להגנת כבודם של שני גדולי ישראל, אשר כבודם שכן בעיר פראג / הרב ד"ר שמעון אדלר הי"ד
איגרת מזויפת של ה'נודע-ביהודה' נגד ר' י. אייבשיץ
הזיוף נתגלה באמצעות בדיקות כימיות וקאליגרפיות
במלאת עשרים שנה להרצחם במחנה ההשמדה אושויץ של הרב ד"ר שמעון אדלר ורעיתו הי"ד (שהיה רב ואישיות חינוכית מפורסמת בפרג צ'כוסלובקיה) ועם זאת היסטוריון ומנהל הארכיון הגדול שעל יד הקהילה היהודית – הננו מפרסמים מאמר שפרסם לפני שלשים שנה בפרג בשפה הצ'כית. המאמר תורגם ונמסר לנו על ידי בנו הרב סיני אדלר, רבה של אשדוד.
מאז פטירתו של הרב ר' יונתן אייבשיץ זצ״ל, חוזרת ועולה לפרקים אותה עלילה ישנה בדבר מכתב כביכול ששלח אל אחד מגדולי התקופה, מכתב אשר ממנו ניסו להסיק מסקנות חמורות בדבר אמונותיו ודעותיו. מכתב זה, אשר כונה בפי מתנגדיו "איגרת הרוזן", שימש כלי בידי מבקשי רעתו להטיל דופי בדמותו ובשמו.
כבר בדורו עוררה האיגרת פולמוס חריף, אך גם אז נמצאו חכמים ויראי שמים אשר הטילו ספק באותנטיות שלה. בדורות האחרונים, ובעיקר במחקר המודרני, נבדקה האיגרת מחדש באמצעים מדעיים, וביניהם בדיקות כימיות של הדיו והנייר, וכן בדיקות קאליגרפיות מדוקדקות של כתב היד.
מן הבדיקות עולה בבירור כי אין המדובר בכתב ידו של ר' יונתן אייבשיץ, לא בצורת האותיות, לא בלחץ הכתיבה ולא בהרכב הדיו. יתר על כן, הנייר עצמו אינו תואם את סוגי הנייר שהיו בשימוש במקום ובתקופה שבהם נטען כי נכתבה האיגרת.
עוד הוברר כי חלק מן הביטויים הלשוניים המופיעים באיגרת אינם מצויים כלל בכתביו הידועים של ר' יונתן, ואף אינם תואמים את סגנון הלשון הרבני של זמנו. עובדה זו מחזקת את ההשערה כי מדובר בזיוף מאוחר, שנעשה במכוון כדי לחזק טענות פולמוסיות.
החוקר שעסק בבדיקות אלה מציין כי הזיוף נעשה במיומנות לא מבוטלת, אך עדיין ניתן היה לגלות בו עקבות ברורים של יד זרה. לפיכך, אין עוד מקום להסתמך על איגרת זו כמקור היסטורי אמין.
סיכומם של דברים: "איגרת הרוזן" אינה אלא זיוף, ואין בה כדי לפגוע בגדלותו התורנית ובדמותו הרוחנית של ר' יונתן אייבשיץ, אשר שמו ויצירתו עומדים איתנים מעל לכל עלילה.
בתחילת המאה השבע־עשרה למספרם היתה העיר פרג מרכז גדול ללימוד התורה. מכל ארצות אירופה היו מתכנסים לכאן, כל יהודי הצמא לדבר ה', למרות מצב מלחמה באותה תקופה ותנאי כלכלה קשים ששררו אז, לא חשכו יהודי פרג שום עמל ותקציב כדי להחזיק תלמידי תורה וישיבות ולקיים בני תורה מבחינה כלכלית. המהר"ל מפרג יסד כאן בתי מדרש רבים, אשר בהם שקדו על התורה והתעמקו בה.
בשנת תצ"א הגיע לפרג מעיר קראקא אברך צעיר שהצטיין בשכלו החריף ובזכרונו הגאוני והועמד בראש של אחד מבתי המדרש והוא בן עשרים ואחת שנה בלבד. שמו, אשר נודע אחר כך לתהלה בעולם כולו, היה רבי יהונתן אייבשיץ. משנה לשנה גדל מספר תלמידיו, אשר התפעלנו מדרך לימודו וממידותיו הנעלות. דרך לימודו היתה מוכרת ונתקבלה בעולם התורני וכן חכמיו חן ראו בו אחד מגדוליהם. בשנת תקכ"א עזב ר' יהונתן את פרג וכעבור עשר שנים היה לרבה הראשי של קהלות אה"ו (אלטונה, המבורג, וואנדסבק).
כידוע קם שם כנגדו המתנגד הידוע של תנועת המקובלים, ר' יעקב עמדין בהאשימו את ר' יהונתן בכתיבת קמיעות, אשר בהן כאילו מרומז שמו של שבתי צבי. להאשים גדול הדור כר' יהונתן אייבשיץ שהיה מודה במשיחיותו של שבתי צבי היה דבר מחריד ביותר. האשמה זאת הציתה אש מחלוקת גדולה בהרבה קהלות ישראל. ראשי קהלת המבורג העמידו רבים מגדולי התורה על רגליהם שאלו יחוו דעתם ברבים על צדקותו של רבם הנערץ.
ר' יחזקאל לנדאו ('הנודע ביהודה') אשר באותה תקופה היה רבה של יימפולה, נתבקש אף הוא להביע דעתו בזה. את גלוי דעתו סיים בעל 'הנודע ביהודה' בזו הלשון: 'כבודו של רבי יהונתן חייב להיות לנו מקודש ככבודה של תורה וכבודו של הקב"ה. נהיה רחוקים ביותר על מנת להאשימו בבגידה בדתנו. מי שיעיז לפגוע בכבודו של הגאון ר' יהונתן יושם בחרם…'
מתוך גילוי דעת זה ברורה ביותר עמדתו של ר' יחזקאל לנדאו בנוגע לאישיותו של ר' יהונתן אייבשיץ.
בשנת תקל"ד עלה ר' יחזקאל לנדאו על כס הרבנות בפרג והוא אז בן ארבעים ואחת שנה. כארבעים שנה כיהן במשרה זו. הוא זכה בפעליו להערכה והוקרה רבה ביותר. את כל כחו ורוחו הקדיש ללימוד התורה ומפעלו הענקי, 'נודע ביהודה', העמיד אותו בשורה הראשונה של גדולי התורה וההלכה מתקופות רבות. גם בחכמת הקבלה היה בקי, למרות שהיה ידוע כמתנגד גדול.
בתחילת שנת תק"מ הגיש ר' יהונתן אייבשיץ על ידי השגריר הדני בקשה לחצר המלכות בוינה שירשו לו לחזור לפרג. ר' יהונתן היה אז בגיל למעלה משבעים והמתח הרוחני והנפשי שהיה נתון בו נתן את אותותיו במצב בריאותו. בפרג היו רבים מידידיו הנאמנים ולכן רצה לחיות כאן בשקט את שארית ימיו. כאשר נודע לר' יחזקאל לנדאו שברצונו של ר' יהונתן לשוב לפרג, נפוצה שמועה כאילו הוא, 'הנודע ביהודה', שלח איגרת לקיסרית מריה טרזה ובה בקשה שיסרבו למלא מבוקשו של ר' יהונתן. לפי שמועה זו כאילו האשים ר' יחזקאל את ר' יהונתן באורח חיים 'בלתי מוסרי' ונוסף לכך שחידש את תורת השקר של שבתי צבי. בתור נימוק אישי הוסיף ר' יחזקאל לנדאו באגרתו, שאין באפשרותו לגור בעיר אחת עם אדם אשר הושם בחרם, שאם כן, יגרום הדבר לריב בלתי פוסק ולערעור מצבם התקין של יהודי פרג. פרסומה של האגרת הזאת עורר בעולם היהודי סערה גדולה. הדבר גרם שהחלו לעורר ספקות גם באישיותו של ר' יחזקאל לנדאו.
כותבי קורות חייו ומכבדיו של ה'נודע ביהודה', החוקרים, גוטמן קלמפרר, פרופ' ד"ר י. הירש, קמלה"ר הביעו ספקות באמינותה של האיגרת הזאת. האגרת עברה דרך ידים רבות עד שהגיעה לידי הארכיון של הקהלה היהודית בפרג, שם הנני מנהלה. בגלל טעמים היסטוריים ופסיכולוגיים גם יחד הייתי משוכנע שהאגרת מזויפת. התקשרתי עם מומחה גדול לגרפולוגיה, מר וילי שנפלד ובקשתי ממנו לקבוע מבחינה מדעית אם חתימתו של ר' יחזקאל לנדאו, המופיעה בסוף האגרת היא באותיות עבריות והן באותיות לטיניות, היא אמיתית או לאו. לצורך ההשוואה היו תחת ידו של מר שנפלד שתי חתימות עבריות אמיתיות של ר' יחזקאל לנדאו וכן מסמך חתום על ידו באותיות לטיניות. אחרי השוואה של החתימות הללו והגדלתן, התברר באופן מוחלט השוני שביניהן. בחתימה שמופיעה באגרת בולטת במיוחד הצורה המהוקצעת של האותיות. כמו כן ישנם כמה שנויים בולטים לעין בין שתי החתימות האמיתיות לבין זו שבאגרת. מעניינות ביותר הן התוצאות של הבדיקה המיקרוסקופית שעברו החתימות וכן בדיקה בקרניים אולטרה־סגוליות. החתימה באגרת אינה כתובה בצורה ספונטנית, כי אם מצוירת ובמקומות רבים היא מתוקנת. בחתימה באותיות לטיניות בולט במיוחד השוני. בעוד שבחתימה האמיתית האותיות מחוברות אחת לשניה, הרי בחתימה באגרת האותיות הן נפרדות. אמנם במקום אחד מופיעות באגרת שתי אותיות מחוברות, אולם הדבר שקוף ביותר, שהחיבור הזה נעשה אחר כך. גם הצורה הגראפית של האותיות אינה זהה והזייפן לא טרח אפילו וכתב את האותיות ל' המופיעות פעם בתחילת התיבה ופעם בסופה באותה צורה. למרות שר' יחזקאל בעצמו הקפיד לכתוב בתחילת התיבה ל' גדולה ובסופה קטנה.
התברר ללא צל של ספק, שהמסמך הזה הוא זיוף גס. חקר היסטורי ובדיקה מדעית השלימו כאן זה את זה כדי להאיר את החשיכה היסודית שאפפה את התקופה ההיא וכדי להציג לפני העולם כולו את אישיותו הטהורה של ר' יחזקאל לנדאו במלוא טהרה.
המטרה של הסברי אלו היא לסתור באופן סופי את טענתו של ההיסטוריון גרץ האומר: 'אם יש צורך בהוכחה להראות את טיבו של אייבשיץ – הרי ניתן לנו הדבר על ידי האיגרת הזאת'.
כל הרכילויות של האנשים הרחוקים מיראת אלוקים מסביבו של גדול התורה והיראה ר' יהונתן אייבשיץ חייבת להיהרס ולהפך לאפר מוחלט.
מחקר מודרני תרם כאן תרומה נכבדה להגנת כבודם של שני גדולי ישראל, אשר כבודם שכן בעיר פרג.
(הצפה, 10.07.1964, עמ' 5)
הרב ד"ר שמעון הלוי אדלר הי"ד נולד בשנת 1884, לאביו הרב בנימין זאב הלוי אדלר ולאימו דלה, בכפר דוברה וודה, בדרום הרי בוהמיה. בשנים 1897-1901 הוא למד תורה בטופולצ'אן (Topolcany). עד שנת 1905 הוא למד בסמינת הרבנים בפרנקפורט אמיין שבגרמניה (ואולי אף בבית המדרש לרבנים בברלין), בה הוסמך לרבנות. על פי שיטת 'תורה עם דרך ארץ', הוא למד בשנים 1905-1908 באוניברסיטות וירצבורג וגיסן. הרב עבד כמורה בבית ספר יהודי בבאזל שבשוויץ במקביל להשלמת לימודיו באוניברסיטה. בשנת 1913 קיבל הרב שמעון תואר 'ד"ר לפילוסופיה' מאוניברסיטת באזל, ועבודת הדוקטורט שלו עסקה בתולדות יהודי העיר מילהאוזן.
במלחמת העולם הראשונה הוא שירת כרב צבאי. בשנים 1915-1916 הוא כיהן גם כרבה של סטנקוב (Stankov).
הרב שמעון התחתן עם מרת רייזל בת הרב סיני שיפר, הרב הראשי בעיר קרולסריה בגרמניה ומחבר שו"ת 'סתרי ומגיני'. בנם, יקותיאל חיים, נפטר בהיותו בן ארבע עשרה .
לאחר שעבר להתגורר בפראג, כיהן שם כמחנך בבית ספר תיכון, והקים 'תלמוד תורה של יום ראשון', ללמד תורה לילדי הקהילה היהודית אשר למדו בבית הספר הכללי בשאר ימות השבוע. הוא עבד כרשם וכמנהל הארכיון הקהילה היהודית בפראג, עד לשנת 1920 וחקר את היסטוריית יהדות בוהמיה ואלזס. בין השנים 1918-1921 ומשנת 1928, הוא כיהן כרב בעיירה הסמוכה זברסלב (Zbraslav). בשנים 1921-1926 הוא עבד כמורה בבתי ספר יהודיים בעיר אנטוורפן שבבלגיה. בשנות ה-20 וה-30 כיהן הרב כחבר המועצה העליונה של איחוד הקהיללות הדתיות היהודיות בבוהמיה.
הרב שמעון אדלר כיהן גם כרב בית הכנסת הגבוה בפראג, ותיעד את החומרים הארכיוניים ואת החפצים בעלי ערך היסטורי בבתי הכנסת.
בכ"ז באדר א' תש"ג גורשו הרב, רעייתו ובנם סיני-יצחק לגטו טרזינשטט. בהמשך נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. (אחד המקורות מציין את הגירוש כחמישה עשר חודשים לאחר הגעתם לטרזינשטט, ומקור אחר כתב שגורשו לאחר כשנה). הרב סבא שמעון ורעייתו רייזל נספו במחנה ההשמדה אושוויץ בכ"א ובכ' תמוז תש"ד. (תאריכים אלו צויינו בידי המשפחה, יש שהציעו תאריכים אחרים).
שניים מבניהם שרדו:
- הרב סיני יצחק אדלר, משנת תשי"ד היה ר"מ בישיבת כרם ביבנה, משנת תשכ"ב רבה של אשדוד, ומשנת תשמ"ב כיהן כראש כולל אברכים במבשרת ציון. הוא שרד את גטו טרזיינשטט, את מחנה אושוויץ, ואת מחנות הריכוז מאוטהאוזן וגונסקירכן. בשנת תש"ו עלה לארץ ישראל, ולמד בישיבת 'חברון' ובכולל 'בית זבול'. בשנת תשי"ד מונה לראש מתיבתא בישיבת 'כרם ביבנה'.
- מתתיהו אדלר, עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ט על מנת להיות סטודנט להיסטוריה ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. הוא כיהן כמנהל משרד הרישוי המחוזי בירושלים, כמפקד משטרת ישראל במחוז ירושלים, כראש העיר באר שבע, כמנכ"ל אוניברסיטת בר-אילן וכשגריר ישראל בשווייץ.
בשנת תשנ"ד, במלאת חמישים שנה להרצחם של הוריהם, הוציאו האחים לאור קובץ לזכרם, בשם 'הורינו: מצבת זכרון להורינו הקדושים הרב ד"ר שמעון ורייזיל אדלר זצ"ל … נספו בימים כ'-כ"א בתמוז תש"ד בגיא צלמוות אושוויץ'.
בית משפחת אדלר בכפר דוברה וודה שופץ ושוחזר, ומשנת תשנ"ד הוא משמש כיום כמוזיאון יהוד על שמו של 'ד"ר סימון אדלר'.
