קריאתו של הרב משה מנחם מנדל ספיבק הי"ד, משנת תרפ"א, לייסד לימוד קבוע של דף יומי
הצעה נכבדה
אחרי כי בצוק העתים האלה ומסבת המהפכות הנוראות שעברו עלינו, בעוונותינו הרבים, נהרסו ונחרבו בתי מקדש וד' אמות של הלכה, זהו בתי מדרש, שלמדו במו תמיד ברבים, בלי הפסק, ואין איש שם על לב, וביחוד בערי השדה, ובבני עניים שמעולם יצאה מהם תורה. ולב מי לא יתפלץ בהביטו בעין פקוחה, איך שנתרוקנו כל המקומות שרבצו ולמדו בהם תורה לרבים, וכל הישיבות והקבוצות, חברות קנין ספרים, תקון ספרים, ש"ס, וכו', חדלו ופסקו לגמרי, בעוונותינו הרבים, ואין קול וקשב! ואפילו אותם יחידי סגולה, שהיו נמצאים מעולם בכל מקומות ומושבות אחינו בית ישראל המפוזרים, וקיימו בעצמם קבעתם עתים לתורה איזהו שעות במעת לעת, עתה מחמת גודל טרדות הפרנסה וכלכלה, ומסיבת האי סדרים בחיי היום והשערוריות, וביחוד היוקר הנורא, שיאמיר מדי יום ביומו, כל ראש לחלי וכל לבב דוי, ההכרח יאלצם מלפסוק לקבוע עתים לתורה, ותורה חוגרת שק, ואנחנו מחשים בעת כזאת? הלא טרם כל מוטל עלינו לאזור חיל להחזיר עטרה ליושנה להעמיד את יסודי תלמוד תורה על בסיס נאמן וחזק.
לפ"ד מהנכון שנייסד חברה ש"ס כללית, וכל חברינו בדעה החרדים בכל מקומות פזוריהם, יהיה מי שיהיה, סוחר, פועל, אומן או שכיר יום וסתם מוטרד בעסקיו, ובאיזה מקום שיהיה יקבעו זמן בין תפילת מנחה למעריב ללמוד בחבורה דף גמרא תמידין כסדרן, וכמובן בהגבלה מוקדמת ומדויקת על יום מיוחד, וכל חבר מחויב לקבל על עצמו שילמוד בכל יום דף גמרא בעת הזאת, בלי שום וסת הפלגה, ומאליו מובן שיועילו תשלומים ביומו.
כנים הדברים, כי כמה מפריעים ומשטינים ישנם לו לאדם בכל דבר טוב, ביחוד לסוחר – בטלטול דגברי דקשה, או למי שהנו בדרך רחוקה, אבל על כל פנים בעת ועונה שיבוא לשפוך שיחו בין הערבים, בבית המדרש או בבית הכנסת, ימצא שם מקום שנזדמנה חבורה שילמדו אותו דף הגמרא הקבוע, וממילא יהיה נקל לו להתאחד עמהם גם עתה בדף שפסק אתמול בביתו ולא יחסר המזג.
ומה נהדר ויפה היה לקבוע שכל המכתבים וחלופי דברים השונים, שנשלחים מעיר לעיר, וממקום למקום, יוכנסו בדף גמרא של יומו הקבוע לו, ובזה תהא הבקורת, שחברינו לדעה לומדים כסדר בלי העלמה ואחור.
מהנכון ש"צעירי אמוני ישראל" שיחיו יקבלו עליהם טכוס והתארגנות דבר זה בסדר ובמשטר, ולפרסם מקודם במכתב עת "דער יוד" באיזה יום נחוג ההתחלה וכדומה, ואולי נכון בלמוד משניות, כדי שגם הצעירים הפועלים החרדים שלא כרעו לבעל, ולא הגיעו גם כן למעלת למוד ש"ס, יוכלו להשתתף עמנו ולקחת חבל במצוות למוד תורה ברבים.
או אפשר ליסד שניהם, יהיה איך שיהיה עת לעשות לד', וכל ההחתלות קשות, אבל דבר נקל הוא בעזרת ה' יתברך.
משה מנחם שפיוואק החופק"ק דאלעשיץ
הרב החסיד משה מנחם מנדל ספיבק (שפיוואק) הי"ד נולד בשנת תר"מ (1880) בעיירה שעניצע הקרובה לוורשה, לאימו מרת חנה לאה ולאביו רבי אליעזר, בנו של הרב המפורסם בדורו בצדקות ובפרישות רבי יעקב מאיר מוורשה. משפחתו היתה משפחה נודעת בחסידות קוצק וגור. הוסמך להוראה מהגאון רבי יחיאל מאיר הלוי עפשטיין אב"ד נובהרדוק, מהגאון רבי יצחק פייגנבוים מוורשה, מהגאון רבי פתחיה הארנבלאס מוורשה ומעוד רבים מגדולי דורו.
בשנת תרע"ז התאלמנה אחותו זיסל גיטל, במות בעלה הרב החסיד ר' יהושע אליעזר רוזנברג, והרב משה מנחם מנדל ואחיו הגדול הרב נפתלי אב"ד ווישיגראד שבפולין גדלו את אחיינם היתום, יהודה אריה רוזנברג.
בשנת תרס"ח (1908) מונה לרב בעיר צ'יז'בה שעל יד אוסטרולנקה. בשנת תרע"א (1911) הוכתר כרבה של פודזמצה-חנצין (פלך קיאלץ), ולאחר מכן היה רב בקהילות דלישיץ, קראסניבראד, יענדזיעווא וזרומב שבפלך ביאליסטוק. נשא לאשה את מרת שבע רחל בת הרב החסיד ישכר דוב פרידמן מציזעב, ונולדו להם שמונה ילדים.
בחודש כסליו תרפ"א (1921) פרסם בביטאון צעירי אגודת ישראל "דגלנו", שיצא לאור בעריכת הרב אלכסנדר זושא פרידמן הי"ד, את יוזמתו ללימוד הדף היומי. כעבור כשנתיים, בשנת תרפ"ד, תאמץ הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל, בווינה, הצעה דומה, מאת רבי מאיר שפירא, לייסוד הדף היומי.
חיבר את הספר "מטה משה" על התנ"ך ועל השולחן ערוך, עם תשובות להלכה ולמעשה בתכתובת עם חכמי דורו. חיבורים אלו הם חלק קטן מחיבוריו על התנ"ך ומתשובותיו בהלכה, שרובם אבד בשואה.
הספר יצא לאור לראשונה בוורשה בשנת תרצ"ה (1935), והוצא לאור במהדורה מתוקנת ומורחבת בירושלים בשנת תש"מ (1980) עם קובץ ממאמריו שפרסם בעבר בכתבי עת רבניים. בסוף הקובץ הובא "קונטרס אמרי שפר" מאת אחיו, הרב נפתלי ספיבק הי"ד.
חיבורו של הרב משה מנחם מנדל, "הגהות מנחם" על התלמוד, הודפס במהדורת "ש"ס המסביר" בהוצאת הרב יוסף שאפאטשניק (לונדון, תרפ"ג). היה בין רבני פולין שחתמו על קול קורא המעודד את היהודים החרדים להצטרף להסתדרות הארצית של "אגודת ישראל".
במכתב אליו משנת תרס"ח (1908) כותב לו הרב יחיאל מאיר הלוי עפשטיין "ידידי האברך הרב הג' החריף והבקי משנתו סדורה וערוכה, קולע אל השערה וא"מ [=ואינו מחטיא] מוהר"ר משה מנחם מענדיל נרו יאיר" (שערי תורה, חלק ד, קונטרס ד, סימן לא). ובהסכמתו לספר מטה משה כותב הרב עפשטיין כי ניכר שהרב משה מנחם מנדל ספיבק הוא "חריף עצום, ובקי טובא צנא מלא ספרי, עיניו כיונים על אפיקי מים בש"ס ופוסקים, ירא אלקים מרבים… וידיו רב לו הן בהלכה והן בחידושים לאימתו של תורה, וראוים דבריו להפיצם על פני תבל אף לפני גדולים".
נספה באושוויץ בשנת תש"ד. כן נספה אשתו הרבנית הי"ד, וילדיהם: יוכבד זיסיל אשת הרב שמואל ליפמן מביאליסטוק (ושני ילדיהם), שרה רבקה, חוה, יצחק יעקב, הניה, נחמה ולאה. הי"ד. בנם ישראל אריה התגורר בתל אביב, ולאחר השואה פעל להנצחת שמות קרוביו בספר וסייע להוצאה לאור של ספרו של אביו (במהדורת ירושלים, תש"מ).
מספר הצפיות במאמר: 215
