כשיהודי נרצח רק בשל היותו יהודי, מותו נחשב כמוות על קידוש השם / רבי אהרן רבין הי"ד והרב ישכר שלמה טייכטל הי"ד
הרב ר' אהרלי רבין יצא ללכת עם בני עדתו הטרגיים לדרכם האחרונה, לבית הקברות, כשהוא לבוש קיטל לבן ואבנט רחב למתניו, באמצע הדרך נעצר, נעמד בצד ההולכים ואמר דברי נחומים, בערך כך:
'אחים יקרים, אנו עוברים עתה אל מלכות השמים אחרי הסבל הרב וייסורי הגהנום שסבלנו כאן עלי אדמות. מובטח לכם כי תגיעו לגן העדן פנימה, לכן אל תדאגו. לכו בשמחה לקראת גורלכם. אשריכם, אשרינו שזכינו למות כיהודים. מות כזה נחשב כמות על קידוש השם, כי כל פשענו הוא בזה שאנו יהודים, ועל כן רוצחים אותנו. לכו אפוא בלב שקט. אנו צועדים אל מקום משכנם של צדיקי עולם ויסודות תבל'.
(ספר זכרון לקדושי לנוביץ שנספו בשואת הנאצים בשנים 1942-1941, עמ' 99)
גם
הי"ד התייחס למעלתם של יהודים שנרצחו בשואה, רק בשל היותם יהודים:
ב"ה נייטרא עשרת ימי תשובה תש"ג
'אבינו מלכינו עשה למען הרוגים על שם קדשך', 'אבינו מלכנו עשה לטען טבוחים על יחודך'. לכאורה מה חילוק יש בין 'הרוגים על שם קדשך' ל'טבוחים על יחודיך', הלא חד הוא ולמה חילק אותם לשנים. ונראה דבאמת יש בזה שני בחינות, דבסנהדרין (מד ע"א) דרשו על הקרא (יהושע ז,יא) 'חטא ישראל', אמר ר' אבא בר זבדא אף על פי שחטא ישראל הוא. אמר ר' אבא היינו דאמרי אינשי 'אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרי ליה'. עד כאן לשונו. ופירש רש"י 'חטא ישראל', מדלא אמר 'חטא העם', עדיין שם קדושתו עליהם. עד כאן לשונו. היוצא מדברי חז"ל דאף על פי שחטא, עדיין נושא שם קדושתו עליו, ומשום זה יקרא עדיין 'ישראל'. ונראה לי דהיינו טעמא במשל שהביאו 'דאסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרי ליה'. לכאורה הוא כפל לשון, אבל כוונו לומר דבאמת הוי אסא ביני חילפי, ולאו בשמיה לחוד קאי, כלומר יהודי בעצם מהותו ישראל הוא גם בין האומות, ולא בשמו בלבד הוא מכונה בשם 'ישראל'.
והנה בזמנינו שהוא זמן גזירות קשות ונוראות, אנו רואין דאפילו הגרועים שבישראל שאין מחזיקין כלל בתורת ה' ומצותיו, אעפ"כ הם סובלים ונהרגים בתור ישראל. אע"פ שהוא בעצמו אינו מתכון כלל ליהרג על קידוש שמו יתברך, אעפ"כ הוא נהרג מכח השם ישראל שנושא עליו, ובעיניהם הוא שווה לישראל כשר, המוסר עצמו על קדושת שמו יתברך כמו רבי עקיבא וחבריו. והנה אף שזה הגרוע שבישראל אינו מוסר עצמו בשביל יחוד שמו יתברך, אבל מכח זה גרידא, דנהרג בשביל שם הקדוש 'ישראל' שנושא עליו, גם כן לזכות יחשב לו…
וזה שאנו מתפללין 'עשה למען הרוגים על שם קדשך', היינו אלו שנהרגים בשביל זה בלבד שנושאים עליהם שם קדשך, היינו שם 'ישראל' וכדברי רש"י הנ"ל דאע"פ שחטא עדיין שם קדושתו עליהם, ושוב אנו מתפללין עוד 'עשה למען טבוחים על יחודיך', היינו למען אלו שמוסרים עצמם על יחוד שמו יתברך, כמו רבי עקיבא וחבריו. ונכון הוא בס"ד.
(משנה שכיר, מועדים, א, ירושלים תשע"א, עמ' 200-199.)
דיון בשאלה האם מוות של יהודים בשל יהדותם, כאשר לא נתנה להם האפשרות לעבור עבירה ולהנצל, נחשב למוות על קידוש השם, מופיע במקורות הבאים:
- שואה, מדוע אלו שנהרגו בה נקראו "קדושים" – הרב משה צוריאל
- הגדרת קידוש השם בתקופת השואה – ד"ר יחזקאל ליכטנשטיין
- מעלת מקדשי השם והנהרג בשל יהדותו, הרחבות לפניני הלכה – הרב אורי שראל
- ראה גם: ראה 'בסתר רעם: הלכה, הגות ומנהיגות בימי השואה' – אסתר פרבשטין, עמ' 401
רבי אהרן רבין (ראבין) (ר' אהר'לי) הי"ד, נולד בשנת תר"ל (1870) לאביו האדמו"ר רב משה לנוביץ (לנאניווויץ). הרב היה הדור הששי לרבי ישראל בעש"ט ממעזיבוז, מייסדה של תנועת החסידות, ונקרא בשם אבי זקנו הצדיק רבי אהרן ז"ל מטיטיוב, אשר נתפרסם בספרי החסידות בגודל צדקתו וענוותנותו.
מילדותו התמיד ר' אהרן רבין ז"ל להגות בתורת ה' יומם ולילה. הוא נשא לאשה את הרבנית חיה איטא בת הצדיק רבי מרדכי לרנר משומסק, משולשת המגיד מזלוטשוב והרב רבי יוסף מראדזיויל. לאחר נישואיו המשיך להשתלם בדרכי התורה והחסידות.
בהיותו כבן שלשים (ויש שכתבו שהיה זה שנת תר"ע) נתקבל לרב בלנוביץ, ונודע שם בצניעותו ובמדותיו התרומיות, הרב בנה בחצרו בית מדרש וביתו נעשה לבית ועד לתלמידי חכמים ומרכז לימוד לצעירי העיירה. הרב שכר מלמד, שלימד תורה בבית המדרש לבני הרב ולחבריהם. רבי אהרן קידש את דרכיו ואת מידותיו, ובנוסף להיות רב ופוסק, היה גם אדמו"ר לבני עדתו. חסידיו נהנו ממנו עיצה ותושיה.
חתנו הרב ד"ר אהרן וורטהיים כתב: 'ביתו היה פתוח לרווחה לאורחים, ולא רק באכסניה, אלא גם השתדל לעזור להם בהענקת כספים שקבץ מתושבי העיירה כפי יכולתם. כמובן, אשר בתור רב עשה כל המוטל עליו לעזרת עניי העיר'. הרב עודד את 'אגודת יוצאי לנוביץ' בניו יורק, לייסד חברה לסיוע לעניי העיר. במסגרת פעילות החברה שלחו התורמים כסף למימון קמח שסופק בכל שבוע לעניי העיר, חתנו ובתו היגרו לארה"ב, ושלחו לו המחאה על סך חמישים דולר. הרבי שלח להם את ההמחאה בחזרה וצירף מכתב בו הודה על כוונתם הטובה 'אבל הוסיף כי דעתו היא אשר ההשפעה צריכה לבוא ממעלה למטה — כלומר מהאבות אל הבנים — ולא להפך. ולמרות פרנסתו המצומצמת לא רצה לקבל חמיכה, שלא באה בדרך ההשפעה הרצויה'..
הרבנית נפטרה לפתע בלנוביץ בי"א אב תרע"ג.
באתר בית המכירות 'יסוד' הוצג היתר הוראה, משנת תרצ"א (1931) מאת הרב יצחק מאיר קנאל מוועד הרבנים בוורשה, לרב מרדכי רבין, בנו של הרב אהרן הי"ד, נכתב: 'יקר סהדותא דא ניתן מאתי לראי' ולאות אמת לה"ב המופלג בתורה ויראת ד' טהורה חריף ושנון פאר היחס כמר מרדכי יחי' בהרב מ' המפורסם מוהר"ר אהרן ראבין שליט"א הגאב"ד בעיר לאנאווצע'.
לאחר הכיבוש הנאצי, הורו הגרמנים לסגור את כל בתי התפלה אשר בעיר, ורבי אהרן קיים מניין מחתרתי, עד שהדבר נחשף לצוררים. הם אסרו את הרבי יחד עם שנים מחשובי העיר ותכננו לרצוח אותם. לאחר השתדלות גדולה ותשלום סכומי כסף נכבדים הצליחו בני קהילתו להציל אותם ממוות. כעבור חודשים מועדים הוציאו הנאצים לפועל את תוכניתם לחסל את ישובי היהודים בסביבה.
הרב נספה יחד עם אחיו הרב ישראל (חתן הרב לוי משה יהודה מברוד-באדווט) ומשפחתו, ביום ה' אב תש"ב.
חתנו, כתב בספר זכרון לקהילת לנוביץ (עמ' 203): ומפי עד נאמן, אחד מן האודים המעטים שנצלו מן האש, נודע לנו כי בשעה שהוצא הרב ז"ל לגיא ההריגה יחד עם בני קהלתו, בעמדם על פי פחת, ממש על הקברים, שהכינו להם הרוצחים ימ"ש, התחיל הרב הזקן ז"ל לעודד את בני עדתו ולומר אתם את ה'וידוי' ו'שמע ישראל' כהכנה לפני מסירת נפשותיהם על קידוש השם'. גם הרומאים לא נתנו לרבי עקיבא בשעתו, לגמור את 'קריאת שמע', ונפשו יצאה ב'אחד'. כן לא נתנו הרשעים האלה ימח שמם, לרבנו ז"ל לסיים את תפלתו, ממכונות האש ניתך עליהם המות, ונפשו יצאה בדברו. בזכותו ובזכותם יוושע ישראל!
אחיו, הרב יוסף יחיאל מיכל אב"ד שומסק נספה עם רעייתו חאסיא ועם כל משפחתו בערב ר"ח אלול תש"ב בעיר שומסק.
אחיו, הרב משה ומשפחתו נספו בי"א בסיון תש"ב.
שרדו: בתו, רחל אשת הרב ד"ר אהרן וורטהיים, ובנו, הרב מרדכי רבין.
מכתבים ממנו נמכרו בבית המכירות קשר (לרב יוסף צבי דושינסקי, ובו ערך שאלה הלכה למעשה בדין מי מקוה המתמלא ממי מעין ויש בו נזילה משמעותית), ובבית המכירות ברנד (למנהלי קופת הרבנים בירושלים, ובו הורה איך לחלק את תרומתו למוסדות התורה בעיר: להתאחדות הרבנים בירושלים, לישיבות 'תורת חיים' ו'אור תורה' ותלמוד תורה בעיר טבריה), .