תלמיד חכם העוסק בתורה, הרי הוא ממש ככהן העובד במקדש, שכל עבודתו היא לקשר נפשות בני ישראל אל אבינו שבשמים / הרב אברהם פיטרקובסקי הי"ד

'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש', הוא הקדמה אל התורה. 'ממלכת כהנים' רוצה לומר, ממלכת עובדי ומשרתי השם ב"ה, והוא אחדות הבורא יתברך שמו, לייחדו ולידעהו בכל דרכינו. גוי קדוש, רצה לומר קדושים תהיו. ובזה זכו בני ישראל אל התורה. ויעיין במדרש איכה (ב,ט) האומר יש תורה באומות אל תאמין. ובמדרש רבה משפטים, אם אין אדם מל, אינו יכול לקבל התורה. ובמדרש תנחומא קרח 'יראת' בגימטריה תרי"א, ותורה ומילה עמה הרי תרי"ג. ויעיין סנהדרין (נ"ח:) עכו"ם ששבת או שעסק בתורה חייב מיתה. ובשפת אמת פרשת לך תרמ"ח כותב בפשיטות וגוי שמל חייב מיתה. (אולי העניין הוא דבכל דבר שיש בו ברית, זר הקרב חייב מיתה. יעיין במדרש רבה פרשת אמור, משל למלך ומטרונא, ואיך קל וחומר למילה שנכרתו עליה י"ג בריתות. ואולי זה גם כן הטעם ד'לא תחיה כל נשמה'. יעיין שפת אמת פרשת במדבר תרנ"ז [ותר"]ס, דארץ ישראל נקרא 'ארץ חמדה' בבחינת עולם-שנה-נפש ואין כאן מקום להאריך). ובזה יש לבאר הגמרא עבודה זרה (כ"ו 🙂 לאפוקי לשום מורנא דלא, ודי לחכימא. ויעיין נדרים (ל"א:) ואסור במולי עכו"ם, ומקרא מפורש בפרשת וזאת הברכה 'כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו יורו משפטיך ליעקב' וגו'. ובסנהדרין (פ"ב.) הבא על הכותית כו' אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות. כי ברית הלשון נגד ברית המעור. ולצד זה נראה מה שניתנה תורה בשבת, כי שבת קודש בחינת ברית בזמן, חמדת הימים. וכמו כן אין תורה כתורת ארץ ישראל, בחינת ברית בעולם. וסנהדרין היתה יושבת בלשכת הגזית :

ובני ישראל ענו 'נעשה ונשמע', וכפי ערך ורוב המעשה, כן השמיעה והבנה בתורה הקדושה. יעיין יומא (ע"ג:) זכה נעשית לו זיר. לא זכה זרה הימנו. יעיין שם פירוש רש"י:

אמנם אני חושב כי תלמיד חכם העוסק בתורה, הרי הוא ככהן ממש. והוא כי נראה לעניות דעתי דתורה הקדושה דין קדשים יש לה. יעיין עירובין (ק"ג) דאמר רב יוסף בספר אין שבות במקדש, ופירש רש"י ספר נמי 'שבות דמקדש' קרי ליה, שהרי קדש הוא. (ולכאורה לפי זה איך אם כן במגילה (ד:) אמר רבה הטעם שאין קורין המגילה בשבת שמא יעבירנו, לפי מה שביאר רש"י ראש השנה (כ"ט:) דבמקדש היו תוקעין דאין שבות במקדש. ויעיין שם בעירובין דנראה דרבא סבירא ליה דשבות דמדינה נמי התירו במקדש. ואולי סבירא ליה כשמואל במגילה (ז.) דלא נאמרה לכתוב. ויעיין שם (ג.) מבטלין תלמוד תורה מפני מקרא מגילה, נראה גם כן דמקרא מגילה לאו תלמוד תורה היא. ובזה יש לתרץ קושיית התוספות יום טוב מדוע לא גזרו על קריאת התורה בשבת, ודי לחכמיא. ויעיין עוד שבת (יא.) ולא יקרא לאור הנר. ואולי גזירה דשמא יטה חמירא, יעיין בתוספות ישנים שבת (כ"א.) דבשמא יטה גזרינן גזירה לגזירה לגזירה.

ויעיין בחידושי הריטב"א סוכה (ס.) דסת"ם מסברא ידעינן דבעי לשמה דהרי הם כקדשים. ובחידושי  המאירי מגילה (ח:) כ' דבסת"ם סתם עיבוד לשמה היא. דקדשים סתמן לשמן. ובשבת (פ"ז.) ומה פסח וכו' התורה כולה כאן על אחת כמה וכמה. ובירושלמי מגילה (פ"א) מפסחא לית את מאכילני ומלויתן את מאכילני, ויעיין במהרש"א בבא בתרא (ע"ו) [צ"ל ע"ה] בחידושי אגדות שכתב מדעתיה דנפשיה דשור הבר [צ"ל דלוויתן] חשיב קדשים [וכתב עוד שם 'ועל דרך זה גם כן הצדיקים בתוכה (בירושלים) כאכילת קדשים בבית המקדש'], ויעיין בתוספות עבודה זרה (י:) ד"ה כל. ויעיין עוד בירושלמי הובא בהשגות הראב"ד (פרק י"ג) כה' שבועות במתפיס בתורה, ובזה יש לומר הש"ס נדדים (ז.) אקום ואשנה פרשה זו, הרי זה נדר גדול. ויעיין ירושלמי נדרים סוף פרק השותפין המקדש אשה בספר תורה אינה מקודשת, ויעיין בתשובת חות יאיר (סי' ט"ו) בטבעת שנמצא עליה שם הוי'ה ברוך הוא דהיא קדש ואסורה בהנאה, יעיין שם. וכן מצאנו במחנה אפרים בחידושי טור יורה דעה הלכות ספר תורה. ויעיין עוד בספר המצות להרמב"ם (מצוה כ"ה) שהוזהרנו לנתוץ ומאבד וכו' וספרי הנבואה, וכן כתב במנין המצות (לא תעשה ס"ה) כתבי קדש, ומקורו לא נודע כאשר כתב בחידושי אבני נזר חלק אורח חיים (סי' ל"ד), אבל הוא הדבר שהוא בכלל מקדש. ויעיין בשאלתות פרשת עקב דבית הכנסת פטור ממזוזה דאיקרי 'קדש', והיינו מהתורה. ויעיין יומא (ח) ומה ציץ וכו' תפילין על אחת כמה וכמה. ובשו"ת מהור"ם מרוטנברג (סי' ע"ח) דן כסברא דאין פודין בכור בהמה מיד גוי יותר מכדי דמיו, מתפילין. ויעיין נדרים (ס"ב.) ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש וכו'. ויעיין אבות (פ"ד, מ"ז) בספורנו ובמגן אבות להרשב"ץ שהנהנה מהתורה לצרכי חול הרי הוא כמועל בהקדש וחייב מיתה לשמים, קל וחומר מכלי קודש שלא נתקדשו אלא בשביל הלוחות שבארון. וביומא (ס"ט.) שמא מינה תפילין מן הצד שריין. ויעיין בתשובות רדב"ז ח"א (סי' תע"ה) שכתב ראובן שהופקד אצלו ספר תורה ופשע בה אי חייב לשלם, זה תלוי במחלוקת הרי"ף והרמב"ם אם בהקדשות חייב בפשיעה ולא מפקינן מספק, יעיין שם. ויעיין בפרי מגדים אורח חיים (סי' קי"ג ס"ק מ"ו) שכתב דאם נתן ספר תורה באתנן לא נאסרה דדינה כהקדש. ויעיין ברכות (י"א.) תוספות ד"ה שכבר, דעת רבינו תם דברכת התירה פוטרת עד בקר שלמחרתו. ולכאורה הלא היום הולך אחר הלילה, ויעיין שם בתלמידי רבינו יונה. אבל לדברנו דתורה דין קדשים יש לה, הלא בקרשים הלילה אחר היום. יעיין חולין (פ"ג.) (ויעיין זבחים (נ"ו:) תוספות ד"ה ת"ל וכו' אם כן אינו נאכל בליל ג', ותמוה הלא ליל ג' שייכת עוד ליום ב' שלפניו. ואולי יש לומר על פי דברי מהרש"א קידושין (נ"ז:) דנותר נפקע קדושתיה. ובתשובות לשאר בשרי הגאון אב"ד קהילת בענדין שיחיה הארכתי בזה. ויעיין עוד מנחות (ס"ו.) רש"י ד"ה קצירה, כיון דחשכה מבערב 'יום הביאכם' הוא, דהיום הולך אחר הלילה (כן הוא גירסת הצ"ק) וצריך עיון גם כן ואין כאן מקומו – וראיתי בפירוש רבינו גרשון מאור הגולה תמורה (י"ד.) שלמד דבקדשים הלילה הולך אחר היום, דכתיב 'מיום השמיני והלאה ירצה', דבליל שמיני אסור לשוחטו, דאותו לילה משלימין אחר שבעה ימים ועדיין הוא מחוסר זמן. על כורחך ביאור הדברים כי דעתו כדעת התוספות זבחים (י"ב.) ד"ה יום, דפסול ליל שמיני הוא כפאת מחוסר זמן. ויעיין רש"י שבת (קל"ו.) ד"ה איתרחיתו, דנדאה דעתו דהוא רק פסול לילה. אמנם יעיין ירושלמי יבמות פרק הערל דקטן סכין אותו בשכן תרומה ליל שמיני, מפאת דלא חשיב עדיין ערל, האם נאמר גם כן דבמילה הלילה אחר היום. גם לרבינו גרשום מאור הגולה יתחייב לכאורה באם נולד בליל מוצאי שבת קודש, יהיה מותר בהקרבה ביום שבת קודש השני. ואין כאן מקומו). ויעיין בתשובות אבני נזר חלק אורח חיים (סי' י) שדן בתפילין דין דחוי בקדשים, ובהלכות ספר תורה [יורה דעה שע"א] רצה לומר דבעי שינה הכתוב לעכב בסת"ם, יעיין שם. ואני רגיל ליישב קושיית התורת חיים בסנהדרין (ע"א.) בעיר שיש בה מזוזה דאין נעשית עיר הנידחת, דניכא ערל"ת, דיש לומר דחשיב לא תעשה שבמקדש. ויעיין שבת (פז.) היום כמחר וכו'. ויש לומר דהקב"ה חשב הלילה אחר היום בקדשים, לענין מתן תורה. ויעיין שם דברי ח' בשפת אמת שכתב אפשר דבשמים החשבון להיות הלילה נמשכת ליום הקדום. עד כאן לשונו. ויעיין בחידושי המאירי פסחים (ה.) ד' מיני חשבון:

ואם כן הוא יש לומר דתלמיד חכם העוסק בתורה, הרי הוא ככהן ממש העובד במקדש. ויעיין עבודה זרה (ג.) אפילו בן נח העוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. ובסנהדרין (ז:) המעמיד דיין שאינו הגון וכו' ובמקום תלמיד חכם כאלו נטעו אצל מזבח. ובנדרים (כ.) 'ובני דוד הכהנים' וכו', והרי אמרו הרוצה לנסך יין על גבי המזבח וכו'. וישיבת סנהדרין בלשכת הגזית בעזרה היתה. ויעיין זבחים (ק"ו.) משה רבינו עליו השלום כהן גדול היה. וקשה איך אם כן לקח עצמות יוסף עמו במחיצתו. ויש לומר גם כן הכוונה דמשה רבינו עליו השלום מפאת היותו חתן תורה, ומדריגת נביאתו באספקלריא דנהרא כתבו ז"ל שהיה בכוח התורה, בבחינת חכם עדיף מנביא, שהוא ב'כה' דהיינו התדמות, אבל משה רבינו עליו השלום שהוא מדריגת הדעת, נתנבא ב'זה הדבר'. ודברי תורה הלא אין מקבלין טומאה, אדרבה מעלין מטומאה לטהרה, כמו שכתוב ברכות (ט"ז.). ודברי הרמב"ם ב'מי דעת' [הלכות מקואות יא, יב] נודעים. ויעיין שבת (פ"ו:) ניתנה תורה לטבול יום וכו' ראויה קאמינא, ופירש רש"י דלא כתיב הערב שמש אלא לענין קדשים. עד כאן. ולכאורה, הרי תורה הקדושה דין קדשים יש לה כהנ"ל, אלא דדברי תורה אין מקבלין טומאה. וטבילה בעי, דבעל קרי אינו באימה. לא כן אחר טבילה, הרי הוא כשאר טמא. ובסנהדרין (ל"ח.) איטביל בנורא. אורייתא קב"ה וישראל חד הוא, ודו"ק. ויהי רצון ואזכה גם אני להתטהר במי דעת תורה הקדושה. וסיפר לי רב גדול אחד כי בהיותו אברך אוכל מזונות על שולחן חותנו, לא היה שמה מקוה מים. והודיע צערו להגאון הקדוש מסוכטשוב זצ"ל. והגאון הקדוש קם והלך אנה ואנה, לסוף עמד, גחין ולחיש ליה, מורי וחמי הקדוש זצ"ל מקאצק היה אומר כי דף גמרא מטהר כמו מקוה. עד כאן לשונו הקדוש:

ולולא שאינני כדאי יש לומר עוד דהנה כל עבודתו של הכהן הוא לקשר נפשות בני ישראל אל אבינו שבשמים. וזה בכוח מי שבעצמו כבר בא בברית ההתקשרות, וזה טעם בן נח שעסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, לצד בואו בברית הלשון. וכמו כן אמרו ז"ל במסכת כלה (פ"ד, ה"א) וכל המפנה עצמו מעבירה ולא עשאה, אפילו הוא ישראל ראוי הוא לעלות עולה ככהן גדול על גבי המזבח, שנאמר 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות'. ויעיין בפירוש הרמב"ן פרשת משפטים (כד,ה) והוא לצד ברית המעור. ולצד זה מובן טעם שנבחרה ארץ ישראל דווקא להקרבת קרבנות, וביום הכיפורים נתייחדו הכל, הכהן הגדול המקודש (יעיין במדרש רבה פרשת אחרי 'בזאת', בזכות התורה, בזכות המילה), לפני ולפנים ביום שבת שבתון, בחינת ברית בעולם-שנה. ולזה היה צריך הכהן הגדול שמירה יתירה. ובפרשת בחקתי 'וזכרתי להם את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור', נראה גם כן ארבעה בריתות. ורוב מצות יתרות שנתקדשו בהם הכהנים, הרי הם מקדושת הזווג. ויעיין זבחים (ק"א:) לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, ודו"ק. ובזוהר הקדוש פינחס דאז נתכהן לכהנא רבא:
ומעתה אחלה פני מרנן ורבנן וכל מאן דעסקין באורייתא אולי ימצאו לעורר בזה הספר ימחלו להודיעני ויבואו דבריהם אם ירצה ה' בלי נדר בחלק ב' בקונטרס אחרון.
גם אולי יש אתם כתבי ידות מגדולי הפוסקים להלכה ימחלו לשלחם אלי, ויבואו דבריהם בקצרה בה'פסקי תשובה' בחלקים הבאים אם ירצה ה' בלי נדר.

המחבר

(הקדמת ספר פסקי תשובה, א)

הרב אברהם פיטרקובסקי (פיעטרקאווסקי \ פיאטרקווסקי \ פיוטרקובסקי) הי"ד, נולד בשנת 1900 לאביו, ר' חנוך דוד, הרב אברהם כיהן כרב בטומשוב וכדיין ומו"ץ בעיר לודז'.
הרב חיבר את הספר 'פסקי תשובה' (חלקים א-ג), שיצאו לאור בשנים תרצ"ג-תרצ"ז. על גבי חלק ג' ציין המחבר את כתובתו בלודז'.
ספריו כוללים ליקוט גדול של שו"ת וציטוטים מספרי ראשונים ואחרונים נדירים ומתוך כתבי יד, עם נוסח כרוזים ומכתבים של גדולי דורו ובהם ה'אמרי אמת' מגור. בין גדולי דורו שכתבו הסכמות לספריו ניתן למצוא את רבי מאיר שפירא מלובלין, האדמו"ר ה'אמרי אמת' מגור, הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב מנחם זמבה, הרב חנוך העניך הכהן לוין, הרב הגאון הרוגצ'ובר יוסף ראזין, הרב שאול משה זילברמן מווירשוב והרב יעקב מייזליש מלאסק. באחת מההסכמות לספרו נכתב, בשנת תרפ"ז, שהמחבר הוא מהעיר פאביאניץ. בהסכמת הרב חנוך צבי הכהן לווין מבנדין, חתנו של האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור, הוא מציין את העובדה שהינו שאר בשרו של אביו של המחבר, הרב ישראל דוד.
שמו וכתובתו של הרב אברהם פיטרקובסקי מופיעים ברשימת האסירים בגטו לודז' במהלך מלחמת העולם השנייה, ויש שכתבו שנספה בשנת תש"א.

לא הצלחתי למצוא מידע נוסף על הרב אברהם ב"ר ישראל דוד פיטרקובסקי הי"ד מלודז', אבל במהלך החיפוש אחר מידע אודותיו, מצאתי מידע רב עם שם דומה, הרב אברהם צבי ב"ר ישראל דוד הלוי פיטרקובסקי הי"ד מלודז'.

הרב אברהם צבי הירש הלוי פיטרקובסקי (פיעטרקאווסקי) הי"ד, מלודז', נולד בליטאמירסק (מחוז לודז') בסביבות בשנת תרמ"ב (1882) להוריו, ר' ישראל דוד הלוי ולאה פיעטרקאווסקי. הוא התחנך בשטיבל חסידי ונעשה למדן מופלג ומפורסם הבקי בש"ס ובפוסקים. הרב אברהם צבי ואביו, הרב ישראל דוד, היו מחסידיו של האדמו"ר בעל 'אבני נזר' מסוכאטשוב.

בשנת תרס"ב (1902) התחתן הרב אברהם צבי עם מרת גולדה חיה בת הרב שלמה קוטנר (או קליגר) שהיה חסיד גור מליטאמירסק מצאצאי רבי חנוך מאלכסנדר, ונולדו להם שבעה ילדים. לאחר נישואיו התגורר הרב אברהם צבי בליטאמירסק, ופתח בית מסחר למזון. הרבנית ניהלה את בית המסחר, והרב עצמו היה עובד שם במשך שעות מועטות בכל יום ואת רוב זמנו הקדיש ללימוד תורה ולעבודת ה'. מידי פעם נסע לאדמו"ר מסוכאטשוב.

בהמשך עבר ללודז' והעביר לשם את בית העסק שלו, שם נודע כגדול בתורה ובחסידות, בצדקה ובמעשים טובים.

בתקופת השואה היו הרב והרבנית בגטו לודז'. הם נהרגו על קידוש השם באושוויץ בשבת הגדול, י' בניסן תש"ג (1943), יחד עם ילדיהם:

• מרת חנה מרים, ובעלה הרב אברהם איילנברג, מחסידי אלכסנדר, וארבעת ילדיהם.
• הרב שלמה, ורעייתו שרה בת הרב יצחק מאיר ברלינר (שהיה שו"ב בלודז'), ועשרת ילדיהם.
• ר' יעקב, עילוי ולמדן מחסידי סוכאטשוב.
• פעסי גיטל, בת השבע עשרה.

בנם, הרב חנוך העניך, גאון וחסיד שנודע מנעוריו לעילוי ומתמיד, תלמיד בישיבת בית אברהם, בישיבת הרב חיים אשר בראדישיץ, בישיבת האדמו"ר רבי יחזקאל הולשטוק מאוסטרובצה ובישיבת הצדיק מראדזימין, והיה גם תלמידים של רבי מאיר שפירא בלובלין ושל הרב אריה צבי פרומר  אב"ד קאזיגלוב. הרב חנוך העניך קיבל סמיכת חכמים מהאדמו"רים מאוסטרובצה וראדזימין, מהרב שלמה דוד כהנא מוורשה ומהרב יהושע פלאטא אב"ד וואליע. הוא גורש מגטו לודז למחנה אושוויץ, שם הוכה עד זוב דם ונשלח למחנה עבודה בגרליץ. לאחר שששרד את השואה, חזר לחפש את קרוביו בלודז'. הוא פתח שם את ישיבת 'נצח ישראל' ודאג לייסד שם מקווה טהרה. הוא התחתן שם עם מרת יוטא פערל בת הרב עקיבא שיפמאן, חתנו של הרב שלמה אלטר, שהיה אחיו של האדמו"ר ה'שפת אמת' מגור וחתן חתנו של האדמו"ר בעל 'תפארת שלמה' מראדומסק. בהמשך הצליח לעבור לצ'כוסלובקיה ומשם לעיר שטוטגרט, שם כיהן כרב העיר ופעל למען השבת, הכשרות והטהרה בעיר. בשנת תשי"א היגר לארה"ב והתיישב בפילדלפיה, שם פעל לייסד ישיבה ולתקן את המקווה, הקים בית מסחר לספרי קודש ונודע כאחד מחשובי הרבנים, אף שלא שימש שם ברבנות. בשנת תשי"ד היה בין המוציאים לאור של ספר שו"ת אבני נזר או"ח ב, מהדורה שניה, והנציח בספר את זכר הוריו. לאחר פטירתו הובא למנוחת עולמים בהר הזיתים, בחלקת כולל פולין ב', ועל מצבתו נזכרו הוריו.

לרב אברהם צבי היו אחים נוספים שנספו בשואה:

• הרב ישעיהו מפאביניץ, רב מופלג בתורה וביראה מחסידי סוכאטשוב, שנהרג עם אשתו ובניו.
• הרב לוי מסטריקוב, נהרג עם אשתו ובניו.
• מרת נעמי, נהרגה עם בעלה וילדיהם מסטריקוב.
• מרת חנה, נהרגה עם בעלה וילדיהם מגלאוונא.