“מי יודע אם לא לעת כזאת הגעתי לכתבים האלו” – על חשיבות פרסום ולימוד תורות נשכחות מצדיקים קדושים / הרב משה אורי קלר הי”ד

חותמת הרב קעללער הי"ד

אמר המאסף כאשר יאמר משל הקדמוני ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה, על כן אמרתי אציג בפתח ספרי אשר אנכי נותן לפניכם עתה הקדמה קטנה. לפני עדת מי מנה לתת תשובה נכונה. ולהציע לפניכם על מה אדני הספר הטבעו ומה המריצני לחבר את החבור הזה.

הנה זה שנים ושלשים שנה עברו מעת הוצאתי לאור ספרי ילקוט האורים על התורה וזכני ה’ יתברך ברוב רחמיו שנתקבל הספר לרצון בכל רחבי תבל, ומני אז קבלתי מכתבי תהלה מהרבה מקומות וממדינות רחוקות, ועל ידי זה נתודעתי עם הרבה מוכרי ספרים בעולם והיה לי התערבות המסחר עמהם ומחמת זה רכשתי לי ידיעה גדולה מכמה כתבי יד ישנים. ובעמל רב ובהוצאה מרובה עלה בידי לקנות איזה חיבורים כתבים ישנים ועתיקים מכמה גאונים מפורסמים אשר עדיין לא נגה עליהם אור הדפוס. וגם מהרבה גאונים אינם מפורסמים ואין אתנו שום ידיעה מהם והיו גדולי הדור צדיקי יסודי עולם ועתה אבד זכרם ואין חזיונם נפרץ. וכאשר שמתי עיוני על הכתבים ההם, הבהיק נגד עיני אור גדול מחידושים נפלאים חדודים ושנונים מתוקים מדבש וגם כמה חידושים ממוסרי השכל הנאמרים מפי קודש צדיקים גדולים אשר תורת אמת היתה בפיהם. ומאד המו מעי עליהם, כי כל הגה ומלה היוצא מפיהם של ראשונים כמלאכים אין ערוך לייקר ערכם וחסתי מאד עליהם שלא ילכו לאיבוד מחמת רוב יושנם. וכמה פעמים הבהילוני רעיוני לאמור מי יודע אם לא לעת כזאת הגעתי לכתבים האלו, אחר אשר זכני ה’ יתברך בזכות אבותי הקדושים נשמתם עדן ונתן לי לשון למודים. והנני ברוך ה’  מסוגל לעבודה כזו ואם כן אין לי לישב בחבוק ידיים רק לעשות כל התאמצות עד אשר אוציא כנגה צדקת הכתבים ההמה. והנה בתחילה עלה ברעיוני להוציא לאור חיבור אחד מחיבורים הנ”ל, וכאשר עברתי עליהם בעיון רב ראיתי כי אין בחיבור אחד לי להדפיס ספר שלם שיהיה ראוי להציע לפני העולם, ובפרט כי הרוב מהם נמצא בהם גם פלפולים ארוכים עמוקים ורחבים אשר אין רוב העולם רצים לדבר הלכה בצוק העתים האלה. על כן נתיישבתי שטוב יותר ללקט דברי אגדה ודרוש הנמצאים בכל החיבורים, דברים היותר קצרים וקלים שיהיו שווה לכל נפש, כקטן כגדול, ולאגדם אחד על אחד ולעשות מהם חיבור שלם יפה אף נעים. וכאשר התחלתי ולקחתי עצמי למלאכה זו, ראיתי כי עבודה גדולה וקשה לפני, כי הכתבים ישנים מאד והכתב מטושטש ונמחק וגוף המאמרים אינם מסודרים וההקדמות אינם מובאים כתיקונם וכמעט בכל הכתבים לא נמצא מראה מקום לא מש”ס ולא ממדרש, ומצאתי הכל כספר החתום לפני ונחוץ לזה חיפוש ושקידה ויגיעה רבה לברר ולסדר אחד אל אחד על מכונם ואופנם. ומחמת צוק העתים ובלבול הזמנים נסוגותי אחור ולא יכולתי להוציא את מחשבתי מכח אל הפועל.

והנה זה שנה וחצי אשר שוב נתחדש אצלי הרעיון כי חוששני מחטאת וכי מי זוטר מה שאמר דוד המלך עליו השלום “אגורה באהלך עולמים”, ופירשו בו חז”ל וכי מי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות, אלא כך אמר דוד כיון שיאמרו מזמורים שלי הריני כאלו חי. ועל פי זה אמרתי לפרש הפירוש “תורת ה’ תמימה משיבת נפש”, רצונו לומר תורת ה’ תמימה, ומה יתרון לה, זה שהיא משיבת נפש האדם המת לעולם הזה, כיון שיאמרו “פלוני אומר כך” הוי כאלו חי. ואפשר לומר שזהו שאמר הכתוב “בשרתי צדק בקהל רב” רצונו לומר, מה שדרשתי דברי תורה בקהל ועדה, הנה שפתי בקבר לא אכלא, רצונו לומר על ידי שיאמרו שמועה משמי בזה יהיו שפתי דובבות בקבר. ובזה יתבאר המסורה “רוממות אל בגרונם” “קבר פתוח גרונם”, לדרכנו יתכן שאפי בקבר יהיה גרונו פתוח בדברי תורה אם אומרים בשמו מה שאמר בחייו, ואם כן בזה שרוממות אל בגרונם, בעולם הזה, יגרמו שאפילו בקבר פתוח גרונם, ששפתותיהם דובבות. ואם כן אפוא איך אוכל מלט משא להחזיק הדבר בשויון נפש אחרי אשר יכולת בידי לעורר שפתי ישנים אשר זה כשתי מאות שנים אין זכרונם נזכר ועתה יקיצו וירננו שוכני עפר בזה אשר יאמרו חידושיהם בשמם וידובבו שפתותיהם. על כן קבלתי עלי הדבר כמעט בנדר ובעזר צורי אשר חסיתי בו לקחתי עצמי לעבודה ועברתי בשקידה רבה ובחשק נמרץ ושמתי לילות כימים והשלכתי מנגד את כל הטירדות ואבני נגף וצורי מכשול אשר הזדמנו לפני במשך ימי העבודה, והודות לה’ יתברך כי עזרני עד כה וזכיתי לראות הספר נגמר ביתר שאת ויתר עז כלול בהדרו ספר נפלא הפלא ופלא כלול בחריפות ובקיאות דברים נחמדים ומתוקים לחיך.

וכבר מלתי אמורה בהקדמתי לספרי ילקוט האורים בשם הספר פלא יועץ בערך אסיפה וזה לשונו, כמה טובה עשו לנו בעלי אסופות אשר בכל דור ודור, זכו וזיכו את הרבים, ומהם יראו וכן יעשו בכל דור ודור כל חלמיד חכם אשר חננו ה’ דעת וספרים הרבה, ישתדל להועיל לרבים ויעשו אסיפות כיד ה׳ הטובה עליהם, מי מהקדמות לדרושים, מי מתוכחות מוסר וכדומה. כל אשר עושים חסד גדול יחשב ועושה אלה הם מזכים את הרבים וזכות הרבים תלוי בם. עיין שם באורך. ועיין שם בערך חידוש כתב, ועל כל פנים היה יותר טוב ללקט ביחד כל אשר ישמע דברים מתוקים וחריפים וחסד היה עושה עם אותן שאין בידם אותם ספרים וילמדו הדבר מתוך ספרו ומניה ומנייהו יתקלס עילאה. עד כאן לשונו.

ואם כן כל שכן וקל וחומר בספרי זה אשר בניתי בנין מפואר לתלפיות מגדלים נאים בציצים ופרחים מיוסד מאבני שיש טהור היוצאים מפה קדושי וגאוני אדירי הדור זי”ע ובודאי זכותם יגן על הקונים והעם העומדים בעזרה לקנות הספר הזה להגות בו ולאמר שמועות בשם הגדולים ההם לדובב שפתותם בקבר. וכבר ידוע מאמרם ז”ל כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה בקרב ושארית ישראל הנדחה, עוד תשוב למנוחה, בשמחה ורננה, קרית דוד חנה, כנפש המעתיר הק’ משה אורי קעללער בן לאדוני אביו מורי ורבי הרבני הישיש המופלג החסיד מו”ה שלום נ”י בן הרב הצדיק החסיד המפורסים מו”ה חיים זצ”ל (חתן הרב הגדול צדיק נשגב מו”ה משה קארן זצ”ל ראבד”ק גארליץ) בן הרב הקדוש המפורסים מו”ה צבי יעקב זצללה”ה משענדישוב תלמיד מובהק להגאון הקדוש מרן מראפשיטץ זצללה”ה:

(מתוך הקדמת ספר טללי אורות)


הרב משה אורי קלר (קעללער) נולד בערך בשנת תר”ם (1880) כבן לאביו הרב שלום ולאמו מרת שרה גיטל. למד אצל הרב שמואל פירר הי”ד במילובקה, נסמך מרבו רבי שלמה בבאבוב, מהרב שלום מרדכי הכהן שבדרון (המהרש”ם) אב”ד ברעזאן ומהרב אריה ליבש הלוי איש הורוויץ אב”ד סטניסלב.

הרב משה אורי היה מיקירי ומחשובי באבוב בצאנז חדש, למדן מובהק ובעל הוראות מומחה. הוא התפרנס שם ממכירת ספרים עם שותפו ר’ אלטר ראאב. הם הוציאו לאור בתרס”ב את הספר “תורת נתנאל“. הוא חיבר את הספרים ילקוט האורים (תרס”ד) ובו כשש מאות מאמרים מלוקטים מספרים נדירים ומחידושיו שלו, ואת הספר טללי אורות (תרצ”ו) ובו כארבע מאות מאמרים מלוקטים מספרים ומכתבי יד נדירים. בשנת תרפ”ז מסר לפרסום חידושים בקובץ “אסיפת גדולים” והוציא אותו לאור יחד עם הרב יחיאל צבי רובין הי”ד. בשנת תרצ”א (1931) פרסם מאמר בקובץ הפרדס אדר-ניסן, על המדרש רבה לפרשת בראשית. הוא אף מסר להדפסה את הספר “לב חכמים” שהיה מצוי בספריה שלו.

הרב נספה בשואה בסביבות שנת תש”ב (1942).

ספרי הרב קלר זכו להסכמות נלהבות מרבותיו, גדולי דורו, שעמדו על היותו רב חסיד, מיוחס, חריף ומופלג בתורה וביראת ה’.  בין ההסכמות נמצא מכתב בכתב ידו של רבי בן ציון הלברשטאם הי”ד מבאבוב.

מקורות: ספרי הרב משה אורי קלר הי”ד, מאורי גליציה חלק ד עמ’ 553-554, אוצר הרבנים 15275, ועוד.

מספר הצפיות במאמר: 6

מעניין חינוך הבנים - חלק א: חיובם הגדול של האבות לחנך את בניהם לתורה ולמצות / הרב יהושע קפלן הי"ד
לחנוכת הבית בימי הצרה והיגון של שנת תרצ"ג (1933) / הרב משה קלנברג הי"ד

מאמרים דומים