותר יכולים לשאוב מהבאר הזה.

(בית יוסף להבה, ירושלים תשע"ח, עמו' נח-נט)


הרב צבי אביגדור פיש הי"ד, חסיד, צדיק וקדוש, מגדולי חסידי האדמו"ר רבי אהרן ראטה. נולד בשנת תרע"ג (1913) לאביו האדמו"ר רבי יחזקיהו פיש ממאטעסאלקע הי"ד. מצאצאי ה'בני יששכר' וה'עטרת צבי' ונכדו של הרב אהרן ישעיהו פיש אב"ד האדאס (מגדולי תלמידיו של האדמו"ר המקובל הקדוש רבי אליעזר סאפרין מקומרנא) שהיה נכדו של הצדיק הנודע רבי יעקב פיש מקאלוב.
כבר בבחרותו היה הרב צבי אביגדור תלמיד חכם מופלג ובקי בחכמת החסידות, הנגלה והנסתר. עם אירוסיו למרת בת הרה"ג המנוח ר' יוסף שאול שנפלד אב"ד ניר-אדאני, נבחר באדר ב' תרצ"ב למלא את מקום חותנו ברבנות ניר-אדאני. קודם נישואיו נסע למונקאטש, שימש שם את חברי בית הדין וקיבל מהם היתר הוראה. בנוסף הוסמך גם מרבני דעברעצין, נירעדיהאז וקאלעב. בהיותו במונקאטש הגיע לידיו הספר 'שלחן הטהור' מאת האדמו"ר רבי אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים'. הרב צבי אביגדור התפעל רבות מקדושת המחבר, נסע לסטמאר ונעשה לאחד מתלמידיו המובהקים של רבי אהרן, המקושרים עם רבם בכל נפשם. הוא שימש את רבי אהרן, והיה מפיץ את תורת רבו לחסידיו בחו"ל, וכותב מכתבים לחסידים בירושלים ובהם דברי קודשו של רבם בהדרכת רבו היה מתפלל ברשפי להבות אש, ביגיעה ובמסירות נפש. את סיפור התקרבותו לרבו, כתב הרב צבי אביגדור במכתב משנת תרצ"ד (הובא ב'תולדות אהרן',ג, עמו' שמג-שמה). רבי אהרן ראטה העיד עליו כי 'הבחור החתן בן של קדושים ר' אביגדור צבי נ"י, והוא גם נכד העטרת צבי ובני יששכר ז"ל, והוא בעצמו חידוש, מתפלל בהתלהבות במעיני זיעה מפניו, ומקושר מאד, מסר נפשו כי אביו רבי ובא לכאן להתגולל בעניות ודחקות במשך כל ימי החורף, ובעוד איזה שבועות יהיה חתונתו בשעה טובה, ויהיה רב בניר אדאני באונגרין אשר שם נתקבל בע"ה". גם לאחר שמונה לרב ואב"ד, המשיך הרב צבי אביגדור ליסוע מידי פעם להסתופף בצל רבו, ופעל לקרב לה' יתברך את הבחורים, האברכים ובעלי הבתים, על ידי התקרבותם לצדיק רבי אהרן ראטה. הרב צבי אביגדור קידם את הדפסת אגרותיו של רבי אהרן ראטה בספר 'אסיפת המכתבים', שיצא לאור בשנת תש"ג.
בשנת ת"ש עלה רבי אהרן ראטה לארץ ישראל, והורה לתלמידיו שבחו"ל להתאחד ולהתחזק באמונה ובביטחון, באותם הזמנים הקשים לכלל ישראל, ולהתקבץ מידי פעם להתחזק בכל ענייני עבודת ה'. קיבוץ החסידים נערך על אף קשיי המלחמה בברגסס ובסטמאר, בראשות גדולי החסידים ובהם הרב צבי אביגדור פיש הי"ד מניר אדאני, הרב יוסף מאיר פולק הי"ד מברגסאס, רבי משה בוקסבוים ממעדיער, הרב מאיר מייער מקאפאניע והרב חיים יצחק מאליק הי"ד מסטמאר.
מכתבים מאת הרב צבי אביגדור פורסמו ב'פרח מטה אהרן' (ירושלים, תשמ"ה, עמו' צט) וב'תולדות אהרן' (ג, בית שמש תשנ"ז, עמו' שמב-שנז) ושתי גלויות בכתב ידו הוצגו באתר בית המכירות 'ירושלים של זהב'.
בשנת תש"ד גורש הרב עם קהילתו ומשפחתו, ונהרג על קידוש השם במחנה אושוויץ. הי"ד.
תולדותיו הובאו בספק 'תולדות אהרן' (ג, פרק יט) ובספר 'רבי נפתלי ופעליו' (פרק כא).

גודל מעלת מחזיקי לימוד התורה הקדושה, אף בקהילות בחוץ לארץ / הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד

תמונת הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד

בעזרת ה'. [יום] ד' אחרי וקדושים עשרים למנין בני ישראל [תרפ"ח]. פה טשירטש יע"א.

אחרי דרישת שלום תורתם כראוי, הנה הן בודאי קבלתם לנכון את הקארטע שלי אשר בו יעדתי לעיין ולהשיב דעתי הקלושה בדבר בקשתכם ושאלתכם. ועמכם הסליחה על אשר עד היום אחרתי, כי טרדותי המרובים, בפרט בתחילת הזמן בסידור הלימודים עם התלמידים והנערים, המה גרמו לי ככה עיכבוא עד היום. ועתה הנני גם כן רק בקצרה.

הנה בדבר שאלתכם, כבר נשאו ונתנו בזה בדברים הרבה כפי שהוא בזכרוני… ומי יכניס את עצמו לומר הלכה פסוקה נגד התקנה שתקנו וגדרו באמת עוד גאוני קדמאי שלא לקבוע פישקעס אחרות בכותלי בתי ישראל רק פישקעס דרבי מאיר בעל הנס.
אבל על כי אפשר שלא הייתה התקנה רק נגד כת הציונים וכדומה, אבל לא נגד החזקת התורה, הישיבות ומלמד תינוקות שבחו"ל, כי הלא כן אמרו חז"ל הקדושים 'אין העולם מתקיים לא בהבל פיהם של תינוקות בית רבן'… והלא ידוע ומפורסם הוא שאם לא נקבל במקומות הקטנים כמוני בפה החזרה מכם אהוביי יחיו – הלא יתבטל ויתבטלו כמה וכמה ישיבות ומלמדי תינוקות מפה חוץ לארץ חלילה. על כן לדעתי הלא ברור הוא לדעתי שהתקנה לא הייתה אלא שלא לקבוע פישקעס אחרים בקביעות בכותל בתי ישראל וכדומה, אבל להיות מונח פישקעס בלא קבעו בכותל בבתי ישראל, ובפרט לטובת החזקת התורה הקדושה אף מחוץ לארץ, בוודאי לא הייתה התקנה לדעתי, על כן, אם יסכימו עמי גם רבנים אחרים יחיו, הייתי מתיר לכם אהובי ליתן פישקעס בכל בתי ישראל דשם בלא קבוע בכותל וכדומה, אלא מונח סתם, לטובת 'החברה תומכי תורה', שהוא להחזקת וקיום התורה שבחוץ לארץ. וזכות וקיום התורה בחוץ לארץ בגולה יעמוד שנתברך בברכה המשולשת לנו ולהם ולכם אהובי בפרט ויתרבה ויתגדל כבוד התורה על ידי תמיכה יפה וסיוע שלכם גם בארצינו בחוץ לארץ, והכל עלי מקומו יבוא לשלום.
כן הוא דעתי כנ"ל באופן שיסכימו שאר רבנים וגאונים גם כן.

אוהבכם הכותב למען האמת והשלום, חותם בכל חותם ברכות להמסייעים ולהמחזיקים ולמנהלים בפרט, כי גדול המעשה יותר מהעושה. הוברא עולם יוסיף לכם כוח ותעצומות לזכות את ישראל ויתברכו הנותנים והמסייעים בברכת שפע ברכה והצלחה ויצליחו בעסקיהם בכל אפשר יפנו לטובה. יזכו לראות בשמחת ונחת צאצאיהם מאמינים בה' ובתורה הקדושה,

הקטן מרדכי ל"ש, אב"ד

(צילום כתב היד של מכתב זה הובא בספר 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן', ב, עמו' 25)


הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד, נולד בשנת תרל"א. אביו היה הרב הגאון הצדיק המפורסם רבי יעקב קופל ליכטנשטיין (שנפטר בראדושיץ בח' בטבת תרמ"ז, 1887) אב"ד בעטלאן, חתן הרב הגאון אברהם ישכר לייכטאג אב"ד הוניאד. אחיו הגדול של אביו, היה הרב הגאון הנודע רבי הלל ליכטנשטיין, רבה של קולומי, בעל 'משכיל אל דל'.

אחיו של הרב מרדכי היו:
* הרב יהודה ליכטשטיין אב"ד בעטלאן, חותנו של הרב מרדכי פארהאנד הי"ד ושל הרב אפרים הלוי ביליצר הי"ד, היה גדול בש"ס, פוסקים ובסתרי תורה, עובד ה' ואיש מופת. הוא נפטר בט' בשבט תרפ"א (1921) והשאיר כתבי יד עם חידושים רבים בדרוש, פלפול ואגדה.
* הרב ברוך בנדט ליכטנשטיין הי"ד, אב"ד קראסנא, נהרג עקה"ש באושוויץ, בי"א בניסן תש"ד. היה אביו של הרב שמעון ליכטנשטיין הי"ד.
* רבי אשר אנשיל ליכטנשטיין, האדמו"ר מקלויזנבורג.
* רבי יוסף ליכטנשטיין, האדמו"ר מסיגט.
* הרב בנימין זאב ליכטנשטיין הי"ד, אב"ד מאדארוש, שנהרג עקה"ש באושוויץ בשנת תש"ד.

בנערותו היה הרב מרדכי תלמידם של אביו ושל דודו. הוא למד בשקידה רבה. לאחר שהוסמך על ידי גדולי הרבנים, ובהם דודו ורבו הגאון רבי הלל, שימש את דודו ולמד רבות מגדולי הישיבות הונגריה, ונודע כלמדן וצדיק. הוא נשא לאשה את מרת ויטל בת הרב משה מאיר גודלברג, אב"ד הכפר טשירטש, ונולדו לו שנים עשר ילדים, ובהם למדנים מופלגים חניכי הישיבות הגדולות. לאחר נישואיו, היה סמוך על שולחן חותנו במשך מספר שנים. הוא למד בהתמדה רבה, ועבד את ה' בכל כוחו, כשהוא מתפלל מקיים מצוות בהתלהבות רבה ומרבה לצום ולשתוק, כשאין לו בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה ועבודת ה'.

הרב מרדכי כיהן כרבה האחרון של טשירטש. גם לא יהודים העריצו אותו ובאו לקבל את עצתו וברכתו. הוא עמד בראשות ישיבה, בה למדו כחמישה עשר בחורים, שאכלו כולם על שולחנו. השיעורים בישיבה נמסרו על ידי חתנו, הרב ברוך ליכטנשטיין הי"ד. במשך היום למדו הבחורים יחד, ולילה הם המשיכו ללמוד בשני משמרות עד לאור הבוקר.

בשנת 1924 ייסד בניו יורק הרב הלל הכהן קליין, נשיא הכולל האונגרי באמריקה ותלמיד ה'כתב סופר', חברת 'תומכי תורה' באמריקה, במסגרתה תמכו בעלי בתים חניכי ישיבות הונגריה בישיבות בהונגריה, "למען החיות הני אלפי בחורי חמד בהישיבות ונערי בתי תלמוד תורה, הרעבים וצמאים, ערומים וגם יחפים לומדים תורה הקדושה בשקידה, בקדושה ובטהרה, וסובלים חרפת רעב וחוסר כל". בשנת 1926, החלה החברה להפיץ קופות צדקה בין יהודי אמריקה, והדבר עורר את התנגדות 'כולל שומרי החומות', שחששו שהדבר יפגע בתרומות לעניי ארץ ישראל, וראו בכך השגת גבול. חברת 'תומכי תורה' פנתה בשנת 1928 לרבני הוגריה וקיבלה את הסכמתם להפצת הקופות. קובץ המכתבים שכתבו רבני 'הונגריה הגדולה', בצירוף מכתבם של ממוני כולל 'שומרי החומות' ושל הרב יוסף חיים זוננפלד, הוציאה חברת 'תומכי תורה' לאור בקונטרס (ראה עלי זכרון י, בני ברק, כסלו תשע"ו, עמו' ב-מ).
במכתב המובא כאן למעלה, המופיע באותו קונטרס, כותב הרב מרדכי לראשי ארגון 'תומכי תורה' כי טרדתו בישיבה בתחילת ה'זמן' גרמה לאיחור בתשובתו. בהמשך המכתב הוא מתיר להחזיק קופות בבתי יהודים לטובת החזקת ישיבות בחוץ לארץ. תמיכה זו הכרחית לקיום מוסדות תורה רבים במקומות קטנים, והיא חשובה ביותר, כי אין העולם מתקיים אלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן.

על קורות הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד בתקופת השואה ועל נסיבות הרצחו, ישנן מספר גירסאות:

על פי המובא בספר 'אלה אזכרה' (ניו יורק, תשכ"א, ד, עמו' 280-283), סופחו כמה מחוזות מהונגריה, ובהם טשירטש, למדינת סלובקיה האנטישמית, על פי החלטת הנאצים. בעקבות החלטת השלטונות הסלובקיים לגרש את כל יהודי טשירטש שלא נולדו בכפר, גורשו הרב ומשפחתו בליל חורף קר, באכזריות רבה, אל אזור הגבול והגיע לקאשוי. חסידי העיר הקימו עבור 'הרב מטשירטש' בית מדרש, והרבו לבקר אותו בשבתות ובימים טובים, ללמוד מתורתו ומעבודת הקודש שלו בתפילתו. באותם ימים היה הרב מרדכי מרבה בתפילות ובבכיות על כלל ישראל, הנתון בצרה. הוא החל לערוך 'שולחנות' ולהשמיע דברי תורה בפני המבקרים בביתו, בדברים היוצאים בהתלהבות מעומק הלב, ועודד את רוחם וחיזק את אמונתם. כעבור שנתיים, שוב גורשו הרב מרדכי, אשתו ואחד עשר מילדיו, למחנה ריכוז של מחוסרי נתינות הונגרית, וסבלו מהתנאים הקשים שם, וגורשו משם בתת-תנאים למחוז קאמיניץ-פודולסק. הרב וכמעט כל בני משפחתו עונו קשות ונרצחו על קידוש השם, בערבות פודוליה, ורק בן אחד שרד והיגר לארה"ב לאחר השואה.

אך ב'זכרונות המאור' (ב, ניו יורק, תשל"ד, עמו' קצט) כתב: "בשנת תש"ב חטפו את כל בני בתו ושלחום לאוישוויץ והוא נשאר גלמוד ובא לנייטרא, והיה שם עד זמן אחרון. קודם ראש השנה דשנת תש"ד, בזמן השמד הגדול בנייטרא, היה הוא הראשון שחטפוהו והכוהו מכות רצח. ובעוד שכל גופו זב דם סחבוהו לקרון משא עם עוד מאוד יהודים שם, ושלחום לאוישוויץ, כולם לפני ראש השנה תש"ד. הי"ד".

בספר 'עת לעשות' מאת הרב הלל ליכטנשטיין, (מהדורת ניו יורק, תשכ"-), מופיע דף הנצחה 'לזכר עולם ולזכרון בספר' שכתב נכדו של הרב מרדכי ליכטנשטיין, ושם מופיע: "אאזמו"ר הרב ר' מרדכי בן הרב ר' יעקב קאפיל זצוקלל"הה אב"ד טשערטש נשרף עקה"ש ב' חול המועד תש"ה הי"ד. אז"מ וויטל בת הרב ר' משה מאיר זללה"ה הלכה לעולמה י"ג תשרי תרצ"ו ונקברה בערב סוכות בטשירטש. בתם חיה רחל מנוחתה כבוד בטשירטש. בתם ליבא ובעלה ויוצאי חלציהם, בתם ריזל ובעלה ויוצאי חלציהם, בתם רבקה ויוצאי חלציה, בנם ישעיה וזוגתו ויוצאי חלציהם – נעקדו עקה"ש תש"ב הי"ד. חתנם מו"ה חיים ידידיה בן הרב ר' שמואל דוד אונגאר נהרג בשמיני עצרת תש"ה הי"ד".

בדומה לכך כתב בספר 'ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן' (ב, ירושלים, תשמ"ז, עמו' 23-25), במהלך השואה הוגלו יהודי כפר טשירטש, בעוד שהרב מרדכי הושאר שם בודד ומנותק ללא משפחתו וללא תלמידיו. בהמשך הוא הועבר לליפאני, ומשם לנייטרא. בהמשך הוא הוגלה לאושוויץ עם אחרוני יהודי סלובקיה, ונרצח שם בחול המועד סוכות [י"ח בתשרי] תש"ה. [יחד עם הרב ישעיהו קאליש ובני משפחת ווטיץ. הי"ד].

ממקורות נוספים ניתן למצוא מידע נוסף על ילדיו הרב מרדכי ליכטנשטיין:

בתו, מרת זיסל חנה הי"ד, אשת הרב ברוך ליכטנשטיין הי"ד. הוא הגיע לקאשוי, גורש משם לקצניץ-פודולסק שבאוקראינה, ושם נספה.
בתו של הרב מרדכי ליכטנשטיין, מרת ליבא, היה אשת הרב שמואל וייס, היה אב"ד ליקעוו.
בתו של הרב מרדכי ליכטנשטיין, מרת ברכה, נשאה בזיווג ראשון לרב חיים ידידיה אונגאר הי"ד (בנו של הרב שמואל דוד אונגאר הי"ד מנייטרא), שנהרג עקה"ש בשמיני עצרת תש"ה. ובזיווג שני נשאה מרת ברכה לרב דוד גראס, מחבר ספר 'זהב שב"א'.
על פי המובא ב'עלי זיכרון' (12, טבת תשע"ו, עמו' ל-לא), חתנו של הרב מרדכי ליכטנשטיין, ר' פישל ב"ר הערש'עלע זוסמאן, נהרג על קידוש ה' עם ארבע מילדיו. בנותיו של ר' פישל הערש'עלע לא גורשו מביתם וניצלו, לאחר שאביהם הצליח להוציא להם אישור מרופא בשם גרקבינצקי, על היותן, כביכול, חולות במחלה מדבקת מאוד המסכנת את מי שמתקרב עליהם.
שמות [חלק] מילדיו הנוספים היו: יעקב קופל הי"ד, חיים הי"ד, משה הלל הי"ד, ישעיה הי"ד, ריזל הי"ד, רבקה הי"ד וחיה רחל ע"ה.

דיבוק חברים, הוא עיקר ושרש הכל, כי מזה נצמח חסדים גדולים וישועות גדולות, בגוף ובנפש / הרב שלמה לייב מגיד הי"ד

תמונת הרב שלמה לייב מגיד הי"ד

ועוד בימי נעוריו התחיל [האדמו"ר רבי ישראל הגר זצ"ל מוויזניץ] להתנהג בקדושה וטהרה. ונודע מה שאמרו על רב המוזכר בש"ס שהיו לו עשר מלין דחסידותא…

מדרגה א' – יראה עילאה… ורבינו הגדול זצ"ל דבר בתורות שלו כמה פעמים מענין יראה עילאה, האיך יתייחד עם שמחה. והיו לו כמה וכמה עצות על זה, כאשר יבואו במאמרים שלו, אשר יבואו כעת לדפוס. והעיקר היה אצלו כי האדם בעת אשר יבוא עליו היראה, בגין דאיהו רב ושליט, מזה עצמו הוא בשמחה מאד, כי זכה לזה. ועל ידי גדלות הבורא מכיר בשפלות עצמו, ויודע שכל מה שהשפיע לו ה' יתברך הוא רק מחסדי ד', ומלא שמחה על זה…

מדרגה ג' – קדושת השבת… והיה מרגלא בפומי' משמיה דזקנו הרב הקדוש בעל 'צמח צדיק' זי"ע, 'עם הארץ אימת שבת עליו', דרך הלצה: 'עם הארץ' – פירוש עם הארץ, כמו שפירש רש"י ז"ל סוף פרשת קדושים (ויקרא כ,ב), עם שבגנו נבראת הארץ, דבר אחר עם שעתידים לירש את הארץ, ועליהם 'אימת שבת', לקיים בכל הפרטים ולענג את השבת, לא את עצמו.
ואי אפשר להעלות על הכתב גודל התלהבות שלו בשבת קודש. וכמעט בכל מאמר שאמר הוזכר מעלת שבת, כמו שנזכר בספר הקדוש 'אהבת שלום' מזקינו הקדוש, אשר על ידי שבת קודש זוכים ליראה, לענווה ולתשובה מאהבה וכו', וכל דינין מתעברין מיניה…

מדרגה ח' – איש שלום. וזו המדרגה ראינו אצל רבינו הגדול זצ"ל, אשר מאד מאד היה מעביר על מידותיו וחפש שיהיה לו שלום עם כל אדם. ועוד זאת, אם שמע איזה מחלוקת, היה ממאס אותה בתכלית המיאוס, והיו לו יסורים גדולים מזה. דאיתא בספר הקדוש 'אהבת שלום' (פרשת פנחס, על הפסוק 'המה מי מריבת קדש'), דכשיש חס ושלום מחלוקת בעולם, אזי אפילו אותן הקדושים שאינם בעלי מחלוקת, תפעול בהם המחלוקת על כל פנים שיצטננו הדיבורים שלהם בתורה ותפלה, ואין שורה בהם שמחה והתלהבות כלל. יעויין שם. והיה כל רצונו ומאווייו להיות דיבוק חברים, דהוא עיקר ושרש הכל, כי מזה נצמח חסדים גדולים וישועות גדולות, הן בגוף הן בנפש. כדאיתא ב'אהבת שלום' פרשת קרח (על הפסוק 'והנה פרח מטה אהרן') ובפרשת חקת (על הפסוק 'וכל כלי פתוח') ובפרשת תזריע (על הפסוק 'נגע צרעת כי יהיה באדם') כי על ידי דיבוק חברים, יוכל לפעול כמו צדיק הדור. יעויין שם. ולעת זקנותו נעשה איזה מחלוקה באיזה קהלה אודות רבנות, שהיה ללהב גדול בכל המדינה, ואמר רבינו הגדול זצ"ל, כי אם היה בכוחו לעשות שלום, היה הולך אפי' ברגלים עד שמה לעשות שלום.

(ספר הזכירות, עשר מדריגות, עמו' תנה-תסח)

אמרו חז"ל (מגילה יח ע"א) 'מלה בסלע, משתוקי בתרין'. ומרגלא בפומיה דמרן אדמו"ר הקדוש מוהר"י זצ"ל, דכמה פעמים אדם רוצה לקיים דיבור של מצוה, לומר דברי מוסר וכדו', ויש שם אנשים שאינו מהוגנים, ויודע שהמה ילעגו למו כי הכל הוא מעשה תעתועים ודבריו לא יעשו שום רושם כלל וכלל, כי בדברי ליצנות ירחקו כל דבריו. אז כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע. וידוע דמכל מצוה נברא מלאך. וזה שאינו רוצה לומר מחמת אונס, שמא חס ושלום יעשו מדבריו ליצנות, נברא משתיקותו שלו שני מלאכים: אחד, ממה שרצה לומר ו'כל הרוצה לעשות מצוה ולא עשאה מעלה אליו הכתוב כאילו עשאה' (ברכות ו ע"א). השני, מ'שתיקותא בתרין'.

(ספר הזכירות, עשר מדריגות, עמו' תמה)

'כי במקלי עברתי' וגו' (בראשית לב,יא). אומר רבי שלמה לייב מגיד, הרמז בזה: 'במקלי' – אם מתחילים להקל בענייני עבודת ה', 'עברתי' – אפשר להגיע חס ושלום אף לעבירה ממש.

(דולה ומשקה תליתאה, מאת הרב אליעזר קורמן, בני ברק תשס"ח, עמו' יז).


הרב שלמה לייב מגיד, נולד בשנת תרמ"ג (1883), כבן בכור לאביו, ר' צבי יהודה (הערשיל) מגיד מפעטריווא, בן של ר' לוי יצחק מגיד (חתנו של הרב החסיד ר' אברהם שמואל קאסירער), בן ר' מאיר מגיד מנדבורנא, בן הרב הצדיק רבי דוד אריה לייב מגיד (חתנו של רבי מאיר בעל 'כתר תורה', בנו של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב) בן הרב הקדוש רבי צבי הירש, המגיד מנדבורנא, מחבר ספר 'צמח ד' לצבי'. בהיותו בן שמונה החל ללמוד בשקידה רבה בישיבת ר' יהודה יואל דייטש מגאניטש, שהיה מגדולי חסידי ויזניץ. בגיל שתים עשרה החל ללמוד בחוסט, בישיבת רבי משה גרינוואלד מחבר הספר 'ערוגת הבושם'.

הרב שלמה לייב מגיד הוסמך להוראה בגיל חמש עשרה על ידי רבו בעל 'ערוגת הבושם'  ועל ידי גאונים מופלגים נוספים. בהיותו בן שמונה עשרה הוא התחתן עם מרת רחל, בת דודו, ר' פנחס וויינברג מבארשא, ונולדו להם שמונה ילדים. לאחר חתונתו ישב ועסק בתורה בבית חמיו. הוא התעלה בתורה ונשא לגדולי התורה בפולין ובאוקראינה, למד מתורתם ומעבודתם.

לאחר שחותנו איבד את כל הונו בשריפה, עבר הרב שלמה לייב לגור בפעטריווא לצד אביו, והתפרנס ממסחר סיטונאי, ומהיותו בורר מוסמך בדיני תורה. סוחרי הסביבה למדו להעריך את יושרו, את נאמונתו ואת חכמתו. במשך השבוע היה נוהג לשבת בסיגט בספריה של הנגיד ר' ישראל ווייס, שם סידר את הספרים, למד מתוך אוסף נדיר של רוב ספרי הראשונים והאחרונים, והוסיף הערות וחידושים לספר 'מנחת חינוך'. הסוחרים שביקשו לסחור אתו, היה מגיעים אליו לספרייה. הוא למד שם בחברותא עם אחד מחשובי חסידי ויזניץ, הרב שמואל כהנא הי"ד.

הוא נודע כתלמיד חכם הבקי בכל מכמני התורה, גאון ופיקח בהוראה ומומחה במיוחד בהוראת חושן משפט.  הוא נתן ונתן בהלכה עם גדולי דורו, ותשובות אליו מופיעות בשו"ת 'ערוגת הבושם' (רו"ח סי' ק"ל) בשו"ת 'צור יעקב' (א, סי' קפ"ו), בשו"ת 'קרן לדוד' (סי' ל"ז וקי"ד), בשו"ת 'אבן יקרה' (מהדורה תליתאה, סי' סט). הרב שלמה לייב פרסם את חידושיו גם בכתבי עת תורנייים.

הרב היה חובב ספרים והחזיק בביתו ספריה בכל מקצועות התורה. תלמיד חכמים היו מתקבצים שם והוגים בתורה.

במשך שנים רבות סירב לקחת על עצמו משרה רבנית, אך לאחר שאביו חלה והיה צורך בסכום גבוה למימון הטיפול הרפואי שלו, נאלץ הרב שלמה לייב להסכים לנהל את הישיבה בקעשינוב ולעמוד בראשה. השיעורים שמסר בישיבה, שילבו בקיאות וחריפות גאונית.

הרב היה מקושר בכל לבו בצדיקי ויזניץ, ונהג הנהגות נעלות בדרך החסידות. הוא השתדל להגיע לעתים קרובות להיות עם ה'סבא קדישא' – רבי ישראל הגר, מחבר הספר 'אהבת ישראל', ורשם את מאמריו הקדושים. רבים ממאמריו הקדושים של הרבי, שרדו בזכות רשימות אלו.

לאחר פטירת ה'אהבת ישראל', דבק ברבי חיים מאיר הגר, ה'אמרי חיים' מגרוסוורדיין, בנו של ה'אהבת ישראל', והיה נוסע לשמוע את דרשותיו בשבת שובה, ביום הכיפורים ובשאר ההזדמנויות. הרבי בעל ה'אמרי חיים' הטיל על הרב שלמה לייב לערוך, יחד עם רבנים נוספים מגדולי חסידיו, את הספר 'אהבת ישראל' ולהכינו לדפוס. הרב שלמה לייב השקיע מאמצים רבים בהעתקת המאמרים ובעריכתם במשך כל ימות השבוע בספרייתו של ר' ישראל ווייס. אחר כך ישב עם העורכים הנוספים בביתו בפעטריווא, לעריכת סופית בלשון צחה. הרב שלמה לייב הביא את המאמרים הערוכים ל'אמרי חיים' שעבר עליו והוסיף להם הגהות. החלק הראשון של הספר 'אהבת ישראל', כל ספר בראשית וליקוטים, יצא לאור בשנת תש"ג. הרב שלמה לייב חיבר הקדמה ארוכה לספר זה, אך היא לא הופיעה אז בדפוס. לאחר מלחמת העולם השנייה נמצאה ההקדמה הנ"ל מלבד מספר דפים שנאבדו, בסיון תשמ"ה יצאה לאור הקדמה זו בירחון 'אז נדברו' ויזניץ (גיליון מס' 52). 

בנו, חיים, נפטר בגיל אחת עשרה, לאחר שהלך לפנות ערב לבית המדרש ונפגע בראשו מאבן שזרק גוי צעיר.

בשנת תש"ב נחתך ידה של אשתו רחל, הפצע הזדהם והיא נפטרה. הרב ישב שבעה עם בתו יוטא ובנו אברהם שמואל, בעוד ששאר בניו היו מגויסים בכפייה ונשלחו לחזית. לאחר זמן התברר שבתו הגדולה מרת דרייזא בלומא, גורשה מספר חודשים לפני כן לגלות טרנסניסטריה וכבר נפטרה מטיפוס.  

הרב שלמה לייב נסע לראש השנה תש"ג לאדמו"ר ה'אמרי חיים' בגרוסוורדיין, ובהעדרו ניצל מחיילים שבאו לבתו על מנת לעצור אותו לחקירה ולגרש אותו. כעבור שנה נסע שוב הרב שלמה לייב לגרוסוורדיין להיות עם רבו בראש השנה, על אף הסכנה הגדולה בנסיעה ברכבת, בה נסעו גויים אנטישמים שנהגו לזרוק יהודים מהקרונות. בדרכו חזרה תפסו אותו אנטישמים, דחפו אותו לשרותים, הכו ודקרו אותו והצליחו לחתוך חצי מזקנו. בעקבות כך הלך הרב עם פנים חבושות.

בב' בסיון תש"ד גורש הרב עם קהילת פעטריווא לאושוויץ ברכבת דחוסה, לאחר שהגרמנים רימו אותם ואמרו להם שהם מועברים לבודפשט. הרב התפלל ברכבת בהתלהבות וכיבד את הנוסעים בשתיית שיכר 'לחיים' לכבוד היארצייט של רבו שחל באותו היום. לאחר שהרב הצליח להציץ מהקרון ולראות שאין הם נוסעים לכיוון בודפשט, הוא לבש קיטל, הכין את עצמו למות על קידוש השם ושר 'שבשפלינו זכר לנו…'. למחרת בג' בסיון תש"ד, נהרג הרב על קידוש השם, יחד עם בנו הבחור אברהם שמואל. הי"ד. בתו, יוטא ויזניצר, נשלחה בסלקציה לצד ימין ושרדה את השואה.

מבניו של הרב שלמה לייב נספו גם ר' יוסף ומשפחתו, והבחורים לוי יצחק ומפתלי הערץ, שגוייסו לצבא ונעלמו עקבותיהם. 

לאחר השואה נעצר בנו, הרב החסיד ר' מאיר, ברומניה בעלילת שווא, ונכלא עם פושעים מסוכנים, ואחותו יוטא התייצבה בבית הכלא והצליחה להביא לשחרורו לאחר שהביאה מכתב מרבנים שהעידו על היות אחיה רב חשוב וגדול בתורה.

בשנת תש"ה הגיעה יוטא לביתו של ה'אמרי חיים', והרבי בכה ואמר לה 'מכיוון ששלמה לייב כבר איננו, אהיה אני לך לאב'. בהוראת הרבי היא נישאה לרב החסיד ר' מרדכי זלמן ויזניצר, שהתאלמן כמה שנים קודם לכן מאחותה הגדולה, מרת דרייזא בלומא. בשנת תשכ"ה עלו מרת יוטא ומשפחתה לארץ ישראל והתגוררו בשיכון ויזניץ.

שרדו גם שני ילדיה של ר' מרדכי זלמן ודרייזא בלומא ויזניצר, שרה טילא טוביאס ומנחם מענדיל ויזניצר.

בכתב העת 'דגל התורה', בהוצאת ישיבת 'בית ישראל' בווישווא, קונטרס ג, סי' יא (והובא גם ב'זכור לאברהם: ספר זכרון לזכר רבי אברהם ויזל', בני ברק, תשנ"ג, עמוד סה) הובא חידושו בדיני קדושת וכבוד הסוכה.
החיבור 'מנחת שלם', ובו הגהות הרב שלמה לייב מגיד על ה'מנחת חינוך', יצאו לאור בספר 'תורת המנחה', חלק א (בני ברק, תשנ"ז).
קונטרס 'עשר מדריגות', הכולל את הקדמתו של הרב שלמה לייב לספר 'אהבת ישראל' הובא בסוף 'ספר הזכירות' (תש"פ).
ציטוטים מכתבי הרב שלמה לייב מגיד הובאו ב'נחלת אבות: זכרון מרדכי', ב'קשר איתן' בטאון ויזניץ – כח, ובמקורות רבים נוספים.

תועלת גדולה לספר בכל עת ממופתי הצדיקים / הרב יהושע פנחס ויינברגר הי"ד

תמונת הרב יהושע פנחס וינברג הי"ד

בעזרת ה' יתברך האיר ה' את רוח איש אשכולות ורב פעלים טובות ה"נ כבוד ידידי החריף ובקי ירא ושלם סופר מהיר כש"ת מוה"ר צבי מאשקאוויטש נ"י אשר טרח ואסף וקיבץ מעשיות נפלאים ויפים שנתראו בין צדיקי הדורות זי"ע. והוא גברא דמהימנא לברר וללבן דברים אמיתיים ממגידי אמת מכל אשר מצא מרגניתא טבא. והועיל בזה הרבה לטובה לדורות עולם, להשריש האמונה בצדיקים יסודי עולם בלבבות ישראל, שהביא אליהם אות ומופת על האמונה שלימה בעבדי ה' באמת ובתמים.

וידוע מה שאמרו חז"ל על הדור של משיח צדקנו שיתגלה לנו במהרה בימנו ויגאלנו גאולת עולם בזכות האמונה בה' ובמשה עבדו, המה עבדי ה' התלמידי חכמים וגדולי התורה וצדיקים, לקיים בזה 'ולדבקה בה' להיות דביקים בהם ובמשנתם. ותועלת גדולה הוא לספר בכל עת מאותות ומופתים של כח הצדיקים המאירים. חשוב הוא כאלו עסוק במעשה מרכבה, כי על ידי זה יתקבל התעוררות ויתלהבו לבבות, ובזכות אמונה נגאלו ועתידים ליגאל במהרה בימנו, אמן נצח סלה ועד.

המצפה לישועה לכל כלל ישראל. אור ליום ב' בהעלותך תרצ"ט לפ"ק.
הק' יהושע פנחס וו"ב בן הגה"ק מהרש"ז ז"ל אבדק"ק סעפלאק

(הסכמה לספר 'ברכה משולשת')


הרב יהושע פנחס ויינברגר הי"ד נולד בשנת תרנ"ה (1895) ביחד עם אחיו התאום הרב הלל יהודה, להוריו, הרב שמואל זנויל אב"ד מרגיטה (בן הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, המהריא"ץ, מתלמידי רבינו ה'חתם סופר') ומרת ניחה.

הרב יהושע פנחס היה תלמידו של ר' יעקב לייב מרקוביץ ותלמיד ה'ייטב לב' מסיגט, ואחר כך למד בסאטמאר בישיבת הרב יהודה גרינוולד מחבר הספר 'זכרון יהודה'. במלחמת העולם הראשונה עבר ללמוד בהעדילא מאד בישיבת הגאון הרב מרדכי יהודה ליב וינקלר, מחבר הספר 'לבושי מרדכי', ואחר כך בוויצן בישיבת הרב ישעיהו זילברשטיין מחבר הספר 'מעשי למלך' על הרמב"ם. בשנת תרע"ה קיבל סמיכה להוראה מאת הרב זילברשטיין ומאת הרב שמואל רוזנברג אב"ד אונסדורף, וכן הוסמך להוראה מאת הרב שמעון גרינפלד מסעמיהאלי מחבר שו"ת מהרש"ג. במקביל סיים בהצטיינות לימודים כתלמיד אקסטרני בבית הספר התיכון האקסטרני בגרוסוורדיין ושלט היטב בשפות הונגרית וגרמנית.

בשנת תרע"ט (1919) הוא התחתן עם מרת שרה רחל בת ר' בנימין פריימן הי"ד. לאחר חתונתו היה סמוך על שולחן חותנו במארגערטען, התמיד בלימוד התורה ומילא תפקיד של דומ"ץ שלא על מנת לקבל פרס.

נולדו להם תשעה ילדים. בתם אסתר נולדה בשנת תר"צ ונפטרה מדלקת ריאות בשנת תרצ"ה (1935). בלוויה הספיד אותה אביה הי"ד והזכיר את ממדרש שיר השירים רבה (פרשה ו,ו) על הפסוק 'דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקט שושנים', אומר המדרש 'דודי', זה הקב"ה. 'לגנו', זה העולם. 'לערוגת הבושם', זה ישראל. 'לרעות בגנים', אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. 'וללקט שושנים', לסלק את הצדיקים שבישראל. מה בין מיתת זקנים למיתת נערים? ר' יהודה ור' אבהו, רבי יהודה אומר: הנר הזה בזמן שהוא כבה מאליו, יפה לו ויפה לפתילה. ובזמן שאינו כבה מאליו, רע לו ורע לפתילה. רבי אבהו אומר: התאנה הזו בזמן שנלקטת בעונתה, יפה לה ויפה לתאנה. ובזמן שאינה נלקטת בעונתה, רע לה ורע לתאנה. וממשיך המדרש שם ואומר: רבי חייא בר אבא ותלמידיו, ואית דאמרי רבי עקיבא ותלמידיו, ואית דאמרי רבי יהושע ותלמידיו, (מכאן והלאה בתרגום מארמית) היו נוהגים לשבת וללמוד תחת עץ תאנה אחד. בכל יום היה בעל העץ משכים קום ומלקט את התאנים שבשלו. אמרו החכמים נשנה אח מקום ישיבתנו, כי כנראה שבעל התאנה חושד בנו (שנאכל מן התאנים שלו). הלכו וישבו במקום אחר. השכים בעל התאנה ולא מצאם (את החכמים יושבים ולומדים תחת תאנתו). הלך לחפש אותם עד שמצאם, ואמר להם: רבותי, מצווה אחת הייתם עושים ואתם מבקשים למנעה ממני (שאני זכיתי לה בהיותכם לומדים תורה תחת תאנתי). אמרו לו: חס ושלום. אם כן מפני מה הנחתם את מקומכם וישבתם במקום אחר? אמרו לו: שמא אתה חושדנו. ענה להם: חס ושלום! אלא משכים אני כל בוקר ללקט את תאנתי, כיון שהחמה זורחת על התאנה והן מתולעות. מיד חזרו ללמוד תחת עץ התאנה שלו. יום אחד לא השכים ללקט את תאניו, וזרחה עליהם החמה. לקחו תאנה ופצעו אותה, ומצאו שהן מתולעות. אמרו יודע בעל התאנה עונת הלקיטה.
כך הקב"ה יודע אימתי הזמן להסתלקות צדיקים. וזה לגמרי לא ענין של גיל ושל שנים שחיים על האדמה הזאת, כך סיים את הספדו, קרע את בגדיו ובירך בקול בכיות 'ברוך דיין האמת' בשם ובמלכות.

בט"ו באב תרפ"ט (1929) מונה הרב יהושע פנחס לאב"ד העיירה סעפלאק וגלילות מרגיטה (רומניה, בטקס חגיגי עם בואו לסעפלאק הביא אתו קבוצה של בחורים ממארגערטען וייסד ישיבה, בה למדו בשיטת ישיבות הונגריה.

הרב לקח על עצמו את המשימה של עריכת כתבי זקנו הגדול מהריא"ץ על אבן העזר וחושן משפט. הוא העתיק וסידר את הכתבים, ושלח אותם אל גיסו המהר"ם בריסק הי"ד, כדי שיעבור עליהם ויגיה אותם לפני הוצאתם לאור. אך השל מלחמת העולם השנייה מפעל זה נקטע. לאחר המלחמה נמצאו אלפי ספרים והמוני כתבי יד בחצר ביתו של המהר"ם בריסק בטאשנאד, ובהם גם כתבי המהריא"ץ, והובאו לארץ ישראל.

בכ"ד באדר תש"ד (19.03.1944) כבשו הגרמנים את הונגריה. בסוף אייר תש"ד רוכזו היהודים באולם במרכז העיירה, בתנאים תת-אנושיים, ואף גוי מהשכנים שלהם לא הציע לעזור או להחביא ולהציל אפילו יהודי אחד. כעבור יומים-שלשה נדחסו היהודים לקרונות רכבת וגורשו לגטו גרוסוורדיין, ששכן בבית חרושת ללבנים מחוץ לעיר. בהיותם ברכבת הורה לבנו לקפוץ ולהסתתר, אך הבן התייעץ עם האדמו"ר בעל 'אמרי חיים' מוויזניץ, ובהנחייתו הסגיר את עצמו כשנודע לו שאביו הוכה בשל בריחתו. לאחר כמה ימים הגיעה הוראה להעביר את הרב לגטו בודפסט על מנת שיצטרף לרכבת שארגן קסטנר, אך הרב סירב לנטוש את אנשי קהילתו. ביום רביעי, ב' בסיון תש"ד, גורשו היהודים מגטו גרוסוורדיין ברכבות למחנה ההשמדה אושוויץ, שם נספה הרב עקה"ש, בהיותו בן 49. כשנפרד מבניו בסלקציה אמר להם: 'אולי ירחם ה' ואתם תזכו לצאת לעבודה ולהחזיק מעמד עד יעבור זעם, אז דעו שאין לכם מה לחפש בגולה הדוויה כי רק בהר ציון תהיה פליטה'. בנו ראה את אביו הרב נלקח לתאי הגזים בשבת ערב חג השבועות בשעת בין הערביים, ולכן קבע את יום הזיכרון לחג השבועות. הי"ד.

נספו גם ילדיהם מרדכי (נולד בשנת 1927, ובחנוכה תש"ה עדיין היה בחיים), משה אריה (נולד בשנת 1933 ונספה עם הוריו), חנה לאה (נולדה בשנת 1935 ונספתה עם הוריה) ושבע (נולדה בשנת 1937 ונספתה עם הוריה) הי"ד. שרדו בתם יוטא אשת ר' יום טוב ליפמן כהנא, בנם ר' דוד אלימלך, בנם אהרן צבי אילון (המוציא לאור של הספר ההיסטוריה הקהילתית 'עולמי') ובתם צביה אשת ר' יעקב שלמה בלוי.

תולדותיו הובאו בספר 'עולמי, ספר זכרון לקהלת סעפלאק וגליל מארגרטין', עמו' 19.
מכתב ההסכמה המקורית שכתב לקונטרס 'ברכה לחיים' מאת הרב חנניה יום טוב ליפא ברוין הי"ד, נמכר בבית המכירות 'גנזים'.

'שלא נבוש ולא נכלם' מנהמא דכיסופא, 'ולא נכשל' בהנאה מלחם צר-עין ומסעודה שאינה מספקת לבעליה / הרב בנימין זאב ליכטנשטיין הי"ד

שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. הנה נוסח סידורי ספרד שלא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא, ונוסח האור זרוע והמחזור ויטרי ולא נבוש לעולם ועד, אך נוסח סידורי דידן ובספר לקט יושר ובאבודרהם, והנה יש אומרין שלא נבוש ולא נכלם ולא נכשל, וכפי הנראה שהוא סירכא דלישנא מברכת אהבה רבה ואין לו מקום כאן, ובכל הנוסחאות ליתא.
וחתני הרב המאוה"ג וכו' מו"ה בנימין זאב ליכטענשטיין נ"י (הי"ד) פירוש גם נוסחא זו על פי דברי הגמרא (חולין ז:) גבי רבי פנחס בן יאיר שאמר ליה רבינו הקדוש רצונך סעוד אצלי, והשיב לו רבי פנחס: ישראל קדושים הם, [אבל יש רוצה ואין לו], ויש שיש לו ואינו רוצה, [וכתיב (משלי כג,ו) 'אל תלחם [את] לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך', ואתה רוצה ויש לך, מיהא השתא מסרהיבנא דבמלתא דמצוה קא טרחנא כי הדרנא אתינא עיילנא לגבך…'].
כי רבי היה סובר שכוונת רבי פנחס שאינו נהנה משל אחרים שלא יכשל בדבר איסור (וכדרך כמה אנשי מעשה שאינם אוכלים אצל אחרים מחמת חשש זה), לכך כעת שהיה המעשה שחמורו לא אכל דבר איסור, כדאמרינן בגמרא שם, לכך נפיק רבי לאפיה ואמר ליה שיאכל אצלו, כי כעת אין לך לדאג מחשש איסור, כיון שראית שגם חמורך לא רצה לאכול דבר איסור, והשתא בהמתן של צדיקים [אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן?].
ועל זה השיב לו רבי פנחס: לא כמו שאתה סובר שמחמת חשש איסור אין אני נהנה משל אחרים, ישראל קדושים הם וגדורים ממאכלות אסורות (כי אצל מאכלות אסורות שייך לשון 'קדושה', כדאמרינן שמנו של גיד מותר וישראל קדושים נהגו בו איסור. וכמו שכתוב בתורה הקדושה (ויקרא יא,מד) 'והתקדשתם והייתם קדושים ולא תשקצו את נפשותיכם' וכו'). אך הכוונה מה שאין אני נהנה משל אחרים, שיש אשר יש לו ואינו רוצה וכו'.
ובזה מיושב נמי קושיות התוספות (שם ד"ה ויש) דאם אינו רוצה למה נקרא 'קדוש', אך לפי שבגדר מאכלות אסורות הוא קדוש.
היוצא לנו מזה שלעניין ליהנות משל אחרים, חוץ מזה שהוא נהמא דכסופא, יש לנו חשש דרבי פנחס בן יאיר 'שיש שאינו רוצה' ואסור ליהנות ממנו, והיא לאו מדברי קבלה 'אל תלחם לחם רע עין'. 'ויש שאין לו' והוא כמו אבק גזל, כמו האוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה.
ועל זה אנו מתפללין ואל תצריכנו וכו' שלא נבוש ונכלם מצד נהמא דכסופא ולא נכשל מצד חשש דרבי פנחס בן יאיר עד כאן דבריו.

ונכון הוא.

(הרב ישראל חיים פרידמן בשם חתנו, מתוך ליקוטי מהרי"ח א, מהדורת ירושלים תשע"ג, עמו' תקכו-תקכז)


הרב בנימין זאב ליכטשנטיין (1850-1944) – (Rabbi Vilmos Lichtenstein) – 'הרבי ממג'ירוש'. כיהן למעלה מחמישים שנה בכפר מאג'ירוש, ואחר כך עבר בשנות השלושים לעיר ביסטריץ הסמוכה, ופתח שם בית מדרש בדירתו. אביו, רבי יעקב קופל ליכטנשטיין אב"ד בעטעלן וואשהעלי (אחיו של הגאון הנודע רבי הלל מקאלמייא), היה בנו של רבי ברוך בענדיט ליכטנשטיין אב"ד וואג-וועטש.

הרב בנימין זאב התחתן עם הרבנית מינדל בת הרב ישראל חיים פרידמן אב"ד ראחוב ומחבר ספר 'ליקוטי מהרי"ח'.

בתו של הרב בנימין זאב הי"ד, הרבנית זיסל לאה הי"ד, אשת הרב יהושע ליכטנשטיין הי"ד, אב"ד מאטש בזינבערגען (בנו של הרב ברוך בעדניט הי"ד אב"ד קראסנא).

הרב בנימין זאב נספה באושוויץ בהיותו בן תשעים וארבע, יחד עם רעייתו, וחלק ממשפחתו, בי"ג סיון תש"ד.

שמונת אחיו היו:

הרב יהודה ליכטנשטיין, אב"ד בעטלאהן (תרט"ו-תרפ"א, 1855-1921), [ראה אוצר הרבנים 6998].
הרב ברוך בענדיט ליכטנשטיין הי"ד, אב" קראסנא (תרי"ז-תש"ד, 1857-1944) [ראה אוצר הרבנים 4201], (אביהם של הרב יהושע ליכטנשטיין הי"ד, ושל הרב שמעון ליכטנשטיין הי"ד אב"ד לכניץ, בניו של הרב שמעון היו: הרב אברהם דוב שכיהן לצד אביו כרב הגליל והרב יוסף שמואל הי"ד אב"ד סילאג'צ'ה).
הרבנית ליבא אהובה (תר"ך לערך -תרצ"ה, 1860 לערך – 1935) אשת הרב אהרן צבי קלר אב"ד שאמקוט (תר"כ-תרפ"ח, 1860-1928), [ראה אוצר הרבנים 1874].
הרבנית ביילא (נפטרה בשנת תר"פ 1920), אשת הרב משה יצחק לוינגר, אב"ד פאנצעלטשעה (נפטר בשנת תרפ"א 1920), [ראה אוצר הרבנים 15506].
הרב אשר אנשיל ליכטנשטיין (תרכ"ד-תרצ"ז, 1864-1937), [ראה אוצר הרבנים 3567].
רבי יוסף ליכטנשטיין, אדמו"ר בסיגט (תרכ"ז-תרצ"ט, 1867-1938).
הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד אב"ד טשירטש (תרל"א-תש"ה, 1871-1944), [ראה אוצר הרבנים 13894].
הרבנית רייזל (נפטרה בשנת 1957), אשת הרב פנחס ליכטנשטיין אב"ד מאטש (תרל"ג-תש"ג, 1873-1943), [ראה אוצר הרבנים 16930].

דרשות ליל כל נדרי במהלך מלחמת העולם השנייה / הרב מרדכי קליינמן הי"ד

תמונות הרב מרדכי קליינמן הי"ד

ליל כל נדרי שנת תש"א לפ"ק

'כי ביום הזה יכפר עליכם' וכו'. 'על משכבי בלילות' וכו', הנה 'לילה' נקרא כמה חשכת הגלות כשאנו שוכבים בו כחולה שכל אבריו כואבים לו, בקשנו 'את שאהבה נפשי', לדבק בהקב"ה. והנה ידוע שהשגחת הבורא הוא סיבת הדביקות, וכפי ערך הדבקות כן ההשגחה כמובא בספר הקדוש המורה להרמב"ם ז"ל. ועל פי זה אמרתי 'וד' עמו' מלמד שהלכה כמותו, היינו ד' עמו, הלכה, שהשכינה הולכת עמו כמותו כמו שהוא הולך עם השכינה הקדושה. ובכן מי שאין נפשו מטוהרה לא יוכל לידבק עם קונו. וזה בקשתי ולא מצאתי בעוונותינו הרבים מחמת החשכות, 'אקומה נא', היינו מוסב על ימי סליחות שמשכימים לסליחות, 'ואסובבה בעיר', הוא ראש השנה, כמו שכתוב 'היתקע שופר בעיר'. 'בשווקים וברחובות', קאי על ערב יום כיפור. 'אבקשה את שאהבה נפש[י] בקשתיו ולא מצאתיו', כי עדיין לא הגעתי להזדכך ולקבל פני השכינה. 'כמעט שעברתי', שעברו ערב יום כיפור, 'עד שמצאתי' הוא ליל כל נדרי, שאין שטן ופגע רע. 'אחזתיו ולא ארפנו', כי בישמח משה כתב כי הנה זה עדיין לא נושענו, כי לאחר הושענא רבא ישובו בנים לגבולם עושים מעשים הקודמים, ועל זה מזהיר 'אחזתיו ולא ארפנו', שלא נעזוב אותו ונחזיק אותו היטב. ועל ידי זה ישגיח הוא עליו, עד ש'הביאותיו אל בית אמי', הובא בתיקונים דזה בית המקדש של מעלה, ו'חדר הורתי', בי המקדש של מטה, ויהיה אם הבנים שמחה וגמר חתימה טובה וישועה כללית והרמת קרננו בגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

ליל כל נדרי [שנת תש"ג לפ"ק]

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים' וכו', ואומר 'מקוה ישראל ד" וכו' (יומא פ"ב:). הנה אחי ורעי, מי אנכי עומד כאן להוכיח את רבים, ולבי עלי דווי על מעשי המלוכלכים, רק יען שבחרו כי להיות מוציא את הרבים ולהיות שליח ציבור, ושליח ציבור צריך שיהיה מרוצה לקהל על כן גרמתם לי שהרהבתי עוז לבקש מאתכם ראשית שתמחלו לי בכלל ובפרט, והיות שאני יכול להיות ממצדיקי הרבים אבקש שלא אהיה חס ושלום מחטיא את הרבים על ידי מעשי על כן אבקש מאתכם סליחה, ואחרי זה נבקש מאת ה' יתברך שם הרחמים, הנה המקרא הזה אומרים גם כן בעת שנפטר האדם אצל הטהרה. ובגדים אלו, טלית וקיטל ופוזמקאות, גם כן בגד מתים. גם הה' עינויים, הוא כדרך מתים, שאין להם אכילה שתיה רחיצה סיכה נעילת הסנדל תשמיש המטה. ויצר הרע גם כן אין ביום הזה דומיא למת. ועם כל זה הנשמה יש עוד בקרבנו, לרמז להתעורר אל ד' ולעשות תשובה, ותשובה מיחיד קשה אבל תשובת רבים לא ימאס, ואפילו מיראה נעשין זכויות, עיין ישמח משה פרשת האזינו. על כן לכו ונשובה יחד אל ד' הטוב, כי אם לא נהיה בשלום ואחדות חס ושלום אין השכינה שורה. וכל אחד בעצמו ודברים שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר. ועל ידי שאין שלום חס ושלום נצמח מזה לשון הרע, רכילות, גאות וכו', ואם כן באיזה פנים נוכל לעמוד לפני ד' ובלשון אשר פגמנו ודברנו איסור. על כן נשובה קודם ונפייס איש את רעהו, ממילא לא יהיה לשון הרע ורכילות ודברים בטלים, ואחרי זה ורחם ה' עלינו ויטהר אותנו.
והנה בעל עבירה אין לצרפו למניין, ממילא מבטל השראת השכינה, על כן נשוב למען נזכה לדבק בה' הטוב ובשורש שיש לכל אדם חלק אלו-ה ממעל, וזהו מקוה ישראל ה' מושיע על ידי זה שמקווים למקום אחד, מרחם ה' הרחמים, וזה 'ואהבת לרעך כמוך אני ד".
וזה רבי עקיבא שאמר 'מתי יבא לידי ואקיימנה' (סוף ברכות), שמסר נפשו בעד ד' הטוב, אמר 'אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים', כי אנו בנים למקום שקודם צריכים אנו לטהר בינינו, ואחר זה ה' יתברך מטהר אותנו בינינו לבינו. והנה בזוהר הקדוש (במדבר דף קכ"א) ורזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרין עד דאתפטר בר-נש מהאי עלמא, הדא הוא דכתיב 'אם יכופר [העון הזה לכם] עד תמותון', והאי יהיב גרמיה למותה ומסר נפשיה כמאן דאתפטר מהאי עלמא. עד כאן. אם מקבל עליו מסירת נפש כאלו נפטר ומיתה מכפרת, אבל אם לא חס ושלום מיתה גורמת, כמו שאבדנו את הרב הצדיק הקדוש מוויזשניצא זצוק"ל, ובמשפחתנו אחי הקדוש מרחם משה זצ"ל לקרבן, על כן נראה להיות כאלו 'ונשלמה פרים שפתינו', ושכירות משתלמת לבסוף. עיין עצי חיים חלק דרוש פרשת פנחס, על כן הוה כאילו מתים ומגיע לנו שכר טוב גמר חתימה טובה. על כן לכו ונשובה ונבקר חטאנו: שבת, נדה, תפלה, שלום, בפרט כעת שהיא שבת קודש תפילה בצבור, התורה הקדושה מא' עד ת' ונפייס אותה, והנה אמרינן (שבת ל"ד.) עשרתם ערבתם הדליקו את הנר, פגם הברית וכו', ונזכה במהרה לגאולה שלימה. אמן סלה ועד.


הרב מרדכי קליינמן (קליינמאנן) הי"ד, שו"ב ומו"ץ בקהילת אמבאד הסמוכה לסאטמאר, בנם של הרב שמואל זאב קליינמן, שהיה שו"ב ומו"ץ בס' וואראהל (תלמידים של האדמו"ר רבי צבי הירש שפירא ממונקאטש בעל 'דרכי תשובה', הרב שלום גולדברג מסבליאבה בעל 'דברי שלום', הרב אליהו קליין מהאלמין והרב יחזקאל בנעט אב"ד וואראהל) ורעייתו מרת פרל בת הרה"ח ר' שמואל גרינפלד מניגרעשט.

הרב מרדכי היה תלמידו של האדמו"ר רבי חיים צבי טייטלבוים בעל ה'עצי חיים' מסיגט ושל רבי יהודה רוזנר הי"ד בעל 'אמרי יהודה' מסעקליהיד הי"ד.

בשנת תש"ב נמנה על משלמי דמי הקדימה להוצאת הספר 'ראשי בשמים' מאת הרב יוסף שמעון פולק הי"ד.

הרב מרדכי היה גדול בתורה וביראה, וכתב חידושי תורה, דרשות ורשימות מחלומותיו. חלק מכתבי שרדו באופן נסי ונמצאו לאחר תום מלחמת העולם השנייה, על ידי אחיו, ברפת בקר של שכנו דב פלעגיר הי"ד. כתבים אלו יצאו לאור בשנת תשמ"ג בספר 'מאמר מרדכי' הנספח לספרו של אביו, 'הוד שמואל' (עמו' פד-קפב).

הרב מרדכי התחתן עם מרת רחל הי"ד בת ר' מנחם קליין, ונולדו להם שמונה ילדים: אלעזר, ריקל גיטל הי"ד, חיים צבי הי"ד, פרימט הי"ד, פינקל סיינדל הי"ד, חיה שרה הי"ד, אברהם הי"ד ומשה ישראל הי"ד. רק בנם אלעזר (לסלי), השני משמונת ילידהם, שרד את השואה.

בסמוך לפלישה הגרמנית להונגריה, במרץ 1944 נשלח כביכול הרב מרדכי לצבא העבודה לחפירת שוחות בחזית הרוסית, בנו אלעזר (לסלי) זוכר את מעמד הפרידה הכואב בו בכתה האם על כך שהאביו לא ישוב עוד, בעוד אביו ניסה להרגיע כי הוא ישוב תוך זמן קצר. היה זה הפעם האחרונה בו ראה את אביו, שנשלח למחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר שלשה שבועות גורשו האם והילדים לגטו סאטמאר, ובתאריך 16.05.1944 גורשו משם ברכבת לאושוויץ. עם הגעתם יעץ לאלעזר קליינמן, יהודי מפולין ביידיש, שישקר ויאמר שהוא בן שבע עשרה, למרות שהיה בן חמש עשרה. בסלקציה נשלחו האם ושבעת אחיו לתאי הגזים, בעוד שהוא סיפר שהוא בן שבע עשרה ונלקח לעבודת כפייה במחנה. הוא הועסק שם בעבודה על פסי הרכבת, פריקת שקי מלט מקרונות רכבת וכריית פחם. לקראת הגעת הרוסים הוא הועבר למחנה בגרמניה ונדר כי אם ישרוד יקדיש שנה ללמוד בישיבה. אלעזר שוחרר במהלך צעדת המוות לדכאו בתאריך 23.04.1945. במהלך צעדת המוות, כשחבריו נחלשים, נופלים ונרצחים על ידי הגרמנים, נחלש אלעזר מרעב, אך הצליח להמשיך בסיוע שני אחים יהודים שהלכו לצידו ונתנו לו להישען עליהם. ביום שחרורו שכב אלעזר בתעלה בצד הדרך, מותש, חולה ומורעב. חייל יהודי אמריקאי מצא אותו, מסר לו את מעילו ונשא אותו לבית חולים שדה של הצבא האמריקאי.

לאחר המלחמה התגורר אלעזר במחנה עקורים בגרמניה ובשנת 1947 עבר ללונדון, שם הלך ללמוד במשך שנה בישיבה כפי שנדר. בהמשך התחתן. בשנת 1979 עבר עם משפחתו להתגורר בקנדה, ובזקנותו חזר לחיות באנגליה לצד בתו.

על ידי שלומד בקול, שומע אותו חברו ומדריכו בדרך האמת / הרב אברהם יהודה שפריאר הי"ד

אמר רב אמי: מאי דכתיב 'כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך' (משלי כב,יח) אימתי דברי תורה נעימים, בזמן שתשמרם בבטנך. ואימתי תשמרם בבטנך, בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך. רבי זירא אמר מהכא: 'שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב' (משלי טו,כג), אימתי שמחה לאיש, בזמן שמענה בפיו. לשון אחר: אימתי שמחה לאיש במענה פיו, בזמן שדבר בעתו מה טוב (עירובין נד ע"א).

במגילה (דף ל"ב ע"א) אמר רבי יוחנן כל אומר הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים' וגו' (יחזקאל כ,כה). מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא 'משפטים לא יחיו בהם' קרית ביה. אלא כדרב משרשיא דאמר שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר 'וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם'.
ועיין בהסכמה של החתם סופר ז"ל על ה'נר מערבי' על הירושלמי שמפרש דגם לפי המסקנא נשאר הא ד'הקורא בלא נעימה', ופירושו שאינם מנעימים זה לזה בהלכה. ודברי פי חכם חן.
ולעניות דעתי יש לומר דלהמסקנא הכוונה הקורא בלא נעימה, היינו שאינו לומד בקול כדי שלא ישמע תלמיד חכם אחר ויפלפל על דבריו. ומפני שאינם נוחים זה לזה בהלכה, אינו לומד בקול כדי שלא ישמעו דבריו שלומד. וזה יש לומר בכוונת הגמרא כאן, שיכונו יחדיו על שפתיך, דאם לומד בפה וניחא ליה שישמע חברו ונוחים זה לזה ויכוונו שניהם יחדיו מה שמוציא בשפתיו. ורבי זירא מייתי 'ודבר בעתו מה טוב', דעל ידי שלומד בקול וחברו שומע ומדריכו בדרך האמת, על דרך דאמר רבא בבבא בתרא (דף קל"ד ע"ב) 'אני ד' בעתה אחישנה', ועיין חתם דסופר ז"ל אורח חיים (סימן ר"ח) ושירי קרבן על הירושלמי כאן.

(מנחת יהודה, א, על מסכת עירובין)

הראה לי ידידי הג"מ אברהם ליב שפריאר מנירעדהאז מחבר ספר 'מנחת יהודה' נ"י, מה שאמרו בפרקי אבות (ד,טו) על דברי רבי ינאי 'אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מיסורי הצדיקים', דהנה שמעתי מעשה שהיה מפי צדיק ותלמיד חכם שהיה באיזה קהלה (בסקאוויץ) שו"ב מומחה ותלמיד חכם ומוחזק לצדיק גמור בעיני כל, ונתקבל לאותה הקהלת הגאון הקדוש אמיתי רבן של כל בני הגולה מורינו רבי נתן אדלר רבו של החתם סופר. וכאשר בא הגאון הנ"ל לאותו הקהילה ציווה על השוחט הנ"ל, שהיה מוחזק לצדיק גמור, שיבוא אליו לביתו בערב שבת קודש בחצות היום כאשר התחיל להדליק הנרות של שבת, שהוא היה מדליק נרות לשבת קודש סך רב. וכאשר עמד שם השו"ב בשעת הדלקת הנרות, נפל לארץ ותלש שערות מראשו וזקנו, וצעק בקול מר יללה, והיה מתוודה בווידוי גמור שלערך עשרים שנים מאכיל טריפות לישראל. והיה שובר הסכינים של שחיטה, שאינו רצה להיות עוד שו"ב והיה ממחטיא הרבים ומכשילם. ועד אותה זמן היה מוחזק לצדיק גמור, ובאמת היה רשע גמור מאוד. ואם כן זה הפירוש 'אף לא מיסורי הצדיקים' לא יודעים, דהיינו שאם רואים שבאים ייסורים על איש מוחזק לצדיק לא, ירנן על קבו"ה, שיוכל להיות שהוא רשע גמור בסתר, כי 'הנסתרות לה' אלקינו'. ובזה מיושב קושיית העולם על הברטנורא שפי 'אין בידינו' שאין אנו יודעים אמאי שלווה לרשעים וייסורים לצדיקים, הלא גמרא ערוכה (ברכות ז) 'הודיעני נא דרכיך' צדיק גמור וטוב לו וכו'. ולפי זה מיושב דאין הפירוש שאינו מובן אמאי אלא מי הוא רשע וצדיק כהנ"ל.

('הנשר' ב, מרחשון תרצ"ג, כנף ב, עמו' 16)

האחרונים ז"ל הקשו איך הדליקו נרות במקדש מהשמן שנתהווה על פי נס, הרי בעינן למנורה שמן זית היוצא מפי אילן זית. ולעניות דעתי נראה כיון שראו שנתמלא המנורה או הפך על פי הנס, הרי הבינו כי זהו רצון ה' יתברך להדליק בשמן זה, והרי הוא כמו על פי דיבור והוראת שעה להתיר מה שנאסר בזמן אחר. ועיין חולין דף ה' ע"א על פי הדיבור שאני ואצלנו הוראת שעה היתה. ובזה מיושב הרבה קושיות אחרונים ז"ל בענין זה.

('אור תורה', תרצ"ג, מחברת ב קונטרס ג סימן לא)


הרב אברהם יהודה שפריאר (\ אברהם ליב שפרייער) הי"ד, 'הרב הגדול חריף ובקי' (שו"ת לחם שלמה, חו"מ, סי' ז), ראש ישיבה בנירדהאז (הונגריה), מצאצאי רבינו הש"ך, נולד בשנת תרנ"ב בקהילת פאטאק. אביו, הרב משה (נפטר בשנת תרפ"ז), היה תלמידו של מהר"י אסאד. אימו, מרת גולדה הענדיל (נפטרה בשנת תרע"ב), הייתה בתו של הרב החסיד ר' אהרן פאטיקער, בנו החורג של רבי יצחק אייזיק מקאלוב. הוריו מסרו נפשם לגדל את בניהם שיהיו מלומדי התורה הקדושה.

בצעירותו למד הרב אברהם יהודה אצל הרב שמואל זנוויל הכנא במונקאטש, ואחר כך בישיבות של הגאונים, הרב עמרם גרינוואלד אב"ד צעלים וחוסט מחבר שו"ת 'ערוגת הבושם', הרב נתנאל הכהן פריד אב"ד באלמאז אויואראש מחבר ספר שו"ת 'פני מבין', הרב מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד מחבר שו"ת 'לבושי מרדכי' והרב אברהם יצחק גליק אב"ד טאלטשווא מחבר שו"ת 'יד יצחק' ו'באר יצחק' על הש"ס.

בזיווג ראשון נשא לאשה את מרת ציפורה בת הרב שלמה לייב ויינברגר אב"ד באגאד, ובזיווג שני היה חתנו של הרב נתן יוסף שארף הי"ד מבאטור. לאחר נישואיו התגורר בבאגאד ובפאטאק, ואחר כך עבר לגור בנירדהאז (נ'יר-אג'האזא), שם סירב לשמש בתפקיד רבני, למד תורה בהתמדה בדחקות גדולה וכיהן כראש ישיבה למספר מצומצם של תלמידים. הוא נשא ונתן עם גדולי דורו, וחיבר ספרים כמעט על רוב התלמוד ועל כל מקצועות התורה, והגהות על פרי מגדים, מהם הוציא לאור את חידושיו בספרי 'מנחת יהודא' על מסכתות תמורה (פרק א) (תרע"ה), מכות (פרק א) ושבועות (פרק ג) (תרצ"ב), זבחים (תרצ"ד), קידושין (תרצ"ה) ועירובין (תרצ"ו). חיבוריו קבלו את הסכמת גדולי דורו: ה'לבושי מרדכי', ה'פני מבין' והרב שלמה זלמן עהרענרייך הי"ד אב"ד שמלוי.

חידושים ממנו הובאו בקובץ 'הנשר' ב (מרחשון תרצ"ג), כנף ב, עמו' 16, ובקובץ 'הנשר', י (תש"ב), ענף ב, עמו' כא, בעריכת הרב אברהם יהודה שוורץ הי"ד ובקובץ 'אור תורה', (תרצ"ג), מחברת ב קונטרס ג סימן לא.

מאמר ממנו 'אי מהני הפקר בעכו"ם', הודפס בכתב העת 'הכוכב' שנה א חוברת ב' (ברוקלין, חשון תשי"ב) סי' יא (והובא ב'אודים מאש', א, אש התורה, עמו' כב). מאות הגהות שכתב הרב שפרייער על גיליוני הספר 'קול אריה' מאת הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ אב"ד ברגסאז, יצאו לאור בשנת תשע"א בספר 'קול אריה' מהדורת ממלכת כהנים, כ'גליון מנחת יהודה'. הספר המקורי עם הגהותיו של הרב שפריאר נמכר בבית המכירות הפומביות Raeity.

הרב מוזכר בספרי גדולי דורו ובהם: שו"ת לבושי מרדכי, שו"ת דברי סופר, שו"ת בנין צבי, שו"ת מקדשי השם, שו"ת קב חיים, שו"ת לחם שלמה וספר העזר עם ביאור אבן שלמה, שבולת הנהר מאת הרב שמשון אלטמן, נבכי נהרות מאת הרב אליעזר זוסמן אלטמן הי"ד, תולדות שמואל מאת הרב מאיר הלוי קליין הי"ד, ועוד. תשובה אליו מופיעה גם בכתב העת 'האהל', שנה יט סי' ג' מאת הרב אברהם שמואל בנימין סופר בנו של 'היד סופר'.

בספר 'איגרי דבי הילולי', א, עמו' קעה, הובאו הדברים שאמר ה'לבושי מרדכי' לפני פטירתו, לתלמידו הרב שפריאר בשעה שבא לבקרו:  לכאורה יש סתירה בפסוק 'וארשתיך לי באמונה וידעת את ה" (הושע ב,כב), אם אמונה אינה ידיעה. אבל נודע פלוגתת רש"י (על הפסוק 'תמים תהיה') ורמב"ם, כי שיטת רש"י ז"ל התהלך עמו בתמימות, והרמב"ם ז"ל עמד למחקר לקיים 'דע את אלקי אביך'. והיאך יתפרנס לרש"י ז"ל פסוק 'דע' וגו', על כן אמר 'וארשתיך לי באמונה', ותהיה יוצא בזה 'וידעת את ה".

בהלוויית ה'לבושי מרדכי' הספידו בתחילה תלמידו החביב, הרב אברהם יהודה שפרייער, ודבריו עשו רושם עז על השומעים.

מספר מכתבים עם חידושיו, בכתב ידו וחתימתו, עלו למכירה בבתי מכירות פומביות.

הרב נרצח באושוויץ בחודש סיון תש"ד (1944) יחד עם אנשי קהילת נירדהאז. הי"ד. בכתב העת 'הכוכב' נכתב שנספה בט"ו בסיון תש"ד, אך ב'ירושת פליטה', ב'אודים מאש', בלוח 'חודש בחודשו', בהנצחת הרב על ידי נכדו בספר 'מטר השמים' ובמהדורה החדשה של 'מנחת יהודה' נכתב שנספה בראש חודש סיון תש"ד.

כל צאצאיו נספו מלבד בת אחת, שרה, שהתאלמנה מבעלה הראשון, הרה"ח ר' אברהם שמחה משה גרין הי"ד שנספה באושוויץ בא' בסיון תש"ד. בזיווג שני נישאה לרה"ח ר' חיים שמחה בונם הירש והתגוררה בארה"ב, עד לפטירתה בשנת תשס"ז.

ביאור הוויכוח בין יעקב אבינו ובין שמעון ולוי בעניין הריגת אנשי שכם / הרב נחום נפתלי בלייווייס הי"ד

ב"ה יאבלאנקא

איתא ברמב"ם פרק ט מהלכות מלכים הלכה י"ד 'מפני זה נתחייבו כל אנשי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו'. והנה הרדב"ז שם הקשה על זה, אם כן אמאי אמר יעקב 'עכרתם אותי', כיון דמדינא קטלו. ותירץ דכיוון שקבלו עליהם המילה, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. עד כאן לשונו. כדי לברר וללבן ענין הסכסוך שבין יעקב אבינו עליו השלום ובניו שבטי י-ה בדבר הריגת שכם ואנשיו על בסיס ויסוד חזק ואמתי, אציג לפני הקורא שירה שלימה של קושיות ודקדוקים בפרשה סתומה זו.

א) תמוהים לי דברי הרדב"ז בתירוצו דגר שנתגייר וכו', דאם נאמר שהיה להם לאבות דין ישראל, הלא בן נח שהרג את ישראל או שבא בחזקה על בת ישראל ונתגייר, חייב מיתה, כמבואר ברמב"ם מלכים פרק י הלכה ד, ושוב הדרא קושיית הרדב"ז לדוכתיא, מדוע אמר יעקב 'עכרתם אותי', כיון דמדינא קטלו?

ב) למה פרסמה תורה הקדושה תשובת שמעון ולוי 'הכזונה יעשה את אחותינו', כלום לא ידע יעקב אבינו שבדבר זאת הרגו. גם איפה היא התשובה בדבריהם אלו על פחדו של אביהם 'ונאספו עלי והכוני'?

ג) בפסוק 'ויבאו על העיר בטח', וברש"י שם: על כחו של זקן שהתפלל עליהם בשכם, מדוע לא בטח יעקב גם כן באותו הכוח? בכלל למה נתיירא כל כך, הלא לכאורה זה חסרון באמונה, חס ושלום.

ד) דייקה תורה הקדושה וסיפרה לנו, 'ויחי חתת אלקים ולא רדפו אחרי בני יעקב', הרי דהסכים הקב"ה עמהם. ואם ואמר המתרץ כי זאת הייתה בזכות של זקן, אברהם או יעקב, הלא לא לחנם דקדקה תורה הקדושה וכתבה 'אחרי בני יעקב', ולא נאמר 'אחרי יעקב', אשר מן הנימוס הוא לזכור שם העיקר והראש של הבית. וגם אמנם הא ידיו נקיות מדם חללים, לא התולדות. ואם יענה המתרץ כי עיקר השנאה הייתה עליהם, הלא רק שמעון ולוי פחזו כמים עולה, ובקרא סתמא כחיב 'בני יעקב'?

ה) למה כעס אבינו יעקב רק על שמעון ולוי, הלא כלם לקחו חבל בביזה, כמו שאמר הכתוב 'בני יעקב באו על החללים'. גם פעולה כזו של גזל וחמס תגרום במידה מרובה משטמה ושנאה מהשכנים אליו, לעכור אותו ולאסוף עליו?

ו) בתשובה שמעון ולוי 'הכזונה יעשה', ובאבן עזרא שם: 'יעשה שכם את אחותנו', הרי שעיקר שנאתם הייתה על שכם לבד, ובפסוקים האמורים שייכתם לכל האחים כתיב 'בני יעקב באו על החללים ויבוזו העיר אשר טמאו אחותם', הרי דכללום במילת 'טמאו' יחד, כמו שכם כן אנשיו?

ז) בפסוק 'כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור', איך כלל יעקב אבינו שני מאורעות בודדים בכמותם ובאיכותם משונים לגמרי זה מזה יחד, סוף סוף העידה עליהם תורה הקדושה שמה שעשו ופעלו עוון בשכם היה מחמת ובגלל קנאת ד' צבאות, שנבלה נעשתה בבית יעקב על ידי ריקים וחמסנים. לא כן הוא לגמרי המצב במאורע הטרגי של שנאת אחים בני אב אחד עד לעקור ולרצוח נפש, כמו בשנאת שמעון ולוי ליוסף, אשר אמנם הוא מאורע מגונה ובלתי נפרץ בחיי אבות אומתנו הקדושה, על פי שכלנו אנו?

ח) איך נבין דברי חז"ל ברש"י ז"ל, 'ארור אפם', אף שכעס לא קלל רק את אפס. הלא זה הוא חובת האדם בעולמו למשול באף ורצונו, ואם יחליף וימיר זה, על פסח חטאת רובץ?

ט) עוד זאת אשאל וממנה אברר דעתי בעזרת ה' יתברך בכל העניין המסובך הזה: במה תרצו את עצמם שמעון ולוי הריגת כל העיר באמרם בעצמם: 'הכזונה יעשה', כי אם אמנם בערה בהם חמתם על שכם שטימא אחותם, אך למה הרגו ולא חמלו על הנקיים וחפים מפשע לפי דבריהם?

על כן נראה לעניות דעתי, דבזאת גלתה לנו תורה הקדושה המפתח לפתרון כל הפרשה הסתומה. ואומר, אם אמנם שצדקו דברי יעקב אבינו עליו השלום הבחיר שבאבות, אך הדין היה עם השבטים שבטי י-ה, שהרי הרב אומר כן הוא הרמב"ם בפרק ט מלכים הלכה יד שנתחייבו כל אנשי שכם הריגה. גם הרמב"ן בפירוש על התורה כתב שהיו רשעים עובדי עכו"ם. ולו היו המעשים של שמעון ולוי נסתעפים ויוצאים ממקור נאמן וטהור, כמו שהעידה תורה הקדושה זה על שאר השבטים 'על אשר טמאו אחותם', דהיינו כפי דברי הרמב"ם ז"ל 'שראו וידעו ולא דנוהו', בטח לא היה יעקב מתיירא כלל, שלוחי מצוה אינן ניזוקין. ולמה יפחד בעת שמלאו חובתם ליוצרם לעשות דין ברשעים. והיה בוטח גם כן על כוחו של זקן שהתפלל עליהם בשכם, אך יעקב אבינו עליו השלום הכיר בהם ברוח קדשו, וכפי שהודו מעצמם: 'הכזונה יעשה', שלא עשו זאת מתוך הכרה נאמנה וטהורה, רק כלי חמס שירשו הרציחה מעשו בעוכריהם. וכיון שכעסו על שכם, לא בחנו להבדיל בין הדבקים, והרגו ולא חמלו על כל זכר הנקיים מפשע לפי דבריהם הם. במצב כזה רפו ידי יעקב אבינו עליו השלום, כי החליפו 'הקול יעקב' ב'ידי עשו', ופסקה על ידי כך ההשגחה המיוחדה לישראל קדש ד', ותשלטנה מעתה בהם מערכות הטבע וגלגוליו, אם כן באמת עליו לדאוג כי 'עכרתם אותי… ונאספו עלי והכוני'. ואם מעשיהם ופעולתם היו טובים וכשרים, כי היו מדויקים לפי דיני תורה הקדושה, כמו שהעידה תורה הקדושה 'טמאו אחותם', שראו וידעו ולא דנו, כפירוש הרמב"ם ז"ל, גם פרסמה תורה הקדושה משום הכי התשובה: 'הכזונה' וכו', גם לא בחינם דקדקה תורה הקדושה וסיפרה לנו כי 'לא רדפו אחרי בני יעקב', כי גם הם לא עשו שום חטא ופשע על פי דיני התורה, אך מכל מקום 'ארור אפם כי עז', כי הלא המעשה עשיתם ממקור האף והרשע, והראיה כי גם באותו החום והפחזות חפצתם להרוג את אחיכם. והיינו דכללם יחד 'כי באפם הרגו איש', כי בפועל לא עשו שום עוולה נגד דיני תורה הקדושה, רק הרצון והאף היה להם ממקור שחת. ובכן אף שקילל, לא קילל רק את אפם, כי באף הזה 'עקרו שור', היינו כי רצו לעקור שור ולא נכשלו בפועל לשפוך דמי אח, רק חטאו באף והמחשבה בלתי טהורה. כן נראה לי ביאור כל הפרשה בעזרת ה' יתברך.

נחום נפתלי בלייווייס חוב"ק יבלאנקא מחוז לומזה

(בית ועד לחכמים, שנה י, חוברת ט-י, כסליו-טבת תרצ"ב, סי' טז)


הרב נחום נפתלי בלייווייס, מטשיזעווא (\טשיזשעוו \צ'יז'יבה, פלך לומזה), מתלמידי הישיבה הגבוהה 'מתיבתא' בוורשה.

בשנת תרפ"ג העניקו לראשונה גדולי ישראל היתרי הוראה לעשרה מבוגרי ה'מתיבתא' – לרב מאיר בלומנפלד, וכן לתשעה מחבריו שניספו אחר כך בשואה: הרב פנחס בלאס מוורשה, הרב נחום נפתלי בלייווייס מטשיזעווא, הרב ראובן גולדברג מוורשה, הרב אהרן גראהמאן מוורשה, הרב חיים ישראל וועקסלמאן מבענדין, הרב אברהם מאיר הערצבערג מוורשה, הרב מענדיל הערצבערג משערפץ, הרב אברהם מרדכי מאראקא מזלוטשוב והרב מאטיל שור מוורשה.

בין שתי מלחמות העולם כיהן הרב בלייווייס כרבה האחרון של העיירה יבלונקה קושצ'יילנה שבמחוז לומזה, בצפון-מזרח פולין.

בית הכנסת בעיירה נשרף במלחמת העולם הראשונה, ובני הקהילה לא הספיקו לחזור ולבנות אותו עד שפרצה מלחמת העולם השנייה.

בתאריך כ"ט בסיון תש"א (24.06.1941) כבשו הגרמנים את יבלונקה. בב' בחשון תש"ב (23.11.1941) גורשו יהודי העיירה מבתיהם לגטו בוויסוקה מאזובייצקה. גטו זה חוסל בכ"ג בחשון תש"ג (02.11.1942) והיהודים נשלחו משם לעבודת כפייה במחנה בזאמברוב. לאחר כחודשיים חוסל מחנה זה ויושביו גורשו למחנה ההשמדה אושוויץ. בספר הזיכרון לקהילת זמברוב, נכתב שהרב בלייוויס גורש יחד עם קהילתו למחנה ההשמדה.

(בספר 'אהרן בכהניו', נכתב שהיה מתלמידי ה'מתיבתא' בוורשה ואב"ד זירמון, ונשא ונתן בהלכה עם הגאון הרב אהרן וואלקין אב"ד פינסק).

מאמרים מאת הרב נחום נפתלי פורסמו במספר כתבי עת רבניים:

  • דגל הצעירים, שנה א חוברת א, טבת תרפ"ה, סי' ג.
  • דגל התורה, א (תרפ"א-תרפ"ב), תפארת צעירים, סי' ח.
  • בית ועד לחכמים, שנה י, חוברת ט-י, כסליו-טבת תרצ"ב, סי' טז.

מכתב מאת הרב בלייווייס, עם דבר תורה על דברי הפרי מגדים בהלכות טריפות, נמכר בבית המכירות Winners.

התמונה שהובאה כאן הופיעה במקורה בשחור לבן בספר הזיכרון לקהילת טשיזשעווע (תל אביב, תשכ"א).

דרכי התשובה בחודשים תמוז אב ואלול / הרב אהרן פלברמן הי"ד

שרידים מתורת הרב אהרן פלברמן הי"ד

'ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר ה' אלקים אתה החילות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים וכארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו', ויאמר ה' אלי רב לך' וגו'. ידוע מספרים הקדושים שהצדיק נקרא 'מי', והטעם כתבתי הנראה לעניות דעתי על דרך הפשוט במקום אחר בפרשת נח, דכתיב מי מושל בי צדיק (עיין מועד קטן ט"ז ע"ב שדריש רבי אבהו על הפסוק בשמואל ב' כ"ג ג' 'אמר אלוקי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים', מי מושל בי צדיק, שאני גוזר גזירה ומבטלה) וצדיק גוזר והקב"ה מקיים (עיין שבת נ"ט ע"ב). וזה לשון הספרי 'אתה החילות' לפתוח לי פתח, שאמרת 'ועתה הניחה לי' (שמות לב,י), וכי תופס הייתי בך, אלא להראות שבי הדבר תלוי (עיין דברים רבה ג' ט"ו). עוד איתא בגמרא (סנהדרין ס"ה ע"ב) דרב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו להו עיגלא תילתא ואכלי ליה לכבוד שבת קודש. ואחי יוסף גם כן אכלו בהמות שבראו להם על ידי ספר יצירה, כמובא בפתחי תשובה ביורה דעה הלכות אבר מן החי (סי' ס"ב סעיף ב') בשם השל"ה הקדוש (בפרשת וישב, ד"ה 'ויבא יוסף'). וזה 'אתה החילות להראות את עבדך וגו' אשר מי', הצדיק המכונה 'מי' כנ"ל יש לו בחינה זו שהוא כביכול 'א-ל בשמים ובארץ', כמו שמצינו הבחינה ביעקב 'ויקרא לו א-ל אלקי ישראל' (בראשית לג,כ) שהקב"ה קראו ליעקב 'א-ל'. וגם יש לו הכח והממשלה 'אשר יעשה כמעשיך' וגו', שיש לו כוח הבריאה לברוא נפש חי כנ"ל. ולכך אבקשך 'אעברה נא' וגו', בכח זה של צדיק מבטל. ועל זה השיבו הקב"ה 'רב לך', פירוש, וכי אתה משתמש בגדולה זו לעצמך. והבן.

ועכשיו בחודש מנחם אב אפשר לומר שזה פירוש הפסוק שאומרים אחרי אמירת תהלים 'מי יתן מציון ישועת ישראל' (תהלים יד,ז), כי דוד המלך עליו השלום התפלל שהעוסק בספר תהלים יהא נחשב כעוסק בנגעים ואהלות (מדרש שוחר טוב תהלים א,ח). וידוע דבזכות אמירת תהלים נמתקין הדינים, כמו שאמר הקדוש הרבי ר' זושא זכותו יגן עלינו 'מי ימלל גבורות ה" (שם קו,ב), מלשון 'מוללין מלילות' (ביצה י"ב ע"ב), כלומר מי שרוצה למלול ולטחון את הגבורות, ישמיע כל תהלתו, היינו שיאמר כל ספר תהלים. וזה פירוש הפסוק 'מי', היינו הצדיק, 'יתן מציון', על ידי עוסקו בשערים המצויינים בהלכה, 'ישועות ישראל', ומעורר רחמים עליהם, ואומרים זאת בסיום תהלים שגם זה חשוב כעוסק בתורה. והנה דורשי רשומות אמרו תמוז ראשי תיבות 'זריזין מקדימין ועושין תשובה', או 'זמני תשובה ממשמשין ובאים'. וכן פירשו הספרים הקדושים 'אחורי ארי ולא אחורי אשה' (ברכות ס"א ע"א), היינו שישוב בתשובה אחורי חודש אב, שמזלו אריה, ולא ימתין עד אחורי חודש אלול, שמזלו בתולה. והבן.

ובספר הקדוש מאור ושמש בפרשת פנחס (ד"ה והנה שמעתי) מביא בשם הרב הקדוש מוהר"ר מנחם מענדל מרימנוב זצ"ל שהקשה דידוע (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג, דף ז' ע"א) דהקב"ה שומר התורה, והיאך מקיים מצות תשובה. ותירץ על פי הגמרא (ברכות ל"ב ע"א, ועוד עיין סוכה נ"ב ע"ב ארבעה וכו') שלשה דברים הקב"ה מתחרט עליהם בכל יום, ואחד מהם הוא על שברא היצר הרע, שנאמר (מיכה ד,ו) 'ואשר הרעותי'. עד כאן דברי קודשו. והנה הקב"ה משלם מדה כנגד מדה (סנהדרין צ' ע"א), ואם אנחנו שבים בכל לב ונפש מביאין אנו את ה' יתברך גם כן לתשובה כנ"ל (עיין שם במאור ושמש). ואם הוא יתברך שב, ממילא תשובתנו מתקבלת ברחמים וברצון. וזה נראה לי הרמז בסמיכות שמות החדשים, דאם אנו נקיים אותיות תמו"ז כנ"ל, אז מנחם אב, נביא את אבינו שבשמים לנחמה, שיתנחם על בריאת היצר, ואז אלו"ל, ראשי תיבות 'אני לדודי ודודי לי' (שיר השירים ו,ג), דהיינו שנזכה שיהיו שלום ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, וקל להבין.

וזה גם כן הפירוש 'שובה ישראל עד ה' אלקיך' (הושע יד,ב), עד שיבוא התשובה לה' אלקיך, שהוא כביכול ישוב, והבן. וזה מה שסיים שם הכתוב הנ"ל (תהלים יד,ז) 'בשוב ה' שבות עמו' וגו', דכשה' יתברך ישוב 'שבות עמו' עם תשובת ישראל, אז 'יגל יעקב ישמח ישראל'. ותשועת צדיקים מה' מעוזם בעת צרה (תהלים לז,לט), אפשר לומר על פי הידוע דבימים הקדושים צריכין להרבות בתפילה עבור כבוד שמים שיתגדל ויתקדש שמיה רבא, ולא ישים עיקר מגמתו בתפילה עבור בצע כסף, פרנסה וכבוד עצמו. וגם מה שיתפלל על פרנסה יהיה גם כן לכבוד שמים, כי אם אין קמח אין תורה (אבות פ"א מי"ז), וגם כי 'למה יאמרו הגוים', כמו שאמרו מאיזה צדיק לפרש הפסוק בתהלים (מב,ה) 'היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה באמור אלי כל היום איה אלקיך', ודו"ק.

וגם אפשר לומר כמו שפירש הגאון הקדוש מוה"ר יוסף מפוזנא ז"ל 'אך אם יום' (שמות כא,כא) כלומר אפילו 'אם יום אחד', היינו יום הכיפורים 'או יומים', ב' ימים ראש השנה, יעמוד בתפלה, 'לא יוקם', והטעם 'כי כספו הוא', שכוונתו ותפלתו רק עבור כספו הוא. וכמו שאמרו בשם איזה גדול 'נער הייתי' (תהלים לז,כה) בגליות הקודמים ולא נמשך זמן רב, ובגלות הזה 'גם זקנתי ולא ראיתי צדיק', צדיקו של עולם (בראשית רבה מ"ט ט') 'נעזב', מלשון 'עזוב תעזוב עמו' (משפטים כג,ה), והטעם 'וזרעו מבקש לחם', ואין כוונתם בתפלה לאוקמא שכינתא מעפרא, ודו"ק. וכן פירש הישמח משה ז"ל (עיין יתרו ד"ה ועל פי זה יש) 'אשרי הגבר אשר תיסרנו יה' (תהלים צד,יב) 'אשרי הגבר' שהיסורים שלו הם מזה שהשם אינו שלם, היינו עבור גלות השכינה הקדושה. וזה 'ותשועת צדיקים מה' ', עיקר הישועה לצדיקים הוא שה' יהיה שלם. והנה במאור ושמש בפרשתן (ד"ה והנה שמעתי) פירש בשם הרב הקדוש ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב ז"ל על הפסוק בפרשתנו 'אנכי עומד בין ה' וביניכם', כי האדם צריך שיחזיק את עצמו כאין ואפס ומי שמחזיק את עצמו ל'אנכי', דבר זה 'עומד', היינו שהוא מסך המבדיל 'בין ה' וביניכם', כי בבעל גאוה אומר הקב"ה (סוטה ה' ע"א) אין אני והוא יכולין לדור בעולם רחמנא ליצלן, כי אם בהכנעה ושפלות רוח יוכל האדם לקדש ולטהר את עצמו, כמו שכתוב (ישעיה נז,טו) 'אשכון ואת דכא ושפל רוח' וגו', ובזכות זה נזכה לנחמה ולכתיבה וחתימה טובה אמן.

(שארית אהרן, עמו' קכא)


הרב אהרן פלברמן (פעלברמאן\ פעלבערמאנן) הי"ד, אב"ד הכפר געוויץ והגלילות (Nagygejoc, נאג'-געיו'ץ), מחשובי הרבנים המפורסמים במדינת טשכוסלובקיה, היה בנו של הרב משה שמואל (ב"ר אליעזר ליפא) מחסידי האדמו"ר מנדבורנה ואב"ד געוויץ ושל מרת רבקה בת הרב יהושע שווארץ, 'ר' יהושע סירטער', מהעיירה מינאי, מגדולי חסידי הרבי מצאנז.

משפחת פלברמן הייתה מצאצאי אדמו"רים ובהם בעל הנועם אלימלך, ואדמו"רי ראפשיץ ונדבורנה.

הוא היה תלמיד בישיבתו של הרב דוד גרינוולד בסאטמר. בהיותו בישיבה למד נודע כלמדן עילוי ושקדן הבקיא בעל מקצועות התורה, ובהיותו כבן שמונה עשרה קיבל היתר הוראה מרבו. לקראת נישואיו קיבל מרבו שוב היתר 'יורה יורה ידין ידין'. בשנת תרס"ח (1908) הוא נשא לאשה את מרת רחל בת האדמו"ר רבי ישראל יעקב לייפר מחוסט, בנו של הרב הקדוש רבי מרדכי'לע מנאדבורנה בעל ה'מאמר מרדכי' על התורה. לאחר נישואיו המשיך לשקוד על התורה ועבודת ה', וקיבל היתר הוראה גם מהרב משה גרינוואלד אב"ד חוסט מחבר 'ערוגת הבושם' וערך שימוש להוראה בבית הדומ"ץ הרב שמואל דוד הכהן פרידמן.

בשנת תרע"ב (1912) התיישב בעיר בישטינא, אך כעבוד זמן קצר נפטר ואביו והרב אהרן התבקש למלא את מקומו כאב"ד געוויץ. הרב הנהיג את קהילתו בדרכי נועם, והמשיך לשקוד על לימודיו. בהמשך ייסד שם ישיבה בה למדו כחמישים תלמידים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, כאשר תושבי הכפרים ועיירות הקטנות נמלטו לערים ולעיירות הגדולות, עבר הרב אהרן לגור בעיר אונגוואר (אוזגורוד), והקים שם מקווה ובית מדרש. הרב המשיך לשמור על קשר עם קהילת געוויץ והיה נוסע לשבות שם במשך מספר שבתות בשנה.

היה לו זיכרון מופלא, ושלט בדברי חז"ל, ובדברי חכמי הראשונים והאחרונים, בנגלה ובנסתר. בשעות הלילה נהג לכתוב את חידושיו, ומיעט לישון.

בשנת תרפ"ז (1926) נפטרה בתו הילדה חיה אסתר.

ביתו נעשה מרכז לחסידים. עם השנים גדלה קהילתו ורבים נעשו לחסידיו, קיבלו את מרותו, עצתו וברכתו, והגיעו אליו לשבתות ולימים הנוראים. הוא היה מקבל פתקאות ורבים נושעו על ידו. גם נוכרים היו רגילים להגיע ולהתייעץ עם הרב. ביתו של הרב היה מרכז לגמילות חסדים, ומידי יום רבים קיבלו ממנו הלוואות, ארוחות וצידה לדרך.

תפילתו הייתה בדביקות ובהשתפכות הנפש. הוא נהג לרדת לפני התיבה להתפלל את רוב התפילות בימים הנוראים, ומידי שנה חיבר ניגונים חדשים לתפילות אלו. דרשותיו משכו את לב שומעיו ועוררו אותם לתשובה.

בשנת תרצ"ט (11.1938) נכבשה הכפר געוויץ על ידי ההונגרים. בשנת תש"א (1941) גורשו מחצית מיהודי הכפר לקמניץ-פודולסק ונרצחו שם. שאר היהודים נשלחו לאחר הכיבוש הגרמני לאושוויץ בו' בסיון תש"ד (28.05.1944).

בתקופת מלחמת העולם השנייה התגורר הרב עם משפחתו באונגוואר. בשנת תש"ד (1944) פלשו הגרמנים להונגריה , כבשו את אונגוואר והחלו לגזור גזירות על היהודים. הרב הלך במסירות נפש למפקדי הנאצים לשכנע אותם לרסן את רדיפת היהודים. לאחר פסח גורשו כשלושים אלף יהודי העיר לשני גטאות מחוץ לעיר, במבנים ששמשו כמחסן עצים ובמשרפת לבנים. בסוף חודש אייר (05.1944) החלו הגרמנים בחיסול הגטו ושלוש פעמים בשבוע גירשו יהודים ברכבות לאושוויץ. הרב גורש עם משפחתו מתחנת הרכבת באונגוואר, בטרנספורט הראשון לאושוויץ.

הרב והרבנית נספו עקה"ש באושוויץ בכ"ו באייר תש"ד. לאחר מסע מפרך של ארבעה ימים, צפופים בקרונות ללא מזון ומים, הגיעה הרכבת למחנה אושוויץ. בהגיעם למחנה ההשמדה נפתחו קרונות הרכבת ואז "ירד רבי אהרן לרציף עם ספר-תורה בזרועותיו. בצווחות אימה מלוות מכות-רצח, הורדו האומללים מהקרונות. כאשר הבחינו בדמותו של הרב, לא היה גבול להשתוללות הרצחים. היה זה ספר התורה שקיבל בירושה מרבי מרדכי מנדבורנא. הוא התעלם מפקודות הקלגסים, שציוו עליו להשליך את ספר התורה לארץ. וכאשר חזרה ונשתנתה פקודת הגרמנים, חיבר רבי אהרן עוד יותר את ספר התורה וקירבו ללבו. הם התנפלו עליו במוטות ברזל והיכוהו באכזריות, עד שהתעלף ונפל ארצה. בשוכבו על הארץ ועימו ספר התורה היקר, יצאה נשמתו של רבי אהרן בקדושה ובטהרה על קידוש-השם" (מתוך הקדמת בנו לספר 'שארית אהרן'). גם על מצבת בנו נכתב כי הרב אהרן 'נעקה"ש וספר תורה בידו'.

ארבעה מששת ילדיהם נספו בשואה, גולדה לאה גרינברג, משה שמואל פלברמן ויצחק בן-ציון פרלברמן. שרדו רק שניים מילדיהם: הרב מרדכי פלברמן ומרת פייגא קארנבליט.

כמעט כל חידושי תורה שכתב הרב אהרן אבדו בשואה. שרדו רק חידושים ששלח הרב אהרן פלברמן לאמריקה לפני מלחמת העולם השנייה בידי גיסו, הרב חיים שלמה לאווי אב"ד חוסט. כתבים אלו יצאו לאור בשנת תשס"ב, בהוצאת בנו של המחבר, הרב החסיד ר' מרדכי, בספר 'שארית אהרן' על התורה והמועדים על דרך החסידות. החידושים בספר זה מעוררים את הלומדים בתשובה, בעבודת ה', באהבת התורה וביראת שמים.

בתקופתנו, בה פסו אמונים מבני אדם, נחוץ להרבות בספרי האמונה, ולהטיף טיף אחר טיף מרחובות הנהר נחלי אמונה / הרב אברהם חיים שמחה בונם מיכלסון הי"ד

ב"ה. צרכי צבור באמונה, בימינו אלה אשר פסו אמונים מבני אדם, והאמונה בהשגחה פרטית, במעשה ניסים, רפויה מאוד. ובהעדר אמונה כרוכה בטלת התורה ועזיבת הדת והיהדות. לכן יש הנחיצות בהרבות ספרי האמונה, להטיף טיף אחר טיף, מרחובות הנהר נחלי אמונה. ויאמינו בד' ובמשה עבדו.

בשומי על לבי הדברים האלה, קמתי ואתעודד ויגעתי ומצאתי ללקוט שושנים, מספרים וסופרים, דברי שאר בשרי שר התורה הגאון הקדוש מרן שלום רוקח מבעלזא זצוקל"ה, לרקח מרקחת, לשובע ולנחת. ואל ספרי אומר לבי! שוטי בארץ לארכה ולרחבה, ואני שלום כי אדבר. ואם המה למלחמה והיה כי יפגשך המתלוצץ החכם בעיניו וישאלך: מי קראך הנה? מה הבאת לנו בעת הזאת שכנסת ישראל טובעת בים של צרות ופגעים, החסר משוגעים אנו, כי באת לפרנס את עמך ברוחניות מעולפת ספורים, והוא, קיבתו ריקה ושואל ללחם?… אז עני לו גם את בדברי הרמב"ם ז"ל, לולא כת המשוגעים נשאר העולם הרוחני חרב.

ואל המלגלגים ודוברי רע, אען ואומר, אל נא אחי תרעו, אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה, כי כל מום וחסרון שתמצאו בי ובספרי, לא יגיע לאחד מאלף לכדי מום שבך, ולכדי עוונך בלשון הרע. ואם יאמר הקורא 'טול קיסם', אומר לו 'טול קורה' (ערכין ט"ו), היינו אומר לו, מה שאמרת טול הוא קורה, נגד הקיסם שמצאת בי. כי כבר אמרו ז"ל 'מוציא דבה הוא כסיל' (פסחים ג:), שוטה וגס רוח. אסכרה באה על לשון הרע (שבת לג:), ראוי להשליכו לכלבים (פסחים קי"ח:), גשמים נעצרים (תענית ז'), לישנא בישא כהמן (מגילה י"ב:), אין מקבלים פני שכינה (סוטה מ"ב:), אין להם חלק לעולם הבא (סנהדרין ק"ח.), לא מצינו להם כפרה בקרבנות (זבחים פ"ח.), נחתם גזר דינם על לשון הרע (ערכין ט"ו.), המספר לשון הרע, כאלו כפר בעיקר וכו', נגעים באים עליו, ראוי לסקלו, אמר הרב"ה אין אני והוא יכולים לדור, מגדיל עונות כנגד עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים (שם:), הרי זה משופכי דמים (דרך ארץ פרק י"א), נענשו על לשון הרע (אבות דרבי נתן פרק ט). ואם שמרת פיך מלשון הרע, תהא כל ימיך לשלום (דרך ארץ זוטא פרק ט).

ואיתא במדרש רבה (מצורע פרק ט"ז), מעשה ברוכל אחד שהיה מחזיר בעיירות שהיו סמוכות לצפורי דייקא, והיה מכריז ואומר 'מאן בעי למזבן סם חיים וכו', 'מי האיש החפץ חיים וכו' נצור לשונך מרע' וכו'. והקשה למה היה מחזיר בעיירות הסמוכית לציפורי דייקא. ושמעתי מאאדמו"ר הרב הגאון המובחר חו"פ נ"י וכו' כקש"ת מוהר"ר צבי יחזקאל שליט"א אבד"ק פלונסק והגליל, על פי חז"ל (ערכין ט"ו:) מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה וכו', ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו וכו'. סיפר, אין לא תקנה וכו'. ונראה דיש תקנה דווקא בלומדי תורה, אבל לא במחזיקי תורה, אף שאמרו ז"ל המטיל מלאי לכיס של תלמיד חכם זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר 'בצל החכמה בצל הכסף' (פסחים נ"ג:), עם כל זה לא הוי כלומד, דפירשו (בפרשת בהעלותך) ותדבר מרים ואהרן במשה וכו' והאיש משה עניו מאוד וכו', דמה שייכות זה לזה. דקשה למה מרים נצטרעה ולא אהרן. ובפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ה זה לשונו, אמר הקב"ה אם יהיה גם אהרן מצורע אין כהן גדול בעל מום יכול להקריב, אלא יראה באחותו ויצטער, שנאמר 'ויפן אהרן אל מרים', עיין שם. ולכאורה הלא היו בניו, אכן איתא (מנחות צ"ט:) בלחם הפנים היו ארבעה כהנים נכנסים וכו', וארבעה היו מקדימים וכו', שנאמר וכו'. בספר ראש יוסף תענית דלמאן דאמר שהיו בזיכין מונחין בתוך הלחם (עיין שם דף צ"ד) סגי רק בארבעה. והיו אהרן ושני בניו אלעזר ואיתמר, והרביעי היה משה, למאן דאמר שהיה כהן, או פנחס, למאן דאמר שהיה כהן משעה ראשונה. ואם היה אהרן נצטערע, והיה צריך הסגר שבעה ובתוכו שבת, ולא היה אפשר בלחם הפנים. אבל לרבי יוסי שם בגמרא, אפילו סילק את הישנה [שחרית וסידר את החדשה ערבית אין בכך כלום, הא מה אני מקיים לפני תמיד, שלא ילין שלחן בלא לחם] וכו' וסגי בשני כהנים, חזר הקושיא: [ואפשר דסבירא ליה כמאן דאמר שבת דף צ"ז, דגם אהרן נצטרע. עיין שם].

אכן יש לומר דאהרן היה לו תקנה בתורה, מה שאין כן נשים כהא (סוטה כ"א) מאי זכות תורה, הא לא מפקדא. אך איכא תקנה דישפיל דעתו. אבל כתב המהרש"א דישפיל נגד זה שדיבר עליו בגבהות הלב, על כך אמר 'והאיש משה ענו מאד' וכו' ואי אפשר להשפיל נגדו. ושם בסוטה מסיק זכות באקרויי בנייהו ונטרן לגוברייהו (ברכות י"ז.) והוי מחזיקי לומדי תורה, ובוודאי גם למרים היה זכות זה. אלא וודאי דאין תקנה במחזיקים. וזה יש לומר פירוש 'בצל החכמה בצל הכסף ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה' (קהלת ז,יב), היינו בזה יש יתרון ללומד על המחזיק כי 'החכמה תחיה בעליה' על דרך 'מי האיש החפץ חיים נצור לשונך' וכו', על דרך (ברכות ל"ד:) כל הנביאים וכו' אלא וכו' למהנה תלמיד חכם מנכסיו, אבל תלמידי חכמים עצמן 'עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו' (ישעיהו סד,ג).
ואיתא (מגילה ו'.) אמר זבולן וכו' והא הוי ציפורי וכו' וזבולון הוי מחזיקי לומדי תורה, כנאמר 'שמח זבולן' וכו', לכך הלך הרוכל לחלקו של זבולון דייקא והכריז 'נצור לשונך מרע', היינו שלא ידברו לשון הרע. כי אם סיפר אין לו תקנה אליבא דכולי עלמא. ואפשר עוד על דרך צחות כי על פי רוב המחזיקים דוברים לשון הרע על רבניהם ותלמידי חכמים. והגאון הקדוש מורינו הרב רבי יצחק מווארקי ז"ל אמר לבני קהילה שרבו עם הרב, 'מלפנים בישראל עם הארץ קנה לו חתן תלמיד חכם, עבור כמה אלפים, נדוניא ומזונות על שנים בכדי שיהיה לו למי לנשוך (פסחים דף מ"ט.), ועתה נתחכמו, ועמי הארץ מכל העיר קונים בשותפות תלמיד חכם אחד, הוא הרב, ועבור איזה אגורות לשבוע, יוכל לנשוך. ולכן מחזיר בעירות המחזיקים. עד כאן מאדוני אבי ומורי ורבי שיחיה.  והחריף ובקי מר יוסף בלעכמאן נ"י משעפס חבירי אמר בצחות דבציפורי בסים אווירא (זימער-וואהנוג) ומקום חולים (כתובות ק"ד), ומחזיר שם בסם חיים, לרמז להם, דנגעים וחלאים באים בלשון הרע: טול קורה! בין עיניך, ספרי המונח לפניך. ובעשותי רצונו דהגאון הקדוש זכותו יגן עלינו שיודפס חידותי תורה (כמובא בספר לב שמח יתרו, ועיין בפנים אות שצ"ב, ויזכר לטוב ידיד נפשי הגאון מפעטריווא שיחיה שהעתיק לי כל החידושי תורה מספר לב שמח), יליץ יושר בעדי.

כן דברי המצפה לרחמי ה' יתברך וישועתו כל הימים, יום ה' שלח ט"ז סיון עת"ר לפ"ק זגיערז.
הצעיר אברהם חיים שמחה בונם מיכלזאהן בן הגה"ג חסיד ומפורסים מפלונסק שליט"א.

(דובר שלום, הקדמה)

הרב אברהם חיים שמחה בונם, נולד בפלונסק בשנת תרמ"ז (1887) לאביו הגאון החסיד הרב צבי יחזקאל מיכלסון, רבה של פלונסק ומחברי ועד הרבנים לעדת ורשה ולאמו הרבנית הינדא סעריל לבית שוורדשרף. גם הוא, כאביו, כתב ספרים עם תולדותיהם והנהגותיהם של גדולי ישראל בדורות עברו: 'שמן הטוב' (פיוטרקוב תרס"ה), אהל אלימלך (פרמישלה, תר"ע), דובר שלום (פרמישלה, תר"ע), עטרת מנחם (בילגורי, תר"ע), אהל אברהם (פיוטרקוב, תר"ע), אהל נפתלי – זכרון יצחק (למברג, תרע"א) ומקור חיים (בילגורי, תרע"ב). כל אחד מספרי הרב אברהם חיים שמחה בונם מקבץ סיפורים חסידיים על אישיות חסידית אחת. בספריו נתן הרב מספר הסברים לצורך בספרים אלו במיוחד בתקופתו.

בהקדמת ספרו 'אהל אלימלך' הסביר שמטרת כתיבתו היא ליצור אלטרנטיבה ספרותית לספרות הקלוקלת הנפוצה בימיו:
אמנם זה הי' מגמתי. להועיל בני בריתי. כי ראיתי שיש ספרים. אשר דבריהם כלענה מרים. ויתגעשו מימיהם טיט ורפש. לכלות בשר עם נפש. וכאשר ינוחו ממעשיהם. יש שמבלים בהם עיתותיהם. או בקריאה עלה נבל. ושירי עגבים. יפיחו לצנות וכזבים. לכן לא מענתי. פרי עטי. ואומר אני מעשי למלך. ואקוה להי"ת [=לה' יתברך]. כי שערי אהלי לא יסגר. ועכ"פ ביום השבת יפתח. מאמינים ב"מ [=בני מאמינים] ישתעשעו בו ביום מנוח. כולם ישבעו וירוו נחת. ולא יטבעו בבאר שחת. בילדי נכרים לא ישפיקו. ובדברי תורה וזכרון צדיקים יעמיקו.

בהקדמה לספרו 'אהל נפתלי', המקבץ סיפורים על רבי נפתלי צבי מרופשיץ, כתב הרב אברהם חיים שמחה בונם על חשיבות כתיבת תולדות אנשי מופת וגדולי הדור בדורות הקודמים והנחלת מורשתם לדור הבא:
מהם יראו ויתאמצו לעשות. האבות יחישו לכת בעקבותיהם. והנערים יקנאו בחקרי לב. ולצדיקים אשר באמונתם חיו. לתת תוקף ועוז למוסר אביהם. להאזין ולשית לב לקול מוריהם. להתהלך בנתיבות הגדולים והדגולים אשר שמם וזכרם תאות נפש כל השומע.
הוא הוסיף וציין שראה לנכון לכתוב ספר זה במיוחד בתקופתו, בה 'דרכי התורה והיראה אבלות וזמרות זרות וספיחי דעות כוזבות תגדרנה המסלה העולה בית אל'.

בהקדמת ספרו 'דובר שלום', המקבץ סיפורים על רבי שלום מבלז, הוסיף הרב אברהם חיים שמחה בונם לעמוד על החשיבות של הספר בהנחלת האמונה, בתהליך מתמשך, שלב אחר שלב: 'בימנו אלה אשר פסו אמונים מבני אדם, והאמונה בהשגחה פרטית. במעשה ניסים. רפויה מאוד. ובהעדר אמונה. ברוכה בטלת התורה ועזיבת הדת והיהדות. לכן יש הנחיצות בהרבות ספרי האמונה. להטיף טיף אחר טיף. מרחובות הנהר נחלי אמונה. ויאמינו בד' ובמשה עבדו'. 
לימים, ביטויים דומים מופיעים במספר הקדמות שכתב אביו, הרב צבי יחזקאל מיכלסון.

הרב אברהם חיים שמחה בונם מיכלסון הי"ד נשא לאשה את מרת רבקה נקריץ. הם התגוררו בזגיערז', שם עבד במשך מספר שנים כמזכיר של הקהילה, ובהמשך עבד כסוכן עסקי. בזמן מלחמת העולם השנייה היה בגטו לודז' ונספה באושוויץ בשנת 1943.

בתמונה: ספרי רב אברהם חיים שמחה בונם מיכלסון הי"ד ותמונה אביו הרב צבי יחזקאל מיכלסון הי"ד.

אם עשה אדם את רצון ה' יתברך אפילו בשעה מועטת, עליו להיות בשמחה וטוב לבב בכל אותו היום על שזכה לעשות נחת רוח ליוצרו / הרב שלמה וייס הי"ד

  • 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות' וגו' (במדבר י,י), איתא בספרי: 'וביום שמחתכם' אלו שבתות. ר' נתן אומר אלו התמידים. את קרבנות התמידים לא הקריבו כי אם שעה אחת ביום, ואפילו הכי קאמר ר' נתן דקרא ד'וביום שמחתכם' קאי על התמידים, הרי מבואר שבאם עושים דבר מצוה אפילו שעה אחת ביום, מכל מקום נמשך מזה שמחה על כל היום, וצריכין להיות בשמחה בכל היום כולו על שזכו לקיים את רצונו יתברך, עד כדי שיקרא כל היום 'יום שמחה'. וזהו כלל גדול מאוד שעל האדם לדעת שאם עשה רצון ה' יתברך אפילו בשעה מועטת, הרי כל אותו היום צריך להיות בשמחה וטוב לבב על שזכה לעשות נחת רוח ליוצרו.
  • לבני האהוב דוד יונה! קח לך לדרך מאביך את המעט שהוא יכול לתת לך, אלה הם קשרי האהבה שאף אחד לא יכול לגזול ממך, קח עמך מתורותיו והוראותיו וכתבם על לוח לבך! ה' יתברך תמיד ישמע לקולך ואף פעם לא תהיה לבד, בטח תמיד בה' ואף פעם לא תהיה לבד, קוה אל ה' בכל עת בכל מה שהגורל יביא לך, ה' לא יעזוב אף פעם את הכורעים לפניו תמיד, כי רק הוא יודע מה שהעתיד יביא עליך, ובזה תהיה תמיד בטוח ומוגן מכל צרה וצוקה. מי שיש לו אמונת השם בלבו אינו צריך לדאוג מה שהמחר יכול להביא עליו, כי הוא לא יטוש ולא יעזוב את הבוטחים בו ומצפים תמיד לישועתו. שים לבך בני יקירי לדברי מוסר שלי ואז אף פעם לא תצטרך לדאוג, אלה דברי אביך אוהבך, פעזינג, י"ב תמוז תרצ"ט. (תרגום לעברית ממכתב שכתב ביידיש, כשנפרד מבנו דוד יונה, תלמידם של הרב שמואל דוד הלוי אונגר אב"ד נייטא והרב יהושע בוקסבוים אב"ד גלאנטא).
  • כמו שהוא יתברך מנהיג עולמו – הוא בוודאי טוב, ואין לנו לחוות דעה בהנהגת עולמו, יהיה מה שיהיה, כי בכל אופן נעשה רק מה שרוצה הוא יתברך ומה שהוא לטובתינו, ומה שלא בא בוודאי לא היה לטובה. דברים אלו אומר לך אביך המנוסה היודע והמעיד על הדברים האמיתיים האלה. תמצית הדברים – אל תדאג, כי יש לך אלקים גם על מחר. והדברים עמוקים (מתוך אחד ממכתביו לבנו יצחק טוביה, בתרגום מיידיש).
  • בפרשיות שובבי"ם קוראים על עליית בני ישראל מתכלית השפלות הגשמית בעבודת פרך במצרים, ומתכלית השפלות הרוחנית בשקיעתם במ"ט שערי טומאה, עד שנתעלו למעלה העליונה – ששרתה עליהם השכינה. דבפרשת שמות היו בתכלית השפלות, אמנם כבר בפרשה זו עשו תשובה בלבם, כדכתיב (שמות ב,כה) 'וידע אלקים' וגו', ואיתא בתרגום יונתן שעשו תשובה בפנימיות לבם ששום אדם אחר לא ידע מכך זולת ה' יתברך. ובפרשת וארא כבר באו על המצרים ז' מכות, ונתעוררו בני ישראל מהשגחת הקב"ה עליהם. ובפרשת בא הקריבו קרבן פסח וזכו שנתקדשו בתיהם כמזבח, כדאיתא (פסחים צו, א) שלשה מזבחות היו שם – על המשקוף ועל שתי המזוזות. ובפרשת בשלח אמרו שירה על הים וזכו לגילוי שכינה, וכדאיתא (מכילתא פרשת השירה) שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וכל שאר הנביאים. ובפרשת יתרו ומשפטים זכו לקבלת התורה. ובפרשת תרומה תרמו למשכן ובנאוהו. ובפרשת תצוה כבר שרתה השכינה במשכן. ונודעים דברי הרמב"ן (בפתיחת ספר שמות) דבהתגלות השכינה עליהם – בזה נגמרה הגלות. נמצא שמתחילת פרשת שמות ועד פרשת תצוה היתה עליה גדולה לכלל ישראל, מתכלית השפלות עד למעלה הגבוהה ביותר, ולכן פרשיות אלו הם זמן התעלות אף לדורות עולם.
  • 'וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעתם בחצוצרות' וגו' 'וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות' וגו' (במדבר ,י ט-י). כתב הגרש"ר הירש זצ"ל ד'חצוצרות' הוא מלשון 'חצר'. והנה החצר סובבת את האדם ואת רכושו ומשמרתו, וכמו כן ישראל מרגישים שהקב"ה סובבם ומשמרם. ולכן בין בעת מלחמה ובין בעת שמחה תוקעים ב'חצוצרות', להראות כי בין בזמן של שמחה ובין בזמן של צער ומלחמה מסובבים אנחנו על ידי הקב"ה שומר ישראל.
  • הרב שלמה ווייס הי"ד נהג לומר לבניו בענין אהבת ה': 'האב מיך ווייניגער ליב – און האב מיך לאנג ליב' (תאהב אותי פחות, אבל תאהב אותי לזמן ארוך יותר). כלומר כשאדם מתלהב לאהבת ה', עליו לקבוע מייד את האהבה בקבלה טובה, ואף אם היא קטנה, ולא להעדיף התלהבות גדולה שתתפוגג במהרה.
  • 'שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה" (שמות כג,יז). פירוש על פי מה שאיתא בגמרא (חגיגה ד, ב) כשם שבא לראות כך בא ליראות, והיינו שעל האדם להיזהר תמיד בכל זמן ובכל מעשה, שיהיה ראוי ליראות את פני ה' שלוש פעמים בשנה, וכעין הרגשת הפחד שיש כשהולכים לצדיק משום שמרגישים שרואה את פנימיותו של האדם, ומכל שכן שהדברים אמורים כלפי מעלה.
  • 'שבטך ומשענתך המה ינחמוני' – אף כאשר אקבל הכאה בשבט, רחמנא ליצלן, אבל כיון שזה 'שבטך', שאני יודע שהשבט שהכה אותי הוא שלך, שקיבלתיו מידו של הקב"ה, זהו נחמה בעבורי.
  • 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', דהיינו להמכירים שכל צרכיהם הם מה' יתברך.
  • אין לשער עד כמה אנו צריכים לתת הכרת הטוב לרש"י ז"ל, שבלי הפירוש שלו לא היינו יכולים להבין את התורה.
  • המצוה הראשונה שמקיימים אחרי ה'בר מצוה', זו היא בחינה של ביכורים.
  • הברכה שמברכים בעת העלייה לתורה בזמן הבר מצוה, היא ברכה על מה שזוכה להיות בכלל 'בחר בנו מכל העמים', כלומר בכלל האומה הנבחרת מכל העמים. ועל שם זה נקרא בחור'. הכוונה בזה היא שהשם 'בחור' אינו שם העצם לגיל שבין י"ג שנה לי"ח שנה, כי שם העצם הוא 'נער', אלא שמי שמתנהג כחלק מהעם הנבחר – הוא ראוי לשאת את התואר 'בחור'.

(מתוך 'רבינו הגדול אמרו' ומתוך 'קונטרס זכרון שלמה' המובא בספר 'שערי טוביה – שער הסוגיות')


הרב שלמה ווייס מפעזינג, נולד להוריו ר' דוד והענדל, בשנת תרל"ו (1876), בקהילת טארדאשקעד, ובמשך שמונה שנים היה תלמידו של הרב משה פארהאנד אב"ד מאקאווא, שהעניק לו את התואר 'מורינו'. סיכומים שכתב הרב שלמה משיעורי רבו על מסכת גיטין וחולין, נמצאו לאחר מלחמת העולם השניה בבית כנסת בפרשבורג, והובאו לאחר עשרות שנים לידי בני משפחתו.

אחר כך עבר לישיבת ה'שבט סופר' בפרשבורג, ולמד גם מבנו ה'דעת סופר'.

הרב שלמה התחתן עם מרת ריקל בת ר' יונה אדלר, ונולדו להם עשרה ילדים. לאחר שהתגורר זמן מה בפרשבורג, עבר הרב שלמה לקהילת פעזינג, שם מסר שיעורים בביתו לבעלי בתים, ומילא את מקומו של הרב במסירת דרשות נלהבות בשבתות. הוא חיבר חידושי רבים, אך רוב כתבי היד עם חידושיו אבדו בשואה. דיבורו היה מלא רגש והתלהבות, והוא הלחין ניגונים חדשים לכמה מזמירות השבת. הוא היה ב'בעל תוקע' בבית הכנסת בימים הנוראים. ברכותיו ותפילותיו היו נאמרים בהתרגשות גדולה, בהתלהבות ובדביקות. לצורך פרנסתו עסק במסחר בעצים, אך עשה את תורתו ותפילתו עיקר, ואת מסחרו עראי. הוא הידר לעסוק בגופו בגמילות חסדים, והיה חבר 'חברת ביקור חולים'. גם כשהיה בעצמו חולה מיהר לטפל בחולה אחר ולבקרו. בנוסף הוא היה חבר ב'חברה קדישא', וסייע בהשגת רישיונות קבורה במהירות.

בימי מלחמת בעולם הראשונה, סייע לפליטים שהגיעו לעירו, פעזינג, אירח אותם ודאג לכל מחסורם. בתחילה היה עשיר גדול, אך בהמשך איבד את רוב נכסיו, היה עני מרוד והתפרנס בדוחק. עם זאת, הבית הגדול שלו נשאר בידיו, והוא השתמש בו לצורך הכנסת אורחים ולטובת מרכז תורני. פעמים רבות היה משאיל את ביתו כדי שישתמשו בו לעריכת חתונה לנצרכים.
גם בזמנים הקשים הוא היה מלא בביטחון בה' ובשמחה. בנסיעותיו היה לומד ספרי מוסר, ולמד הרבה את שער הביטחון בספר 'חובת הלבבות'. הוא היה משבח את החסידים שעובדים את ה' בשמחה, ונסע לפעמים לאדמו"רים, לדבוק בצדיקי הדור.

עם כניסת הגרמנים לעיר הם נכנסו לביתו, הכריחו אותו לתרגם עבורם לגרמנית את לוח בכניסה לבית הכנסת ובו תפילת 'אל מלא רחמים' ושמות עשרות יהודים שנשרפו חיים. אחר כך עמדו לירות בו, אך זעקות רעייתו ותחנוניה לחוס על בעלה ואב עשרת ילדיה, הצילו אותו.

בהמשך שרפו את ארון הקודש, והכריחו את רב העיר, הרב יהושע ליב שילל הי"ד, להוציא מבית הכנסת, יחד עם ראשי הקהל, את השולחנות והכיסאות ולשרוף אותם. הנאצים היכו אותם מכות אכזריות, ותלשו להם את זקנו ופיאותיו של הרב שילל.

בנו, הילד בן ה-12, יצחק טוביה, לימים  גאב"ד העדה החרדית בירושלים וראש ישיבת 'חכמת התורה', נשלח להזעיק עזרה מקהילת פרשבורג, אך שם נאמר לו שהם לא יכולים לסייע מול הגרמנים, אך אם יזדרז להירשם ב'וועד הקהילה' יוכל להיות הילד העשירי שמצטרף ל'קינדר טרנספורט'. לאחר שנרשם, חזר הבן לביתו. כשהגיע הזמן להיפרד מבית הוריו, ליווה אותו אביו לתחנת הרכבת לפרשבורג, שם נתן הרב לבנו סידור כמתנת פרידה בו כתב לו: 'תתפלל לקב"ה ותמצא ואותו בכל מקום ובכל זמן'. הרב שלמה כתב לרב שמואל דוד אונגר הי"ד אב"ד נייטרא, שייפנה לגורמים באנגליה שיוכלו להשגיח על הילד ולהעניק לו חינוך חרדי. לקראת בר המצווה של בנו יצחק טוביה, שלח לו אביו תפילין וחוברת שכתב לו עם דרשת בר מצוה.

במהלך המלחמה נמלטו הרב שלמה ובני עירו לפרשבורג. במכתב שכתב לבנו יצחק טוביה סיפר בהתפעלות רבה על כך שמצא דירה סמוכה לבית הכנסת, ויש לו אפשרות להשתתף בתפילות בציבור ובשיעור הרבים הנאמרים בעיר. במכתב נוסף כתב לו שיקפיד לשורר זמירות שבת, עם הניגונים שהיו מזמרים בבית. במכתב נוסף כתב לבניו דברי מוסר, והורה להם לערוך בחוברת דין וחשבון על מעשר כספים.

הרב שלמה וייס גורש עם משפחתו מפרשבורג למחנה השמדה אושוויץ, ונהרג על קידוש ה' בקיץ תש"ב, בהיותו בן ששים ושש. יום הזיכרון שלו נקבע לכ"ט באייר. ניספו גם בנותיהם לביאה, הענדל, פראדל ומרים, ובנם שרגא יהודה. הי"ד.

להגדיל תושיה שלא תשתכח תורה מישראל / הרב יוסף ביאליסטוצקי הי"ד

הקדמה קצרה והתנצלות המלקט

ישתבח הבורא ויתהלל היוצר שהבאני עד הבאני עד הלום לשלוח על פני תבל חלק אחד מחבורי מסורה גדולה על כל הש"ס ועל כל כתבי קדש שזכיתי והתחלתי לסדר אותם, ה' יעזרני להדפיסם לזכות בו את כל לומדי תורה הקדושה בבקיאות, ועוסקים בה לשמה.

על חבורי זה כמה שנים עמלתי ויגעתי, ואני מאמין שימצא חן בעיני הלומדים וכל השוקדים על דלתי התורה הקדושה והתלמוד ימצאו בו חוסן רב ויהיה בעזרת ה' יתברך לתועלת מרובה להגדיל תושיה ולצור תורה בלמודים.

ברם יודע אני שרבים המביטים שם כל ספר חדש בסקירה שטחית יחליטו על פי העוף עין שאין בלקוטים הללו כל חדש, ינענעון ראש וישאלו הן יש לנו כבר ציונים ומראה מקומות עומדים ונדפסים בכל התלמוד, הרי הם סימני מסורת הש"ס והמלקט החדש שהביא שאר המאמרים בלשונם, מה בא ללמדנו. לזאת מצאתי מחויב להתנצל בזה ולהראות עי כל אשר הוספתי, ועל מה אדני חיבורי הטבעו. והקדמונים בעבודתם לא שמו עליהם לב, ומקום הניחו לי להתגדר בו, ומובטח אני שכל מבין דבר אחרי עיון מעט ימצא תשובה ניצחת על שאלתו ויענה ויאמר צדקת.

וקודם אספר תולדות חבורי

מתחלה כל המראה מקומות קבצתי בתור רשימות לזיכרון בשביל עצמי בשעת למודי על פי דרך הפשט בטרם יעמיק בפלפול חריפתא. וכן עשיתי בעזרת ה' יתברך ורשמתי בתנ"ך שלי כעין מסורה, כי ראיתי שחסר עוד ספר כזה שיקבץ את הלשונות שבתנ"ך שתהינה מקובצות משולבות אל מקראות אחרות המתאימות ומתייחסות לתוכן אחד. וכבר אספתי לי חומר רב מכל הכתובים בכתבי קודש על ידי סידור נכון.

ובזמן האחרון גמרתי לאסוף המאמרים מדברי חז"ל בכל דף גמרא בכל הש"ס ולעשות ספר מסורה גדולה מן דברי חז"ל המשובצים ומשולבים על פי לשונם למקומות אחרים ועל ידי עבודתי בלקוטים הללו נוכחתי שכמה מילתא דתמיה לכאורה, אבל על ידי המקומות שעשירים במקום אחר יתבררו ויתלבנו יפה.

וחוץ מזה יהיה 'מסורה גדולה' אגב אורחא לתועלת לחזק הזיכרון והמאמר יהיה רגיל על לשון הלומד. וכאשר נסתכל היטב נראה כי רבינו הקדוש מסדר המשניות אחז דרך זה אשר הוא דרך קצרה וכלל יחד במקום אחד כמה הלכות שונות השוות באיכותיהם כמו משנה ראשונה ברכות, 'וכל מה שאמרו חכמים עד חצות – הקטר חלבים ואיברים' וכו', וכן 'שבועות שתים שהן ארבע, ידיעות הטומאה… מראות נגעים… יציאות השבת שתים שהן ארבע', והוא כמו במסורה גדולה. 'הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן, הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן, הכל סומכין חוץ וכו' הכל שוחטין חוץ' וכו' ועוד, וכן כל 'אין בין' בפרק א' דמגילה, וכן בפרק א' דחולין, 'נמצא כשר בשחיטה פסול במליקה, כשר בתורין פסול בבני יונה, ועוד שם, וכל מסכת עדויות הוא רק לעניין זה, כמו ר' יהודה בן בבא העיד חמישה דברים, שממאנים את הקטנה ושמשיאין את האשה על פי עד אחד, ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש', והזכירם יחד כי כלל כל מילתא דתמונתם מדכר דכירי אינשי. וכן כל כיוצא בדבר אתה אומר (מ"ק ט"ז:) 'על אודות האשה הכושית אשר לקח', וחשב שם שלשה, ונמסרים הכל במסורה גדולה (יבמות ס:) וכל הש"ס וכל מדרשים מלאים מזה, כי על ידי מסורה כזאת יהיו נהירין לכל שבילי הגמרא ונהרא ונהרא ופשטיה. את ספרי בכתבי יד הצעתי לפני גדולי תורה ולחכמים מביני דבר והמה שבחו את פועל ידי ואמרו שראוי הוא לראות אור.

הנה כמו שעל מקראי קודש יש מסורה רבתא מקדמונים מעשה ידיהם של חכמים וסופרים שספרו כל אותיות שבתורה, וגם על הגמרא הקדושה עשו כבר קדמוני רבותינו סימנים בתוך האגדות וההלכות לשם זיכרון באו, אחר כך גדולים וטובים ממנו והוסיפו ציונים על מאמרים המובאים במקומות אחרים כדמותם וצלמם, אבל מקום הניחו לי להתגדר לעשות כאמור אזנים לתורה באופן אחר. ולא אספתי המאמרים המובאים במסורת הש"ס, אטו כי רוכלא ליחשוב וליזל. ומה שלא התחלתי במסכת ברכות טעמי ונימוקי עמי. הוצאות הדפוס מרובות, ועכשיו מחמת בגידת הזמן שאין פרוטה מצויה נמלכתי עם ידידיי ויעצתי במכתיר ועל פי עצתם נתתי הבכורה למסכת חגיגה שבקרוב מתחילים חברינו ללמוד דף היומי במסכת זו. ואחריו יאיר נתיב על יבמות בעזרת ה' יתברך. ואחריו אקווה לה' להתחיל להדפיס על ברכות, ואקווה שכל אחד מהלומדים בו ישבע רצון ממנו ויאמר 'ברם זכור אותו האיש לטוב שעשה דבר גדול שלא לשתכח תורה מישראל'.

יוסף ב"ר שלמה שלום ישראל ז"ל שמו.

(הקדמת ספר מסורה גדולה)


הרה"ח יוסף ביליסטוקי (ביאליסטוצקי / ביאלוסטוצקי/ 'ר' יוסף שמואל חסיד'ס') הי"ד, נולד בשנת 1881 ברציונז להוריו שלמה שלום ישראל וחנה פרידה בת ר' שמואל החסיד. הוא היה סוחר, תלמיד חכם וחסיד מובהק ממתפללי השטיבלעך של חסידי גור מזגריז' (זגערזש), ושמר על הדור הצעיר שילכו בדרכי אבותיהם. חיבר את הספר "מסורה גדולה" ובו ציונים למאמרי חז"ל הדומים למאמרם במסכת חגיגה (פיעטרקוב תרצ"ג). שאר ספרו על שאר מסכתות הש"ס ועל התנ"ך, נותר בכתב יד ואבד בשואה.

הספר "מסורה גדולה" הנ"ל, זכה להסכמתם של רבני זגריזש ושל האדמו"ר מגור רבי אברהם מרדכי אלטר, הרב מאיר אלטר, הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב חנוך צבי הכהן אב"ד בענדין, הרב מנחם מנדל אלטר מפאביאניץ, רבי דוד בורנשטיין האדמו"ר מסוכוטשוב, רבי יצחק זליג מורגנשטרן האדמו"ר מקוצק אב"ד סוקולוב, רבי מנחם מנדל האדמו"ר מסטריקוב, הרב מאיר שפירא אב"ד ור"מ לובלין והרב מנחם זמבה.  

חידושים נוספים ממנו יצאו לאור בקובצי 'וילקט יוסף', בהוצאת הרב יוסף הכהן שוורץ הי"ד.

בשנת תרפ"ז ערך את לוח זמני היום, בו נהג להשתמש גם האדמו"ר ה"אמרי אמת" מגור.

נשא לאשה את מרת מרים לבית קורן. במהלך השואה נכלא עם רעייתו בגטו לודז'. השתמר מכתב שכתב בהיותו בגטו:

כבוד רבני דאתרא פה געטא
שואל ומבקש מכבודכם
כאשר הייתי בשנה העברה
משגיח בתנור במצות
ברחוב בערזינער מספר 51 ושמתי עין שם על כל
הנעסק להיות בהכשר גדול כן גם עתה שאלתי
מכבודכם להיות שם משגיח להיות יכול להרויח על
חג הפסח, וכן כאשר יהיה לכם מכסף תמיכה על יום טוב
יהיה לכם לזכרון את שמי על תמיכה הגונה כי טפלי
תלוי בי ששה נפשות וכן יהיה לכם לזכרון לפני
אדון עולם להיות בכלל כל העתידים לישועה בקרוב
דברי הבטוח כי תמלא את בקשתו

יוסף ביאלוסטאקי מזגיערש ברחוב
זאווישע 2/47 בעל המחבר ספר
מסורה גדולה על כל הש"ס ותנ"ך ובעל הלוח
הכולל מזגערש

הרב, רעייתו, וחלק ממשפחתו, גורשו מלודז' לאושוויץ בטרנספורט מס' 38, והגיעו למחנה המוות בתאריך י' בניסן תש"ד (1944), עוד לפני הגעת חג הפסח, הם נהרגו שם עקה"ש כעבור זמן קצר. בין הנספים בתם חנה פרידה (אשת מתתיהו ברנט, ובתם פסיה פרימט בת ה-5), בנם ישראל, בתם מלכה (בת ה-20) ובתם רחל (בת 14)..

שרדו בניהם, שמואל (ניצול מאושוויץ, דמות מופת מחשובי חסידי גור, התחתן בשנת תש"ח עם אידיל הענא, ניצולת שואה, בתו של הרה"ח ר' צבי פרץ סקולסקי הי"ד) ושמחה (רעייתו חיה שרה בת מנדל ברנט, נספתה באושוויץ עם בתם חנה'לה פרידה בת ה-5. לאחר שעלה לארץ ישראל התיישב בבני ברק).

מאמרותיו והנהגותיו של רבי מאיר יוסף רובין הי"ד האדמו"ר מקרסטיר

תמונת רבי יוסף מאיר רובין הי"ד

פעם אחת ישב רבינו בשבת קודש בבית מדרשו וניהל את שולחנו שם עם אנ"ש ביחד. אמר, בתוך דברי תורתו, על מה שאומרים בברכת המזון "ונא אל תצריכנו ה' אלקינו לא לידי מתנת בשר ודם', שמובא בזוהר הקדוש שהעני הוא מתנה טובה לבעל הבית (כלומר, שזכות היא לבעל הבית שבא אליו עני, ועל ידו הוא זוכה לקיים מצוה, וזוהי ה'מתנה' בשבילו). ופירש לפי זה "ונא אל תצריכנו" – ריבונו של עולם, אל תביאני למצב שאהיה 'נצרך', "לא לידי מתנת בשר ודם" – שאל תצריכנו להיות 'מתנה' עבור בשר ודם (שהרי העני הוא מתנה לבעל הבית, כנ"ל).

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שלב)

פעם ביום הברית של בנו של רבנו, הילד שמחה ברוך, אחרי שקראו לילד בשמו, אמר רבינו להעומדים סביבו: רציתי ליתן לבני הנולד את השם 'ברוך', על שם אבי ז"ל, ואולם בשעת התפלה כאשר אמרתי "משה ובני ישראל לך ענו שירה בשמחה רבה ואמרו כולם", עלה בדעתי שהראשי תיבות של 'בשמחה רבה ואמרו כולם' הוא 'ברוך', ולכן קראתי את בני מלבד בשם 'ברוך' גם בשם 'שמחה', וקראתי שמו 'שמחה ברוך'.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' שמ)

ואזכיר כאן כמה ממנהגיו המיוחדים אשר גם מהם נוכל לראות גודל קדושתו ומסירות-נפשו על כל מצוה ובפרט מצוות צדקה וחסד. בזמן הקרוב לפסח שלח רבנו לכל עניי העיר יין לארבעה כוסות ומצות ותפוחי אדמה ושאר צרכי החג, וגם לכמה מדינות שלח יין לצרכי פסח.
ובימי הסוכות היה מנהגו בכל יום לעשות סעודה גדולה לכבוד האושפיזין והיתה השמחה אז עד לב השמים, 'ובאתר דאבות תמן – שכינתא תמן'. וגם את הנענועים עשה בהתלהבות עצומה ובניגון המיוחד לזה, עד כלות הנפש. ובפרט ביום שמיני עצרת (בחו"ל) כאשר פונים מהסוכה לבית, והוא יום היחוד – יחודא שלים, שמשתעשעים אז בסעודה עם המלכא-קדישא (כך הם דברי רש"י ז"ל) שאז היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל בשמחה עצומה ונוראה ואשרי עין ראתה אלה איך שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז, וראו והכירו עליו שהוא עושה ייחודים גדולים לשמו יתברך, ונמס לבם של כל הנמצאים שם, ועשו תשובה מאהבה בכל לבם ונפשם. ונמשכו הריקודים והשמחה עד הלילה, ליל שמחת תורה, ואז חזרו ורקדו כמעט עד עלות השחר. ולפני כל הקפה היה המנהג לומר את הפסוק 'דבר אל בני ישראל ויסעו', ובשעת הריקודים והשמחה היה דרכו לתפוס את הפיאות שלו ולסלסלם. וכן תפס את זקנו בידו. וכל מי שעיניים לו יכול היה לראות את עבודתו הנוראה של רבנו בשעה זאת.
בזאת-חנוכה אחר מנחה נהג רבנו לערוך סעודה גדולה שנמשכה כמעט עד חצות הלילה, כמו שנהגו האדמורי"ם שם לפניו, ואז באו ה'עמבערעס' והחסידים מכל המדינה. ובלילה שלפני זה גם נהג כמנהגם, לחלק 'מעות חנוכה' לפני הדלקת הנרות לכל הילדים – ה'חאדיקלעך', וגם לבחורי הישיבה. ובפורים היתה שמחתו ועבודתו של רבנו עד אין לשער, וביותר פעל אז ישועות לכלל ישראל בכל מילי דמיטב – בבני חיי ומזוני רוויחי. וגם בשושן-פורים נהג לעשות סעודה גדולה כמו בזאת חנוכה, ואז באו מכנפות הארץ רבים מאחינו בני ישראל עם בקשתם, ורבנו פעל בתפלתו ובקשתם נתמלאה.

(בתי אבות, בית יוסף, עמו' רנו-רנז)


רבי מאיר יוסף רובין הי"ד (תרנ"ט-תש"ד), הרבי מקרעסטיר, נכד לצדיקי רופשיץ, זידיטשוב ופרמישלאן, היה בנו של הרב הצדיק המקובל רבי ברוך רובין, (אב"ד בריזדאוויץ שבגליציה ואדמו"ר בקולומאי, שחי בסוף ימיו בעיר סאמוש-אויוואר. חתנו של רבי מאיר מגלאגאווע, מצאצאי המגיד מקוזניץ ורבי אלימלך מליזענסק), ב"ר מאיר ב"ר מנחם מנדל (חתנו של בעל 'אור לשמים') בנו של הגאון הצדיק רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
אמו של רבי מאיר יוסף, הרבנית שרה שלאמצי (שלומדצי), נקראה 'זידישובער פרעמישלאנער רעבצין', הייתה בת הצדיק המקובל רבי מענדלע זידישטובר, בנו של הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב. היא הייתה בקיאה בתורה, במנהגים ובדרכי החסידות והתפרסמה במעשיה הטובים. באחרית ימיה עלתה לארץ ישראל. בשנת תש"ז נפטרה בירושלים והובאה למנוחות בהר הזיתים.

רבי מאיר יוסף למד בילדותו תורה מאביו, וכן למד אל רבו הגאון רבי מרדכי ליב וינקלר אב"ד מאד, בעל 'לבושי מרדכי'.

בשנת תרע"ט נשא לאשה את רבקה צירל, בתו של רבי אברהם (אברמי'לע) שטיינר מקרעסטיר (נפטר ביום י"ח באדר א' תרפ"ז), בנו יחידו וממלא מקומו של האדמו"ר רבי ישעי'לע (נפטר ביום ג' באייר תרפ"ה). במשך שש שנים לאחר נישואיו היה סמוך על שולחנו של אבי חותנו, רבי ישעי'לע, ולמד מצדקתו וקדושתו. לאחר פטירת חותנו, מילא רבי מאיר יוסף את מקומו, במשך שבע עשרה שנה.

הרבי נודע בהכנסת האורחים המופלגת שנהג, כהמשך לנהגת חותנו ואבי חותנו. במשך עשרים וארבע שעות דלק האש בתנור בבית הרבי, וכל מי שנכנס לביתו קיבל אוכל חם, וכל עני קיבל גם כסף לצדקה. לקראת פסח שלח לכל עניי העיר יין, מצות, תפוחי אדמה ושאר צרכי החג. הרבי פעל ישועות ורוח הקודש הופעה בבית מדרשו.

מידי ערב ראש חודש היה הולך לציונם הקדוש של חותנו ואביו, ולקח אתו פתקאות שהגישו לו חסידיו, ונושעו רבים על ידו.

בסוכות שנת תש"ד, לא ניתן היה למצוא אתרוגים בהונגריה, מלבד חמישה אתרוגים כשרים שהוברחו לפעסט תמורת סכום עצום, ונשלחו לחמשה אדמו"רים. אחד מהם נשלח לרבי שלום אליעזר הלברשטאם מראצפערט הי"ד, וציבור גדול התכנס לברך על ארבעת המינים שלו. בין הבאים היו רבי מאיר יוסף רובין הי"ד האדמו"ר מקרסטיר, רבי ישראל צבי רוטנברג הי"ד האדמו"ר מקאסין, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מסיגוט, רבי אהרן טייטלבוים הי"ד האדמו"ר מבאטור, הרב יצחק צבי ליבוביץ הי"ד אב"ד טשאפ, הרב ישראל אפרים פישל ראטה הי"ד הרב מווידיטשקא ואחיו הרב משה שמעון הי"ד אב"ד דיורא, הצדיק ר' מענדל יקוראדער הי"ד דיין במישקאלץ, הרב אברהם פרנקל הי"ד מחבר 'דופקי תשובה', ועוד.

רבי מאיר יוסף רובין גורש עם משפחתו לגיטו אויהל, ומשם לאושוויץ, שם נהרג על קידוש ה' בט"ו בסיון תש"ד. עם הרבי נספו גם רוב קהילתו, רעייתו ורוב ילדיהם: חיה פעריא (אשת בן דודה הרב אשר ישעיה רובין הי"ד וארבעת בנותיהם: חוה אסתר, הינדא, יוכבד ולאה), ר' מיכאל וזוגתו שטארנא, ישעיה אברהם חיים, עטיא, מרדכי דוד, שמחה ברוך, אלימלך, חנה אלטא ויעקב.

שרדו שני בניו הרה"ח ר' מנחם מנדל והאדמו"ר רבי יששכר בעריש, ובתו פרידא גיטל (אשת האדמו"ר רבי מנחם ישראל הלוי רוטנברג מקאסין).

שרידים מתורתו הובאו בספרו של אביו "שארית ברוך".

ראה אודותיו בתורת החסידות, ד, עמו' 208. תולדותיו והנהגותיו הובאו בחלק 'בית יוסף', בתוך ספר 'בת אבות' (מאת ר' משה יוסף פרידלנדר. ירושלים תשכ"ה).

הערה: את שמות ילדי רבי מאיר יוסף רובין הי"ד מצאתי בדף הנצחה שכתב אחיהם. באנציקלופדיה לחכמי גליציה, ד, 709, מצויה רשימת ילדי רבי מאיר יוסף רובין, עם מספר שינויים: שם לא מוזכרים – מיכאל וישעיה אברהם חיים, ונוספו – יצחק אייזיק, משה אליקים בריעה ומירל גאלה.

1 2 3 12