דרשת לשבת חזון, לחיזוק הצניעות / הרב חיים זאב וויינרב הי”ד

סאסוב.

“אני פי מלך שמור”, מאן מלכי רבנן, ואין אני המוכי, אך הנני מוסר לפניכם הדברים אשר שמו בפי גדולי הרבנים, כפי החלטת אגודת הרבנים בפולין, שהטילה חוב על כל חבריה לדרוש היום, וכבר פירשו מאמר הכתוב “כשופר הרם קולך”, כי אם מתיירא המוכיח שלא יאמרו לו “קשוט עצמך”, נאמר לו היה למול העם כשופר שאין קולו מעצמו, רק מה שתוקעים בו. והנה אמרו חז”ל בבראשית רבה (דף ס’) אמר רבי יוחנן מחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמו שלא נאכל בשר ולא נשתה יין, אלא שאין גוזרים גזרה שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, ודין הוא שנגזור שלא לישא נשים ולא להוליד בנים, ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה, אלא הנח להם לישראל וכו’. והנה הלא שמעתם את קול גדולי דורנו המרעישים ארץ על גודל הפרצה שפרצה בכרם ד’, ובנות ישראל יוצאות בראש כל חוצות בגלוי בשרן וטפח באשה ערווה, וחוטאות ומחטיאות. ועיקר מעלת ישראל היא השראת שכינתו יתברך על עמו, ובעוונותינו הרבים הן הן גורמים סילוק השכינה כמאמר הכתוב “ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך”. ועל אלה חשכו עינינו וחרב בית קודשנו, “יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וגו’ וברגליהן תעכסנה, כדאיתא ביומא ובמדרש איכה. ובעוונותינו הרבים עדיין הוא מרקד בינינו. והרי גדולי הרבים שליט”א מזהירים כי על פי דין אסור לכנס לבית שיש בו נשים בגילוי בשר גם לקנות דבר מאכל, ובפרט לאכול בשר ולשתות יין, אשר חוץ ממה שאסור לכנס לבית כזה, אי אפשר על פי דין לסמוך על נאמנותם של הנשים ההולכות בגלוי בשר טפח באשה ערווה, ואשה היוצאת וראשה פרוע עוברת אדאורייתא. ועברה גוררת עברה שעל ידי שהולכות מגילות שער, הן סורקות שערותיהן בשבת… אמרו חז”ל (ברבה איכה) אלו זכיתם היית קוראים “כי ביום הזה יכפר עליכם”, עכשיו שלא זכיתם, אתם קוראים “טומאתה בשוליה”. וביאור הדברים לדרכנו כי בעוונותינו הרבים “כל מכבדיה הזילוה”, והיינו ללעג וקלס לשכנינו, “כי ראו ערותה” טפח באשה ערווה, וטומאתה בשולי בגדיה, וגורמות חילול השם ואין יום הכיפורים מכפר על עוון חילול השם. ולכן אי אפשר לקראת “כי ביום הזה יכפר עליהם”…
ולהסביר הדברים נאמר עוד כי ביום הכיפורים כתיב “ונשא השעיר עליו את כל עונותם”. ובמדרש אמרו כי הקב”ה נותן עוונות ישראל על ראש שרו של עשיו. ופירש ביע”ד כי יצחק טוען “פלגא עלי ופלא עלך”, דיש עברות שהגלות גורם “ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם”. אבל יש עברות שהגלות הייתה צריכה להיות סיבה למנוע מהם, כגון הליכות טטריאות ובתי משחק ולשמוח אל גיל כעמים וכדומה, אולם לעברות הללו היצר הרע שבלב האדם גורם. והנה האבות בררו לישראל הגלות. ולכן אמר “פלגא עלי”, היינו העברות שאר הגלות גורם, “ופלגא” אשר היצר הרע גורם “עלך”. כי ה’ יתברך אומר “אשר הריעותי” שבארתי יצר הרע (סוכה נ”ב). ולכן הקב”ה נותן כ העוונות על ראש שרו של עשו, הוא היצר הרע, שרו של אדום, שאנו בגלות תחתיו, וממה נפשך הוא גורם בשתי סוגי העברות וקל להבין. ובאמת עיקר הגלות היא מרוב רחמי ה’ יתברך על עמו, דאחר שחטאו הגלם בין האומות ו”נלינה בכפרים” – בכּופרים, ולפי מעשה האומות, ישראל צדיקים. אבל “כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל”, כי בנעם מגדים פירש מאמר הכתוב “כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו”, דכשישראל הם במעלה גדולה בעד עצמם ראויים להיות עם סגולה, וכשהם בשפל המדרגה בחינת יעקב, עם כל זה בם בחר על כל פנים מבין האומות כי נלינה בכּופרים. אבל כעת אשר בעוונותינו הרבים היינו לעג לסביבותינו, ועושין כמקולקלים שבהם, ועוד יותר עד שהם אומרים לבנות שלא ילמדו מבנות ישראל, ואם כן בטלו שתי הבחינות, אם כן יאמר “מה פעל א-ל” במה שהגלה אותנו בין האומות. וזהו שאמרו “אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה יכפר, כי הקב”ה נותן עוונותיו על ראש שרו של אדום. ועכשיו שלא זכיתם אתם קוראים “טומאתה בשוליה” שכל מכבדיה הזילוה באומרם כי בנות ישראל פרוצות יותר מהם, חס ושלום, ואיך יפול העוון על ראש השעיר. וקל להבין.
ולכן שמעו נא דבר ד’ ביד עבדיו גדולי התורה. הטהרו והחליפו שמלותיכם, וכמו שפיר הרבי הקדוש בבעלזא זכר צדיק לברכה, יען כי בבית לבן היו מלובשים שלא כדרך ישראל, לכן הזהיר יעקב עי יחליפו שמלותם, ואחד מהדברים שבזכותם נגאלו אבותינו ממצרים, היה בשביל שלא שינו את לבושם והיו גדולים בעריות, כי “ותתפסהו בבגדו” פירש בזוהר הקדוש כי הסיטרא אחרא תופסת האדם על ידי המלבושים, וכל זה היה בזכות נשים צדקניות, הן הנה שלא שינו את לבושן והיו גדורות בעריות. ועל ידי כי גבהו בנות ציון, נחרב הבית. והסימן א”ת ב”ש, כי תשעה באב ופסח חלין ביום אחד. ולכן אם הנשים ובנותיהן יחליפו שמלותם ויגדרו הפרצות, אז כימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים במהרה בימינו אמן. חיים זאב וויינרעב, דומ”ץ.

(מתוך דרשה לשבת חזון, קובץ דרושים, תרפ”ה, סימן י)

הרב חיים זאב וויינרעב דומ”ץ סאסוב, נולד בשנת 1850 לאביו ר’ ליב אלתר ולאמו מרת אלתה. הרב פרסם מפסם מאמר ב”קובץ דרושים”. בזמן השואה התגורר בקמיינקה סטומלובה ושם נספה.

נשמח לקבל מידע נוסף אודות הרב ווינרב הי”ד.

מספר הצפיות במאמר: 102

הדפס