אין בעולם יותר משיש בהלכה / הרב אברהם יצחק בלוך הי"ד
ד' אמות של הלכה
ישנם גדולי תורה שמציינים את תכונתם בתור מסגורים בד' אמות של הלכה. ולנו נדמה לפי זה, כי דבר אין להם עם הוויות העולם ואינם מעורבים בדעת עם הבריות. דווקא ע"י התורה הכרתו מתרחבת ונוגעת אף ברשעים וברחוקים ביותר, משום שגם מעשי הרשעים והרשע נאורים רק באור התורה בבהירות יסודית ומקפת.
מצינו בחז"ל חשש שמא יאמרו הרמאים כי אין החכמים בקיאים במעשה ידיהם. זאת אומרת בקורת תהיה אם לא יבינו החכמים במעשה ידי הרמאים. על כורחך הגיעו לידי הבנה זו על ידי לימוד התורה, המגלה אף את הפינות האפילות בנפש האדם. וגם במה שחכם לא היה יכול לדעת מצינו "איבעית אימא מרביה יליף ליה ואיבעית אימא 'סוד ד' ליראיו'". ואדרבה, תלמיד חכם הצופה על הכל על ידי אספקלריה של התורה, רואה כל דבר כפי מהותו הנכונה. "אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד" – היינו כי אין בעולם יותר משיש בהלכה, והיא היא ההגדרה האמיתית של הפרט והכלל בבריאה, למקומו, שעתו ונשמתו, כפי רצון הבורא. אם כן המציאות המצטיירת מן ההלכה היא היא המציאות האמיתית שאין בה אלא רצון היוצר. כן השקפתנו על כל עניין ועניין צריכה להיות כפי שזכינו ללמוד מפי הבורא ברוך הוא על ידי תורתו. בה במדה שמחשבתנו תהיה תורנית, נהיה קרובים לגוף האמת.
לפי זה מובן מאליו כי הד' אמות אינן שטח צר, אלא העולם ומלואו נכלל בהן. אין לך דבר בעולם שהתורה אינה דנה עליו ומקפת אותו.
אין להקב"ה בעולמו כי אם ד' אמות ההלכה – בורא עולם אינו מוצא בעולמו כי אם ד' אמות של הלכה בלבד. בה ורק בה נמצאת ההערכה של ענייני העולם כלו. לכן זה שמשקיף על החיים מתוך דברי ההלכה, זוכה לראות נכונה.
אשרי הזוכה לדור בד' אמות ההלכה. בתחומן לא ישלטו פגעי הזמן שירגיזוהו ממנוחתו. באשר הכל מוצא את ההלכה בתורה, ועל ידה יוסיף לראות את משפטה: "אחת שאלתי מאת ד'… שבתי בבית ד' כל ימי חיי… כי יצפנני בסכו" – כל ימיו המצא ימצא צפון בסתר אהלה, על כן ירא בהמיר ארץ. נכון לבו בטוח בד'!
(מתוך "דרכה של תורה" בתוך הספר "שעורי דעת")
הרב אברהם יצחק נולד בשנת תר"ן (1890) לאביו רבי יוסף לייב בלוך, שהיה רבה של טלז, וראש ישיבת טלז, ולאמו מרת חסיה לבית גורדון. בשנת תרפ"א (1921) החל הרב אברהם יצחק בלוך לכהן כראש ישיבת טלז, ומשנת תר"ץ (1930) נתמנה גם לאב"ד ורבה של טלז. תחת הנהגתו גדלה הישיבה ופרחה ומספר תלמידי המכינה והישיבה היה קרוב לארבע מאות. התלמידים אהבו אותו כאהבת בנים לאביהם.
עוד בימי עלומיו נודע כעילוי, בעל הבנה עמוקה בהלכה וחוקר מעמיק באגדה, ומימיו לא מש מאהלה של תורה. בעמל התורה ובהתמדת לימודה ראה את עולמו בחייו. הוא היה מגדולי תנועת המוסר והוגיה והיה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ובתנועת "יבנה". לרב ולרעייתו מרת רסיה לבית דניס נולדו שבעה ילדים.
עם כניסת הרוסים לליטא ביולי 1940, נסגרו על ידם כל הישיבות שם. תלמידי ישיבת טלז התפזרו ברחבי המדינה, אך המשיכו ללמוד בחמישה סניפים שהתנהלו במחתרת במספר ערים שונות. הרב בלוך המשיך לדאוג להם גם בתנאים הקשים ששררו אז.
הצבא הגרמני נכנס לטלז בתאריך 26.6.1941, וכבר למחרת גורשו היהודים מבתיהם, רכושם נשדד, והם נכלאו ברפתות ובאסמים באחוזת רייניאי ועונו שם בעבודת פרך. בי"ט בתמוז (14.7) באו למחנה גרמנים וליטאים והחלו להתעלל ביהודים לעיני קהל של תושבי טלז שצפה במחזה. באותו היום ולמחרתו נרצחו ביער כל הגברים היהודים שהוחזקו באחוזת רייניאי, ובהם גם יהודים מעיירות וכפרים סמוכים. בין הנרצחים בכ' בתמוז תש"א (15.7.1941), היו גם הרב בלוך וכל חברי הנהלת הישיבה והמכינה, עם כל הרמי"ם וחברי "כולל הרבנים". הי"ד.
לאחר שבוע הובלו הנשים והילדים למחנה גירול ושוכנו שם בצפיפות גדולה עם נשים וילדים מיישובים סמוכים. הם גורשו משם ב- 30.8.1941. 500 נערות ונשים צעירות הוצעדו ונכלאו בגטו בטלז, וכ 1500 הנותרות נרצחו בידי ליטאים. ב 24-25.12.1941 גורשו הנשים שנותרו בגטו טלז ונרצחו ליד אחוזת רייניאי. הי"ד.
אודים מוצלים מיצירתו הספרותית של הרב, דרשותיו וחידושיו, מופיעים במספר ספרים.
מקורות: אודים עמ' 160, אתר רבנים שנספו בשואה, דברים לזכרו בספר הגאון רבי אליעזר גורדון, דפי עד, אנציקלופדיה של גלויות, בספר יזכור לקהילת טלז. וראה אודותיו גם בספר "אישים שהכרתי" מאת הלל זיידמן.