“נעשה” בהר סיני מתוך הכרח, “ונשמע” בימי מרדכי ואסתר ברצון / הרב אליהו פרנקל תאומים הי”ד

דף רשמי של הרב אליהו פרנקל תאומים הי"ד

ונשמע ג’ במסורה. א – נעשה ונשמע, ב – ונשמע קולו בבואו אל הקודש, ג – ונשמע פתגם המלך.

אפשר לומר בהקדם ליישב קושיית התוספות שבת דף פ”ח, על מה דאמר התם על הפסוק “ויתיצבו בתחתית ההר”, מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית, הקשה דהרי קבלת התורה היתה מרצון, שהרי אמרו “נעשה ונשמע”.

ולעניות דעתי, יש לומר דבשתי תיבות אלו “נעשה ונשמע”, כוונו לקבלת התורה עתה וגם לקבלת התורה בימי אחשוורוש, וזהו שאמרו על קבלת התורה דעכשיו “נעשה”. ויש לומר בתיבת “נעשה” פירושו על ידי כפיה, כמו דאיתא בגיטין דף פ”ח ע”ב “גט מעושה” דהכוונה על ידי כפייה בעל כורחו, כהאי גוונא כיוונו בתיבת “נעשה”, והיינו כמו אב שנותן לבן כל צרכו, רצונו בעל כרחו למלאות רצון האב אף שהוא נגד רצונו, כן בעל כורחם רצו ישראל לקבל את התורה הקדושה למלאות רצון אביהם שבשמים. וכדאיתא באבות, בטל רצונך מפני רצונו, והבן.

ומה שאמרו “ונשמע”, סתמא כפירושו על לעתיד, שעתידין לקבל בימי אחשוורוש, שאז יהיה ברצון, ועלו במתן תורה למדרגה עליונה, ומאז פסקה זוהמתן וזכו לרוח הקודש לומר שיקבלו בימי אחשוורוש התורה ברצון להבין ולדעת מה שעתיד להיות.

ובזה אתי שפיר מה שאמרו שם בשבת הנ”ל דבשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב”ה מי גילה רז זה לבני שמלאכי השרת משתמשין בו. וצריך ביאור.
ולדברינו יש לומר בהקדם דברי הגמרא חגיגה דף ט”ז ע”א, ששה דברים נאמרו כו’ ג’ כמלאכי השרת וג’ כבני אדם. ג’ כמלאכי השרת כו’ ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך?! אלא ששומעין כו’. ששה דברים נאמרו בבני אדם, ג’ כמלאכי השרת, יש להם דעת כמלאכי השרת ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת ומספרים בלשון הקודש כמלאכי השרת. יעויין שם. והמתבאר מזה דמלאכי השרת שומעין מה שעתיד להיות, לא כן בני אדם. וכיוון דבשעה שאמרו “נעשה ונשמע” הייתה כוונתם בתיבת “ונשמע” על מה שעתידין לקבל את התורה בימי אחשוורוש, אם כן הרי שמעו זאת מה שעתיד להיות כמלאכי השרת, ועל כן אמר הקב”ה מי גילה רז זה לבני, שישמעו מה שעתיד להיות, שמלאכי השרת משתמשין בו. והבן.

ומיושב קושיית התוספות הנ”ל על מה שכפה עליהם הר כגגית דהא אמרו “נעשה ונשמע” ברצון, ובזה אתי שפיר דהא מה שאמרו “נעשה” באמת הייתה כוונתם על ידי כפיה ברצון, וכדברי הרמב”ם בהכוונה על מה שאמרו “כופין אותו עד שיאמר רוצה אני”. ואתי שפיר.

ושוב על פי זה יש לומר גם קושיה השנייה שבתוספות שם [וכן במגילה] על מה דאמר רבא הדר קבלוה בימי אחשוורוש, דכתיב קימו וקבלו היהודים, קימו מה שקבלו כבר, הקשה התוספות דבמגילה דך ז ע”א גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה, אמר רב יהודה אמר שמואל, אי הוואי התם הווא אמינא דידי עדיפא מדידכו, דכתיב קימו וקבלו היהודים, קימו למעלה מה שקבלו למטה. ואמר רבא התם, דשמואל לית ליה פירכא.

וקשה דהרי גם לדשמואל אית ליה פירכא, דהרי צריך קרא זה לדרוש דקימו בימי אחשורוש ברצון מה שקבלו כבר באונס, עכ”ק.

ולהנ”ל יש לומר דכוונת שמואל דאסתר ברוח הקודש נאמרה, העיקר הוא הרוח הקודש ששרה אז בישראל בקבלת התורה כשאמרו “נעשה ונשמע”, שהיתה כוונתם בתיבת “ונשמע” על ימי אחשוורוש אחר נס זה, ונמצא שתיכף אז, במתן תורה, אסתר נאמרה ברוח הקודש מפי ישראל.

וכן במגילה דף י”ט, מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ד’ עמכם בהר, מלמד שהראה הקב”ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים [ועיין בספר בני יששכר חודש אדר מאמר ז’ אות ה’, שהביא כן מהזוהר ולא הביא דברי הגמרא הלז] ומה שהסופרים עתידין לחדש, ומאי ניהו מקרא מגילה. יעויין שם. והכל עולה בקנה אחד. ועל אופן זה נתן להם ה’ יתברך התורה שיקבלו עתה ברצון על ידי כפייה ואחר כך יקבלו ברצון גמור בימי אחשוורוש. ובזה אמר בני החריף כמר יוסף יחיה לפרש כוונת הגמרא במגילה דף ז’ הנ”ל, קימו וקבלו היהודים למעלה, עתה בימי אחשוורוש, מה שקבלו “למטה” כבר בקבלת התורה, למטה בתחתית ההר, ועתה בימי אחשוורוש קבלו “למעלה” היינו במדרגה גבוהה, במעלה עליונה, ברצון, וכמו למעלה על ההר בלי כפייה.

ומעתה מיושב קושיית תוספות הנ”ל דהא הדרש במגילה דף ז’, אסתר ברוח הקודש נאמרה מן “קימו וקבלו היהודים, קימו למעלה מה שקבלו למטה”, הוא דרש אחד מפסוק זה “קימו מה שקבלו כבר”, דהא גם התם הפירוש ביותר שנאמר ברוח הקודש בעת שאמרו ישראל “נעשה ונשמע” וקיימו בימי אחשוורוש למעלה במדרגה עליונה כעל ההר, מה שקבלו אז במתן תורה למה בתחתית ההר, ואתי שפיר.

ומיושב על פי זה קושיית התוספות שם בשבת על שאלת השטן, תורה היכן הוא, והשיב הקב”ה נתתיה לארץ, והקשו התוספות דמה שאל השטן תורה היכן הוא אחר שהיה הויכוח הגדול אם ליתן התורה לישראל או לא. ומה זה שהיתה תשובת הקב”ה נתתיה לארץ. ואפשר לומר אחר שנדקדק בלשון הגמרא, שם בשבת איתא אמר רבי יהושע בן לוי בשעה שירד משה מלפני הקב”ה בא שטן ואמר תורה היכן הוא, ויש לדקדק במה שאמר “בשעה שירד משה”, והלא אז בקבלת תורה הקדושה על ידי נביא נאמן ביתו משה רבינו היה אז במעלה עליונה ומה זה לשון ירידה, וכדברי חז”ל על הפסוק “לך רד”. ולהנ”ל יש לומר כי הויכוח שהיה אם ליתן התורה לישראל או לא, דימה השטן דנתינת התורה לישראל הוא בשמחה וברצון הטוב, וכראותו שירד משה לתחתית ההר ושהיה על ידי כפייה, נתינה טמירתא באונס, אז מצא השטן מקום לטעון תורה היכן הוא בתחתית ההר בכפייה ובאונס. ועל זה הייתה תשובת ד’ יתברך “נתתיה לארץ“, היינו לתוך הארץ בתחתית בכפייה, וכמו שאמרו ישראל נעשה ונשמע אחר כך ברצון בימי אחשוורוש. ואם כן כיוון דעתידין אחר כך לקבל ברצון אחר כך, ואצל ד’ יתברך ההווה והעתיד הכל אחד, הווה כאילו קבלו גם עתה ברצון.

ואפשר לומר שזהו כוונת הפסוק [בפרשת יתרו] כל אשר דבר ד’ נעשה וישב משה את דברי העם אל ד’. דקשה למה הוצרך להשיב דבריהם אל ד’. ודברי רז”ל ידועים ואתי שפיר, דכן כתבו במגילה י”ט דמגילה נתנה מסיני, מהפסוק “ועליהם ככל הדברים“. ולזה רמזו ישראל במה שאמרו כל אשר דבר ד’, היינו לקבלת התורה בימי אחשוורוש, ועתה נעשה על ידי כפייה, ועל כן וישב משה את דברי העם אל ד’, היינו הפירוש ועליהם ככל הדברים אשר דבר ד’, דהוא מקרא מגילה. ויש לומר עוד ואקצר.

וזה כתבה המסורה בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע, היינו נעשה עתה בכפייה ונשמע בימי אחשוורוש ברצון, ונשמע קולו בבואו אל הקודש, שנתכוונו בזה ברוח הקודש כנ”ל, וד’ יתברך שמע מדריגתם ועל כן ונשמע פתגם המלך מלכי המלכים הקב”ה אשר יעשה, שמסכים כרצונם לנתינת התורה, וכמו שאמר הקב”ה נתתיה לארץ. והבן בכל זה מאוד.

נחלת אב”י


הרב אליהו פרנקל תאומים [תאומים פרענקיל], בשנת תרנ”ז לאביו הרב יהושע השל אב”ד ליביטשוב, שהיה ממשפחה מיוחסת של רבנים וגאונים (שושלת המשפחה מופיעה בראש הספר נחלת אב”י). הוא למד בהתמדה מאביו, והיה בקי בכל מקצועות התורה. נשא לאשה את מרת רייזל בת ר’ אברהם אבלי אינגבר מהכפר פשנדזיל. במשך מספר שנים עסק שם בתורה ושימש כאב”ד פשענדזל והכפרים בסביבתה. בהמשך עבר לאולינוב שם עסק במסחר של יצוא עצים דרך נמל דנציג, תוך שהוא ממשיך ללמוד בשקידה ולחבר את ספריו. היה עשיר צנוע ובורח מהכבוד, מעורב עם הבריות ונעים הליכות. ביתו היה בית ועד לחכמים, ופתוח לרווח לעניים ולאורחים. משנת תרפ”ד כיהן כאב”ד של פשוורסק והגליל, והיה מחשובי הרבנים מגאליציה. בשנת תרפ”ז נפטרה הרבנית הצדקת רייזל, עליה כתב בנה הרב יוסף כי היתה “המפורסמת בחכמתה אשר עמדה לימין אאמו”ר זצ”ל וכל מגמתה בחיים הי’ שיוכל לעסוק בתורה ולגדל בניהם לתורה ולמעש”ט”.

הרב אליהו הי”ד כתב חידושי תורה רבים בכל מקצועות התורה, ובהם ספרים רבים שהיו בכתב יד, אך רובם אבדו בשואה. תשובות אליו מופיעים בשו”ת אמרי דוד, דובב מישרים, דעת משה השלם, חזון נחום, מהר”ש, מהרש”ם, מנחת הקומץ ועוד. בשנת תרצ”ז הוציא לאור את ספרו שו”ת נחלת אב”י על ארבעת חלקי השלחן ערוך, ובו גם קונטרס “קדושת ביהכנ”ס”, קונטרס “בני מלכים” ו”מסורת התורה” על ספרי בראשית ושמות. בסוף הקדמת המחבר לשו”ת נחלת אב”י כותב המחבר את שאיפות חייו: “ויהיו נא אמרינו לרצון לפני אדון כל כאישים וניחוחים ונזכה לראות בנועם ד’ בהיכלו כבוד. ותחזינה עינינו בשוב ד’ את שיבת ציון ברינה בגאולה קרובה בגוף ונפש יתגדל ויתקדש שמיא רבא במהרה בימינו אמן. ושאזכה לישב לאורך ימים טובים ארוכים בשיבה ונחת מבניי היקרים יחיו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולעשות ויהיו לתפארת אבות הגאונים הקדושים, זכר צדיקים לברכה לחיי העולם הבא, בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות בישראל, ככתוב לא ימישו מפיך ומפי זרעך ומזרע זרעך עד עולם. ולהדפיס יתר החלקים וחידושים שונים. אמן ואמן נצח סלה ועד“.
מהדורה שנייה של הספר נחלת אב”י הודפסה ע”י בן המחבר בשנת תש”מ.

בתחילת מלחמת העולם השניה ברח לרוהטין, וראה שם את חתנו נרצח. עם התגברות הרציחות הסתתרו כל בני המשפחה בבונקר, עד שנתגלו ביום כיפור תש”ג (1942), נרצחו ונטמנו בקבר אחים. הי”ד.

שמונה מילדיו נספו בשואה עם משפחותיהם: הרב יהושע השל רעייתו מלכה בת ר’ יצחק ליב ארנברג וארבעת ילדיהם, ר’ יעקב יצחק ורעייתו טויבא בת הרב מנחם מנדל באב”ד עם ילדיהם, ר’ אברהם אבלי עם רעייתו פריידא בת ר’ מנשה הורביץ עם ילדיהם, הבחור אביגדור מנחם מנדל, פיגא ובעלה ר’ מרדכי הלר ומשפחתם, הינדא מירל אשת ר’ יצחק שטיינברג אב”ד ירוסלב ובסוף ימיו אב”ד בתל-אביב יפו, פרידא הענא ובעלה ר’ יצחק ברגמן ומשפחתם, מלכה ובעלה ר’ מרדכי ליפא תאומים אב”ד רוהטין. הי”ד. מכל ילדיו הרב אליהו פרנקל תאומים, שרד רק בנו הרב יוסף. כן שרד נכדו הרב אברהם שטיינברג.

מקורות: מאורות גליציה ח”ד עמ’ 308-311, הקדמת בן המחבר למהדורה השניה של “שו”ת נחלת אב”י”.

מספר הצפיות במאמר: 6

"תמחה את עמלק" על ידי ענווה ועל ידי ש"לא תשכח" שאתה יהודי / הרב אשר אנשיל ווייס הי"ד

מאמרים דומים