קטגוריה: תשרי טו

שלום וברכה מאלקי המערכה לבני היקר הרב הותיק מו"ה שלמה נפתלי נ"י.

שאלתך שאלת חכם אם תברך בזימון עם הנערים המנוערים מן המצות ואינם שומרים שבת קדש ואפשר דאפילו בפרהסיא מחללין שבת.

הנה המגן אברהם סי' קצ"ט ס"ק ב' כתב ופשוט דמי שהוא רשע בפרהסיא ועובר עבירות וכל שכן מומר דאין מזמנין עליו, דלא גרע מעם הארץ בזמן התלמוד. וכתב הפרי מגדים על זה היינו בעובר עבירות הרבה, הא משום חדא עבירה דוקא נדהו, הא לאו הכי מצטרף, כבסעיף י"א ומאוכל טבל י"ל בשוגג. עד כאן דברי פרי מגדים.

והנה לכאורה דברי פרי מגדים צריכים עיון מה כוונתו להקשות מאוכל טבל, הלא באמת אין מזמנין עליו, כמבואר במתניתין ריש פרק שלשה שאכלו. ועל כורחך כוונת פרי מגדים מה קא משמע לן מתניתין, פשיטא הלא אפילו אם עבר שאר עבירות שלא בשעת אכילה, מכל שכן באוכל איסור, אמנם יש לומר דמגן אברהם כתב דרק מי שהוא רשע בפרהסיא ומתניתין לא איירי בפרהסיא.

שוב ראיתי שט"ז סי' קצ"ו הקשה גם כן דאי מתניתין איירי במזיד פשיטא דאין מזמנין עליו, והקשה שם בלבושי שרד הלא לא עבר בפרהסיא. ותירץ דכיוון דאכל לפני שני אנשים הוי פרהסיא, יעויין שם. וזה צריך עיון דפרהסיא לא נקרא רק בפני עשרה, כמבואר ביורה דעה סי' ב'. וגם הפרי מגדים הרגיש גם כן בעצמו על דברי טו"ז. וזה לשונו במשבצות זהב סי' קצ"ו מה שאמר דמשנה שנים שאכלו מיירי בשוגג, דבמזיד רשע הוא. יש לומר דמה בכך כל זמן שלא נדוהו מזמנין עליו, כבסימן קצ"ט סי"א. עד כאן לשונו. ופלא דבסימן קצ"ו השיג בעצמו על טו"ז דאין קושיא מטבל ובסימן קצ"ט הקשה בעצמו קושיא זו.

ונראה דיש לומר דשפיר הקשה טו"ז דהנה הפרי מגדים באשל אברהם סי' נ"ה ס"ק ה' כתב להכעיס בדבר אחד הרי הוא כעכו"ם ואין מצטרף, ובסי"א כתב עבריין מצטרף, מיירי לתיאבון, הא לאו הכי לא.

ומעתה לפי דברי פרי מגדים בלהכעיס הוי כעכו"ם ואינו מצטרף, רק בלתיאבון מצטרף. ומעתה יש לומר דרק מומר לתיאבון, אבל בטבל דחטה אחת פוטרת הכרי ובידו לתקן ולאכול היתר ואפילו הכי אוכל טבל, אם כן כל אוכל טבל להכעיס הוא, ושפיר הקשה טו"ז באוכל טבל במזיד פשיטא דאינו מצטרף לזימון, ועל כורחך מיירי אוכל בשוגג. ומיושב קושית פרי מגדים ולבושי שרד על הטו"ז, ועולין יפה דברי פרי מגדים סי' קצ"ט, והבן.

אמנם אמרתי לחקור דצדקו דברי הלבושי שרד, דאף תלתא הוי פרהסיא, דפליתי סי' י"א כתב דרמב"ם סבירא ליה פרהסיא לא דצריך עשרה בני אדם, רק בעשותו בפרהסיא הרי מגלה דעתו להפקיר עצמו ולפרוק עול. ובשבועות דף כ"ה ברש"י ד"ה והוא כתב דמידי דידעי ביה תלתא בני אדם הוי מפורסם,

אמנם האליה רבה אורח חיים סי' שפ"ה כתב דאם הוא בוש לפני אדם גדול ונמנע מלחלל שבת בפניו, אפילו עשה לפני עשרה, הוי רק מחלל שבת בצנעה. ויש מקור לזה בעירובין ס"ט. והנה ודאי לעניין שחיטה ומגע יין קשה לסמוך על דברי אליה רבה, אבל לעניין זימון בשלשה יש לסמוך על דברי אליה רבה באלה הנערים המנוערים, שהמה בושים לפני אדם גדול, להצטרף עמהם לזימון. אבל באלו שפותחים חנותם בשבת קדש בוודאי אין להצטרף לזימון.

אמנם אם יושבין בשולחן שלשה קלים והרביעי הוא ירא ה', פשיטא דמברכין בזימון, דהם בעצמם מחויבין בזימון, וכמו בעם הארץ דרק תלמיד חכם אין מזמן עמהם, אבל העמי ארץ אפילו בזמן הש"ס בעצמם מחויבין לזמן. וכן מבואר בשיטה מקובצת ברכות שם. ואפשר דנותן להם רשות שהם יזמנו, וכן נראה מלשון שיטה מקובצת דהנה יזמנו ולא התלמיד חכם.

ומדברי מגן אברהם נשמע אגב אורחא דהאידנא מזמנין על עמי הארץ, כדי שלא יהיה כל אחד בונה במה לעצמו, כמבואר בתוספות ברכות וטור ובית יוסף סי' קצ"ט, אבל עם אלו שעוברין עבירות בפרהסיא אין לנו לחוש ופרשו עצמם לגמרי.

ונאמר לי שבספר תו"ח חדש דכתב דכיון דמזמנין על עם הארץ נקל גם כן לגבי עוברי עבירה כדי שלא יפרשו, ובעניות דעתי הלא מפורש ממגן אברהם דאינו כן, ועל כורחך דטובה הוא לנו שיפרשו המחללים שבת בפרהסיא להכעיס. וה' יצילנו מיצר הרע ומחבר רע ומפגע רע, ויברכנו בשלום בתורה ובגוף ובמאודינו יחד ויתרומם קרן תורה הקדושה וקרננו במהרה בימינו אמן.

דברי אביך מייחל לישועת ה' ודורש שלום תורתך,

הק' נתנאל במו"ה יחיאל הכהן פריעד ז"ל.

(שו"ת 'פני מבין', אורח חיים, סי' מ)

---

הרב החסיד ר' שלמה נפתלי הכהן פריד הי"ד, מהעיר ווראנוב (סלובקיה), נולד בסביבות שנת 1883 לאביו, הרב נתנאל הכהן פריד אב"ד ב' אויווארש מחבר הספר 'פני מבין', ולאימו, מרת פעסל.

ר' שלמה נפתלי התחתן בזיווג ראשון עם מרת עלקא בת הרב חיים גראס, ובזיווג שני עם מרת אסתר בת הרב יחזקאל מאנדל. נולדו לו ששה ילדים. לפרנסתו עבד כסוחר.

אחיו הגדולים היו הרב יחיאל מיכל והרב עוזר, ואחיו הקטנים היו ר' יוסף חיים אלימלך, ר' יששכר בער והרב עזרא הי"ד. אחותו גיטל הי"ד הייתה אשת הרב שלמה ישראל קליין הי"ד, שהיה רב וראש ישיבה בסעליש.

אחיו, הרב יחיאל מיכל כתב עליו בהקדמתו לספר 'פני מבין' על התורה: ולאחי היקר הרב המופלג יו"ש חו"ב וכו' מו"ה שלמה נפתלי שליט"א'.

אביו הזכיר את חידושיו בשו"ת 'פני מבין' או"ח סי' מ, ק וקעה, ושם יו"ד סי' יט, פב, קטו ורמח.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה בווראנוב ובנאד טופלאו.

ר' שלמה נפתלי והרבנית אסתר נהרגו עקה"ש במחנה השמדה בט"ו בתשרי תש"ה (1944).

אשת נעוריו, מרת עלקא בת הרב חיים גראס, נהרגה עקה"ש בכ"ה בתשרי תש"ה (1944).

נספו גם ילדיו ר' יצחק, ובנותיו מלכה וגיטל ומשפחתם.
שרדו ילדיו ר' נתנאל (נתן) (עלה לארץ ישראל והתגורר בקרית ביאליק), ר' אליהו משה (היגר לעיר מלבורן שבאוסטרליה, ונפטר בשנת תשס"ה), ופערל אשת ר' יוסף זלמן ניימאן (עלתה לארץ ישראל, התגוררה בעיר בני ברק ונפטרה בשנת תשס"ז)

בעת פטירתו של ה'נועם אלימלך' זי"ע ראו האנשים שעמדו אצל מיטתו מסביב לו, איך שבכל פעם הוא פותח את עיניו ומביט ומתבונן על האנשים העומדים לפניו וסוגר את עיניו בחזרה', כאילו מחפש הוא את מישהו. 'כן כמה פעמים'. והרב ר' יצחק אייזיק מספרין היה אז נוסע על דרכו לליזנסק.
ברגע בואו, פתח הרב הקדוש את עיניו, ואמר לו: 'וואס האט איר אייך אזוי לאנג געזוימט' (למה התמהמת כל כך?) "איך ווארט שוין אויף אייך לאנג" (אני מחכה לך מכבר!) "ומיד יצאה נשמתו הקדושה בטהרה".

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך, בשם אבי זקינו הצדיק ר' חיים ארליך אב"ד סוואליווע, בתוך 'ר' יצחק אייזיק מקאמארנא' עמו' 29-28)

הרב הצדיק ר' חיים ארליך אב בית דין של העיר סוואליווא סיפר כי כשהוא היה כבן עשר, לן בבית אביו, הצדיק הקדוש רבי יצחק אייזיק מקאמארנא, שהיה בדרכו לחתונת נכדו, ר' משה'לי אלטאטאטר בזידיטשוב.'עבודתו בלילה היתה עד להפליא. דרכו בקודש, כשהלך לישון, שני הגבאים היו ניעורים אצלו ועמדו הכן עם ספר ומים. והוא שכב על מיטתו והתחיל לומר פסוקים ומאמרים בגמרא ומדרשים עד שישן, ולא היה כחצי שעה שהקיץ משנתו. וברגע הקיצו, מיד נתנו לו המים ונטל ידיו והתחיל שוב לומר פסוקים ומאמרים כנ"ל עד שישן שנית. וגם כן בזמן מה, ויקץ משנתו, ותיכף ומיד נטל ידיו והתחיל שוב לומר כנ"ל. וכן היה כמה פעמים. והכל ביחד היה ישן לערך שתים-שלוש שעות. ואחר כך ויקם על רגליו לעבודתו הקדושה, ויקץ משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה. ועסק בתורה עד אור הבוקר'.

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך, בתוך 'ר' יצחק אייזיק מקאמארנא' עמו' 86-85)

רבי צבי, בנו של רבי יצחק אייזיק מספרין, העמיק בחכמת הקבלה ונפשו דבקה בתורת הנסתר. לעת זקנתו, קודם פטירתו, כתב לגאון הקדוש רב שר שלום רוקח מבעלז ש'טמורין אצלו רזין דרזין, סודות התורה, מילי דלא שמעתן אוזן מעולם… ואין לו למי לגלות אותם. ונתקרב עת ישוב לגן עדן העליון, ולכן מבוקשו שיבוא אליו, שיודיעו ויגלה לו'. והאדמו"ר מבעלז השיב 'שמפחד ליסע, שמתיירא שלא יאבד מדריגתו ולא ישיג מדריגת הקדוש האלוקי מזידיטשוב'.

(מתוך מכתב מאת הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך בשם אבי זקינו הצדיק ר' חיים ארליך אב"ד סוואליווע, בתוך תלפיות, ז, חוברת ב-ג-ד, עמו' 514)

---

הרב יוסף שמואל שמלקא ארליך – הולנדר הי"ד, משושלת האדמו"רים רבי צבי הירש מזידיטשוב, מהר"ם מלינסק ובעל באר מים חיים, נולד בשנת תרס"ט (1909) לאביו, האדמו"ר רבי יהודה ליב (יודע'לע) מנירעדיהאז (שנקרא בשם משפחת אמו, 'הולנדר'), בן האדמור רבי חיים ארליך מברעזנא אב"ד סוואליווע חתנו של הצדיק רבי יוסף כ"ץ הולנדר אב"ד אמסאנא.

הרב יוסף שמואל שמלקא התחתן עם חיה רבקה בת הרב נפתלי צבי אונגר הי"ד מבארדיוב (בן האדמו"ר רבי משה אליקים בריעה אונגער אב"ד דומברובה, וחתנו של האדמו"ר רבי משה הלברשטאם מבארדיוב), ונולדו להם עשרה ילדים.

הרב היה חסיד נלהב ובר אבהן, למדן עצום, גדול בתורה, חריף ובקי, ירא ושלם, חכם מחוכם ובעל הוראה מובהק, מתון ושקול, נעים הליכות ואהוב לבריות. התגורר מספר שנים בנירדהאז, כיהן כאב"ד ריגליץ, ובתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת תרצ"ט, התקבל לכהן ברבנות בבארדיוב, ועבר לשם עם משפחתו. הרב סבל רבות מהתנכלויות השלטון הסלובקי ונהרג עקה"ש עם רעייתו ושמונה מילדיו באושוויץ בט"ו בתשרי תש"ה.

רק שתים מבנותיו, פיגא וטובה, נצלו. אחר המלחמה עלו הבנות לארץ ישראל. והתיישבו בקבוץ יסודות, של פועלי אגודת ישראל: פיגא ציפורה שנישאה לר' מנדל בריקמן, וטובה שנישאה לר' דוד באש.

תשובות אליו: גבעת הלבונה (מאת דודו, הרב נפתלי הירץ בומבך), נה-ס; מנחת יחיאל (מאת הרב אלטר יחיאל נבנצאל), ח"ב, כ, קלט, ח"ג: קטו.

בספר מלאך רפאל בשם הבעל שם טוב, שעשרה רועים נפקדו על ישראל קודם התגלות מלכות מלך המשיח, הלא המה נביאים שופטים או זקנים מלכים כהנים תנאים אמוראים נשיאים גאונים רבנים והאחרונים הם הצדיקים. וישאל השטן מה זה מנהיגים הצדיקים, הלא כל ישראל מחויבים להיות צדיקים, כמו שנאמר "ועמך כלם צדיקים". וישיבו לו, שתהיינה כתות חסידים, וכל כת יהיה לה ראש ומנהיג אשר יקראו לו בשם "צדיק", והוא יורם דרכי החסידות ועבודת ה' יתברך. והבין השטן שלא טוב הדבר עבורו, ואמר שיחגור עצמו בכל כחו לחרחר ריב ומדון בין כתות החסידים שלא יתאחדו בשום אופן, שכל כת ידברו עתק על המנהיג של כת השניה ויבזו אותו תמיד, ויסברו שעושים מצוה רבה. עד כאן. והמשכיל יבין איך שיצרא דמחלוקת בוער מאוד וביותר בלב החסידים וזאת מעכב את הגאולה (ע"כ).

אמרו חז"ל, מחלוקת אחת דוחה מאה פרנסות.

הרב הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע אמר, במקום ששני יהודים מריבים זה עם זה ומזלזלים זה את זה נטמא זה המקום סביבם עד ב' מאה אמה ותיכף נתמלא זה השטח קליפות ושדים משחיתים ומזיקים, ומזיק לעומד שם. עד כאן לשונו הקדוש.

בא וראה כמה קשה מחלוקת, כל העוזר במחלוקת הקב"ה מאביד זכרו (מדרש רבה במדבר פרשה יח).

אמר רב, כל המחזיק במחלוקת עובר משום לא יהיה כקרח וכעדתו (מדרש רבה ).

מחלוקת, לאותיותיה נדרשת: מ' מכה, ח' חרם, ל' לקוי,  ק' קללה, ת' תועבה (ילקוט).

בית שיש בו מחלוקת, סופו לחרב. אבא שאול אומר, מחלוקת בית דין, חורבן עולם (מסכת דרך ארץ פרק ט).

אתם נצבים היום, מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם עתיד להאיר לכם אור עולם. אימתי, בזמן שתהיו כלכם אגודה אחת. בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים שמא יכול לשברם בבת אחת, ואלו נוטל אדם אחת אחת אפילו תינוק יכול לשברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כלם אגודה אחת (מדרש תנחומא נצבים).

בעונש דור הפלגה, וכי איזה קשה של דור המבול או של דור הפלגה. אלו לא פשטו יד בעיקר, ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו. ואלו נשטפו, ואלו לא נאבדו מן העולם. אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם, ודור הפלגה היה שלום ביניהם, שנאמר "שפה אחת ודברים אחדים", למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום (רש"י נח).

בשנאת חנם כתיב "לא תשנא את אחיך בלבבך", והוא שורש כל הרעות. ראה מה גרמה שנאת יוסף לאחיו. ועל שנאת חנם אנו בגלות הארוך הזה מכל הגליות שהיו בסבת עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים בבית ראשון. וכשם ש"ואהבת לרעך כמוך" כולל קיום כל התורה, כך השנאה להיפך לעבור על כל התורה (ד"כ).

במדרש "האספו ואגידה לכם", רבנן אמרי ציוה אותם הזקן על המחלוקת. אמר להון, תהון כלכון באסיפה אחת וכו', נעשו בני אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה. עד כאן לשונו.

פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום. שהקב"ה יקרא לישראל פעם בשם אב, ופעם בשם שר. והדבר הגורם לישראל שיקרא יתברך להם אב או שר הוא השלום, שאם יש שלום ביניהם, אז יקראו לו "בנים", ואם חס וחלילה יש מחלוקת ביניהם, נקראים לו "עבדים" והוא להם לשר (מהגה"ק רא"ד מבוטשאטש).

מחלוקת נקראת "מצה", מפני שכל מחרחר ריב  נדמה לו שעושה בזה מצוה, אבל באמת היא עבירה. ולכך אות וא"ו, שהיא אות משם הויה, חסירה, שמחלוקת היא מסטרא אחרא (ישמח משה).

(הדעה והדבור, יהי שלום בחילך)

—

הדיין ומורה הההוראה במיהלוביץ (נאג'-מיחאלי, מיכאלובצה. אז הונגריה. כיום סלובקיה) הרב עזריאל יחיאל רובין  (מחבר הספרים עצי יער, שדה יער, שדה העיר ובית יער), הוא אביהם של הרבנים שמואל הי"ד, גדליה הי"ד ויהושע ז"ל.

הרב שמואל נולד בסביבות שנת תר"ס (1900),היה חתן של הרב משה גרינברגר ז"ל, ותלמיד מובהק של ר' צבי הירש דיק ז"ל ושל הרב שמואל דוד אונגר הי"ד אב"ד טירנאו ונייטרא. בין שתי מלחמות העולם שימש כמגיד בקהילת מיכאלובצה והסביבה, ובדרשותיו הטיף לגדור את פרצות הדור ומכשלותיו. לשם כך אף הדפיס את ספריו: אשרי המחכה (תרפ"ח), הדעה והדבור (תרפ"ח), חומת הדת (תרפ"ט), זוהר דעת (תר"צ),קיצור ספר אבן בוחן (תרצ"א),  קומי אורי (תרצ"א), לקוטי שמואל (תרצ"ב), מעשי נסים (תרצ"ב), תרי"ג מצות (תרצ"ד), עמודי עולם (תרצ"ה), ספר המצות – ביידיש (תרצ"ה), תשועת עולמים – ביידיש (תרצ" , תשמ"ד, תשמ"ח), צלותא דאברהם (תרצ"ו), שערי שלום וברכה (ת"ש), שערי ישועה (ת"ש) ותקנת השבים (ת"ש). את חידושי האגדה מעזבונו של אחיו הרב החסיד והפרוש ר' יהושע ז"ל, שנפטר בדמי ימיו ללא צאצאים ביום י"ח טבת תרצ"ד, הדפיס הרב שמואל בשנת ת"ש בספר דברי יהושיע.

ידיד נעוריו, הרב ישראל יעקב דוידוביץ', כותב עליו: "צדיק תמים ופרוש מן העולם הזה. תמיד הלך כשעיניו כבושות בקרקע ולא יצא מתוך ד' אמות שלו. בעל מוסר, ורבים השיב מעוון. הוציא לאור סידור תפילה וכמה קונטרסים בתורת המוסר. לא נהנה מן העולם הזה אפילו באצבע קטנה". (ספר זכרון לקהילת מיכאלובצה, תצלום 41).

בפתיחת ספרו "הדעה והדבור" כתב מקצת מתולדותיו:

חסדי ד' אזכיר תהלות ד' על כל החסד והטובה אשר מעודי גמלני, ושם חלקי בין יושבי בית המדרש ומעלות בגורל יושבי קרנות הצילני, כי בן אחד עשר שנים הייתי בעת הלקח ממני אאמו"ר זצ"ל ונשארתי בלי מנהל ומורה דרך ישר, ולבי עלי דוי מאין יבא עזרי והחכמה מאין תמצא. וסמוך לאותה הפרק נפרצה מלחמות העולם והלכתי זמן רב עבר ובטל ונחבאתי לברוח מחברי שלמדו אתי תורה שלא ישאלוני באיזה לימוד אני עוסק. ואל ד' בצרת לי קראתי ויענני, והצלחני במסחרי בשבועות אחדים, וקיימתי מאמר רבי נהוראי הוי גולה למקום תורה. ושם ראיתי שפל ערכי בתורה נגד חברי וגילי שאבותם עמדו בעזרם. וגם שם לא שקטתי ויסר יסרני ד' זמן זמנם טובא ונפשי ערגה וחמדה לישועה מצרה הכפולה צרות הנפש והגוף צרורה. וקבלתי עלי אם יושיעני ה' ואזכה לקצת ידיעה בתורה כחברי וגילי ורפואת הגוף ישלח ד' לי ממרום אעבדהו ביראה ואהבה. ועתה שקרבני ה' יתברך לעבודתו ללמוד עם בחורים וברפואת הגוף יעטנו, אודה לד' בכל לבבי ובתוך רבים אהללנו, בד' תתהלל נפשי ישמעו ענוים וישמחו. אבל נדרי לא קיימתי. ונפשי יודעת אשמותי ואולתי. ורעה תחת טובות וחסדים גמלתי, ומה אשיב לד' על כל תגמילוהו אמרתי, ובמה אקדם ואכף לאלהי מרום.

בזמן מלחמת העולם השניה נכלא הרב במחנה הריכוז והעבודה סרד. הרב נרצח באושוויץ בסביבות א' סוכות תש"ה. כן נרצחו רעייתו ושני ילדיהם, ואחיו הרב גדליה עם רעייתו וילדם. הי"ד.

תלמידו הרב הקדוש רבי יחיאל מיכל מיכלוביטש, הידוע כ"רבי מיכל'ע" מזלאטשוב-נתניה זצ"ל, הלך בדרכי המוסר של רבו, והוציא שוב לאור בשנת תשמ"ו חלק מספרי רבו.