חבלי משיח וביאתו במהרה בימינו יהיו קודם למלחמת גוג ומגוג ולגאולה השלימה / הרב עקיבא פנחס קורניצר הי”ד
בראש השנה י”א פליגו רבי אליעזר ורבי יהושע, לרבי אליעזר בתשרי עתידין ליגאל דאתיא משופר שופר, ולרבי יהושע בניסן עתידין ליגאל כתיב “ליל שמורים” ליל המשומר ובא מששת ימי בראשית. ועיין שם. והקשה הטורי אבן שם מהא דאמרינן (בעירובין מ”ג) “הריני נזיר ביום שבן דוד בא”, מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול. עיין שם. ואמאי אסור לשתות יין כל ימות החול, אי לרבי אליעזר לא יהא אסור אלא בתשרי ולרבי יהושע רק בניסן לחוד כמובן. ותירץ שם בהגהות הב”ט דמלחמת גוג ומגוג תהיה אחר ביאת דוד, ואז תהיה גאולה שלימה, והגזירה שווה ד”שופר שופר” והלימוד ד”ליל שמורים” לא קאי על עצם היום דבן דוד בא, כי אם על הגאולה שלימה בקיבוץ כל הנדחים מארבע כנפות הארץ. עד כאן. ומבואר מדבריו דקיבוץ נדחי ישראל ותקיעת שופר תהיה בניסן או תשרי לכל מר כדאית ליה, אבל ביאת דוד יכולה להיות בכל יום ויום, ולא רק בניסן ותשרי, ומיושב הקושיא. וכן מתרץ בתשובה מאהבה סי’ רי”א כי ביום שבן דוד בא, אז לא תהיה הגאולה, כי אם כמו שכתב הרמב”ם הלכות מלכים אחר שיכוף את ישראל ללכת בדרכי תורה וילחם מלחמה ד’ ויצליח ויבנה המקדש ויקבץ נדחי ישראל ומקריבים קרבנות ויעשו שמיטין ויובלות על פי התורה שבכתב ובעל פה, אז תהיה הגאולה במהרה ישלח מקדם. עד כאן לשונו. ושני נביאים מתנבאים בסגנון אחד (ועיין שו”ת גנזי יוסף סי’ קנ”ב אריכות דברים בזה).
ולעניות דעתי נראה להביא ראיה לדבריהם מהא דאמרינן (שבת קי”ח), אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קורחה כל המקיים ג’ סעודות בשבת ניצול מג’ פורענויות, מחבלי משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. עיין שם. ומדחשב חבלו של משיח למלחמת גוג ומגוג, משמע שיהיה קודם לו. ועיין בעץ יוסף בעין יעקב שכתב בשם הב”ח דסעודת ליל שבת שהוא נגד שבת בראשית – מציל מחבלי משיח, וסעודת שחרית שהוא כנגד שבת של מתן תורה – ניצול מגיהנם, דאין שולט בלומד תורה. וסעודה ג’ שהוא כנגד שבת לעתיד ניצול מגוג ומגוג. עד כאן לשונו. ומדהסעודה א’ של שבת הוא נגד חבלי משיח, והסעודה האחרונה נגד מלחמת גוג ומגוג, מזה גם כן ראיה שאין עליה תשובה דחבלי משיח וביאתו במהרה בימינו יהיה קודם למלחמת גוג ומגוג כמובן,
ועיין שם גם במהרש”א בדיבור המתחיל “מחבלי”, שכתב כי אחר ימי הצרות האלו, יבואו ימי השבתה ומנוחה לצדיקים, אשר השבת מורה עליהם. וגם מדבריו משמע דעם ביאת המשיח עוד לא יהיה הגאולה והשביתה, אלא קודם יבוא בן דוד ואחריו יהיה מלחמת גוג ומגוג, ואחריו יהיה הגאולה והשביתה, ומתורץ על כן קושיית הטורי אבן כנ”ל. ולפי האמור מבואר שלפני בא יבוא הגאולה שלימה, משיח צדקינו ילחום מלחמות ויצליח ויבנה המקדש, ולא נהיה עוד בני ישראל מוכנעים תחת האומות, וידינו על העליונה, ויכולת בידינו להעמיד בית דין הגדול על תלה ומקומו כבראשונה, והבית דין הגדול יהיה מוסמך על ידי אליהו שהוא מוסמך מאחיה השילוני, כמבואר בתומים בחושן משפט סי’ א סק”ב, עיין שם, דעל כורחך כיוון דיבוא בן דוד ללחום מלחמות, על כורחך לפניו יבוא אליהו, כמפורש בקרא. ועוד לא יגלה את בית דין, רק אחר כל המלחמות יפרסם כי הוא זה שקווינו לו ונגילה בישועתו. ופלא על הגהות מהר”ץ חיות עירובין שהביא ראיה לשיטת הרמב”ם דגם בזמן הזה יש אפשרות לסמיכה אם יתקבצו כל חכמי ישראל, דהרי בגמרא שם אמרינן דאליהו יבוא לבית דין הגדול, והרי אין לנו עתה בית דין הגדול. אלא ודאי שמיד קודם ביאת אליהו יש אפשרות לבית דין הגדול, כשיטת הרמב”ם. עד כאן לשונו. ולא ראה דברי התומים הנ”ל. וגם קשה לדבריו מי יקיץ נדחי ישראל, הלא לבית דין אי אפשר לבוא טרם יבוא אליהם, ושהקיבוץ יהיה על ידי משיח לית מאן דפליג, כמו שאמרו שתחילה יבוא ללחום מלחמות ולקבץ נדחי ישראל ולהעמיד המקדש ובית דין הגדול, ואחר כך יבוא אליהו ויבשר לנו הבשורה אשר לו נחכה. אולם בזה אין ספק שלפני ביאת בן דוד יראו עינינו את אליהו והוא יסמוך את הבית דין הגדול, ורק אחר שיעשה בית דין ויצליח, יגלה לנו אליהו שזה הוא שקיווינו לו.
הנה הטורי אבן מתרץ קושייה הנ”ל דיש גאולה בעתה ויש גאולה דאחישנה, דהגאולה דבעתה תהיה אם לא זכו, וזה יהיה רק בניסן או בתשרי. אבל הגאלה דאחישנה תהיה כשזכו, ולזה הגאולה אין זמנה קבוע, אלא בכל יום אחכה שיבוא, כמו שהשיב בן דוד “היום אם בקולו תשמעו”. עד כאן דבריו. ובזה מתורץ לנכון קושיית התוספות (נדה י”ג.) דיבור המתחיל “עד שיכלו”, שהקשה על רבי יוסי דאמר אין בן דוד בא על שיכלו כל הנשמות שבגוף, מהא דאמרינן (שבת קי”ח) [אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי] אלמלי שמרו ישראל ב’ שבתות מיד היו נגאלים. ויש לומר דהרבה היו יולדות בכרס א’. עיין שם. והוא דוחק מאוד.
ועיין שם במהרש”א שדחק עצמו גם כן לפרש תירוץ התוספות, וגם לפרושו קשה הלשון “מיד היו נגאלים”, וביותר קשה איך אמר רבי יוסי דאלמלי שמרו ישראל ב’ שבתות וכו’, ואמר סתם ואין נפקא מינא אם ישמרו אותן ב’ שבתות בניסן או בתשרי או בחדשים האחרים, וזה לרבי אליעזר ורבי יהושע על כורחך אי אפשר דלפי שיטתם הגאולה אי אפשר להיות רק בהן, לכל מר כדאית ליה. וצריך עיון.
ועיין בעיון יעקב (יבמות ס”א [צ”ל ס”ב]) שמיישב קושיית התוספות הנ”ל דרבי יוחנן לשיטתו דסבר התם דהיו לו בנים ומתו לא קיים מצות פריה ורביה, על כרחך לא סבר כרבי יוסי דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות, וסבר שפיר דאלמלי וכו’. עיין שם. וזה ניחא לקושיית התוספות, אבל מה שהקשתי עדיין בתוקפו כמובן. אבל לפי דברי הטורי אבן נכון מאוד ומתורץ גם קושיית התוספות דרבי יוסי אמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, וזה יהיה בעתה ולא זכו ומעשה השם הוא ורצונו שיכלו הנשמות בניסן או בתשרי כיון שלא זכו מקודם. אבל רבי יוחנן אמר אלמלי שמרו ישראל ב’ שבתות, ואז יהיו זכאים כי שקולה שבת וכו’, ומיד נגאלו באחישנה, ואין צריר להמתין לא על ניסן ולא לתשרי. כן נראה לעניות דעתי נכון בסייעתא דשמייא.
עקיבא פנחם קארניצער (אב”ד טאלטשווא).
(הנשר יא, סי’ קיט)
הרב עקיבא פנחס קורניצר – נולד בסאראנץ’ (סערענטש)בשנת תרנ”ב (1892), לאביו הרב יואב קורניצר (ב”ר שמואל, בנם של הרב אליהו מפרשבורג והרבנית גיטל בתו של החתם סופר) ולאימו רבקה. בצעירותו למד בעיר מולדתו אצל האב”ד הרב פנחס הלוי ביליצר מחבר ספר “גבעת פנחס”, אחר כך היה תלמידם של ה”דעת סופר” בפרשבורג, הרב משה גרינוולד בעל “ערוגת הבושם” בחוסט והרב מרדכי ליב וינקלר בעל ה”לבושי מרדכי” במאד. רבותיו העריכו אותו מאוד, ובעל “לבושי מרדכי” כתב עליו “האברך הרה”ג חריף ובקי עצור ירא ושלם בנש”ק”.
בסביבות שנת תר”ס נשא לאשה את מרת רייזל בת הרב נתן פייטל רייניץ מקהילת פרעשוב. לאחר נישואיו התגורר בסאראנץ’. בשנת תרפ”ח מונה לאב”ד טולצ’ואִ (טאלטשווא), כממלא מקומו של דודו, הרב שמואל גוטליב שעבר לכהן כאב”ד פאפא.
לאחר כניסת הגרמנים להונגריה גורש הרב עם בני משפחתו ובני קהילתו לגטו אויהעל, ובחודש סיון תש”ד גורשו לאושוויץ. לפי אחת מהעדויות נהרג במחנה פלוסנבורג שבגרמניה. כן נספו רעייתו הרבנית, בנם יואב ובתם מלכה. הי”ד.
דברי תורה ממנו הובאו בכתב העת הנשר, י (קז) כנף יב, סי’ קמ”ח, עמו’ רמג; הנשר, יא (קט) כנף ב, סי’ כא, עמו’ לא; הנשר, יא (קיד) כנף ח, סי’ צג, עמו’ קנה; הנשר, יא (קטז) כנף י-יא, סי’ קיט, עמו’ קפ; הנשר, יב (קיד) כנף ז, סי’ נב, עמו’ 41; קובץ אור תורה, א, סימנים כו, לט, מב, עב, קכא; אור תורה, ב, סימנים טז, נ, קכא; אור תורה, ג, סי’ יז; לקט שושנה, שנה י, סי’ לד, מ. בנוסף נותרו ממנו הרבה חידושי תורה בכתב יד, ובכללם חיבור על תרי”ג מצוות.
תשובות אליו הובאו בספרי לבושי מרדכי, ובספר בית דוד (א) מאת הרב דוד שליסל.
מספר הצפיות במאמר: 48
