הלילה הזה כלנו מסובין המדרש מביא על הפסוק ויסב אלקים' וכו', מכאן שאפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. והוא תמוה. ואולי יש לומר בסייעתא דשמיא כי איתא בספר 'כלי יקר' פרשת זו שהאריך שם לפרש שמפני זה הסיבם ה' דרך ים סוף, כדי שיבואו ויגיעו למעלת האמונה, וכמו שהיה באמת שעל ידי זה זכו לאמונה, כדכתיב 'ויאמינו בה' ' וכו', עיין שם. וזהו שאמר 'מכאן שאפילו עני שבישראל לא יאכל על שיסב', וישוב ויסב את לנו בהסיבה זו, כי אף שהוא לעת עתה עני מכל מקום ישים בטחונו בה' יתברך ויבטח שבוודאי יעזרהו ה' ויצלח ויעלה מעלה מעלה. ולכן הביא פסוק זה, שכאן אנו רואים שבצאת ישראל ממצרים עשה הקב"ה עילות וסבות לבוא למדת האמונה, על כן צריך להראות בלילה הזה גודל האמונה ובטחון באלקינו יתברך שמו.
(הגדה של פסח נאות דשא, בשם הרב חיים ידידיה אונגר הי"ד, דף לד)
כתיב 'נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך'. ונראה לפי עניות דעתי לפרש בעזרת ה' יתברך כי באמת מעין מכת חשך היה כבר במכת ארבה, כי כתוב שם 'וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראות את הארץ'. ועוד כתוב שם לאמר 'ויכס את עין הארץ ותחשך הארץ'. ובמכת חשך אמר ה' למשה 'ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך', ויאמש ויאפיל עוד יותר, שיהיה חושך יותר גדול מאשר היה עד עתה.
ולפי זה יש ליישב מה שהקשו המפרשים למה במכת חושך לא שמשה המכה שבעה ימים, רק ששה ימים, כי יום אחד נחשב החושך במכת ארבה, כי שם היה מעורב מכת חשך מעין זה החשך, ונחשב זה המעט בכל שבעה ימים לחשך גדול ולאפלה גדולה שהיה במכת חושך,
ואפשר יש גם בזה ליישב מה שהקשו, שהאיך ידע משה רבינו עליו השלום שכוונת ה' יתברך שי"ת באמרו בתחילת פרשת בא 'למען שיתי' וכו', על מכת ארבה. אבל לפי הנ"ל יש לומר שכיוון שאמר ה' יתברך 'למען שיתי אותותי' בלשון רבים, משמע שיהיה מכה אחת, שהן שתים, שיהיה נכלל במכה זו כעין שני הכאות וזה היה במכת ארבה, וכמו שכתוב 'וכסה את עין הארץ' וכו', כנ"ל.
(שם, בשם הרב חיים ידידיה אונגר הי"ד, דף ס)
'פסח שאנו אוכלים על שום מה', כתוב בתורה לגבי מצות קרבן פסח במצרים 'משכו וקחו לכם צאן', וכתב רש"י ז"ל משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצוה. אפשר לפרש כי כבר כתבו טעם למצוה שציווה ה' יתברך ליקח לקרבן פסח דווקא צאן, כי טלה היה עבודה זרה של מצרים, וגם זה היה בחדש ניסן ובו שימש מזל טלה והמצריים עבדו לזה המזל. ולמען הראות שאנו אין אנו מסורים למזל, רק ביד הקב"ה, ולכן ציווה ה' שיתברך לשחוט צאן.
ואפשר יש עוד לומר כי הובא בשם הקדושת לוי זי"ע על מה שכתוב 'ולקחתם לכם ביום הראשון', ראשון לחשבון עוונות, כי העושה תשובה מיראה, זדונות נעשו כשגגות. והעושה מאהבה, נעשו לו הזדונות זכיות. על כן בראש השנה וביום הכיפורים עשו תשובה מיראה, מיראת הדין, ונעשו עוונותיהם כשגגות. ועל כל פנים הם שגגות. ובסוכות עושים תשובה מאהבה, נעשו זדונות כזכיות. על כן עתה חפצים למפרע בעונותיהם, כי על ידי זה רבו גם זכיותיהם. וזהו שאמר ראשון לחשבון עוונות, שאז מתחילין לחשוב עוונותיהם ולספרם, כי על ידי זה רבו זכיותיהם. עד כאן תורף דבריו.
ונמצא שעתה שמשכו ישראל ידיהם מעבודה זרה ועשו תשובה בוודאי עשו מאהבה בראותם נסים ונפלאות שעשה הקב"ה עמם, וראו חביבותם בעיני ה' יתברך והם חטאו בעבדם לעבודה זרה לצאן שהיה עבודה זרה של מצריים. ואם כן מזה גופא נעשה מצוה בשובם מאהבה. ולזה הקריבו שה טלה, לרמז שבמה שחטאו נעשה מצוה. וזהו שאמרו 'משכו ידיכם מעבודה זרה', ועל ידי זה 'וקחו לכם צאן' של מצוה, כי מזה עצמו יהיה נעשה מצוה.
(שם, בשם הרב חיים ידידיה אונגר הי"ד, דף סח-סט)
ב'על הנסים' יש שינוי בלשונות בין חנוכה לפורים, דבחנוכה אמר 'כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל', ובפורים אמר 'כשעמד עליהם המן הרשע'. ודקדק בספר הקדוש 'בני יששכר' על שינוי נוסחאות אלו בין חנוכה לפורים.
וכתב אחי הצדיק הקדוש מוה"ר חיים ידידיה זצ"ל הי"ד בכתב יד שלו על חנוכה שקראו 'אור תורה', כי ידוע דכוונת המן צורר היהודים היה לאבד הגופים, כי היה שונא היהודים בעצם ולא רק על דת התורה הקדושה שם פניו, כי אם על כל ישראל להומם ולאבדם, חס ושלום. מה שאין כן בימי מתתיהו לא היה כוונת היוונים על הגופות, כי אם רק על התורה הקדושה אשר בה נהגה לעולם ועד. ולכן אומרים בהודאתינו על נס חנוכה 'כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל', דהיה כוונת הרשעים הללו לאבדם רק מפני שהם 'עמך ישראל' ואילו היו עוזבים דת התורה הקדושה, חס ושלום, היו מניחים אותם. מה שאין כן בהמן אמר כשעמד 'עליהם' דייקא, שהיה שנאתו על עם ישראל בעצם, ושילם להם הקב"ה גמולם בראשם. 'כן יאבדו כל אויבך ה' '. עד כאן לשונו.
(משאת משה א, עמו' תיב, חנוכה, טו)
'לא קם בישראל כמשה עוד וכו' תורת אמת נתן לעמו אל'. יש לפרש הסמיכות דלכאורה קשה איך אמר ד'לא קם בישראל כמשה', הלא הבחירה ניתנת להאדם, וזה תלוי רק בדעת וברצון האדם, אם רוצה להתעלות כמו משה רבינו, וגם הרמב"ם פסק דכל אדם יכול להגיע למעלת משה רבינו. וחכמינו ז"ל אמרו שקול שמואל כמשה, ואיך אמר ד'לא קם כמשה'. אלא העניין הוא דאמרינן דהמזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, ואם כן הלא משה רבינו רבן של כל ישראל הוא הוריד ולימד אותנו את התורה, אם כן אם לומדים תורה ומקיימים מצוותיה אז נתווסף זכות למשה רבינו, כי הוא זיכה אותנו בזה, ואם כן שפיר קאמר ד'לא קם כמשה', כי בכל פעם נתווסף זכותא דמשה רעיא מהימנא, וזה שאמר 'לא קם בישראל כמשה עוד'. ועל זה קשה כנ"ל, הלא קם, ואמר על זה 'תורת אמת נתן לעמו וכו' על יד נביאו נאמן ביתו', ואם כן על ידי זה נתווסף זכותו בכל פעם כנ"ל.
(נאות דשא, ג, חדושי אגדה דברי מוסר ודרשות, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' יב)
'והסר שטן מלפנינו', אפשר לומר בס"ד, כי אמרו חכמינו ז"ל הוא השטן הוא היצר הרע הוא המלאך המוות, שבתחילה בא אל האדם להסיתו ולהדיחו מדרך הישר לילך באורחות עקלקלות, ואחר כך הוא עולה ומשטינו לפני הקב"ה ומקטרג עליו ומבקש רשות להרגו וליטול נשמתו. וזהו שאומרים 'והסר שטן מלפנינו', היינו בעת שבא אלינו להסיתנו לעשות עבירות, 'ומלאחרינו' אחר שנתפתונו ממנו ובא לשמים לקטרג, בכל אלו יסור ה' ברחמיו מעלינו ויסעיינו לעבדו באמת ובלב שלם.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' כה)
'אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' כי אם בתורת ה' חפצו וכו' והיה כעץ שתול וכו' לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח וכו' (תהלים א). אפשר לומר בעזרת ה יתברך על פי המובא בספרים, כי נסיון העושר גדול מאוד, שיש לו מחשבות על עסקים הרבים, כמו שכתו ברע"ב במסכתב אבות בפרק ב משנה ז 'מרבה נכסים מרבה דאגה', שחסיד אמר והתפלל הצילני מפיזור וכו'. עיין שם. אבל האדם צריך להיות כל כך חזק באמונתו וצריך לעמוד בנסיון, כי האיך יאמר אין לי פנאי לעבוד את ה', הלא הכל ברא לכבודו. אמנם הרשעים אין יכולים לעמוד בנסיון, רק אם ידבקם הרעה חלילה, אז מתעוררים לשוב אל ה' ולהחזיק בדרך הטובה והישרה. ושהו שכתוב 'אשרי האיש אשר לא הלך וכו' כי אם בתורת ה' תפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול', אף אם יהיה 'כעץ שתול על פלגי מים וכו' וכל אשר יעשה יצליח', מכל מקום עומד בצדקו ובתומו, 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'. אמנם 'לא כן הרשעים', כי הם רק אז הולכים בדרך הישר, 'אם כמוץ אשר תדפנו רוח', אם אין להם רק רעה, אז מתעוררים לשוב לה' יתברך. ודו"ק.
ועל פי הנ"ל יש לומר גם הפירוש לקמן קי"ז, 'הללו ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה', רצה לומר אתם הגוים והאומים על כל פנים שבחוהו והללוהו אם 'גבר עלינו חסדו', והיינו בהגיע אתכם הרעה, כי ידוע שהא בהא תליא, שאם גבר חסד ה' עלינו, אז העוני והצרה עם האומות, וכמו שכתוב 'ולאום מלאום יאמץ' 'ואת אחיך תעבוד'. אמנם 'ואמת', רצה לומר, האמת היא ש'ה' לעולם הללויה', שצריכים להלל ולשבח לה' לעולם, בין על הרעה ובין על הטובה.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' לב)
'למה רגשו גוים וכו' ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו' (תהלים ב). יש לדקדק הלשון 'אז ידבר' וכו', כי נראה לכאורה כמיותר. ואפשר יש לפרש בעזרת ה' יתברך על פי מה שכתב רש"י ז"ל בפרשת נח בפרשת דור הפלגה על הפסוק 'ומשם הפיצם', וכי איזו הוא קשה של דור המבול או דור הפלגה, הלא של דור הפלגה היא קשה, שאלו פשטו יד בעיקר ואלו לא, ולמה נתחייבו במבול כליה ובהפלגה נתפלגו, אלא משום שבדור המבול הייתה מריבה ביניהם בגזל, ולא כן בדור הפלגה ששם כתיב 'ודברים אחדים'. עד כאן. (והיינו דאמרו דלא נחתם דינם של דור המבול אלא על הגזל, והבן). ואם כן כאן שיתקבצו כל העכו"ם בלב אחד ובעצה אחת, כמו שנאמר 'ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו', מה יעשה ה' יתברך ובית דינו, יפיצם תחלה וינתק מוסרותימו, כי ראה שנתחייבו כליה, ואם כן כבר לא יהיה אחדות ושלום בינם, ואז ה' יבהלם ויכלם.
וזהו שנאמר 'למה רגשו וכו' נוסדו יחד על ה' ועל משיחו', אומר ה' יתברך 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו', כי ידוע שאם רוצה ה' יתברך לדון את בני אדם, אז נמלך כביכול בענוותנותו עם בי"ד של מעלה, וכמו שנאמר 'נעשה אדם' כמו שכתוב במדרש, והיינו 'ננתקה את מוסרותימו', שלא יהיה אחדות ביניהם, 'ונשליכה ממנו עבותימו', שיתפרדו זה מזה. 'יושב בשמים ישחק וכו' אז', רצה לומר כשיהיה פירוד ביניהם, ותזנח משלום נפשם, 'ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלימו', והבן.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' לה)
'בדבר ה' שמים נעשו' (תהלים לג,ו). כתב בסידור 'דרך החיים', 'בדבר' נוטריקון 'במדת דין במדת רחמים'. 'שמים נעשו', וכמו שכתוב 'ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים'. ואפשר להוסיף נופך כי 'בדבר' הוא דברי קשות, כמו שפירש רש"י ז"ל על 'אלה הדברים', וה' הוא מדת הרחמים, והיינו במידת הדין והרחמים.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' נ)
'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם' (תהלים לג,טו). הנה זה קאי על ראש השנה, כמו דאיתא בריש מסכת ראש השנה במשנה. ויש לומר בסייעתא דשמיא גם סוף הפסוק בענין ראש השנה, על פי מה דאיתא בשולחן ערוך דבראש השנה ילבש בגדים נקיים ויאכל וישתה לכבוד יום טוב ויבטח בה', כי הוא יוציא לאור דיננו, על כן אמר 'היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם' זהו ראש השנה. ואז 'אין המלך נושע ברב חיל', הכוונה פשוטה כי לא ינצל בדין על ידי רוב חיל או כוח או שאר מיני שוחד, רק עיקר הכוח להינצל מאימת הדין 'הנה עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו', ועל ידי זה יזכה ביום הדין 'להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב', כי על אלו הדברים האדם נידון בראש השנה, כמו שאמרו חכמינו ז"ל. ועיקר הוא הבטחון.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' נא)
'נצור לשונך מרע' (תהלים לד,יד), דהנה איתא בספרים הקדושים שחס ושלום בעוון מז"ל נבראים משחיתים, והם צרת נפשו. וזה שאמר שלמה המלך עליו השלום 'שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו', שברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור. ויש לרמז זה במלת 'אות', שהוא אות ברית קדש, וגם אות הוא מלשון אותיות, והיינו דבור פה, כי הם תלויים בהדדי. זה שרמז הפסוק 'נצור לשונך מרע', דידוע ד'רע' נקרא מי שמוציא ז"ל חלילה, רחמנא ליצלן, כמו שמצינו בער ואונן. ועל ידי שמירת הלשון נצולין מזה. וזהו שכתוב 'נצור לשונך מרע'. ואפשר בזה לפרש מדרש הידוע בפרשת מצורע בעזרת ה' יתברך, האי רוכלא דהוי מחזר על הפתחים ומכריז 'מאן בעי למיזבן סמא דחיי' וכו', אמר ליה ר' ינאי 'תא סליק הכא'. אמר ליה 'לא אנת צריכית, ולא דכוותיך', אטרח עליה והוציא לו ספר תהלים, והראה לו הפסוק 'מי האיש החפץ חיים נצור לשונך מרע' וכו'. 'סמא דחיי', רצה לומר להישמר עצמו שלא יחטא חס ושלום בחטא הנ"ל, וכלפי שאמרו חז"ל על עוון הנ"ל חייב מיתה, ושהוא שופך דמים. ואמרו חז"ל 'על דאטפת אטפוך', לכן קראו 'סמא דחיי'. ועל זה אמר ליה כנ"ל 'נצור לשונך מרע', כי הוא הסמא דחיי לעוון הנ"ל.
ויש לרמז עוד כי 'הפה' או 'פי' בגמטריה 'צדיק', רמז גדול יש כאן שמי ששומר פיו ולשונו נקרא 'צדיק יסוד עולם', שברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, וכן 'מילה' בגמטריה 'פה' לרמז דבר הנ"ל, וכן 'יסוד' בגמטריה פ' והוא 'פה', ויסוד עם הכולל אותיות התיבה בגמטריה 'פה', לרמז להנ"ל ד'שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו'
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' נב)
'לדוד מזמור חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה' (תהלים קא,א). נראה לי לפרש בעזרת ה' יתברך על פי מה שראיתי בספר הקדוש 'קדושת יום טוב' בפרשת בשלח על הפסוק 'אז ישיר משה ובני ישראל' וכו' (אות ב) ודקדק שתיבת 'לאמר' מיותר, וגם קשה ברש"י ז"ל שם שכתב אז כשראה הנם עלה בליבו לומר שירה. וקשה, כיון שעלה בליבם מדוע לא אמרו תיכף ומיד דברי השירה לה'. וגם איתא במדרש על זה הפסוק הדא הוא דכתיב 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה'. (ואעתיק דבריו ז"ל מקצתו ולא כולו, עיין שם). וזה לשונו הקדוש: ונראה לי דהנה ישראל אז בעת שעלה על דעתם לומר שירה ותשבחה להקב"ה התחילו לחשוב בעצמם, מי אנכי שאזכה לומר שירה לפני מלך מלכי המלכים יתברך, ואיך יזכה איש בשר ודם עפר ואפר להזכיר ולשבח שמו הגדול ויתעלה, והאיך יעוז לעמוד ולפתוח פיו לדבר דברי השירה הזאת, על כן עלה על דעתם דבר חכמה, היינו לקבל עליהם בפיהם לומר שירה, וקבלו עליהם ואמרו הנני מוכן ומזומן להלל ולשבח ולפאר לשמו יתברך. ולאחר שקבלו עליהם במו פיהם, אם כן היו מצווים לקיים מצות עשה של 'מוצא שפתיך תשמור', ואצל קיום מצות תורה הקדושה לא יוכל לחשוב בדעתו ולמנוע מעשיית המצוה מחמת שאינו כדאי לזה, כי המצות לכל אחד ואחד נתנו, ולא יוכל למנוע מעשייתם. והיא שעמדה להם אשר על ידי זה היו מחויבים לפתוח פיהם ולשיר ולקיים המצוה של 'מוצא שפתיך תשמור'. וזהו שאמר הכתוב 'אז ישיר משה ובני ישראל' עלה בליבם לומר שירה, וכדי שלא יתרשלו מאמירת השירה בחשבם בדעתם שאינם כדאי וראוי לומר שירה לפני הבורא יתברך, על כן פצו פה ויאמרו 'לאמר אשירה לה' ', שיאמרו שמכינים המה לומר שירה וקבלו עליהם במו פיהם, וכיוון שכן מחויבים אנחנו מדין תורה הקדושה לומר שירה לקיים מצות 'מוצא שפתיך' כנ"ל, וזה שעמדה להם לומר שירה. וזהו שאמר המדרש הדא הוא דכתיב 'פיה פתחה בחכמה', שבני ישראל פתחו פיהם בחכמה לומר שירת הים, ומה הייתה חכמתם, 'ותורת חסד על לשונה', שקבלו עליהם במו פיהם לאמרו ולקיים תורת ה' שמצווים לקיים מצות 'מוצא שפתיך', ואף שזה היה רק חסד שלא היו מחויבים בדבר, אכן על ידי הקבלה בפיהם נעשה תורת ה' מצות הקב"ה שהיו מצווים לקיים מצות של קיום דבורם. וזהו 'ותורת חסד על לשונה', והבן. עד כאן לשונו.
ובזה אתי שפיר מאוד בעזרת ה' יתברך פסוק הנ"ל 'חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה', כי דוד המלך עליו השלום חשב גם כן כמחשבת דור דעה הנ"ל, והאיך יהין בנפשו לגשת לזמר לבורא יתברך. ועשה גם כן כאשר עשו הם ודבר במו פיו לומר שירה ושבחה לבורא יתברך, ועל ידי זה היה מחויב לשיר ולזמר לבורא יתברך. וזהו 'חסד ומשפט אשירה', כמו שכתב בספר הקדוש הנ"ל על 'תורת חסד', ומזה נעשה אחר כך משפט, שהיה מחויב בדבר, ועל כן 'לך ה' אזמרה', אוכל לזמר לך ה'. והבן.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' סט)
'שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ' (תהלים קכא, א-ב), אפשר יש לומר בעזרת ה' יתברך על פי מה שאמרה הגמרא במסכת שבת פרק רבי עקיבא דף פ"ט: דרש רבא מאי דכתיב 'לכו נא ונוכחה' וכו', לעתיד לבא אמר להם הקב"ה לישראל וכו' אצל מי נלך אצל אברהם, שאמרת לו 'ידוע תדע', ולא בקש רחמים עלינו. אצל יצחק שברך את עשו 'והיה כאשר תריד', ולא בקש רחמים עלינו. אצל יעקב שאמרת לו 'אנכי ארד עמך מצרימה', ולא בקש רחמים. אצל מי נלך וכו', אמר להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי, 'אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו' עיין שם. וזהו שכתוב 'אשא עיני אל ההרים', הם האבות הקדושים כידוע, אבל 'מאין יבא עזרי', כמאמר הגמרא הנ"ל, 'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ', כנ"ל.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' עט)
'כי כל פה לך יודה וכו' וכל הלבבות יראוך וכל קרב וכליות יזמרו לשמך'. יש לדקדק מה שאמר 'כל פה' בלשון יחיד, וכן כולם, ורק בלבבות ובכליות אמר לשון רבים. ויש לומר בפשטות, כי דיבר אל כל יחיד ויחיד, 'כי כל פה', רצה לומר, שכולו ולא חציו יתמלא מהשבח והודאה להבורא יתברך שמו, כמו שכתוב 'ימלא פי תהלתך', וכן כולם. אבל בלבבות, יש לו שני לבבות, כמו שכתב רש"י על 'וסעדו לבכם', וכמו שידוע מפי ספרים הקדושים. וכן כליות, על כורחך אמר בלשון רבים, כי כל האיברים כולם יתמלאו מנתינת שבח והודיה לבוראנו יתברך שמו
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' קב)
אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך', אל תקרי 'בניך', אלא 'בוניך. אפשר יש לומר בעזרת ה' יתברך הכוונה שהתלמידי חכמים צריכים לעשות שלום ולהיות באחדות עם יושבי תבל, כי לא די לצדיקים מה שעושים מצות ומעשים טובים בעצמם ועוסקים בתורה, כי צריכים גם כן לזכות את הרבים ולהוציא הרבים ידי חובתם, ללמד להם דרך ה' ולהורות להם את הדרך ילכו בה את המעשה אשר יעשון ולעורר בליבם מחשבות קדושות לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה באהבה. וזה אי אפשר להיות רק אם יהיה שלום ושלווה ואחדות עם בני דורו כמובן. וזהו שאמרו 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם', רצה לומר החיוב מוטל עליהם לעשות שלום, שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ', הכוונה 'שכל בניך' (היינו כל ישראל) צריכים להיות למודי ה', וזה יהיה על ידי 'ורב שלום בניך', אל תקרי 'בניך' אלא 'בוניך', הכוונה ש'בניך' השני קאי על תלמידי חכמים שהם הבוניך, ועל ידי ש'רב שלום בניך', על ידי זה יהיו 'כל בניך למודי ה' ', כנ"ל.
(שם, הרב שלמה הלוי אונגר בשם אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד, עמו' קנב)
הרב חיים ידידיה אונגר הי"ד, בנו של הרב שמואל דוד אונגר ומרת מרים לאה אונגר הי"ד, למד תורה בהתמדה יום ולילה, בחריפות ובקיאות נפלאים, בקדושה ובטהרה. עוד בהיותו בן ארבע, הפסיק לשחק עם שאר הילידם והקדיש את עצמו ללימוד התורה והיה דבק בה' בכל מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו. בגיל שבע התחיל לכתוב בחשאי חיבור בהלכה, חיבור באגדה ופיוטים לכל מועדי השנה ולשבתות.
במשך כשנה למד בישיבת הרב יוסף צבי דושינסקי בירושלים, שהעיד עליו כי לא ראה בחור כזה גדול בתורה וביראה. הרב חיים ידידיה היה תלמידו של אביו, ממנו למד ללמוד את השולחן ערוך, ולחיות במסירות נפש כל סעיף בשולחן ערוך.
הוא התחתן עם בתו של הגאון הרב מרדכי ליכטנשטיין הי"ד, מהכפר טשירטש.
בסביבות פסח תש"ב, נרצחו כחמישים נפשות מצאצאי הרב ליכטנשטיין. הרב חיים ידידיה הצליח לברוח לנייטרא ביחד עם חותנו, הרב ליכטנשטיין, שם הסתתרו בבית מדרשו של אביו, הרב שמואל דוד אונגר הי"ד. הרב ליכטנשטיין נתפס, גורש לאושוויץ ונהרג על קידוש השם בחול המועד סוכות תש"ה.
הרב חיים ידידיה העתיק חלק מחידושי סבו, ושלח אותם לאביו בשם 'אמירה נעימה' – ראשי תיבות 'רבנו יוסף משה הלוי אונגר'. חידושים אלו נצלו עם כתבי הקודש של אביו, על ידי אחיו הרב בן ציון יוסף הלוי אונגר הי"ד אב"ד פישטיאן. חידושים משמו יצאו לאור בספרי 'נאות דשא' (כגון בספר 'נאות דשא' על הש"ס, א, דף נא).
בנוסף חיבר כרכים רבים וגדולים של חידושי תורה, בהלכה ובאגדה, ובינהם חיבור שלם על מסכת נדרים ופירוש על הפרי מגדים. רוב חידושים אלו אבדו, ושרדו רק מספר דפים שכתב בגיל שש עשרה, ונצלו יחד עם כתבי אביו.
מכתבים שכתב לרבו, מוהר"ץ דושינסקי, הובאו באתר בית המכירות RARITY ובאתר בית המכירות KESHER.
בסוכות תש"ה (1944) היה הרב חיים ידידיה במחנה הריכוז סרד שם בנה סוכה, יחד עם האברך ר' גרשון משה שטרן הי"ד, על ידי הנחת סכך על גבי בור שחפרו.
בדרכו למחנה ההשמדה אושוויץ, אמר כי מצוות השעה היא לעשות חשבון נפש כפי שבן ישראל צריך לעשות לפני יציאת נשמתו, והתפלל ערבית במשך כשעתיים, ברוגע ובכוונה, כפי שהיה בהיותו רגיל להתפלל בימים טובים. בכ"ה בתשרי תש"ה, בהיותו בן עשרים ושמונה, נהרג באושוויץ על קידוש ה'.
בשואה נספו גם הוריו, הרב שמואל דוד (ט' באדר תש"ה) והרבנית מרים לאה (כ"ה בתשרי תש"ה), אחיו הרב בן ציון יוסף הלוי אונגר אב"ד פישטיאן (הוא נורה ונרצח בז' בתשרי תש"ה, לאחר שניסו להוציא ממנו היכן נמצא גיסו ר' מיכאל דוב ווייסמנדל, והובא לקבר ישראל בבית העלמין בסרד על ידי אחיו הרב חיים ידידיה הי"ד ועל ידי ר' גרשון משה שטרן, הנ"ל, גיסו של ר' מיכאל דוב. אשתו של הרב בן ציון יוסף, הרבנית פיגלא, וילדיהם סרח יהודית וקלמן משה, נספו בט"ו בתשרי תש"ה), אחותו מרת ברכה רחל ווייסמאנדל (וילדיה: יהודית בילא, מרגלית נחמה, יוסף יעקב, רבקה שולמית ואסתר הינדל. כ"ה בתשרי תש"ה), אחיו הבחור אברהם יהושע הלוי, אחיו הבחור ישראל אהרן הלוי (לא נודע יום מיתתם), אחיו הבחור יששכר מרדכי הלוי (י' בשבט תש"ה) ואחותו רבקה חנה (ט"ו בתשרי תש"ה). וכן גיסתו שרה (אשת אחיו הרב שלמה אונגר) וילדיה אברהם יוסף, יהודית רבקה ותינוקת בת ימים אחדים שלא נודע שמה (כ"ה בתשרי תש"ה). הי"ד.
הרב אליעזר הלוי מישל (מישעל) אב"ד טורקא (שבגליציה המזרחית), נולד בעיירה שצ'ריץ (שעל יד לבוב) בשנת תרכ"ג (1863), לאביו, הרב החסיד ר' דובער מישעל, ולאימו, מרת בריינטשא בת ר' יואל רוזמן.
