להתפלל על הכלל, להרגיש ביסוריהם ולהוריד דמעות על מצבם הנורא / הרב מרדכי דוב איידלברג
לימים נוראים, תרצ"ג, להמאורעות באשכנז
המקונן הקדוש, מסר דינו לשמים, בראותו צרות ישראל כי רבו, ואמר, שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו, כי אכלו את יעקב ואכלהו ויכלהו ואת נוהו השמו (ירמיה י״א פסוק כ״ה).
רבותי! כעת, בעו״ה, בגזירות וגירוש אשכנז נתקיים הפסוק הזה כתומו, "כי אכלו את יעקב ואכלהו"! רחמנא ליצלן, כי ארץ אשכנז מעולם נהנה מאת תושביה היהודים, המשוררים הגדולים שבה היו יהודים, והם היו עמודי התוך בהשכלה ובכל ההמצאות היותר גדולות, וכמו שאמר פרעה בשעתו בשעה שבאו ורצו שיסעייה להזדווג בישראל (כמבואר במדרש שמות) ״והלא משלהם אתם אוכלים ואתם רוצים להזדווג להם״!
אך כעת לעיני השמש בלי שום בושה בפני העולם הם מכלים את היהודים, ה׳ זאבאטינסקי אמר בנאומו, שהאשכנזים מכלים את עם ישראל כמו שממעכים את הזבוב, וזהו מלא מובן המלה ״ויכלהו״, ר״ל, לגמרי עד היסוד, שלא יקום עוד לתחיה, ח״ו. ומשתדלים להוציא כל מיני דיבה על עם ישראל, בכל מיני חסרונות שבעולם ברוח ובגשם, ולהסיר מהם לפני כל את עדיים הרוחני ואת כל אצילותו, וזהו שאמר ואת נוהו השמו! ה׳ הטוב ירחם עליהם.
אחי ועמי! ביום הקדוש הזה בתפלת מוסף כשנבוא להפיוט ״ונתנה תוקף" ונאמר בראש השנה יכתבון וביום צם כפור יחתמון וכו׳ מי בחרב! ו מי בחיה! נכוון נגד המתנפלים בשנה זו באשכנז ובעיר הבירה וויען (עטטרייך) שהם נמשלו כחיות טורפות, כמו שפירש המהר״ל מפראג בספרו ״דרך חיים" על אבות (פ"ה משנה יו"ד) חיה רעה באה לעולם על שבועת שוא ועל חלול השם, דר״ל אומות שפלות, שנמשלו לחיות רעות עיי"ש.
כי קראנו במכ"ע, ביום ג׳ שעבר, שההיטלריסטים התנפלו ביום ב׳ דראש השנה על מקום תפלה שהתפללו שם 280 איש ועשו שם שמות (פאגראם) השחיתו הכל והכו במקלות את המתפללים, אשר אחד עשר איש נחבלו, והרב שהתפלל שם הספיק לברוח עם הספר תורה שבידו דרך פתח אחורנית.
גם עשו התאספות במכוון בראש השנה, בעיר וויען ומהם מאה אלף איש עשו דימנסטראציא פומבית ברחובות וייען, והממשלה דשם לא הפריעה אותם, ועברה בשלום.
אבל רבותי! נתאר בנפשנו איך גדלה אז פחד היהודים בוויען הבירה , ואיך היו מתפללים בשברון רוח ולב, בודאי הרטיבו את רצפות בתיי הכנסיות ובתי מדרשות בדמעות חמות.
לפענ״ד כאשר ידוע מ"ש הקדמונים, שקודם התפלה צריכים לקיים את המצוה של ״ואהבת לרעך כמוך", להתפלל גם עבור הכלל, ובפרט בימים נוראים, כעת בבקשת "זכרנו לחיים" ״וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", ״בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה נזכר נכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום", שנתקן במכוון בלשון רבים, לבקש על כלל ישראל, יהיו חרותים לנגד עינינו כל מעשה אשכנז ונרגיש כולנו ביסוריהם ונוריד דמעות על מצבם הנורא, שנשברו לרסיסים ורבים מהם נמצאים באמצע־דרך גלותם, העומדים בין בים ובין ביבשה, שהמקום ירחם עליהם ויוציאם מאפילה לאורה, כי אז יצרף הקב"ה גם יסורי כל אחד ואחד מישראל לזכיותנו. וגם כאשר אמרתי זה מכבר, שבימים הנוראים עלינו להסיר כל שום קסם ומחלוקת מאתנו, ואז כל יסודי של כל אחד ואחד מאתנו יצורף לחשבון גדול, לא כן, ח"ו, אם נהיה בקטטה ובמחלוקת אזי אינו מצורף לנו רק יסורים של עצמינו ולא יסורי זולתנו, והוא כמו שכתוב בזוהר הקדוש לעניין מיתת צדיקים, שאינו מכפר רק אם אנחנו מקושרים. ודבוקים להצדיק, והוא כמו שמקיזים דם להחולה, שאינו מועיל רק אם מקיזים דם מהאבר הקשור ומחובר לגוף החולה. ולא כשהוא מחותך מהגוף, כמובן.
בתור עד ראיה מחויב אנכי לספר לפניכם, שאינו דומה שמועה לראיה, מאחינו באשכנז, בימי הספירה (תרצ״ג) נתאכסן בביתי איש אחד מאשכנז, שהוא בעצמו יליד גליציע והיה דר בהמבורג איזה שנים והיה לו בית-שכר וכשקימתי הכנסת אורחים וישב ע״ג השלחן לאכול פת, נבהלתי ונשתוממתי איך שמחזיק בשתי ידיו בלחייו, וכששאלתיו מדוע? והשיב שהוא מפני המכות שהוכה באשכנז ע״י שונאינו בנפש. וגם הראני מכתב מאת רב אחד מעיר הסמוך לגבול, אשר כותב ששכב שם בבית החולים עד שנתרפא ממכותיו, ובדקתיו אם איננו רמאי, ומצאתי בידוי תעודת מסע כירח ימים מקודם, שקבלו מאת הקונסל הפולני מהמבורג.
ונכרים דברי אמת שהוא איש פשוט אבל איש ישר, כי לא רצה להנות ורק נתנו לו בילעט על האניה ההולכת מפה לעיר וולהצאוועק ומשם יסע לדאנציג, שהניח שם את אשתו. וראיתי שכנים הדברים, היתה לו פרנסה בכבוד כמה שנים והיה מוכרח למכור את השענק שלו בדבר מועט, שהכו אותו ההיטלריסטים בהתנפלויות עליו עד שכל שיניו מנדנדין, וראיתי בזה דוגמא אחת ממה שסובלים ומוכים אחינו בית ישראל באשכנז.
ובודאי כשנהיה באחדות שלמה זה עם זה, ונהיה מקושרים להכלל גם היסורים הגדולים האלה, מלבד לבני אשכנז בעצמם, יהיו גם לנו לזכיות, ויעלו לחשבון לנכות עונותינו ונזכה לשנה טובה ולשנת חיים שלום באמת ולגאולה שלמה.
(מתוך מועד ושבת, הרב מרדכי דוב איידלברג הי"ד)
בתמונה למעלה: השפלת יהודי וינה ברחובות העיר, 1933, עם סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית
מספר הצפיות במאמר: 79
