אם אני כאן – לא יועילו כל התוכחות ודברי המוסר, אם האדם לא יפעל להגיע אל ליבו / הרב יצחק הלפנד הי"ד

זה לשון רבנו יונה (שערי תשובה, שער ב, אות כו): והנה נחתום הענין במאמר נכבד אשר לחכמי ישראל ז"ל. 'הלל אומר: אם אין אני לי מי לי…', ביאור הדבר: אם האדם לא יעורר נפשו מה יועילוהו המוסרים, כי אף על פי שנכנסים בליבו ביום שומעו, ישכחם היצר ויעבירם מלבבו.

לכאורה מה מחדש כאן רבנו יונה? אולם אפשר להסביר את דבריו, לפי מה שאנחנו רואים יום יום, בפרט בשנים האחרונות, שפעולות או עבודות שלפני כמה שנים עמל האדם עליהם ימים שלמים, כיום הם מבוצעים במשך שעות אחדות בלבד. המכונות הגדולות הן המבצעות את הפעולות. גלגל אחד מסבב את השני והשני את השלישי, וכך מסתובבים גלגלים לאלפים ולרבבות, ולחיצה על כפתור מספיקה כדי להפעיל מאות קרונות מסע המסיעים אלפי טונות משא.

אבל בכל זאת, הפעולה הראשונה, הלחיצה על הכפתור, צריכה שתבוא על ידי האדם בלבד. בלעדה לא יסתובבו הגלגלים ולא תפעל המכונה. זהו הסוד הגדול של 'אם אין אני לי מי לי', שרבנו יונה מצא לנכון להדגיש בשבילנו שהוא מאמר נכבד, ולחתום בו את השער השני של ספר התשובה שבו מדובר על ששת הדרכים שהוא מבאר בדרך השיבה אל ד'. כי כל דרר כשהיא לעצמה היא גלגל גדול המסבב הרבה. כגון: א. היסורים והצרות, ב. הזקנה והשיבה, ג. לשמוע דברי חכמים ותוכחתם, ד. הקריאה בתורה ובנביאים, ה. עשרת ימי תשובה, ו. כי לא ידע האדם את עתו. כל דרך כנ"ל הוא פרק אחד בחיים, וכל תקופה בחייו של האדם יש בה בדי להשפיע על האדם בצורות שונות, להחרידו, לזעזעו וללחוץ עליו שיעזוב את דרכו הרעה ומעשיו אשר לא טובים ולהעלותו על דרך ד', לצאת בעקבות הצאן, לומר: מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי.

אבל לדאבוננו אין אנו רואים זאת ואין אנו שמים לב, כדברי הנביא (ירמיה ח,ו): אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי כי כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה.

והרי יש לנו כל כך הרבה דברי מוסר ותוכחות, האם אין אנו רואים במו עינינו את הקנאה, התאוה והכבוד, המוציאים את האדם מן העולם? האם לא ראינו את ההשמדה הנוראה ולא ידענו כי כל זה היא תוצאה מהמדות הרעות מן החיה הטורפת שבאדם, מן העובדה שיצר לב האדם רע מנעוריו? ולמה לא למדנו מזה כלום? למה לא לקחנו מוסר השכל מכל מה שאירע לנו וממה שאנו רואים יום-יום?

זהו הסוד הגדול שגילו לנו חז"ל במאמרם: 'אם אין אני לי, מי לי', כל התוכחות ודברי המוסר לא יועילו, הגלגלים לא יסתובבו, אם האדם לא יעשה פעולה כלשהי כדי להגיע אל לבו.

ואולי זה גם הביאור בדברי הלל, שאמרו (סוכה נג, ב) כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן, 'אם אני כאן הכל כאן'. המצב הנעלה של שמחת בית השואבה, העניק את האפשרות לכל נפש בישראל להיות מושפע שפע רב. זוהי תקופה של 'תשובה מאהבה' אחרי התקופה של 'תשובה מיראה', שהיתה בימי הדין והמשפט של ראש השנה ויום הכפורים. וכמו שכתוב ששאבו רוח הקודש. אבל גם במצב נעלה כזה, יש לזכור כי העיקר הוא: 'אם אני כאן'.

(גוילי אש, עמו' קעז)

הרב יצחק הלפנד (הלפאנד/ העלפאנד/ עלפאנד) הי"ד מסלונים, 'ר' יצחק סלונימר', למד בצעירותו בסלוצק, היה מתלמידי ה'סבא' בישיבת נובהרודוק, ואחר כך למד בישיבה המרכזית בהומל.

בעודו תלמיד ישיבה בהומל התמסר ר' יצחק לסידור כל העניינים הכספיים של הישיבה ולביסוסה, ודאג למחסורם של בני הישיבה בכל נפשו. הוא ידע איך לרתום את עשירי העיר ונכבדיה, בחכמה ובמתינות, לתמוך בישיבה בשעת דוחקה, ובזכות כך יכלה הישיבה להתרחב ולקלוט עוד לתלמידים צעירים חדשים מקרב בוגרי הישיבות הקטנות בפרברים ובעיירות הסמוכות. הוא דאג לתלמידים שבריאותם היתה רופפת, מתוך מסירות רבה ואהבה גדולה.

לאחר שעבר בגניבה את הגבול וברח מרוסיה לפולין, בקיץ תרפ"ב, ביחד עם קבוצה של בני ישיבת הומל, הוא נשא לאשה את אחותו של הגאון רבי אברהם יפה'ן, והיה גיסו של הרב אברהם זלמנס ראש ישיבת 'בית יוסף' בוורשה. הרב הלפנד קבע את מקום מגוריו בביאליסטוק והתמסר לחיי תורה ומוסר. מידי יום היה מוסר שיעור גפ"ת בפני התלמידים המצטיינים ב'קיבוץ' של הישיבה, ונשא ונתן בהלכה ובפלפול עם כלל תלמידי הישיבה. השיעור הכללי שמסר לישיבה במסכת הנלמדת, חידד את מוחם ונתן להם כלים להוסיף חקירות וחידושים משלהם. הוא נבחר לכהן כמנהל וראש ישיבת 'בית יוסף' בפולטוסק הסמוכה לעיר ורשה, וחינך את תלמידיו בדרכי תנועת המוסר הנוברדוקית. הוא נודע כלמדן, גדול בתורה, ענוותן, חריף ועמקן, ובעל מוח אנליטי ותובנות מעמיקות, המתהלך עם הבריות בפשטות ובדרכי נועם. תושבי העיר, שרובם היו חסידים, העריצו אותו, וישיבתו גדלה במהירות בכמות ובאיכות, וקלטה תלמידים מכל הסביבה. הוא ידע לעמוד על אופיו של כל אחד מתלמידיו, וחינך והדריך אותם בדרכי המוסר.

שנים רבות עוד זכרו תלמידיו את מתיקות הלימוד בשיעוריו של הרב יצחק ואת החשק שהכניס בלבבם ללימוד התורה.
פעם אמר לתלמידיו משל על הפסוק שאמר לבן "יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוקי אביכם אמש אמר אלי לאמר השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע". משל למה הדבר דומה, לאדם שרצה לנסוע למקום אחר, אך לא היה בידו את הכסף להוצאות הדרך. והחליט שילך לתחנת הרכבת לנסוע, ופגשו חברו ושאלו: האיך תיסע ואין בידך פרוטה לפורטה? וענה לו: אני בוטח בה'. חברו נד לו בראשו לאות רחמנות – לו יהי כדבריך. והנה הרכבת כבר צופרת צפירה ראשונה, וכל הנוסעים עם הכרטיסים כבר עולים ומתיישבים במקומותיהם. צפירה שניה, והוא עדיין יושב בתחנה וממתין לישועת ה'. והנה צפירה שלישית, ויהודי רץ מרחוק וצועק לו: למה תעמוד בחוץ? האם אין לך כרטיס? וכשומעו שאין לו כרטיס, אמר לו: בוא ותעלה עמי, יש לי גם עבורך. וכן היה. ואז אמר לו חברו: הרי כמעט שהפסדת את הנסיעה עקב הבטחון שלך, וכי כמה היה חסר שהרכבת תתחיל לנסוע ואתה תישאר בחוץ? השיב הבוטח במתק שפתיו ואמר: הרי עדיין היה הזמן הנכון והמתאים לעלות ולנסוע, כל זמן שהרכבת עדין לא נסעה. וכי יש חילוק אם עליתי בצפירה ראשונה או בשלישית…
כן הוא הדבר בדברי לבן. לבן אומר ליעקב: הרי הנך רואה שיש לאל ידי לעשות עמך רע, וכי כמה היה חסר שאוכל לפגוע בך, אלא שברגע האחרון אמר לי אלוקי אביכם שלא אגע בך לרעה. והרי לילה אחד היה הקובע הגורלי לפגוע בך לרעה. אך האמת היא שאין בדבריו כלום, וכי האם יש חילוק אם עיכבוהו ברגע האחרון או כמה ימים קודם לכן, וכדברי הבוטח.

בפרוץ מלחמת העולם השניה, ניסה לברוח מפולטוסק לנובהרודוק, עם כל משפחתו הגדולה, ומאז נעלמו עקבותיהם. הי"ד.
על שואת יהודי פולטוסק ניתן לקרוא באתר האנציקלופדיה של הגטאות.

מאמרו 'אם אני כאן' יצא לאור בקובץ 'דבריהם זכרונם' בעריכת ח' אליעזר בן ציון ברוק, ירושלים תש"ך, וכן בספרים 'משל האבות', עמו' קסא ו'גוילי אש', עמו' קעז.

מאמר לזיכרו ביידיש הובא בספר הזכרון לקהילת פולטוסק עמו' 50-48.

פרטים ביוגרפיים רבים עדיין חסרים לנו: מתי נולד הרב יצחק הלפנד ומתי נפטר? מי היום הוריו ומה שם רעייתו? האם השתמרה תמונתו?… אשמח אם מי מהקוראים יוכל להעשיר את הידע הביוגרפי שלנו על הרב הלפנד.

התמונה של האנדרטה לזכר קהילת פולדוסק וסביבתה, בבית העלמין האזורי בחולון, מובאת כאן באדיבות ארכיון בית לוחמי הגטאות.