להבות אש קודש, לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה – פרשת ויקרא
כיצד נלמדה קריאה של חיבה מהמלאכים למשה רבינו[1]
הרב מרדכי וינקלר זצוק"ל בספר לבושי מרדכי עה"ת[2] כותב בפרשתנו וזלה"ק:
פירש רש"י לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו, שנאמר (ישעיהו ו' ג' ) וקרא זה אל זה ואמר. וצריך ביאור מנא לן לומר דהקריאה של מלאכי השרת הוא לשון חיבה, שמשם נלמד דגם קריאתו של הקב"ה הוא לשון חיבה.
ויש לומר כי דרך העולם הוא דמי שחפץ לדבר עם רעהו אשר איננו מצוי בקרבתו אלא במרחק מקום, אזי נדרש ממנו תחילה לקראו שיבוא ויתקרב אליו ורק לאחר מכן יוכל להגיד לו את דבריו, אבל אם הוא עומד לידו והוא סמוך ונראה אליו הלא אך למותר הוא לקראו בשמו, ולקריאה מה זו עושה, דאין לו אלא לומר לו את חפצו בלי שום קריאה, ואם בכל זאת הוא קורא לו בשמו אעפ"י שנצב עליו, ודאי אין זה אלא מפני שמבקש להראות לו בזה את חיבתו שהוא חפץ ומרוצה מאוד בקרבתו, והרי מלאכי השרת באומרם שירה הם עומדים יחדיו קרובים זה לזה ואינם צריכים להקדים קריאה לאמירה, ועל כרחך דכל מה שקוראין זה לזה הוא רק כדי להראות רחשי אהבה וחיבה.
ולפי זה יש לומר דהוקשה לרש"י מהו הקריאה שקראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה, הלא זה האיש משה הוא הגבר אשר זכה לקרבת אלקים בכל עת, וכפי שהעיד עליו הקב"ה, בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו וגו' (במדבר י"ב ז'-ח') ומה צורך היה בקריאה קודם כל דיבור ואמירה?! אלא ודאי הטעם בזה כי רצה הקב"ה להראות לו את חיבתו אליו בכל דיבור ובכל אמירה וציווי, כמו שהמלאכים קוראין זה לזה מחמת חיבתם.
קריאה משמעותה הכנה
בפנים יפות לבעל 'ההפלאה' רבי פינחס הלוי הורוביץ (אחיו של רבי שמעלק'ה מניקלשבורג) כתב על דברי רש"י הנ"ל (קריאה לשון חיבה) בתחילת דבריו לספר ויקרא וזלה"ק:
כבר פירשנו ענינו (ראה פרשת כי תשא ל' י"ח) בפסוק היו נכונים ליום השלישי, שכל מצוה צריכה הכנה, כמו שאמרו חז"ל (אבות ב' י"ב) התקן עצמך ללמוד תורה, וע"י זה נעשה כלי מוכן לקבל אור התורה והמצוות…וכן אמרו במשנה (אבות ג' י"ד) חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה. דהיינו שמתוך כך שמודיע להם בתחילה, נעשה חיבה יתירה, שיכולין לקבל את האור. ומזה למדו לכל מקבל מתנה. וזהו שאמרו התקן עצמך וכו' שאינה ירושה לך. כי אף שקיבלו אבותינו את התורה על ידי הכנתם, כמו כן צריך כל אדם לעשות הכנה לקבל חלקו בתורה. והיינו שאמרו חז"ל (תורת כהנים ב' ו') לכל דיבור היתה קריאה, להכין עצמו לקבל אור הדיבור. וכן עשה משה עם ישראל, כדכתיב בפרשת בא (שמות י"ב כ"א) ויקרא משה לכל זקני ישראל…ואולי מה שאמר הכתוב (ויקרא א' ב') דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, נמי הפירוש כן, שבתחילה יאמר להם שידבר עמם, כדי שיכינו את עצמם ויטו את אזנם לשמוע האמירה, שהיא לשון חיבה. עכ"ל ההפלאה.
עפ"י דברים אלו נראה את דבריו של האדמו"ר מפיאסצנא הרב קלמן קלונמוס זצוק"ל הי"ד בספר דרך המלך (שיחות לתורה ולמועדים, פרשת צו תרח"ץ[3]) שעיקר ענינו השפעת התורה על היהודי הלומד אותה, אך עפ"י דברי ההפלאה הנ"ל, השפעה זו תלויה היא במדת ההכנה, וזלה"ק:
…ועמך כולם צדיקים…נצר מטעי (ישעיהו ס' כ"א) – האיש ישראל הוא נצר ממטעי ה', וכמו שלוקחים מאילן גדול ונוטעים אותו, לא די שישאר הנצר בגודלו ובצורתו כפי שלקחוהו מן האילן, רק צריך לצמוח ולהתגדל, ולהעשות מעצמו אילן גדול וממנו יצאו ענפים עלים ופירות, כן איש ישראל צריך להתגדל, שמעצמו יעשה תורה. והשומע תורה מרב או מספר, ראשית כל יכנסו הדברי תורה ששמע או ראה אל קרבו, אבל זה לא די לו, רק צריך להשתנות כולו, ומן מחשבותיו ורצוניו יעלו אילן של תורה. הדברי תורה הם רק כנצר הנטוע או כגרעין שנזרע…
יכול האיש לנסות זאת על עצמו. לא כל הספרים פועלים על כל אחד באופן ישר, אבל כל אחד יש ספר מספרים הקדושים שכאשר מסתכל בו זמן מרובה ובזמנים המוכשרים לו, אז כשחודל מלעיין בספר מרגיש שנתפעל מזה, ומחשבותיו מתפעלות ורצונו מתרגש באופן אחר…לא בלבד שלומד תורה ולא בלבד שמתקרב אליה, רק גם מעצמותו נעשה תורה…אף במי שיש לו תורה, אף השגה בקבלה ובחסידות, יש חילוק בין אם התורה וחחסידות מונחות בו כמו הספרים בארגז, לבין מי שהוא בעצמו נעשה תורה וחסידות. על ההר סיני נעשה כל כך התגלות התורה ואלקותו יתברך, ומכל מקום את התורה לא ההר קיבל, רק איש הישראלי, מפני שבהר היתה רק התגלות המקום, שעל המקום נתגלה, וההתגלות שבאיש הישראלי היא שהוא נתהפך לתורה והארת קדושת אלקים…עכ"ל האדמו"ר מפיאסצנה בעל חובת התלמידים, בספר דרך המלך.
משנתו של רבי אליעזר קב ונקי – התורה הביאתו לתשובה
…או הודע אליו חטאתו…(ויקרא ד' כ"ג)
בספר ויגד משה על מסכת אבות (פרק א' י"ז) כתב הרב משה יהודה כ"ץ[4] זצ"ל הי"ד וזלה"ק:
הרב משה יהודה כ"ץ הי"ד
ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות שם) יתפרש על דרך מה שאמרו (גיטין ס"ז ע"א) משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. ופירשו דמשנתו של רבי אליעזר ק"ב, היינו שנזכרו דבריו ק"ב פעמים במשנה ובברייתא. ולענ"ד יש לפרש עפ"י מה שכתב בזה"ק (ח"ג כ"ג ע"ב) על הפסוק (ויקרא שם) או הודע אליו חטאתו, אורייתא מודעת ליה חוביה. שהיא כמו אם המלמדת ומדרכת את בנה שיתנהג בדרך הישר והרצוי, כן התורה הקדושה מלמדת את האדם ומדריכתו בדרך הישר, והמאור שבה מעורר לבו של אדם, להבין חסרונותיו ולדעת חובותיו (עיין מסילת ישרים ד') והנה החילוק בין מספר תור"ה למספר תשוב"ה הוא ק"ב, שבהם תיבת 'תשובה' יתירה על 'תורה'. וזהו שבחו של רבי אליעזר שהיה משנתו ק"ב, שמשנתו ותורתו היו באופן שתמיד הביאתו לידי תשובה והתעוררות…
ובזה יבואר לא המדרש עיקר, רצה לומר העיקר אינו לשמוע מדרשים טובים ופירושים נאים, אלא המעשה, רצה לומר שיתבונן השומע בעצמו אם יש בו מהמדות טובות הנזכרים במסכת זו, וע"י התורה יתעורר ושב ורפא לו. ויש לרמז דלהכי התחלת התושבע"פ וסיומה באות מ"ם, לרמז על שני ממי"ן הללו, אשר בתחילת שתי התיבות – מדרש מעשה, להורות דמדרש ומעשה כרוכין זה בזה, ועיקר המדרש הוא לבוא לידי מעשה ולשוב בתשובה. עכ"ל הרב משה יהודה כ"ץ זצ"ל הי"ד.
גדלותה של ההשפעה איש על רעהו
וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר. דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽה' מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־ הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם (ויקרא א' א'-ב')
בספר אמרי יהודה לרב יהודה סגל רוזנר[5] מסקעלהיד זצ"ל הי"ד הביא דברי חז"ל בפרשתנו וזלה"ק:
הרב יהודה ליב רוזנר הי"ד
במדרש רבה ויקרא (א' ה') זה שאמר הכתוב (משלי כ"ה ז') כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב [אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ][6]. עוד במדרש [שם שם ז'] משל למלך שציוה לעשות פלטרין על כל דבר ודבר כתב שמו של מלך וכו' אמר המלך עבדי בחוץ ואני בפנים קראו [לו שיכנס לפני ולפנים, כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עשה לי משכן על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו כאשר צוה ה' את משה, אמר הקדוש ברוך הוא כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו לו שיכנס לפני ולפנים לכך נאמר ויקרא אל משה…[עכ"ל המדרש].
אפשר לפרש כי המפרשים דייקי דמתחיל בלשון יחיד 'אדם כי יקריב מכם קרבן' בלשון יחיד, ומסיים 'תקריבו את קרבנכם' לשון רבים. ואפשר כי מבואר בספרים הקדושים אשר החטא של הרשע מביא הרהור של אותו חטא באדם צדיק, וזה היות שישראל המה אגודים זה בזה, ע"י כן מתפשט כח החטא (ובא גם אל צדיק בהרהור). ומובן עתה המדרש מובא בדמש"א [דמשק אליעזר] אדם כי יקריב, אם חטא אדם כאדם הראשון שהתחיל לחטוא היינו שחטא אדם הראשון נתפשט לכל הדורות ועל דרך בחינה זו מתפשט החטא של הרשע להטריד מחשבות הצדיק במחשבות זרות, וזה אדם כי יקריב מכם קרבן, זה שהקריב בלשון יחיד פעם בזה קרבן לרבים, כי ע"י שטיהר חטאו פעל כאילו הקריבו רבים אשר עורר אצלם בכח חטאו, וזה 'מן הבהמה תקריבו את קרבנכם' היינו לשון רבים, והטעם בזה כי אדם יקריב מכם קרבן כדברי המדרש הנ"ל אם חטא האדם כמו אדם הראשון שהתחיל לחטא שחטאו היה רק התחלה כי פעל גם באחרים לכן פועל הקרבן ג"כ בלשון רבים.
והנה מדה טובה מרובה ממדת פורענויות (יומא ע"ו ע"א) שע"י פעולות הטוב יפעיל ההתעוררות הטוב אצל אחינו בני ישראל, כאשר פירש הישמח משה על הכתוב אודה ה' בכל לבב, שע"י השירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה פעל גם שאר בני ישראל. והנה במשכן אשר עשאו בצלאל ואהליאב עפ"י משה רבינו ע"ה הכניסו כח בכל עשיה ועשיה, כמבואר בזה"ק פרשת מצורע דהעושה דבר וקורא עליו שם ה' נשאר רושם הקדושה בו ולהיפך אם נעשה באיסור וכדומה. ויובן המשל של המדרש לעבד שכתב שמו של המלך על כל דבר כי המשכן עשאו כ"כ [כל כך] בכוונה גדולה אשר היה כח הקדושה על כל דבר ודבר וזה שנכתב שמו של המלך על כל דבר.
ואמר המדרש…אדם כי יקריב…כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו' כי אם שהחטא של היחיד משפיל את חבירו ג"כ כאמור למעלה, אבל המדה טובה מרובה לענין שיעלה את חבירו וכמאמר חז"ל (יומא פ"ו ע"ב) אפילו יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו. וזה ויקרא אל משה אדם כי יקריב, ענין קרבנות הוא בבחינת המשכן שנאמר בו ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, שפעל המשכן טובת כל אחד וכמבואר בספרים כן ענין הקרבנות, וקאמר המדרש זה שאמר הכתוב כי טוב אמור לך עלה, הנה מה שמעלים את השני ע"י אמרות קדושות זה הוא יותר טוב וגדל במעלה מהשפילך לפני נדיב, ממה שפועלת ההשפלה ע"י אחרים לפני נדיב, היינו מלשון נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם. עכ"ל הרב יהודה סגל רוזנר זצ"ל הי"ד.
'למדנותה' של חנה בשקלא וטריא עם עלי הכהן
וְשָׁחַ֛ט אֶת־בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י ה' וְ֠הִקְרִיבוּ בְּנֵ֨י אַהֲרֹ֤ן הַֽכֹּֽהֲנִים֙ אֶת־הַדָּ֔ם וְזָרְק֨וּ אֶת־הַדָּ֤ם עַל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙…(ויקרא א' ה')
בספר מאיר עיני חכמים החדש לרב מאיר יחיאל הלוי אדמו"ר מאוסטרובצא זצוק"ל הביאו במדור מיוחד קדשי יחזקאל
רבי יחזקאל הולשטוק הי"ד
שרידי תורתו של בנו הרב יחזקאל זצ"ל הי"ד שעלה על המוקד בשואה. בפרשתנו מביא סוגיה ממסכת ברכות (ל"א ע"ב) בענין שמואל הנביא, האם היה מורה הלכה בפני רבו.
יסוד דברי הגמרא על הכתוב (שמואל-א א' כ"ה) וַֽיִּשְׁחֲט֖וּ אֶת־הַפָּ֑ר וַיָּבִ֥יאוּ אֶת־הַנַּ֖עַר אֶל־עֵלִֽי [לאחר ששמואל גדל, חנה מבקשת לקיים את נדרה והעלתה את שמואל למשכן הוא מקום המקדש באותם ימים עם קרבנות ביניהם שלשה פרים.] שואלת הגמרא משום 'וישחטו את הפר' הביאו את הנער אל עלי? אלא אמר עלי שיקראו לכהן שישחט את הפר. ראה הנער שמואל שעלי מחזר אחר כהן לשחוט את הפר ואמר לו ששחיטה כשרה בזר ולא צריך דוקא כהן. לכן הביאוהו לפני עלי ואמר לו אכן אמרת נכון ששחיטה כשרה בזר, אבל עברת על 'המורה הלכה בפני רבו' ודינו שחייב מיתה. באה חנה וצווחה לפני עלי וַתֹּ֙אמֶר֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י חֵ֥י נַפְשְׁךָ֖ אֲדֹנִ֑י אֲנִ֣י הָאִשָּׁ֗ה הַנִּצֶּ֤בֶת עִמְּכָה֙ בָּזֶ֔ה לְהִתְפַּלֵּ֖ל אֶל ה', אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי…(שמואל-א' שם כ"ו כ"ז) ע"כ עפ"י הגמרא בברכות.
שואל הרב יחזקאל האלשטוק[7] מאוסטרובצא זצ"ל הי"ד: וכי משום דהתפללה אל הנער הזה יפטר ממיתה, סוף סוף הוא הורה הלכה בפני רבו וחייב מיתה?!
ונראה לי דהנה איתא בזה"ק [בזהר הקדוש] פרשת נשא (קכ"ד ע"א) דשחיטת כהן פסולה[8], והסברא בזה הוא דהנה איתא במסכת קדושין (כ"ג ע"ב) אמר רב הונא בריה דרב יהושע, הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו מצי עבדי. והקשו שם בתוספות (ד"ה דאמר) וז"ל תימה דמשמע הכא דפשיטא ליה, ובמסכת נדרים (ל"ה ע"ב) בעי הני כהני שלוחי דרחמנא הוו או שלוחא דידן, ולא איפשיטא. ואמאי לא מייתי התם הך מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע למיפשטא?
ותירץ הרשב"א (קדושין כ"ג ע"ב ד"ה דאמר) דהתם במסכת נדרים מיירי בעבודות הכשרות בזר, כגון שחיטה והפשט וניתוח, דאנן נמי מצינן למעבד ומשום הכי בעי הגמרא שם אם הכהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא, אבל הכא מיירי בעבודות דאינן כשרות אלא בכהן כגון קבלה וזריקה וכיוצא בזה, דאנן לא מצינן למעבד. ומשום הכי פשיטא ליה לרב הונא דכהנים שלוחי דרחמנא, והסברא הוא דבדבר שאן הישראל יכול לעשות בעצמו אז מרחמין עליו מן השמים ועושים שליח בעבורו כדי שיהיה לו כפרה, אבל דבר שיכולים לעשות בעצמו מחוייבים לעשות בעצמו ולא לסמוך על אחרים, וזו סברת הזה"ק דשחיטת כהן פסולה, דעל הישראל מוטל לעשות בעצמו אותן העבודות שיכול בעצמו לעשות.
[חוזר לענין חנה ועלי, ומסביר הקשר לענין הקרבן]
והנה התפלה הוא במקום קרבן ואנו רואים שחנה לא בקשה מעלי שיתפלל בעדה, אם שהיה עלי אדם גדול וכהן גדול וקרובה תפלתו להתקבל יותר מתפלת חנה, אעפי"כ לא עשתה זאת מפני שסברה כסברת הזה"ק דכל מה שאדם בעצמו יכול לעשות מחוייב לעשות בעצמו, ומשום הכי התפללה בעצמה לפני ה' ועלי היה רק שומר את פיה היינו ששמר את תפלתה שתעלה השמיימה, ומזה רואים שגם עלי הסכים לסברא זו שאדם מחוייב לעשות בעצמו מה שאפשר לו לעשות ולא ע"י שליח, וזהו שאמרה חנה אל עלי אל הנער הזה התפללתי, היינו התפללתי בעצמי ואתה שמרת את פי והסכמת לזה שיותר טוב שאני בעצמי אתפלל, נמצא דבזה כבר הורית דשחיטה טוב יותר לעשות בזר ולא בכהן והדבר כבר הלכה פסוקה מאתך, וא"כ אין בזה חיוב של מורה הלכה בפני רבו. עכ"ל הרב יחזקאל האלשטוק זצ"ל הי"ד.
הגליון נלקט ונערך בחסד ה' יתברך ע"י יהודה יעקב ברקאי
[1] הלימוד בגליון לקיים מצות בוראי יתברך. לעילוי נשמות הורי היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק ז"ל (חבה) אשתו זהבה בת רבקה ז"ל, ובנם משה יצחק ז"ל. הרב דוד ב"ר חיים (פוקס) זצ"ל, אוד מוצל מאש הרב סיני יצחק הלוי בן הרב שמעון (אדלר) זצ"ל. אהובה לאה בת הרב שמעון יבלחטו"א (קלרמן) שלומית בת יהודה (מן) ז"ל, יהודה הי"ד בן הרב מרדכי יבלחטו"א (דימנטמן).
[2] הספר לבושי מרדכי עה"ת ומועדים בשני כרכים יצא לראשונה מכת"י ע"י הרב יצחק פנחס פריינד (ברוקלין תשע"ט)
הרב מרדכי לייב וינקלר (תר"ה-תרצ"ב) מגדולי רבני הונגריה בתקופה שלפני השואה, נחשב מעמודי ההוראה. למד אצל תלמידו של החת"ם סופר הרב יצחק אהרן לנדסברג זצ"ל, ושרשי תורתו ושיטתו של החת"ם סופר נקבעו באישיותו. תשובותיו בהלכה נכתבו בשו"ת לבושי מרדכי שיצא לאור עוד בחייו. בתשע"א יצאו מחדש כל חלקי השו"ת בד"כ. כמו"כ חידושיו למסכתות הש"ס נערכו אף הם מחדש.
[3] שיחה זו נערכה עפ"י מכתב ששלח האדמו"ר מפולין לרה"ח [רב החסיד] הרב ראובן גשייד ז"ל, שעלה לארץ ישראל. השיחה נמסרה לעורכי הספר ע"י בנו הרב נחמן גשייד ז"ל.
[4] הרב משה יהודה כ"ץ זצ"ל הי"ד שימש ברבנות בקהילת סערדהאלי בהונגריה, נסמך לרבנות ע"י גדולי דורו, ביניהם הרב מרדכי לייב וינקלר זצ"ל (דבריו הובאו לעיל), הרב שמואל ענגיל הגאון מראדושמילא. כתב יד של ספר זה ניצל באורח פלא ונדפס לראשונה בתשע"ג. המחבר עלה על המוקד באושויץ בכ"ז בסיון תש"ד, יחד עם משפחתו וכן עם אביו הרב אשר אנשיל כ"ץ הי"ד (אותו יום ובאותו מקום הועלו על המוקד גם סבי יהודה בן נחום הי"ד וסבתי לאה בת יום טוב הי"ד, הוריה של אמי ז"ל) אך דברי תורתו ממשיכים להתבדר בעולם, ביניהם ספרו על הלכות פסח ויגד משה, וכן על התורה. את הספר על מסכת אבות הוציא לאור בן אחיו של המחבר. (בספר עה"ת מפורטים שמות צאצאיו שנספו עקד"ה.)
[5] הרב יהודה סג"ל רוזנר מסעקלהיד שברומניה (תרל"ז-ו' בסיון שבועות תש"ד) נכד של הרב דוד דייטש בעהמ"ח אהל דוד. אביו הרב מאיר יששכר בער זצ"ל שהיה גדול בתורה ביראה ובמעשים טובים, הוא אשר גדלו ולימדו בשנותיו הצעירות ולמעשה עד הקמתו את ביתו כפי שכותב בעצמו בתחילת ספרו אמרי יהודה על סוגיות הש"ס. כבר בילדותו כשעסק בתורה ולא הבין כראוי סוגיה מסוימת, היה מתחנן בדמעות שה' יתברך יאיר עיניו בתורתו. בהיותו כבן י"ד שנים אמר שיעור לפני תלמידים בישיבה. היה מפליג במעלת המחדש חידושים בתורה וכתב בתחילת ספרו שמלבד החיוב על כל אדם מישראל להוציא לאור חלקי תורתו השייכים לנפשו כמובא בספרים בנגלה ובזהר הקדוש, הרי שיש ללמוד את ההלכות ממקורם בשרשם, לכן כותב בהקדמתו 'נתתי אל לבי בכל הלכה אשר שרשיו מרובים, להתבונן בטעמן ונימוקן של הראשונים והפוסקים ממקורם בש"ס וליתן מעט תבלין משלי…יראתו שקדמה לחכמתו באה לידי ביטוי בעבודת הלב זהי תפלה, בה היה מתפלל בכסופין וגעגועין כתנוק המתחטא לפני אביו. ביחוד ארך אצלו זמן קריאת שמע. ספירת העומר וברכתה, היה אומר בקול שאגה.
ממקום מושבו בעיר סעקלהיד הריץ תשובות לשאלות שנשאל. בניו של הדברי חיים מצאנז זי"ע פארוהו ושבחוהו עד למאוד (האדמו"רים האחים הרב שלום אליעזר מראצפערט, ורבי ישעיהל'ה מטעשחוב, שנים זכר צדיקים לברכה הי"ד). כן נכנס ללקוט מפירות הפרד"ס המתוקים ונסתרים בעסקו בתורת הרשב"י וכתבי האריז"ל. אור שמשו זרח על פני תבל עד שעלה האשמדאי הגרמני ימ"ש, וביום הראשון של שבועות ו' בסיון תש"ד עלתה נשמתו בסערה יחד עם אשתו ושבעת ילדיו הי"ד. השאיר ספר חידושיו על סוגיות הש"ס שהספיק להדפיס בחייו (תרפ"ח), סוגיות עמוקות ביניהן: בעניני ביטול ותערובות, אין מבטלין איסור לכתחילה, וכן כתב בהרחבה בסוגיית מצות מכונה ומצות מצוה, והלך וחיזק יתדותיו של האדמו"ר מצאנז הדברי חיים זיע"א שיצא נגד כשרותן כידוע בחוגי החסידים בעיקר. ספר שהכין 'בחינת ישראל' שהוא לקוט וקצור מכמה מאות ספרים של תלמידי ותלמידי תלמידים של הבעש"ט זיע"א אך הוא כנראה עלה למרומים יחד עם מחברו, מעט גרגרים ממנו נדפסו בספרו למסכת אבות. חידושיו עה"ת הם משיירי קונטרסים של חיבורו כנדפס בשער: נדפס מעצם כתב יד קדשו אוד מוצל מאש, בדרך נס והובא לארץ הקודש בשנת תש"ל… וכן דרשותיו למועדים שיצאו בשני כרכים לראשונה בתשל"ה ובשנית בההדרה חדשה בתשס"ה.
תולדותיו שנכתבו בגליון זה נערכו עפ"י הקדמת הספר דרשות רבינו האמרי יהודה מסעקלהיד ימים נוראים וסוכות (בו דרשות גם משנות של תמרות עשן ואש בשואה).
[6] וזה לשון המדרש (ויקרא רבה א' ה'): רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתר קרא (משלי כה) כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב וגו', ר"ע מתני לה בשם ר"ש בן עזאי רחק ממקומך ב' ושלשה מושבות ושב עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה שיאמרו לך רד. מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד. וכן הלל אומר השפלתי היא הגבהתי הגבהתי היא השפלתי, מה טעם (תהלים קיג) המגביהי לשבת המשפילי לראות, … באהל מועד עמד לו מן הצד א"ל הקדוש ברוך הוא עד מתי את משפיל עצמך אין השעה מצפה אלא לך תדע לך שהוא כן שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה ויקרא אל משה.
[7] הרב יחזקאל הלוי האלשטוק זצ"ל הי"ד (תרמ"ז – י' בטבת תש"ג) בנו של האדמו"ר מאוסטרובצא הרב מאיר יחיאל האלשטוק זצוק"ל. בצעירותו למד אצל אביו, כשאביו נכנס לדבר אתו בדברי תורה לא ישב על כסא, אלא עמד וסמך עצמו על השולחן. בהיותו בן י"ח נשא לאשה את מרת ביילא מירל בתו של רב נפתלי ממעליץ, שש שנים המשיך לשקוד על תלמודו בבית חותנו, כשהתמדתו באה לידי ביטוי בין השאר במיעוט שינה, עד שלעיתים לא שכב לישון כלל, אלא שתקפתהו שינה היה שוכב לשעה קלה ומתעורר כעבור זמן קצר וחוזר לתלמודו. בהיותו בן כ"ג שנים התמנה לרבנותו הראשונה, ובי"ט באדר תרפ"ח לאחר פטירת אביו הגדול נתמנה כממלא מקומו באוסטרובצא כשאלפי חסידי אביו נוהים אחריו. האדמו"ר משה יחיאל הלוי אפשטיין אדמו"ר מאוז'רוב (אש דת, ובאר משה עה"ת) שהכירו סיפר כי בתחילה לא היה בעל כשרון ותפיסה, והרבה כרים הרטיב בדמעותיו כדי להשיג חכמה, ואח"כ זכה וצלחה עליו הרוח ונהיה כגאון בתורה. בכל חייו תפלותיו היו עמוקות ארוכות עטופות בדמעות הלב, את תפלת 'אהבה רבה' לפני קריאת שמע אמר במשך כשעה שלימה. וכן אמירת שיר השירים בערב שבת קודש היה אומר בקולות רמים, את 'נשמת כל חי' בשבת קודש היה אומר במשך כשעה ובבכיות גדולות. פעם נשאל מדוע תפלותיו נאמרות ב'קולות וברקים', תשובתו היתה משום שמגרונו בוקעים קולותיהם של יהודים כאובים שהתחננו שיתפלל עבורם, אם כן אין זו תפלתו הפרטית של יחיד, אלא של יהודים נוספים.
בעת 'עריכת שולחנו' אמר דברי תורה רבים. על דברי חז"ל במשנה (ברכות ה' א') אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש …אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. היה מבאר: מדוע המשנה הביאה שתי דוגמאות כה רחוקות, מלך ונחש? תשובתו מלאת עומק ויראה טהורה היתה, לכאורה כשהאיש מתפלל ורואה שאעפי"כ יש לו ח"ו יסורים, הלא יכול לאבד חלילה את האמונה והבטחון, לכן אומרת לו המשנה אפילו נחש, היינו יסורים על עקיבו לא יפסיק, רק ידע שהמלך שואל גם עכשיו בשלומו, והכל מושגח בהשגחה פרטית.
בפרוץ מלחמת העולם השניה שהה בדיוק בוורשא שהופצצה ע"י הצבא הגרמני ימ"ש, ורק לאחר חודשים רבים הצליחו להחזירו לעירו אוסטרובצא. שם הנאצים הארורים התעללו בו וגזרו את חצי זקנו, המצב התדרדר עד שלבסוף בט' בטבת תש"ג הגיע ראש הגסטפו הארור למקום אליו הועבר הרבי (צאזמיר) ודרש שיוציאו אליו את הרבי, אחרת ישרוף מאתים יהודים חיים. הרבי הגיע אליו כדי לנסות, למנוע רציחתם של יהודים רבים, והושאר תחת השגחה קפדנית של ראשי הקהילה שיכולים לקחת את הרבי, אך עליהם להחזירו למחרת, אחרת יפיק זממו. הרבי הבין שאלו שעותיו האחרונות הלך לטבול במקוה שהיה עטוף בקרח והכין עצמו לעלות על המוקד. למחרת לבש את הקיטעל ועמד ואמר סליחות, וידוי, 'על חטא' כשהגיע הרוצח של הגסטפו בבוקר עמדו כעשרים אנשים והתחנננו שיקח אותם במקום האדמו"ר. הארור אמר להם, כרצונכם, גם אתם תועלו על המוקד. האדמו"ר הוצא לרחובה של עיר ובכיכר בית הכנסת הוצא להורג ע"י הרוצח, לאחר מכן נצטוו עשרים היהודים לכרות לעצמם קבר אחים, והם נורו ועלו עם רבם בסערה השמיימה. אשתו וכל שמונת ילדיו מהם חמישה נשואים עם משפחותיהם עלו בסערה השמיימה, שני בנים צעירים בשנות בחרותם, ואחותם בתו היחידה כולם עלו על מזבח קדוש ה' ולא נותר ממשפחתו זכר. רק שרידי תורתו שנאספו יחד עם כתבי אביו, והוכתרו בשם 'קדשי יחזקאל' כנזכר לעיל במאמר.
עפ"י הספר אספקלריה המאירה בעריכת משה חנניה רפאל גלאזיוס הוצאת עמודי שש (ירושלים תשע"ט).
[8] בספר הפנו לתחילת הפרשה שם הביאו הערה ארוכה בסוגיה זו של שחיטת כהן עפ"י דברי הזה"ק הנ"ל (נשא קכ"ד ע"א והביאו פירוש אור החמה (הרב אברהם אזולאי סב סבו של החיד"א) על דברי זהר אלו, והאריכו עוד בענין.
