קטגוריה: טבת ב

ישמחו היראים ויגילו השלמים, בראותם יחד, אמרי נועם מלאים זיו ומפיקים נוגה, נובעים מנחל איתן, וממקום קדוש יהלכו, אשר השאיר אחריו ברכה כבוד אדוני אבי זקני ידיד ה' וידיד נפשות ישראל, הרב הצדיק המפורסם בוצינא קדישא חסידא ופרישא חכם עדיף מנביא תפארת ישראל והדרת ישורון כבוד קדושת מו"ה דוד זצללה"ה. הן המה קצות דברות קודש אשר דרש לפני ידידיו המקשיבים שהסתופפו בצלו והשכימו לחצרות קדשו לשמוע דברי פי חכם חן. ואף כי רבו אמריו הנעימים אשר אמר מדי שבת בשבתו, כי היה פה מפיק מרגליות, כאשר שמעתי באומרים לי מהאנשים אשר הכירו אותו והטו אזן לשמוע דברי אלקים חיים מפה קדשו אשר שכל בחכמה, אולם ברוב השנים אשר חלפו עברו משנת תר"ח אשר כבוד אדוני אבי זקני זצללה"ה נקרא אל על, ואדונינו דוד נתבקש לישיבה של מעלה זה כחמשה וארבעים שנה, נאבדו הכתבים ונתפזרו אחת הנה ואחת הנה, וזה המעט אשר מצאתי יגעתי וסדרתי את הדברים אחד אל אחד לחבר את האוהל, ואמרתי להעלותם על מזבח הדפוס לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, והני מילי מעלייתא יתאמרו משמיה, ויהיה נייחא נפשיה לאותו צדיק, למען יהיו שפתותיו דובבות, כמאמר דוד המלך עליו השלום (תהלים סא,ה) 'אגורה באהלך עולמים'. ואל יפלא בלב אנשי הדעת מדוע לא נדפסו אלה הדברים ונתאחר הדבר עד כי לא נשאר כי אם מעט מזעיר ממאמריו היקרים עד שכמעט נשכח זכרון דוד, ובדור הזה מתי מספר הם אשר ידעו אותו ואשר שמעו שמע דודץ אולם אנכי הרואה כי מאת ה' היתה זאת ומאתו היתה נסבה, ומקום הניחו לי מן השמים ללקט אמרותיו הטהורות ולבנות בית דוד. וקראתי את שם הספר היקר הזה 'צמח דוד' בשמו הקדוש ובשם אביו הוא אדוני אבי זקני הקדוש מו"ה מנחם מענדיל זצוקללה"ה, כי 'צמח' בגימטריא 'מנחם'. זכותם יעמוד לנו להגן עלינו מכל פוקה ומכשול ויתרומם קרן ישראל במהרה, את צמח דוד עבדו מהרה לנו יצמיח וקרנו תרום בישועתינו באמת, באמור לציון מלך אלהיך ונבנתה עיר על תלה למענו ולמען דוד עבדו במהרה בימינו אמן.

דברי נכדו המחבר לכבוד זקנו הרב המחבר
אברהם יהושע העשיל האגר אבד"ק זאבלטוב

(צמח דוד, הקדמת נכד המחבר, המו"ל)

---

רבי אברהם יהושע העשיל האגר, רב העיירה זאבלטוב (במחוז איוואנו-פרנקיבסק שבאוקראינה) והאדמו"ר השני בחסידות דאמיטש (מגזע חסידות קוסוב), נולד בשנת תרל"א לאביו, רבי יוסף דוד נוישטאדט (האגר), ולאימו, מרת גיטל בת רבי מנחם מנדל הגר מדאמיטש, בנו של רבי דוד האגר האדמו"ר מזאבלטוב (בן רבי מנחם מנדל מקוסוב, וחתנו של רבי משה לייב מסאסוב).

עוד בצעירותו התייתם רבי אברהם יהושע העשיל מאביו, וגדל בבית סבו, רבי מנחם מנדל הגר מדאמיטש. לאחר פטירת זקנו, מילא רבי אברהם יהושע העשיל את מקומו כאדמו"ר מדמיטש. בנוסף מונה לכהן כרבה של העיירה זאבלוטוב, לצידו של קרוב משפחתו רבי משה (ב"ר מנחם מנדל, ב"ר יעקב, ב"ר דוד) האגר מזאבלטוב.

רבי אברהם יהושע העשיל ואחיו הרב יצחק מאיר הביאו לדפוס בקאלאמייא את הספר 'צמח דוד', בשנת תרנ"ג (1893), את הספר חיבר אבי סבם, רבי דוד מזאבלטוב. רבי אברהם יהושע העשיל האגר הוסיף הקדמה לספר זה.

הרב אברהם יהושע העשיל התחתן עם מרת שרה בת רבי מרדכי ליטוואק. לאחר שהתאלמן, התחתן בשנת תרס"ז עם מרת חנה דרוהוביצ'ר.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כאשר הייתה העיירה זאלבטוב בחזית הלחימה זמן רב ויהודים רבים מתו שם מטיפוס הבהרות, הצליח רבי אברהם יהושע העשיל לנדוד לעיר אובר-ווישא שבהונגריה, וגר שם בבית גיסו, רבי חיים שמואל טסלר. בתום המלחמה חזר הרבי לזאבלטוב, וחסידים רבים הסתופפו בבית מדרשו. הרבי שלט בפולנית ובאוקראינית, והתפרנס מניהול רישומי מרשם האוכלוסין של היהודים עבור השלטונות.

במהלך מבצע ברברוסה, נכנסו לעיירה כוחות הצבא ההונגרי, החרימו שם את רכוש היהודים ולקחו יהודים לעבודות כפייה, ואוקראינים מקומיים התעללו ביהודי העיירה. בחודש 09.1941 הועברה השליטה בעיירה לידי הגרמנים, שהטילו על יהודי העיירה גזירות שונות, והגבירו את עבודות הכפייה.

הנאצים ערכו את אקציה הראשונה בעיירה ב'זאת חנוכה', ב' בטבת תש"ב (22.12.1941). שוטרים גרמנים ואוקראינים פשטו על העיירה, וריכזו את היהודים בשוק המקומי. כמאה יהודים נרצחו בעיירה, ובהם חולים ותשושים שנורו במיטותיהם. במהלכה אקציה זו הצליח הרבי להסתתר, אך כשראה הרבי שבני קהילתו נלכדו, הוא בחר להצטרף אליהם וצעד בראשם לעבר בורות המוות, שנחפרו באתר הסמוך לעיירה.

באקציה זו נרצחו כאלף יהודים בבורות הירי, וחלקם נקברו חיים. בין הנספים היו רבי אברהם יהושע העשיל, בני משפחתו ובני קהילתו, ובהם בנו הרב יוסף דוד האגר (מנכבדי קהילת אובר-ווישא) וחתנו, רבי מרדכי אשכנזי מקאליש (בנו של ראב"ד העיירה קאלוש שבגליציה) שכיהן כדיין ומו"ץ בדאמיטש,
למחרת, חייבו הנאצים את היודנרט בעיירה לשלם להם סכום כסף גבוה, עבור כיסוי עלויות הקליעים ששימשו לרצח היהודים.

אחיו ואחיותיו של הרבי היו:

• אחיו, הרב יצחק מאיר כיהן כרב ואב"ד בעיירה רוז'נוב הסמוכה לזאבלטוב, בערך משנת תרנ"ה. בימי מלחמת העולם הראשונה עבר לגור בעיר וינה, שם כיהן ברב בית המדרש 'בעלז'. לאחר שהנאצים ספחו את אוסטריה, הצליח הרב לעלות לארץ ישראל, וכיהן כרב מושב הזקנים שעל יד 'עץ חיים' בירושלים. הרב יצחק מאיר נפטר בי"ח באלול תש"ט.
• אחותו, שבע, נישאה בזיווג ראשון לרבי שלום הגר מדמיטש (בנו של רבי ברוך הגר מויז'ניץ), ובזיווג שני לרבי יחיאל שמחה ווייך מיוגלניצה.
• אחותו, דינה רבקה, נישאה לרבי אשר הכהן פליגלמן מכפר קיכן שבמחוז מרמארוש, ובנם הרב מנחם היה שו"ב בכפר חסידים.
• אחותו, פסיה לאה נישאה לרב חיים שמואל טסלר, ראש הקהל וחבר מועצת העירייה באובר-ווישא.

תמונתו של רבי אברהם יהושע העשיל האגר הובאה בספר 'עיר ומתים – זבלוטוב המלאה והחרבה' (תל אביב, תש"ט).

"והמים להם חומה מימינם ומשמאלם". הנה דרשו חז"ל (שבת סג.) מאי דכתיב (משלי ג') "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", אלא בימינה אורך ימים איכא עושר וכבוד ליכא, אלא למיימינים בה אורך ימים איכא וכל שכן עושר וכבוד. עד כאן לשון הגמרא. ועל פי דברי חז"ל יש לפרש הכתוב כאן על דרך המליצה "והמים להם חומה", אין 'מים' אלא תורה, כלומר אם התורה היא לנו כחומה נשגבה, אשר כל יסודותינו עליה אנו נשענים, אז אנו זוכים לקבל ההשפעה "מימינם", שהיא אורך ימים, "ומשמאלם" שהיא עושר וכבוד – וכן היה בקריאת ים סוף, שניצולו ישראל ממוות לחיים, וגם זכו לביזת הים. (כמדומני שכבר נזכר כעין זה בספר נועם אלימלך).

ובזה ניחא לפרש המדרש פליאה "הים ראה וינוס", מה ראה, ברייתא דרבי ישמעאל ראה, כי ר' ישמעאל אומר בשלש עשרה מדות התורה נדרשת בה, ומדה ראשונה היא מדת "קל וחומר". ועל כן "הים ראה וינוס", למען יעמוד כחומה "מימינם ומשמאלם". ועיין דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק "והמים להם חמה", "חמה" כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה, עד שבא גבריאל ושמם כחומה, והיה מכריז על הים 'הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה שנתנה בימינו של הקב"ה, שנאמר "מימינו אש דת למו". עד כאן לשונו. ולדרכינו יש לרמוז "והמים להם חמה" (חבר ו' ובחשבון ב' מ"ם דמנצפ"ך) עולה בגימטריה "ארך ימים כל שכן עשר וכבוד" ( ארך ועשר חסר ו', כדאיתא בפסוק משלי ג').

ובעניין זה יש לפרש הכתוב (שיר השירים ח') "אני חומה ושדי כמגדלות", דהנה מצינו בש"ס (בבא בתרא ז:) דרבי יוחנן דרש "אני חומה" זו תורה, "ושדי כמגדלות", אלו תלמידי חכמים. ורבא דרש "אני חומה" זו כנסת ישראל וכו'. עיין שם. ואנו נאמר אלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהם כאחד דורשין, על פי מה דאיתא (בסוכה נ"ג.) אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: "אם אני כאן הכל כאן" וכו', ופירש רש"י שהלל היה אומר בשמו של הקב"ה. ולדרכינו יתבאר לנו על נכון דיוק הכתוב "אני חומה" אמרה כנסת ישראל, אם אנו עושים לנו התורה כחומה, היינו בלימוד לשמה שהוא "בשמו של הקב"ה" אז "ושדי כמגדלות", אז אנו זוכים להשפעה של "אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד", שהמה לנו כשתי מגדלות, "בימין שמאל", העולה במספר "מגדלות".

ובסגנון זה יעלה לנו כחומה מאמר הלל הזקן במשנה דאבות פרק א', "אם אין אני לי מי לי", כלומר אם אין אנו עושין את ה"אני" כחומה לנו, אז התימא 'מי לי', מי אנו זוכין להשפעת 'ימין שמאל' המשובצים בתיבת 'לי'. וזהו שאנו אומרים (בתהלים לד). "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם", "שמעו" לשון הבנה, כלומר אם רוצים אתם להבין מדת 'לי', אז העצה "יראת ד' אלמדכם", כלומר שתלמדו תורת ה' ביראה ('יראה' גימטריה 'תורה') ואז תזכו לשתי שולחנות. וזהו שאנו אומרים בפיוט 'אל מסתתר', 'מימין ומשמאל', יניקת הנביאים נצח והוד, מהם נמצאים יכין ובועז בשם נקראים, כל אלה היא רק בתנאי "וכי בניך למודי ה'".

ואלה הדברים יש לרמז בפסוק (דברים כ') "הסכת ושמע ישראל היום" וגו' (עיין ברכות ס"ג:). ולדרכינו ירמוז "הסכת" לשון כתית למאור, כלומר אם תייגעו בתורה לשמה, "ושמע ישראל", אז תשמעו ותבינו סגולת 'ישראל', שהוא צירוף 'לי ראש' כנודע. וזהו הרמוז בתיבת "היום" נוטריקון בחזרה 'הימין ומשמאל', יניקת הנביאים. והפירוש הוא שהנביאים ינקו השפעתם 'הימין ומשמאל', שהם אורך ימים עושר וכבוד כנ"ל. ועיין בש"ס (נדרים לח.) כל הנביאים עשירים היו, מנלן, ממשה וכו'. ועוד שם בגמרא, אמר רבי חמא בר חנינא לא העשיר משה אלא מפסולתן של לוחות, שנאמר "פסל לך" וגו'. עיין שם. וגם מצינו דמשה רבינו עליו השלום היה מתברך באורך ימים, כמו שדרשו חז"ל על הפסוק "היום" מלאו ימי ושנותי הנאמר במשה. ואם כן הוא היה אב לחכמים ולנביאים הקודמים לפניו והבאים אחריו זכה בזכות התורה לשתי שולחנות.

 (שמן הראש, פרשת בשלח, עמו' 16)

---

רבי ישעיה אשר הכהן יולס, נולד בניישטט שבמזרח גליציה, בשנת תרנ"ג, לאביו רבי שלום, וגדל בצעירותו לצד סבו רבי אורי מסמבור. עוד בילדותו היה ישעיה אשר חכם ומתמיד, כישרוני ושקדם באופן יוצא מן הכלל. בגיל צעיר מאוד למד ש"ס ופוסקים ראשונים ואחרונים.

הוא היה חתן האדמו"ר רבי מנשה אייכנשטיין מריישא, ה"אלפי מנשה" (חתנו של רבי אליעזר מדזיקוב). במשך מספר שנים למד רבי ישעיה אשר ביחד עם חותנו עד שנעשה רב מובהק ומומחה גדול להוראה.  ובזיווג שני התחתן רבי ישעיה עם מרת מירל בת רבי ישראל רוקח מבוריסלב.

במלחמת העולם הראשונה גלה הרב ישעיה אשר לאנשבאך, והיה לרבם של לפליטים שבאו מבודפשט. כחזר לסטרי החל בהקמת התלמוד תורה ושאר מוסדות הדת. בשנת תרפ"ד נסמך להוראה מאת אביו ומאת הרב אליהו קלצקין, ומונה לסגן הראב"ד בעירו.

אביו של רבי ישעיה אשר, רבי שלום, עלה מסטרי לארץ ישראל בשנת תרפ"ה, שם חלה כעבור מספר חודשים, נפטר והובא למנוחות בבית החיים בהר הזיתים. לפני נסיעתו מינה רבי שלום, את בנו רבי ישעיה אשר לדאוג לחינוך ולענייני הצדקה בעירו.

בשנת תרפ"ו ייסד את ישיבת 'נוה שלום' על שם אביו. משנת תרצ"ג כיהן כרב וכאדמו"ר בסטרי-סמבור, אהוב על הבריות, הנודע כגדול בחסידות ומופלג בלמדנות. משנת תרצ"ה כיהן גם כרב צבאי. היה מראשי צעירי אגודת ישראל ואגודת ישראל, השתתף בוועידות תנועות אלו, ערך מסעות הסברה והיה נואם ועסקן-ציבור מוכשר.

לרבי ישעיה אשר ולרבנית מירל היו חמישה בנים: משולם אורי – שהיה ממצוייני התלמידים בישיבת חכמי לובלין, אלתר יצחק – שהיה תלמיד בישיבת האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבלז, משה אליהו – שהיה עילוי מתלמידי הרב זאב ניסנבוים מדורוהוביץ', שלום ואליעזר דוב – שלמדו אצל אביהם. חמשה האחים היו מצויינים בתורה וביראת שמים, בחסידות ובמידות טובות, בהבנה ובבקיאות, באהבת תורה ובשקידה. אביהם העניק להם חינוך תורני מעולה ושכר להם מלמדים יקרים, אף שמצבו החומרי היה קשה והיה צריך לחסוך אוכל מפיו לשם כך.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, נכבשה סטרי על ידי הסובייטים, ורבי ישעיה אשר התמסר לדאוג לפליטים הרבים.

בתקופת הכיבוש הנאצי התחבר בבנוקר יחד עם משפחתו. באותה תקופה דאג לנחם ולעודד את הסובבים. הוא כתב לחסיד שלו, ר' ישראל גוטווירט, "אינני יודע אם אזכה לעבור את השואה, אך מאמין אני באמונה שלמה כי סופו של הצורר יהא מר".

שני בניו הגדולים של הרבי, משולם אורי ואלתר יצחק, הסתכנו לספק מזון ליהודים שהסתתרו בבונקרים ולילדים יתומי הגטו, עד שנתפסו על ידי הגרמנים ונרצחו לעיני אביהם. לאחר רציחת בניו, נרתם רבי ישעיה אשר למשימה קדושה זו של הגשת עזרה ליהודים המתחבאים בבונקרים ולילדים היתומים בגטו.

הרבי נתפס בשעת חיסול גטו סטרי בחנוכה, עם הדלקת נר שמיני של חנוכה, בב' בטבת תש"ד (1943). על פי עדות יהודי ששרד הרבי נעמד מול כיתת היורים וקרא: "יהודים, נקבל נא על עצמנו באהבה את גזר דינו של הקב"ה!", נשמתו יצאה בקריאת "שמע ישראל". כן נספו גם רעייתו, הרבנית מירל'ה ושלשת בניהם הנותרים.

הרבי חיבר ספר חידושי תורה והלכות בשם "שמן הרא"ש" (סטורי, תרצ"ג), שאליו צירף קונטרס מאת אביו בשם "שפתי שלום", וכן קונטרס "כתבי אחיעזר" מאת אחיו, הרב אפרים אליעזר יולס, ראש רבני פילדפיה. רבי ישעיה אשר הרבה להזכיר בדרשותיו את סבו, מייסד שושלת סאמבור-סטרי, האדמו"ר רבי אורי הכהן מסאמבור, ומעט מתולדותיו וקטע מתורתו של רבי אורי הובאו בהקדמת הספר "שמן הרא"ש". בתחילת הספר מובאים חידושי תורה בדרך החסידות והרמז, ורבים מהם עוסקים ברמזי הגאולה וביאת המשיח.

רבי ישעיה אשר כתב הקדמה לדרשה לשבת תשובה, שיצאה לאור בספר "פרקי אליעזר" מאת הרב אליעזר לדיר מסטרי (סטרי, תרצ"ג). כמו כן כתב הסכמה לחוברת 'אור תורה', א (לבוב, תרפ"ו) ולספר "בית יצחק" מאת רבי אלתר יצחק איזיק וינברגר (ניו יורק, תשל"ב). תשובה ממנו הובאה גם בספרו של אחיו, הרב אפרים אליעזר, "דברי אפרים אליעזר".

תולדותיו הובאו ב"אלה אזכרה", ד, עמו' 172; אישים שהכרתי עמו' 313; אדמו"רים שנספו בשואה עמו' 171; תורת החסידות, ד, עמו' 152. פרטים ביוגרפיים על משפחתו מובאים גם בהקדמתו לספרו "שמן הרא"ש".

הערות:

• ע"פ תורת החסידות הוא לא כיהן כאדמו"ר, אך מכונה כך בספר "מקדשי השם" ובספרים שבאו בעקבותיו.
• יש אומרים שרבי ישעיה אשר נספה באקציית יוני 1943.