קטגוריה: סיון כ

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. בתרגום יונתן, כד חמי משה ענוותנותיה דיהושע קרא משה להושע בן נון יהושע.

והנראה לעניות דעתי שכבר ביארתי לשבועות שהשראת השכינה והדביקות לא יתכן בלי הכנעה וענוה יתירה, וכמאמרם ז”ל שאין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועניו. ולא אאריך כאן כי כבר נתבאר יפה. ועיין בליקוטי אמרים ובע”נ פרשת אמור:

והנה האר”י ז”ל ביאר הפסוק הצילה נפשי משפת שקר, שהוא סוד גלות השכינה ומה שהאדם גורם בחטאו, על פי משל למלך גדול שהיה לו בן שאינו הולך בדרך הישר וירא לנפשו אולי ילך למקום ריקים ופוחזים וילכד ברשתם ויכוהו שם ויבזוהו ויפשטו ממנו בגדי מלכות וילבשוהו בגדים צואים. לזאת יעץ המלך שילך הוא מקודם לכל מקום בא בן המלך, ובהיות שהמלך יכנס קודם יהיה מורא המלך ואימתו על האנשים ולא ירעו לבן המלך. והנה אין בושה וכלימה גדולה להמלך מזה שיצטרך לילך בכל המקומות המגונות והמבוזות עבור בנו, ומבקש מבנו חוסה נא על כבודי וחזור בך.

והנמשל מובן כי כן העבירה היא רוח הטומאה וקליפה גדולה. וכאשר יחטא האדם מכניס נשמתו להטומאה לפי ערך החטא ולא תהיה חס וחלילה תקומה להנשמה. אבל ה’ יתברך ברוב רחמיו וחסדיו הגדולים משרה שכינתו שם, ועל ידי זה יוכל להיות לו תקומה. וזה גלות השכינה, בסוד ומלכותו בכל משלה. ולא עוד אלא שמוכרח להשרות שכינתו קודם שמכניס האדם נשמתו שם, בכדי שבבוא שם הנשמה תמצא שם השראת השכינה. ועל ידי זה יש אפשרות שתהיה לה תקומה ושתהרהר בתשובה ותוכל לצאת משם. עד כאן דבריו.

וזה הכוונה אלמלא הקב”ה עוזרו לא יכול לו, שהקב”ה מקדים להשרות שכינתו שם, על ידי זה יוכל להינצל מעצת היצר הרע, ואם כן מכל שכן מי שיש לו דביקות תמידי בהבורא יתברך שמו ומשיג ממש ישות כבודו והשגחתו בוודאי יתבטל אצלו היצר הרע לגמרי. וכבר הבאתי לעיל שאי אפשר להתקשר ולקבל השראת שכינה בלי ענוה והתבטלות לגמרי. והענוה סגולה גדולה לזה, כי הקדושה אינו דבר נפרד, רק התבטלות לגמרי החלק לכל. מה אין כן הסטרא אחרא אשר הפירוד הוא עניינה.

ובזה אפשר להעמיס בכוונת התרגום, שדווקא על יהושע ביקש ולא על שאר מרגלים, כדי חמי משה ענותנותיה קרא שמיה יהושע, כי על ידי הענוה יוכל להמשיך השראת שכינה וקבלת אור מאור אין סוף בלי אמצעי ועל ידי זה ינצל מעצת היצר הרע. והבן:

(בני משה לפרשת שלח)

---

הרב חיים משה פיש מסטמר, אב”ד ורב בעיירה מאנאשטור שברומניה, נולד רבי אליעזר פיש האדמו”ר מביקסאד-סאטמר הי”ד בשנת תרע”ח (1918). כתביו על התורה, על המועדים וחידושיו לש”ס יצאו לאור ע”י אחיו, הרב נחום צבי, בספר “בני משה” (ח”א יצא יחד עם הספר שם אליעזר. והחלק השני יצא בפני עצמו. ניו יורק תשי”ד) ובשני שערי כרכי הספר הוא כותב עליו “הרב החריף העצום סיני ועוקר הרים, הגדול בתורה ובמעשים טובים. אב בחכמה ורך בשנים הצדיק הקדוש…”.

כל היהודים הכפריים שבנפות נאגי באנה, שומוקוט ומונושטור, הוכנסו לגטו בור פאטק, משם גורשו לאושוויץ בי”א סיוון תש”ד ושם רוב בני הקהילה נרצחו.
הרב חיים משה נספה באושוויץ בכ’ בסיון תש”ד (1944), עם אשתו הרבנית חיה הינה בת בנימין זאב שוורץ, ובניהם בנימין זאב, לאה צירל וישראל.

מקורות: בני משה, דפי עד באתר “יד ושם”, ויקיפדיה.

מספר הצפיות במאמר: 174

וידבר ה׳ אל משה לאמור דבר אל בני ישראל וכו׳,

יש לומר דקאי על הדורש דברי כבושין לעם ישראל, והיינו שדיבר ה׳ אל משה לאמור לאחרים, דבר אל בני ישראל לאמור, ומה יאמר להם להקיצם משינתם, היינו אשה כי תזריע, מלשון אור זרוע לצדיק ווען וועט אויף שאנין בתולת בת יהודא ונהי׳ בבחינת נשואין ולא בבחינת אירוסין, וכמ״ש בתפלה למשה על תהלים מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, הגאולה שלימה במהרה בימינו אמן, וילדה אותיות ״דלי״ ״וה״ מלשון דלו עיני למרום ומלשון דל כבודנו בגוים, היינו שיתרומם אותיות ״וה״ ויהי׳ השם שלם זה יהי׳ עיקר האמירה.

אמנם י״ל אופן בתוך אופן שכתבה התורה הקדושה עצה גם כן לפשפש במעשיו כל חדש אלול, כמ״ש וקדשת אותם לכהן לי, ראשי-תיבות אלול, היינו שצריך לקדש עצמם בכל החודש ולהרבות במצות ומעשים טובים.

לפי מה שאמרו לפרש הפסוק החדש הזה לכם ראש חדשים, ואמרו במדרש הזה זה ניסן, וגם אמרו בגמ׳ שבת (קמ״ז ע״ב) ר׳ אלעזר קרא החרש הי׳ לבם, ומה כוונתו, ואמרתי בדרך רמז לפרש המדרש ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, ומקשה וכי ראשון הוא והלא ט״ו הוא, אלא ראשון לחשבון עוונות, היינו מראשון של חודש אלול תשובו מעוונות, כמ״ש לעיל וקדשת אותם לכהן לי ראשי-תיבות אלול, ובמה אמרתי לקדש מרומז בראשי-תיבות ״אותם״, היינו אלול תשובו מדרכיכם ממצות ועבירות ופשפשו מעשיכם וגם תבדקו תפילין מזוזות, אלול תדברו מעט מזעיר, כמ״ש ׳מוצא שפתיך תשמור׳ והווא ליה למימר ׳תקיים׳ או ׳תעשה׳, אלא שמירה שייך למימר ששומר הדיבור שלא יקלקלו כמ״ש בספר הישר לר״ת קודם שאומר הדבר הוא מולך על הדיבור, וכמ״ש מלה בסלע וכו׳, וכמו שאמרו, אמור מעט, ובזה גופא ועשה הרבה. וגם בשביל זה עשה תורתך קבע, שיהי׳ לך פנאי לקבוע עתים לתורה, וכמו שאמרו, ושמרתם את דברי אז הברית הזאת, יכול להיות נוטר הברית בשלימות. וכמו שכתב בשל״ה הקדוש כל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו וכו׳.

וזה ולקחתם לכם ביום הראשון, היינו ראשון לחשבון עוונות, כי אז מראשון לחודש אלול חושבין קצת מהעבירות לשוב עליהם, פרי עץ הדר שיהי׳ טעם עצו ופריו שוה, עצו היינו המחשבה ופריו הוא המעשה שיהי׳ פיו ולבו שוין, וגם שיהי׳ משגיח אשר גם בניו ידריכם בדרך ישרה, וגם פרי עץ, היינו אפילו המעשים טובים גם כן צריכין לשוב עליהם שלא עשאן כהוגן וגם פרי עץ הדר, היינו להדר בחודש הזה עליו להדר ולחזור על המצות לעשותם כדי להרבות מצות ומעשים טובים, ואמרו כפות תמרים לשון רבים, הוא שיהי׳ לכם אחדות ושלום כאיש אחד בלב אחד, כמ״ש חז״ל כלם יאגדו אלו עם אלו.

והנה אמרו (בר״ה י״א ע״א) בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול וח״א בתשרי עתידין לגאול. ויש לומר דשניהם צדקו יחדיו, לפי מה שכתבנו לפרש הגמ׳ (ר״ה י״ח) דרשו ה׳ בהמצאו אלו עשרה ימים שבין ר״ה ליו״כ, דהנה תשובה קדמה לעולם, וכי הקב״ה המתין ושמר על התשובה עד עשרת ימי תשובה, אלא בכל פעם כשאדם עושה בוודאי תשובה אזי הוי באמת אלו ימים שעושה בהן תשובה עשרה ימים הללו ומשדד המערכות ומחליף את הזמנים להמשיך ולהביא עשרת ימי תשובה בכל עת. ואם כן אם זוכין ועושין תשובה בחודש אלול אז יכול להמשיך שיהי׳ הוא נקרא ניסן, דהטעם כי למה נקרא ניסן אמרו חכמינו ז״ל משום שנעשו בו ניסים לישראל, ואם כן אם ישובו ויגאלו יכול גם אלול להקרא ניסן. וזה כוונת המדרש וידבר ה׳ אל משה לאמור החודש הזה לכם, ר״ת כדי לטהרינו מטומאותינו, לחדש השנה ולאפקיע שכינתא מגלותא, זה העיקר שיהי׳ זה ניסן, לשוב לה׳ אשר הוא העיקר לגאולה שלימה, ואז יעשו ניסים לישראל להיות נקרא בצדק ניסן. אבל באם ישכחו עיקר זה אז יהי׳ נקרא החרש הי׳ לבם, ולא יקרא שמו ניסן.

ונחזור לענינו וידבר ה׳ אל משה לאמור לישראל כמ״ש לעיל, אשה כי תזריע, למתי תזריע אורה של ישראל, ועל פי זה יש לומר אופן בתוך אופן כי בתיבות הנ״ל מרומז השאלה ותשובתה, היינו אשה, מזל בתולה, זה אלול, כי תזריע, היינו לזרוע מצות ומעשים טובים בחדש אלול אשר אז יותר בנקל ומסוגל לתשובה ולמעשים טובים, ואז וילדה זכר, זיא וועט גיווינען זכר, שיזכור ד׳ אותנו ברחמים כי זכר הוא מדת החסד והרחמים אכי׳׳ר:

(שם אליעזר, חלק א)

—

רבי אליעזר פיש היה האדמו”ר מביקסאד וראש ישיבה חשוב בהונגריה. נולד בחורף תר”מ בעיירה מוסיף שבחבל מארמורש לאביו ר’ משה פיש מצאצאי רבי חיים צנזר מברודי ולאמו לאה, מצאצאי השל”ה. למד אצל רבי מרדכי לעוו, אב”ד אינטרדם, ונסמך על ידו לרבנות. התחתן עם לאה אביגיל, בתו של רבי משה זאב ב”ר יששכר בער- הרב מערעד-סינזשארץ, ובזיווג שני נשא את חיה גולדה בת ר’ נחום צבי. לאחר נישואיו עבר להתגורר בסיגט, שם למד בישיבתו של האדמו”ר מסיגט רבי חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, שנחשב למורו ורבו בחסידות, ולמד עם שני בניו, ר’ חיים צבי (לימים, האדמו”ר מסיגט) ורבי יואל טייטלבוים (לימים, האדמו”ר מסאטמאר). היה ידוע כסגפן ופרוש, הרבה בצדקה והיה מאריך מאד בתפילותיו. בשנת תרס”ה (או תרס”ח לפי גרסה אחרת), נתמנה לרב ודיין בעיר נירבוגדן, ויסד שם ישיבה. לאחר מכן נתמנה לרב הכפר ביקסאד, ואף שם הקים ישיבה. בביקסאד גם החל לנהוג באדמו”רות. בזמן מלחמת העולם הראשונה עבר להתגורר בסאטמאר, שם נתפרסם כאדמו”ר בעל מופתים ורבים שיחרו לפתחו. את כל כספי הפדיונות שקבל מחסידיו העביר למטרות צדקה, אף על פי שחי בעוני רב. גם בסאטמאר הקים ישיבה, שמנתה כחמישים תלמידים. היה ידוע כגאון בתורה, וידע בעל פה ש”ס בבלי וירושלמי, רמב”ם וחידושי המהרש”א. יסד בכמה מקומות חבורות ללימוד ש”ס ומשניות, ובחלקן סיימו את הש”ס בכל חודש.

כשהחלה השואה בהונגריה, נעשה ניסיון להבריחו לקולוז’ואר (קלויזנבורג) שברומניה, אולם הוא נתפס והובל לאושוויץ, שם נרצח בכ’ בסיוון תש”ד בגיל 64. לאחר השואה, בנו, רבי נחום צבי פיש המשיך את האדמו”רות בניו יורק שבארצות הברית.

בנו, ר’ נחום צבי, הוציא לאור בניו יורק בשנת תשי”ד את כתבי אביו ששרדו את השואה, וקבצם לספר שם אליעזר. הספר כולל חידושים על התנ”ך, פרקי אבות ודרשות לשבתות וחגים. לספר נספח הקנטרס ‘בני משה’ של בנו, ר’ חיים משה פיש, שהיה רב במאנשטור והמחוז ונרצח עם אביו באושוויץ. הספר זכה להסכמתו של רבי יואל טייטלבוים, ממנה ניכרת הידידות ששררה בינו לבין ר’ אליעזר.

(מקור: אתר ויקישיבה)

מספר הצפיות במאמר: 378