ביאור לדברי המדרש שלעתיד לבוא ינתנו עוונות ישראל על עמלק / הרב יצחק אלימלך הכהן זינגר הי”ד

בתנא דבי אליהו, אליהו זוטא, פרק יט, בזה הלשון: באותו שעה נוטל הקב”ה עונותיהן של ישראל ונותן אותן על עמלק הרשע שבא מעשו, שנאמר ‘ונשא השעיר עליו אח כל עונותם’. באותו שעה אמר עמלק לפני הקב”ה, וכי מה כוחי שנתת עלי את כל עונות יעקב. באותה שעה נוטל הקב”ה כל עונות יעקב ונותן אותן על בגדיו, ונעשין בגדיו אדומים כו’. עד כאן לשונו הקדוש. והנה העניין יפלא מה שטוען עמלק שאין כוחו לסבול כל עונות יעקב, מאי שנא כלו מפלגא. גם מה שנוטל הקב”ה ונותן אותן על בגדיו, מה התשובה על דבריו ע”י נתינת העונות על בגדיו. וגם מפני מה נעשים אדומים.

ולקרב באפס מה על פי שכל לפי עדניות דעתי יש לומר, אם אומנם בוודאי העניין רם ונשא, אבל אפס מה לפי קט שכלי אענה כאשר חנני ה’ יתברך להבין בו אפס מה. ויוקדם דברי היערת דבש ז”ל על מאמר הגמרא מסכת שבת פרק רבי עקיבא, לעתיד לבוא יעשה יצחק אבינו עליו השלום חשבון כמה שנותיו של אדם, שבעים וכו’, עד ‘פלגא עלי ופלגא עלך’. ואין מובן מה ‘פלגא’ על הקב”ה ו’פלגא’ על יצחק אבינו עליו השלום. והסביר העניין בסוגי חטאים, ישנו שני סוגים: סוג חטא גזל, קנאה וכדומה. סוג שני, עריות, תענוגי הזמן. הנה על סוג חטא קנאה וכדומה, יש מליצה שבאים מכוח תוקף הגלויות שהכבידו עלינו. אולם על סוג השני לא יצדק מליצה זו, אדרבה, מצד תוקף הגלויות לא היה ראוי להיות עוונות כאלו. אדרבה, הגלויות אין נותנת רוחב לב והרמת ראש להתענג בתענוגים. אולם באים מצד גודל הסחת היצר הרע. וזה ‘פלגא עלי’, סוג האחד שבאים מצד הגלויות, ישא יצחק אבינו עליו השלום עליו, יען גרם שיבוא עשו לעולם, שהכביד עול הגלויות. מה שאין כן הסוג השני, הם מצד היצר הרע, יטעון שהקב”ה גרם זאת ע”י יצר הרע שבראו. וזה ‘פלגא עלך’. וזה יש לומר שירצה עמלק לטעון גם כן, שמה כוחי לסבול כל עוונות יעקב, כי לא ישיג שיצטרך לסבול רק עוונות שגרם ע”י הגלויות, מה שאין כן סוג השני אינו צריך לסבול, כנ”ל. ומה שאין מוסבר אין בכוח להינשא מחמת חסרון הבנה בדבר. אולם לשווא יהיה טענתו, כי אין הנושאים דומים זה לזה. אס אומנם יצדק טענת יצחק אבינו עליו השלום להקב”ה, אבל טענת עמלק אין מסתברת, על פי המבואר בחושן המשפט סימן שפ”ו ס”ג במחבר, ‘וכן הזורק כלי שלו מראש הגג והיו תחתיו כרים וכסתות, שאם ייפול עליהם לא ישבור, וקדם אחר וסלקם, ונחבט הכלי ונשבר, חייב המסלק. וכן כל כיוצא בזה’.  אם כן הוא הדין עניין זה. הקב”ה ברא אדם עם יצר הרע, הרי זה כמו שזורק כלי לארץ, שאפשר להשתבר ע”י הנפילה. אולם מכל מקום הקב”ה הניח כסתות וכרים תחתיו שלא יחבט, היינו התורה והמצות, כי תורה מצלי מיצר הרע, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דאין עסוק בה. מצוה מצילי מצלי בעידנא דעסיק בה .אם כן הרי זה ככסתות. וידוע דברי התיקוני זוהר תיקון שתיתאה, ‘שארה כסותה’. ‘כסותה’ דא כסות דציצית ותפילין. נמצא הקב”ה פטור, כיון דהניח כסתות תחתיו לבל יחטא. אולם עשו סילק הכסתות, שלא הניח לקיים המצות והתורה ע”י רוב הגלויות שהכביד עליהם. נמצא חייב ע”י גורם כנ”ל בחושן המשפט שפ”ו סימן ג. מה שאין כן יצחק אבינו עליו השלום פטור, כי הוא לא גרם הסילוק, רק גורם לגורם, שהביא את עשו לעולם. והרי זה גורם דגורם ופטור. עיין חושן המשפט שפ”ו בש”ך סעיף קטן ג בשם תרומת הדשן, זה לשונו, דאם הבעיר ע”י חרש שוטה וקטן את שטר חוב פטור. נמצא יצחק אבינו עליו השלום היה לו שני גורמים, והקב”ה גורם אחד. על כל פנים יותר מן לערך יצחק אבינו עליו השלום. וזה שאמר ‘פלגא עלך’, יותר יונח פלגא זו עלך מעלי. מה שאין כן עמלק חייב מדינא, כנ”ל. וזה נוטל הקב”ה ונותן על בגדיו.

הנה בגדי הקב”ה הוא מושאל על לבושי קנאה על עמלק, זרע עשו, כדכתיב ‘יום נקם בלבי’. והנקמה על אשר לא נתנו לקיים מצותיהן של ישראל ועל ביטול התורה שגרמו. ומזאת נתהוו עוונות עריות ותענוגי הזמן כנ”ל, מכוח שסלקו המציל, היינו ‘הכרים והכסתות’ כנ”ל. וכן על עוונות שגרמו לישראל ע”י גלויות בלי שום צד ע”י יצר הרע, כגון קנאה וגזל, שבאים מכוח דוחק הזמן. וזאת מודה עמלק על כוח חטא כזה שצריך לו לסבול. והם שני סוגי חטא. סוג גזל וכעס שבאים מכוח דין, היינו כוח אש. וסוגי חטא עריות וכנ”ל, שבאים מכוח אהבה רעה, והם כוח מים, כידוע, שדין אש, ואהבה מכוח מים. והנה על סוג חטא מכוח דין, שהיא אש, מודה עמלק, רק על חטאי אהבת רעות, שהם ע”י יצר הרע, הוא מים, אין מודה. נוטל הקב”ה חטאים כולם, היינו בין סוג הראשון בין סוג הזני, שהם מים ואש, ונותנם על בגדיו, היינו מלביש הקנאה. וידוע כי מים ואש מכבים זה את זה, ואולם נעשים בגדיו אדומים, היינו שכולם ישנן בכוח חד אדום, בחינת דין, על ידי שגם חטאי עריות באים על ידי גלויות, היינו ביטול תורה ומצות, ונוטל המציל, מה לי גורם כזה מה לי גורם כזה, ונעשין לאחדים אדומים לראיה שאולי מצד יצר הרע, היינו כוח אהבה מים היה ראוי לבטל אחד את חברו, שמע מינא שכולם כוח אחד  והחיוב עליהם. קול להבין בסייעתא דשמיא.

זכרון אלימלך, קונטרס ד, פיוטרקוב תרצ”א, עמ’ 5-6

רבי יצחק אלימלך הכהן זינגר, ר’ אלימלך’ל, נולד בעיר חמלניק לאביו רבי משה חיים הכהן, מנגידי ונכבדי עירו. משפחתו הייתה משפחה מיוחסת מצאצאי רבי אלימלך מליזסק  והיהודי הקדוש מפרשיסחא. בצעירותו למד ר’ יצחק אלימלך בהתמדה מרבו הצדיק רבי אברהם יצחק סילמן, והתעלה במעלות התורה והחסידות, וכן היה תלמידו של רבי שרגא יאיר אב”ד ביאלאבז’יג. בשנת תרנ”ד (1894) כבר ענה למכתבים עם שאלות בהלכה. לפני שנת תרס”ח (1908) נשא ר’ יצחק אלימלך לאשה את בתו הגאון המפורסם רבי משה ווינברג אב”ד וואלברום, מחבר הספר ‘אהל משה’. הוא חי כל ימיו חיי צער, השליך נפשו מנגד והסתגר בעולמה של תורה. בתנאי רעב ומחסור, ישב ליישב תמיהות בדברי תורה ולבאר את תורת הראשונים. לאחר שעבר לסוסנוביץ נעשה כבן ביתו של רב העיר, הגאון הצדיק רבי יצחק גליקמן, ר’ יצחק’ל, והיה מקורב לאדמו”ר מרדאמסק, רבי שלמה רבינוביץ’, שהתגורר בסוסנוביץ. לאחר פטירת רב העיר הוציא רבי יצחק אלימלך סדרת קונטרסים שם חידושיו יחד עם חידושים ששמע מאת מהרב גליקמן. בקונטרסים הוא מתנצל שמא ימצא בהם טעות וביקש כי ‘אל יאשימני כי כל ימי חלדי הייתי מוקף חבילי טרדין מכל עברי, הן בחסרון בריאות והן בחסרון פרנסה ל”ע ובצער בני יחיו, ואפס מה היה לי פנאי לטייל בדברי רז”ל הקדושים”. חידושיו מצאו חן בעיני גאוני דורו, שכתבו בהסכמותיהם לחוברות שבחים מופלגים על המחבר ותורתו. על מנת למכור את החוברות היה ר’ אלמלך’ל מסובב בין ערים גדולות, שם נפגש עם הרבים ופלפל עמם באריכות.

בשנות השואה נשלח ר’ אלימלך’ל עם רבים מיהודי זאגלעמביא למקום איסוף לקראת שילוחם להשמדה. שם נשאל ע”י רב העיר מה יש לו לומר. ר’ אלימלך’ל חייך והשיב: “אספר לכם מעשה שהיה פעם אצל בעל החדושי הרי”ם זצ”ל עם הרה”ק ר’ יצחק מווארקע זצ”ל. שניהם נסעו יחד כעגלה וכשהגיעו לעיר הרגישו שחסר להם הטליתים והתפילין וכל אשר להם בעל החדושי הרי”ם סבר שזהו אשמתו של בעל העגלה על מה שנאבדו הטלית והתפילין, וגם פנה אל הרבי ר’ יצחק’ל זצ”ל ואמר לו שגם הוא יסייע בידו להתדיין עם בעל העגלה. ענה לו הרבי מווארקע: אגיד לו, מיד כשעליתי על העגלה הפקרתי כל החבילות שלי”.

הי”ד.